הצעקה

הוא נולד בברוקלין כילד רחוק מדת, והשקיע את כל חייו הצעירים כדי לטפס עוד ועוד בסולם הטונים | בגרמניה הפך לזמר אופרה מצליח, רץ מהופעה להופעה באולמות האופרה היוקרתיים, ואז נקלע לשירת 'קדיש' מוזרה בכנסייה ברלינאית | רגע אחד מול נרות חנוכה בברלין שינה את הכיוון של חייו, ועכשיו, שמונה שנים אחרי שנעלם לגמרי מהבמה, זמר האופרה לשעבר ר' יעקב ישראל נמצא כאן כדי לגולל את מסע חייו | ריאיון לא שגרתי

מחיאות כפיים קצובות הסעירו את אולם האופרה 'דויטשה אופר ברלין'. על הבמה עמד צעיר אנרגטי בעל קול פלאים. כדי לשמוע אותו נהרו לכאן מאות שוחרי תרבות ששילמו במיטב כספם כדי ליהנות מהקול היפה.

הזמר קד קידה קלה ונופף בתנועות ענוגות לעבר קהל המעריצים הגרמני. הס הושלך באולם, ורחש של קולות נרגשים ומסוקרנים נשמע מהיציע.

האות ניתן. בשעה היעודה – פונקט על השנייה, כמו בגרמניה – פצחה להקת כלי נגינה בעיבוד לקראת השמעתה של יצירה מוזיקלית מורכבת. הקול החל בבס נמוך. במיומנות לוליינית המשיך לשיר בקול אלט ומשם המשיך לקול סופרן, מלהטט במיתרי גרונו, מוריד, מעלה טונים, מוציא את הקהל מגדרו. מחיאות הכפיים הסוערות העידו על הערצה שרכש לו הקהל.

מהאופרה לבית המדרש. יעקב ישראל, השבוע (צילום: אריאל אוחנה)

האירוע הסתיים. האיש קד קלות שוב לעבר הקהל ונעלם מאחורי המסך. מחיאות הכפיים מילאו את האולם עוד דקה ארוכה. איש מהנוכחים לא ידע – אך זאת הייתה הפעם האחרונה שבה נראה הזמר האהוב. עד היום, איש ממעריציו לא מבין לאן הוא נעלם.

שמונה שנים אחרי שהפסיק לשיר – אנחנו פוגשים אותו. קוראים לו ר' יעקב ישראל, וכיום, מסתבר, הוא רחוק מעולמות האופרה כרחוק האולם בברלין מהכולל בשכונה החרדית בארץ שבליבה הוא מתגורר. בחזותו האברכית הסגפנית אין שום זכר לשנים הנשכחות שלו בעולמות השירה.

את השינוי בחייו, מתברר, ר' יעקב ישראל עשה כשהוא ממש בשיא פריחתו כזמר אופרה. לדבריו, זה קרה כשהוא הסתובב ברחובות ברלין וראה לראשונה בחייו מנורת חנוכה דולקת. "נרות החנוכה שינו לי את החיים", הוא טוען כיום, שמונה שנים אחרי, כאשר מאחורי גוו שנים של תהילה ויוקרה ועשור של לימודי מוזיקה אינטנסיביים. הוא עזב את גרמניה, השתקע בארץ, וכיום הוא אברך במשרה מלאה.

גרוגרת מתאמצת

יעקב, אז ג'ייקוב, גדל בברוקלין. הבית שאליו נולד היה רחוק מכל זיקה יהודית. הוא אומנם ידע שהוא יהודי, היה לו מושג על כך שבפסח יהודים אוכלים מצה וביום כיפור הם צמים, אבל כאן הכל הסתכם. מעבר לכך לא חיפש לדעת.

אביו, כיום יהודי ירא שמיים – לא חיבב באותם ימים את הדת היהודית. את ג'ייקוב הקטן שלח לבית ספר נוכרי. הוא התחנך וגדל בעולם מוזיקלי. בגיל חמש ידע יעקב לנגן יצירות מוזיקליות על פסנתר. גם אביו היה זמר מצליח ומורה לפיתוח קול. גם חזנים יהודיים עברו תחת שרביטו.

ג'ייקוב התחיל ללוות את אביו באירועים ברחבי ארצות הברית, כשהוא מדהים את הקהל בכישוריו הווקאליים. בין ניגון לניגון היה מלווה את אביו בשירה. ליעקב היה ברור שהוא הולך להיות זמר מבוקש, בדיוק כמו אביו. ואכן, בגיל צעיר שר יעקב על במות שירה בארה"ב כשהוא מנעים מגרונו לקהל שהיה גודש את האולם.

"השירה על במת-שירה מורכבת משיר, כוללת כישורי הצגה וקול שמלווה את כל האירוע", הוא אומר בריאיון הראשון שלו אי פעם. "מאחר שהיא מתבצעת בשפות שונות, החכמה היא להעביר לקהל את המסר, גם מבלי שהוא יבין את המילים. לי באופן אישי הייתה שאיפה לטפס בסולם הטונים, להרחיב את הביצועים ולגדול.

"קיימים שלושה קולות מרכזיים: בס, בריטון וטנור. אני הייתי בעל קול בריטון, שלב מעל הבס. החלום שלי היה לפתח אותו לשלב מעל הבריטון ולהגיע לטונים של קונטרה בריטון. מטרתה של הטכניקה של אבי בלימודי הפיתוח קול ואצלו התאמנתי – הביאה לתוצאה של שירה בקול קונטרה בריטון. על טון טנור, שהוא הגבוה ביותר שגבר עם קול מפותח מסוגל להגיע אליו – לא העזתי אז לחלום.

החלום להיות זמר אופרה עולמי, שהתהפך בשאיפה לשבת בבית השם. ג'ייקוב כזמר אופרה מתחיל

"כל ימיי הסתובבו סביב שירה וניגון", הוא ממשיך ומספר. "בגיל 16 הגעתי לאוני' ברנדייס בוולת'ס שבמסצ'וסטס, שאגב נפתחה בעקבות אפליית יהודים בקמפוסים, כדי ללמוד את תורת המוזיקה לעומק. השקעתי את כל כולי בלימודים, כשמדי פעם אני יוצא בערבים לשיר על במות".

בכל אותן שנים למד יעקב אצל כמה מורים, כשהוא מנסה לפתח את קולו לטונים הגבוהים ביותר שניתן להגיע אליהם. "היה שלב שבו הרגשתי שיש לי מחסום בקול. המורים אמרו לי שוב ושוב, שיש לי קול בריטון וזה אחד הקולות שהכי קשה לפתח. לא ויתרתי. יצאתי לדרך ארוכה לפיתוח הקול שלי. חוסר היכולת שלי להתקדם הביאה אותי למקומות לא פשוטים.

"היה לי מורה לפיתוח קול במוסד להשכלה גבוהה שלימד אותי שיטה חדשנית. בפועל, השיטה לא רק שלא הועילה לי, אלא אף הזיקה ופגעה לי במיתרי הקול. הוא התעקש שעלי להתאמן ולהרים את הגרוגרת בשביל לפתוח את הגרון. למעשה, מה שבסוף הועיל לי זו שיטה שמלמדת להוריד את הגרוגרת כלפי מטה.

"אחרי שהשקעתי בלימודים אצל אותו מורה, דבר שלקח זמן רב והשקעה כספית לא מבוטלת, הבנתי שהוא לא הכתובת להושיע אותי. הסתובבתי שלוש שנים נוספות בארה"ב, שבהן למדתי אצל מורים שונים וניסיתי שיטות שונות. אך דבר לא הועיל. נשארתי בטון שבו הייתי, לא מצליח להתקדם.

"ואז יעצו לי לנסוע לגרמניה או לאיטליה – מרכז שירת הבמות. 'שם', אמרו לי, 'מתגוררים מומחים גדולים. בוודאי תוכל למצוא את המורה המתאים לך'. החלטתי לנסוע".

'יתגדל ויתקדש' בכנסייה

יעקב עבר לגרמניה, כדי להשקיע בפיתוח הקול שלו ולהפוך לזמר אופרה עולמי.

בגרמניה הוא הכיר משפחה יהודית שאירחה אותו. המשפחה הציעה לו לבקר מדי פעם בקהילה היהודית בברלין. "כשהגעתי לשם, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה ראיתי יהודים לומדים גמרא", הוא אומר.

"התחלתי בחיפוש אחד דירה להשכרה לטווח ארוך – ואז אירע נס: הדירות להשכרה באזור שבו ממוקמת הקהילה היהודית – היו זולות משמעותית משאר האזורים בברלין, וכך באופן ממש 'מקרי' התגוררתי בין יהודים. מדי ערב הייתי מגיע לבית הכנסת המקומי ומנסה להכיר מעט את היהדות. סיפרתי לאנשים שאני לומד להיות זמר. היו שנדו בראשם ואיחלו לי שאהיה חזן – לא זמר אופרה".

שמו של האומן בעל קול הזמיר עשה לו כנפיים, ומארגני אירועים פנו לבית הספר שבו למד, מבקשים להזמין אותו לאירועים. במדינות מערב אירופאיות, ובמיוחד גרמניה – חיבוב האופרה שייך למעמד הגבוה, ואלה למדו להכיר את הצעיר עם הביצועים הווקאליים שיודעים להפתיע.

יום אחד קיבל יעקב הודעה מהנהלת בית הספר שהוא הוזמן לשיר באירוע. באותם ימים למד יעקב אצל חזן יהודי בגרמניה כמה קטעי שירה שאליהם התחבר מאוד. כשהוא שר את המילים שהשתלבו היטב בקטעי החזנות, הוא הרגיש ערגה שהוא לא יודע להסביר במילים. "אותו חזן לא טרח לסבר את אוזניי, שהמילים הן מילות הקדיש שאומרים בכל תפילה, והלחן המרגש שאליו אני כל כך נמשך אינו אלא לחן יהודי עתיק".

ביום המיועד לאחד האירועים, התלבש יעקב במיטב המחלצות, ענב על עצמו עניבת פפיון יוקרתית ונסע אל הכתובת. הוא מצא את עצמו בבניין עתיק שנראה היה כטירה ישנה. הוא היה כל כך מרוגש, שהוא לא שם לב לסימני שתי וערב שהופיעו בכל פינה. "זו הייתה כנסייה", הוא משפיל מבט. "כמובן, במצב שבו הייתי אז מבחינת קרבתי ליהדות – לא ראיתי בכך שום בעיה", הוא אומר באלם קול.

יעקב טיפס אל הבמה. הוא עצם את עיניו והחל לנגן את הקדיש אותו למד. מלבד הנסיקות הקוליות – בקולו השתזרה ערגה משתפכת. הקהל היה נלהב, ולמחרת פנה אליו גוף תקשורת גרמני בבקשה לערוך עימו ריאיון עיתונאי. "המראיין שאל אותי על ה

קול התורה. יעקב בחתונתו

לחן הנוגה והמילים הסתומות ששרתי באירוע בכנסייה. לא ידעתי הרבה על מהותו של הקדיש, ואמרתי, שאני יודע שמדובר בשיר מתוך תפילה יהודית שנאמרת בטקסי קבורה יהודיים. 'אז זה משהו קדוש', ענה לי המראיין בהבנה".

"באותו ערב הגעתי לבניין הקהילה היהודית. נכנסתי לבית הכנסת וסיפרתי למכרים שלי שהיום הוזמנתי לשיר בכנסייה בברלין ושרתי מנגינה בשם 'קדיש'. הנוכחים הסבירו לי בעדינות שאסור לי ללכת לכנסייה, ואת הקדיש לא אומרים בפחות מעשרה, ובטח שלא עושים את זה בכנסייה.

"נדהמתי. הבנתי שעשיתי מעשה שיש בו חילול הקודש.

"כמה שנים לאחר מכן", נזכר יעקב בחיוך, "נקלעתי לבית כנסת בארה"ב ושמעתי את החזן מנגן בקדיש את אותו לחן מיוחד ששרתי לתומי בכנסייה"…

ניצוץ מול מנורה

יעקב יצא סהרורי מבית הכנסת. הוא הסתובב ברחובות ברלין בתחושות מעורבות. הוא ראה בעצמו בחור משכיל, עם סנטימנט בסיסי לשורשיו היהודיים, והמילים אותן שמע בבית הכנסת על האיסור להיכנס ולשיר בכנסייה – הדהדו באוזניו כמו קורנסים. החיים בין שני עולמות – החלו להעיק עליו.

הוא החל להעמיק את התעניינותו, ואז נתקל בזרם הרפורמי. "לא ידעתי עם מי הצדק", הוא מתנצל.

ואז הגיע חנוכה תשע"ה (2015). "ערב אחד יצאתי לטייל ברחובות ברלין. המחשבות על יהדותי ועל הזרמים השונים שהתחלתי להכיר ביהדות – התחילו להעיק עלי. הבנתי שאני רוצה להצטרף – רק לא ידעתי לאיזה זרם. ואז קרה משהו – שאני רואה בו הארה שמימית עצומה. הקדוש ברוך הוא פשוט האיר את עיניי, בצורה הכי מופלאה שאני יכול לדמיין.

"עברתי ליד שער ברנדנבורג ההיסטורי, ואז הבחנתי בהמולה. המקום הזה מספיק מתוייר, ומדי פעם נערכים בו אירועים שונים. כשהתקרבתי, ראיתי מנורה בעלת קנים ישרים שעולים באלכסון ששוכנת למרגלות השער הגדול. במנורה דלקו נרות, וכמה עשרות אנשים רקדו סביבה כשהם שרים שירים שלא הכרתי, לקול שירתה של תזמורת מקומית. המראה הקסים אותי. התברר לי שנקלעתי לפעילות של בית חב"ד ובדיוק עורכים הדלקה של נרות חנוכה. החבר'ה ראו אותי מתבונן, סחפו אותי לתוך המעגל, ואחד הילדים אף דחף לידי סופגנייה.

"כך עמדתי דקות ארוכות, כשאני בולע בעיניי את המראות שהיו כל כך זרים לי. אחר כך ראיתי רכב שמעליו חנוכייה שנוסע ברחוב. הבטתי מרותק. המראה שבה את ליבי. אמרתי לעצמי: 'זאת היהדות האמיתית'. לכאן אני שייך.

"התחלתי להכיר יותר ויותר את היהדות. מאידך, באותו זמן נכנסתי יותר ויותר לקהילייה הסגורה של זמרי האופרה. ניסיתי לשלב חיים של שירה עם התקרבות ליהדות, אבל הסתבר לי ששני העולמות אינם יכולים להתחבר".

למה בעצם הם לא יכולים להתחבר?

"כלפי חוץ, העיסוק באומנות זו נראה כמקצוע מכובד ויוקרתי למדי, אבל בפועל, לא כך פני הדברים. מדובר בעולם חומרי ונהנתני, שלא יודע גבולות. הקושי הגדול הגיע, כאשר החברה שאיתה חתמתי על שיתוף פעולה מקצועי, דרשה ממני לבצע אי

שירת התורה. יעקב ישראל השבוע (צילום: אריאל אוחנה)

אלו דברים שקשורים לחיי היום יום האישיים שלי. הבקשה לא עלתה בקנה אחד עם היהדות שאת ההיכרות איתה התחלתי להעמיק עוד ועוד. סירבתי, וניסיתי להמשיך כאילו דבר לא קרה.

"כשהתמדתי בסירוב שלי – הובהר לי שכך לא אוכל להתקדם למקום שאליו אני כל כך חפץ להגיע. נדהמתי. 'האם סירבתי למשהו מקצועי?' שאלתי בתמימות. 'אינני מעוניין לערב את חיי הפרטים בחיי הבמה', אמרתי. ואז התנדב אחד החברים להסביר לי: 'אנחנו כמו משפחה. אם תמשיך בהתנהגותך המתבדלת – לא תוכל לשיר יחד איתנו'.

"הדברים העציבו אותי מאוד, ולמעשה נפלו עלי כרעם ביום בהיר. גם בשלב הזה – את כל העתיד שלי ראיתי בשירה. פתאום הבנתי שמאחורי הדמויות המכובדות והמסך המכסה את אחורי הבמה – מסתתר לו עולם חומרי וירוד מאוד מוסרית, כזה שאני לא מסוגל להתחבר אליו".

בריחה לאמריקה

יעקב לא ידע, אבל באותו זמן שבו נפשו התייסרה וחיפשה את כור מחצבתה – גם בחיי אביו התחולל שינוי. הוא החל גם הוא לסלוד מעולם האופרה, והחל להתעניין ביהדות.

רוב השירים שמושמעים באולמות הברלינאים הם בשפות זרות. על אף שיעקב דובר אנגלית, גרמנית, רוסית ומעט איטלקית וצרפתית – המילים שהתבקש לשיר באירועים בגרמניה לא היו מוכרות לו.

"הייתי בטוח שהשירים עוסקים במשפטים שיש בהם מסר כלשהו. בעקבות הפקפוקים שהחלו לצוץ בתוכי על עולם האופרה באופן כללי – התחלתי להתחקות אחר מקור השירים ולתרגם אותם. התאכזבתי מאוד. גיליתי מסר חלול, בעצם אין מסר. רק האדרת הגוף והחומר. הרגשתי נורא. בחור בן עשרים וארבע, אחרי שנים של לימודים אינטנסיביים, כשאני בטוח שזה העבר, ההווה והעתיד שלי. והנה מתברר לי שאני חי ורודף אחרי משהו שכעת נראה כמו שקר אחד גדול. קשה לי לתאר את הדכדוך שבו הייתי שרוי".

ר' יעקב חושב לרגע ומוסיף: "הרגשתי שאני חי כביכול בפיצול אישיות, בערב למדתי בתהילים על רוממות השם ועל שפלות האדם, ובבוקר אני מציג ושר על כוחו וגאוותו של האדם".

* * *

יעקב החליט לחזור לארה"ב, לקחת פסק זמן ולחשוב לאן מועדות פניו. הוא הגיע לביתו עייף נפשית. "אומנם טרם שמרתי תורה ומצוות באופן מלא, אך רגליי הובילו אותי לבית כנסת בניו יורק. עמדתי בפינה והתחננתי לפני הקב"ה שאם הוא בעל הבית על העולם, שישלח לי סימן. שאדע להיכן עליי לפנות".

והסימן, לדבריו, לא איחר לבוא. "באותו לילה הרגשתי חולשה נוראית". יעקב בורר את מילותיו. "אני לא יודע איך לתאר את ההרגשה, אבל חשתי שאני מאבד את ההכרה, כביכול נשמתי עוזבת אותי. אחרי דקות ארוכות של ערפול חושים – לפתע הרגשתי שנשמתי חוזרת אליי ואני חוזר לנשום. היה ברור לי שקורה לי משהו מוחשי.

"שכבתי יום שלם בחולשה ובחרדה. כעבור יומיים הלכתי לחדר מיון, והכינו אותי לסדרת בדיקות רפואיות. זה היה ליל שבת. יהודי מזוקן הגיע למחלקת המיון והודיע שהוא עושה קידוש למי שרוצה. כמה יהודים נעמדו סביבו. החלטתי להצטרף אליהם. בפא

החיזיון והמפנה. בתחילת ההתקרבות

תי המחלקה הוא ערך שולחן צנוע של סעודת שבת. זו הייתה פעם ראשונה שבה ראיתי סעודת שבת ושירי שבת. שוב הרגשתי – זה המקום שאליו אני שייך.

"הבדיקות לא הוכיחו שום ממצא מיוחד. שוחררתי כעבור כמה שעות, אבל הבנתי שעברתי תהליך זיכוך. הגעתי להכרה ברורה מה הקב"ה רוצה ממני והחלטתי שאני לא משתהה יותר. יצאתי לדרך חדשה".

יעקב השליך מאחורי גבו קשרים, פרנסה מכובדת והרבה כבוד. הוא השבית את כל האמצעים האלקטרונים שבאמצעותם פנו אליו המעריצים, ונעלם לתמיד מהעולם הקודם.

צריך לדעת לצעוק

יעקב החל להניח תפילין, לשמור שבת, להתפלל שלוש תפילות ביום. הוא נרשם ללימודים בישיבה לבעלי תשובה בשכונת קראון הייטס. במוזיקה המשיך להתעניין. הוא העמיק את הקשר עם אביו, שהתקרב ליהדות במקביל והפך לחסיד חב"ד. "בערב התפרנסתי משיעורי פיתוח קול ונגינה

בפסנתר.

"הטכניקה של אבא שלי כרוכה בלימודים קשים", הוא מספר. "מדובר בגיוס כל שרירי הגוף לצורך הפקת קול. כשהתאמנתי, יכולתי להרגיש את כפות רגליי נתפסות מרוב מאמץ. באחד הימים הייתי בסדנת העצמה. עשו לנו תרגיל שבמסגרתו היה עלינו לשכב על הרצפה בכיתה במשך חצי שעה, כשכל הזמן הזה עלינו לצעוק ללא הפסקה. כמובן שאחר כך כולם היו עייפים וצרודים מאוד. אבל אני, בעקבות הטכניקה שבה השתמשתי – הקול שלי נשמע רגיל, כביכול לא התאמצתי. גם לצעוק צריך לדעת", הוא מסכם.

יעקב התקדם בצעדי ענק לעבר היהדות. לאחר תקופת הלימודים התורניים בקראון הייטס – הוא המשיך ארצה, והחל ללמוד בישיבת 'אור שמח'. משם המשיך לישיבת 'אור החיים' בירושלים. אורה ואווירתה של ירושלים הפכו אותו לבן תורה מושלם.

"יום אחד קרא לי ראש הישיבה, הגאון רבי ראובן אלבז, לחדרו בישיבה". הרב אלבז שח בפני התלמיד את צערו – קולו הצטרד והוא מתקשה בנשיאת דרשות ושיעורים. יעקב שמח לעזור לראש הישיבה הנערץ, ומני אותו יום – הפך לאורח קבוע בחדרו, כשהוא מסייע לרב בפיתוח קולו.

לפני כשנה וחצי הקים יעקב את ביתו עם בעלת תשובה ישראלית. החתונה נערכה באולם ירושלמי צנוע, והשתתפו בה בני המשפחה והחברים החדשים מ'אור שמח' ו'אור החיים'. כיום הוא לומד בכולל בשכונת עמישב בפתח תקווה, ועושה חיל בהלכות 'בשר בחלב' שבחלק 'יורה דעה' במסלול של לימודי רבנות.

"כל אחד יכול לפתח את הקול", הוא מסיים. "כשאין כישרון זה אומנם קשה יותר, אבל עם רצון והתמדה אפשר להגיע רחוק. כמו בלימוד גמרא", הוא מסכם.