ירוקים על חלשים

הג'יהאד הירוק | "בשם ערך אקלימי שתועלתו מוטלת בספק – מחוללים הרס סביבתי עצום": המדענים שלא מקבלים את ההטפה הסביבתית, יוצאים לקרב. ריאיון שובר מוסכמות

"בהלת האקלים גורמת נזקים ברורים לבני אדם בהווה – בשם דאגה מנזק עתידי תאורטי", מאשים פרופ' יונתן דובי, המדען שקורא תיגר על ה'דת הירוקה' שהשתלטה על העולם המערבי ומצדיקה את רדיפתן של אוכלוסיות מוחלשות במדינת ישראל • "הם שמים דגש על יעדי פחמן שאולי עושים טוב למצפון, אבל הם חסרי משמעות. ההכרזה לפיה מדינת ישראל צריכה להפסיק לייצר נפט וגז – היא הרסנית ומזיקה" • שוחטי הפרות האקלימיות הקדושות מציגים את הצד השני של 'משבר האקלים' וקוראים לשיח סביבתני שפוי יותר

דוב קוטב עגמומי ששירך את רגליו היגעות בין קרחוני הקוטב הנמסים והולכים, הכה גלים בעולם בשנת תשע"ז (2017). על רקע מוזיקת כינורות נוגה דיווח קריין ה'נשיונל ג'יאוגרפיק', כי הדוב הבודד הוא בין האחרונים שנותרו מבני מינו. התמונה התרחבה, וכעת אפשר כבר היה לראות את הדוב במלוא בדידותו המדכאת, לבד בעולם שהולך ומתרוקן מאוכלוסיית דובי הקוטב. אפילו פרוותו הלבינה מרוב צער. הקריין גם ידע להצביע על האשם: ההתחממות הגלובלית הנגרמת על ידי מעשיהם של בני אדם חומדי אנרגיה זולה. "כך נראה שינוי אקלימי", התריע הקריין בקול מבשר רעות.

2.5 מיליארד פעמים(!) נצפה הקליפ. על חלק מהצופים – גרטה טונברי, למשל – הוא עשה רושם עצום. "בכיתי כל הזמן כשראיתי אותו", סיפרה. כעבור שנה היא כבר עמדה בעצרת הכללית של האו"ם, לאחר שחצתה את האוקיינוס במפרשית נטולת טביעת רגל פחמנית, וצרחה על מנהיגי העולם שבגלל אוזלת ידם אין לה עתיד. "אכזבתם אותנו!" הטיחה בהם בחמת זעם. "בגללכם, כולנו נמות!"

ארבע שנים לאחר מכן, גרטה טונברי עדיין איתנו. תאמינו או לא, אבל גם דובי הקוטב.

26,000 דובי קוטב מתהלכים להנאתם בין קרחוני הקוטב, מכרסמים בשלווה כלבי ים וכיוצא באלה מאכלים, ויש לשער שלפחות חלקם חולמים על היום בו יזכו להופיע בקליפ התעמולה הבא של 'נשיונל ג'יאוגרפיק'. לפי חוקרי טבע, אוכלוסייתם יציבה ואף גדלה. ואם יש מישהו אחד שהציל את עתידם, זו לא השרה הישראלית לאיכות הסביבה תמר זנדברג, אלא אכיפה מוגברת של הרשויות נגד ציד בלתי חוקי שלהם.

כל זה לא בא לומר שקרחוני הקוטב אינם נמסים, שהעולם אינו מתחמם, או שמפלס הים אינו עולה. כל אלה (כנראה) מתרחשים, ויכול להיות שבעתיד אפילו ישפיעו באופן כלשהו על דובי הקוטב. מה שזה כן אומר הוא, שקיים פער בין הנימה האפוקליפטית שבו שינוי האקלים מוצג בפני הציבור, לבין המציאות.

• • •

דוב הקוטב הוא לא האייקון הסביבתי היחיד שאינו משקף את המציאות המורכבת. קליפ שמופץ שוב ושוב בשנים האחרונות במסגרת מלחמה החורמה נגד מוצרי הפלסטיק, מראה צב ים שקשית פלסטיק נתקעה בגרונו. הצב האומלל מתפתל בייסורים, בעוד צוות חוקרים מחלצים ממנו את הקשית. עבור מיליוני בני אדם, הקליפ הנוגע ללב סימן את הפלסטיק כאויב מספר אחד של עולם החי. כלים חד-פעמיים הפכו לדבר אשר הנפש הירוקה סולדת הימנו. אכלת צלחת צ'ולנט מצלחת חד פעמית? התעללת בצב אומלל שהצלחת תיתקע בגרונו.

המציאות, טוען הפעיל הסביבתי מייקל שלנברגר, היא קצת מורכבת יותר.

חלק גדול מהפלסטיק שמוצא את דרכו לים, מקורו בפסולת שנזרקה באזורי חופים או בציוד דיג כמו רשתות וחכות. במחקרים שנערכו בשנים האחרונות נמצא, כי כמויות הפלסטיק בים קטנות מהצפוי, מה שמראה, כי לפחות חלק מסוגי הפלסטיק כן מתפרקים בהשפעת קרני השמש.

אבל יתרה מכך: הפלסטיק – מראה שלנברגר – אינו האויב הנורא של עולם החי, אלא המושיע שלו. ככל שבני אדם עברו לפלסטיק ולחומרי גלם מלאכותיים אחרים – כך התקטן הצורך שלהם להשתמש במשאבים של עולם החי. אלמלי הומצא הפלסטיק, הצב החמוד שלנו לא היה סובל מקשית אקראית שנתקעה בגרונו, אלא מכך שהשריון שלו נלקח לשימושים אנושיים כאלה ואחרים. לא שזה משנה הרבה לצב – אבל זה כן סותר את הנרטיב הסביבתני הנפוץ, שרואה בפיתוח הטכנולוגי מקור חסר תקנה של רוע ונזק לעולם.

תרחישי קיצון אפוקליפטיים. הלל גרשוני

תבהלת אקלים

האייקונים הבעייתיים ביותר בתפריט הסביבתני הם לא דובים לבנים וצבים אפורים, אלא סיסמאות אפוקליפטיות, המזינות תבהלת אקלים גלובלית. במהלך כנס האקלים שהסתיים בשבוע שעבר בסקוטלנד בהשתתפות מנהיגי העולם שהגיעו אליו במאות מטוסי פאר, שפלטו טריליוני חלקיקים של גזי חממה – העלו פעילים מארגון 'המרד בהכחדה' מיצגים מפחידים, בהם העולם טובע בנהרות של דם. פעילי זכויות החי לא צריכים לדאוג, ה'דם' היה על טהרת מיץ הסלק הטבעי. אבל הרעיון ברור: בלי פעולה קיצונית ורדיקלית – האנושות, או כדור הארץ, או שניהם גם יחד – בדרכם לקטסטרופה אפוקליפטית.

גם בלי מיץ סלק, כותרות העיתונים מפמפמות את הפאניקה האקלימית במרץ. "עברנו את נקודת האל-חזור!" זועקת כותרת בומבסטית, בלי להזכיר שבשני העשורים האחרונים עברנו את נקודת האל-חזור תריסר פעמים לפחות. "נותרו לעולם X שנים!" מזהירה סיסמה פופולרית אחרת. "הריאות של כדור הארץ עולות בלהבות!" מקוננת כותרת שלישית, על רקע דלקות יער באמזונס. שלא לדבר על השיטפונות באירופה, גל החום באוסטרליה והמחסור בחלב במדינת ישראל. גם ועידת האקלים העולמית, הוכתרה בכותרת 'ההזדמנות האחרונה'. לא תהיה עוד אחת.

הכל קשור לכך שהגלובוס שלנו קורס, הכדור נמס, והעתיד הקודר מסתתר מאחורי ענן סמיך של פחמן דו חמצני עם נגיעות מתאן. לא פלא שצעירים מערביים רבים מביעים תחושות של פחד, תסכול וחרדה מפני הבאות. חלקם עגמומיים עוד יותר מדוב הקוטב העגום של תחילת הכתבה.

אלא, שכאשר מפשפשים אחר גרעיני המדע המסתתרים בתוך ערמות השחת – מתגלה תמונה אחרת. רבים יופתעו לשמוע זאת, אבל בעשורים האחרונים השטחים שנשרפו בכדור הארץ דווקא הצטמצמו ב-25 אחוזים (בעיקר הודות למעבר של אוכלוסיות כפריות לערים); תהליך ההורקה – צמיחת יערות ודשאים טבעיים חדשים – גבר בארבעים אחוז (בין היתר בגלל ריבוי כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר); ובשונה ממה שכולנו חושבים, דו"ח האו"ם לא מצא ראיות לעלייה בתופעות קיצון אקלימיות – פרט לעלייה בכמות הגשמים החזקים, שעל סיבותיה הטבעיות ניטשים חילוקי דעות בין המומחים.

אפוקליפסה עכשיו

אם תשאלו את פרופסור יונתן דובי, מרצה במחלקה לכימיה באוני' בן גוריון וממקימי 'הפורום לרציונליות סביבתית', הפער הזה, בין הדימוי התקשורתי המוקצן לבין המציאות הדרמטית הרבה פחות – אינו תקלה נקודתית, אלא מאפיין קבוע של התנועה הסביבתנית.

"באופן שיטתי", אומר פרופ' דובי ל'משפחה', "יש בנושאי אקלים נטייה להגזים ולצאת באמירות היסטריות, אולי מתוך מחשבה שרק בדרך זו ניתן להניע אנשים לפעולה. אבל האמירות הללו הן חסרות כיסוי. צירוף המילים 'משבר האקלים' חסר משמעות מדעית. בדו"ח ועדת האקלים של האו"ם לא תמצא את המילה 'קטסטרופה'. מדענים מציגים תרחישים המבוססים על פרמטרים שונים, ואנחנו, צרכני המידע הזה – צריכים להחליט האם תרחיש מסוים הוא משבר או קטסטרופה".

רוב האנשים מבינים בפשטות, ש'אסון אקלימי' משמעו צפי למוות של המוני בני אדם – אולי מיליונים או אפילו מיליארדים. הם יופתעו למראה תרשים שהכין חוקר הסביבתנות ביורן לומבורג, ובו מספרי מקרי המוות כתוצאה מאסונות אקלים במהלך מאה השנים האחרונות. מתברר, שבעוד אוכלוסיית העולם הכפילה את עצמה פי ארבעה, ולמרות השינוי האקלימי שהתרחש בתקופה זו, כמות מקרי המוות צנחה משיעור של חצי מיליון לשנה – לפחות מארבעים אלף לשנה. כלומר, הקִדמה הפכה את העולם למקום בטוח יותר.

ההסבר לכך הוא, שמה שקובע את היקף הנפגעים באירוע אקלימי – הוא בעיקר רמת המוכנות האנושית, וזו משתפרת עם הזמן. את ההבדל הדרמטי בין מוכנות לבין אי-מוכנות ניתן להמחיש בפער שבין הוריקן קתרינה, שהכה בניו-אורלינס בשנת תשס"ה (2005) וגבה את חייהם של 1,836 בני אדם – לעומת הוריקן איידה שפגע במקום קרוב מאוד לשם, לאחר שהעיר הכינה הגנות נאותות מפני הוריקנים. במקרה הזה היו רק הרוגים ספורים – כולל אותו אדם ביש מזל שנטרף על ידי אליגטור בעת שבוסס ברגליו במים שההוריקן הציף.

"ככל שהעולם מתפתח ונעשה עמיד יותר – כך מספר הנפגעים באסונות טבע שקשורים לאקלים רק הולך ופוחת", אומר לנו פרופ' דובי. "אין שום היתכנות ריאלית לאסון עם מיליוני נפגעים. שום מודל לא חוזה דבר כזה. גם הדיבורים אודות 'נקודת אל-חזור' כביכול – אינם מעוגנים בשום דבר. אלה הם סתם דיבורים מופקרים וחסרי אחריות. הם סתם יוצרים אווירת פאניקה, שאין מאחוריה שום ביסוס מדעי".

אז למי יש אינטרס בשיח האפוקליפטי הזה?

"אולי למי שמעדיף שלא נבחן חלופות באופן רציונלי. אם אנחנו נמצאים בתרחיש סוף העולם, קל יותר לשכנע אנשים לאמץ את ה'פתרונות' הרדיקליים ביותר – ויהיה מחירם אשר יהיה. אבל אם מתייחסים להתחממות הגלובלית באופן רציונלי, אפשר לשאול שאלות מושכלות. כמו למשל: מה מידת ההשפעה שיש בכלל לבני אדם על מגמת ההתחממות? מה המחיר ששווה לנו לשלם, כדי לצמצם אותה? והאם בשביל יעד עתידי רחוק שווה ליצור בעיות עצומות בהווה?"

'דת' שפוגעת באיכות החיים. פרופ' יונתן דובי

הצד הטוב של ההתחממות

כדי לעשות סדר במבוך הסביבתי, אנו נעזרים בהלל גרשוני, אקטיביסט אקלימי הפעיל ב'פורום לרציונליות סביבתית'. נקודת הפתיחה לכל דיון בנושא – הוא אומר לנו – היא דו"ח האקלים של האו"ם, המכונה אי-פי-סי-סי, מסמך ענק בן קרוב ל-4,000 עמודים, המקבץ בתוכו את מיטב הידע העדכני על מצב האקלים, ואת ההערכות השונות על התפתחותו העתידית.

יש דברים שאין לגביהם מחלוקת. למשל, שבמאה השנים האחרונות הטמפרטורה הממוצעת בעולם עלתה בקצת יותר ממעלה אחת, או שפני הים התרוממו בתקופה הזאת בכעשרים סנטימטרים. עובדות אלו אינן מרעישות במיוחד. האקלים הוא מערכת דינמית, עם מחזוריות טבעית ותקופות של עליות וירידות.

נקודה נוספת שאין לגביה מחלוקת, היא שגז פחמן דו-חמצני (פד"ח) המשתחרר לחלל האוויר בעת שרֵפת פחם או גז טבעי – הוא גז חממה. הוא לוכד את קרינת השמש ומונע ממנה להתפזר בחלל, דבר שתורם להתחממות כדור הארץ. הגיוני אפוא להניח, שהגידול בכמות הפד"ח המיוצר בעקבות המהפכה התעשייתית וגידול אוכלוסיית המין האנושי – משפיע ברמה כלשהי על האקלים.

השלב שבו מתחילים הדברים להסתבך הוא, כאשר מנסים לשקלל את משקלו של הפד"ח מתוך כלל הגורמים המשפיעים על טמפרטורת כדור הארץ. זוהי שאלת מיליון הדולר, שכן היא תקבע איזו משמעות אקלימית יש למאמץ להקטין את התפוקה האנושית של פד"ח. אבל לשאלה הזאת, הקרויה 'רגישות אקלימית', אין תשובה מוסכמת.

"אין בנמצא מדחום שיכול לבודד את תרומת החום של הפד"ח מתוך כלל התהליכים המסובכים שמשפיעים על האקלים", מסביר פרופ' דובי. "כל מה שיש לנו הן הערכות שונות וניחושים מושכלים, אבל לא מידע מוצק".

הבעיה מסתבכת עוד יותר, כאשר מנסים לקחת את הניחושים הללו ולהשליך אותם לעבר העתיד. משום כך, דו"ח האו"ם אינו מציג תשובה אחת לגבי מגמות העתיד – אלא מסתפק בשורה של תרחישים אפשריים, שכל אחד מהם מבוסס על פרמטרים והנחות שונות. "התקשורת ומודאגי האקלים", אומר פרופ' דובי, "בחרו מטבע הדברים להתמקד בתרחיש הקיצוני ביותר המכונה RCP 8.5, אף שאליבא דמחברי הדו"ח הסבירות להתממשות התרחיש זו היא דווקא נמוכה. למעשה, זהו תרחיש לא-סביר בעליל. לפי התרחישים הסבירים יותר – שגם הם נגועים באי-ודאות גדולה מאוד – צפויה עלייה של כ-0.5-2 צלזיוס מעל הרמה הנוכחית, ועלייה של פני הים ב-40 עד 70 סנטימטרים.

איך ישפיע תרחיש כזה על חיינו? גם כאן, קשה לברור את המידע המוצק מתוך רעשי הרקע. דו"ח האו"ם קובע בבירור, שאין עלייה באירועי קיצון כמו סופות טרופיות, סופות טייפון, סערות חורף, סערות ברקים ורעמים, ואפילו לא בצורות או שיטפונות.

"מודאגי האקלים מתמקדים בנזקים שעליית טמפרטורה עלולה לגרום, אך לכל מטבע יש שני צדדים: מה שמזיק לצד אחד, עשוי להועיל לצד אחר", מציין פרופ' דובי. "אם באזורים מסוימים של כדור הארץ יהיה חם יותר – באזורים אחרים יהיה קר פחות. מספר האנשים שמתים מקור, הוא גדול יותר ממספר המתים מחום – כך שעבור חלק מהאנושות, במיוחד העניים שאינם מסוגלים להתמודד היטב עם קור, התמודדות שדורשת הסקה יקרה – ההתחממות האקלימית היא בשורה טובה.

"בנוסף", מציין דובי, "התחממות הגלובוס תפתח לשימוש חקלאי אזורים שקבורים היום תחת כפור נצחי. הפשרת קרחונים תפתח לשימוש נתיבי שיט חדשים באזורים הארקטיים, שיקצרו את משך ההפלגה של ספינות תובלה ובכך יקטינו את שרפת הדלקים שלהם. לסיכום, כדי להעריך באופן ריאלי את משמעות השינוי האקלים – אי אפשר להסתכל רק על צד אחד של המטבע".

'מס החד פעמי הוא טעות. ד"ר דב חנין

נזק במקום תיקון

הלל גרשוני מציג בשיחה ל'משפחה' זווית נוספת: "קשה לאמוד את הנזק הכלכלי הכללי מהתחממות גלובלית, כי מודלים כלכליים הם דבר מאוד רעוע ומודלים אקלימיים אינם טובים יותר. כלכלנים עשו מאמץ לנסות לפחות לתת סדר גודל של הנזק הכלכלי כתוצאה משינוי אקלים, לפי הנתונים שניתנים על ידי חוקרי האקלים. במאמר שהתפרסם לא מכבר, העריכו החוקרים שבתרחיש הקיצון, ובהנחה שלא תהיה תגובה של בני האדם לשינויים – הנחה שבוודאי אינה נכונה כי אנחנו תמיד מגיבים לשינויים – הנזק עד לשנת 2100 (ה'תת"ס למספרנו) יהיה של 7.2 אחוז לתמ"ג העולמי.

"כדי לשים את הדברים בפרופורציה – צריך להבין שאותם תרחישים שמנבאים עלייה גדולה בטמפרטורה, צופים גם צמיחה כלכלית אדירה – שהיא זאת שתזין את העלייה בפליטות הפחמן. כלומר, הצפי הריאלי הוא לנזק של פחות מחמישה אחוזים לתמ"ג העולמי, בעוד העלייה עצמה צפויה להיות בשיעור של כ-435 אחוז. זה סדר הגודל. יכול להיות שנטעה, והצמיחה תהיה בשיעור קטן יותר – אבל אז גם התרומה שלנו להתחממות תהיה קטנה יותר, בהכרח".

אז יש מי שנהנים להבהיל את עצמם ואת סביבתם בתרחישי אימה בדיוניים על כדור הארץ הנמס והכחדת האנושות. כל זה אינו מועיל אך לא מזיק במיוחד. הדבר שבאמת מדאיג את פרופ' דובי הוא, שבחסות התרחישים ההִיסטֶריים, מתקבלות החלטות הרסניות, הגורמות נזקים אמיתיים, כאן-ועכשיו.

"התחייבות לאפס פליטות פחמן עד לשנת 2050 (ה'תת"י) – משמעותה מעבר מסיבי למקורות אנרגיה 'ירוקים' ו'בלתי מתכלים' – בעיקר טורבינות רוח ולוחות סולאריים. אלו הן מקורות אנרגיה בעייתיים, יקרים, ובלתי אמינים", מתריע פרופ' דובי. "בהיעדר חשיבה רציונלית בנושאים אקלימיים – אי אפשר לעשות חישובי עלות-תועלת, האם יש בכלל הצדקה למחירים העצומים שאנחנו נידרש לשלם, כדי לעמוד ביעדים מפוקפקים".

הדוגמאות לכך רבות. שלושים אחוז מהחשמל בגרמניה מיוצר על ידי טורבינות רוח, יעד שאפתני שגרמניה הגיעה אליו רק לאחר מאמצים מרובים. לכאורה, חלומו הירוק של כל סביבתן מצוי. התוצאה: תעריפי החשמל בגרמניה זינקו פי שניים, ואזרחי המדינה – לפחות אלו מהם שהפרוטה פחות מצויה בכיסם – צפויים לחורף קר במיוחד, שבו הם יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שידליקו את החימום. האבסורד הוא, שכל זה הוריד את פליטות הפחמן של המדינה באחוזים ספורים בלבד.

דוגמה קרובה יותר אלינו, היא אנרגיה סולארית. נכון להיום, כחמישה אחוזים מתפוקת החשמל במדינת ישראל, מקורה באנרגיה סולארית. המראה העתידני (והמסנוור) של תחנת הכוח הסולארית באשלים – הוא בהחלט מרשים. אבל מה שאנשים פחות יודעים הוא, שמשלם המיסים הישראלי מסבסד את התענוג הסולארי הזה (ומתקנים אחרים כמותו) במיליארד וחצי שקלים לשנה. הדבר נובע מחוסר היעילות המובנה של אנרגיה סולארית התלויה בשמש ובמצב העננים. מתקן אשלים, למשל, מתוחזק ומופעל כל הזמן, אבל הוא נותן חשמל רק חמישית מהזמן.

יש להוסיף לכך את עלויות ההולכה (מתקנים סולאריים נמצאים תמיד באזורי מדבר רחוקים); את עלויות הייצוב (רשת חשמל זקוקה לזרימה יציבה של חשמל, ומכיוון שתחנה סולארית לא מסוגלת לספק, נעזרים בתחנות גז קטנות שעלות התפעול שלהן יקרה); ואת העלות הסמויה הנגזרת מכך שהמדינה התחייבה לקנות את כל החשמל של היצרנים הסולאריים.

הרס סביבתי עצום

האבסורד הוא, שאחרי כל המאמצים והעלויות האדירות – התועלת האקלימית אפסית. הצורך להפעיל תחנות גז לגיבוי, מקזז את החיסכון הזעום בפליטות פחמן, שמושג על ידי המעבר לאנרגיה סולארית, כך שבשורה התחתונה חזרנו לאותו מקום: האנרגיה הסולארית אינה יותר 'נקייה' מחלופותיה – היא רק הרבה יותר יקרה.

מיליארד וחצי שקלים זה הרבה מאוד כסף. הדיון הציבורי, שכמעט ואינו מתקיים, צריך היה להתמקד בשאלה אחת פשוטה: האם באמת לא היה לנו שום דבר טוב יותר לעשות עם הכסף הזה, מאשר להשליך אותו למדבר, בניסיון לעמוד ביעד פליטות פחמן שרירותי שמשמעותו לא ברורה, וכל זאת במדינה שגם אם תוריד את השאלטר על ייצור החשמל שלה, לא יהיה לדבר כל השפעה על הרמה העולמית של פליטת הפחמן הדו חמצני?

"מיליארד וחצי שקלים זה כמעט פי שלושה מהתוספת לסל התרופות של משרד הבריאות, וכולנו מכירים את המאבקים שמתנהלים כל שנה להכניס לתוכו עוד תרופות מצילות חיים", מזכיר פרופ' דובי. "מרוב התלהבות אקלימית, שוכחים לפעמים שלכל דבר יש מחיר ואת המחיר כולנו משלמים. האם באמת החלטנו שחשמל סולארי חשוב יותר? מה ההצדקה להחלטה כזאת?"

הדבר התמוה הוא, שאפילו במונחים סביבתיים גרידא – הנזק ממה שמכונה אנרגיה ירוקה עולה על התועלת.

"ערכים אקלימיים באים לא אחת על חשבון ערכים סביבתיים", אומר פרופ' דובי. "כולם מדברים על מעבר לאנרגיה סולארית 'בלתי מתכלה'. אבל צריך להבין, שאנרגיה סולארית – היא אינה 'בלתי מתכלה'. השמש אמנם לא נגמרת אף פעם, אבל הפאנלים הסולאריים – בהחלט כן. יש להם תוחלת חיים של 15-20 שנה ולאחר מכן הם נזרקים לפח. אין שום דרך למחזר אותם והם פולטים לקרקע מתכות כבדות וחומרים רעילים. אם נעבור לחשמל סולארי, המשמעות תהיה שבכל שנה נצטרך למצוא דרך להתפטר מ-6 מיליון פאנלים סולאריים, שתוחלת החיים שלהם הסתיימה. יש למישהו מושג איזה נזק סביבתי זה יעשה?"

שדות סולאריים זקוקים גם לשטחים עצומים. הלל גרשוני מצביע בהקשר זה על האבסורד: המשרד להגנת הסביבה מתריע, כי בקצב הנוכחי של ייצור הזבל, יהיה צורך להגדיל את שטח המטמנות ב-2,500 עד 4,000 דונם, כלומר כ-200 דונם בשנה. זלילת הקרקע הזו היא אחד הנימוקים שהוצגו לצורך בהגבלת השימוש בכלים חד פעמיים. אולם התוכנית הדמיונית להגדלת האנרגיה הסולארית ל-30 אחוז מכלל הייצור עד לשנת 2030 (ה'תש"צ) – תצריך תפיסת שטח של כ-160,000 (!) דונם.

כל זה מחזיר אותנו לנקודה המרכזית, שפרופ' דובי מטעים בשיחתנו: "בשביל לקיים ערך אקלימי שיכולתנו להשפיע עליו מוטלת בספק – אנחנו מחוללים הרס סביבתי ודאי מאוד. כדי להציל את בני האדם מנזק עתידי תאורטי – אנחנו גורמים נזקים ברורים לבני אדם שחיים כאן בהווה".

האופציה הגרעינית       

זה לא שאין בנמצא תחליף אנרגיה מעולה שאינו פולט פחמן, אבל העובדה שהאופציה הזאת אפילו אינה מונחת על השולחן – מלמדת עד כמה האג'נדה האקלימית הפכה לדת אידיאולוגית קיצונית, שאינה מוכנה לשמוע על הצד הנוסף של המטבע, ואפילו על אופציות אחרות להתמודדות עם ההתפתחות האקלימית.

כזו למשל, היא האופציה להשתמש באנרגיה גרעינית.

"לאנרגיה גרעינית יש את כל המעלות שאין לטורבינות רוח ופאנלים סולאריים", אומר פרופ' דובי. "היא יציבה, אמינה, נקייה, ויש לה דחיסות אנרגטית גבוהה – כלומר, ניתן להפיק באמצעותה כמות אנרגיה גדולה בתא שטח קטן. שבעים אחוז מהחשמל בצרפת מיוצר בתחנות כוח גרעיניות. זאת טכנולוגיה בדוקה, בטוחה וקיימת. בכל זאת, למרבה האבסורד, אותם אנשים שזועקים על הצלת כדור הארץ – הם לא אחת גם המתנגדים החריפים ביותר לאנרגיה גרעינית, למרות שזהו הפתרון המתבקש לסכנה שהם טוענים לקיומה".

יגידו לך צ'רנוביל…

"לזה בדיוק התכוונתי, כשאמרתי שהשיח אינו רציונלי. אסון צ'רנוביל הרי התרחש בכור גרעיני סובייטי שנבנה באופן פרימיטיבי, שכמוהו לא יכול להתרחש היום בשום מדינה מתוקנת. הדבר המעניין הוא, שכולם זוכרים את צ'רנוביל, אבל אף אחד לא זוכר את אסון בנצ'יאו, שהתרחש כעשר שנים קודם לכן – קריסת סכר הידרואלקטרי בסין, בו נהרגו בין 170,000 ל-250,000 בני אדם. האם זה אומר שאנרגיה הידרואלקטרית היא מסוכנת? בוודאי שלא.

"העובדה היא, שבשבעים השנים האחרונות נהרגו בארה"ב יותר אנשים מאנרגיה סולארית – תאונות עבודה בעת העבודה, נפילה מפיגומים וכיוצא באלה – מאשר מספר ההרוגים מאנרגיה גרעינית, שעומד על אפס. אנרגיה גרעינית היא גם האנרגיה היחידה שבה יש לנו שליטה מלאה על כל תוצרי הפסולת, כך שאפשר לוודא שהם לא יגרמו שום נזק סביבתי. וכך, למרבה הפרדוקס, בעוד ארה"ב מזרימה מיליארדים באנרגיות 'מתחדשות' – שוקדים פעילי סביבה על סגירת תחנות הכוח הגרעיניות שעוד פועלות בה.

"איכות הסביבה היא דבר חשוב", מסכם פרופ' דובי. "צריך להיאבק בזיהום אוויר, זיהום נחלים וכל יתר הבעיות הקונקרטיות שמדינת ישראל ניצבת בפניהן. הבעיה היא, שמסיטים את תשומת הלב לדברים כמו מִחזוּר ומלחמת חורמה בכלים חד פעמיים, ושמים דגש על יעדי פחמן, שאולי עושים טוב ללב ולמצפון, אבל הם חסרי משמעות פרקטית לחלוטין. ההכרזה לפיה מדינת ישראל צריכה להפסיק לייצר נפט וגז – היא הרסנית ומזיקה. אנשים לא מבינים כמה גבוה יהיה המחיר שישלמו עליה".

דואגים לדובי הקוטב, לא דואגים לבני האדם, ושוכחים את הצד החיובי בהפשרת הקרחונים. דב בקוטב הצפוני

הדת הירוקה

אז אם קטסטרופה גלובלית איומה לא נמצאת באמת מעבר לאופק, ואם אייקונים סביבתניים ידועים מתגלים כפייק ניוז, ואם הפתרונות המוצעים ל'משבר האקלים' גרועים יותר מהבעיות שהם מבקשים לפתור וכרוכים במחיר אנושי שכדאיותו מוטלת בספק – מה בכל זאת מסביר את הלהט הפונדמנטליסטי שבו המאבק הירוק לובש צורה בארץ ובעולם? איך זה, שמי שאינו מתיישר עם הנרטיב הפשטני השולט בשיח מוצג כ'מכחיש שואת אקלים' ואף נרדף בגין דעותיו הכפרניות?

חלק מזה הוא עניין של אופורטוניזם פוליטי ותו לא. השרה זנדברג לא תפסיד שקל מכך שייפסקו חיפושי הנפט. היא מרוויחה מכך קולות של צדקנים כמותה, ואת הנזקים נראה רק בעתיד. גם נפתלי בנט יכול לצאת בהודעות חגיגיות על אפס פליטות פחמן, בעידן שבו יש להניח שהוא כבר מזמן לא יהיה חלק מהפוליטיקה הישראלית. אירועים להצלת כדור הארץ מספקים שפע של הזדמנויות לבקר ביעדים אטרקטיביים, להתחכך עם אנשי העולם הגדול ולהשיג איתם תמונות סלפי.

אצל אחרים, הדבר כרוך בשנאה לקפיטליזם המוצגת משום מה כאם כל חטאת, או בצורך 'להציל את כדור הארץ' מבני האדם העומדים עליו לכלותו.

אבל קשה להתעלם גם מהממד ה'דתי' שבכל העניין.

"הסביבתנות היא הדת החילונית השלטת היום בקרב האליטה המשכילה של המעמד הבינוני-גבוה ברוב המדינות המפותחות ובמדינות מתפתחות רבות", אומר מייקל שלנברגר. "היא מספקת סיפור חדש על התכלית של המין האנושי ושלנו כפרטים. היא מסמנת טובים ורעים, גיבורים ונבלים. הסביבתנות האפוקליפטית עושה את כל זה, תוך שהיא משמרת בקרב חסידיה את האשליה שהם אנשי מדע ותבונה. בשביל אנשים שאיבדו את האמונה הדתית הקלאסית, אך מחפשים משמעות עמוקה בחייהם – הסביבתנות מציעה דת חילונית שיוצקת תוכן לחייהם ועוזרת להם להרגיש חלק מתנועה גדולה ומשמעותית – הצלת כדור הארץ, לא פחות".

"מדובר בדת חדשה", אומר גם פרופ' דובי. "זה סוג של אידיאולוגיה, בעלת עיקרי אמונה שלא בהכרח מתכתבים עם העובדות ועם השיטה המדעית. במדע אנחנו בוחנים דברים בצורה אמפירית ומפיקים מהנתונים רק את מה שאפשר להפיק מהם. האקלים משתנה והוא תמיד משתנה. זה מציג בפנינו אתגרים שצריך להתמודד איתם. אבל אסור לצאת בהצהרות היסטריות. הרעיון שיש מספר – ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר – שאם רק נשנה אותו, נוכל להציל את כדור הארץ, זו אמירה בלתי מדעית. השיח בנושאים אלו, חייב לחזור להיות שיח רציונלי".

מס החד-פעמי: "מתעמרים בחלשים"

גם בקרב אלה שמאמינים בצורך לנקוט פעילות נמרצת נגד פליטות הפחמן – יש כאלה שתוהים על אופן פעולתה של הממשלה הנוכחית. ההגונים שבהם רואים במדיניות המיסוי האגרסיבית נגד צרכני כלים חד פעמיים – פופוליזם שלא יקדם דבר. אחד מהם הוא ד"ר דוב חנין, יו"ר 'פורום האקלים הישראלי' וחבר כנסת לשעבר.

"לא היה צריך להפוך את נושא החד פעמי לכר ניגוח כלפי הציבור החרדי", אומר ד"ר חנין בריאיון ל'משפחה'. "הפלסטיק מזהם וצריך להיאבק נגד זיהום הסביבה. אבל הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות הידברות והסברה עם הציבור החרדי. אני לא יכול להבין מדוע לא פעלו כך. אני גם הצעתי שבשילוב עם הטלת מס על החד פעמי – היה צריך שהממשלה תסבסד רכישת מדיחי כלים למשפחות מעוטות יכולת. הרי אי אפשר להכביד על המשפחה החרדית, בלי להציע לה אלטרנטיבה. בסופו של דבר, המאבק בעד איכות הסביבה הוא מאבק בעד איכות החיים של האנשים שחיים בה, ולא ייתכן שהחלשים ישלמו את המחיר התיקון הסביבתי".

אתה מבין שהמיסוי הדרקוני על מוצרי החד פעמי נתפס בציבור כפופוליזם מתחילתו ועד סופו?

חנין מסכים. "אני מצטער על ההחלטה הזאת. אני בעד שאנשים יצמצמו מאוד את השימוש בפלסטיק חד פעמי, אבל זו לא הדרך לעשות את זה. בחרו להתחיל במקום הכי נוח והכי מוחלש, וזו טעות גדולה".

אתה פוליטיקאי לשעבר. בטח קראת את דברי הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר, על כך שליברמן התעקש על המיסוי מול פקידי האוצר שהתנגדו – כדי לנקום בציבור החרדי.

"אני לא פרשן פוליטי. אני יכול להגיד שמתחמקים מלהתעמת עם הגורמים החזקים. תריבו עם בעלי המפעלים הפטרוכימיים. יש להם לוביסטים השפעה וקשרים, אבל זה מה שצריך לעשות. אני בעד להתמודד עם נושא החד פעמי, אבל הדרך להתמודד היא אחרת, לייצר חלופות, לייצר הסברה ולהתחיל בגורמים החזקים בהם לא נוגעים".

כפעיל סביבה בולט, חנין מאמין כמובן שטוב עשתה המדינה כאשר הכריזה על יעדים שאפתניים בתחום צמצום גזי הפליטה. "נכון שהתרומה של מדינת ישראל לגז הפחמן בעולם היא זעירה, אבל מדינת ישראל היא מרכז עולמי של חדשנות ומחקר, וטכנולוגיות שאנחנו נפתח כאן, עשויות להעמיד אותנו בחוד המוביל של פתרונות האנרגיה הירוקה של הדור הבא".

יחד עם זאת, הוא אומר, לא צריך להמתין עשרות שנים עד שנראה את יתרונות האנרגיה הירוקה. "אנשים צריכים לראות תועלת מיידית מהמעבר לאנרגיה ירוקה, והדבר אפשרי. למשל, כבר היום ניתן לייצר אנרגיה סולארית בתעריף זול יותר מאשר שרפת פחם וגז. כמו כן, עידוד המעבר לתחבורה ציבורית מבוססת חשמל ירוק – יקטין את פליטת הפחמן ובתוך כך תיפתר גם בעיית עומסי היתר שגובים מחיר יקר מהמשק הישראלי וגורמים סבל לכולנו".

אם המטרה היא 'לחנך' את הציבור להתנהגות ירוקה יותר, אתה לא חושב שצריך לעודד אנשים לחדול מאחת הפעולות המזהמות ביותר: טיסה מסחרית? אולי בשם הגנת האקלים צריך לבטל את מדיניות השמים הפתוחים ולהטיל מס נסיעות שיגרום לציבור הישראלי לחשוב פעמיים לפני שהוא ממריא?

"אני אישית משתדל לצמצם עד למינימום את הטיסות שלי, ולדעתי זאת מדיניות ראויה לכל אחד. יחד עם זאת, עד שאנחנו הולכים רחוק, צריך להתחיל בטיפול במוקדי הזיהום האמיתיים והגדולים של מדינת ישראל: מפעלי הפטרוכימיקלים במפרץ חיפה או הכוונה לחדש את פעילות צינור הנפט בין אילת לאשדוד ולהפוך את נמלי הים שלנו למוקדי זיהום סביבתי. יש לכך הסכמה מצד משרד להגנת הסביבה, אבל דווקא משרד האוצר, שהוא גיבור גדול על החד פעמי – שוכח את עקרונותיו הסביבתיים וגורר רגליים.

"הממשלה רוצה להתעסק במשבר אקלים? אדרבה, שיבטלו את עסקת קצא"א, שמאיימת על חוף אשקלון ומתקני ההתפלה, על שמורות הטבע בנגב, ועל מעביר הנפט שלא שייך לנו, למקומות אחרים".

המדריך לספקן האקלים

רגישות אקלימית – מידת ההשפעה של פחמן דו חמצני על הטמפרטורה הגלובלית. האקלים מושפע משלל עצום של תהליכים הנתונים באינטראקציה תמידית ומשליכים זה על זה. הניסיון להתיר את הפלונטר הזה עומד במוקד המחקר האקלימי.

צפיפות אנרגטית – היחס בין שטח לבין כמות האנרגיה שניתן להפיק ממנה. אנרגיית רוח או שמש היא בעלת צפיפות נמוכה ולכן כדי לקצור אותה יש צורך בשטחים נרחבים. לאנרגיה גרעינית יש את צפיפות האנרגיה הגבוה ביותר.

פד"ח – פחמן דו חמצני אינו גז רעיל, ונוכחותו המוגברת באטמוספרה מיטיבה עם עולם הצומח. אבל הוא משמש כשמיכה הלוכדת את קרינת השמש ומונעת ממנו להתפזר בחלל החיצון. פעילות אנושית היא רק אחד ממקורות הפד"ח הנפלט גם מלועי הר געש ותהליכים טבעיים אחרים.

דוב קוטב – סמל המאבק האקלימי לצד הלווייתן הכחול. אבל ההספדים עליו היו מוקדמים מדי וההכחדה ההמונית של בעלי חיים תלויה פחות בשינויי אקלים ויותר בהתנהגותם של בני אדם.

לוח סולארי – סמל האנרגיה הירוקה: יקר, בלתי אמין, בלתי יציב, מזהם. נראה מרשים, אבל אי אפשר לסמוך עליו.

כלי חד פעמי – הסמל הפופוליסטי של מובילי דת האקלים. מזהם הרבה פחות מכפי שהוא מוצג, ובעיקר – משמש כ'מנקה מצפון' עבור ממשלות שלא מתכוונות לעשות דבר נגד המזהמים הגדולים והמשמעותיים, או לשנות בפסיק את אורח החיים של טיסות ושופינג, שהשפעתם על פליטת גזי החממה גדול עשרות מונים על השימוש במוצרי פלסטיק.