זהו אחד הסיפורים הכאובים של המלחמה האחרונה: בעיצומו של פיגוע ירי בטרמפיאדה בכניסה לירושלים, הפרקליט יובל קסטלמן זוהה בטעות כמחבל ונורה למוות מאש כוחותינו ] המחדל נמשך גם לאחר מכן, כשקסטלמן לא טופל בשטח, הובהל לבית החולים כ'אלמוני', ואפילו החקירה שנפתחה כדי לבדוק את נסיבות מותו נוהלה ברשלנות מחפירה ] כעת אביו, משה קסטלמן, מדבר על הכאב הגדול ועל שרשרת המחדלים
משה קסטלמן, שבנו יובל נהרג מירי בשוגג, דורש תשובות
בבוקר י"ז בכסלו תשפ"ד
(30 בנובמבר 2023), השתנו חייו של משה קסטלמן לצמיתות. בנו יובל יצא באותו יום, כדרכו, לעבודתו כפרקליט בנציבות המדינה בירושלים. בדרכו לבניין הנציבות ברחוב קפלן בבירה, יובל זיהה התרחשות חריגה בנתיב הנגדי. משם והלאה מתחיל מסע של גבורה, אך גם של טרגדיה קשה.
יובל קסטלמן שירת בצעירותו במג"ב (משמר הגבול), וגם שימש כשוטר במשך תקופה מסוימת. עובדות אלו איפשרו לו לקבל אישור להחזקת נשק, זמן לא רב לפני היום השחור שפקד את ירושלים, עם רציחתם של שלושה יהודים בפיגוע, הי"ד. את הבקשה להחזקת נשק הוא מגיש
פעולה נמהרת. זירת האסון (צילום: פלאש 90)
לאחר אירוע טראומטי שחווה, במסגרתו נזרק לבית הוריו רימון הלם שיועד אליו. בחסדי שמיים איש לא נפגע באירוע, אבל התקרית מבהירה לפרקליט הצעיר את הנפיצות שיכולה להתלוות לעבודתו. בעקבות המקרה, קסטלמן החל לשאת עימו אקדח באופן קבוע.
בבוקר הפיגוע, בשעה 07:38, בעודו חולף בנתיב הכניסה לירושלים הוא מבין שבנתיב הנגדי, בכיוון היציאה מהעיר, מתרחש אירוע פח"ע. שני מחבלים מצור באהר יוצאים מרכב שחונה על יד הטרמפיאדה המפורסמת בכניסה לעיר, שולפים את נשקם ופותחים באש לעבר הממתינים בתחנת האוטובוס, העמוסה ביותר בשעת בוקר זו. רבים מהנוכחים נמלטים בחרדה מהמקום. קסטלמן נוקט בצעד הפוך, ורץ היישר אל תוך התופת.
קסטלמן מתקדם לעבר המחבלים באקדח שלוף, מסמן לאזרחים להתרחק מהמקום כדי שלא ייפגעו מהירי, ומיטיב לנצל את הרגע שבו רוכנים המחבלים לעבר רכבם, במטרה להימלט מהמקום, יורה לעברם והורג את אחד המחבלים, ככל הנראה הירי מנע גם מהמחבל השני להימלט מהמקום.
מי שמנטרל את המחבל הנוסף הוא רועי אייזנבך, חייל מילואים מחטיבת גולני. בתחילת האירוע, הוא וחייל נוסף היו עם גבם לכיוון המחבלים ולא ראו את שהתרחש, גם לא את החתירה למגע של קסטלמן, אז הסתתרו השניים מאחורי התחנה בעקבות ירי המחבלים. לאחר מספר שניות הם קמו ואיגפו את התחנה כשהם מתקרבים למכונית המחבלים. אייזנבך התייצב על המדרכה וירה לעבר המכונית מצד ימין, וככל הנראה הוא זה שהרג את המחבל שקסטלמן לא הצליח לחסל. קסטלמן עצמו נפגע במהלך הירי הזה.
בשניות שלאחר מכן קסטלמן מבין שהוא עלול להיות מזוהה כמחבל, ולכן הוא זורק את אקדחו לצד הכביש ויורד לישיבה על ברכיו. בנוסף הוא פושט את הז'קט שלבש, כדי להראות שאינו חמוש. הניסיון הביטחוני שלו ניכר היטב והוא עשה הכל כדי שלא יזוהה בטעות כאיום. ואם זה לא מספיק, קסטלמן אף מרים את ידיו וצועק לחיילים: "אני ישראלי, אל תירו". אחד החיילים בשטח כנראה לא שומע את הקריאות של קסטלמן, ופותח באש לעברו. בשלב זה הפרקליט כבר לא יכול להמשיך לצעוק, ובמקום זאת הוא זורק את ארנקו כדי שניתן יהיה לזהותו כישראלי. גם זה לא עוזר, והירי לעברו נמשך.
האירוע מסתיים בצורה קשה. מלבד שלושת הנרצחים בפיגוע, קסטלמן נפגע אנושות. בדקות שלאחר מכן, הגיבור שהסתער על המחבלים, שוכב על הרצפה כשהוא מקבל יחס של מחבל מצד כוחות ההצלה, שלא מיהרו לטפל בו. רק לאחר זמן מה הוא מובהל במצב קשה לבית החולים שערי צדק, שם הוא מוכנס למחלקת טיפול נמרץ.
טלפון מתחנת המשטרה
הציל חיים ונפל בירי שוגג. יובל קסטלמן ז"ל
משה קסטלמן, אביו של יובל, מתוודע לפציעה הקשה של בנו רק שעות ארוכות לאחר מכן. "למרות שהפיגוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, אני שומע על מצבו של יובל בשעה 4:45", הוא אומר בריאיון ל'משפחה', זמן קצר לפני הלוויית בנו. "יובל", הוא מסביר, "פונה לבית החולים כ'אלמוני', ולכן לא עדכנו אותנו בכך. גם ההודעה שקיבלנו על מצבו הייתה כמעט אגבית: קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה, שבה עדכן אותי שוטר כי חפציו האישיים של יובל נמצאים בתחנת המשטרה. כאשר שאלתי את השוטר, מה עושים החפצים של בני בתחנת משטרה? הוא ניתק את השיחה בלי להגיב. לאחר זמן מה הוא צלצל אליי שוב, כנראה לאחר שבירר מה לומר לי, ועדכן אותי שהיה פיגוע בירושלים שבמהלכו בני נפגע.
"במהלך השיחה, השוטר הוסיף ואמר לי שהכול בסדר, ושיובל מטופל כעת בבית החולים הדסה עין כרם. אפילו שם בית החולים שניתן לנו בתחילה", הוא משתף בכאב, "לא היה נכון. בני לא אושפז בהדסה, אלא בשערי צדק. למזלנו צלצלנו לבית החולים כדי לשמוע על מצבו לאחר שיצאנו לדרך, ואז הבנו שהוא לא באמת בהדסה…".
באיזה מצב אתה פוגש את יובל בבית החולים?
"כאשר הגענו לבית החולים גילינו שהוא מאושפז במחלקת טיפול נמרץ במצב קשה מאוד. מבטו של הרופא שקיבל אותנו אמר הכול. הוא אפשר לנו לראות את יובל, סיפר שהוא נאבק על חייו מהבוקר, ושכעת מתבצע ניתוח בגופו כדי לעצור את הדימום. זמן מה לאחר מכן חזר הרופא ועדכן אותנו שהדימום גדול מהיכולת של העירוי לספק את צורכי הגוף. ובמילים אחרות, שיובל כבר לא ישרוד.
"יובל נפטר ביום ההולדת שלו", אומר משה. "אמרו לנו שזה אומר משהו על גדלות האדם. והוא אכן היה אדם גדול. הוא היה גאווה גדולה למשפחה. היה מציב לעצמו מטרות ומיישם אותן, ושבר לא מעט תקרות זכוכית במהלך חייו הקצרים. גם פטירתו התרחשה בשעה שעסק בהצלת חיי אחרים. ובמותו לימד אותנו על קדושת החיים, מכל כך הרבה כיוונים", אומר האב.
זמן קצר לאחר שיחתנו מתרחשת ההלוויה הנוספת של יובל. היא מגיעה בעקבות שורה של כשלים שצצו בחקירת המקרה הקשה. "חששנו מהתפתחויות שיהיו, ולכן הבן שלי בירר רגע לפני שעזבנו את בית החולים, האם לא צריך לבצע בדיקה נוספת לפני הקבורה. ושם השיבו שלא. בהמשך יתברר לנו שלתשובה זו לא היה כל בסיס".
משה כאוב מאוד. אל פטירת בנו התלוו שורה של אירועים קשים, שלא היו צריכים להתרחש. "התחושות הן קשות מאוד", הוא אומר. "הכל היה כל כך קשה, אפילו הצורה שבה הודיעו לי על כך שבני נפגע בפיגוע, בדרך כל כך בעייתית, וכמובן שגם הדרך שבה נהרג כה כואבת. יובל היה גיבור. הוא יכול להיעלם מהמקום במהירות, אבל בחר לעצור את הרכב, לחצות שבעה נתיבים ולהסתער על המחבלים כשהוא חשוף לחלוטין. ובמהלך האירוע הזה, יובל הוצא להורג", כך הוא מכנה את זה.
התנהלות תמוהה. המפכ"ל קובי שבתאי בניחום אבלים אצל האב משה קסטלמן (צילום: דוברות המשטרה)
מתי אתם מבינים שהוא לא נפגע מאש המחבלים?
"מספר ימים לאחר הפיגוע התחלנו להבין שיש כאן אירוע חריג. לפני זה לא ידענו דבר על נסיבות מותו, עד שאט-אט התחלנו לקבל מידע, שהראה לנו שהנסיבות שונות משחשבנו. השיא היה התיעוד שהראה מה בדיוק קרה שם: ראינו פשוט כיצד הוא מוצא להורג. החייל שירה כנראה לא כשיר להחזיק בנשק. מלבדו כולם הבינו מיהו יובל, כבר לא היה ירי בזירה, והוא עדיין ירה. ואני שואל, אדם שמרים ידיים וכורע על ברכיו, האם צריך לירות בו?! היה קשה מאוד לטעות כאן, ולדעתי זה מצביע על אי כשירות של החייל מהבחינה הזו. הוא וודאי לא רצה להרוג את יובל, אבל כעת עליו לשאת בהשלכות של הירי שלו. בסוף היו לו עובדות מול העיניים.
"הבן שלי", ממשיך משה, "היה הרבה יותר כשיר ממנו. רואים שמייד לאחר שהוא מנטרל את המחבל, הוא מבין שהוא עלול להיות מזוהה בטעות כמחבל ומוריד את הז'קט כדי שלא יחשדו שיש עליו מטען. לאחר מכן הוא גם מוציא את הארנק וזורק אותו לעבר האנשים בתחנה, כדי שיוכלו לבדוק ולהיווכח בעיניהם בכך שהוא ישראלי. למרות כל הצעדים הללו, הוא נורה למוות", אומר משה בכאב.
ביום שאחרי האירוע הקשה, קסטלמן נחרץ. "אני דורש את העמדתו לדין של היורה. לא נקבל דבר אחר מלבד זה. העמדתו לדין חשובה גם כעונש על המעשה שעשה, וגם כדי שאחרים יראו וייראו. צריך להבין שנשק זה לא משחק. יש חוקים ויש כללים ויש הוראות פתיחה באש". .
