משלמים יותר, מקבלים פחות | כך הפכו חתונות הקורונה למסחטת כסף משומנת
מי אחראי למחירן המופקע של חתונות הקורונה? מנהלי המוסדות שגובים תשלום על שטח ציבורי? מפיקי האירועים שסופגים עלויות? המעצבות שעובדות עם ציוד מתכלה? או שירותי ההסעדה שמוכרים 100 מנות במחיר של 400? >> 'משפחה' פגש את כל בעלי המקצוע וחזר עם נתונים מדויקים לתשומת לב כולנו
החתונה הייתה שמחה ומרגשת, כמו תמיד. קטנה ומצומצמת, בהתאם לממדי הקורונה, אבל העיקר שעוד זוג בנה בית נאמן בישראל, ועל הדרך דאג לפרנסתם של לא מעט אנשים משלנו שטרחו ועמלו סביב השמחה וגזרו קופון לא קטן.
"החתונה שלנו נערכה ביום שני השבוע, בחצר של אולמי 'בריליאנט' במודיעין עילית", מספר אבי הכלה, טל אור עטרי. "שילמתי על המקום 14 וחצי אלף שקלים, כאשר 2,500 מהם רק על כיסא הכלה, לא כולל מזון. בעל הקייטרינג דרש על מנה בסיסית שכוללת רק מוצרים מהצומח למנה ראשונה ותפריט פשוט יחסית ליתר המנות – סכום של 48 שקלים, כפי שהיה לפני הקורונה, אבל הודיע מראש שהמחיר תקף רק ל-300 מנות.
"האבסורד הוא, שאסור, וגם בעל המקום לא מוכן לאפשר מספר גבוה כל כך של משתתפים, כך שהסתפקנו ב-150 מנות בלבד, אבל על כל חמישים מנות שירדו, שילמנו שלושה שקלים קנס, בנוסף לעוד שני שקלים על בקבוקי קולה, שברוב שירותי ההסעדה ניתנים ללא תשלום נוסף – כך שכל מנה עלתה 60 שקלים.
"בעל המקום לא מאפשר לשכור קייטרינג אחר. בחשבון פשוט שילמתי על מנה בינונית סכום של 250 שקלים למנה, וכל החתונה עלתה לי 32 אלף שקלים, סכום גבוה בהרבה מחתונה באולם סטנדרטי לפני הקורונה.
"בחוץ היה קור אימים", ממשיך אבי הכלה. "יש במקום פטריות חימום שפועלות על גז, אבל בסופו של דבר הן לא דלקו בשמחה שלנו, למרות שביקשנו שוב ושוב. ומשהו נוסף: גם אם מישהו חלה חלילה לפני האירוע או נאלץ להיכנס לבידוד, הם הודיעו מראש שהם לא מחזירים את המקדמה ששילמנו להם".
תתפלאו, אבל זה עוד זול בהשוואה למה שמציעים מקומות אחרים. לדברי עטרי יש זכיין שעורך אירועים בשטח שעליו מפעילים לונה-פארק בחופשת הקיץ. על שכירות המקום הזה גובים 11 אלף שקלים, כאשר האורחים צריכים לתזז בין המתקנים ואין גישה חלקה למקום. יש מתחמים נוספים של בתי ספר שכוללים רק דשא סינטטי ואוהלים ומשכירים אותם תמורת 12 אלף שקלים בלבד, למרות שמדובר בשטח ציבורי. מקומות אחרים, ציבוריים אף הם, שמושכרים לזכיינים – גובים עבור שכירות יומית 16 אלף שקלים. השיא השלילי שייך למעצבת אירועים ממודיעין עילית, שמעצבת מקום נידח בדרום שניתן לה בחינם תמורת 18,000 לערב אחד.
ומה אומר בעל האולם? מ'אולמי בריליאנט' נמסר לנו שהעלויות הגבוהות נובעות מאילוצי הקורונה כאשר דווקא היום הלקוחות מקבלים יותר.
"המחיר של השטח עומד על 12 אלף שקלים, כולל תשלום לחמישה שומרים ומעגל סגור. אני לא מרוויח מהסכום הזה מאומה ואפילו מוציא 4,000 שקלים מדי ערב בשל עלויות של ציוד מתכלה כדוגמת עששיות שנשברות מדי יום והתשלום הגבוה שאני משלם עבור שכירות המקום. למרות שאת האולם אני בניתי בשנים האחרונות, השטח אינו שלי.
"בשונה ממפיקי אירועים אחרים שלוקחים מבנה של בית ספר, שמים עליו שני גלילי דשא סינטטי וסככה ועושקים את הלקוחות – אני בניתי את האולם שלי בארבעה מיליון שקלים", מוסיף בריליאנט. "את המשכנתא אשלם עד זקנה ושיבה כנראה, אבל בינתיים אני לא מרוויח. אני משלם כפול עבור ניקיון: גם למנקה של האולם, שם מצטלמים בני המשפחה, וגם למנקה של השטח הפתוח. אני צריך להחליף את הגז בפטריות החימום, בעלות של 150 שקלים מדי יום. את הווילונות החלפתי יותר מפעם אחת למעשה ובחישוב פשוט יש המון עלויות כפולות".
מדוע הלקוחות לא יכולים לבחור את הקייטרינג?
"מדובר בספק שעבד איתנו לפני הקורונה, והמחיר שלו נשאר אותו דבר. בשל העובדה שמדובר בפחות מנות, גובים יותר כסף למנה מכיוון שמנהל האירוע והשף מקבלים את אותו סכום. התחייבתי שכל האירועים יהיו שלו, אחרת לא ישתלם לו לעבוד, אבל מי שרוצה לשדרג את התפריט, יקבל אצלי מחיר זול יותר".
כלומר, משלמים אצלך מחיר ממוצע למנה של 250 שקלים, אם לוקחים בחשבון את הוצאות המתחם?
"זה נכון שהמחיר למנה יקר יותר, אבל בגדול, משפחות שעשו אירועים סטנדרטים פלוס לפני הקורונה משלמות פחות או יותר את אותו סכום. החתנים והכלות ממש לא אוהבים את זה וגם אני לא, אבל אין מה לעשות".
"מקומות אחרים, ציבוריים אף הם, שמושכרים לזכיינים גובים עבור שכירות יומית 16 אלף שקלים" צילום: צבי קלאר
המפיקים: פתחנו כדי להרוויח
הלקוח צודק, כתמיד. ואם בעל האולם לא אשם, מי גורף את הקופה? אולי המפיק שגובה את הסכום של 15-14 אלף שקלים לאירוע כפול חמישה כאלו בשבוע?
"מדובר בעלויות כבדות מאוד", מסביר לנו אלי רוט, הבעלים של 'אולמי אודל' בפתח תקווה שמשכיר כיום שלושה מתחמים לעריכת שמחות בבני ברק במחיר ממוצע של 14 אלף שקלים לכל אחד. "אולם שמחות רגיל יכול לערוך חתונה במחיר סביר מכיוון שמדובר בבסיס קיים של שירותים. לעומת זאת, במתחמים השכורים אנשים מתקוממים על המחיר, אבל לא מבינים שהכסף לא זורם ישר לכיס שלנו, אלא יוצא ברובו הגדול על הוצאות כמו שכירות, אבטחה, ניקיון, שמירה ועוד.
"אנחנו צריכים לשלם מדי יום שכירות של חופה, אוהל וכיסא כלה, בשונה מאולם שמחות רגיל שם הציוד נמצא באופן קבוע. יש גם עלויות של שינוע הפריטים הללו. יש מתחמים, כמו תלמודי תורה ובתי ספר, בהם יש צורך לפרק את כל הציוד מדי לילה, ולהרכיב אותו עם סיום יום הלימודים".
מבחינת רוט, הבעיה המרכזית של מפיק חתונות קורונה נעוצה בלחץ הנורא של קיום אירוע מול עיניה הבוחנות של המשטרה. בעלי האולם עסוקים בקבלת האורחים ורק המפיק צריך לעמוד מול הפקחים ולהוכיח שהכל בסדר.
"המשטרה לא מפחידה אותי. גם לא הקנסות שאותם משלמים הלקוחות במקרה של חריגה – שאצלי ברוך השם לא הייתה מעולם. אבל הדבר שבאמת מפחיד אותי בכל ביקור כזה הוא החשש שמא המתחם ייסגר, והאירוע של מחר יבוטל. אם אנשים היו קולטים את התחושה הזו, הם היו מבינים הרבה יותר את השומר שמשאיר אנשים לעמוד בחוץ ולא מאפשר להם להיכנס ללא הגבלה".
למרות כל ההסברים, עדיין המחותנים משלמים הרבה יותר כסף על המתחמים שלכם.
"אין ספק. כמפיק אירועים ותיק, ארבע עשרה שנה בתחום, אני יכול לקבוע בוודאות שלערוך חתונה ביער בן שמן הרבה יותר יקר מאשר באולם מפואר ויוקרתי. אני אישית הייתי מעדיף לחזור לאירועים הגדולים שערכתי לפני הקורונה.
"אבל יש גם היגיון כלכלי במחיר שאנחנו דורשים: השקענו המון בציוד ובמתחמים שאף אחד לא יודע כמה זמן יחזיקו והאם מחר הממשלה תפתח שוב את האולמות ואז כל ההשקעה הייתה לריק. דבר אחד ברור: אם המצב הזה יימשך עוד חודשים ארוכים, המחיר ירד".
כלומר, המחותנים של היום מממנים את האירוע של מחר ושל השבוע הבא, או את ההשקעה שלכם?
"בינתיים כל אחד מממן את האירוע של עצמו. אף אחד לא עושה מיליונים מהחתונות הללו, אם כי אנחנו גם לא יכולים לסבסד אותן".
המעצבות: ציוד מתכלה ועבודה סיזיפית
מרכיב משמעותי נוסף בעלות חתונות הקורונה הוא התשלום למעצבות האירועים. המקצוע הזה היה כל השנים מאחורי הבימה, תרתי משמע, אבל הקורונה הביאה עדנה למקצוע: בכל וילה פרטית או חצר בית ספר שהופכות למתחם חתונות, המעצבת אמורה להפיק את המרב והמיטב. המעניין הוא, שבעוד המעצבות הגדולות שעבדו בעיקר עם אולמות יוקרה עובדות היום פחות – דווקא המעצבות הקטנות והבינוניות מבוקשות הרבה יותר.
ציפי כהן, המוכרת יותר מתחום אמנות המזון ומנהלת את 'הקמפוס הקולינרי', הפכה גם היא למעצבת אירועים בתקופת הקורונה, אך לדבריה נמצאת גם באותה סירה של המחותנים בהיותה מחתנת בעצמה.
"ברור שהאירועים היום יותר יקרים, אבל המעצבות לא גורפות את הכסף. כשבונים אולם שמחות ומשקיעים בעיצוב, לוקחים בחשבון שזה יחזיק לעשר שנים ואפילו יותר, אבל המתחמים השכורים שהופכים בן לילה לאולם שמחות ולמחרת בבוקר – שוב לבית ספר או לחיידר – דורשים ציוד מתכלה ועבודה פיזית קשה בשטח".
לדבריה, הכסף שמשלמים כיום על המתחמים הללו מיועד עבור שכירות והובלות של ציוד כבד כמו שולחנות, כיסאות, כיסא כלה וחופה והצבתם במתחם מדי יום. בדרך כלל ציוד של גן אירועים מתכלה מהר יותר ולכן הוא גם יקר יותר.
"רק השבוע שמעתי על מקרה בו חתול עלה על ברז במתחם חתונות, שבר אותו וגרם להצפה במקום שהרסה ציוד יקר של מערכות חשמל והגברה. יש גם עלויות נלוות של מנהל אירוע שצריך לשהות במקום כל הזמן, מנהל שטח, שומר וכדומה – שלכל אחד מהם צריך לשלם.
"אני אישית עדיין לא מכסה את ההוצאות עבור מה שהשקעתי. תארך לי שנה לעשות את זה. התחלתי כגמ"ח ובמשך הזמן קניתי אביזרים ולכן התחלתי לגבות כסף. בשורה התחתונה, זה מחדל נורא של המדינה, לא שלנו".
"במשך שנים רבות חינכו את התלמידים והתלמידות להסתפקות במועט, צריכים להוות דוגמה אישית"
הקייטרינג: מנות בעלות כפולה
אם המפיקים והמעצבות לא מתעשרים, נותר לבדוק את עלות ההסעדה. בתחום הזה חל שינוי מהותי בתקופת הקורונה: בעוד בתקופה רגילה כמות האורחים בחתונה עומדת על 300 מוזמנים ומעלה, בחתונות קורונה הממוצע של המנות עומד על מאה – שעולות יותר משלוש מאות מנות בחתונה רגילה.
"מפעילי הקייטרינג לא מנצלים את הלקוחות", קובע אהרן סמואל, מנכ"ל מלון וספא 'גני ירושלים'. "האולם שלי סגור עתה, וכאדם אובייקטיבי, כרגע אני יכול לקבוע בוודאות שלספק מעט מנות עולה יותר. בכל מטבח צריך קניין, שף וציוד, כך שמרכיב חומרי הגלם זניח בתחשיב הכללי".
לדברים מצטרף גם מנדי בלוי, שמפעיל בין היתר גם את 'אולמי גוטניק': "יש הוצאות של שינוע המזון במשאיות קירור מיוחדות בתנאים שדורש משרד הבריאות, הובלת כלים, הסעת המלצרים והחזרתם בתום האירוע".
בעלי המתחמים: למה לתת בחינם?
התחנה האחרונה במסע החתונות ובעצם הראשונה כשמתחילים לייצר את מרכיב החתונה, היא המתחם עצמו: האם מדובר בשטח פרטי של מוסד כזה או אחר, או שמא בשטח ציבורי כמו חצר סמינר או גג של בית ספר, שהעירייה העניקה למוסד חינם אין כסף וכעת המוסד מנצל אותו לתוספת הכנסה?
אלי רוט: "יש בהחלט מתחמים שאפשר לשכור במחיר של אלפיים שקלים בממוצע לערב, במקום שמונת אלפים. במקרה כזה, עלות החתונה יורדת בהתאם. אני אמנם יכול לקבוע מחיר אחיד לכל האירועים, לא משנה באיזה מתחם מדובר, אבל החלטתי לא לעשות קופה במקום שאני לא מפסיד.
"אני גם מבין את בעלי המתחמים הציבוריים שגובים ממני כסף. אחרת, אין סיבה שיסכימו לרעיון. נגרמים להם הפסדים, אנשים מסתובבים בכיתות ויש צורך בתוספת תשלום של מים, ניקיון וכדומה".
אהרן סמואל מ'גני ירושלים' סבור שדווקא מוסדות החינוך, שבמשך שנים רבות חינכו את התלמידים והתלמידות להסתפקות במועט, צריכים להוות דוגמה אישית ולא לדרוש כסף על מבנה שניתן להם מהעירייה בחינם. "אם הם היו עושים זאת, כל חתונה הייתה עולה הרבה פחות".
ומה באשר לרשויות המקומיות, שלכאורה השטח שייך להן? "זה נכון שמדובר במשהו שערורייתי, אבל העירייה לא יכולה להתערב", מסביר קווי הס מרכז הדוברות בעיריית בני ברק. "רשות עירונית איננה מארגנת אירועים כאלה ובוודאי שאיננה נוטלת אחריות על קיומם. המציאות בה אירועים שונים מתקיימים היא תולדה של כורח וצורך קיומי. זו הסיבה שכל הרשויות העירוניות נמצאות במצב של שב ואל תעשה. שום רשות עירונית לא הוסמכה לקיים אירועי חתונה ובוודאי אין בכוחה להפעיל מתחמים בתקצוב של כוח אדם לשיטור וסדר.
"עיריית ירושלים ומנהל החינוך הנחו את מנהלי המוסדות החינוכיים בעיר כי חל איסור לקיים אירועים פרטיים, לרבות חתונות, במבנים העירוניים. בדוברות העירייה טוענים שמוסדות אשר יפרו הנחייה זו יטופלו בהתאם".
גם הציבור אשם
ויש גם אשמה על הציבור, בהתנהלות חסרת אחריות בשלושת השבועות בהם היו האולמות פתוחים: מחג השבועות עד בין המצרים. "בתקופה הזו, היה מותר להכניס לאולם 250 אנשים תוך עריכת רישום מדויק של הנכנסים. אנחנו", אומר בלוי, "ניסינו לערוך רשימה כזו אבל אנשים מסרו מספרי טלפונים ותעודת זהות לא נכונים, כדי להינצל מבידוד".
בלוי מעלה נקודה נוספת. "כשהתירו לקיים חתונה עם 250 אורחים, חילקנו צמידים וכל מי שיצא החזיר את הצמיד. ספרנו וראינו שהיו מאות רבות של מוזמנים, לעיתים שש מאות אנשים. הדבר הזה הביא אותי למחשבה שעדיף לסגור את האולם. הקמנו אותו למטרת חסד, וכאשר יש כל כך הרבה אנשים בחתונה שייתכן שיידבקו בהמוניהם במהלך האירוע – נחמיץ את המטרה. החשש הזה התאמת כבר באירוע הראשון שערכנו.
"אני חושב שאם הציבור היה מתנהל בזהירות, כל המצב הזה של סגירת האולמות היה נמנע. בעלי השמחה של אתמול הם האורחים של מחר. הציבור צריך להפנים שאי אפשר לקיים אירועים המוניים. המשטרה לא יכולה להגיע לכל מקום כל יום, כך שאי אפשר לשלוט בממדי המגפה. רק אם בעלי השמחה והאורחים ייקחו אחריות, האולמות שוב ייפתחו והציבור יהיה הראשון שירוויח מכך".
