קוצר ראייה, יובש בעיניים, הפרעות שינה, השמנת יתר ובעיות אורתופדיות הם חלק ממגוון נזקים שנגרמים מישיבה ממושכת מול המסכים. על הנזקים הרוחניים כולנו יודעים כבר שנים, ועדיין לא עסקנו בנזקים הנפשיים של המבוגרים והילדים שעלולים להגיע עד כדי התמכרות. מה עושים כדי להתמודד עם הבעיה ואיך מציבים את הגבולות הנכונים? | מרימים את המסך
כמה שעות ישבת היום מול המחשב? כמה במהלך השבוע? וכמה דקות ביום התעסקת עם הטלפון הנייד?
יש כאלו שיאמרו שזו שאלה קשה, אחרים יצביעו עליה כמביכה. אבל בינינו, כמה יודעים שמדובר במשהו שלילי?
לכאורה, זו מציאות שאי אפשר להתמודד איתה. זו צורת החיים היום. אלו הם אמצעי הפרנסה. אי אפשר לחזור אחורנית למה שהיה לפני ארבעים-חמישים שנה, לעולם הטרום דיגיטלי.
אבל גם אם אין ברירה אחרת, אין חולק על כך שהישיבה מול המסך המרצד היא הכרח שלא ישובח ובהחלט יגונה. רק מה, לא כולם יודעים שהוא גם מסוכן ואפילו ממכר. ולא הגזמנו בשום הברה.
נתונים היישר מהמסך
ד"ר כפיר טל, רופא עיניים בכיר, מומחה לגלאוקומה ומנהל מרפאת המומחים לרפואת עיניים במרכז לרפואה יועצת של 'שירותי בריאות כללית' בהרצליה, מציב בפנינו נתון לא מחמיא בעליל: ישראל היא מהמובילות בעולם בזמני השהייה מול מסך במבוגרים ובילדים מעל גיל שמונה.
"ישנן הוכחות לכך ששימוש מוגבר במסכים פוגם בראייה בכמה וכמה תחומים", הוא מפרט. "הוא מאיץ את ההתפתחות של קוצר ראייה, שפירושו קושי בראייה למרחק. מדובר בבעיה שכיחה למדי שפוגשת כשלושים אחוז מהאוכלוסייה.
"מדובר בעלייה מובהקת בקוצר ראייה, שהיא מגפה לכל דבר. מעבר לכך, אנחנו, רופאי העיניים, עדים ל'קפיצות מספר' והגעה למספרים גבוהים יותר מבעבר כבר בגילים הצעירים עוד בטרם הסתיים תהליך הגדילה של העין. יודגש כי קוצר ראייה גבוה מעלה את שכיחותן של מחלות עיניים בגיל המבוגר כמו גלאוקומה או פגיעות ברשתית".
לדבריו, בעיה שכיחה נוספת הנגרמת מחשיפה ממושכת לתאורת מסכים היא פגיעה במשטח העין החיצוני בשל התאדות שכבת הדמעות המגינה על העין. "אנשים שסובלים מהתופעה", מסביר ד"ר טל, "מגיעים לרופא העיניים עם תלונות כמו: תחושת גירוי בעיניים, עיניים אדומות, תחושת יובש או לחלופין דמעות. תסמינים אלו מובילים גם הם לטשטוש ראייה.
"שימוש חריג וממושך במיוחד בטלפון הנייד נמצא גם מעלה את הסיכויים לפזילה נרכשת. כדאי לדעת שתופעות היובש והצריבה גוברות עם הגיל ולכן יוחמרו עוד יותר בקרב מבוגרים. מחקרים מראים שכשבעים אחוז מהמבוגרים המשתמשים תדיר במסכים במסגרת עבודתם, סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים של אודם ויובש בעיניים".
עניין של גודל
האם יש הבדל בין מסך של מחשב למסך של סלולרי? מה מסוכן או מזיק פחות?
"הנזקים שתיארנו הם פועל יוצא של פעולת מיקוד העיניים לעבר האובייקט הקרוב, פעולה המתבצעת באמצעות הפעלת שרירי העין וגמישות העדשה.
"המאמץ הראייתי גובר ככל שהצפייה או הקריאה נעשות ממרחק קצר יותר, מול מסך קטן יותר – לפיכך, המסקנה היא שהמסך של הטלפון הנייד והקטן מסוכן יותר ממסך גדול".
ואם כבר מדברים על הבדלים כדאי לדעת שאור חזק ובוהק מאמץ את העיניים יותר, ועלול לגרום לעייפות מוקדמת והפרעה בקריאה. יש להתאים את עוצמת התאורה כך שתהיה נוחה דייה לקריאה וללא סנוור ישיר. ניתן להגדיר את הפחתת עוצמת התאורה ואף לעבור לשימוש באור כחול – פונקציה מובנית במסכים רבים.
ומה באשר לזמן הצפייה? "אין ספק שיש לו השפעה מהותית על בריאות העין", קובע ד"ר טל. "מידת המאמץ הראייתי לטווח קרוב מושפעת ממשך הצפייה וגוברת עם העלייה בזמן הצפייה הרציפה, ללא הפסקות.
"כלומר, מעבר לגודל המסך (עדיף גדול) ולמרחק ממנו (עדיף רחוק), ישנה חשיבות להפחתת זמני הצפייה הרציפים – לזמן קצוב ועם הפסקות יזומות".
ואם כל הדברים הללו אמורים בכל הנוגע לשימוש של המבוגרים במסכים, לדעתו של ד"ר טל, כאשר מדובר בילדים הסכנה גדולה הרבה יותר.
"ילדים ובני נוער נמצאים עדיין בשלב שהעין גדלה ומתארכת. ולכן נצפה לבעיות מיקוד ולהתגברות קוצר ראייה בגילים אלו, לעומת אוכלוסיית המבוגרים שבה כבר הושלם תהליך התארכות העין.
"מנגד, מעל גיל ארבעים גמישות העדשה יורדת וכך גם יכולת ההתמקדות במסך. בעקבות כך עולה גם הטשטוש בראייה. אבל אז, בעוד מבוגרים ידעו לרוב לאבחן כי קיימת בעיה, לילדים אין מושג איך צריכה להיות ראייה תקנית. לכן יש להיות ערים לתלונות כמו כיווץ עיניים, כאבי ראש והתקרבות נוספת למסך".
האם אנשים שסובלים ממחלות עיניים שגורמות ליובש כמו קרטוקונוס, צריכים לנהוג משנה זהירות בשימוש במסכים?
"ללא ספק. הבהייה הממושכת במסך מובילה לירידה במצמוץ ובהפעלת העפעפיים, פעולה שהיא רכיב הכרחי בייצור הדמעות ובפיזורן בצורה שווה על הקרנית (הקימור החיצוני של העין). אנשים הסובלים מ'מחלת העין היבשה' משלל סיבות או מחלות ברקע, יהיו רגישים עוד יותר ונדרשים למשנה זהירות.
"באופן כללי, בסוף יום מומלץ להפחית עוד יותר את השימוש במסכים. אנו עייפים יותר אחרי תלאות היום וממצמצים פחות, ומכאן שהעיניים מתייבשות מהר יותר.
"לגבי תאורה – מומלץ להימנע מתאורת ניאון או הלוגן ישירה ולהתאים תאורה נוחה כזו שנעימה לקריאה. בעוד אין מניעה מקריאת ספר בחושך, בנוגע למסכים מומלץ להפחית את עוצמת תאורת המסך הישירה".
מעגל האימה
אם חשבנו שצריך ומומלץ להפחית את משך זמן הצפייה במסכים כדי לשמור על בריאות העיניים, ד"ר אילן גרין, מנהל היחידה לבריאות המשפחה ב'לאומית שירותי בריאות', טוען שזמן המסך המוגבר של השנים האחרונות גורם נזק בריאותי של ממש בתחומים רבים.
"צפייה רבת שעות במסך המחשב או שימוש מוגבר בנייד גורמים להפרעות שינה. האור הזה גורם לתחושה של אור יום, וכך הגוף מתקשה לעבור למצב שינה.
"מעגל השינה, כידוע, מושפע מהאור. לא לחינם ברא בורא עולם יום ולילה. המוח לא מפריש את הורמון המלטונין שמופרש בדרך כלל בשעות הערב, וכך אינו מרגיש עייפות. לפעמים השינה מתאחרת, ולעיתים מדובר בהפרעה באיכות השינה שהיא פחות עמוקה וטובה או במספר שעות שינה פחותות ממה שהגוף צורך.
"הפרעות שינה גוררות אחריהן עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות שמביאה לאכילה מופרזת ולהשמנה, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי בתחומים רבים. זו הסיבה שלפני מספר שנים יצא איגוד הרופאים בקריאה להימנע מצפייה במסכים לפני השינה, במיוחד ככל שהגיל עולה.
"מעבר לכך, ידוע שאנשים שעובדים שעות רבות מול מחשב, פחות עוסקים בדרך כלל בפעילות גופנית, וכך הם מפתחים בעיות אורתופדיות כמו כאבי גב ורגליים, לחץ דם גבוה ואפילו סוכרת.
"יתרה מכך: גם אצל ילדים ראו שהצפייה הממושכת במחשב או שימוש מוגבר בטלפון נייד השפיעו לרעה על המוח. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מוכיחים שצפייה של יותר משעתיים מעלה את הסיכון להפרעות קשב וריכוז פי שבעה, בהשוואה לילדים שאינם חשופים למסכים.
"אין ספק שיש עלייה דרמטית במספר המקרים של ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, וללא ספק יש מספר רב של סיבות לכך, אבל לדעתי המסכים הם הסיבה המרכזית לכך. המסכים מצמצמים את פעילות החושים האחרים כמו חוש הריח או הטעם, ופוגעים ביכולת הדמיון מכיוון שמדובר בחוויות עוצמתיות שלא צריך לדמיין, אלא רואים את הכל און ליין.
"בכל העולם רואים שהילדים היום פעילים הרבה פחות בשל הישיבה הממושכת מול המסך. בארה"ב נערך מחקר שהראה שתשעים אחוז מהילדים מתחת לגיל שנתיים (!) צרכו מדיה חזותית לפחות שעתיים ביום, וזה המון!
"מחקרים אחרים הראו שצפייה ממושכת במחשב גרמה או החמירה הפרעות קשב אצל ילדים. להורים יש אולי קצת שקט, אבל הם ישלמו מחיר כבד. ככל שזמן הצפייה ארוך יותר הילדים נחשפים פחות לחברים, מפתחים פחות יכולות תקשורתיות או מילוליות, ולא מפעילים את הראש כדי לפתור בעיות".
לדברי ד"ר גרין, אנשים שיושבים זמן ממושך מול מסך עשויים לפתח כאבי גב, בעיות בצוואר ואפילו כאבי ראש. "השרירים של הצוואר מתכווצים ומשפיעים לרעה על השלד כולו. לא תמיד אנשים יודעים מה הגובה שמומלץ למקם בו את הכיסא מול המחשב".
ללמוד להיות לבד
לא רק לגוף מזיק המחשב: צביקה בוטרמן, עובד סוציאלי קליני חרדי, מציג בפנינו פן נוסף של נזק שעלול להיגרם מבהייה ממושכת במסכים – בכל הנוגע לבריאות הנפש.
"בשונה מהעולם כולו, בחברה החרדית המסכים הם עניין של 'בדיעבד' גמור. אנשים יושבים מול מחשב לצורכי פרנסה, אבל פעמים רבות התוצאה של ה'בדיעבד' הזה היא שהזמן לא מנוהל בצורה נכונה.
"לעיתים לא מקדישים מחשבה לעובדה שגם כאשר מדובר בהכרח שלא יגונה אבל גם לא ישובח, הוא צריך להיעשות במחשבה תחילה, ובעיקר עם גבולות תחומים היטב.
"רבנים ואנשי חינוך מתריעים ללא הרף שמאחורי המסכים הללו פעורה תהום עמוקה, אבל התהום המסוימת הזו חסרת התייחסות. מדברים הרבה על התכנים המזיקים שבטלפונים ובמחשבים הפרוצים, אבל אין כמעט מי שמתייחס לנושא המינון של זמן המסך, או על אופן התעסקות בו, גם אם מדובר במכשיר ובתוכן כשר למהדרין.
"זה תחום רוחני-נפשי-התנהגותי שצריך לקבוע את הגבולות שלו. המסך, בניגוד למה שחושבים, דורש מאיתנו המון. גם כאשר אנשים פונים למיטה, מעמל יומם, הם מוכרחים להחזיק את הטלפון הנייד ביד ו'לשחק' בו עד שעיניהם נעצמות.
"לפעמים ה'משחק' יכול להיות סתם בהייה באנשי הקשר, בהאזנה לקווי תוכן או בכל עיסוק אחר. הם חושבים שהם נחים, אבל זה לא כך, המוח פעיל, לפעמים ההאזנה גורמת לסטרס, ובמצב כזה קשה להיכנס למצב של שינה רגועה.
"ההוכחה לכך נמצאת בשבת קודש, הזמן היחיד בשבוע שאנחנו משוחררים כליל מעולם המסכים. אז רוב האנשים נחים באמת, ישנים שינה טובה ועמוקה".
מלבד הנזק לשינה ולמנוחת הגוף-נפש, בוטרמן מצביע על נזקים משמעותיים נוספים מאותה התמכרות למסך הקטן או הגדול יותר.
"מציאות החיים של האדם המודרני גורמת לו שהוא לא נמצא עם עצמו אפילו לרגע קטן ביום. כיהודים, הדבר הזה הוא לא רק שלילי, אלא הרבה יותר מכך. אין פניות לחשבון נפש, להבטה על מה שקורה איתנו, לעיבוד החוויות שעוברות עלינו ולהתבוננות מעמיקה בהן.
"עד לפני שנות דור, אדם ידע היטב להתמודד עם שעות שקטות שבהן הוא יושב עם עצמו, ויצא מזה רק טוב. למעשה, היום אנחנו בורחים משעה לבד עם עצמנו. אנחנו מתקשים להתמודד עם המצב הזה ו'בורחים' למסכים".
בהקשר הזה מביא צביקה מחקר שנערך עם קבוצת אנשים שנתנו להם שוק חשמלי. לא חזק ולא מסוכן כמובן, אבל חוויה לא נעימה במיוחד. לאחר מכן פנו החוקרים לאנשים הללו ושאלו אותם אם הם מוכנים לקבל שוק חשמלי נוסף תמורת תשלום, והם סירבו. יתרה מכך: הם טענו שהם מוכנים לשלם כסף כדי לא לעבור את החוויה הזו שוב.
לאחר מכן הכניסו אותם לחדר סגור, ללא תמונות או חלונות, שהיה בו רק כפתור אחד – מי שלחץ עליו קיבל שוק חשמלי. והנה, אותם אנשים שהצהירו שהם מוכנים לשלם כדי לא לקבל את השוק הזה, לחצו על הכפתור. היה אפילו אחד שלחץ עליו מאה פעמים בתוך רבע שעה!
המסקנה ברורה: אפילו חוויה לא נעימה עדיפה לאנשים על פני מצב של חוסר מעש וחוסר גירויים חיצוניים.
לצמצם חשיפה
מה אתה מציע לעשות כדי להתמודד עם המצב הזה? הרי ברור שלא נוכל להתנתק לחלוטין מעולם המסכים.
"זה נכון, אבל אפשר לצמצם את זמן החשיפה, במיוחד כאשר אנחנו לא באמת עובדים או זקוקים לטלפון. אחרת אנחנו עלולים להישאב לשעות רבות של עולמות תוכן.
"בדרך כלל, הזמן הזה לא איכותי ולא מנוצל, ועם ניהול נכון והתבוננות של 'לכתחילה', האחריות חוזרת אלינו ומחייבת אותנו.
"ברגע שגמרנו לעבוד, פשוט מכבים את המחשבים ולא משאירים אותם דלוקים. את הטלפון הנייד מומלץ להניח על מדף או במקום סמוך אלינו, לא בכיס או על השולחן, ורק כאשר הוא יצלצל, או אנחנו נבקש להוציא שיחה, נשתמש בו.
"בנוסף, לא מכניסים את הטלפון לחדר השינה, ומומלץ מאוד לא להתעסק איתו במחצית השעה האחרונה של היום. ואם משעמם, מומלץ לקרוא ספר, לשוחח עם חבר ואפילו להתרגל להיות קצת לבד, ללא גירויים".
ומה באשר לילדים?
"ישנם מחקרים רבים בכיוונים שונים על נזקים פיזיולוגיים, רגשיים וחברתיים שנגרמים מ'זמן מסך' מתוגבר", מבהיר בוטרמן. "הנקודה המרכזית בעיניי היא שמחשב ומשחק בו גורמים לקושי לדחות סיפוקים, מה שעלול להשפיע בצורה דרמטית על סיכויי ההצלחה בחיים, בהתאם למבחן המרשמלו הידוע.
"זה ברור ומובן: כדי ליהנות ממשחק מחשב צריך לפעול כל הזמן, בלי יכולת חשיבה ודיון, בשונה ממשחק רגיל בכדור או ליד שולחן, אז חושבים עם מי לשחק, במה לשחק ואיך לשחק.
"במחשב אין בחירה. ההנאה מגיעה ללא מאמץ, רק אם תגיב מייד. אנשים שעוסקים בחינוך מתארים שהם יכולים לזהות ילדים שנוהגים לשחק במחשב בבית. הם מוסחים, מתקשים להתרכז, ונראה שהם 'בורחים' באמצע השיעור למה שעשו אתמול אחרי הצהריים.
"זה לא קורה עם משחק רגיל שנשכח מהזיכרון עם תום ההפסקה. ועדיין לא הזכרנו את התכנים השליליים של משחקי מחשב.
"ילדים צריכים לשחק עם חברים, במשחקי חצר או במשחקי מחשבה. כשמדובר במחשב לרוב אין אינטראקציה בריאה עם ילדים אחרים, הפעילות היא שטחית יותר והמציאות לא אמיתית.
"המחקרים מוכיחים שילדים שמבלים מול המחשב זמן משמעותי במשך היום, יפתחו יותר הפרעות קשב וריכוז ובמקרים רבים אף השמנת יתר.
"אגב, שתי התופעות הללו נפוצות גם בקרב מבוגרים שמכורים לטלפון שלהם. הם בודקים כל העת מה חדש, ובאופן אוטומטי כשהטלפון לידם הם לא מרוכזים במאת האחוזים. וכמובן כשאוכלים מול המחשב לא שמים לב מה מכניסים לפה ומה הכמות שאנו אוכלים".
לדברי בוטרמן, הדברים הללו נוגעים גם לקבוצת הגיל השלישי, שמבלה פעמים רבות זמן ממושך מול המחשב. "לא פעם רואים קשישים שהילדים שלהם מעדיפים לרכוש להם מחשב במקום לבוא ולבקר אותם.
"נכון, בקורונה לעיתים זה היה צורך אמיתי, אבל הדבר פגע מאוד בקשר של הקשישים עם בני המשפחה, ובמיוחד עם הדור הצעיר. אי אפשר להשוות בין מפגש משפחתי בזום, לבין ביקור נורמלי של ילדים ונכדים אצל סבא וסבתא.
"לא פעם הילדים של הקשישים הללו מתרצים את עצמם בכך שבמחשב יש משחקים לשמירה על זיכרון ולמניעת דמנציה, אבל המחשב דווקא מוריד את איכות הזיכרון.
"בהקשר הזה כדאי לציין מחקר שנערך בנושא והראה שנהגי מוניות שזקוקים לאמץ את מוחם כל העת כדי למצוא נתיבים פנויים היו פחות חשופים לאלצהיימר מאנשים אחרים. עד כדי כך שאפילו כאשר ניסו למצוא הבדלים בין ערים שונות, מצאו החוקרים שנהגי מוניות בלונדון שנאלצים להפעיל את ראשם כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר, היו חולים פחות באלצהיימר בהשוואה לנהגי ניו יורק, שם העיר מסודרת יותר.
"לעומת זאת, בדרך כלל בשימוש במחשב המוח עובד פחות, כך שהתועלת שלו מועטה למדי בהשוואה לפעילות קוגניטיבית אחרת".
הפרדה וגבולות
עם זאת, בוטרמן סבור שאי אפשר לטמון את הראש באדמה ולהשלות את עצמנו שניתן לחיות בעולם ללא מסכים. "נוח וקל מאוד לומר שהמחשב מזיק והנייד ממכר. זה גם אמיתי. ראיתי מישהו שאפילו חיבר ספר בנושא. הוא המליץ להיפרד מהטלפון הנייד למשך שלושים יום, כשהוא מסביר שהנייד מונע מאיתנו את היכולת להיות עם עצמנו ובעצם מסיח את דעתנו כל העת.
"הכל נכון ואמיתי, אבל אם קשישים וילדים יכולים לחיות ללא מחשב, ואפילו מומלץ להם להתנזר ממנו במידת האפשר, בכל הנוגע לאנשים שהמחשב הוא קריטי עבורם לצורך פרנסה, כנראה אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. אבל הם חייבים ללמד את עצמם גבולות".
הגבולות, לדעתו של בוטרמן, נוגעים ראשית להפרדה בין העבודה לבית. "הקורונה הכניסה מחשבים לבתים רבים, ורבים עברו לעבודה מהבית. מחקרים בנושא הזה נמצאים רק בראשיתם, אבל כבר היום ברור שהמעבר הזה פגע גם באיכות העבודה, בשל העובדה שאנשים עושים הפסקות ארוכות לצרכים שונים הקשורים לבית, אבל בעיקר פגע בזמן האיכות של שעות הפנאי.
"אנשים קמים כל רגע לבדוק מיילים ועונים לטלפון. ברגע שהעבודה לא תחומה לשעות מסוימות, כל איכות החיים נפגעת. לכן ההמלצה הראשונה היא להעדיף כמה שאפשר עבודה מחוץ לבית".
הכלל השני והמשמעותי ביותר נוגע להתעסקות עם המחשב, וקובע שמדובר בכלי לעבודה בלבד, לא לתקשורת ולא לבידור. "אם צריך, עדיף להרים טלפון במקום לשלוח מייל או הודעה כתובה", הוא מציע. "גם במהלך העבודה כדאי לקום ולעשות הפסקות כדי ליצור אינטראקציה חברתית פנים אל פנים".
הכלל השלישי הוא הקפדה על שעות שינה, ועל שינה נקייה ללא מסכים. "מחקרים משמעותיים טוענים שההורמון האחראי על השינה הנקרא מלטונין מופרש רק בחושך. לעומת זאת, אור יום או אור כחול מפריע לו.
"כשהמלטונין לא מופרש, או מופרש בכמות מועטה מדי, השינה איכותית פחות כי הגוף עייף מדי, והכניסה למצב של שינה מהירה מדי. לכן, עדיף להתנתק מהנייד ומהמחשב זמן ממושך לפני השינה".
ומה באשר לתחום הנפשי?
"אנחנו צריכים להיות מודעים לנזקים של עולם המסכים ולשלוט בעצמנו. להעריך את תשומת הלב שלנו כמשאב חשוב.
"אי אפשר להסכים למצב שבו החיים בלולים עם המחשב והטלפון הנייד ללא כל הפרדה והפסקה. עדיף מאוד לא להישאב לטלפון הנייד, במיוחד כשהילדים בסביבה. להמעיט ככל האפשר מההתעסקות איתו ללא בקרה, וכך גם אנחנו וגם הילדים נתרגל לעובדה שהטלפון אמור לשרת אותנו כשאנחנו זקוקים לו, אבל הוא לא חלק מהיד שלנו ואנחנו לא משרתים אותו.
"גם אם ילדים מקבלים דיסק של מסיבה, לא מומלץ להראות להם אותו ללא הפסקה או אפילו יום אחרי יום, אלא רק כפרס על התנהגות טובה כחלק ממערכת של שליטה בסיפוקים".
כללי אצבע
ד"ר אילן גרין: "אי אפשר לסלק את המסכים ולחזור אחורנית, וגם אי אפשר להתעלם מהעובדה שההתקדמות הטכנולוגית הביאה גם דברים חיוביים. אבל אפשר בהחלט לנקוט את דרך האמצע: להגביל את השעות שאנחנו יושבים ליד המחשב ולצמצם אותן לזמן העבודה בלבד.
"חשוב מאוד לא לאכול מול המחשב מכיוון שאחת הסיבות המרכזיות להשמנה היא שאנשים אוכלים ומתעסקים במשהו נוסף, ולא שמים לב למה שהם אוכלים ובעיקר לכמות שהם צורכים.
"בטלפונים פשוטים (כשרים, ש"פ) אין בעיה. הם בדרך כלל לא ממכרים וניתן להשתמש בהם לדיבור או לשמיעה. אי אפשר לעשות בהם מאומה מעבר לפעולות פשוטות של טלפון, ולכן השימוש בהם לא גוזל זמן.
"אבל גם את הנייד הפשוט כדאי להרחיק מהגוף בזמן השינה. גם בשל הקרינה שנפלטת ממנו – שהיא נמוכה יחסית וכנראה לא מסוכנת, אבל עדיין מומלץ להרחיק את הטלפון מהגוף ליתר בטיחות – וגם בשל הצורך לשמור על היגיינת שינה ולהכניס את הגוף למצב של מנוחה מוחלטת.
"כדי לשמור על גמישות המפרקים ולהימנע מבעיות אורתופדיות, כדאי מאוד לערוך הפסקות מדי שעה, לקום, לצעוד מעט ואפילו לעלות ולרדת מדרגות, ובכל מקרה, להימנע משימוש במחשב או בנייד בשעתיים שלפני השינה.
"בכל הנוגע לילדים צעירים, לדעתי מתחת לגיל שלוש-ארבע אין לאפשר לילדים לצפות במחשב בכלל. מעבר לגיל הזה, יש בהחלט לבקר את התכנים בצורה מוקפדת ולהגביל מאוד את משך הצפייה שלהם, אם בכלל".
ד"ר כפיר טל: "הגבלת זמן המסכים יכולה להפחית ואף למנוע נזקים. באמריקה ממליצים רופאי הילדים למנוע חשיפה למסכים בפעוטות מתחת לגיל שנה וחצי, והגבלת זמן החשיפה בגילים הצעירים. יש לעודד את הילדים לצאת לאוויר הפתוח ולהיחשף לשמש במקום לשהות בחדרים סגורים וחשוכים.
"אור השמש חשוב מאוד למניעת קוצר ראייה, ויש מקומות כדוגמת טיוואן, המחייבים ללמוד לפחות שעתיים מחוץ לכיתה.
"נוסף על כך, ישנם מספר כללים שמומלץ לפעול על פיהם כדי להפחית את הנזקים מחשיפה ממושכת למסך: עשיית הפסקות יזומות מקריאה רציפה בשיטת ה-20-20-20: כל 20 דקות יש להפסיק ל-20 שניות כדי להרים את העיניים ולהתבונן באובייקט המרוחק כ-20 מטרים.
"כדאי לאמץ גם מספר פעולות פשוטות יחסית שיסייעו למניעת יובש, להרטבת העין ולהגנה על משטח העין החיצונית: מצמוץ ועצימת העיניים, אוורור החדר ומניעת חימום ישיר ממזגנים, שימוש בתחליפי דמעות ללא חומר משמר. וכמובן, מומלץ להקפיד על בדיקות עיניים שגרתיות אצל רופא העיניים לשם אבחון מוקדם ומניעת נזקים ארוכי טווח". ]
זהירות, זה ממכר!
גם אם רובנו חורגים מהזמן המומלץ ויושבים מול המחשב שעות ארוכות מדי, עדיין יש גרוע וגרוע יותר: לא פעם הנזקים של המחשבים לא מוגבלים לבעיות גופניות אלא כוללים גם בעיות נפשיות, עד כדי התמכרות.
ד"ר אילן גרין, מנהל המחלקה לרפואת משפחה ב'לאומית שירותי בריאות', מציין כי קיים מכלול התנהגויות חריגות ואובדן שליטה הקשורים לצריכת מסכים, כאשר בתוך הקטגוריה של התמכרות למסכים נכללת גם תת התמכרות למשחקי מחשב.
התמכרות למשחקי מחשב מוגדרת כהפרעה פסיכיאטרית לכל דבר, שנקראת "הפרעת משחקי מדיה" (IGD – Internet Gaming Disorder). לעומת זאת, להתמכרות למסכים אין כרגע הגדרה פסיכיאטרית, אך אין זה אומר שהיא איננה מהווה קושי או מצוקה לאדם המכור ולמשפחתו. עם ההתמכרויות למסכים נמנות התנהגויות שליליות רבות ואפילו מסוכנות.
"התמכרות היא מצב רגשי מורכב, המתייחס לקשיים שבאים לידי ביטוי או קשורים למצב הרגשי של האדם, הקוגניטיבי והפיזיולוגי. היא עשויה להיות קשורה לגורמים ביולוגיים, גנטיים או סביבתיים.
"במצב של התמכרות, המנהג, גשמי או רוחני, חומר או התנהגות, משתלטים על חיי האדם, והוא איננו יכול להפסיק למרות ההשלכות הפוגעניות. לעיתים קרובות, ניתן לראות כי ההתמכרות החלה כניסיון להקל על כאב, אך ברגע שהתפתחה ללא שליטה היא גורמת לסבל שממנו המכור מנסה להשתחרר וזקוק לעזרה ולסיוע. יחד עם זה, התמכרות היא בהחלט מצב שניתן לטיפול ולהתגברות".
לדבריו, להתמכרות למסכים בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים השלכות שליליות ומסוכנות אף יותר מהתמכרות אחרת. ההשלכה העיקרית המזוהה עם התמכרות למסכים היא אובדן שליטה ופגיעה בתפקוד מרקם החיים התקין.
"ההתמכרות מנתקת ויוצרת חיץ בין המציאות האמיתית של האדם, בדגש על העולם החברתי והפיזי שלו, לבין העולם הווירטואלי. בגילים הצעירים יותר (אך לא רק) אנו מזהים פגיעה בהתפתחות התקינה של המכור כמו פגיעה בלימודים, ופגיעה ביכולת לרכישת מיומנויות חברתיות. כתוצאה מכך, מתקשים המכורים להבין ולזהות סיטואציות חברתיות.
"לעיתים רבות, המכור מתקשה ביצירת זהות עצמית, אינדיווידואלית ומתפקדת. מכל ההשלכות של התמכרות למסכים בולטים באופן מובהק היעדר יכולת לניהול ומיצוי שעות הפנאי בצורה מיטיבה ומגוונת, היעדר התאמה לסיטואציות חברתיות והיעדר יכולת ראשונית ביצירת קשר ושיח חברתי בסיסי.
"מכורים למסכים מתקשים להביע את רגשותיהם החיוביים או השליליים, מתקשים לשאת ולהביע תסכול, קושי, רצונות וצרכים. לרוב, כל ההשלכות המוזכרות מתעצמות לאורך הזמן, מבודדות את המכור בעולמו הווירטואלי וכולאות אותו בעולמו הפנימי, הייחודי והמבודד.
"כמו-כן, להתמכרות למסכים ישנן גם השלכות פיזיולוגיות: בעיות שינה כמו היפוך יום ולילה, ריצוד של המסך, תזונה לא בריאה וצוואר תפוס".
כיצד מזהים התמכרות?
"התמכרות למסכים מאופיינת בשהייה מופרזת (המוגדרת כיותר משלושים ושמונה שעות בשבוע) מול המחשב, קושי להפסיק אותה ופגיעה במהלך חייו של המכור.
"כשהוא מתנזר מהמחשב הוא עלול לחוש עצבנות, אי שקט ותוקפנות, ולעיתים זה עלול להוביל גם לדיכאון, לחרדה חברתית ולשימוש בחומרים ממכרים. המכורים מתאפיינים בערך עצמי נמוך, בקשיים חברתיים, בירידה בלימודים ובעבודה, ובצורך תמידי בריגוש תמידי. כך יוצא שמלבד הנזק הגופני, יש בהתמכרות למסכים נזקים פסיכולוגיים ונפשיים".
איך מטפלים בהתמכרות הזו?
"הטיפול בהתמכרות למסכים הוא טיפול מערכתי אישי ומשפחתי, שכולל למידה של מיומנויות חברתיות בסיסיות מיטיבות. בתהליך הטיפולי אנו 'מדלגים' בין מרחבי חייו השונים של המטופל כדי לסייע לו ביצירת שליטה תקינה ומיטיבה.
"בין היתר, המטופל רוכש כלים ללמידה חברתית, ליצירת קשרים חברתיים, משפחתיים וזוגיים וכדומה. חשוב לציין כי התהליך הטיפולי בהתמכרות למסכים אינו דוגל בהתנזרות: אי אפשר בימינו באמת להתנתק מהמסכים. לכן, התהליך ממוקד בעיקר ביצירת ובהחזרת השליטה למכור.
"על מנת ליצור שליטה צריך לזהות את הגורמים להתמכרות ולנסות להעניק את הכלים הנחוצים והחיוניים להתמודד עם המציאות ללא הצורך לשנות אותה. שיטות הטיפול מגוונות ומסייעות בתהליך מורכב זה. המוקד של כולן הוא לחבר את האדם לחיים חברתיים ומשפחתיים, ובעיקר לסייע לו לכונן קשרים עם דמויות מציאותיות ולא וירטואליות.
"כמו כן חשוב להגביל צריכה של טכנולוגיה, ולקבוע כללים ברורים של זמן, משך וכמות. הכללים, בייחוד עם בני נוער, חשוב שייעשו בהידברות ובשיח. ניתן לקבוע קווים אדומים שאותם לא עוברים, ולעומתם קווים שבתוכם אפשר לנוע ולהתאים את עצמנו למצב הנוכחי".
