השבר הפנים חרדי

אחרי שבועות של דיבורים, האיומים מגיעים לשלב מעשי: שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף נערך להתפטרות מהממשלה בשל העובדה שחוק הגיוס עדיין לא עבר | החברים מ’דגל התורה’ שס ואף חלקים מתוך ‘אגודת ישראל’ מסרבים להצטרף מחשש לפגיעה בתקציבי עולם התורה | חשיפת ‘משפחה’: מסמך 12 הסעיפים שהכינו בדגל ובו תוכנית פעולה ארוכת טווח | וגם, התקרבות מעניינת בין ציר שלומי אמונים-בעלזא לדגל התורה

שעת ההכרעה הולכת ומתקרבת, ועימה גם סערה שכבר מזמן לא הייתה כמותה.

אין מילים יותר עדינות להגדיר את המצב, מאשר ‘פילוג’ בתוככי הסיעה הקדושה אגודת ישראל, ופיצול עמדות בין גור וויז’ניץ – לבין כל יתר הסיעות החרדיות. שס, דגל התורה, וחלקים גדולים של אגודת ישראל עצמה.

בסיעה המרכזית ההכרעה כבר נפלה: שר השיכון והבינוי יצחק גולדקנופף צפוי לפרוש מהממשלה. וזאת על רקע העובדה שבניגוד לסיכומים, נתניהו עומד להעביר קודם את תקציב המדינה ורק לאחר מכן ימשיך לדון בחוק הפטור מגיוס לבני הישיבות. אם לא יקרה משהו דרמטי בימים הקרובים, השר צפוי להתפטר מהממשלה ולשוב אל הכנסת ימים ספורים לפני העלאת חוק התקציב, כדי שיוכל להצביע באופן אקטיבי נגד התקציב.

חזית מפוצלת. השרים פורוש וגולדקנופף עם סגן השר מקלב

אין כאן חידוש גדול. למי שעוקב אחרי מהלך העניינים, אין כאן חידושים גדולים. כבר שבועות ארוכים שגולדקנופף מאיים בפרישה, תוך שהוא מנסה לגייס למהלך גם את חבריו לסיעות החרדיות. הוא פעל בנחישות ושוחח עם כלל הנציגות החרדית – החל מחברי הכנסת של ‘אגודת ישראל’ ועד לנציגים מ’דגל התורה’ ו’שס’.

התגובות היו מגוונות: חלק מהם גילו עניין מהוסס והבטיחו לשקול את ההצעה, אחרים עשו פרצופים ונתנו תשובות עמומות, והיו גם מתנגדים נחרצים שהודיעו מייד כי אין בכוונתם להצטרף לאיומים.

בסופו של דבר גילה גולדקנופף שהוא לבד במערכה. בידו אקדח ללא כדורים. אבל ההוראה שקיבל הייתה ברורה: אם אין חוק גיוס לפני חוק התקציב – יש לפרוש מהממשלה.

יתרה מזאת. בימים האחרונים יצאה משלחת רבנים מטעמו של כ”ק מרן האדמו”ר מגור לחצרות אדמו”רים שלהם נציגים ב’אגודת ישראל’, בבקשה להצטרף לפרישה הצפויה של הסיעה המרכזית מהממשלה. בין היתר ביקרה המשלחת במעונותיהם של כבוד קדושת מרנן ורבנן האדמו”רים מבעלזא ומסלונים.

וכאן הגיעה ההפתעה. בכמה חדרים של גדולי ישראל שמעו הרבנים את עמדת הצד השני, שהמייצג הבולט שלה הוא מרן האדמו”ר מבעלזא שהסביר לרבנים כי בימי מלחמה כשהרוחות סוערות מבית ומחוץ – הפלת ממשלה והליכה לבחירות על שאלת מעמד בני הישיבות, עשוי להביא יותר נזק מתועלת. אדמו”רים אחרים הוסיפו וטענו כי הצבעה נגד תקציב שיש בו מילארדי שקלים לטובת עולם התורה – זו הצבעה נגד עצמנו.

בסופו של דיון, הדבר נותר מעורפל ולפחות עד לשלב זה, החברים ב’אגודת ישראל’ לא קיבלו הוראה מפורשת בעניין.

כשנואש מחבריו למפלגה, ונוכח העובדה ששס אמרה מהרגע הראשון שלא תתעקש על העברת חוק הגיוס קודם לתקציב ובוודאי לא תציב אולטימטום לנתניהו, ניהל גולדקנופף בשבועות האחרונים מגעים ממושכים עם ראשי ‘דגל התורה’, לרבות בתיהם של גדולי הדור הליטאיים. בכל מקום הוא שמע את אותה התשובה: כאשר נגיע למועד ההכרעה – נודיע על החלטתנו.

חברי הכנסת של ‘דגל התורה’, בראשם אורי מקלב, מנהלים את המגעים בנוגע לחוק הגיוס בכל הזירות, לרבות זירת הסיעה המרכזית ב’אגודת ישראל’. כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, שיחות ממושכות התקיימו בשבועות האחרונים בין מקלב לציר הסיעה המרכזית – אלא שכל המאמצים לא נשאו פרי. גולדקנופף לא שמע מהחברים ב’דגל’ את התשובה ‘לא’ באופן חד משמעי, אבל היה לו ברור שחברי הכנסת של ‘דגל’ לא ימהרו להודיע על פרישה.

גולדקנופף חש נבגד. לזכותו ייאמר שהוא ניסה, אבל הציר שהתייצב מולו היה קשה לפירוק.

הטענות של הסיעה המרכזית קשות. בכירי הסיעה המרכזית, מדברים על הסיפור בכאב גדול ואף מצהירים מילים קשות: “קשה להבין את ההתנהלות של השותפים שלנו לסיעה, ואת התנהגותם של החברים מהסיעות החרדיות. מה לנו כי נלין על נתניהו אם הוא מקבל על מגש של כסף את כל מה שהוא רוצה?

“נתניהו אלוף העולם בשכנועים. הוא ממלא את כולם בהבטחות, אבל בפועל, ברגע האמת, נעלם פעם אחר פעם. פעם זו המלחמה ופעם זו היועמ”שית. בכל פעם יש תירוץ אחר. אין לנו ספק שאילו הייתה כאן אחדות חרדית – חוק הגיוס היה מוגש לאישור הכנסת עוד לפני חוק התקציב.

“בהיעדר אחדות, אנחנו בעצם אומרים לציבור החרדי כולו: נכשלנו. עשרות אלפי בחורי ישיבות רועדים מפחד. יש במפלגות החרדיות אנשים שנדבקו לכיסא שלהם. ששכחו מי שלח אותם. מה הם יגידו לאבות ואמהות שעל צוואר ילדיהם מונפת עכשיו חרב הגיוס? מה יאמרו כשאנשי המשטרה הצבאית תדפוק בלילות על דלתות הבתים בשכונות החרדיות?”

נושא עקרוני, או איום סרק?

אם הדברים כל כך נחרצים, אז מדוע בצד השני – שנועצים בכל עניין בגדולי התורה – מתנגדים לעמדה הנחרצת הזו?

ובכן, מסתבר שלצד שכנגד יש טענות מנומקות לא פחות. הטענות הללו אולי פחות פופולאריות, אך כאשר מתבוננים בהן אחת לאחת, רואים כאן עמדה מגובשת ששווה לחשוב עליה:

וכאן אנו חושפים כאן לראשונה בבלעדיות מסמך פנימי שהוכן ב’דגל התורה’ והובא אל שולחנם של גדולי הדור הליטאיים, מרנן ורבנן הגר”ד לנדו והגרמ”ה הירש.

במסמך הזה מופיעים שנים-עשר סעיפים, שבהם נפרסת תוכנית פעולה מקיפה ויסודית של קברניטי המפלגה הליטאית. המסמך הזה נפתח בכמה סעיפים שקשורים במהות חוק הגיוס, עובר לחוק התקציב ומסתיים בעקרונות המנחים את המפלגה. נפרוס מייד את הסעיפים בזה אחר זה, כולל ההסברים שלא צורפו למסמך והוצגו בעל-פה בפני גדולי ישראל הליטאיים.

הסעיף הראשון בו קובע:

דיוני ועדת חוץ וביטחון חייבים להיות מושלמים באופן מקצועי, כדי לאפשר את העברתו של החוק בבג”ץ:

על פי מנסחי המסמך הזה – בניגוד לעמדת הסיעה המרכזית – הרי שאין טעם ללחוץ ולהעביר במהירות חוק לאישור הכנסת מבלי שיוקדם לו דיונים מהותיים בחוק. שהרי במצב כזה שבו החוק לא מספיק ‘אפוי’, הוא ייפסל בבג”ץ מטעמים טכניים. משכך, יש הכרח להמשיך ולנהל את הדיונים ולהביא את החוק רק לאחר שממצים את כל הדיונים בעניין.

מכיוון שלבכירי ‘דגל התורה’ ברור שהיועצת המשפטית לממשלה לא מתכוונת להגן על החוק בבג”ץ, הם תולים יהבם ביועצת המשפטית של ועדת חו”ב מירי פרנקל, שצפויה להתעקש להגן על החוק בבג”ץ ובלבד שיושלמו הדיונים הרלוונטיים בעניינו.

יתרה מזאת. ב’דגל’ מבהירים שגם אילו נתניהו וכ”ץ היו מגישים את החוק בשבוע הבא, ‘דגל’ לא הייתה ממהרת לתמוך בו מכיוון שהוא בהכרח ייפסל בבג”ץ. “אנחנו לא מעוניינים לחזור לסאגה של חוק שממהרים לחוקק אותו, ואז הוא מוכשל בבג”ץ. חייבים לומר את האמת לציבור: חוק שלא ‘יבושל’ כפי שצריך, ייפסל בבג”ץ. מה נאמר אז? למי נבוא בטענות? לנתניהו?”

מתקשים להבין את הצעד של חברם. מקלב ודרעי

הסעיף השני קובע:

כריכת התקציב בגיוס לא נכונה – אפשר להפיל את הממשלה בכל רגע נתון:

אין שום סיבה לכרוך את חוק הגיוס עם חוק התקציב, אומרים ב’דגל התורה’. להפך. יש להשלים את הליכי החקיקה של החוק, במטרה למנוע פסילה שלו בבג”ץ. אם יחוקק חוק מושכל, מוכן היטב, ונתניהו לא יקדם את החוק גם לאחר שיושלמו דיוני הוועדה – הנציגות החרדית תוכל להפיל את הממשלה בכל יום. כך שאין שום סיבה לכרוך את ההצבעה בעד התקציב בקידום חוק הגיוס.

הסעיף השלישי במסמך הזה מדבר על אסטרטגיה פוליטית: איומי אי-תמיכה בתקציב כבר אינם רלוונטיים, כאשר לחרדים יש כוח משמעותי בממשלה:

גם כאן ישנה הסברה מעניינת: בעבר, כאשר החרדים היו כמה אצבעות בודדות בממשלה – אישור חוק התקציב היה עבורם הזדמנות לדרוש, ולעיתים אף לקבל. כיום, כאשר יש לנציגות החרדית יכולת להפיל את הממשלה בכל רגע, התקציב כלל לא רלוונטי לענייני המו”מ. אז מדוע יש המתעקשים להפוך את התקציב לנושא עקרוני כל כך?

מנופי לחץ

הסעיף הרביעי במסמך הפנימי של דגל נוגע גם הוא בתקציב:

אם התקציב לא יעבור – לא תהיה ממשלה ולא יקודם חוק גיוס:

במילים פשוטות: גם אם הדיונים יימשכו עד לאמצע הקיץ, ובסופו של דבר יגיע החוק לאישור הכנסת – אם לא יאושר תקציב, דבר מכל זה לא יקרה. היעדר חוק הוא מצב בלתי נסבל, ואי תמיכה בתקציב בעצם תפיל את הממשלה ותמנע חקיקת חוק גיוס.

הסעיף החמישי קובע את שידוע לנו היטב: הממשלה הבאה תהיה גרועה הרבה יותר לחרדים:

אם וכאשר תופל הממשלה בגלל אי תמיכה בתקציב – נלך לבחירות. איש לא מתחייב שנתניהו שוב יצליח להקים ממשלה. ממשלה עם יאיר לפיד ויאיר גולן, משוכנעים בדגל ושס, היא אסון בקנה מידה היסטורי ליהדות החרדית.

הסעיף השישי מגדיר מחדש את יחסי ‘דגל התורה’ ונתניהו, אבל דורש תבונה פוליטית: נתניהו לא טוב לציבור החרדי, אבל יש להתנהל איתו בחכמה:

לבכירי ‘דגל התורה’ ברור שנתניהו הוא לא כוס התה שלהם. נתניהו לא חסיד של אף אחת מהמפלגות החרדיות. אלא שאין אפשרויות אחרות, ומשכך, יש להתנהל מולו בתבונה ולא לאיים עליו בפירוק הקואליציה שגם כך, שברירית מאוד.

הסעיף השביעי עוסק באידאולוגיה העקרונית של ‘דגל התורה’:

היהדות החרדית חייבת להיות פרגמטית ולא הצהרתית:

בדגל העלו את משפטו הנודע של מרן הרב שך, שקבע כי בדיונים מול הצבא יש להיות פרגמטיים ולא הצהרתיים. והמשמעות לעידן הנוכחי: אין צורך להסביר אידאולוגית אלא להיות פרגמטיים ולהוציא את המיטב. אם החוק יאפשר למרבית בחורי הישיבות להמשיך וללמוד תורה – יש לפעול לקידומו בלי קשר לאידאולוגיה העקרונית שמתנגדת לגיוס לצבא.

סעיף שמונה במסמך מדבר על הפעלת מנגנוני לחץ, שלא קשורים לתקציב:

יצירת מנופי לחץ על ראש הממשלה להבטחת יישום ההסכמים הקואליציוניים:

כאמור, פרישה מהממשלה על רקע התקציב, בעת הזו לא מועילה, ולהפך. משכך, יש להמתין להזדמנויות שבהן ראש הממשלה צריך את הנציגות החרדית. דוגמאות לכך יש בשפע: הרפורמה המשפטית שצפויה לחזור, הקמת ועדת חקירה ממלכתית שנתניהו מתנגד לה ועוד שורה של נושאים שעולים חדשים לבקרים. יש לנהל את האירוע בחכמה מול ראש הממשלה ולדרוש את המשך קידום חוק הגיוס תמורת שורת נושאים החשובים לו, אבל לא לאיים עליו בהפלת הממשלה אלא באי תמיכה בקידום חוקים שישאירו את הממשלה על כנה.

סעיפים תשע ועשר, עוסקים בעקרונות העצמאות המפלגתית של ‘דגל התורה’ מול אחותה החסידית:

לשר גולדקנופף ישנה אצבע אחת בכנסת. הוא אינו יכול לקבל החלטות בשם כל ‘יהדות התורה’:

עם כל הכבוד לשר הבינוי והשיכון – ויש כזה בהחלט – הוא לא יכול לקבל החלטות בשם כלל חברי הכנסת של ‘יהדות התורה’. בין היתר, טוענים ב’דגל’, גם את שאר חברי מפלגתו לא מצליח גולדקנופף לגייס למהלך שלו, וודאי שהוא לא מייצג את כל סיעת ‘יהדות התורה’.

סעיף עשר נוגע בעצב עמוק עוד יותר: רק גדולי התורה שלנו מורים לנו כיצד לנהוג.

המסר ברור. בדיוק על עיקרון זה הוקמה ‘דגל התורה’ לפני יותר משלושה עשורים. בדגל מזכירים למי ששכח שגדולי הדור הליטאים אינם כפופים למועצת החסידית, ומשכך, יקבלו את ההחלטות על הסיעה באופן עצמאי.

שני הסעיפים האחרונים חוזרים לעניין התקציב: בלי תקציב מדינה – הראשונים שייפגעו יהיו בני הציבור החרדי.

הסעיף האחרון עוסק בפן הטכני: שאלת גיוס תמורת תקציב כלל לא רלוונטית כעת, כאשר יש עוד דרך ארוכה עד להעברת התקציב.

משכך, מוקדם בכלל לעסוק בנושא ובטח לא לאיים בפרישה מהממשלה. בדגל מסבירים כי אישור התקציב כרוך בדיונים ממושכים בוועדות השונות, שעדיין רחוקים מלהיות מושלמים.

האיש שקובע

ואחרי שפרסנו את טענות ‘הסיעה המרכזית’ ואת מסמך ההסבר של ‘דגל’, ניגע בקצרה בצלע השלישית בסאגה הזו: מפלגת שס. בשס כמו בשס, יש אדם אחד שקובע את הטון – יו”ר התנועה אריה דרעי. אגב דרעי, הוא נוהג לשלוח אחת לתקופה את אחד משרי המפלגה להתראיין בתקשורת, אבל השרים – כל אחד בתורו – מסרבים לעסוק בנושא הגיוס, למעט אמירה כללית שהם, ככל הנציגות החרדית, ממתינים להכרעת גדולי ישראל.

כזכור, מועצת חכמי התורה וראשי הישיבות הספרדיות היו הראשונים שהצהירו שאין להתייצב בלשכות הגיוס והם למעשה מובילים את הקו הניצי ביותר בעניין הגיוס.

הלכה למעשה, מי שמנהל מטעם המפלגה את המגעים עם הקואליציה בנוגע לחוק הגיוס הוא השר לשעבר אריאל אטיאס. האחרון עומד בקשר רציף עם יו”ר שס דרעי וגם עם בכירים במפלגת ‘יהדות התורה’. בפועל, גם אטיאס כפוף לדבר היו”ר שכפי שדיווחנו כאן בשבוע שעבר, נתן לחבריו למפלגות האשכנזיות להבין כי הוא מיישר קו עם נתניהו ולא צפוי לעורר בעיות בכל הנוגע להעברת התקציב.

דרעי הוא אולי הבורג הכי מרכזי בממשלת נתניהו. הוא מחזיק במספר תיקים מרכזיים בממשלה ונחשב לאחת הדמויות האמונות ביותר על ראש הממשלה. הכוח הזה מאפשר לו להפיל את הממשלה בכל רגע נתון, אבל ברור לכל שזה לא צפוי לקרות.

בישיבת ראשי סיעות הקואליציה שהתקיימה בשבוע שעבר הוא צידד בדברי נתניהו שיש להעביר תקציב לפני חוק הגיוס. הפרסום על נקיטת העמדה הזו, בזמן ש’דגל התורה’ מעדיפה להישאר על הגדר, לא עשה טוב לדרעי. הוא מיהר להכחיש פומבית את הפרסומים והצהיר כי הוא מחויב בדיוק כמו כל חבריו מ’יהדות התורה’ לקידום חוק הגיוס.

לכן, כאשר בתחילת השבוע הציג ח”כ אורי מקלב את עיקרי המסמך הפנימי של ‘דגל התורה’, דרעי קפץ עליו כמוצא שלל רב. הוא מצא את הגב שאותו הוא צריך. בכלל, בסביבת דרעי יש הטוענים שהוא מתגעגע לימים שבהם שיתף פעולה באופן רוחבי עם ‘דגל התורה’. אלו הימים של הבחירות המוניציפאליות של שנת 2018, אז בהנהגתם של מרן הגר”ח קנייבסקי ומרן חכם שלום כהן, פעלו המפלגות בשיתוף פעולה שהיה פורה בהחלט.

נבהיר: כלל המפלגות והגורמים המוזכרים בכתבה לא מאשרים באופן רשמי את העמדות שנפרסו לפנינו. גם המסמך הפנימי הזה אינו מעיד על עמדתה הרשמית של המפלגה. מדובר כאמור במסמך פנימי, אבל הוא מלמד בהחלט על הלך הרוחות במפלגה, ועל ההכרעות שצפויות להתקבל בבתיהם של גדולי התורה הליטאיים. באופן רשמי, כל הגורמים מצהירים שוב ושוב שהם ממתינים להכרעת גדולי התורה.

פיצול פנים סיעתי

בליל יום שלישי החלה בפועל ההצבעה בממשלה על התקציב. על הפרק: אישור הכספים הקואליציוניים בממשלה. אחרי ישיבה ממושכת אושרו הכספים, ובין היתר במסגרת כספים אלו נכללים תקציבים לעולם התורה.

כאן לראשונה עברו הדברים מאיומים למעשים. ‘אגודת ישראל’ התפצלה באופן נדיר בהצבעתה: השר מאיר פרוש תמך, והשר גולדקנופף התנגד.

פרוש טען שהצביע בעד התקציב שרובו מיועד לעולם התורה. גולדקנופף, שהצביע נגד, טוען שחלק מהכספים שהובטחו עבור הציבור החרדי לא הוכנסו ומשכך הוא מצביע נגד. אין ספק שהדרמה הזו נמצאת רק בראשיתה, ובשבועות הקרובים אנו צפויים לעוד אירועים שיטלטלו את הזירה הפוליטית.

צריך לומר ביושר, הפיצול הזה קיים ברקע כבר הרבה זמן ולא רק בנושא הזה. כבר במערכת הבחירות המוניציפלית האחרונה התברר שאגודת ישראל מחולקת דה-פקטו לשני צירים. ציר גור ויזניץ, מול ציר ‘שלומי אמונים’ בעלזא. שוב ושוב החלוקה הזו הולכת ומתבהרת. האם תהיה זו חלוקה לטווח ארוך? ימים יגידו.

לבנתיים יש סנוניות מובהקות של התקרבות בין ציר בעלזא שלומי אמונים ל'דגל'. את הדברים אפשר ללמוד מהעבודה שנחשפת פה לראשונה: בשבוע שעבר עלה ח"כ ישראל אייכלר למעונו של מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש לשיחה ממושכת, שעסקה בתיאום עמדות בין דגל התורה לבעלזא ושלומי אמונים.

ובחזרה לעמדת ‘דגל התורה’ ושס – שם טוענים כי הם מעכבים את חוק הגיוס, משום שאם לא יעכבו אותו, הוא ייפסל מייד בבג”ץ מסיבות טכניות – בשל ההתניה והעובדה כי החוק עבר בהליך מהיר מדי.

לטענתם, אפשר להפיל את הממשלה בכל רגע נתון באמצעות תמיכה בחוק לפיזור הכנסת, שכבר מונח על שולחן הממשלה, או לחלופין בהצבעת אי אמון.

זאת ועוד, בסיעות החרדיות אומרים כי הצבעה נגד התקציב משמעותה תקציב המשכי, מה שימנע מהציבור החרדי יותר מעשרה מיליארד שקלים מכספים קואליציוניים.

בשורה התחתונה, קשה להתעלם מהטיעונים שמשמיעים שני הצדדים. ההכרעות מסורות לגדולי הדור, ולנו לא נותר אלא להתפלל לשלום עולם התורה ולעתיד בני הישיבות.