הפגישה הזו נראתה כמו לקוחה מעולם הפשע והפלילים. בחדר מלא מאבטחים יושבים ראש הממשלה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון ומולם שני נציגים חרדים | מחרימים להם את הטלפונים ולא מגישים להם דף לרשום | עכשיו לראשונה מתאר ח"כ אורי מקלב, האיש שעמד כל השנה האחרונה מול אדלשטיין, את הרגע שבו הבין כי מדובר בהונאה ענקית | כל הפרטים
לקרוא בשקט! בלי הערות! בלי טלפונים!
צילום: דוברות משרד התחבורה, פלאש 90
הסיטואציה שתתואר כאן מייד, לא נראתה מעולם בכנסת. ראש ממשלה מתארח בחדרו של עמיתו לסיעה, כשמאבטחים סביבו. לחדר הזה מוכנסים בחשאיות בכירי המפלגות החרדיות, לקריאה ראשונית של מסמך סודי. כמה סודי? מייד תבינו.
את כניסתם מלווים מאבטחים, ראשי סגל ולשכה. הטלפונים שלהם נלקחים. כשהם נדרשים לקרוא, מדף אחד בלבד, שעובר ביניהם, ניצבים מעל לראשיהם אנשי אבטחה שתפקידם לוודא ששום פסיק מהמסמך שבידיהם לא דולף החוצה.
כשהם מבקשים להעיר משהו, יש מישהו שדואג להשתיק אותם. “לקרוא בשקט", נאמר להם. “בלי הערות". כשהם מבקשים לרשום לעצמם הערה, המאבטחים קופצים ומונעים מהם, כמעט בכוח, את הרישומים הפרטיים שלהם.
הסצנה הזו, שנראית כלקוחה מתוך עולמות הפשע והפלילים, מתוארת עכשיו בפרוטרוט ע"י האיש שבשנה האחרונה היה שם בכל הפגישות הסגורות, בלב המגעים הבלתי נגמרים בין המפלגות החרדיות ליו"ר ועדת חו"ב. עכשיו, כאשר כשלו כל המאמצים שלו ושל חבריו להנהגה, ח"כ אורי מקלב, שמונה השבוע ליו"ר סיעת ‘יהדות התורה', מתייצב לראשונה ופותח הכל.
העדות שלו מטלטלת. לא פחות. הוא מתאר על פני ציר הזמן את תרגיל ההונאה הכי גדול שהיה בפוליטיקה הישראלית. הוא מהיחידים שהיו שם, בכל הפגישות והתהליכים, החל מהדיונים הראשונים ערב המלחמה, בואכה הלילה שבו הודח גלנט ועד לליל ההונאה הגדול, ערב התקיפה באיראן.
“לפני דקות סיימתי שיחה ארוכה עם יו"ר הקואליציה", הוא פותח, “אמרתי לו שבמציאות הנוכחית אנחנו לא יכולים להיות שותפים לשום הצבעה ולהמשך החקיקה. תמכנו בכמה חוקים שפג תוקפם בעניינים ביטחוניים ובענייני חוק הפיצויים, שנוגעים לכלל האזרחים החיים כאן. אבל כל דבר מעבר לזה לא ייתמך על ידינו כל עוד לא מקדמים את החוק שהוא אבן היסוד שלנו – החוק שישמור על מעמדם של לומדי התורה".
מקלב, עד לפני רגע סגן שר, הוא מחברי הכנסת הוותיקים במשכן. עוד מעט ישלים שני עשורים כח"כ. הוא מוכר ביסודיות שלו, בעבודה המאומצת וביכולתו הבלתי מוגבלת לרדת לפרטי פרטים בכל עניין המונח לפניו. זו הסיבה שבעצה אחת שיגרו אותו ראשי ‘יהדות התורה' לדיונים על חוק הגיוס, מייד עם הקמת הממשלה הנוכחית, אי שם בתחילת החורף של שנת תשפ"ג.
הרבה זמן הוא בחר בשתיקה. העדיף את העבודה על פני הכותרות. כשתם הטקס והתבררה לו ההונאה הגדולה, הוא היה נכון לחשוף לראשונה את מאחורי הקלעים של הפגישות, את ההשפלות, מסכת ההונאות והשנאה שהובילה את המפלגות החרדיות לפרוש מהמשלה.
״רק אזיקים חסרים פה״. ח״כ מקלב בריאיון ל׳משפחה׳
האשליה הראשונה: גלנט
מייד עם כינונה של הממשלה השלושים ושבע, בטבת תשפ"ג, נשלח מקלב למערכה. “ישבנו תקופה ארוכה, חודשים, כדי להניח טיוטה לחוק שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה", הוא מספר. “הישיבות אז היו בעיקר עם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, והן עסקו בחוק שאמור היה להיות ממוקד בנושא התעסוקה.
“האוצר הוביל את השיחות האלה עם הצבא, במטרה להוריד את גיל הפטור, והנושא הכלכלי היה על סדר היום יותר מהנושא הצבאי. אני יכול לומר שבאוצר אפילו דיברו אז על צבא מקצועי. ראשי הצבא כצפוי התנגדו אבל השיח היה באזורים האלה.
“אנחנו לא התערבנו בשיח הזה, ובאנו באמירה ברורה: ישנה התחייבות קואליציונית להעביר חוק שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה. איך וכמה, זה עניין שלכם, אבל תביאו בבקשה את החוק.
“אני אמסור כאן מודעה פומבית: כל דבר שנאמר במסגרת המילים ‘גיוסים, יעדים, מכסות' וכדו' – הוא בהגדרה של דברים מסוכמים. לא מוסכמים אלא מסוכמים – משמע: דברים שסוכמו איתנו אבל לא בהכרח שהסכמנו עליהם. יש מציאות מסוימת שאתה מסכם על דברים מסוימים גם אם לא מסכים עליהם".
המלחמה שפרצה בשמחת תורה תשפ"ד, שינתה את הכל. “כמה חודשים לא היה שיח. לאחר מכן, חזרנו לשבת. במקביל, פג תוקפו של החוק, והממשלה קיבלה החלטה לדחות את העיסוק בנושא, בשל המלחמה. כאן התייצבה היועצת המשפטית לממשלה ותקעה מקלות בכל גלגל הצלה שהממשלה ניסתה להביא.
“הלכנו לבית המשפט, התמודדנו עם עתירות, ובשלב מסוים הגיעה ההחלטה שגם התקצוב ייפסק. לאחר מכן הגיע נושא המעונות. היועמ"שית טענה שחייבים להפסיק את התקצוב, כיוון שחוק המעונות מאפשר סבסוד לשני בני זוג עובדים, וישנה תוספת בחוק שהסבסוד מתאפשר גם כאשר אחד מבני הזוג לומדים – אולם לימוד תורה לא זוכה לתוקף חוקי, ואם כן התוספת לחוק לא רלוונטית ואין לאפשר סבסוד מעונות ללומדי תורה.
“וכך נמשכה הסאגה הזו חודשים על גבי חודשים. דיונים בלתי נגמרים, כאשר היועצת המשפטית קובעת את הטון, מסרבת לכל מתווה שהוגש. ישבנו אז עם הצוותים שלה, עם גיל לימון ונוספים במשך שבועות ארוכים. גם דברים שסוכמו איתם ערב המלחמה, היו עכשיו לא רלוונטיים".
על המכשול הראשון בדמות היועמ"שית, הצליחה הנציגות החרדית אך בקושי, לדלג. “הבאנו את עניין הרציפות על חוק גיוס שהגישו גנץ ולפיד. יש שם כמובן סעיפים שהתנגדנו להם נחרצות, אבל כדי להתחיל את השיח, בלי הצעת חוק ממשלתית שלה התנגדה היועצת – זה הספיק.
“ואז גילינו את המכשול השני: שר הביטחון יואב גלנט. הוא התייצב וטען שכל חוק שיובא צריך להיות מקובל גם על גנץ. הסכמה רחבה, הוא קרא לזה. גנץ כמובן עשה מזה עניין פוליטי ותקע כל סיכום שאליו ניסינו להגיע. זו הייתה מציאות הזויה לחלוטין. שר הביטחון מהליכוד יושב עם חברי האופוזיציה ומנהל איתם שיחות על חוק שהקואליציה אמורה להעביר.
“בפועל, גלנט העמיס אותנו באשליות. פעם אמר שמסכים לכך ולכך, אח"כ חזר בו. בשלב מסוים הבנו שהוא פשוט מורח אותנו ועושה הכל כדי למנוע את התקדמות החוק".
התקווה החדשה: כ"ץ
מקלב מתאר שלושה מכשולים שאיתם היה צריך להתמודד בדרך אל החוק המיוחל. “הראשון הוא היועצת המשפטית לממשלה והציר המשפטי, השני הוא משרד הביטחון, והשלישי – ועדת חוץ וביטחון.
“עם המכשול הראשון, פחות או יותר התמודדנו, כשהבאנו את חוק הרציפות והתחלנו לקדם חוק. אגב, חשוב להדגיש שהיועצת הזו עשתה הכל כדי להפיל את הממשלה, וכאשר אנו מאיימים שאם לא יהיה חוק נפיל את הממשלה – היא רק מקבלת יותר מוטיבציה למנוע חוק במטרה שהממשלה תיפול. זו מציאות מורכבת מאוד.
“בסופו של דבר, המכשול השני היה משמעותי לא פחות: התנגדות גלנט. המכשול הזה הוסר כאשר הוא פוטר ממשרד הביטחון. הוא הגדיש את הסאה מול ראש הממשלה ופוטר בגלל דברים שונים, אבל מבחינתנו זה היה קו שאפשר לנו להתקדם ליעד הבא.
“ואז הגיע שר ביטחון חדש, ישראל כ"ץ, שהתייצב בפני ועדת חוץ וביטחון ופרש את המתווה שלו. מרגע זה ואילך, עברנו להתמודד עם הערוץ השלישי – ועדת חוץ וביטחון והעומד בראשה. היועמ"שית אסרה על היועצת המשפטית של משרד הביטחון לשתף פעולה איתנו – מה שחייב את העבודה הישירה מול היועצת המשפטית של ועדת חו"ב.
“זה היה עוד נדבך משמעותי. בתחילה, היועמ"שית של ועדת חו"ב שיתפה פעולה. אבל בשלב מסוים גם היא הפכה את עורה והחלה לערום כל קושי אפשרי. היא העלתה תובנות שונות שבינן לבין המציאות אין קשר. כך למשל, באחד הימים היא טענה שיש בציבור החרדי דרייברים, שעובדים במקום ללכת לצבא. לפיכך, יש למנוע ממי שלא מתגייס רישיון נהיגה. מה הקשר בכלל, ומה עניין שמיטה להר סיני. אבל כאשר כל התקשורת מסיתה, אז רף השיגעון עולה בכל פעם לדרגה חדשה".
לשקר מפני דרכי מלחמה. ח״כ יולי אדלשטיין בוועדת חו״ב
מי שאמור היה לקדם במרץ את החוק הוא יו"ר הוועדה ח"כ יולי אדלשטיין. “ישבנו איתו חודשים ארוכים. אני ואריאל אטיאס. לעיתים הצטרפו חברי כנסת נוספים. הדיונים איתו התחילו מייד בוויכוחים קשים מאוד. כך למשל, הוא לא רצה בכלל להכניס את השירות האזרחי במסגרת היעדים.
“כאשר התקיימו דיונים על מתגייסים חרדים למשל בני 24, הוא התעקש לשלוח אותם לשירות סדיר של שלוש שנים. הסברנו שזה לא הגיוני. הצענו למשל שיהיה כמו ישיבות ההסדר – שנה וחצי, ואחר כך המשך השירות במסגרת מילואים. אבל הוא בשלו.
“הוא ערם כל קושי שאפשר לעלות על הדעת. מגדירים יעדים? הוא דורש שארבעים אחוז מהיעדים יהיו לוחמים. איפה נשמע כדבר הזה? בציבור הכללי אין הגדרות כאלו. וכך כל דבר. כל מה שאפשר כדי למנוע מהחוק הזה להתקדם, ובכל מקרה, להכשיל את הציבור החרדי מלעמוד ביעדים שיסוכמו לכאורה.
“שיא השיאים היה העניין שלשיטתו, גם אם עומדים בכל היעדים המופרכים האלה – הסנקציות עדיין יהיו בשלהן. הוא הגדיר שלא ייתכן לקבוע בחוק שיהיו אותם התנאים לאדם שהולך בצבא ולאדם שלומד בישיבה. מי שלומד בישיבה – צריך להיות נחות מזה שהולך לצבא. כך שגם אם נעמוד ביעדים – אלו שנותרים בישיבה יהיו במעמד נחות שעליהם יחולו סנקציות שונות. ברור לכל בר–דעת שלמציאות כזו לא יכולנו להסכים".
הנעלם הגדול: נתניהו
מי שכמעט נעלם במהלך כל התקופה הזו היה ראש הממשלה נתניהו. בניגוד לבכירים אחרים במפלגות החרדיות, מקלב בורר היטב את מילותיו כשהוא מדבר על נתניהו. “הוא לא היה מעורב בפרטי הפרטים. מבחינתו, הוא הטיל את המשימה על יולי והאחרון היה אמור לבצע אותה.
“וכשהעסק לא זז, אז באנו אליו. הוא קרא ליולי, ושם יולי התחייב שתוך פרק זמן מסוים, הוא יגיש את הטיוטה. זה לא קרה, ובעצם יולי הפך את נתניהו לשקרן. שוב ושוב התחייב בפנינו נתניהו על דברים מסוימים ועל לוחות זמנים – ובפועל, יצא שקרן. לדעתי, נתניהו הפך לשקרן מולנו בגלל יולי".
אחרי פגרת החורף וערב כנס הקיץ, החליטו גדולי ישראל לשים סוף למריחה הבלתי נגמרת הזו. “הודענו שאנחנו נצביע בעד פיזור הכנסת", ממשיך מקלב. “השיחות המשיכו להתקיים, כאשר בפועל, אדלשטיין המשיך בקו שלו. כל פעם עוד דרישה, עוד סעיף דרקוני, עוד סנקציה לא הגיונית.
“ערב המלחמה עם איראן החליטו מועצות גדולי התורה להניח את האולטימטום לממשלה. הודענו שאם אין נוסח – אנחנו נצביע בעד פיזור הכנסת. למפרע התברר שאלו היו רגעים דרמטיים מאוד, ואדלשטיין נקרא לנתניהו ונדרש למנוע את פרישתנו".
ההצעה לפיזור הכנסת הונחה על שולחן המליאה ביום רביעי, ולמחרת בלילה יצאה לדרך המתקפה באיראן. במהלך כל היום הדרמטי הזה, ניהלו מקלב ואטיאס את השיחות עם אדלשטיין. “אנחנו כמובן לא ידענו שהולכת להיות תקיפה באיראן. יולי ידע. נאמר לנו שיש מצב ביטחוני רגיש מאוד. ראש הממשלה הלך לאדלשטיין ולחץ אותו, כך התנהלו השיחות במשך שעות, כאשר אנחנו דורשים נוסח.
“קצת אחרי חצות הליל, כאשר הכנסת מלאה בחברי הכנסת שממתינים להצבעה על פיזור במליאה, הגענו לסיכומים עם אדלשטיין. דיברנו על המחלוקות המרכזיות שהיו: על הסנקציות המוסדיות והאישיות ועל מספר היעדים. היו המון ויכוחים, הבאנו את היועצת המשפטית של הוועדה, דנו בפרטי פרטים ובסופו של דבר התגמשנו מבחינתנו עד הקצה.
“הוא לא יצא מגדרו כדי להגיע להסכמות אבל התגמש מעט כדי לרצות אותנו. אנחנו הבאנו את כל הדיון הזה בפני גדולי ישראל, והתקבלה ההכרעה שלא לתמוך בפיזור הכנסת ולתת לאדלשטיין אפשרות לעמוד בדבריו ולהציג את טיוטת החוק, על בסיס מה שסוכם איתו באותו הלילה".
ההונאה הייתה כפולה ומכופלת. “המתווה עם אדלשטיין היה סגור. יתרה מכך, היה שם סעיף אחד שעליו לא היה לנו נוסח סופי, והוא התחייב שיפתור את זה עם היועצת המשפטית ויביא נוסח סופי שיהיה מקובל עלינו.
“כשהעלינו את הדברים האלה מול בתי גדולי ישראל, נשאלנו מפורשות אם אנו סומכים עליו. על אדלשטיין. גדולי ישראל ביקשו לדעת אם הוא נאמן. אנחנו אמרנו שעד עכשיו הייתה לו חזקת נאמנות על מה שסוכם. כך התקבלה ההחלטה שלא לפזר את הכנסת ולתת לאדלשטיין להציג את טיוטת החוק, על בסיס מתווה סגור באופן מוחלט שסוכם איתנו".
״משאירים פתח לראש הממשלה״. ח״כ מקלב וגפני
המפגש החשאי: אדלשטיין
בליל שבין יום חמישי לשישי, י"ח בסיוון, יצא לדרכו מבצע ‘עם כלביא'. המטוסים הישראליים הפציצו באיראן והשאר היסטוריה. מקלב והחברים החרדיים האחרים המתינו בסבלנות עד שיידומו מנועי המטוסים.
“כשתמה המלחמה, ביקשנו מאדלשטיין שיציג מייד את הנוסח, על בסיס מה שסוכם בלילה שלפני המתקפה", משחזר מקלב. “הכל מוכן בעצם, רק צריך לשבת על הניסוחים האחרונים שעליהם סיכמנו ולהגיש.
“ואז מתחילה מריחת הזמן. עוד יום ועוד יום, וזה מתחיל להיות בלתי נסבל. בל נשכח שיש גם לו"ז צפוף מאוד כי אנו שבועות ספורים לסיום מושב הקיץ של הכנסת. אנחנו פונים שוב ושוב, ומקבלים מריחות על גבי מריחות. בית חרושת לתירוצים.
“התחלנו להבין שמדובר בהונאה אבל עדיין לא הבנו עד כמה היא משמעותית. בשלב מסוים, החלטנו שאין ברירה ונמשיך להטיל סנקציות על הקואליציה".
בהוראת נתניהו, אדלשטיין נכנע וכינס בחדרו את הנציגים החרדיים כדי להציג בפניהם את טיוטת החוק. “לנו היה ברור שהטיוטה תהיה על בסיס מה שהוסכם ערב התקיפה באיראן", ממשיך מקלב. “כבר כאשר באנו להיכנס לחדרו, הבנו שמשהו קרה. יוסי פוקס, מזכיר הממשלה, פתח לנו את הדלת ואמר: זה לא מה שאתם חושבים".
הדרמה שתתחולל בחדר הזה, לא נראתה מעולם בכנסת. “ראשית, לקחו לנו את הטלפונים", מתאר מקלב. “אנחנו נכנסים לחדר, ויושב שם ראש הממשלה לצידו של אדלשטיין. באמצע נמצאים שומרים, שמונעים מאיתנו לצאת מהחדר. אגב, גם כאשר יולי היה צריך לצאת, הוא השאיר שם את ראש הלשכה שלו והדובר, שישמרו עלינו שלא נצא.
“כשנכנסנו, ראש הממשלה ישב שם, והוא היה נראה נבוך מאוד. היו שעות מאוד לא קלות איתו. הוא ואדלשטיין סוחבים הרבה משקעים מהעבר, והתקופה האחרונה סביב הנושא של חוק לומדי התורה, העצימה עוד יותר את המתיחות ביניהם. נתניהו מתחיל לדבר, וגם הוא מבין שבין מה שסוכם לבין מה שאנחנו עומדים לקרוא – אין כמעט קשר.
“אנחנו מקבלים את הטיוטה, שהודפסה בקובץ אחד בלבד. נאמר לנו שעלינו לקרוא ולהעביר לבא אחרינו. לא טרחו להדפיס לכל אחד מהנוכחים את החומר לעיון. מייד כאשר אני מתחיל לקרוא – נהיה לי שחור בעיניים. אני כבר רואה שיש שינויים לרעה. סעיף המטרה, שהוא דרמטי מאוד, שונה. אין אזכור שהמטרה של החוק היא להסדיר את מעמדם של בני התורה.
“אני מבקש מאנשי הלשכה להביא לי דף ועט, כי אני מעוניין לרשום לי הערות. אני נענה בסירוב. לא, אומרים לי. אין שום הערות. תקרא. הם כנראה לא מכירים אותי, אבל אני תמיד מסתובב עם פתקים ועט. שלפתי פתק והתחלתי לכתוב לעצמי הערות.
“ואז הם מתנפלים עלי. ‘מה אתה כותב?' שאלו. אמרתי שאני לא מעתיק את הנוסח ולא עושה שום דבר אלא רושם לעצמי נקודות שהן ההערות שלי. המשכתי לכתוב ואמרתי ליולי: אם אתה רוצה, תזרוק אותי מהחדר. אני רושם לעצמי את ההערות שלי".
אירוע פנים ליכודי. ח״כ בועז ביסמוט
"רק חסר אזיקים"
ההשפלה הזו לא תישכח עוד זמן רב. “אני כבר לא מדבר על היחס ברמה האישית", אומר מקלב, “אני הרי יושב כאן כנציג של ציבור, וזו פגיעה נוראית. בלי טלפונים, עם שומרים, בלי נייר. מעולם לא דמיינתי שאמצע את עצמי בסיטואציה כזו. אני מספיק שנים בעשייה הציבורית, ומעולם לא נתקלתי ביחס משפיל כזה.
“באיזה שלב שאמרתי לאחד מחבריי: ‘רק אזיקים חסר פה בנוסח'. מייד קפץ הדובר שלו ואמר לי: מה אתה חושש? הלא אם תעמדו ביעדים, לא יהיו לכם שום בעיות. אז למה אכפת לך מהסנקציות? זה היה שלב שכבר לא יכולתי לשתוק. אמרתי לו: ‘אתם עשיתם פה הכל כדי להכשיל את הציבור החרדי. יצרתם פה דברים בכוונת מכוון כדי להכשיל אותנו. קבעתם פה החמרות במושג מיהו חרדי כדי למנוע כל אפשרות לעמוד ביעדים, וקבעתם פה סנקציות דרקוניות גם אם עומדים ביעדים! ואתה לא מתבייש לשאול מדוע אנחנו חוששים? מאיפה היהירות והחוצפה הזו???'
“שם נפל האסימון. הבנו את גודל ההונאה. אדלשטיין הסיר מהנוסח את העיקר – את סעיף מטרת החוק שנועד להסדיר את מעמדת של לומדי התורה. זה הרי קריטי לדיון בבג"ץ, כי אם עיקר חסר מן הספר וכתוב שם הצורך ב'שוויון' – כל דבר ייפסל בעתיד על בסיס הגדרת השוויון.
“וכך גם בהליכי החיול. אם עד היום לומדי התורה נדרשו לבוא ולקבל דיחוי, הרי שעל פי המוצע הם יחוילו ורק לאחר מכן יקבלו את הדיחוי. כך גם בנושא המספרים. פתאום היעדים קפצו בעשרים אחוזים. וכמובן בסנקציות. מקבץ סנקציות בלתי ייאמן על לומדי התורה שיישארו בישיבות, גם אם נעמוד ביעדים האלה.
“אתן עוד כמה דוגמאות: הסנקציות שהוא דרש לכלול היו כדלהלן: ביטול הנחות ביטוח לאומי, ביטול סבסוד בתחבורה הציבורית, אין עדיפות בחוק ייצוג הולם, אין סבסוד בלימודים אקדמיים, קנס למנהלי הישיבות, אין סיוע בשכר דירה, אין נקודות זיכוי לעובד, אין מחיר למשתכן, סבסוד מעונות יקוצץ לחמישים אחוז, וכל זה – גם אם עומדים ביעדים".
כשמקלב יצא מהחדר, היה לו ברור שבקואליציה הזו הוא, ושאר החברים מ'יהדות התורה', לא יכולים להישאר. “מעבר לעניינים העקרוניים, היה פה ממש פשע בהתנהלות. נניח ששיקרת אותנו ערב המלחמה, לטענתך כי זה היה מצב של פיקוח נפש אם נפיל את הממשלה – מדוע לא באת יום אחרי והודעת שאתה לא מתכוון לעמוד בהתחייבויות שלך? למה לגרום לנו להתרוצץ עוד חודש ימים?
“לבן הארמי שהונה את יעקב, עשה זאת תוך שהוא גורם ליעקב להתאמץ, ללכת בכיוון הזה ואז בכיוון אחר. וזו רמייה שאין לה מחילה. אתה נתת לנו להתאמץ, לעבוד ולפעול, וסובבת אותנו בכחש במתכוון. זה הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות. זו התעללות של ממש".
זה תלוי רק בו
תורה כידוע, תובעת את עלבונה. השבוע שמע מקלב כמו חברי הכנסת החרדים האחרים כי בתוך הליכוד החל הליך הדחת אדלשטיין מוועדת חו"ב. “זה אירוע פנים ליכודי שלא קשור אלינו", הוא מבהיר. “בין אם יודח ובין אם לא, אנחנו לא עוסקים בזה.
“בסופו של דבר הוא פעל נגד ראש הממשלה ונגד הקואליציה שבה הוא חבר. הוא התעקש לנהוג בקיצוניות. יתרה מכך, בזכות מי הוא יושב בוועדת חו"ב? בזכות האצבעות שלנו, שבחרו בו. אז למה אתה חושב שזו הממלכה שלך שאתה רשאי לעשות בה כרצונך? אתה מתנהל כשריף, כדיקטטור, שקובע מה כן מה לא, בזמן שאתה יושב שם בזכות האצבעות שלנו. זה נשמע הגיוני למישהו?"
״עשו הכל כדי שניכשל״. מקלב בכניסה לוועדת חו״ב
אם יוחלף אדלשטיין, שאלתי את מקלב, אתה רואה היתכנות לקדם חוק בוועדת חו"ב בהקדם?
“נחיה ונראה. אגב, בקואליציה היו רבים שהזדעזעו מההתנהלות שלו. מהליכוד וגם מהמפלגות האחרות שאינן המפלגות החרדיות. אם יהיה יו"ר אחר – נבחן את הדברים. כרגע זה לא על הפרק מבחינתנו.
“אסכם באמירה פשוטה: אנחנו לא מחפשים יו"ר מסוים. אנחנו רוצים לעשות עסק עם אדם שהולך עם האמת, עם ההיגיון, ולא עם אדם שאומר אני רוצה חיילים אבל עושה הכל כדי שזה לא יקרה. אדם שעושה הכל כדי שלא תעמוד במה שהוא מוביל, ועוד טורח לטעון שאתה אשם בזה.
“כרגע אנחנו מחוץ לקואליציה. גדולי ישראל הנחו אותנו במדויק כיצד לפעול. אנחנו לא שותפים בקואליציה ולא בממשלה, אבל גם לא חברנו לאופוזיציה. התכלית שלנו להשאיר את הפתח לראש הממשלה להסדיר את עניין החוק, מעבר לכל החשבונות הפוליטיים. לא באנו בנקמות ואיננו עסוקים בפגיעה. הותרנו לנתניהו את הפתח לעשות את שהתחייב. עכשיו זה תלוי בו".
