איך אפשר להסביר את סודו של ראש השנה באופן שווה לכל נפש? ערב יום הדין עלו סופרי 'משפחה' למעונו של הגאון הצדיק רבי אביש ציינווירט שליט"א, מגדולי המקובלים בדורנו, ושמעו דברים טמירים במילים פשוטות | אם אפשר לבקש צרכים פרטיים בראש השנה, מה יעשה מי שליבו אינו מרגיש ומהי הדרך לזכות בקרבת אלוקים בימי הרחמים | וגם: סודו של המקובל שאורו זורח בכותל המערבי בעלות השחר
ותמלוך
צילום: שמואל דריי, שוקי לרר
כשהמילה 'המלָכָה' בוקעת ומרחפת בחלל הסלון הירושלמי עם התקרה הגבוהה, כל השאלות נמוגות בבת אחת.
המלָכָה מתוך קבלת עול. הגה"צ רבי אברהם אביש ציינוירט שליט"א בשיחה המיוחדת ל'משפחה'
עלינו ובאנו לכאן עם רשימת שאלות בעניינים העומדים ברומו של עולם, מבקשים לקבל משנה סדורה על מהותם של ימי הדין העומדים לפתחנו, אולם מייד כשהתיישבנו האירה לנגד עינינו התשובה במלואה, בוהקת באור יקרות.
"התבוננות", פסק בבהירות המקובל הגאון הצדיק רבי אביש ציינווירט. "התבוננות היא המפתח להמיס את לב האבן. רק כך נוכל לקבל עלינו עול מלכות שמיים באהבה, להמליך את הבורא בכל ליבנו. היא עיקר עבודת היום!"
יותר ממה שהסבירו זאת המילים, המחישה זאת יראת הרוממות שרוחשת בבית הירושלמי אפוף הקדושה. כבר על מפתן הבית האווירה כולה משתנה באחת. במרחק פסיעה שוכנת ישיבת מיר הגדולה על בתי מדרשותיה הרבים, הרחובות הסמוכים שוקקים חיי נעורים תוססים – ואילו כאן שולטות ההתבוננות והעבודה התמימה, והן בלבד. כל מה שאינו נקשר לקדוּשה, לעבודת ההמלכה שבה עוסקים כאן לקראת ראש השנה – אינו שייך לכאן, לעולם האצילות של רבי אביש קדישא.
המעיין ב'בית ישראל'
בשעת ערב מאוחרת של שלהי חודש אלול, כשהימים הנוראים מידפקים כבר על דלתות הלב ויראת הדין אופפת את הכל, אנו עושים את דרכנו לכאן, אל הבית שבפאתי שכונת בית ישראל הירושלמית. אלינו מתלווים גם בני עלייה נוספים שמבקשים לשמוע, לעורר את הלב בצילו של אחד מגדולי מקובלי עיר הקודש.
מדמויות ההוד שבירושלים היא דמותו של הגה"צ רבי אברהם אביש ציינווירט שליט"א, 'רֶבּ אַבִּישׁ' בפי הרבים ששותים ממעיין תורת הנסתר שלו. אם שגורה אמרת חז"ל על ירושלים של מעלה שמכוונת כנגד ירושלים של מטה, דומה שבדמותו המופלאה מתמזגות שתיהן גם יחד. שנים ארוכות מהלכת דמותו קסמים על אניני דעת בעיר הקודש, שיודעים להבחין בפנימיותם של בני אדם. מכירים הם היטב. רגליו אומנם נטועות ביניהם אך ראשו טרוד ברזין דרזין, באותיות קטנות שההשגה בהן מוגבלת ליחידי סגולה.
כדרכם של נקיי הדעת שבירושלים עושה רבי אביש את להט עבודתו בקרני זוויות. מעולם לא חיפש שולחנות כבוד; מימיו לא טרח לבדוק היכן ממוקם צד מזרח – אלא אם כן מדובר בתפילה לכיוון קודש הקודשים. זו גם הסיבה לכך שבפי הבריות נשתרש שמו המקוצר, 'רֶבּ אביש', משל היה אחד מבני החבורה ולא גאון ומקובל נדיר שגדולי עולם חרֵדים למוצא פיו. אולם זה יופייה של עיר הקודש, שענייני כבוד רחוקים מבעלי הדעת שבה כרחוק מזרח ממערב.
לבוש חלאט ירושלמי מהוה, בגו כפוף מעשרות שנות יגיעה בתורה, מהלך רבי אביש בין סמטאות ירושלים. פניו בוהקות בזיו השמור לצדיקים ושיחתו עוסקת תמיד בעניינים של קדושה. המתינות שבה הוא מנהל את אורחות חייו מסתירה מפני סובביו את סדרי היום העמוסים לעייפה שלפיהם הוא מתנהל. בהמשך נקבל הצצה מפעימה גם אליהם. בכל שעות היום מקיפות אותו חבורות של 'מבקשים', יהודים של צורה שנפשם נכספת לגבוה ומוצאים בצילו תועפות דעת וחכמה.
יקוד אש להבה. הגה"צ שליט"א בעבודת תפילתו
גם ייחוסו המשפחתי הוא מהמפוארים שבשבטי ירושלים. אביו, הגה"צ רבי נטע ציינווירט זצ"ל, נודע כעובד השם מופלא שרבים מגדולי וצדיקי העיר נכרכו אחריו. שושלת אבותיו הצדיקים מונה גם רבים מתלמידי הבעל שם טוב שאת שמועתם הוא מעתיק. בדומה לאביו גם רבי אביש משתייך אל חצר הקודש באיאן, אך עם זאת מאז ומעולם סבבה אותו הילה של קדושה מיוחדת שסחפה אחריה רבים מנקיי הדעת שבירושלים. כך הלכה ונוסדה סביבו עדת תלמידים מסורים, משלל חוגים וחצרות קודש, ששותים בצמא את שיעוריו ודברי תורתו ועבור רבים מהם הוא מנהיג רוחני של ממש.
שנים ארוכות השפיע רבי אביש מתורתו בצורה לא ממוסדת, בלי בית מדרש משלו. רק בשנים האחרונות, כשציבור הפונים התרבה, הקימו תלמידיו את בית המדרש 'שערי זוהר חכמה' בראשותו. גם לאחר מכן, אולי מיותר לציין, לא השתנו שיגו ושיחו. כל מי שחפץ בכך יכול לגשת, לשאול, להתייעץ, אפילו רק לבקש לזכות ברגע של הארת פנים מצידו.
מעריציו התקבצו אחריו, כל אחד בדרכו. אחד נכבש בתפילות הוותיקין המשתפכות והמפעימות בכותל המערבי, שנמשכות כבר יותר מיובל שנים, אחר בשיעור מעמיק ביסודות קבלה עמוקים שכמוהו הוא מוסר לאורך כל ימות השבוע. אחרים נחשפו בכלל לעובדת היותו מעתיק שמועה חד בדרא של עובדות וסיפורי צדיקים כמו גם ניגוני קודש שהוא מעביר כצורתם מדור לדור. כל אחד מהם יציין פן אחר בדמותו המיוחדת וכולם גם יחד את הליכות הענווה והפשטוּת המופלאות.
אפשר להאריך בשרטוט דמותו המופלאה – כמו למשל בעובדה שרבי אביש הוציא מתחת ידו לא פחות משבעים (!) ספרים גדושים מזן אל זן בכל מקצועות התורה – אולם למען האמת אין צורך בכך. שעה קלה במחיצתו מעמידה גם אותנו על סוד הקסם הרוחש כאן, בבית הישן שבשכונת בית ישראל.
הדרך להַמְלָכָה אמיתית
בכניסה לסלון הבית גבוה התקרה כבר אופפת אותנו יראת הרוממות שמקיפה כאן כל פינה, לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים. וכאן מצפה לנו הפתעה: רבי אביש לא גורס את מהות הימים האלו כימים של פחד מצמית. אימת הדין במחיצתו מקבלת משמעות שונה מהרגיל, מרוממת וזכה יותר.
עוד מעט יעמיד אותנו הגה"צ שליט"א על 'סוד ההמלכה' המרומם של ימי ראש השנה. מעל לכל ניכרת על פניו ההתבוננות, המחשבה המעמיקה שהוא מקדים לכל מעשה ודיבור. גם בשיחה המיוחדת שאנחנו מקיימים בצילו שום מילה אינה נשלפת באקראי. כל תשובה נאמרת לאחר שהות של רגעים ולכל יסוד הוא מציב מייד את המקור המדויק, מכל מרחבי התורה.
יהודים רבים עומדים נבוכים בפתח הימים הנוראים, לא יודעים במה עליהם להתמקד. אנו מבקשים לשמש כשליחי ציבור ולשאול: מהו העניין המרכזי של ראש השנה?
"ריבונו של עולם, אני ממליך אותך על עצמי!". כותבי השורות במחיצתו של הגה"צ שליט"א
"עיקר עניינו של ראש השנה", פותח רבי אביש בתשובה, "הוא להמליך את השם יתברך. אנו אומרים זאת שוב ושוב בכל תפילות החג: 'ותמלוך', 'מלוך', בפיוטים ובנוסח התפילה עצמו. וכמובן, בעשרת פסוקי המלכויות. חז"ל אמרו: 'אמרו לפנַי מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם'. ומכאן, שעיקר העניין של ראש השנה הוא ההמלכה.
"אבל למען האמת, כל זה עדיין לא נוגע לפעולת ההמלכה עצמה. אנחנו מזכירים רק את האמונה העזה שיש לנו בכך שהשם הוא מלכנו, אבל עדיין איננו עושים זאת בפועל".
רבי אביש עוצר לרגע כדי להדגיש את הנקודה הבאה: "האמת היא שריבונו של עולם מולך על כל העולם כולו בין כך ובין כך, בין אם נמליך אותו ובין אם לאו. זה לא תלוי בנו. השם מָלַךְ לפנינו ומלכותו תהיה גם אחרינו; זו המציאות איתנו וגם בלעדינו. 'ואחרי ככלות הכל – לבדו ימלוך נורא'. הוא הוא המלך, הוא היוצר והבורא והשליט והמנהיג היחיד לכל. בעצם, זה בכלל לא תלוי בנו. כאמור, כל התפילות הפיוטים שבהם אנו מזכירים את עניין ההמלכה אינם פעולת ההמלכה עצמה, שהיא עיקר מהותם של ימי ראש השנה".
וכיצד אכן זוכים להמליך את הבורא?
"אנו אומרים זאת בתפילת 'עלינו' שתיקן יהושע בן נון, שהיא גם התפילה שפותחת את עשרת פסוקי מלכויות במוסף: 'וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ'. ההמלכה נעשית כאשר אנו עומדים ואומרים: 'ריבונו של עולם, אני מקבל אותך כמלך עליי לכל ימות השנה. לא אעשה דבר שלא כרצונך, אקיים כל מה שאמור בתורה'. כך, בפשטות. 'וְיֵעָשּׂו כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם'!
"המשמעות הפשוטה היא לשמור את כל מצוות השם, או בלשוננו – ב'מַאמֶע לָשׁוֹן' השגור על פינו: לקיים כל סעיף בשולחן ערוך כפשוטו. יש מי שטוענים בחריפות שהביטוי הזה, לפחד מהשולחן ערוך, אינו נכון, כי צריך לפחד מהשם. ואני אומר שזו טעות גדולה, אַ גְרוֹיסֶע גְרַייז.
"מדוע? משום שמי שאינו ירא מפני השולחן ערוך ואינו מדקדק בו – מובטח שהוא אינו ירא שמיים. זה ודאי. אבל אם יהודי זוכה לקיים כל הלכה והלכה, אנו רק צריכים לומר לו: 'זכור שזהו רצון השם יתברך!' הרי כך נאמר בזוהר הקדוש: 'קודשא בריך הוא ואורייתא כלא שמא חד הוי'! אבל מי שאינו חושש לשולחן ערוך, בוודאי שאין בו יראת שמיים מספיקה ולכן הוא לא המליך את הבורא עליו כל עיקר".
הזכות להמליך
נערץ בקודש. עם כ"ק האדמו"ר מבאיאן שליט"א
כך, בצורה שונה מכל מה שהורגלנו לחשוב עד עתה, מתמצת רבי אביש בעבורנו את עבודת ראש השנה. "זה עיקר ההמלכה", הוא ממשיך. "וצריך לזכור זאת במשך כל שני ימי החג. בשעת התפילות, לפניהן ולאחריהן. בהפסקות, בתקיעות, בכל שעה ושעה. כל יהודי יכול לעשות זאת, בלשון פשוטה שבוקעת מעומק הלב: 'ריבונו של עולם, אני ממליך אותך עליי לשנה הבאה עלינו! אקיים כל ציווי ולא אעבור את פיך, חלילה!'"
ישאל השואל: וכי הקב"ה צריך שאנחנו, בריות שפלות ונמוכות רוח, נמליך אותו?
רבי אביש מחייך בקורת רוח. הוא עונה על השאלה מתוך לשון חז"ל. "הגמרא במסכת ראש השנה מפורסמת וידועה לכל: 'אמר הקב"ה: אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם'. כלומר, השם יתברך אינו זקוק להמלכה שלנו. מלכותו מתקיימת בין כך ובין כך. אלא שלנו ניתנה הבחירה אם לקיים את רצונו, אם לקבל עלינו את מלכותו. בראש השנה עומדת בפנינו ההחלטה אם לבחור בכך, אם להמליך את השם עלינו שנה נוספת.
"הדיוק הזה משתמע גם מתוך לשון הגמרא. לא כתוב כאן 'אמרו לפני מלכויות ובזה תמליכוני עליכם', אלא 'כדי'. כלומר, המטרה באמירת פסוקי המלכויות היא כדי לעורר את הלב לקבלת עול מלכות שמיים באהבה. את הפסוקים והתפילות אנו אומרים כדי להגיע לידי כך, צוּקוּמֶען צוּ דֶּעם. ההמלכה עצמה, לעומת זאת, מתרחשת כאשר כל אחד מקבל זאת עליו בלב שלם".
כשהמילים בוקעות מפיו של רבי אביש והופכות למשנה סדורה וברורה, אין עוד צורך בשאלות. מהות ימי ראש השנה הופכת למחוורת, נהירה מאליה. כאן לא שורה יראה סתמית או פחד מפני הלא–נודע, אלא יראת רוממות מופלאה של קרבה אל השם יתברך. גם התלמידים שמקיפים אותנו מתרגשים: הנה לנו הוראה מסודרת שמפשטת את יסוד הימים הנוראים, שלא אחת נדמים לאנשים כמאיימים ומבלבלים.
ובכן, פנים חדשות באו לכאן.
מותר לבקש צרכים!
מתוך כך אנו מעלים לפני הגה"צ רבי אביש שליט"א שאלה נוספת, שגם היא מעסיקה רבים וטובים בימים אלו.
האם מותר וכדאי לבקש בראש השנה על עניינים פרטיים, גשמיים?
זיוו השמור לצדיקים. הגה"צ שליט"א בראש קהל עדתו
בטרם יענה על כך, מבקש רבי אביש לחדד את השאלה עצמה. "המקור לפולמוס בנידון הזה הוא בתיקוני זוהר המפורסם (כב, ב) נגד אלו המבקשים 'הַב לָנָא מְזוֹנָא וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְחַיֵּי, כָּתְבֵנוּ לְחַיִּים – וְאִינוּן עַזֵּי נֶפֶשׁ כַּכְּלָבִים'.
"לכאורה", ממשיך רבי אביש ואומר, "על מה תלונתו של רבי שמעון בר יוחאי? הרי מדובר ביהודי שמתחנן לבוראו על מחילה וכפרה ועל צרכיו הפשוטים. זו שאלה שכבר העלו הקדמונים ונידונה בדרכים רבות. אפשר גם להוסיף ולהקשות: הלוא שנינו בגמרא שהאומר 'הריני נותן צדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור', משום שהדבר נובע מתוך האמונה הרוחשת בליבו שכל ענייניו נקבעים מלמעלה ושבאמצעות צדקה ומעשים טובים הוא יכול להמשיך על עצמו ישועה. ובכן, לכאורה יש כאן סתירה לדברי הזוהר".
רבי אביש מוסיף ומקשה: "ובכלל, הרי בכל פעם שיהודי עומד ומבקש על צרכיו ומצוקותיו הוא מקיים בכך מצווה מן התורה של 'לעבדו בכל לבבכם', על ידי עבודה שבלב – היא תפילה. וידוע מהרמב"ם שתפילה כזו היא מצוות עשה מדאורייתא. מדוע אם כן יוצא רבי שמעון בתקיפות גדולה שכזו נגד בקשת הצרכים בראש השנה וביום הכיפורים, ועוד בלשון חריפה כל כך, בהשוואה ל'כלבים המצווחים הב הב'?!
"ההסבר לכך, למעשה, מופיע ב'תיקוני זוהר' עצמם. מי שיעיין במקור, יראה שהתביעה היא רק נגד אלו שאינם מבקשים על ענייני שמיים כלל, אלא על צורכיהם בלבד. רשב"י מדבר על אלה שאינם מתפללים ומתחננים על רוחניות, בייחוד על שלושה עניינים שמצוינים בדברי הזוהר הקדוש: תורה, ציצית ותפילין וקריאת שמע בעונתה, שהם בחינת 'שארה כסותה ועונתה' של השכינה הקדושה. מזון השכינה, השאֵר – הוא התורה, הכסות הן תפילין וציצית והעונה היא קריאת שמע בעונתה. והזוהר מדבר על אלו שלא מבקשים כלל בראש השנה שיזכו ללמוד תורה ולקיים מצוות תפילין, ציצית וקריאת שמע בזמנה, אלא רק ממוקדים בלבקש את צורכיהם הגשמיים בלבד.
"ובכן, יש לנו כבר הסבר בתיקוני זוהר", משלים הגה"צ שליט"א, "ויותר מכך יש בידינו כעת הוראה ברורה: מותר ואולי צריך לבקש על ענייני גשמיות, על בני, חיי ומזוני וכל מה שאדם צריך. אלא שעוד קודם לכן עלינו לבקש על החלק הרוחני – שלא נחסיר בשנה הקרובה אפילו יום אחד קריאת שמע בזמנה; שנזכה לעמול בתורה הקדושה ולא יעבור עלינו יום אחד ללא תורה, כל אחד לפי כוחותיו ושנזכה לקיים מצוות ציצית ותפילין בהידור. רבי שמעון בכבודו ובעצמו תובע מאתנו שנשקיע בכך את כל כוחותינו בשעת תפילת הימים הנוראים!
"לאחר מכן נוסיף גם את התפילה על הצרכים הגשמיים, שכעת תקבל משמעות אחרת, יסודית בהרבה".
אולי יש להסמיך לכך את הווארט של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, כי אנו מבקשים 'זכרנו לחיים' – 'למענך אלוקים חיים'. כל מטרת החיים הגשמיים שאנו מבקשים היא להפוך אותם לחיים רוחניים, 'למענך אלוקים חיים'.
"זהו דבר בפני עצמו", אומר הגה"צ רבי אביש, "שיהודי יוצר מהגשמיות רוחניות, כפי שהרחיב הברדיטשובער. אולם עוד לפני כן, עצם בקשת הגשמיות נאותה אם היא באה בתוספת לבקשות רוחניות".
סוד באבני הכותל
רזין דרזין. השתטחות על ציונו של האר"י הק' בבית החיים העתיק בעיר צפת
אם בעניין התפילה עסקינן, מי לנו גדול כבעל הבית שבמחיצתו אנו מסבים כדי לקבל מושגים של הארה בעבודת הלב. זאת יודע כל מי שנקלע אי פעם לתפילה לוהטת בצילו של הגה"צ רבי אביש, לאו דווקא בימים הנוראים אלא גם ביום חול מן השורה.
את תפילות השחרית, לאורך כל ימות השבוע, הוא עורך סמוך לשריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. זה סדר הקביעות שנמשך כבר עשורים רבים, מאז שחרור הכותל במלחמת ששת הימים: בשעה 11:30 בלילה, כשהרחובות מסביב לבית עדיין רוחשים פעילות, הרב כבר מקיץ משינה קצרה. בשעה הקרובה יערוך בביתו סדר 'תיקון חצות' ולאחר מכן יפנה למקווה הטהרה.
בהמשך, לקראת השעה 4:00 לפנות בוקר, יגיע אל רחבת הכותל המערבי, שם ימסור שיעור בדף היומי ויתכונן לתפילת ותיקין. ותפילתו עצמה, עין לא ראתה: בכל בוקר ובוקר משתפכת נעימתו של הגה"צ שליט"א נוכח אבני הכותל הרחבות. כל מילה בוקעת מפיו במתינות, מתוך רגש מופלא. קולו נישא ברחבה ההולכת ומתמלאת, כמו ממתיק את אשמורת השחר הצובעת את שמי ירושלים באור תכול–כהה.
באמת אמרו: מי שלא ראה את עבודת תפילתו של רֶבּ אביש ציינוירט בכותל המערבי – לא ראה עבודה שבלב מהי. ברבות השנים הפכה דמותו המרוממת ונתמזגה עם סדרי תפילת הוותיקין משובבת הלב שבכותל המערבי, כשסביבו חבורה מיוחדת של יהודים בעלי צורה וברי השגה העושים תפילתם כאן קבע.
בנקודה זו ראוי לחזור לשיחה מיוחדת שאותה ערכנו אנו, כותבי השורות, עם הגה"צ שליט"א לפני חודשים אחדים ותוכנה לא פורסם בזמנו, מחמת שנמלכנו בדעתנו לפרסם את השיחה לקראת ראש השנה. ביקשנו אז לשמוע על קדושתו המיוחדת של הכותל המערבי, בפרט בימים שבהם פועלים גורמים כאלה ואחרים לחדש את העלייה להר הבית עצמו, כנגד כל פסקי ההלכה והוראת גדולי ישראל.
מהי המעלה המיוחדת שישנה בתפילה בכותל המערבי?
הגה"צ רבי אביש הטעים באוזנינו את הסיבה שהובילה אותו לקבוע את תפילתו סמוך לשריד בית מקדשנו. "ה'מאור ושמש' כותב בפרשת ראה שצריך לכוון את התפילה כנגד הכותל המערבי. יש בכך חידוש גדול. בש"ס, ברמב"ם ובפוסקים אנו מוצאים את החובה לכוון כנגד ירושלים ובית קודש הקודשים, אולם ה'מאור ושמש' אומר לכוון כנגד הכותל, שממנו לא זזה שכינה מעולם".
רבי אביש הדגיש גם כאן את נקודת הלב שהיא השורש לכל. "גם התפילה בכותל המערבי צריכה להיעשות מתוך כוונה והתבוננות. אם לא כן, הרי זה מעשה קוף בעלמא".
יש מי שפועלים, גם בשולי המחנה החרדי, לצערנו, לעודד עליית יהודים להר הבית. הם חשים כי לא די להם בקרבה לשריד בית מקדשנו ומשתוקקים לעמוד על הר הבית עצמו.
"מה זאת אומרת 'הם רוצים'?!" הזדעק רבי אביש ונלפת מעצם השאלה. "יהודי צריך לרצות את מה שהשם רוצה ממנו. לנו יש את ציווי הקב"ה, את השולחן ערוך, ותו לא. ודאי, אנו מתפללים ומייחלים ליום שנזכה לעמוד על הר הבית בגאולה השלמה – אולם לא בצורה כזו. חלילה. זה הרי נגד רצון השם!"
מעניין לעניין הרחיב הגה"צ שליט"א בפועלם של נקיי הדעת שבירושלים לעמידה בפרץ העלייה להר הבית. "הגאון הצדיק רבי משה וובר זצ"ל, למשל, קידש מלחמת קודש נגד המכשלה הזו. הוא גייס כספים רבים כדי להעמיד שומרים בשערי ההר שתפקידם היה להזהיר שלא יעלו חלילה. ליבו בער לעניין בכל מאודו ונפשו".
אמת מה נהדר
עולם שכולו הארה. עם הגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן וכ"ק האדמו"ר מאשלג שליט"א
אם בכל ימות השנה נודעת תפילתו במתיקותה וערבותה, בימים הנוראים על אחת כמה וכמה. את סדרי ההכנה לעבודת הימים הקדושים הוא פותח בשיעורים מיוחדים ב'שער הכוונות', החיבור המקודש של רבי חיים ויטאל מבארו של האריז"ל הקדוש, שעליו גם חיבר הרב פירוש מופלא ומיוחד. בשיעורים אלו הוא פורס בפני התלמידים, בני עלייה מופלגים בפני עצמם, את תורת הכוונות העמוקות הנוגעת לימים הקדושים.
עד לשנה שעברה חילק רבי אביש את תפילותיו בימים אלו בין הכותל המערבי לקברו של שמעון הצדיק, שבו הוא עורך גם בימות החול את תפילות מנחה וערבית. שנה אחר שנה היו סדרי התפילות בראש השנה נפתחים בכותל המערבי, כשאחר שחרית היה צועד יחד עם כל בני החבורה אל קברו של שמעון הצדיק, שם התקיימה קריאת התורה ולאחריה סדר התקיעות ושאר תפילות היום.
כדרכו, ניגש הגה"צ לפני התיבה בכל תפילות הימים הנוראים, בוקע שערי שמיים ושופך נפשו בתחינה, וכל מילה הבוקעת מפיו מקבלת משמעות מוטעמת ונוטפת קדושה משל עצמה. התלמידים מציינים עובדה מפליאה נוספת: לאורך כל תפילות הימים הנוראים, כמנהגו בתפילות שאר ימות השנה, לא יתיישב הרב ולו פעם אחת. שעות ממושכות עומד הוא על רגליו, מעתיר לישועתם של ישראל.
ביום הכיפורים הפכו סדרי היום להתפשטות ממושכת מכל צל של גשמיות. תפילת מעריב בליל היום הקדוש מתחילה בקברו של שמעון הצדיק, ולאחריה נשאר הגה"צ שליט"א במקום ועורך את סדרי עבודתו הטמירים עד קרוב לעלות השחר, אז הוא פונה ויוצא לכותל המערבי לתפילת שחרית. לאחריה הוא חוזר בשנית לקברו של שמעון הצדיק לתפילת מוסף ונעילה, עד מוצאי היום.
בני חבורתו הקדושה, שרגילים לתפילותיו מלאות הדבקות, מציינים כי פסגת עבודת הלב בצילו נרשמת כאשר שמשו של היום הקדוש פונה לשקוע ותפילתו של רבי אביש עולה לפסגות, גבוה מעל גבוה. כיוון שכך, הפכה תפילת הנעילה בקברו של שמעון הצדיק למוקד משיכה לרבים ממבקשי השם שליבם נכרך אחר עבודתו הטמירה.
בשנה האחרונה, לאחר שהתרבה הציבור המשתוקק לחסות בצילו בימי הקודש, קבע הגה"צ שליט"א את כל תפילות הימים הנוראים בבית מדרשו 'שערי זוהר חכמה'. גם השנה יבואו ויתאספו אצלו המוני מעריצים ותלמידים מכל מקום, יקבלו יחד עול מלכות שמיים, בהנהגתו המאירה.
שמחה על שום מה
רבים נוהרים לחזות בתפילותיו המפעימות. רבי אביש בתפילת ותיקין בכותל
לאחר שזכינו להצצה קלה לעבודת תפילותיו של הגה"צ שליט"א בימים הנוראים, אנו שבים לשיחה המיוחדת שנערכת בביתו, מבקשים לברר נקודות נוספות הטעונות בירור וליבון בעניינים אלו.
מהו ההיתר לבקש על צרכים גשמיים בימים הנוראים, בעוד להלכה נפסק כי הדבר אסור בשבת ובימי החגים?
גם כאן פניו של רבי אביש נוהרות. "אמת", הוא אומר. "בפוסקים למעשה אין בכלל נידון בעניין הזה. בקשות על רוחניות כבר התירו רבים זה מכבר, אולם בכל הנוגע לבקשות גשמיות בראש השנה – הדבר אינו מוזכר כלל, אפילו לא ב'מטה אפרים' וב'משנה ברורה'".
לאחר ההקדמה הזאת ניגש רבי אביש למצוא היתר לכך בדרכו המיוחדת, בולל את תורת החסידות עם הנהגה הלכתית למעשה בצורה מופלאה:
"לנגד עינינו עומדים דבריו של אחד מגאוני הגאונים שפעל לפני כמאתיים שנה, הרה"ק רבי ישראל מקוז'ניץ זי"ע, בספרו 'עבודת ישראל'. הוא אינו עוסק בכך במישרין, אולם לדרכנו נוכל ללמוד מכך הוראת היתר.
"הוא מייסד את דבריו על גילויו של האר"י הקדוש, שביום הראשון של ראש השנה מתוקנת פנימיות העולמות ואילו ביום השני החיצוניות. בדרך זה ייסד הקוז'ניצער מגיד שהדבר הנכון הוא לבקש ביום הראשון בעיקר בקשות של רוחניות וביום השנה לייחד את עיקר התפילה על הצרכים הגשמיים".
רבי אביש משלים בהתפעלות מופלאה, כאילו נגלו אליו הדברים זה עתה: "נמצא, אם כן, שיש לנו היתר מפורש של הרה"ק מקוז'ניץ להעתיר על הצרכים הגשמיים בימי ראש השנה!
"העבודת ישראל אינו מפרש את הסיבה לכך ולכן עלינו להסביר זאת לפי דרכנו. הפשט הנראה טמון בכך שהאיסור על בקשת צרכים בשבת הוא משום שאסור אז להצטער בתחנונים. אבל בראש השנה אין לנו ברירה אחרת, זו בחינת 'אם לא עכשיו אימתי' ולכן הדבר מותר!"
מהי התנועה הנפשית הנכונה בימי הדין? מצד אחד, ספרי חיים וספרי היפוכם פתוחים והיד רושמת. מצד שני, נפסק להלכה לעשות פעולות שונות של שמחה וביטחון, להתרחץ ולהסתפר ולהכין סעודות לכבוד החג, מתוך ביטחון שנצא זכאים בדין.
"פשוט וברור שאנו מחויבים לחוש את אימת הדין, אבל צריך גם להאמין שהתשובה תתקבל ונצא בדימוס. אין סתירה בין שני הדברים: אנו באמת יודעים ומאמינים בכל ליבנו שהקב"ה מקבל את תשובתנו וממילא מתמלא הלב בשמחה, אולם השמחה העיקרית, הגדולה מכך, נובעת מהזכות שניתנה בידינו – להמליך את הקב"ה עלינו".
וכאן מדגיש הגה"צ שליט"א הרגש מופלא: "זו שמחה כפולה: קודם כל על עצם ההמלכה, על כך שמלכות השם יתברך תמשול בכל גם לשנה הבאה עלינו לטובה. נוסף על כך מוטל עלינו להיות בשמחה עצומה על כך שאנו זוכים לבחור ולקבל עול מלכות שמיים; שדרכנו מתחדשת מלכותו בעולם כולו!"
כיצד אפשר לזכות לחוש זאת גם בדור שלנו, כשהלבבות סתומים ומאובנים מקושי השעבוד של צורכי החומר הדוחקים?
"כשמתבוננים בכך לעומק, ואחר כך מצהירים בפה מלא כלפי שמיא כי אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים כדי להמליך את הבורא יתברך – כל חומות האבן מתנפצות ומתמוססות. לב האבן הופך ללב בשר, מרגיש ויודע!"
ומהי העצה למי ששקוע בתרדמת הזמן עד שאינו מרגיש התעוררות לכך?
רבי אביש מתפלא על עצם השאלה. "אם מתבוננים, הדברים חודרים למעמקי הלב מעליהם. סְ'קְרִיכְט אַרֵיין אִין הַארְץ!"…
יש באמירה הקצרה הזו כדי לתמצת את מהות משנתו של רבי אביש על רגל אחת, במילה קטנה שמקפלת בתוכה הכל: התבוננות. ממנה נגזרות ממילא העבודות הגבוהות, שאינן אלא פרי מחשבה מעמיקה, מכוונת כולה לגבוה. כך הוא נוהג לעצמו כל ימיו, וכך מאירה משנתו להמוני המידפקים על דלתות בית מדרשו.
עשה שבעים תיקונים
דבקות בציוני הקודש. בקבר רחל אמנו
מלבד תפילתו היום–יומית בכותל המערבי, נוהג הגה"צ רבי אביש ציינוירט שליט"א לפקוד ציונים וקברי קדושי עליון לעיתים תכופות. למעשה, סדר יומו כולו סובב סביב זה. אם את שעות הבוקר הוא עושה על יד שריד בית מקדשנו, הרי שלקראת ערב, לאחר יום ארוך וגדוש במסירת שיעורים ועיסוק בתורת הסוד – רגליו מוליכות אותו אל קברו של שמעון הצדיק, בגבול ירושלים המזרחית.
שם, בציון המקודש, עורך הוא את עבודתו בין הערביים. לאחר תפילת מנחה הוא מוסר בפני קהל שומעי לקחו שיעור במשנה ברורה בלשון הקודש. רק בסיום תפילת מעריב הוא פונה לביתו, מתכונן לקימה כעבור שעות ספורות.
בכלל, עניינו של הגה"צ שליט"א בקברי אבות תופס מקום של כבוד לאורך כל ימות השנה. פעמיים בחודש, בערב ראש חודש וביום ט"ו בחודש, יוצאים נקיי הדעת שבירושלים ל'נסיעה' קבועה בראשותו לתפילת שחרית במערת המכפלה שבחברון, כשבדרכם הם עוצרים לשפוך שיח בקבר רחל שבבית לחם.
כך גם בימי ההילולה של צדיקים וקדושים, שבהם הוא עושה את דרכו אל קבריהם בכל רחבי הארץ. את מנהגו החל עוד בשנים קדמוניות, כאשר היה מיטלטל בדרכים לא דרכים, באוטובוסים מקפצים שנדרשו לנס כדי להגיע למחוז חפצם, הכל כדי לזכות להידבק באורם של שוכני עפר, צדיקי אמת מנוחתם עדן.
בזמננו, אנו מציינים, ישנה התעוררות גדולה לפקוד קברי צדיקים, אבל לאו דווקא אלו שבארץ. רבים טורחים לנסוע למדינות שונות בחו"ל כדי לפעול שם ישועות. אומרים בשמכם שיש על כך תביעה מצד הצדיקים הטמונים בארץ ישראל.
"תביעה?" אומר הגה"צ שליט"א וחיוך עולה על שפתיו. "זאת לא אמרתי. אבל זו 'בעל'בתישע טענה', בוודאי. הרי גם כאן יש מספיק מקומות שבהם אפשר לפעול ישועות. האם כל אלו שמרחיקים נדוד מעבר לים שפכו כבר את צקון לחשם בקברי הצדיקים שבארץ ישראל?… בכלל, הרי כל ההיתר לצאת את גבולות הארץ אינו נהוג כל כך. יש בזה שיטות לכאן ולכאן, אבל זה בוודאי לא לכתחילה. סְ'אִיז נִישְׁט אוֹיסְגֶהַאלְטְן".
כשאנו מציינים בהקשר הזה כי הזמנים השתנו וירידת הדורות עושה את שלה, הוא מגיב בביטול חד: "יהודי צריך לחיות עם חשבון".
וכאן, בחדרו של רבי אביש, גדול דעה שבדורנו, אין פעולה שנעשית בלי חשבון. מסביב הומה הסער, עולם טרוד ממהר בעקבות צורכי ותאוות החומר, ואילו רבי אביש וחבורתו הקדושה עוסקים בעבודה תמידית שנחצבת מעומק הלבבות, נפשם מכוונת אל מקור הקדושה.
הלך–המחשבה הזה, אגב, מתבטא גם בצורה ההפוכה. כאשר ביקשנו לשאול על מהות הסודות הטמונים בזמנים מיוחדים בימי ראש השנה – רגעי ה'נסירה', למשל, שמבוארים בספרי הקבלה והחסידות – ממהר רבי אביש לבטל זאת בהינף יד. "זה לא נוגע לכל אחד", ציין. "אפשר לומר משלים מסוימים, אבל אין לנו בכך השגה. מה שדיברנו עד עכשיו, על מהות המלכת הקב"ה בימי הדין – אלו עניינים השווים לכל נפש!"
מורה דרך להמוני מבקשי השם. עם חברים מקשיבים בהתוועדות חסידים ואנשי מעשה
כאן נשלמת השעה הממושכת במחיצתו של רבי אביש, דמות פלאים שכולה דעה. יום המחר כבר עומד בפתח. בעוד ארבע וחצי שעות כבר יקיץ לתיקון חצות, יפתח יממה נוספת של עבודה תמימה, שתוקדש גם היא לסדרי ההכנה לימים הנוראים.
ואילו אנו, בהצצה קלה בלבד, זכינו לגלות כאן את סוד ההמלכה המופלא, סוד "שווה לכל נפש", כפי שהגדיר זאת הצדיק עצמו. גם אם טרם זכינו לבוא בשערי סוד ורזין שבהם הוא עצמו מהלֵך, ניצבת בפנינו כעת משנה סדורה שתאיר את דרכנו אל ההמלכה הפנימית, זו המתפרצת ובוקעת ממעמקי הלב, זועקת ומתחננת מתוך יראה שכולה רוממות: 'מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ! '
