העיתונאי רועי ינובסקי סיים השבוע 100 ימי מילואים, כמחציתם בעומק הרצועה | בריאיון ל'משפחה' הוא חושף את השקרים שהעזתים שיווקו לעולם, מספר על החיבור העמוק בין האוכלוסייה "הבלתי מעורבת" לפעילות טרור ומשתף בתובנות עגומות משוך הקרבות | ובליבם חמאס
"הדבר הכי נפוץ בבתי הרצועה: מפת ארץ ישראל, המכונה 'מפת פלסטין'. אין אזכור לישראל או בכלל ליישובים ישראליים. היא נמצאת כמעט בכל בית, בכל בית ספר ובכל מוסד ציבורי שהוא. היעד למחוק את מדינת ישראל לא מוסתר ולא מוצנע, הוא כמעט בכל מקום. העיוות ההיסטורי של המפה הזאת, שאותה מלמדים מגיל 0, הוא שהיא מסומנת עם גבולות מנדטוריים של שטחים שמעולם לא יועדו כולם למדינה ערבית, והוא נושא לדיון אחר שרק מדגיש את תפיסת המציאות המעוותת של תושבי עזה.
"במפה יש ציון מיוחד למסגד אל אקצה. החיבור אליו ולפלסטין מושרש בצורה אידאולוגית בכל מוסדות הלימוד. לא לחינם יש בכל בית נשק שמיועד לפגוע בנו. כשיש כזו תעמולה, פלא שאלו התוצאות?"
את הדברים הללו אומר לנו רועי ינובסקי, ראש דסק התחקירים בחדשות 13, שהשבוע סיים מאה ימי מילואים, כמחציתם ברצועת עזה.
"גויסתי מייד בשמחת תורה. הייתי בתחילה בקיבוצים, שם הייתה מלחמה לא פחות קשה מאשר בעזה. ראיתי שם את 'שבעה באוקטובר' במלוא מובן המילה, ואין דומה שמיעה למלחמה בשטח.
"אחר כך נכנסנו לעזה, שממנה לא יצאתי כמעט עד השבוע. ארבעים יום רצופים של מלחמה, בעזה, בבית להייה, בדארג' תופח ובכל האזור הצפוני של הרצועה. פעילות אינטנסיבית כחייל מילואים באוגדה 162 שכוללת שיחות קצרות על נשקים ומחבלים ובתים ממולכדים, ומה עושים ברגע הבא. חיים ממשימה למשימה, בלי קליטה בטלפון הנייד ובלי חיבור לעולם שבחוץ. שלושה חודשים לא שמעתי מהדורת חדשות".
איך איש תקשורת שורד נתק כזה?
"במלחמה לא חושבים על כלום, חוץ מאשר על השלמת המטרה והישרדות, אבל כשיצאתי מעזה הבנתי פתאום שהחמצתי רגעים גדולים של חוויות שהיו כאן בחודשים הללו, כמו שחרור חטופים, סיפורי הנרצחים וכל השאר. רק אז הבנתי שזה היה חזק בשיח הישראלי ושהיינו מנותקים".
התאכזבת מהשיח המורעל שחזר לתקשורת אחרי פרץ האחווה והביחד?
"אין ספק שאם משווים אותו לשיחה בין החיילים בתוך עזה, נקבל משהו שונה לחלוטין. שם יש שיח של עשייה וחיבור בין אנשים שמאוחדים מאוד, ומוכנים למות אחד בשביל השני. שיח שונה מהותית מהתקשורת בארץ. אפשר לומר שלא הופתעתי מהשנאה אלא דווקא מהאחווה שמרגישים בפנים.
"אם הופתעתי משנאה", ממשיך רועי, "זה מהשנאה של הפלסטינים אלינו. השנאה שם לא מגיעה ממניעים של קושי ושל עוני. הבתים שם מפוארים ומרווחים, מצוידים ברהיטים יוקרתיים ובמוצרי החשמל החדישים ביותר. עזה היא עיר יפה, מטופחת, מודרנית ונראית הרבה יותר טוב מכל עיר ערבית באזור. היא דומה לתל אביב יותר מאשר לעיר ערבית צפופה. זו עיר עם בתי קפה, טיילת ליד הים ואפילו לא צפוף שם מדי. יש שם אחוזות שדומות לכפר שמריהו או סביון, ורוב הבתים שבהם ביקרתי היו אפילו גדולים ומרווחים יותר מהבית שלי בתל אביב. אי אפשר לומר שלולא היו להם חיים יותר טובים הם לא היו נלחמים בנו. לדעתי השנאה מגיעה ממניע אידאולוגי, שמושרש היטב בתודעה הציבורית, פרי עבודה של החמאס, או אולי הגורם שהביא להתפתחותו. מעגל שמאפשר את הפעילות של חמאס גדול בהרבה מעשרות אלפי המחבלים שלו. האידאולוגיה של חמאס נמצאת כמעט בכל בית, בתמונות, בחומרי התעמולה".
טובעים ברוע
את השנאה לישראל שבאה לידי ביטוי ברצועה, חש רועי ינובסקי היטב בתוך העיר עזה. "בכל השכונות שהיינו בהן יש מתחמי לחימה מוכנים של חמאס: נשק, מנהור, מטענים, מתחמי שיגור ועוד", הוא מציין. "הכל נמצא בתוך בתי מגורים שחלקם גם מוכנים עם פתחים בקירות למעבר בין מבנים, ומה לא. אנשי חמאס לא מסתובבים חמושים אלא מתחמשים רגע לפני התקיפה, בכניסות למבנים. תושבי הרצועה שמתגוררים באזורי הלחימה יודעים זאת. הם קיבלו אין ספור התראות להתפנות. הרבה לפני שצה"ל נכנס. הכרוזים של צה"ל עדיין שם בכל מקום. מי שהחליט להישאר באזורי הלחימה הם או אנשי חמאס בתפקידים שונים או אנשים שהחליטו להישאר במודע באזורים שמשמשים את חמאס ללחימה. לכן הלחימה היא הרבה יותר מורכבת מכל זירה אחרת, ומי שמנסה לשפוט מבחוץ למה חיילים ירו ב־ Xאו לא ירו ב־Y שייכנס לעזה לשבוע-שבועיים ויחזור עם תובנות".
איך ראית את המעורבות בטרור של האוכלוסייה האזרחית בעזה?
"אין חולק על כך שההתעצמות של חמאס ברמה הזו דורשת סיוע אקטיבי של אוכלוסייה אזרחית. אין שום סיכוי שהדיירים במתחמים שבהם איתרנו רקטות ונשק לא ידעו שהמקום משמש כמתחם שיגור, שבו מנסים יום יום לטבוח בישראלים. אני מתקשה להאמין שההורים בגן הילדים שבו היה פיר מנהרה שבו היינו לא יודעים זאת. המון אמצעי לחימה מצאנו בחדרי ילדים, מתחת למיטות ובתוך ארונות. מי שם נשק במקומות כאלו? מי בוחר לשלוח את ילדיו לגן ילדים שמשמש כתשתית טרור? גם אני לא ידעתי שחמאס חזק ברצועה עד שנכנסתי אליה".
למרות הכמות הבלתי נתפסת של אמצעי הלחימה שאותרו עד היום בעזה, רועי ינובסקי סבור שהנשק החזק ביותר של חמאס הוא השקר והתעמולה.
"זה הדלק שלו", הוא טוען. "כך הם תחזקו במשך שנים את שקר המצור על הרצועה וכך עושים עכשיו עם תמונות הקורבנות התמימים והרג ה'עיתונאים' שמתבררים כפעילי טרור. עזה היא המקום היחיד בעולם שבו מדווחים על 500 הרוגים חצי שעה אחרי פיצוץ. אפילו ברעידות אדמה ובאסונות כבדים אורכים לכוחות ההצלה כמה ימים לזהות ולאמוד את כמות ההרוגים, אבל משרד הבריאות הפלסטיני יודע כבר דקה אחרי הפיצוץ מה הנזק. זה מגוחך וגם זה שהתקשורת העולמית מצטטת את המספרים כדברי אלוקים חיים."
לפי התיאורים הללו מדובר בעם שחי למען רצח של עם אחר, זה תופס את כל יישותו.
"אני לא יכול לומר זאת על כולם, אבל כמעט בכל בית יש נשק. באזורים שהיינו חמאס שלט בכיפה".
גם אם ישראל תנצח במלחמה, את השנאה שיש בעם העזתי כלפינו אפשר לעקור?
"זו נקודה חשובה ונכונה. אף צבא לא יכול להרוג רעיון אידאולוגי, ולמעשה אנחנו כחיילים הגענו להרוס את התשתיות ולהרוג מחבלים. במצב של עזה, גם המשימה הזו לא יכולה להסתיים בזבנג וגמרנו. זה אירוע גדול ומורכב, וגדולים ממנו צריכים למצוא לו פתרון.
"לדעתי, אנחנו בארץ יודעים מה קורה בעזה, ומה עומק השנאה שלהם כלפינו, אבל בעולם לא מכירים את העזתים. אין ספק שללא פתרון ביטחוני משמעותי לאזור, האירוע הנורא של שבעה באוקטובר יחזור חלילה שוב".
