היומנים נחשפים | מדוע הלך הכומר הראשי של אוניברסיטת 'ייל' לבית הכנסת היהודי רק כדי לכתוב דרשה? מסמך היסטורי מרתק
מה הסוד שמסתתר מאחורי הסמל המוזר של האוניברסיטה האמריקאית היוקרתית? מיהו הנשיא המלומד שהחליט להכריח את כל תלמידי הקולג' היוקרתי לדעת עברית? וכיצד הצליח חכם יהודי מחברון להטביע חותם בלתי נשכח על ההיסטוריה של ניו-פורט? >> מסע מפותל בעקבות חייו ומסעותיו של 'החכם קאריגל' >> וראו כל עמי הארץ
"החכם ישב בקדמת בית הכנסת, מאזין לחזן הקורא בתורה ומגיע לפסוק בספר ויקרא (פרק כה, פסוק כט). החזן הגה את אחת המילים בצורה שגויה והרב מיד תיקן אותו בקול באומרו 'גאולתו, גאולתו', והכריח את החזן לתקן את עצמו. נראה שלרב יש סמכות גדולה בקרב הציבור".
כך, באנגלית מהודרת, מתעד לעצמו נשיא אוניברסיטת 'ייל' האמריקאית, הכומר הנוצרי ד"ר עזרא סטיילס, ביומנו האישי. 'החכם' שישב בקדמת בית הכנסת, הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה היהודית של אמריקה.
עד היום, כל מי שמתבונן בסמל העתיק של האוניברסיטה השלישית בחשיבותה בארצות הברית, זו שחמישה מבין נשיאי ארצות הברית למדו בה ועוד שורה של מדענים בעלי שם יצאו מבין שורותיה – עומד נפעם. הסמל המסחרי של המוסד להשכלה אמריקאית גבוהה, מעוטר באותיות עבריות. "אור ים ותמ ים".
לפי אגדה עתיקת יומין, כל זה קורה בזכותו של אותו חכם ספרדי קדמון, רבי רפאל חיים יצחק קַארִיגַל זצ"ל – בן גילו ומקומו של הגאון החיד"א ועוד מגדולי אותו הדור. וכאן עולה התמיהה: איך מגיע החכם היהודי, שהיה מתושבי הקהילה היהודית בחברון, וכובש את ליבו של הכומר הנוצרי מניו-פורט שבארצות הברית?
נצא אפוא למסע מרתק בעקבות החכם, שרוב ימי חייו הבוגרים נסע בדרכים הרחק מביתו, והטביע רושם בל יימחה בליבו של כל מי שפגש. נקרא ביומניו של ידידו המלומד הנוצרי, ד"ר סטיילס, ונדע שאולי גם כל היישוב היהודי באמריקה המתחדשת, חייב לו הכרת תודה.
לבד בארץ הזהב
על אף שמקורות רשמיים מציבים את מקום מגוריו של חכם קאריגל בחברון, ד"ר סטיילס, שנרחיב אודותיו בהמשך, מתייחס אליו תדירות כ'הרב הירושלמי'. כנראה שסטיילס כינה אותו כך, רק משום שמבחינתו העובדה שהוא פגש יהודי אותנטי שביקר בירושלים, או שהתגורר בסמיכות אליה, היה כה מרשים שהוא החל לכנותו בשם זה.
בסוף יומנו, מספר סטיילס על שיחה מרתקת שערך עם הגאון מחברון, שסיפר לו את קורות חייו. רבי יצחק קאריגל מספר מפורשות שהוא אכן נולד בחברון ביום ט"ו לחודש תשרי תצ"ג (1733). באותה שיחה סיפר הרב על רבותיו שבחברון.
"בחברון", מעיד ד"ר סטיילס על ידידו, "הוא למד אצל רבי דוד מלמד; רבי מאיר גדליה; רבי מרדכי זאבי, רבי חיים יהודה גומז (המכונה גם 'גומץ' בכמה מקורות) פאטו; רבי חיים רחמים באג'וי ורבי יצחק צדקה".
בגיל 17, סיפר החכם לסטיילס, הוא זכה לקבל סמיכה להוראה מאת רבי דוד מלמד. במקום אחר ביומן, מתאר סטיילס גם את טקס הענקת הסמיכה כפי ששמע מחכם קאריגל. זה התחיל במבחן בפני כמה רבנים והסתיים בקבלת תעודה. סטיילס המלומד חשב שטקס ה'סמיכה' כולל הנחת ידיים על ראשו של הרב הצעיר הנסמך, אך הרב קאריגל נאלץ לספר לו שהמנהג הזה כבר איננו מדויק.
קצת יותר משלוש שנים מהסמיכה, וכבר מקבל חכם קאריגל בן ה-21 תפקיד רב משמעות מטעם הקהילה בחברון. הוא נשלח לצאת לחו"ל לאסוף כסף עבור היישוב הישן, כשהוא זוכה לתעודת שד"ר חתומה.
במסגרת התפקיד הוא יבקר במושבות המתחדשות של אמריקה שלפני מלחמת העצמאות. אבל עוד קודם לכן – מגיל 21 ועד גיל 39, שבו הוא פוגש את ד"ר סטיילס בניו-פורט – הוא מספיק לעבור בלא מעט חלקים של הגלובוס. ולא מדובר בביקורים קצרים, כי בכל מקום שבו הוא מגיע נותר חכם קאריגל לתקופה ממושכת, לעיתים אף שנה או שנתיים.
לפי החשבון הזה, נבין עד כמה מדובר בשליחות דרמטית. לאורך רוב חייו, הוא כמעט לא מתגורר עם משפחתו בחברון. למרות כל זאת, בצוואתו שהתגלתה באי ברבדוס שבאוקיינוס האטלנטי, מקום רבנותו האחרון שבו נפטר ונקבר, הוא מתבטא בלשון של חיבה ואהבה גדולה למשפחתו שנותרה בחברון. ממסמכים רשמיים אנו למדים שבמשך כל השנים הוא שולח סכומים נכבדים לעיר חברון ובהם גם קצבה מיוחדת עבור משפחתו.
כאמור, המסע הראשון שלו לחו"ל, תופס אותו מיד לאחר הנישואין. היעד הראשון – מצרים. הוא שוהה שם שלושה חודשים ומשם ממשיך לאיזמיר שבטורקיה, שגם בה הוא שוהה שלושה חדשים. התחנה הבאה בקונסטנטינופול – היא איסטנבול של ימינו – כאן הוא שוהה שנתיים רצופות. מאיסטנבול הוא ממשיך לאדריאנופולי, העיר הטורקית שעל גבול יוון, משם לסלוניקי ובחזרה לאיזמיר. בסיבוב הזה הוא גם מבקר בארם צובא, בדמשק ובבגדד. ורק אחרי שסיים את המסע המתיש הזה, הוא חוזר למשפחתו בחברון.
כעבור תקופה קצרה – לפי החשבון מדובר בשלוש שנים לכל היותר – שוב יוצא חכם קאריגל לשליחות, הפעם לאירופה. במסע הזה הוא מבקר בהרבה מערי איטליה, בפראג, בקהילות גרמניה, והוא ממשיך עד לאמסטרדם וללונדון.
במסע הזה הוא מקבל בקשה מאוד מרתקת: הרב של האי קורסאו, השוכן בים האטלנטי, ליד ונצואלה שבדרום אמריקה, היה צריך לצאת לשנתיים של לימודים. הוא החל לחפש רב בעל שיעור קומה שימלא את מקומו בשנות ההיעדרות. חכם קאריגל הסכים למלא את מקומו, וכך הוא נשאר בגולה עוד שנתיים שלמות.
לביתו ולמשפחתו שבחברון הוא חזר רק כעבור שבע שנים, הפעם לארבע שנים. כל זה רק כתחנה עד למסע הבא והמרתק שבו נבקש להתמקד. הוא שוב יוצא מחברון, גם הפעם לכיוון אירופה. הוא שוהה כמה חודשים בפריז, מתקבל כמורה בשכר בלונדון, ואז, אחרי שנתיים בערך, אנו מוצאים אותו מגיע לראשונה אל חופי אמריקה הצפונית.
התחנה הראשונה שלו בפילדלפיה ומשם הוא ממשיך לניו יורק. אלא, שבאותן שנים ניו-יורק עוד לא נחשבת למרכז העסקי של ארה"ב. הבירה הכלכלית היא 'ניו-פורט' שבמדינת ניו אינגלנד, שבה יש נמל מרכזי ומשגשג. כאן, בניו פורט, מתרחש המפגש הראשון בין חכם קאריגל לדוקטור סטיילס.
העברית מגיעה ל'ייל'
איך מגיעה קהילה יהודית מהמזרח אל היבשת האמריקאית? קצת היסטוריה.
הסיפור האמריקאי, לפחות זה שאנו מכירים, החל כשכריסטופר קולומבוס, יצא למסע הרפתקאות ימי, שבאמצעו גילה את אמריקה ובהמשכו חזר לאירופה כדי לדווח על התגלית. הבשורה הגדולה הגיעה, ובעקבותיה יצאו שליטי אירופה למסע השתלטות על הארץ החדשה. בהיסטוריה מכנים את התקופה הזו 'תקופת המושבות'.
המדינות הראשונות שהקימו מושבות באמריקה, היו ספרד ופורטוגל. מטבע הדברים, היהודים הראשונים שהגיעו ליבשת, היו בני ספרד ופורטוגל שנהגו בתפילתם ובהליכותיהם כמנהג עדות המזרח. רק בשלב מאוחר יותר הגיעו גם יהודים אשכנזים והחלו להקים קהילות משלהם.
לשליטה של 'מדינות האם' ספרד ופורטוגל – היו גם השלכות מחרידות. בשתי המדינות פעלה באותן שנים אינקוויזיציה, שביערה והעלתה על המוקד 'כופרים' יהודים. הפחד והאימה הורגשו גם בחלק מהמושבות באמריקה. גם לכאן הגיעה תופעת ה'אנוסים' של יהודים שנאלצו להסתיר את יהדותם. אך כל זה נפסק בסביבות שנת ש"צ (1630), כשהגיע לחופי אמריקה הצפונית איש הדת הנוצרי רוג'ר וויליאמס, שהטיף לסובלנות דתית גם כלפי יהודים.
עשרים שנה לאחר מכן, אנשיו של וויליאמס הקימו מושבה חדשה בשם רוד איילנד, שהייתה מורכבת ממספר מושבות קטנות יותר ובהן העיירה ניו-פורט. מטבע הדברים, יהודים שביקשו לנהוג כהלכה בריש גלי, מיהרו להגיע לניו-פורט ולהקים בה קהילה. וכמו בכל מקום, היהודים הביאו עימם פריחה כלכלית. בשנת ת"ק (1740), הפכו שני יהודים בעלי חוש מסחרי מפותח, יעקב ריברה ואהרן לופז, את העיר לעיר הנמל המרכזית בארה"ב של אותם ימים. אהרן לופז שכנע ארבעים משפחות ממוצא פורטוגזי להתיישב בניו-פורט והחל לעסוק בספנות. בשלב מסוים החזיק לופז לבדו בצי של כשלושים ספינות מסחר.
מבחינה יהודית, המהפך הגדול קרה, כאשר יהודי נוסף, בשם רבי אייזיק טורא (או 'טורו') הגיע למקום לשמש כרב או כחזן. אז החלה הפריחה הרוחנית. הקהילה ייסדה את בית הכנסת 'ישועת ישראל', שהיה לבית הכנסת הראשון בארה"ב. הבניין נבנה במשך ארבע שנים והיום הוא נושא את שמו של הרב טורא.
רבים מהמפגשים המתוארים ביומנו של סטיילס עם החכם קאריגל, אירעו בין כותלי בית כנסת זה.
דוקטור עזרא סטיילס, היה דור-שלישי למהגרים שהגיעו מאנגליה לארה"ב. בילדותו הוא התגורר עם משפחתו בעיירה ניו-הייבן. הוא הצטיין בלימודים והמשיך ל'קולג' של ייל' – המוסד שהיום מוכר כ'אוניברסיטת ייל' שכבר אז היה נחשב בארה"ב.
עזרא הצעיר, דבק בדת אבותיו הנוצרית, אלא שהוא לא ממש מצא מנוח. במשך שנים נע ונד בין פלגי הנצרות, כשהוא מתפרנס מתפקידים של איש דת במקומות שונים. לפי אחד המקורות, באותן שנים צעירות, הוא ממש לא חיבב יהודים. פרנסתו העיקרית הייתה מהוראת שיעורים פרטיים ב'ייל' ובהמשך עבד כספרן בספרייה. בשלב מסוים הוא עסק גם בתחום המשפטים.
מטעמי בריאות הגיע סטיילס בסוף אל ניו-פורט, שם הוצעו לו שתי משרות: לכהן כאיש דת ובמקביל לשמש כספרן בספרייה המקומית. מאורע נוסף שהשפיע על חייו, היה היכרותו עם הסוחר היהודי המוצלח אהרן לופז, מהנמל בניו פורט.
כאן בניו-פורט מתחיל פרק חדש בחייו. בשלב מסוים מפתח המלומד הנוצרי אובססיה ללשון הקודש. לאלו שישאלו אותו על כך הוא מסביר: "ידיעת לשון הקודש שווה פי כמה מכל פירוש שאלמד על פסוקי התנ"ך". המפגש עם לופז היהודי מאפשר לו להכיר מקרוב את אורח חיי הקהילה היהודית ואף ליצור קשרי ידידות עם הרב אייזיק טורא, כנראה היהודי המלומד ביותר באזור כולו.
למזלנו, דוקטור סטיילס מתעד כל מפגש במהלך חייו. רוב יומניו עדיין ספונים בכתב ידו בספריית אוניברסיטת 'ייל', אבל במשך השנים פורסמו לא מעט קטעים מיומניו, בעיקר כאלו שמתייחסים ליהודים וליהדות.
בשלב מסוים משכנע סטיילס את הרב טורא ללמד אותו עברית. זה לא קל. בשלב ראשון הוא מצליח לקלוט רק עשר אותיות מתוך כ"ב אותיות האל"ף בי"ת. רק לאחר מאמצים ממושכים הוא מצליח להשתלט על השפה ואף מתחיל לתרגם את התנ"ך מלשון הקודש לאנגלית של הימים ההם.
כמה שנים מאוחר יותר, כשהוא ייבחר לכהן כנשיא אוניברסיטת 'ייל', הוא יישא את נאום ההכתרה שלו בלשון הקודש. כך גם אחת ההחלטות הראשונות שלו כנשיא, מחייבת כל תלמיד חדש ללמוד עברית כתנאי לקבלתו ללימודים בייל. הוא מדגיש ביומנו, כי "יתבייש, באם אפילו אחד מתלמידיו יהיה בור ולא תהיה לו הכרות עם לשון הקודש".
קבלה נוספת הוא מקבל על עצמו: ללמוד עשרה פרקי תנ"ך, בשפת המקור, מדי בוקר. בכתביו הוא מתפאר בכך שהצליח להשריש את לימוד התנ"ך בקרב בני משפחתו. בהספד על רעייתו, אימם של שמונת ילדיו, הוא מציין שבתקופה האחרונה של חייה למדה את התנ"ך כולו ארבע פעמים.
וכאן מגיע החכם מחברון.
ווסט-ירוק ואבזם
היה דבר אחד שהעיב מאוד על יהודי ניו-פורט. למרות הצלחתם הכלכלית הכבירה, הם התקשו מאוד בנושאים הרוחניים. הקהילה לא הצליחה להביא למקום תלמיד חכם מן השורה. (רק כעבור מאה שנים, יגיע לראשונה תלמיד חכם בעל שיעור קומה, הגאון רבי אברהם רייס זצ"ל – תלמידו של אחד מגדולי חכמי אשכנז, רבי אברהם סג"ל בינג זצ"ל – ומתמנה לרבה של ניו-פורט.)
מיותר לציין עד כמה התרגשה הקהילה באחד הימים לגלות בתחומה שד"ר מארץ ישראל, שנשאר עימם למשך תקופה ארוכה. (אגב, ביומנו מספר סטיילס על עוד שד"ר ארץ-ישראלי, רבי משה מלכי מצפת, אבל ביקורו של החכם קאריגל מעורר רושם הרבה יותר גדול.)
עבור הכומר המקומי, ד"ר סטיילס, שהותו של החכם בניו-פורט היא הזדמנות מופלאה. לאורך כל שהותו, הוא לא מפסיק לעקוב אחריו ולכתוב כל פרט שראה ושמע. הפירוט כולל את מראהו החיצוני, מבנה גופו ואפילו מבנה אצבעותיו "עדינות וארוכות".
"הערב הלכתי לבית הכנסת בליל פורים", הוא כותב. "החזן קרא את כל מגילת אסתר. שם ראיתי את הרב קאריגל שהגיע לאחרונה מהעיר חברון ומערת המכפלה בארץ הקודש. הוא היה אחד משני האנשים אשר עמדו ליד התיבה בזמן שקראו את מגילת אסתר. הוא לבש בגד בצבע אדום עטור בתפילין (לא ברור האם באמת היו אלה תפילין או שאולי טרם היה לילה) ועטוף בבגד לבן (אולי טלית, אבל בהמשך הוא ידע לזהות את הטלית בשמה), כובע גבוה מפרווה בצבע חום ובעל זקן ארוך… הוא עשה רושם של אדם אינטליגנטי ונעים הליכות".
בחג הפסח שוב ביקר סטיילס בבית הכנסת ושוב פגש בחכם קאריגל. הפעם בלבוש מעט שונה: "נעליים אנגליות מעור שחור ואבזמים מכסף, גרביים לבנים. לבושו בסגנון טורקי, ווסט בצבע ירוק עד מתחת לברכיים. חגורה עבה בעלי צבעים שונים, ירוק ואדום עוטף את גופו. מעל החגורה, בווסט הירוק יש מעין פתח ובו מונחים ממחטה, שעון וקופסת טבק. כל זאת בנוסף לווסט נוסף, עשוי מכותנה. מתחת לווסט הירוק, בגד נוסף שהגיע קרוב יותר לקרסול, בצבע כחול מצד אחד וארגמן מצד שני. מעל כל אלה לבש טלית, אבל הפסים שלה היו בצבע תכלת, וצבע זה שונה משאר הטליתות של היהודים שראיתי".
ויש גם תיעודים מהשיחות עם החכם. הם מדברים על נושאים רבים. על ימות המשיח, על עשרת השבטים (נושא שהעסיק את סטיילס רבות) וגם דיון על הכתב שבו נכתבה התורה – אשורי או עברי? סטיילס הציג תגליות ארכיאולוגיות של מטבעות קדומות המוטבעות בכתב עברי קדום. אחת המטבעות מתקופת שמעון בן מתתיהו הכהן.
הם משוחחים גם בנושאי קבלה ועל הזוהר הקדוש, מדברים ארוכות על לוח השנה היהודי ועוסקים בהבדלים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, כמו על שינויים בלשון הקודש במשך הדורות, ואפילו צופים מראש התפתחות מדינית עולמית על בסיס דברי הזוהר.
ללא ספק, המאורע הדרמטי ביותר שאירע בעת שהותו של החכם קאריגל בניו-פורט, הוא הדרשה שנשא בחג השבועות. כאמור, הופעתו של החכם בניו-פורט הכתה גלים גם בקרב הנכרים המקומיים. כשנודע שהאורח מחברון עומד לדרוש ברבים, הופיעו בבית הכנסת כל נכבדי ניו-פורט, בני ברית ושאינם.
מלבד ד"ר סטיילס עצמו, שמיהר כמובן לתפוס מקום בדרשה, הגיעו גם המושל והשופט המחוזי וקיבלו מקום של כבוד בבית הכנסת. הדרשה ארכה כשלושת רבעי שעה ועסקה בנושא 'המוסר האנושי המבוסס על התנ"ך, ימות המשיח, ותפקיד עם ישראל בין האומות ודרך הפרשנות הנכונה של פסוקי התורה'.
לבקשת המשתתפים, סיכם החכם את הדרשה בכתובים והדברים תורגמו לאנגלית ואף הודפסו בקונטרס מיוחד. הקונטרס הזה הוא כנראה הפרסום התורני הראשון שהודפס על אדמת ארה"ב (ראה מסגרת).
בשולי המאורע כתב סטיילס כמה שורות ביומנו, שעסקו בפרט שולי לכאורה הנוגע לדרשה. סטיילס שם לב שהחכם הרכיב משקפיים במשך כל הדרשה ועשה עצמו כאילו קורא מן הכתב. אבל לטענת סטיילס, על העמוד כלל לא היו דפים כתובים. כשסטיילס שאל את החכם על כך, הוא הודה שאכן לא היו לפניו דפים. כנראה שלבישת המשקפיים וההתבוננות בעמוד היו לשם ענווה. סטיילס מזהה את הענווה הזו גם בשפת גופו של החכם, כאשר הוא מנהל שיחות עם אנשים.
החכם קאריגל גם הוסיף, שאין שום רב בארץ ישראל שאומר דרשה מתוך הכתב, אלא הכל נאמר בעל פה. גם דרשה זו בחג השבועות, על אף הציטטות הרבות שנאמרו בה, "סודרו מראש בראשו של החכם" כלשונו של סטיילס.
מצבה מגולפת בברבדוס
בעקבות הביקור הזה בארה"ב, נותר בידנו ציור דיוקן מרגש של החכם רבי רפאל חיים יצחק קאריגל. לפי האגדה הרווחת, מי שהזמין את הציור הזה, היה לא אחר מאשר ד"ר סטיילס שכל כך העריץ אותו. אלא, שמחקר מעמיק מגלה שהסיפור הזה לא מדויק.
למעשה, רק אחרי שעזב החכם את ניו-פורט, נודע לסטיילס על הדיוקן הזה. מי שצייר אותו היה ידידו, הסוחר היהודי אהרן לופז. סטיילס ביקש מלופז שישאיל לו את התמונה והוא הושיב מולה צייר מומחה, שהעתיק אותה למזכרת נצח. כמו כל מסמכיו של סטיילס, היא השתמרה עד לימינו אנו.
וכאן אנו מגיעים לסיפורו של הסמל הרשמי של אוניברסיטת 'ייל', הסמל שכולל את שתי המילים העבריות 'אורים ותומים'. רבים האמינו שמי שהגה את הרעיון הוא נשיא האוניברסיטה, ד"ר עזרא סטיילס, בעקבות אהבתו הרבה ללשון הקודש ולתנ"ך. לפי השערה זו, סטיילס ביקש להביע את רעיון החכמה הגבוהה ביותר הקיימת בעולם, והוא בחר לעשות זאת באמצעות ה'אורים והתומים' שבהם היה מתייעץ המלך בעת הצורך.
אלא שחוקרים שביררו את האגדה הזו גילו, שלמעשה הסמל הזה היה קיים עוד בתקופה שסטיילס היה תלמיד מן המניין והוא מופיע על הדיפלומה של סטיילס עצמו. מה שמוכיח, שלא סטיילס הגה את הרעיון, אלא אחד הנשיאים שקדמו לו בתפקיד. מסתבר, שהוא לא היה היחיד שנשבה בקסמה של התורה ובלשונה.
סופו של החכם קאריגל אירע גם הוא באמריקה. בשנת תקל"ג (1773) הוא היגר לסורינאם שבדרום אמריקה ובשנת תקל"ד (1774) נבחר לשמש כרבה של קהילת 'נדחי ישראל' באי ברבדוס ושם נפטר.
חלק מכותבי קורותיו משערים, שמטרת החכם קאריגל בנדודיו הייתה להשיג סוף סוף מינוי קבוע לרבנות ולהביא את משפחתו (רעייתו, בנו ובתו) לגור עימו בברבדוס ובכך לשים קץ לתלתולי הדרך הבלתי נגמרים שחווה מאז נישואיו. אלא, שזמן קצר לאחר קבלת המינוי הסופי, חלה ונלקח לבית עולמו והוא בן מ"ח שנים.
בשנים האחרונות פרסמה החוקרת גב' לורה ליבמן את צוואתו של החכם, בה הוא מפרט את חלוקת רכושו ואת חלוקת ספרי הקודש שהיו ברשותו לרעייתו ולבנו האהובים. הוא חוזר ומדגיש את אהבתו למשפחתו מספר פעמים במהלך הצוואה וממנה שלוחים מיוחדים במספר מקומות בעולם שידאגו למילוי צוואתו ולדאוג שאכן הכספים והרכוש יגיעו לבני משפחתו.
קברו נכרה באי ברבדוס והוא קיים עד ימינו. אדם שביקר במקום מתאר את מצבתו כך: "על אף שהיא מגולפת בשיש יפה, המצבה חסרה רבים מהסמלים שנמצאו בבית העלמין 'נדחי ישראל': אין ציורים של מלאכים, של עץ החיים, ואין מראות של תחיית המתים, כמו אלה שנמצאו על מצבות אחרות בקרבת מקום.
"האיפוק המוצג על האבן מעיד על מקורותיו של הרב באימפריה העות'מאנית: אף על פי שמצבות טורקיות לעיתים קרובות מדהימות ומשוכללות, הן אינן נוטות להיות מעוטרות בציורים של בני אדם או מלאכים וכדומה, כפי שנמצא על מצבות יהודיות באזור הים האטלנטי".
…
הדרשה הנכונה
יומנו של ד"ר סטיילס נכתב באנגלית עתיקה, הקשה להבנה וכל שכן לתרגום. בשורות הבאות ננסה לתרגם ככל יכולתנו קטע קצר מתוך הדרשה שנשא החכם בחג השבועות. קטע שהוקדש למחברי ספרים הדורשים פסוקים באופן פילוסופי עמוק עד שהם מאבדים את המסר האמיתי הטמון בהם:
"ישנם מחברים שיש להם רצון עז לגלות שיטות פרשנות חדשות לביאור כתבי קודש. במקום פשוט להמחיש אותם ולבארם לשומעים, הם מעמיסים את הפסוקים בתפיסות דמיוניות, בעלי מסרים שאינם מעשיים כלל, וביטויים כה גבוהים ודקים, שאינם יכולים להשאיר רושם על השומעים.
"אתמוך את דבריי באמצעות פסוקים מתוך מזמורי ספר תהילים 'פקודי ד' ישרים משמחי לב, מצוות ד' ברה מאירת עיניים' – רק כאשר מבארים את פסוקי התורה במובנם הטהור, בלי תערובת של דעות ושיטות חדשות הבנויות על האוויר, רק אז הם משמחי לב. 'תורת ד' תמימה משיבת נפש, עדות ד' נאמנה מחכימת פתי'. רק כאשר פסוקי התורה מבוארים על פי עקרונותיה האמיתיים, אזי עדותו של הק-ל שהתורה תחכים את הפתי. רק אז חוקי התורה משמחים את הלב, כאשר מבינים אותם באופן שיוביל לצדקות ומתייחסים אליהם בכנות וברצינות הראויה.
"המצוות האלוקיות מאירות את העיניים, רק כאשר ההסבר שניתן להם טהור וברור, וזאת אך ורק כאשר הביאור מבוסס על מעיין המסורת. רק כך יראת שמים תהיה קבועה ונשמרת. זוהי השיטה שעליה הצביע בפנינו דוד המלך כדרך הנכונה וההוראה האמיתית, וכדרך הטבעית להשגת יראת שמים.
"בנושא זה, כל הדרשנים צריכים להשתמש בזמנם ובדרך זה כל מדריכי הקהילות צריכים להתאים עצמם. אבל היו מלומדים ("פרופסורים" בלשונו), שבמקום ללמד את תלמידיהם את הנקודות החיוניות של דת ומוסר, בזבזו את זמנם לשוחח על 'תורות' ושיח סרק ונושאים שהם לגמרי מחוץ להישג ידינו, ומעבר להבנת האדם".
