בהשקעה של 35 מיליוני שקלים ובניגוד לחוק: הממשלה מנסה להחיות את מתווה הכותל
הממשלה מבקשת להעניק לרפורמים סמכויות ניהול בלעדיות בשטח ענק, תוך הפקעת הסמכות מהרבנות הראשית • חשיפת 'משפחה': כבר לפני 50 שנה ביקשה המדינה לערוך שינויים בכותל הדרומי שנבלמו בעקבות מכתבם החריף של גדולי ישראל • עו"ד אלדד רבינוביץ: למדינה אין מנדט חוקי לשנות את מנהג המקום גם ברחבה הדרומית • הכדור בידיים של הציבור
המקום הקדוש ביותר לעם היהודי ניצב שוב, בפעם המי יודע כמה, במרכז המאבק בין שלומי אמוני ישראל האמונים על שמירת קדושתו לבין קומץ נציגי הדתות הכפרניות ופטרוניהם הפוליטיים המבקשים לעשות הכל כדי לתת להם לחלל אותו.
אלא שהפעם הזירה איננה מתרכזת בנושא המשפטי אלא היא מלווה במאבק פוליטי. בשבוע הבא תידרש המדינה להעביר את עמדתה לבג"ץ בנושא ולהחליט האם היא מתכוונת ליישם את המתווה במלואו, לבטל אותו או לבקש דחייה נוספת מבית המשפט.
כידוע, בעקבות עתירות חוזרות ונשנות לבית המשפט העליון שעדיין לא הוכרעו, ממשלת נתניהו החליטה בשנת 2016 על מתווה הכותל. לפיו תינתן אפשרות לקיים חגיגות מעורבות ברחבה הדרומית של הכותל, ללא מחיצה כלל.
הכניסה לרחבה תהיה בצורה מזמינה ונגישה, כך שהיא תהיה חלק אינטגרלי מהרחבה עם שער בולט שנושא את הכיתוב 'עזרת ישראל'. זאת במטרה להעלות למודעות של הציבור הרחב את האפשרות לשהייה מעורבת במקום הקדוש ביותר.
הרחבה תנוהל על ידי מועצה ציבורית במינוי ראש הממשלה ובה 6 נציגים לתנועה הקונסרבטיבית, לתנועה הרפורמית ולנשות הכותל; מהצד השני 6 נציגים ממשרד ראש הממשלה, משרד התפוצות ורשות העתיקות. בהתאם למתווה יתוקנו תקנות השמירה על המקומות הקדושים, ומנהג המקום יתבסס שם על העקרונות של פלורליזם ושוויון והתפילה תהיה מעורבת ללא מחיצה. עד היום הסמכות היחידה לקביעת הסדרי תפילה במקום הייתה של הרבנות הראשית ושל רב הכותל, וההחלטה הזו מפקיעה את המקום הזו מידיהם ומעניקה את הסמכות הבלעדית לקביעת 'מנהג המקום' לרפורמים.
חשוב לציין כי הרחבה הזו אמורה להיות גדולה עם מספר מפלסים ותכלול גם בימה מוגבהת בנוסף לשטח ענק ומונגש. בסך הכל השטח של הרחבה שהממשלה מבקשת להעניק לרפורמים יהיה ענק על פי כל קנה מידה: 130% משטח רחבת הנשים ו-70% משטח רחבת הגברים הקיימת היום.
גם התקציב לרחבה הזו לצורך הכשרתה לכניסת הרפורמים יהיה גדול מאוד: 35 מיליון לצורך הבנייה ועוד חמישה מיליוני שקלים מדי שנה לתקציב שוטף. לשם השוואה, כל תקציב רחבת הכותל עומד היום על שני מיליון שקלים בלבד.
הנציגים החרדים שתחילה תמכו ברעיון הבינו עד מהרה את מסוכנותו ובשנת 2017 החליטה הממשלה להקפיא אותו. עם זאת, נתניהו חשש מדעת הקהל הרפורמית והורה להכשיר את הרחבה לתפילה. רק לאחר שארגונים שונים ניסו למנוע את העבודות במקום, בעקבות פנייה לעיריית ירושלים, הן הופסקו. מהנדס העיר נתן צו הפסקת עבודה בשל היותו של המקום אתר ארכיאולוגי. במקום יש כיום תפילות מעורבות בעיקר בימי שני וחמישי, ימים בהם חוגגים 'בר מצווה' בכותל.
מבקשים הכרה מממשלה פוגענית. הכותל הדרומי
עם כינונה של ממשלת לפיד-בנט- ליברמן היא החליטה להחזיר את מתווה הכותל ולאפשר לרפורמים להתפלל שם בצורה מעורבת. אלא, שמתברר שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להשלים את המהלך, מבחינה מעשית ומשפטית כאחד.
הסיבה לכך נעוצה בחוק המנדטורי, לפיו כל שינוי ברחבת הכותל מחייב את שר הדתות להתייעץ קודם לכן עם הרבנים הראשיים לישראל ועם רב הכותל 'בנפש חפצה' ולקבל את אישורם. כלומר: שר הדתות צריך להגיע לרבנים במטרה לשמוע את דעתם ולפעול על פיה. אם הוא מגיע עם החלטה ומבקש אישור, החוק לא מאפשר זאת. במצב בו דעתם של הרבנים הללו ידועה מראש, הממשלה יכולה באופן תאורטי להקים מועצה מנהלת לכותל הדרומי, אבל היא תהיה נטולת סמכויות לשינוי המצב הקיים.
משוכה נוספת שעומדת בפני הממשלה היא חילוקי הדעות הפנימיים שבה: שר השיכון זאב אלקין הודיע כבר שהוא מסתייג ממתווה הכותל בשל ההכרה ברפורמים כגוף רשמי, מה שיביא בהמשך לדרישה גם לפיצול רחבת התפילה המערבית בהתאם לזרמים השונים. לדבריו, אין לו בעיה עם המתווה, אבל הוא מבקש שרק הממשלה והסוכנות תנהל אותו, ולא זרם כזה או אחר. עם זאת אלקין סבור שהרפורמים יכולים בעצמם לבחור את הנציג שלהם מטעם הסוכנות. גם שרת הפנים שקד התבטאה בעבר שהיא מתנגדת לשינוי הסטטוס קוו במקום.
הוראת מרן הגר"ע יוסף
לא רבים יודעים, אך הניסיונות להתיר תפילות מעורבות ברחבת הכותל במסגרת 'מתווה הכותל' נעשו כבר לפני שנים רבות. ממסמכים נדירים שהגיעו השבוע לידי 'משפחה', הנחשפים כאן לראשונה, עולה כי כבר בשנת תשל"ו ניסתה המדינה לערוך שינויים ברחבת הכותל, באמצעות תוכנית אדריכלית מיוחדת שהגיש המהנדס משה ספדיה, למרות שבאותם ימים אף אחד לא התכוון בכלל להתיר תפילות מעורבות בקטע הכותל הדרומי או להעניק אותו במתנה לרפורמים, שכלל לא גילו נוכחות ומעורבות בארץ.
בקיץ תשכ"ז, חודשים ספורים לאחר שחרור הכותל המערבי מידי הירדנים, התבקש האדריכל יוסף שינברגר להתוות תוכנית ראשונה לרחבת הכותל, אלא שקמה התנגדות מצד גורמים תכנוניים לתוכנית. בשנת תש"ל הוזמן אדריכל הנוף שלמה אהרונסון לערוך תוכנית לעיצוב רחבת הכותל. הוא הציע להעמיק את חלקה המזרחי של הרחבה באמצעות חפירה באדמה, אבל גם הצעתו נגוזה.
שנתיים מאוחר יותר, בשנת תשל"ב הזמין ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק את האדריכל משה ספדיה לתכנן מחדש את רחבת הכותל, תוך דגש על הכותל הדרומי. ספדיה תכנן רחבה מדורגת היורדת מהרובע היהודי עד למפלס הרחוב ההרודיאני, ויוצרת סדרה של רחבות מדורגות המשקיפות לעבר הכותל.
שש שנים מאוחר יותר, בשנת תשל"ו, עמד עו"ד ארווין שמרון בראש ועדת שמרון, שהוקמה כדי לבחון הצעות לתכנון רחבת הכותל. הוועדה המליצה על אימוץ התוכנית של האדריכל משה ספדיה.
מי ששמע על התוכנית ונזעק היה האדריכל דוד קסוטו, ששימש כיועץ של שר הדתות דאז יצחק רפאל. הוא יזם כנס של אדריכלים שהתריעו נגד הכוונה, ובמקביל פנה למרן הגר"ע יוסף זצ"ל, הרב הראשי לישראל, וסיפר לו על התוכנית. הגר"ע הזדעזע, והוציא חוות דעת נגד התוכנית, המתפרסמת כאן לראשונה, ובכך הצליח למנוע את יישומה.
במכתב מתאריך ג' בטבת תשל"ז ומיועד לעורך הדין א' ש' שמרון, יו"ר הוועדה המייעצת לעניין הרחבת הכותל, כותב מרן בזו הלשון: "בעניין תוכנית האדריכל ספדיה הכולל הורדת מפלס התפילה ליד הכותל לאחר שיעמיקו לחפור ליד הכותל, דעתנו היא כי הואיל ולאחר החפירות קרוב לוודאי שיתגלו שם שרידי בניינים כפי שהתגלו ליד הכותל הדרומי, לא תהיה אפשרות לקיים את התפילות כמקובל בכותל המקודש לתפילה מדורי דורות. לפיכך יש לדון בתוכנית המוצעת רק אם תהיה אפשרות לשמור על מקום התפילות לפי המפלס הקיים עכשיו. במידה ויהיו מעוניינים לחפור מצד הכותל, החפירות יהיו אך ורק מתחת למשטח הקיים לאחר חיזוקו בבניין אבנים קבוע בתכנון הנדסי, כדי שלא ייפגע כלל על ידי החפירות ויהיה מקום מוכן לתפילה לאלפי המתפללים ללא הגבלת מספרם.
"מאחר שלדעתנו החלק הדרומי שהוא כיום מוצא מחוץ לתחום התפילות על ידי שרידי המבנים הקיימים שנחשפו בחפירות הארכיאולוגיות, ברור שיש לאפשר תפילות גם בצד הדרומי של הכותל", מוסיף הגר"ע. "לכן מוצע בזה להסדיר גם את הצד הדרומי למקום תפילה קבוע. אם לא יתאפשר להוריד משם את המבנים הנמצאים במקום, יש צורך לבנות עליהם משטח אבנים על גבי עמודים בחוזק מתאים כדי שיוכלו להתפלל שם. רק לאחר ביצוע הדבר יהיה ניתן להחליט על התוכנית המוצעת בכללותה".
ימים ידברו
למחאה של הראשון לציון הצטרפו עוד ארבעה גדולי תורה מהציבור הליטאי: מרנן הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב, הגר"י אברמסקי והגראמ"מ שך, זכר צדיקים לברכה. במכתב שממוען אף הוא לוועדת השרים לענייני הכותל הם מציינים כי ראש עיריית ירושלים טדי קולק הזמין על דעתו (ולא על דעת עיריית ירושלים) תוכנית לרחבת הכותל על ידי האדריכל משה ספדיה, שהובאה גם לפני שרי הממשלה.
"אנו מתנגדים לתוכנית, מכיון שממקום של קדושה תהפוך רחבת הכותל לאתר היסטורי, על ידי שמוסיפים אמצעים שחלקם לא שייכים וחלקם נוגדים את קדושת המקום ואת הטעם הטוב. חסרה גם הפרדה בין מקומות התפילה של אנשים ונשים. התוכנית כוללת חפירות ארכיאולוגיות, בעוד הנהגתם של הארכיאולוגים ועוזריהם בכותל הדרומי לא מוסיפה כבוד לעם ישראל ולמדינה.
"גם אם יחול שינוי בהתנהגותם, אין לתאר תפילה מסודרת במקום, במיוחד בשבתות ובמועדים. מי שראה פעם בחייו את המעמד הגדול של המוני עם קדוש, בפרט בשבועות ובברכת כהנים, ייאחז חרדה שכל זה יושבת.
"גם הצבת פלטפורמה מעל לחפירות היא אשליה. ולכן מי שאינו רוצה לעשות תפילתו פלסתר יתנגד לתוכנית בזעקת לב.
"סוף דבר: אנו שוללים את תוכנית ספדיה. יתרה מכך אין לדורנו הסמכות לקבוע את צורת רחבת הכותל לדורות על ידי שינויים ולכן אנחנו דורשים לעכב כל תכנון של רחבת הכותל, וימים ידברו".
בסופו של דבר המחאה עזרה. תוכנית ספדיה נגנזה, והאדריכל קסוטו הגדיר זאת במילים 'הרב עובדיה הציל את הכותל מהידיים של טדי קולק'. אבל גם הוראתו של מרן הגר"ע זצ"ל להכשיר את הכותל הדרומי לתפילה לא בוצעה, ובדיעבד התברר שחכם עדיף מנביא. לו היו מבצעים את הרעיון, לא היה מקום ברחבת הכותל ליישום מתווה הכותל. הייתה זו בכייה לדורות. הימים אכן דיברו, כפי שחזו גדולי ישראל.
אין למדינה סמכות חוקית
בחזרה להווה. האם נותרה אפשרות לעשות משהו כדי לסכל את התוכניות להעניק את חלק הארי של הכותל המערבי לקומץ הרפורמים?
עורך הדין אלדד רבינוביץ סבור כי כל שיפוץ או הכשרה של הרחבה הדרומית לרחבת תפילה מנוגדת כיום לחוק, מכיוון שהתב"ע במקום מייעדת אותו לאתר ארכיאולוגי ולא מאפשרת בנייה. "לשנות תב"ע זו פרוצדורה שלוקחת זמן רב, ומאפשרת לנו להתנגד. זו הייתה הסיבה שכאשר הגשנו בקשה לעיריית ירושלים לעצור את עבודות השיפוץ שהתחילו להיעשות שם בממשלה הקודמת, העירייה נענתה מיידית לבקשה והגישה צו הפסקה של העבודות. גם הממשלה לא יכולה לאכוף את העירייה להסכים לבנייה לא חוקית. ניתן יהיה במצב הזה לדחות את התקדמות הבנייה אפילו בכמה שנים, תלוי עד כמה הציבור יהיה ער ויגיש התנגדויות".
להחליט על הפיכת הרחבה העליונה או הכותל הדרומי למקום של תפילה מעורבת זה גם בניגוד לחוק?
"על פי החוק המנדטורי שנקרא 'דבר המלך', שלא השתנה, אין לבית המשפט סמכות להתערב ולהחליט בפולחן דתי. הנושא לא שפיט. כיום, כל מה שנקבע במקום חייב להיעשות על פי הוראתו של רב הכותל והמקומות הקדושים והוא גם הנציג של הרבנות הראשית. זו הסיבה שלמרות הזמן הרב שהנושא נדון בבית המשפט העליון, הם גוררים רגליים ולא מעוניינים להכריע.
"הממשלה יכולה לשנות את החוק כמובן כרצונה, אבל יהיו לכך נגזרות ציבוריות רחבות. תהיה השלכה של הצעת חוק כזו על מקומות אחרים כמו למשל הר הבית או כנסיית הקבר להבדיל. כאשר הממשלה קיבלה בעבר החלטה על התערבות בסכסוך דתי, בית המשפט לקח לעצמו את הסמכות לבקר אותה ולכן כל כך חשוב להם שתהיה החלטת ממשלה. זה נושא נפיץ מאוד".
לדעתו של עו"ד רבינוביץ, בגלל הפרובלמטיקה המשמעותית בנושא יש משקל רב להתנגדות הציבורית להפיכת רחבת הכותל הדרומי לרפורמית באמצעות מתווה הכותל. "מדובר בעצם בהפקעה של חלק מהכותל, חלק גדול ומשמעותי, למען קבוצה שהיא מיעוט זניח שלא מייצג כמעט אף אחד. את הבנייה הפיזית הצלחנו לעצור בוועדות לתכנון ובנייה, אבל לציבור יש חלק משמעותי במאבק הזה. ארגון 'ליב"ה יהודית' נאבק כל פעם מחדש לשים שם מחיצה, למרות שהמדינה מתנגדת".
למדינה יש סמכות חוקית להתנגד למחיצה?
"למעשה, על פי החוק אין סמכות לאף גורם להתיר לרפורמים או לכל אדם אחר להתפלל בכותל הדרומי ללא מחיצה, אלא אם כן יורה זאת רב הכותל. כל עוד שהוא לא התיר זאת, נשאר שם מנהג המקום. שוב, ככל שתהיה שם נוכחות חרדית-אורתודוקסית יהיה הרבה יותר קשה לממשלה ולבית המשפט לעשות שם את השינויים שהם מבקשים".
