ים של אסונות

שוחים נגד הזרם • המומחים מתריעים: הציבור החרדי מתייחס להנחיות כגזירות

מהו גל חוזר ואיך מתנהגים כאשר נקלעים לתוכו, מתי מסוכן במיוחד בכנרת, ומה יכול לקרות בים המלח? ואילו סכנות אורבות לילדים בבריכות הפרטיות? • ד"ר יאיר סוארי, משה מנס וישראל גפנר בשיחה מיוחדת ל'משפחה' על הסכנות והעצות למקרה של טביעה

הוא ישב על החול, חפר מנהרות ובנה ארמונות. משה ג'אן, פעוט בן שנתיים וחצי בסך הכל, הצטרף לאימו ולסבתו ששהו בחוף הבלתי מוכרז בחדרה. קבוצת נשים המתקרבות ליהדות שהו אף הן בחוף ושוחחו עם שתי הנשים בהתלהבות.

ייתכן שהן היו עסוקות מדי, ואולי הפעוט ישב קרוב מדי לקו המים, אבל ברגע קטן של חוסר שימת לב הגיע גל גדול וסחף איתו את משה הקטן עד שהוא נעלם בים הסוער. כשהבחינו בני המשפחה באסון, הם נכנסו במהירות למים, במטרה למשות אותו מהזרם האימתני, אבל הפעוט לא אותר. רק אחרי עשר דקות שנדמו כנצח פלט הים את הגופה הקטנה על סלע בחוף הדייגים הסמוך.

בתוך שניות ספורות עטו עליו מתנדבי 'איחוד הצלה' וביצעו בו את הפעולות האינטנסיביות ביותר שניתן להציע. אבל עשר דקות בתוך המים אילצו את הרופאים לקבוע את מותו.

"מדובר במשפחה מכובדת מאוד מהקהילה החרדית בחדרה", מספר לנו הרב בועז ביטון, אחד מרבני הקהילה. "האירוע הזה היה טראומטי לא רק להורים, שאיבדו את בנם הבכור, אלא לכל הקהילה החרדית בעיר. מאות אנשים השתתפו בלוויה ומיררו בבכי. כולם הרגישו שזה אסון פרטי של כולנו".

שעות ספורות קודם לכן, טבעה ילדה בת ארבע מאור יהודה, אף היא בת למשפחה חרדית. המשפחה שהתה בצימר ביישוב מנות שבגליל, והפעוטה טבעה בבריכה הפרטית שבמתחם.

הילדה הובהלה למרכז הרפואי גליל במצב אנוש, והרופאים עדיין נלחמים על חייה, נכון לשעת כתיבת הדברים לפחות.

שני המקרים הללו מהווים מדגם מייצג בלבד. בשבוע הנוכחי אירעו עוד שבעה מקרים של אנשים שטבעו למוות, והם מצטרפים לעוד 22 אנשים שטבעו בארץ מתחילת עונת הרחצה. בנוסף לכל אלו, העניקו אנשי רפואת החירום טיפול רפואי ל-120 אנשים שטבעו בים, בבריכות ובמאגרי מים, מתוכם נמשו 6 במצב קריטי ונזקקו להחייאה, 4 במצב קשה, 16 במצב בינוני ו-93 במצב קל.

הים התיכון: זרמי פריצה

למרבה הכאב, המקרים הללו הפכו לרוטינה מדי שנה, במיוחד בחופש הגדול ובדגש על ימי 'בין הזמנים'. הסקירה העגומה מספרת כי בישראל מתרחשים בין 40 ל-50 אירועי טביעה למוות בשנה, רובם המכריע בים התיכון, בים המלח ובכנרת, אבל לא מעט גם בבריכות ציבוריות ופרטיות (ראו בטבלה המצורפת).

ד"ר יאיר סוארי, מומחה להתנהגות הים מהפקולטה למדעי הים של המרכז האקדמי רופין שחקר לעומק את נושא הטביעות, טוען שניתן למנוע את מרבית האסונות, בעזרת כללי התנהגות פשוטים.

"הכלל הפשוט והבסיסי ביותר הוא: לא נכנסים לחוף לא מוכרז", הוא מבהיר בשיחה עם 'משפחה'. "החופים הלא מוכרזים מועדים לבעיות קשות כמו מערבולות וזרמים חזקים. אבל גם בחוף מוכרז, אסור להיכנס למים בשעות שאין מציל או לרחוץ במקום שהמציל לא מתיר כניסה אליו".

"לפני שנכנסים למים, יש להעיף מבט ולאמוד את גובה הגלים", הוא ממליץ. "אם הגלים גבוהים מאוד אני ממליץ מאוד לא להיכנס למים. גם לאחר שנכנסים צריך לבדוק אם הגלים מתאימים ליכולת השחייה וההתמודדות שלנו. אם רואים שהים סוער מדי, כדאי לא לחפש הרפתקאות מיותרות. לצערי, הציבור בארץ מפריז מאוד ברמת הביטחון העצמי שלו, ורבים מהם סבורים שהם ייכנסו לים, בכל מצב, ויצאו ממנו בשלום – גם כשאין לאמונה הזו שום בסיס מקצועי ומדעי".

לדבריו, הטביעות מתרחשות ברוב המקרים כאשר יש גלים לא גבוהים אבל במקביל להם נוצרים זרמים לכיוון עומק הים. כאשר אדם נקלע לזרם הסוחף אותו מקרבת החוף אל המים העמוקים, הסחף גורם לאיבוד שיווי משקל, והטובע מוצא את עצמו מתקשה לשחות מול הזרם. המאמץ הזה גובה כוח רב, וכך מאבד הטובע את שיקול הדעת ואת הכוחות הפיזיים.

"במצב שנוצר, הגלים מזרימים מים מהים לכיוון החוף. זרמים כאלו נקראים זרמי פריצה, במהלך הזרימה לעומק זרם הפריצה גם חופר ומעמיק את הקרקעית ויוצר תנאים שבהם קשה לגלים להישבר".

איך ניתן להבחין בזרמי הפריצה?

"סימן ההיכר הנפוץ הוא גלים שנראים דווקא נמוכים יחסית, עד מטר לכל היותר. הניסיון מוכיח שמרבית מקרי הטביעה מתרחשים כאשר הגלים לא גבוהים מדי. דווקא הים הרוגע של הקיץ מזמין מקרים כאלו. גם שחיינים מקצועיים לא ידעו להתמודד מול זרמים כאלו".

זרמים כאלו מתרחשים גם בחופים מוכרזים?

"יש בהחלט, אבל המצילים מכירים בדרך כלל את המקומות המועדים לפורענות ויודעים לזהות את הזרמים הללו, ולהזהיר את המתרחצים מכניסה לאזורים שבהם הם פעילים".

הכנרת: רוחות עזות

אם כבר נקלעים לזרם כזה, ד"ר סוארי מציע לא להתמודד עם הגלים, ולא לנסות לחתור לחוף. זאת מכיוון שהגלים חזקים מהטובע, ובמצב כזה הוא יתקשה לאגור כוחות להמשך ההתמודדות. "אם רואים בקרבת מקום גלגל או משהו שעוזר לצוף, פשוט להיאחז בו בכל הכוחות. מי שיודע לצוף, עדיף שיעשה זאת, וכך יש סיכוי שמישהו יבחין בו".

לדבריו, אם רואים מישהו שנקלע למערבולת כזו, עדיף לא לנסות למשות אותו מכיוון שהטובע יטביע את מי שיבוא להציל אותו, אם לא מדובר במציל מיומן. במקרה הזה, עדיף לזרוק לו גלגל אוויר ולהזעיק עזרה מקצועית של מציל מיומן שיגיע עם חסקה וציוד מתאים.

"זו הסיבה שאני חושש מאוד מבריכות פרטיות, במיוחד כאלו שיש בצימרים", מטעים ד"ר סוארי. "שם כמובן אין זרמים, אבל גם אין מציל. ואם מישהו טובע, גם שחיין מיומן לא ידע תמיד איך להציל אותו, מכיוון שהטובע יפיל את עצמו עליו ויביא לשקיעה של שניהם במים. הדרך היחידה לסייע לו היא לזרוק אליו גלגל הצלה. הסכנה כפולה ומכופלת כאשר יש ילדים קטנים בסביבה שיכולים להיכנס למים באין רואים".

ומה באשר לכנרת? "אמנם בכנרת אין כמעט גלים", מציין ד"ר סוארי, "אבל מצד שני יש סכנה גדולה של רוחות ערות, שנושבות בימה מהשעה שתים עשרה בצהריים ואילך. עד השעה הזו הכנרת שקטה ורוגעת, אבל מהצהריים מתחילה רוח מערבית לנשב, שסוחפת את המתרחצים מזרחה. בשעות המאוחרות יותר ניתן להרגיש ברוח, אבל בין שתים עשרה לאחת הים נראה רגוע מאוד, ולכן הסכנה כפולה ומכופלת. הרוח גורמת לאנשים שצפים על מזרנים להתרחק במהירות מהחוף, וליפול מהמזרן".

ובניגוד למה שחושבים, גם בים המלח יש סכנת טביעה. רבים ממקרי הטביעה מתרחשים בחוף לא מוכרז. "אנשים חושבים שבשל המליחות לא טובעים בים המלח, אבל זה לא נכון. אמנם אנשים לא טובעים מהמים, אבל הם טובעים בשל תשישות או מחדירת מים מלוחים לריאות", מציין ד"ר סוארי.

לצוף, לא לשחות

משה מנס, צוללן ומתנדב ביחידת הצלילה זק"א תל אביב, סבור שהסטטיסטיקה מלמדת שאחוז גדול ממקרי הטביעה מתרחשים בציבור החרדי והערבי. "בציבור החרדי (וגם הערבי) מעדיפים להיכנס לחופים לא מוכרזים בשל הרצון לטייל עם כל בני המשפחה. בתחילה יושבים על החוף, ואחר כך מתפתים לשבת ליד קו המים ולשכשך את הרגליים. המים נראים שקטים ורגועים, אבל מתחת לפני השטח הים סוער. והתוצאה: גלים גבוהים שמגיעים פתאום וסוחפים עימם את היושבים על החוף.

"בשונה ממה שחושבים, בים התיכון אין מערבולות", הוא מדגיש. "זה לא האוקיינוס אלא ים יחסית רגוע ולכן המים לא מושכים את המתרחץ למטה, מתחת לקרקעית, אלא החוצה, לתוך לב הים. בתוואי של החזרה, הזרם חזק מאוד, ולא ניתן להבחין בו כשנמצאים על החוף, אבל הוא מושך אותך פנימה, בלי יכולת כמעט להתנגד. אני אישית התנסיתי ונקלעתי לזרם כזה, ואני יכול להעיד שאין אפשרות לצאת ממנו ולשחות בחזרה לחוף. המים יוצרים חריצים בחול, ולעיתים אפילו מדרגה של ממש, והאדם שעומד במקום לא מצליח לעמוד אלא נסחף פנימה".

מנס טוען בצורה ברורה שכל הטובעים לא טובעים ממים, אלא מפאניקה ומבהלה. "אם אנשים היו מתחילים לצוף במקום לשחות, הם היו יכולים לשרוד את הגלים הללו. אפשר לצוף יום שלם ולהיוותר בחיים, ובדרך כלל הרבה קודם מצליחים להגיע לנסחפים הללו. כשצפים, אפשר לתת לים להוציא אותך מהזרם. אפשר גם לחתור ימינה או שמאלה ואז לנסות לשחות בחזרה, או לתת לים לפלוט אותך בחזרה – וזה יקרה בשלב כלשהו".

מלבד הזרם החוזר, ישנן סכנות נוספות שאורבות למתרחצים בחופי הים, כולל בבריכות שחייה. "אנשים רבים שלא עשו פעילות גופנית במשך זמן רב, מבקשים להגיע לים בבין הזמנים ולשחות במלוא המרץ. אם מדובר באנשים בני חמישים פלוס שיש להם בעיה לבבית ידועה או נסתרת, פעמים רבות המאמץ הזה קשה עבורם, והם מקבלים אירוע לבבי תוך כדי שחייה. גם אם יש מציל, לא תמיד שמים לב למצב כזה".

מנס מוסיף ומדגיש את החשיבות בשמירה על ילדים כאשר נמצאים במים. ילדים יכולים לטבוע במים בגובה של עשרה סנטימטרים בלבד, וכאשר מדובר בילדים קטנים, אסור להסיר מהם את העיניים ולו לשנייה. "ילדים נוטים לאבד את שיווי המשקל וליפול למים. כשמדובר בבריכה, ילדים רבים נפגעים מקפיצות ראש לא מבוקרות, או ממשחקים מסוכנים בתוך הבריכה. אני אישית הייתי מורדם ומונשם במשך תקופה לאחר שנפגעתי בבריכה בסוג של משחק עוצר נשימה.

"כאשר מדובר בבריכה במקום פתוח או במזג אוויר חם במיוחד, אנשים וילדים קטנים מתייבשים כשהם במים, ואז הטביעה מתרחשת במהירות גבוהה".

בהקשר לכך מן הראוי לציין שכאשר מזעיקים את שירותי ההצלה, בחופים בלתי מוכרזים אין דרכי גישה סלולות להגעת אמבולנסים. בחוף עצמו אין שירותי הצלה ורפואה זמינים, ואין אפילו ערכת עזרה ראשונה. לא פעם נאלצו אמבולנסים לחנות במרחק רב של מאות מטרים מקו המים ולהגיע רגלית לטובע כשהם נושאים את כל הציוד הרפואי, מה שמעכב את הטיפול בנפגע ואת העברתו לבית חולים.

בריכות פרטיות: איסורי דאורייתא

הסכנות אינן אורבות רק למתרחצים בחופי הים או בבריכות ציבוריות. לא מעט מקרי טביעה, בעיקר של פעוטות, אירעו בבריכות פרטיות, בעיקר אלו שנמצאות בצימרים שכורים. במרבית המקרים הללו הילדים הצליחו להיכנס לבריכה כשהוריהם לא שמו לב, והטביעה הייתה בלתי נמנעת.

ישראל גפנר, יו"ר ארגון 'אמת ליעקב' העוסק בהטמעת נושא הזהירות בציבור החרדי, מציין בהקשר הזה את מכתבם של גדולי הדור המתריעים על סכנת נפשות כשמתארחים בבתים עם בריכה פרטית.

"עד לפני שלוש שנים היו אסונות רבים בבין הזמנים", הוא מתאר. "החלטנו ללמד את נושא שמירת החיים סביב מעגל השנה, ומאז, לשמחתנו, לא אירע ולו אסון אחד של טביעה במגזר החרדי, למעט המקרה שקרה לראשונה השבוע".

לדבריו, גדולי הפוסקים כתבו במכתב מיוחד שמי ששוכר צימר אפילו לימים ספורים, או מתגורר בבית עם בריכה פרטית, עובר על איסורי דאורייתא שנלמדים משלושת הפסוקים 'לא תשים דמים בביתך', 'ועשית מעקה לגגך' ו'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.

"בהלכה כתוב שאסור לגור בבית שיש בו בור, כל שכן כאשר יש בו מים. ההגדרה הזו תואמת לג'קוזי, שאנשים רבים לא יודעים בכלל שהוא מסוכן. האמת היא שאפילו דלי מים שעומד ללא השגחה נכלל באיסור – השבוע שמענו על מקרה שתינוק מהיישוב חורה טבע בו למוות.

"חשוב לציין כי גם מבוגרים טבעו בבריכות שאין בהן מציל. כשמדובר בילדים, אי אפשר לשמור עליהם 24/7. הם אוהבים מים ותמיד ימצאו הזדמנות להגיע לבריכה. התנאי היחיד לכך שיהיה מותר לשכור צימר עם בריכה הוא כאשר הבריכה גבוהה לא יותר מ-1.10 מטר, והיא מגודרת וחסומה בשער שננעל אוטומטית עם קפיץ, כפי שכתבו הרבנים. אם אין התנאים הללו, עוברים בכל רגע על איסורי דאורייתא. מי שרוצה לקחת את ילדיו למקור מים עדיף שילך לבריכה ציבורית עם מציל או לחוף מוכרז, מאשר לסכן את חייהם בבריכה פרטית".

אסונות גם ביבשה

לא רק מקווי המים גרמו השבוע להקפצות של כוחות החילוץ וההצלה. לא מעט מקרים של נפילות, התייבשות וכמעט אסון אירעו ברחבי הארץ, כשחלקו של הציבור החרדי בהם, למרבה הכאב, גדול יחסית מחלקו באוכלוסייה.

כבר למחרת תשעה באב אירע הכמעט-אסון הראשון. בחור ישיבה הלומד בישיבת גור התייבש והגיע למצב קשה לאחר שטייל בחום הכבד.

במקרה נוסף שאירע יומיים לאחר מכן נפצע מטייל שאף הוא נמנה עם בני החסידות בעת טיול במערת חריטון שבמזרח גוש עציון, לאחר שנפל לתוך בור ושבר את רגלו. רק לאחר שמכבי האש הגיעו למקום והצליחו במאמצים רבים להכניס אלונקה במעבר הצר, הוא חולץ והועבר לטיפול רפואי. בעקבות המקרים הללו הורו בחסידות לא לצאת לטיולים דומים.

באותו היום חולצו שלושה מטיילים בני 17, שנתקעו באזור ים המלח. הם יצאו לטיול סנפלינג בנחל חצצון אך נתקעו במקום עם רדת החשכה. כ-20 מחלצים יצאו בעקבות קריאת העזרה שלהם לפעולת חילוץ שנמשכה לאורך כל הלילה, ודרשה בין היתר גלישה במערכת חבלים מעל שלושה מפלים גבוהים. בסיום החילוץ, המתנדבים והנערים המשיכו אל מצפה שלם.

הבעיה לא נמצאת רק בבחורים צעירים ונמהרים. גם משפחות, כך נראה, לא בדיוק יודעות לטייל. יחידת החילוץ גליל-כרמל חילצה משמורת הר הכרמל משפחה מבני ברק בת שבע נפשות שטיילה בנחל עובדיה ואיבדה את דרכה. החושך ירד, המים אזלו, ולא היו ברשותם אמצעי תאורה. לפחות טלפון נייד היה להם, ובאמצעותו הזעיקו עזרה. הם לא נזקקו לאשפוז, רק לחילוץ.

ביום שלישי השבוע איבד פעוט בן למשפחה חרדית את הכרתו בצימר בכפר שמאי בצפון. הפעוט הועבר לבית החולים זיו בצפת, ומצבו קשה.

ביום רביעי שעבר נהרג הילד אברהם ישעיהו גינויער ז"ל. משפחתו יצאה לנופש ברכסים. הילד בן הארבע טיפס על החלון של הקומה השלישית ונפל ממנו. הוא נפצע אנושות. מותו נקבע בבית החולים רמב"ם.

בעקבות שורת האסונות הללו, הוציא מרן הגרי"ג אדלשטיין מכתב מיוחד הקורא להיזהר מטיולים בשל הסכנה לגוף ולנפש, ובשל העובדה שבימים הללו יש פחות לימוד תורה וממילא הסכנה גדולה יותר.

המלצות מצילות חיים

• אל תיכנסו לחוף לא מוכרז, אפילו לא כדי לשבת על החול.
• אל תישארו בחוף אם אין מציל.
• במקרה של היסחפות בגל חוזר, השתדלו לצוף על פני המים בלי להיאבק בגלים. נסו לאתר נקודת יציאה מהזרם בצד ימין או שמאל וחתרו לעבר החוף.
• במקרה טביעה, אל תנסו למשות מהמים את הטובע. זרקו לעברו אבוב או אמצעי ציפה אחרים והזעיקו את המציל.
• אל תשאירו ילדים בבריכה או בים ללא השגחה, גם לא לשניות אחדות.
• הזהירו את הילדים מקפיצת ראש וממשחקים בתוך הבריכה.
• הקפידו על שתייה מרובה במהלך השהות בים או בבריכה.
• כללי הבטיחות לבריכות בצימר: בריכה מגודרת בגובה של 1.10 מטרים עם שער שננעל אוטומטית.