קול דמיהם זועק אלינו | אבלי הקורונה שמתייסרים בחיבוטי נפש ושאלות כואבות, נחשפים במונולוגים מטלטלים
הם הסתגרו בבתים, עשו את כל המאמצים להישמר, אבל מישהו בסביבתם התעצל או הכחיש והאסון אירע • מצמרר: בנים כאובים, משפחות אבלות וידידים עצובים, שיקיריהם נספו במחלת הקורונה – משחזרים בכאב את התקופה האחרונה ומצביעים על מקום ונסיבות ההדבקה • ומתחננים: הצילו את עצמכם ואת יקיריכם ושִמרו על ההנחיות!
ובחרתם בחיים!
לו רק ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור.
פגשנו אותם השבוע. הפנים שלהם מיוסרות. כמה מהם עוד מסתובבים עם 'קריעה' על צווארון הבגד, יושבים על כיסאות נמוכים וממאנים לעכל את הבשורה.
עד לא מזמן גם הם חייכו לקורונה. אמרו שאסור להיכנס להיסטריה, חשבו שלא יקרה כלום אם פעם אחת יקפצו לסבא. אפילו כעסו על מקבלי ההחלטות.
ואז, ברגע אחד קטן הגיעה הבשורה ה"חיובית" ובעקבותיה חיים שנגדעו, שהשתנו. ברוך דיין האמת.
נכון, יהודים מאמינים בני מאמינים אנחנו. יודעים בידיעה ברורה, שלכל אדם יש מספר שנים קצובות. שאין הנגיף ממית, אלא גזירת עליון. אין לנו גם שום טענה חלילה. ד' נתן וד' לקח, יהי שמו הגדול מבורך.
אלא שתורתנו הקדושה מזהירה ואומרת, כי יש לאדם בחירה. "ובחרת בחיים!" "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". השבוע, כשמכל עבר מגיעות בשורות האסון, יצאנו לפגוש את גיבוריו. בני המשפחות האבלות, שנפרדו מיקיריהם.
הם נחשפים כאן בשמם המלא. מספרים את סיפורם הכי כואב ומפחיד. ויש להם רק בקשה אחת. הישמרו והיזהרו. תבחרו בחיים. פעולה קטנה ותפילה גדולה, יכולים להציל חיים.
ויהיו הדברים לטובת נשמת הנספים ולרפואתם השלמה של החולים – בתוך שאר חולי ישראל.
ולוואי שכבר נזכה שתסור מעלינו המגפה הזאת. השיבנו אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.
נקמת מכחישי הקורונה
שם: ר' נחום שוומנפלד
גיל: 88
מקום מגורים: ירושלים
מקור הדבקה: בן שנדבק ממתפללים בחוץ ללא מסכות
את איש התקשורת ר' דודי שוומנפלד, אנו תופסים בשעות הכי קשות שלו. לפני שעות ספורות הודיעו לו, שאביו האהוב, החסיד ר' נחום ז"ל, עזב את העולם. הכאב בוקע מקולו הרהוט. והשאלות שלו פולחות את חלל הרקיע.
"אבא", הוא מספר ומשתנק, "היה מרותק שנתיים וחצי למיטתו, ונעזר במטפל זר. חוץ ממנו מתגורר בבית גם אחי המיוחד, בן ה-54. במשך כל התקופה האחרונה, לא יצא אחי מהבית, הצטרף לתפילות רק מהמרפסת, כשהוא שומע את המתפללים בחצרות. כך זה היה כל התקופה האחרונה, עד שבשבת סגרירית אחת בה לא התקיים מניין בחוץ, פשוט נשבר לו.
"הוא החליט שקשה לו לא לראות אף אחד ויצא לתפילת מנחה למטה. המתפללים באותו מניין היו כנראה סוג של 'מכחישי קורונה', מכיוון שהם היו בלי מסכות והתפללו כדבוקה צפופה. אחי היה לידם דקות ספורות, אבל אחד האנשים השתעל עליו, כך סיפר לנו מאוחר יותר, וכנראה הדביק אותו".
כבר במוצאי שבת האח הרגיש תסמינים ולמחרת פיתח חום ושיעול. העובד הזר של אביו הגיש לו כוס תה, ואף הוא החל להרגיש משהו מוזר. הם נבדקו ונמצאו חיוביים. בשלב הזה הבינו בני המשפחה שיש לבדוק גם את האב.
"אבא התחיל להשתעל בצורה קשה מאוד", מספר שוומנפלד. "החום שלו היה 35 מעלות, הסטורציה הייתה 71, אבל הדבר המפחיד ביותר הייתה תחושת החנק. אני יושב בביתי במגדל העמק, ורואה בשיחת הזום עם אחותי שהייתה בבית את אבא שלי נחנק ממש, ולמרות שהוא משותק, הוא 'מטפס על הקירות' במאבק על כל טיפת אוויר. בתחילה חששנו מאשפוז בבית חולים. התקשרתי לארגון חסד וביקשתי שיגיעו עם מחולל חמצן. אחרי שמונה דקות שנדמו כנצח הגיעו סוף סוף המתנדבים, אבל מיד כששמו לו את המסכה הוא התחיל לחרחר. במצב הזה כבר לא היה מנוס מאשפוז.
"העברה הייתה בשתים עשרה בלילה. היינו מנותקים מהעולם כולו. לא ידענו אם אבא חי או חלילה קרה משהו. אין עם מי לדבר במחלקת קורונה. גם לא עם מחלקות אחרות".
הבוקר שהאיר מצא את שוומנפלד מנסה לחפש בכל הקומבינות האפשריות השמורות לאנשי תקשורת אחים ואחיות בבית החולים, בתחינה שמא ייאותו לעזור לו להשיג מידע על אביו. "הסיוט הזה לא ניתן לתיאור. פחדתי ללכת לישון, מחשש שמא יתקשרו מבית החולים ויגידו משהו.
"לפני כמה ימים, בארבע לפנות בוקר, קיבלתי שיחת טלפון מהרופא המטפל. הוא סיפר לי שהחמצן לא עוזר, ואולי טיפול אנטיביוטי יחזיק אותו בחיים כמה שעות. הרופא ביקש שאחליט מה עושים, ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות. איך אני הקטן יכול להכריע בשאלות רפואיות של חיים ומוות? ועם מי אפשר להתייעץ בארבע לפנות בוקר?
"אני מבטיח לרופא תשובה, ומנסה בינתיים להשיג מישהו שאפשר לשאול אותו. אבל כל הקשרים מתבררים כלא רלוונטיים בשעות הללו. אני סופר את הדקות ובשעה שמונה בבוקר אני פונה לאדמו"ר שלי, אבל גם הוא מהסס ושולח אותי לפוסק. הפוסק מסכים שמדובר בשאלה של חיים ומוות, ולא יודע מה לומר. בינתיים הרופא מחליט מה שמחליט.
"ואני הקטן שואל: אם הדילמות הללו קשות גם לפוסקים שלא יכולים להכריע בשאלות כאלו, מי התיר לכל דרדק להחליט מתי הוא יוצא מהבידוד? מי התיר לאנשים שאין להם טעם וריח להסתובב בחוצות ואפילו לא להיבדק? איך החוצפה להחליט על כן חיסון או לא חיסון? מי יכול לקחת על כתפיו את העדפה של מחולל חמצן ביתי מול אשפוז בבית חולים?"
כשאבא מתמוטט בבית
שם: ר' מאיר גבריאל גולדשמידט ז"ל
מקום מגורים: בית שמש
גיל: 71
מקום הדבקה: בית
מיליוני קוב של אלכוג'ל זרמו בעולם מאז אותו פורים היסטורי. מיליוני נפטרים מנגיף הקורונה נרשמו בעולם, כאשר רק בארצנו הקטנה עברנו השבוע את הרף הלא ייאמן של 4,000 אנשים ששילמו בחייהם את מחיר המחדל, ההפקרות וחוסר הזהירות.
אם בתחילת המגפה לא ידעו על הצורך להיזהר, לא שמרו על המבוגרים כי לא שיערו מה הנגיף יעשה להם, כיום הדברים ברורים. אין ילד שלא יודע שהמסכה צריכה לכסות היטב את הפה ואת האף בכל רגע נתון, כולל בעת שיחה בסלולרי, ובכל זאת ההפקרות חוגגת: מסכות משוכות על הסנטר או בכלל לא קיימות, לצד חתונות המוניות, אירועים גדולים ומיותרים והתכנסויות משפחתיות הכוללות שלושה דורות אפילו.
והמחיר יקר. מאוד יקר. קשישים ומבוגרים לצד צעירים 'ללא מחלות רקע', עזבו את העולם עוד לפני שהספיקו להיפרד מיקיריהם. עכשיו, נותרים האבלים, ממאנים להינחם.
הנערה חני גולדשמידט מבית שמש, היא אחת הדוגמאות לטרגדיה הזו. היא יושבת בימים הללו 'שבעה' על אביה, ר' מאיר גבריאל גולדשמידט ז"ל שנדבק בנגיף ואפילו לבית חולים לא הספיק להגיע עד שפתיל חייו נגדע.
"אבא זיכרונו לברכה הקפיד לא לצאת מהבית, מאז החלה הקורונה", מתארת גולדשמידט. "הוא לא הלך לבית הכנסת בכלל, גם לא בימים הנוראים. כשנולדו לו נכדים ונינים הוא לא הגיע לבריתות שלהם. הוא פשוט חשש מאוד. שנה תמימה כמעט הוא ישב בבית, עם כל הקושי והכאב".
אתם יודעים היכן הוא נדבק?
"הוא נדבק כנראה ממישהי מהמשפחה, שאפילו לא ידעה שהיא חולה. עד היום היא לא יודעת ממי היא נדבקה. פשוט גזירה.
"אחרי שנדבק, הוא לא הרגיש טוב. ניסינו לטפל בו בבית, מכיוון שחששנו מאוד מאשפוז שאולי ידרדר את מצבו, בשל העובדה שאי אפשר יהיה להכניס אליו בני משפחה. הבאנו מחוללי חמצן מארגוני חסד, ישבנו ליד מיטתו יום ולילה וניסינו לעשות הכל כדי שישרוד את הימים הקריטיים".
ביום שני האחרון, שבועיים אחרי שנדבק, התמוטט ר' מאיר גבריאל בביתו. בתו בת ה-19 שהתה לידו ומיהרה לתמוך בו, אבל כבר היה מאוחר מדי. את הטראומה שנגרמה לבני הבית נשאיר לדמיונם של הקוראים, בעיקר לאלו שחוששים מטראומה בעקבות ההרחקות החברתיות.
"אבא סבל אמנם ממחלות רקע כמו סוכרת ולחץ דם גבוה, אבל בסך הכל היה בריא ומתפקד", מסכמת גולדשמידט. "אין ספק שללא הקורונה הוא היה יכול להישאר איתנו עוד שנים רבות".
פורים משפחתי אחרון
שם: ר' יוסף שפירא
מקום מגורים: לייקווד
גיל: 71
מקום הדבקה: סעודת פורים משפחתית
את פורים תש"פ גב' אסתר רנד, מורה בסמינר בירושלים, לא תשכח. החג השמח הזה, היה עבורה טראומתי בצורה יוצאת דופן.
הכל היה כרגיל. סעודת פורים מתוך שמחה ועליצות. אם היה משהו שהעיב מעט על השמחה, זה היה המרחק. היא, תושבת ירושלים שמתגוררת מרחק אוקיינוס מבני המשפחה המורחבת שנותרו בלייקווד. התמונות והטלפונים סיפרו לה שהמשפחה כולה חוגגת יחד בהנאה גדולה.
הזעזוע הגיע כמה ימים לאחר מכן. גל תחלואה קטלני שטף את החוף המערבי בארה"ב והפיל חללים רבים. כל בני המשפחה, עשרים במספר, נדבקו מיד לאחר פורים. הם עברו שבועות מייסרים. אבל בסוף כולם החלימו, רק אביה, הרב יוסף שפירא ז"ל בן ה-71, לא שרד.
"באותה תקופה, לא ידעו בכלל עד כמה צריך להישמר ולא להתקהל", מתארת גב' רנד. "אבל כבר כשאבא התחיל להרגיש לא טוב, אמרו לו המתנדבים של ארגוני ההצלה, שצברו כבר קצת ניסיון עם הסיפור הזה, שאין מנוס מאשפוז בבית חולים. וכך הוא הועבר למחלקת קורונה שהייתה מבודדת ממש. לא הייתה לאף אחד אפשרות להיכנס לשם, אפילו לא לדבר עם הרופאים.
"רק אני, כתושבת הארץ, יכולתי לנצל את הפריבילגיה שהייתה לי ולתקשר פעם ביום עם רופאים. הטיפול בבית החולים היה מצוין, אבל אבא לא שרד את הנגיף".
בליל יום טוב שני של גלויות עלתה נשמתו של ר' יוסף השמימה, כשהיא מותירה בני משפחה המומים ואבלים.
"אבא היה צעיר ממש, בן 71 בסך הכל", מוסיפה גב' רנד. "הוא היה פעיל ובריא ממש. אדם נמרץ ומלא חיים. איש לא חשב שבתוך פחות מחודש הוא ייעלם מנוף חיינו. למרות שחלפה כמעט שנה, השבר הזה עדיין לא התאחה".
שמחה שהפכה לאבל
שם: גב' שושנה אוחיון
גיל: 64
מקום מגורים: נתיבות
מקור הדבקה: שבת חתן
במקרה של גב' שושנה אוחיון מנתיבות, שנפטרה לפני כשלושה שבועות, מקום ההדבקה היה ידוע היטב: שבת חתן שבה השתתפה.
"זה היה הנכד הבכור שלה", מספרת בתה שתיבדל לחיים, גב' יפה אלבז. "אמא הייתה קשורה אליו מאוד, ולא תיארה לעצמה שהיא תפסיד את השמחה הזו. באופן כללי, אמא הקפידה מאוד על הכללים. היא לא יצאה כמעט מהבית, למרות שהייתה בריאה ממש, ללא כל מחלות רקע ואפילו לא משקל עודף.
"בימים הנוראים היא התפללה מהבית את התפילות, עם כל הכאב ועוגמת הנפש שהייתה לה. בשנה האחרונה היו במשפחה הרבה מאוד שמחות, במשפחה המצומצמת והמורחבת יותר, בהן אמא לא השתתפה בשל החשש מהנגיף. אבל החתונה הייתה במצב בו נרשמה התמתנות בתחלואה, בתפר שבין הגל השני לשלישי".
לאורך כל ערב החתונה הייתה גב' אוחיון עם מסכה. מה גם, שהשמחה התקיימה בשטח פתוח עם מספר מצומצם של אנשים. אבל השבת הייתה כבר סיפור אחר: היא התקיימה באולם סגור, המשתתפים, שהיו אמנם רק מהמעגל הקרוב ביותר, אכלו כמובן ללא מסכות.
גב' אוחיון נהנתה מאוד אחרי תקופת הבדידות הארוכה, אבל המחיר היה בלתי נתפס: אחת הנכדות שהייתה חיובית לנגיף אך ללא כל סימפטומים, הדביקה אותה בלי ידיעתה.
"כשאמא שלי התקשרה אלי כמה ימים אחר כך וסיפרה שהיא מרגישה חום וצמרמורת, ידעתי שהגרוע מכל קרה", מתארת גב' אלבז כשקולה נשנק. "אמא הלכה להיבדק, התשובה החיובית הותירה אותנו חסרי אונים".
בתחילה, שרדה גב' אוחיון בבית. אבל כשהמצב התדרדר ואימם לא יכלה לנשום בכוחות עצמה, הבינו בני המשפחה שאין מנוס מאשפוז בבית חולים. "אמא נלחמה על חייה במשך ארבעה שבועות. הרופאים במחלקת קורונה בסורוקה היו מלאכים ממש. הם נתנו לה את הטיפול הטוב ביותר. בתחילה הביאו לה חמצן בכמות מוגברת, אבל אחרי שבועיים הבינו שהריאות מתפקדות ברמה של 25% ולא היה מנוס מהנשמה והרדמה. היא שכבה כך במשך שלושה שבועות, עד לפטירתה.
"אמא נפטרה צעירה יחסית. היא הייתה בשיא כוחה, כשהתחילה לראות נחת מהילדים הנשואים, מהנכדים שגדלו ובגרו. אנחנו מאמינים שהכל משמים, אבל מתקשים לסלוח לעצמנו על שלא מנענו ממנה להגיע לאותה שבת חתן. אגב, גם החתן והכלה לא הצליחו עדיין להתאושש מהאסון, מהתחושה שבגינם זה קרה, למרות שהם ממש לא אשמים בהדבקה הזו. שלא לדבר על הנכדה, שאמנם לא ידעה שהיא חיובית, אבל מרגישה שהיא זו שהביאה לפטירתה של הסבתא האהובה שלה".
מלחמת יום הכיפורים
שם: הרב עזרא צ'ולק זצ"ל
מקום מגורים: בני ברק
גיל: 95
מקור הדבקה: בית כנסת
יום כיפור בבני ברק.
אווירה של קדושה ויראה מורגשת היטב ברחובות הריקים. קולם הערב של בעלי התפילה עולה ממנייני החצרות הפזורים בחניות ובדשאים. גם בתי הכנסת מלאים בהמוני בית ישראל, בהם רבים וטובים שהקפידו בחודשים האחרונים לא לפקוד את בתי התפילה בשל סכנת הנפשות הכרוכה בהתקהלות במקומות סגורים.
אחד מהם היה הרב עזרא צ'ולק. מחנך משכמו ומעלה, אביו של העומד בראש ארגון 'עזר מציון', הרב חנניה צ'ולק. אבל התפילה בבית הכנסת גבתה מחיר כבד: הוא נדבק מחולה מאומת ששהה בבית הכנסת, וחלה בנגיף המסוכן.
"במשך כשלושה שבועות אושפז אבא בבית החולים", מספר בנו, הרב חנניה צ'ולק. "הוא נפטר בגיל 95, כמי שמילא ימיו ושנותיו. אין לנו מושג בחשבונות שמים, אבל אנחנו משערים שהוא נדבק באותה תפילת יום כיפור".
רשלנות של מטפלים
שם: צבי גרנות
מקום מגורים: הרצליה
גיל: 75
מקור הדבקה: מטפל בבית אבות
באותו יום כיפור נדבק בקורונה גם צבי גרנות בן ה-75 מהרצליה. הוא נדבק בבית אבות בו שהה, ככל הנראה מאחד המטפלים במקום.
"אבא היה אחרי חמישה אירועים מוחיים, משותק אבל צלול לחלוטין", מספר בנו ניב. "המטפל שהדביק אותו הדביק במקביל עוד ארבעים אנשים, מתוכם לפחות עשרים נפטרו.
"אני חושב שהנהלת בית האבות הייתה יכולה בהחלט למנוע את המקרה הזה. המטפלים לא הקפידו על עטיית מסכות ולא ערכו בדיקות קורונה לצוות, גם כשהדבר התאפשר. בעוד מאיתנו הם דרשו לבקר את אבא בצורה מדודה, אדם אחד למשך פחות מעשרים דקות בחוץ, עם מסכות, ראינו משפחות אחרות שהגיעו בהמוניהן, בלי לשמור על הכללים. הם הביאו אוכל מהבית, וההנהלה לא עשתה דבר כדי לאכוף את הכללים.
"אני בהחלט מודע לעבודה הקשה של צוותים במקום, אבל אני בטוח שעם קצת יותר זהירות היה אפשר לחסוך בחיי אדם יקרים. גם אם לא הייתה זהירות של מאה אחוזים, אני משער שהסיכויים שלו לחלות היו פחותים משמעותית".
כשמצבו של אביו התדרדר, הוא פונה תחילה למחלקת הקורונה בבית האבות, שם לא ניתן היה לבקר אותו. אחרי מספר ימים המצב התדרדר עוד, והוא פונה לבית החולים מאיר בכפר סבא. "רק אחרי שש שעות נודע לנו על ההעברה", מתאר גרנות. "המנהלת אמרה שהיה להם מספר שיא של החייאות, מה שמסביר את הקטסטרופה שהייתה שם. לצערנו הרב, אחרי ארבעה ימים בלבד בהם היה מונשם ומורדם, הוא היה הנפטר ה-1,434 במדינת ישראל.
"אבא היה מבוגר, אבל להורים אין גיל", מסכם גרנות בצער. "אין לשער את הצער שלנו, את הכאב של אימי שנותרה אלמנה. מאז הנושא הזה בוער בעצמותיי. אני לא מסוגל להבין איך אנשים עורכים מסיבות המוניות כשהמגפה משתוללת. אין לי ספק שלו הציבור היה מקפיד יותר, התחלואה הייתה יכולה להיות הרבה פחות קטלנית".
מסיבה קטלנית מדי
שם: גב' רחל סיטבון
גיל: 70
מקום מגורים: ירושלים
מקור הדבקה: מטפלת שנדבקה במסיבת חנוכה
והנה עוד סיפור מכאיב. פטירתה של גב' רחל סיטבון מירושלים. במקרה שלה הנגיף הגיע יחד עם מטפלת מטעם 'המוסד לביטוח לאומי' שהגיעה לביתה, כדי לסייע לה. "אמא", מספרת בתה, גב' שרה יוחנן, "התאלמנה לפני כמה שנים. בדרך כלל הייתה רגילה להגיע לשבתות אלינו, הילדים הנשואים. אבל בשנה האחרונה היא עשתה את כל השבתות והחגים בבית, לבד. זה היה קשה לה מאוד, ועוד יותר קשה לנו.
"גם בימות החול לא הגענו לבקר והסתפקנו בשיחות טלפון. את כל העזרה שהיא נזקקה לה היא קיבלה מהמטפלת שהגיעה לביתה ארבע פעמים בשבוע מטעם 'המוסד לביטוח לאומי'. אני לא מאמינה שהייתה משפחה ששמרה על הכללים טוב יותר מאשר שמרנו".
לדבריה, אין ספק שאותה מטפלת הייתה מקור ההדבקה. "כשהיא שהתה לידה, היא הייתה ללא מסכה, מכיוון שטענה שהיא לא יכולה לנקות את הבית בצורה כזו. אמא מצידה הקפידה תמיד על מסכה והשתדלה מאוד לא להיות קרובה אליה. אבל כשהיא הייתה צריכה להעביר לה כסף, או לחתום על השעות שהיא הייתה אצלה, נוצר מגע. וכנראה המגע הזה גדע את פתיל חייה".
ההדבקה אירעה באחד מימות החנוכה. "המטפלת סיפרה לאמא שיום קודם לכן היא השתתפה במסיבת חנוכה. היא אפילו הביאה לאמא עוגות מהמסיבה, אבל אמא, וגם אנחנו ששמענו על כך, כבר לא היינו רגועים. ידענו שאנחנו לא יכולים לאסור על העובדת להשתתף באף אירוע המוני, אבל ידענו גם שעל פי החוק כל מסיבות החנוכה נאסרו בהחלטת הממשלה, וכמי שאחראית לשלומם של מטופלות חסרות אונים, הייתה לה גם אחריות מחייבת".
אחרי שבוע התחילה גב' סיטבון להרגיש תסמינים. בתחילה היא הייתה חסרת טעם וריח, ואז הבינה שעליה להיבדק. הבדיקה החיובית שהגיעה לוותה כבר בחום ושיעול. אחרי שבוע בבית הילדים הזמינו אמבולנס, לאחר שאימם החלה לגלות מצוקה נשימתית חריפה.
"שבועיים הרופאים נלחמו על חייה, עד שהיא נפטרה, בודדה ועזובה במחלקת הקורונה העמוסה", מסכמת גב' יוחנן. "הכל משמים, ואנחנו כמשפחה עשינו הכל כדי לשמור על אמא. היא הייתה לבדה בליל הסדר, ביומיים של חג השבועות ושבת, וגם בראש השנה, ביום כיפור, בסוכות ובשמחת תורה. כל כך כואב שמסיבה של משפחה זרה ולא מוכרת גדעה את פתיל חייה, ולנו נותר חלל ריק".
כאב כפול שלושה
שם: גב' איילה נוסבוים
גיל: 81
מקור הדבקה: בני משפחה שבביתם התגוררה
שם: ר' שלמה רוזנברג
גיל: 74
מקום מגורים: בני ברק
מקור הדבקה: אירוע משפחתי
שם: ר' רפאל חנוך נוסבוים
גיל: 63
מקום מגורים: ירושלים
מקור הדבקה: לא ידוע
אחד הסיפורים הקשים ביותר של המגפה הארורה הזו, שייך לבני משפחת נוסבוים. בתוך שבועיים הם איבדו שלושה בני משפחה: סבתא, אבא ודוד.
"אבא שלי, ר' רפאל חנוך ז"ל, היה אדם בריא לחלוטין", מספר הבן, ר' ארי נוסבוים. "לא היו לו מחלות רקע, והוא בכלל לא ידע היכן הוא נדבק. אבל תוך ארבעה ימים בלבד מהתשובה החיובית הוא כבר לא הרגיש טוב ואושפז במחלקת הקורונה ב'עין כרם'. הוא הונשם והורדם, ותוך 12 יום הוא נפטר.
"ביקרתי אותו שבוע לפני פטירתו", מוסיף נוסבוים. "הוא כבר היה חסר הכרה. ואני זוכר כיצד חשבתי כבר על הסוף המר. כמתנדב ב'איחוד הצלה' הכרתי לצערי את העולם הקשה הזה של חולים ונפטרים, אבל לראות אבא במצב כזה, כשהיה רק לפני ימים ספורים בריא לחלוטין, זה כואב מאוד. בהחלט יכול להיות שאז מיהרו להנשים ולהרדים. יכול להיות שזה מה שהביא לפטירתו המוקדמת, אבל הכל משמים".
במקרה של הסבתא, היא הייתה מורדמת ומונשמת רק יומיים, עד לפטירתה. היא אושפזה ב'מעייני הישועה', אבל לא ניתן היה לבקר אותה. באותה מחלקה אושפז גם חתנה, ר' שלמה רוזנברג, שבביתו התגוררה. "אני זוכר כיצד העברתי לדוד שלי את התמונות ממסע הלוויה. הוא היה אז בהכרה מלאה, ולא חשבנו שאחרי ימים ספורים נאבד גם אותו".
התקופה שאחרי הפטירה המשולשת הזו הייתה מאוד לא פשוטה" מסכם נוסבוים. "הרגשנו חלל עצום שנפער בלב. אין ספק שהמוות שעלה בחלוננו גרם לנו להישמר ולהיזהר הרבה יותר. אני חושב שאנשים כמותנו לא יכולים להישאר שווי נפש כשרואים את ההפקרות והזלזול של מכחישי הקורונה וסתם אנשים שלא מרגישים מחויבות לכלל. חבל רק שהתחושה הזו צריכה להגיע אחרי אסון נורא כזה".
הצילו והתפללו
"הם צעירים ללא שום רקע רפואי!" • הורים ובנים מודאגים מספרים על יקיריהם שנלחמים על חייהם
אין כמעט מי שלא שמע ביום ראשון השבוע את דבריו קורעי הלב של האברך הירושלמי, אב לשישה ילדים משכונת רמות בעיר, שאשתו הצעירה בת ה-31 מאושפזת במצב קשה במרכז הרפואי 'בילינסון' בפתח תקווה, לאחר שנדבקה בנגיף האלים.
השבוע היא ילדה את בנה השישי, המאושפז אף הוא במצב לא קל בבית החולים 'שניידר' הסמוך. האישה חלתה בנגיף וכשפונתה לבית החולים בערב שבת מצבה היה טוב יחסי. אבל לפתע הוא התדרדר במהירות והיא הורדמה והונשמה בניסיון להציל את חייה הצעירים.
והיא ממש לא יחידה. השבוע אושפזו תשע יולדות חרדיות במחלקות הקורונה ברחבי הארץ, כשהן שרויות במצב של סכנת חיים.
"ביליתי פה את כל השבת, הייתי פה בחניון הזה בתוך תחושות לא פשוטות", סיפר האב. "שעות לא קלות עוברות עלינו, יש לי בבית חמישה ילדים יש לי עוד בן חדש, נמצא כאן בטיפול נמרץ ב'שניידר', אני מבקש מכם שהילד יכיר את אמא שלו", אמר האב בשידור מיוחד לכלי התקשורת, כשהרופאים שעמדו לידו ניצבים חסרי מילים.
כשקולו נשנק המשיך האבא וביקש: "בבקשה מכם, כל מי ששומע אותי שיש לו לב, בבקשה, תעשו משהו טוב בשביל הבן שלי שיכיר את אמא שלו, שתהיה לו אמא בבית, אם אתם יכולים בבקשה לעשות מעשה טוב אחד, לוותר לשני, לא לכעוס, לזכות אשתי ששוכבת פה בטיפול נמרץ.
"אני לא מאחל לאף אחד להיכנס למחלקה הזאת. אני לא מאחל לאף אחד לעבור שעות נוראיות כאלו, כשאתה מרגיש שהחיים תלויים על בלימה, ואתה לא יודע מה הולך להיות הרגע הבא. החיים יכולים להיחרב, ובדקה אחת הכל יכול פשוט להשתנות.
"אני חוזר ומבקש מכל אחד לומר פרק תהילים או לעשות מעשה טוב לרפואת אשתי רחל נעמי בת אסתר חנה".
הנשמה ביתית
ר' נפתלי יעקב ברנשטיין מבית שמש, הוא אחד ממאות המאושפזים במחלקת הקורונה במרכז הרפואי 'איכילוב' בתל אביב. הוא אדם צעיר, בן חמישים בסך הכל, בריא לחלוטין ללא כל מחלות רקע ואב לעשרה ילדים.
"אבא נדבק לאחר שביקר בבית של אדם שהתברר כחולה מאומת", מספר בנו, יצחק. "הוא התגלה חיובי, אבל ללא כל הסבר רפואי כלשהו הוא התחיל להתדרדר מבחינה נשימתית. הוא נזקק למחוללי חמצן, שהבאנו מארגון 'עזרת אחים' שפועל בעיר. אגב, זה היה כמעט המכשיר האחרון שהשגנו, לאחר שכל עשרות המכשירים שיש לארגון נמצאים בשימוש, ומדובר בעיר צעירה ממש! רק כשהמצב החמיר, לא היה מנוס מהרדמה והנשמה שנעשו באשפוז בבית חולים".
לדבריו, הילדים בבית חוו טראומה קשה בשל המצב. "לא פשוט לראות את אבא במצב כזה בבית, וכשהוא אושפז, הקושי הלך והתעצם. כולנו יושבים ומתפללים לרפואתו סביב השעון, אומרים תהילים ומתחננים לישועה. המצב לא פשוט ונודה מאוד לכל מי שיתפלל לרפואתו השלמה של אבינו, נפתלי יעקב בן פריידל".
הנשמה, הרדמה ואקמו
גם משפחת אטיאס מטבריה חווה בשבועות האחרונים טלטלה איומה. אבי המשפחה, ר' גבריאל חיים, מאושפז מזה כשבועיים במרכז הרפואי 'בילינסון' בפתח תקווה כשהוא מונשם, מורדם ומחובר לאקמו. מבחינה רפואית, מדובר במצב הקשה ביותר אליו מגיעים החולים בנגיף.
"לא הייתה משפחה ששמרה יותר מאיתנו על הכללים", מתאר בנו, ר' שלמה אטיאס, אברך כולל ומתנדב 'איחוד הצלה'. "לא נכנסנו במשך כל הקיץ לבית הכנסת, כולל בימים נוראים. במשך תקופה ארוכה לא הגענו להתארח בבית ההורים, וכשעשינו זאת, לפני מספר שבועות, נבדקנו כולנו לפני כן והיינו שליליים לנגיף. אבל ייתכן מאוד שהבדיקה החמיצה משהו, ובסופו של דבר כן הדבקנו את אבא. אחרי אותה שבת, כל המשפחה הייתה חולה, ללא יוצא מן הכלל".
"אבא, שיהיה בריא, אדם בן 58, בריא לחלוטין ללא כל מחלות רקע, והוא חזק וחסון מטבעו", מוסיף אטיאס. "בתחילה, כשהתגלה שהוא חולה, ניסינו להחזיק אותו בבית. זה החזיק מעמד שבוע, אבל לאחר מכן נאלצנו להעביר אותו ל'פוריה'. מצבו התדרדר במהירות, בלי שלרופאים יהיה הסבר לכך. לא הייתה ברירה אלא להעביר אותו ל'בלינסון', מכיוון שהיה צורך לחבר אותו למכשיר אקמו".
כך חלפו שבועיים, ללא כל שינוי במצבו של האב. "יש לי בבית אחים לא נשואים", מספר אטיאס. "לאבי יש עשרה אחים, והמשפחה החליטה לשכור דירה בפתח תקווה, כדי להיות קרובים אליו. אני עצמי נוסע מדי יום מירושלים לפתח תקווה, להיות עם המשפחה ולבקר את אבא".
"אפשר לבקר אותו רק פעמיים בשבוע, וכעת אני חוזר מביקור שם", מספר אטיאס, כשהדמעות חונקות את גרונו. "אי אפשר לתאר איזה סבל נפשי נורא נגרם לי בכל ביקור שם. לראות את אבא היקר והאהוב שלי במצב קשה כל כך. הלב נקרע ממש.
מה הרופאים אומרים?
"הם לא אומרים כלום. לפני שבועיים אמרו לנו שהמצב קריטי ממש, אבל בחסדי שמים אבא שורד. הרופא הגדול ביותר הוא קטן ממש ליד הנגיף הזערורי הזה שמתעתע בכל העולם. חוץ מתפילה, אין מה לעשות.
"אנשים חושבים שקורונה זו מחלה קלה, בוודאי לצעירים. אבל אני, ועוד כאלו שנמצאים במצב שלי זועקים, שזו המחלה הנוראה ביותר. קורונה זה להיות בין חיים ומוות, זה לראות את המשפחה מפורקת, קורונה זה לקרוע את השמים בתפילות ובדמעות, להתפלל בקברי צדיקים, להתחנן לברכות של גדולי ישראל ולהבדיל להמתין בלב הולם להודעות מבית החולים בתקווה שהבשורות יהיו טובות. קורונה הוא נגיף מסוכן, אבל משום מה אנשים התחילו לפתח שאננות אליו, וזה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. אני מתחנן ממש: הרבו בתפילה ובתחינה לרפואתו של גבריאל חיים בן זוהרה לרפואה שלמה בתוך חולי ישראל".
מי לוקח אחריות?
העוקץ המריר של הכתבה הלא קלה הזו, שייך לבני משפחה מרחובות, שבנם בן ה-17 בסך הכל, בחור הלומד בישיבת 'חכמת שלמה' בעיר, נמצא במצב קשה, מונשם ומורדם במחלקת הקורונה שבמרכז הרפואי 'קפלן' בעיר. לא ייאמן.
"הכל החל לפני שבועיים", מתאר אביו של נתנאל, החולה הצעיר. "הוא חזר מהישיבה בה הוא לומד וסיפר שעליו להכנס לבידוד, בשל חשיפה לחבר, חולה מאומת. גם בני הקטן הלומד בחיידר נכנס לבידוד באותו יום.
"כולנו נבדקנו וכולנו יצאנו חיוביים", ממשיך האב. "אבל בחסדי שמים החלמנו ללא סיבוכים. כולנו, חוץ מנתנאל. ראינו שהוא מתקשה לנשום, ואשפזנו אותו בבית החולים. הוא קיבל חמצן בריכוז גבוה ומצבו התייצב, אבל הוא עדיין במצב קשה.
"המתנו לנתנאל עשר שנים עד שנולד", מסכם האב בקול נשנק. "כולנו, כל האחים והאחיות שלו, ההורים ובני המשפחה מתפללים לרפואתו. אני מבקש מכל אחד שקורא את הדברים להקפיד במשנה זהירות על כללי השמירה מהנגיף ולהתפלל לרפואתו השלמה של נתנאל בן טלי, בתוך שאר חולי ישראל".
