תחקיר 'משפחה'
בדממה ובחשאיות מתנהל מאבק קשה בין מדינת ישראל ומשרד העלייה והקליטה לארגוני הקירוב החרדיים על עתידם הרוחני של ילדי הפליטים היהודיים מאוקראינה • ראשי ארגוני הקירוב עדים למחזות קשים של ניתוק ילדים ואף משפחות שלמות מביתם הרוחני והשלכתם אל הרחוב הממלכתי הקר והמנוכר • בארגונים החרדיים יש מי שמוצאים דמיון רב בין פרשת ילדי תימן בשנות ה-50 וה-60 לנעשה עם ילדי אוקראינה
"לרשויות המקומיות יש עניין להכניס את ילדי הפליטים למוסדות הממלכתיים גם אם באוקראינה הם למדו בבתי ספר תורניים"
צילום: איציק בלינצקי
הדי המלחמה במזרח אירופה בין רוסיה לאוקראינה טרם שככו, ונדמה כי בעוד הצבא הרוסי נועץ את טלפיו עמוק באדמת אוקראינה, או שמא מתבוסס בעל-כורחו בבוץ הטובעני שלה, מתנהלת מלחמה אחרת – מהותית וחשובה בהרבה מסתם תאווה להשתלטות על עוד פיסת אדמה – על עתידם של עשרות אלפי הילדים היהודים שברחו מאימת המלחמה מאוקראינה היישר אל שדה הקרב הישראלי. המלחמה ארוכת השנים שבין הדת למדינה. מלחמה שקטה אמנם, אך כזו שעלולה לגבות קורבנות רבים של נשמות יהודיות רכות וצעירות המבקשות להגיע אל המנוחה והנחלה הן זו הגשמית והן, לא פחות מכך, הרוחנית.
זרם הפליטים המגיעים ארצה מתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה הולך וגדל, ועימו גם ההתמודדות המורכבת של רשויות המדינה וארגונים עצמאיים עם משפחות רבות שהותירו הכל מאחוריהן ונסו על נפשן חסרות כל. ואם בדברים הגשמיים יימצא לבסוף הפתרון, הרי שאת החסרים הרוחניים קשה יהיה להשלים אם בכלל. האם מדינת ישראל לא למדה לקח מאירועי העבר בשנותיה הראשונות? האם שוב נהיה עדים למחזות של ניתוק ילדים ואף משפחות שלמות מביתם הרוחני החמים והנעים והשלכתם אל הרחוב הממלכתי הקר והמנוכר? האם נגזר על אותם יהודים להיות מגורשים פעמיים – הן מביתם הפיזי באחת מקהילות אוקראינה והן מהחינוך היהודי האותנטי שספגו שם?
"ילדים במוסדות ממלכתיים"
כדי לענות על שאלות קשות אלו, ובאופן כללי לקבל תמונת מצב אמתית מהשטח, פנינו אל הרב נחמיה מלינוביץ', מי שמשמש יו"ר ועד ההצלה של 'אגודת ישראל' בארץ ישראל, שהוקם עם תחילת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה במטרה להציל יהודים. "בדיוק כמו שהיה בשואה", לא מותיר הרב מלינוביץ' מקום לספקות, "יהדות אמריקה הצליחה לגייס בין 30 ל-50 מיליון דולר עבור פרויקט הצלתם הגשמית והרוחנית של יהודי אוקראינה".
מי ידאג לעתיד הילדים. כיתה ד' בבית הספר 'שובו' בנתניה בה לומדים פליטי המלחמה
מה כולל הפרויקט הזה שלבטח חובק יבשות?
"הפרויקט מחולק לשלוש מטרות. האחת, סיוע בהוצאת יהודי אוקראינה באמצעות השגת אישורים, הברחת הגבול, שכירת אמצעי תחבורה, ואפילו מתן שוחד אם צריך. המטרה השנייה היא לדאוג לרווחתם הקבועה או הארעית של היהודים שהצליחו לברוח מאוקראינה, בדיור, מזון, ביגוד, חינוך ועוד. אותם יהודים יכולים להיות במולדובה, גרמניה, בולגריה, רומניה, הונגריה ומדינות נוספות באירופה. והשלישית, וכאן נכנס תחום אחריותי, ליווי וסיוע בכל מה שנדרש ליהודים הפליטים שהגיעו לישראל. כולל סיוע בנבכי הביורוקרטיה הישראלית, בבעיות רפואיות ופסיכולוגיות, ובהשתלבות במוסדות החינוך".
אלו שאתם מצליחים להבריח מאוקראינה מגיעים בסופו של דבר לארץ ישראל?
"לא כולם. רבים מהפליטים מעדיפים להישאר במדינה האירופית שהגיעו אליה, בשאיפה להקים מחדש את קהילתם או להצטרף לקהילה קיימת. קח לדוגמה את הקהילה החרדית הגדולה באוקראינה של הרב שלמה בקשט, המונה כ-1,500 משפחות, שהצליחה לברוח מאוקראינה ביחד כקהילה אחת. הם התמקמו ברומניה בכוונה להישאר שם עד שיראו כי ניתן כבר לחזור לאוקראינה. אין להם שום כוונה להשתכן במדינה אחרת ולהתחיל הכל מחדש.
"יש אזורים די רגועים באוקראינה כמו בחלק המערבי של המדינה, ואפילו את קייב עצמה נדמה שנשיא רוסיה פוטין כבר התייאש מלכבוש, וזה נוטע תקווה בקרב יהודים רבים שיום אחד הם יוכלו לחזור. מהנתון שנמצא בידי כעת אני יכול לומר לך ש-3,000 איש מתוך כ-15,000 פליטים שהגיעו מאוקראינה לישראל – כבר עזבו את ישראל וחזרו לאוקראינה. ולא מדובר רק ביהודים מאוקראינה אלא גם כאלה שברחו מרוסיה או בלארוס בעקבות טבעת החנק הכלכלית והעתיד הלוט בערפל שם".
כמה מתוך 15,000 איש שהגיעו לארץ הם ילדים?
"שאלה טובה אבל מורכבת, משום שאף אחד לא באמת יכול לדעת כמה יהודים יש בקרב אותם ילדים שהגיעו לישראל. מבחינת המדינה כל מי שמחזיק בזכות השיבה יכול לעלות לישראל, ובשביל אותה זכות מספיק שיהיה לך סבא יהודי גם אם הוא נשוי לגויה וילדיו גויים שנשואים לגויים וכן נכדיו. הבעיה מכפילה ומשלשת את עצמה אם נביא בחשבון ש-80% מתוך אותם 15,000 הם כלל לא יהודים על פי ההלכה".
מעיסוק קודם בנושא הפליטים מאוקראינה נוכחתי לראות שיש קהילות שהגיעו לארץ כקהילה אחת. שם מן הסתם כל הילדים יהודים אחרת הם לא היו נכללים בקהילה או עוברים גיור.
"אכן. עיקר הבעיה היא עם היהודים שמגיעים עצמאית ולא כחלק מקהילה. עם זאת, אני יכול לחשוף בפניך טפח אחד בלבד – שגם חלק מהקהילות למעשה מעורבות ביהודים ובעלי זכות השיבה שיהדותם בספק או לא קיימת. אנחנו משערים שיש בקרב העולים בסך הכל כ-1,500 ילדים יהודיים כשרים על פי ההלכה".
כשמדברים על דאגה להמשך החינוך של הילדים זה כולל את הילדים שהגיעו עם הקהילות או רק את אלו שהגיעו עצמאית עם הוריהם?
"אלו שהגיעו עם הקהילה נשארים בתוך הקהילה. הבעיה מתחילה אצל אלו שמגיעים בגפם משום ששלבי העלייה והקליטה שלהם לא כוללים את המשך חינוכם במוסדות לימוד תורניים כמו שלמדו כשהיו באוקראינה.
"מערך העלייה והקליטה בנוי ממספר שלבים. בתחילה עוברים דרך הסוכנות היהודית שבודקת מי מתוך הפליטים אכן נחשב לבעל זכות השיבה. מי שנמצא ראוי, הסוכנות היהודית מסייעת לו לעזוב את אוקראינה, לשכן אותו באחת ממדינות אירופה, ולבסוף להעלות אותו לארץ ישראל.
"כשמגיעים לארץ יש כאלו שיש להם כאן קרוב או מכר והם מתגוררים בסמוך אליו או אצלו, ויש כאלה שמגיעים למלונות ייעודיים בכל רחבי הארץ. לשם המחשה, בירושלים בלבד יש 11 מלונות שמיועדים לפליטים.
"אלו שמגיעים לבית מכר או קרוב משפחה אנחנו יודעים להגיע אליהם ולרשום אותם למוסדות הלימוד התורניים. הבעיה היא באלו שבמלונות, הנמצאים בחסות משרד העלייה והקליטה. עם הזמן, מועברים הפליטים מהמלון לערים השונות, שם הם בחסות הרשות המקומית. בכל עירייה או מועצה יש נציג של המשרד הממשלתי שמשמש רכז הקליטה באותה עיר. בנקודה הזו בדיוק טמונה הבעיה, משום שהרשות העירונית מקבלת תקציב ממשרד העלייה והקליטה, ויש לעירייה עניין להכניס את ילדי הפליטים למוסדות הממלכתיים גם אם באוקראינה הם למדו בבתי ספר תורניים".
הרב גוטרמן וכתב משפחה בהיכרות ראשונה עם הילדים הפליטים
מה עם אלו שעדיין במלונות?
"לאלו שבמלונות לא מתפנים לאתר מוסדות לימוד משום שהם לא יודעים לאן יעבירו אותם, וכאמור, אנחנו משתדלים להיות שם ולפחות להתחיל לדבר איתם וליידע אותם על האפשרויות התורניות המגוונות שיש בפניהם".
מה כוללת הפעילות שלכם בקרב הפליטים?
"אנחנו יוצרים קשר עם המשפחות באמצעות הקו-החם שפתחנו, שדרכו מסתייעות המשפחות בתחומים רבים. ברגע שנוצר קשר אנחנו פועלים מולם גם בתחום החינוך של ילדיהם. זו דרך טובה לתפוס אותם משום שהרשויות המקומיות לא נותנות מענה לבעיות הפרטיות של הפליטים ואנחנו כן. נוסף על כך, רבני הקהילות שחלק מהם נמצאים עדיין בחו"ל שולחים לנו רשימות עדכניות של העולים ארצה, וכך אנחנו יודעים מי הם וכמה הם עוד לפני שהגיעו".
האם נעשית פעילות קירוב בתוך המלונות?
"קיימת פעילות חכמה וזהירה. לפני החג יצרנו קשר עם הסוכנות היהודית והצענו להם לשמש כרבנים עורכי הסדר במלונות. התברר שהם באמת חיפשו רבנים ושמחו מאוד בהצעה. נוצר מצב שבמשך כל החג הסתובבו פעילים שלנו במלונות, יצרו קשרים, דאגו לפעילות פנאי מהנה, וקנו את אמונם של המשפחות. מכאן אל החינוך התורני הדרך קצרה".
אתה יכול לנקוב במספרים של אחוזי הצלחה בקרב ילדי הפליטים?
"לא ניתן להצביע על אחוזי הצלחה משום שברגע שיצרנו קשר עם משפחה היא מועברת מייד להמשך טיפולם של ארגוני הקירוב בארץ. אני עצמי בא מחו"ל ואין לי הידע והפרקטיקה שיש לארגוני הקירוב בארץ ישראל. להערכתי מדובר ביותר מ-250 ילדים שכבר נמצאים בבתי הספר של ארגוני הקירוב".
מה עם המשפחות שמגיעות לאנגליה או ארה"ב?
"גם במדינות אלו ישנה כמובן פעילות ענפה של הארגונים, משום שחלילה הילדים עלולים להיכנס לבתי ספר של גויים. אך אני אחראי מטעם ועד ההצלה על הפעילות בארץ, ולכן חסר לי המידע לגבי מדינות אחרות".
"לא גוזרים את הפאות"
יצאנו לראות את פני הדברים בשטח והגענו אל בית הספר 'שובו' בנתניה – אחד מתוך עשרות מוסדות הלימוד של הרשת התורנית ליוצאי רוסיה שהוקמה בעת העלייה הגדולה בשנות התשעים ע"י הגאון רבי אברהם פאם זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה וראש ישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב. בשער בית הספר אנחנו נפגשים עם הרב חיים מיכאל גוטרמן, מי שנקרא בזמנו על ידי הרב פאם לעמוד בראש הרשת.
בחצר בית הספר משתעשעים ילדים במגוון גילים, חלק מהם כבר מדברים עברית שוטפת, חלק מלהגים בין שתי השפות, ובודדים עדיין מעדיפים את שפת האם הרוסית. "אתה אולי שומע רוסית כי אצל ישראלים אין הבדל בין השפות אבל הילדים הללו מדברים אוקראינית", הבהיר הרב גוטרמן כשהוא מצביע על שלושה ילדים שהגיעו בשבועיים האחרונים היישר מאוקראינה המדממת אל החממה של 'שובו'.
ולפני שניגע בנושא שלשמו באנו, וליתר דיוק – כחלק מהנושא שלשמו באנו – מעט רקע על רשת 'שובו' כדי להבין טוב יותר מה הילדים הפליטים יכולים לקבל ומה הרשויות מבקשות למנוע מהם. אם להתחיל מהשורה התחתונה: ההיסטוריה חוזרת על עצמה, והרב גוטרמן מוצא את עצמו לפתע נערך לעלייה גדולה כמו בימים ההם של שנות התשעים.
"הרשת מונה כיום 6,000 תלמידים הלומדים ב-65 מוסדות לימוד מגנים ועד תיכון. הרשת נפתחה כמובן עבור ילדי העלייה הגדולה שהגיעו ארצה לאחר נפילת מסך הברזל והיה צורך ברור להכניס אותם למקום שיקנה להם אידישקייט וחינוך יהודי. עם השנים הגיעו ללמוד ברשת הדור השני של הילדים העולים, וזה כחמש עשרה שנה שאנחנו מקבלים גם ילדים ישראליים שנולדו בארץ והוריהם מעדיפים עבורם חינוך תורני. מכיוון שהמשפחה לא חרדית והילדים לא ממש יודעים משהו על תורה ומצוות, המקום האידיאלי עבורם הוא בית הספר התורני 'שובו'. אגב, יש בזה תועלת כפולה גם עבור הילדים שנחשבים לרוסים, משום שהימצאות ילדים ישראליים בקרבתם מסייעת להם להשתלב מבחינת השפה והחברה".
טוב לנו פה. ילדי הפליטים שהגיעו השבוע לארץ
וכאן חושף הרב גוטרמן משפחה 'רוסית' אחת שבנותיה לומדות באחד מבתי הספר ועל הדרך מגדיר את מהותה של רשת 'שובו' באמצעות מה שהוא מכנה 'דוגמה קלאסית': "בבית הספר של הרשת בפתח תקוה לומדות שתי בנותיו של יו"ר סיעת 'ישראל ביתנו', ח"כ יבגני סובה. אתה מבין? יש הורים לא דתיים, לעיתים אף רחוקים מזה, שחפצים בחינוך יהודי אותנטי לילדיהם מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר עבורם. כששאלתי בעבר את ח"כ סובה מדוע הוא מעדיף את בית הספר שלנו, ענה לי: 'אני מאמין בחינוך שלכם. כל עוד הילדות שלי לא אומרות לי מה לעשות זה הטוב ביותר עבורי'".
והרב גוטרמן מוסיף לחדד את הרווח שיש הן לילד והן למשפחה כולה: "מכיוון שבתי הספר שלנו הם בלי פנימייה והילדים חוזרים כל יום הביתה, הרי שהאווירה והתכנים שהם סופגים בין כותלי בית הספר משפיעים על כל הבית. תחשוב שאבא או אמא שלא ידעו אם 'בראשית' זה שם של סרט או ספר מתח, יושבים בבית עם הילד וחוזרים אתו על פרשת שבוע. או למשל, מבצע שבית הספר עשה לתלמידים שלומדים בבית או מקיימים מצוות – זה סוחף את ההורים ולעיתים גם את שאר האחים. זה לא ביום אחד. זה בהחלט תהליך ארוך ותמידי, אבל בסוף זה קורה. אם דיברנו על ח"כ סובה, רק אגלה לך בהקשר הזה שלפני פסח הוא נבחר לנאום כנציג ההורים במסיבת הסידור של בנותיו".
מה קורה עם התלמידים שמסיימים תיכון אצלכם? לאן הם ממשיכים?
"ילדים שגמרו בית ספר יסודי אצלנו ממשיכים ללמוד בתיכון שלנו או בתיכונים דתיים אחרים. במקרים מסוימים, כאשר כל המשפחה של התלמיד עברה תהליך של חזרה בתשובה, הנער ימשיך לישיבה קדושה. אצל הבנות, רובן לא ממשיכות לצבא אלא לשירות לאומי, חלק מהן למכונים תורניים, ויש אפילו שממשיכות לסמינרים".
הרב גוטרמן מציג בפניי את מנהלת בית הספר בנתניה, הגב' אנה שילקרוט, שעלתה ארצה בעלייה ההיא בשנות התשעים, וכמה סמלית היא העובדה שעכשיו, 32 שנה אחרי, היא מקבלת בעצמה – בחיוך ובמאור פנים – את ילדי העלייה השנייה.
"הוציאו אותי מהאולפן היישר אל ניהול בית הספר בחדרה ולאחר מכן בנתניה", היא מתרגשת לחזור אל הימים ההם, כשהרב גוטרמן מוסיף: "זיהינו את הפוטנציאל הטמון בה כאשת חינוך עוד בהיותה ברוסיה והבאנו אותה אלינו בצעדים הראשונים של הרשת".
קשה שלא לעשות את ההקבלה המתבקשת בין העלייה הגדולה מרוסיה לזו שנמצאת בשיאה ממש עכשיו. עם זאת, המלחמה המתנהלת במזרח אירופה הביאה לבריחתם של יהודים ממספר מדינות, בעקבות החשש מהעתיד הכלכלי הלא ידוע או מכך שיגיע יום שכבר יהיה מאוחר והם לא יוכלו לצאת. "לפני פסח פגשתי את יו"ר הסוכנות היהודית יעקב חגואל, שטען כי בשבועיים האחרונים לבד הוא קיבל עשרות אלפי פניות מרוסיה, אוקראינה ובלארוס, מיהודים ובעלי זכות השיבה שמבקשים לעשות עלייה", מספר הרב גוטרמן ומוסיף: "מבחינתי זה אומר להיערך בהתאם להוספת כיתות ואנשי צוות".
דפיקות מהוססות בדלת קוטעות את השיחה. רק כאשר דניק (דניאל), ז'ק (יעקב) ויוסף נכנסו אל החדר, הבנו כי אדרבה, הדפיקות על הדלת לא קטעו את השיחה אלא הוסיפו לה נופך מציאותי. המנהלת קמה ממקומה וקיבלה בחמימות את פניהם של הנערים הנבוכים שהגיעו לראשונה היום ללמוד בבית הספר 'שובו'. מתברר שלאחד מהם כבר יש שני אחים שלומדים פה, ולנוסף יש אח תאום שכבר נכנס היישר לכיתה. ביקשנו לשאול אותם כמה שאלות, והמנהלת התנדבה לשמש מתורגמנית: "הם הגיעו לכאן עם הוריהם לפני פסח באופן עצמאי ולא כחלק מהקהילה שהתפזרה וחבריה נפוצו לכל עבר, ומאחר ששם הם למדו במוסדות של חב"ד הם מבקשים להמשיך את לימודיהם במקום תורני".
דניאל, כך התברר, נולד בארץ, ובהיותו בן שנה וחצי היגרו הוריו לאוקראינה. העברית המתגלגלת שיצאה לפתע מפיו הפתיעה אותנו וגרמה לי לפנות אליו ישירות:
איך הגעתם דווקא הנה לבית הספר של 'שובו'?
דניאל: "הגענו מאוקראינה לבית של מכר המשפחה שהוא גם חבר של רב היישוב הסמוך בורגטו, והוא ביקש ממנו שייקח אותנו אליו וידאג לנו. הרב המליץ לנו על בית הספר הזה". המנהלת מוסיפה: "הרב יצר אתנו קשר ובימים האחרונים היינו עסוקים בתהליך הקליטה שלהם".
המנהלת ליוותה את הנערים אל הכיתות. הרב גוטרמן לא הסתיר את הסיפוק הגדול למראה תלמידים נוספים שהצליחו להיחלץ מגיא צלמוות ועוד יותר מכך להגיע אל המנוחה והנחלה ב'שובו'. מה שהזכיר לי להתעניין:
כמה פליטים הגיעו ללמוד בבתי ספר של 'שובו' מאז תחילת המלחמה באוקראינה?
ח"כ אורי מקלב עם ראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט
"אנחנו בקשר עם למעלה ממאה וחמישים תלמידים, אך בפועל, בינתיים, נרשמו קרוב למאה. הפליטים שמגיעים באופן עצמאי מועברים לבתי המלון ברחבי הארץ, ואנחנו מנסים למשוך אותם משם אלינו. בתחילה לא נתנו לנו להיכנס בכלל לשטח המלון, לכן שכרנו חדרים עבור האנשים שלנו והם הסתובבו ויצרו איתם קשר".
מה קורה עם מי שלא הצלחתם להגיע אליו?
"אני לא יודע אם יש הוראה כזו ממשרד הקליטה, אבל המציאות מוכיחה שכאשר המשפחות יוצאות מהמלון ונקלטות בערים הילדים נשלחים באופן אוטומטי למוסדות לימוד ממלכתיים. פניתי בעניין לחברי הכנסת החרדיים, והם ביקשו משרת הקליטה פנינה תמנו-שטה לעמוד על כך שלפחות מי שלמד באוקראינה במוסד דתי ייכנס גם בישראל למוסד כזה. אגב, רוב הילדים הם כאלה, משום שמי שלא למד באוקראינה בבית ספר דתי של אחת מהקהילות כנראה אינו יהודי".
להורים או לתלמידים עצמם יש העדפה למוסד כזה או אחר?
"ודאי שהם מעדיפים להיכנס למוסד תורני כפי שהיה להם שם. תבין, גם מבחינה חברתית וקשיי ההסתגלות כדאי להם להיכנס ל'שובו', משום שרבות מהמורות בצוות דוברות רוסית, התלמידים דוברי רוסית, והם אפילו פוגשים חברים משם שכבר לומדים פה. אלו יתרונות שלא יהיו להם בשום מוסד ממלכתי בארץ, ואדרבה, המדינה צריכה לדאוג שהם ייכנסו למקום שמתאים להם ולא לאן שהיא רוצה שהם ייכנסו.
"קח לדוגמה את קהילתו של הרב שלמה בקשט שעשרות משפחות ממנה הגיעו לישראל באופן עצמאי והילדים נכנסו ללמוד בבתי ספר ממלכתיים. פנתה אלי אישה מהקהילה שם שמתעסקת ברישום בתחינה שאעזור להם להוציא את הילדים מבתי הספר הללו. ושלא תחשוב שהפנייה הזו מגיעה מהרשמת, אלא מההורים שפנו לרשמת בבקשה שתעזור להם.
"גם בנוף הגליל היה לנו סיפור עם 12 משפחות שנרשמו בעל כורחן למוסדות ממלכתיים והן פנו מעצמן לאותה רשמת וסיפרו לה שלא טוב לילדים שם. הם התחננו שתעזור להם לצאת ולעבור למקום תורני. הם מבינים שמנסים לכפות עליהם חינוך אחר ממה שקיבלו באוקראינה והם לא רוצים את זה. בסייעתא דשמיא הצלחנו להוציא אותם משם ולהעביר אותם לבתי ספר שלנו".
בנקודה הזו מוסיף הרב גוטרמן משפט קשה לעיכול, כזה שנראה תלוש מהמציאות שיתרחש בארץ ישראל, לפחות לא בפעם השנייה: "מלבד זה שלא חותכים להם את הפאות, לא אגזים אם אשווה את המלחמה על הילדים שמגיעים ממזרח אירופה לחטיפת ילדי תימן. בסופו של דבר מתקבלת אותה תוצאה: במקום להמשיך את החינוך היהודי האותנטי שהילדים האלו קיבלו בגולה, מכריחים אותם דווקא בארץ ישראל לקבל את החינוך ההפוך מדרך התורה".
די היה להיכנס לכיתה ד' ולפגוש באהרן, שזו לו השעה הראשונה בכיתה ד' של בית הספר 'שובו' בנתניה בארץ ישראל. הרבה מילים בעברית הוא לא ידע והמנהלת שוב התנדבה לתרגם, אך לא היה צורך בכך. מבע פניו אמר הכל: "טוב לי פה. אני רוצה להישאר".
הרב גוטרמן לוקח אותי הצידה ולוחש כמגלה את צפונות ליבו: "הילדים חמודים והם מחייכים ובאמת טוב להם פה, אבל אני לא מפסיק לחשוב על אותם ילדים שבאוקראינה למדו גמרא ומשניות, למדו אידישקייט וקיימו מצוות, ועכשיו מכניסים אותם למקום שישכיח מהם את כל זה. כואב הלב. פשוט רחמים על הילדים האלה שלא יקבלו את הטוב ביותר עבורם. חשוב לי להדגיש כי מלבד החשיבות הגדולה של הענקת חינוך תורני לילדים, אנחנו מנסים גם לבנות עבור אותן משפחות קהילה שתהיה עבורן עוגן בדיוק כמו שהיה להן באוקראינה. קהילה תעניק תחושת שייכות וביטחון, תמנע חששות, ותאחד את אותן משפחות שהותירו הכל מאחור ועלו ארצה".
מי אחראי לעתיד הילדים?
להשלמת התמונה, פנינו אל ח"כ יצחק פינדרוס וביקשנו לדעת מה נעשה במסדרונות הכנסת בעניין. "בסופו של דבר מי שאחראי ומטפל בקליטת העולים זה אך ורק משרד הקליטה ולא שום גורם כמו הסוכנות ובטח שלא הרשויות המקומיות", נחרץ פינדרוס ומוסיף כי "אם יש תלונות הן צריכות להגיע לכתובת של משרד הקליטה, שם, לצערי, אין להם שום דבר עם חינוך דתי".
לשאלתנו, מה קורה עם הילדים שיוצאים מידי משרד הקליטה ומועברים לרשויות המקומיות, השיב: "לרוב, אותן משפחות מגיעות לערים שסובלות מבעיות אכלוס והרשויות המקומיות מבקשות לחזק את מוסדות החינוך של העירייה באמצעות קבלת משפחות העולים. ארגוני הקירוב, שאנחנו בקשר תמידי איתם, עושים הכל כדי להקדים ולהגיע לאותן משפחות ולהכניס את ילדיהן למוסדות חינוך תורניים".
בחכמה ובזהירות. הרב נחמיה מלינוביץ' יו"ר וועד ההצלה של אגודת ישראל בארץ
האם דרשתם שלפחות אלו שלמדו באוקראינה במוסד דתי יוכנסו גם בארץ למוסד דומה?
"בהחלט, וזה מה שקורה בעיקר עם אלה שמגיעים כחלק מהקהילה. עיקר הבעיה היא עם אלו שמגיעים לבד, ובשביל זה ישנם הפעילים של ארגוני הקירוב שמסתובבים במלונות ומניחים לפניהם את האפשרות להשתלב בבית ספר תורני".
עם תחילת ביצוע התחקיר על ידי 'משפחה', הפנו אותנו הגורמים המעורבים אל לשכתו של ח"כ אורי מקלב, שפעל ועדיין פועל רבות בעניין. מתברר כי כבר לפני כחודשיים, עם תחילת גלי העלייה הראשונים, נועד ח"כ מקלב עם בכירי משרד העלייה והקליטה במטרה להסדיר את הדברים בנוהלי עבודה מסודרים.
"חשוב להבין", מבקש ח"כ מקלב להדגיש בתחילת השיחה, "כל נושא הרישום למוסדות לא נמצא באחריות משרד העלייה והקליטה שהוא אמנם מחולל האירוע ומנהל את האירוע. נוהלי הכניסה למתחמי הקליטה כמו גם הרישום למוסדות החינוך נמצאים באחריות הרשויות המקומיות בתיאום עם משרד החינוך. מצב זה דורש עבודת נמלים מדויקת ותמידית כדי לאתר כל מקום ברחבי הארץ, לבחון את הדברים, ואם צריך אף לפעול לשינוי המצב מול משרד הקליטה. זו עבודה לא פשוטה שלעיתים מצריכה הגעה פיזית ליישובים המרוחקים שבהם משוכנים העולים".
מקלב מוסיף כי "רק לאחרונה נסענו יחד עם אנשי המוסדות הדתיים למרכז הקליטה בעיר הדרומית ערד, על מנת להסדיר את הנושא ולגבור על קשיי הבירוקרטיה. כאשר יש מספר משרדי ממשלה המטפלים בעניין אחד זהו מתכון לתקלות ולבירוקרטיה מסובכת ומיותרת. קיימנו 'שולחן עגול' בין כלל המשרדים כדי להביא להסכמות ולמנות מנהל אחד לטובת העניין".
לצד פרשייה עגומה זו של ילדי הפליטים מאוקראינה, ישנו חלק נוסף ולא פחות חשוב – הצלת יהודי רוסיה. בשונה מאוקראינה, שבה מצוי עיקר הקשב של כלל הארגונים המסייעים, מתברר כי קהילות שלמות של יהודי רוסיה מבקשות לעלות בימים אלו ארצה, לאחר שצבאו של פוטין הורה על חובת גיוס לצבא לכלל הגברים במדינה. ביקשנו לשמוע מח"כ מקלב מה עולה לעת עתה בגורלן של אותן קהילות.
"מייד כשנוכחנו לראות כי מצב יהודי רוסיה חמור ומורכב, נרתמנו לסייע להם ואף רתמנו לעניין את מר רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, שניאות לקלוט אותם לעירו. לפני כשבועיים קיימנו מפגש 'זום' בין ראש העירייה וצוותו עם אנשי הקהילה כדי לקדם את עלייתם. נכון לשעה זו הדברים מצויים בהליך מזורז לקראת קליטתם בעזרת ה' בזמן הקרוב בארץ ישראל".
את תגובת משרד העלייה והקליטה לא קיבלנו עד לירידת הגיליון לדפוס. ל'משפחה' נודע כי כאשר פנה ח"כ מקלב לשרה הממונה, פנינה תמנו שטה, זו הגיבה כי "אין שחר לדברים. ההשתלבות במערכות החינוך מתבצעות ע"י הרשויות המקומיות ולנו אין יד ורגל בנושא".
