מיוחד ל'משפחה': זקן חברי מועצת חכמי התורה של שס, בשיחה מיוחדת על מצב התנועה והחלטת בית המשפט לפסול את דרעי מלכהן כשר:
בעיצומם של ימי השבעה לפטירת מורו ורבו הגר"ש בעדני זצ"ל, מתיישב זקן מועצת חכמי התורה, הגאון הגדול רבי משה מאיה שליט"א, לשיחת הספד רוויית זיכרונות מעשרות שנות לימוד משותפות >> הוא מתייחס לחלל שנפער ב'מועצת' והצורך להוסיף לה חברים("עכשיו הזמן לחזק את המועצת"), ומביע עמדה נחרצת באשר להחלטת בג"ץ לפסול את דרעי("אריה נרדף כבר עשרות שנים")
איש מכל המון החוגגים בפתח האולם בגבעתיים, לא הבחין במשהו חריג. כמה דקות קודם לכן נערכה חופת בתו של האיש החזק בציבוריות הליטאית של שלהי שנות השמונים – הרב יחזקאל אסחייק, נא
חייבים להשיב מלחמה שערה. הגר"מ מאיה (צילום: אלחנן קוטלר)
מן 'הבית ברחוב ראב"ד', ביתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל.
ברקע נשמעו צלילי התזמורת, וקהל ההמונים נדחק סביב מסדר הקידושין מרן הרב שך, שהחל לעשות את דרכו החוצה. לפתע השתתקה התזמורת, ונשמעה הכרזה ברמקול: "הרב משה מאיה, הרב שך מחכה לך".
הוא היה אז אברך צעיר, מחנך מפורסם שכל רגעיו קודש לתורה ועבודה. ההכרזה הזו נחתה עליו בהפתעה. הוא מיהר כמובן לגשת אל הרב שך, שתפס אותו בשתי ידיו בתנועת חיבוק והחל לשוחח עימו. הייתה רק בעיה אחת: קולו של הרב היה חלש והתזמורת מסביב ניגנה במלוא העוז. האברך הצעיר התאמץ ככל שיכול, אך למעט כמה שברי מילים, לא הבין במה מדובר. כדי לחסוך מהרב הישיש לחזור שוב על הדברים ולצעוק, הוא החליט להעמיד פנים שהבין. למחרת בבוקר כבר ייכנס אל חדר הרב וישאל במה דברים אמורים.
אבל למחרת בבוקר הוא כבר לא היה צריך לשאול כלום. בתיבת הדואר שלו נחת העיתון החדש 'יתד נאמן'. הכותרת השמאלית דיווחה על חילופי גברי בסיעת שס המתחדשת. "הרב משה מאיה מונה לתפקיד מזכיר מועצת חכמי התורה". כך הוא התבשר על תפקידו הראשון.
על התפקיד השני, הוא שמע דרך הטלפון. השר הרב אליהו פנחסי התקשר אליו ובפיו הודעה מוזרה: "יש מועצת, אני בא לקחת אותך. נעבור אצל הרב בעדני וניקח גם אותו לירושלים". הרב הצעיר התנגד – בשום אופן, הוא לא חבר מועצת. פנחסי קיבל את הסירוב ונסע הישר אל ביתו של מרן הגר"ש בעדני זצ"ל. הרב בעדני לא הבין: "איפה הרב מאיה?" פנחסי סיפר על הסירוב, והרב בעדני לא אמר מילה.
הוא ניגש אל מכשיר הטלפון, חייג אל הרב מאיה וכשזה הרים את הטלפון, הוא לחש משפט אחד: "אם אתה לא בא, אתה פוגע בי ואתה פוגע ברב עובדיה". זהו, באותו רגע, הרב מאיה סגר את הגמרא בתל אביב ויצא בדהרה אל ביתו של הרב בעדני. הוא יהפוך לחבר מן המניין במועצת חכמי התורה שמנהיגה את עולם התורה הספרדי.
***
כשלושים שנה חלפו מאותו מינוי. נהרות של אהבת תורה שטפו את העולם, והרב משה מאיה נותר בשלו. הוא עדיין יושב כאברך מן המניין בכולל שלו בשכונת 'יד אליהו' בתל אביב שבה הוא משמש מרא דאתרא.
אנחנו פוגשים אותו בשעת צהריים, לקראת 'סוף סדר' בוקר. הרב הישיש, שפניו קורנות באור התורה, יושב לו ליד הגמרא, בדיוק כמו עשרות האברכים שסביבו. הוא יונק את האותיות הקטנות ולא שם ל
רדיפה בת 30 שנה. דרעי במעונו של הגאון הגדול הרב משה מאיה שליט"א (צילום: יעקב כהן)
ב לאורחים שניצבים בצד וממתינים בסבלנות.
רק כשמסתיים הסדר, הוא מרים את ראשו מהגמרא. עכשיו הזמן לטעימה קלה, ואחריה מנוחת צהריים שתיתן לו כוח להמשך היום. הנכד המסור מבקש שנמתין ולא נפריע למנוחת הרב. אנחנו כמובן מסכימים, אלא שיש מישהו אחד שהשיחה נגנבת לאוזניו והוא מתנגד. "אני אוותר היום על המנוחה", הוא אומר. הצורך לומר כמה מילות פרֵדה על ידידו ומורו הגר"ש בעדני גובר על הכל.
אנחנו נכנסים לחדר קטן. הפשטות זועקת מכל פינה. הרב ממש מפציר בנו להצטרף לארוחתו הדלה. הכל בחיוך קסום ופשטני. "יש לי רק תנאי אחד לריאיון הזה", הוא אומר, "אתם שואלים ואני עונה"… והשעה הבאה תהיה קסומה. נזכה לשאול בה על הכל. על מה שעשוי לקרות ב'מועצת החכמים' ביום שאחרי פטירת גדולי ישראל, על החשש ממשפט דרעי, וכמובן על מרן הגר"ש בעדני.
שיחת תלמיד חכם שכולה צריכה לימוד.
המועצת צריכה להתרחב!
השעה אינה פשוטה. בשבוע האחרון איבד הגר"מ מאיה את מורו ורבו וחברו למועצת החכמים, מרן הגר"ש בעדני זצ"ל. האבל עוד כבד וגם החלל פעור. המועצת איבדה בשנה האחרונה שניים מחבריה. נותרו רק חברים ספורים.
הרב חושב שצריך להוסיף עוד חברים במועצת?
"בוודאי!" פוסק הגר"מ מאיה. הוא מהרהר מעט וחושף: "יש אפילו כמה רעיונות עם שמות. כבר דיברו עם כמה אנשים, אבל בינתיים לא כולם מסכימים".
אבל לפני הכל אנחנו מבקשים לחזור אל האבל הכואב. מכל ההגדרות שנאמרו על מרן הגר"ש בעדני, לתלמידו ורעו הגר"מ מאיה יש אחת: "כל חייו הוא דאג לילדים – שיהיו בני תורה. הוא אמר עשרות פעמים שהוא בא לעולם הזה רק בשביל הנוער. יש בידי סיפורים מופלאים. הוא פשוט לקח נערים ונערות שהיו בשאול תחתית והפך אותם להורים של בני תורה. 'רבים השיב מעוון'. בלי שום ארגונים ומפעלים. הוא היה מתקשר בעצמו, מדבר, מפציר ומבקש. לוקח נערות שנפלו בחטאים רח"ל, מעמיד אותן בחדרו ומבקש מהן להתחייב ליד ספר התורה שישנו את דרכן. וזה הצליח. הוא חולל מהפכה".
ואיך הרב החל להכיר אותו?
חריפות למדנית וצניעות מעוררת התפעלות. ישראל יוסקוביץ במעונו של זקן חברי המועצת, הגאון הגדול רבי משה מאיה שליט"א (צילום: אלחנן קוטלר)
"אלו היו הימים שאחרי קום המדינה. אלפי העולים מצפון אפריקה היו פזורים במעברות ובכל מיני מקומות כאלה. הרב בעדני היה מתחפש, לובש חולצה ומכנסיים קצרים – כדי שהשומרים לא יבחינו בו. הוא היה מוציא ילדים מהקיבוצים ושולח לישיבות.
"אחרי פעילות ענפה, הוא הצליח להביא קבוצת ילדים מ'עליית הנוער' הישר אל ישיבת 'פורת יוסף'. הפנימייה הייתה בשכונת קטמון, והרב בעדני היה המדריך, זה היה התפקיד שלו, 'המדריך של הישיבה'. בדיוק באותה תקופה סיימתי כיתה ח' בבית הספר 'שארית ישראל' בפתח תקווה. הרב הספרדי של העיר, הרב עמרם אבורביע, לחם שאני אלך דווקא לישיבת 'פורת יוסף' הספרדית ולא כמו שאחרים רצו שאלך לישיבה בכפר סבא. ככה הגעתי ל'פורת יוסף' אל הרב בעדני.
"בפתח תקווה לא ידענו בכלל מה זו ישיבה, שום ספרדי לפניי לא הלך לישיבה בכלל. כשהגענו לישיבה, הוא ראה את מצבנו והתחיל לעבוד ולהתאמץ. בכל ימי השבוע הוא לא יכול היה לעשות שום דבר, רק ללמוד עימנו ב'סדר שלישי' בערב, אבל בכל שבת הוא היה יושב עימנו ונותן שיעור בחורשה. הוא בנה לנו את כל ההשקפות, הוא עשה אותנו בני תורה. משם נוצר הקשר.
"הגאון מווילנא אומר שיותר ממה שהתוכן של דברי הרב משפיע, מה שנשפך מתוך ליבו משפיע. זה היה הרב בעדני, נשפכה ממנו יראת שמיים. מאז נקשרנו איתו, ומאז ועד היום אני רואה אותו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. עכשיו הוא מעפיל לשמי מרום".
הזיכרונות ממשיכים לשצוף. עיניו של הרב מאיה מאירות כשהוא מדבר. "לא הייתה לנו פנימייה, אלא דירה קטנה. 'הול' קטן באמצע שהפך לבית מדרש, ושלושה חדרים מסביב שם ישנו הבחורים. והיה מטבחון קטנטן ששם היה חדרו של הרב בעדני. הוא היה בחור ואנחנו תלמידיו.
"היינו לומדים סדר שלישי עד תשע. בתשע הלכנו לישון, והרב בעדני היה ממשיך ללמוד. כל לילה מתשע עד אחת ישב ולמד. היה לו קול נפלא, הוא היה מזמזם בלימוד, כדי לא להפריע לנו לישון. לעולם לא אשכח את הזמזום הזה שהרדים אותנו. ראית את אהבת התורה, את הכיסופין שלו בלימוד. זה מה שעשה אותנו בני תורה.
"בכל מוצאי שבת הוא היה עושה לנו 'מלווה מלכה'. במלווה מלכה הוא היה עושה סיום על מסכת, על סדר נזיקין כולו, בבא קמא, בבא בתרא. כך למדנו כמה אפשר להספיק".
מה הייתה דרך הלימוד?
"הוא למד בעיון ישיבתי. הוא הרי היה תלמיד של הרב שך בנובהרדוק. ישיבת נובהרדוק הייתה בשמואל הנביא, עד היום היא קיימת שם. לפני קום המדינה הרב שך לימד שם. אחר כך, אומרים שהרב שך שלח אותו ל'פורת יוסף'. לא יודע למה ואיך. והוא הרגיש שהרב שך היה הרב'ה שלו כל החיים שלו. הוא היה נכנס אליו כל יום שישי אחרי המקווה, הרב שך היה מקבל אותו והם היו מדברים. הוא היה המקשר בין הרב עובדיה לרב שך".
זכיתם גם ללמוד עימו אישית בחברותא?
"הייתה תקופה שהייתי חברותא איתו. הייתי אז תלמיד ב'קיבוץ'. הרב בעדני למד עימי, ואז פסק שאני צריך ללכת לשמוע שיעורים של גדולי התורה. הוא ממש לחץ עלי, ולכן הלכתי ל'באר יעקב' אל רבי משה שמואל שפירא זצ"ל. זו הייתה ישיבה חדשה, שלמדתי בה שנה ורכשתי בה המון יסודות. את שיטת בריסק, את ר' שמעון ואת מתיקות העיון. אחר כך חזרתי ל'פורת יוסף'. למדתי עוד פעם עם הרב בעדני שנה. אחר כך הוא שוב אמר 'אתה צריך עוד לשמוע שיעורים', ואז הוא שלח אותי ל'קול תורה', שם למדתי שנה וחודש אצל מרן רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל".
ידידות אמיצה. עם מרן הגר"ש בעדני זצ"ל (צילום: יעקב כהן)
שני נאומים בודדים
מסע ההנהגה של הגר"מ מאיה הוא אחד המרתקים. לא רבים יודעים שבעברו כיהן הרב גם כחבר כנסת ואף כסגן שר. כיום קצת קשה להבין את זה, אבל אלו היו ימים אחרים. במפלגות החרדיות הייתה תחושה שנכון יותר לשלוח לכנסת נציגים בעלי שיעור קומה תורני. במסגרת זו זכורה במיוחד כהונתו של הגר"י פרץ, רבה של רעננה.
וכשהרב פרץ עזב לטובת 'אגודת ישראל', שס הצעירה חשה שיש צורך למלא את התפקיד בדמות תורנית מובהקת. הפור נפל על הגר"מ מאיה. "הרב פרץ היה רב עיר ותלמיד חכם גדול", מתחייך הרב מאיה בענווה, "אני הייתי מזכיר המועצת, וחשבו שאני זה שצריך להיות במשבצת שלו.
"ואז הרב עובדיה אומר לי 'אתה תהיה עכשיו חבר כנסת!' – זו הייתה הפתעה עצומה". הרב מאיה זוכר את הרגע. "מעולם לא אמרתי 'לא' לרב עובדיה; אף פעם לא הרמתי את הקול בפניו; אבל כל כך נבהלתי מהאמירה שלו – עד שקפצתי וצעקתי 'לא!' הרב עובדיה התחיל לצחוק. הוא הבין שנבהלתי וצחק-וצחק. רק כשראה שנרגעתי, הוא הסתכל לי ישר בתוך העיניים ולחש: 'חולק על רבו'. באותה שנייה אמרתי – אני חותם".
אבל עדיין היו בליבו של הרב פקפוקים. "כשהרב עובדיה הכריח אותי להיות חבר כנסת, ממש התלבטתי: את מי אלך לשאול? בסוף החלטתי ללכת אל מורי ורבי, רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. הוא הסתכל עלי ופסק: הרב עובדיה הוא הרב'ה שלך, כל מה שהוא אומר 'לא תסור מדבריו ימין ושמאל'.
"כשהבנתי שהתפקיד נפל עלי שאלתי: 'איך אני אתנהג בכנסת? אמר לי: 'את זה אני לא אגיד לך, אני לא מכיר'. הלכתי לשאול את מרן רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל – ומדוע דווקא אותו? משום שהוא היה מתנגד לכנסת. הוא נהג לומר רק להצביע לעירייה. לגבי הצבעה לכנסת הוא לא הביע עמדה. אבל גם הוא אמר לי: 'מה שאומר לך הרב עובדיה, תעשה, לא תסור מדבריו ימין ושמאל'. שאלתי אותו ואיך אני אתנהג? הוא אמר לי: 'אתה הרי יודע מה אני אומר על בית המחוקקים. אל תציע חוקים, אל תעשה שאילתות, אל תציע הצעות לסדר. תשמור טוב בוועדות, לא נאומים לא שום דבר'.
"שני נאומים נאמתי. מתי? הייתה פעם שהוגשה איזו עתירה לבג"ץ שיתערב בעניין מסוים שיש בו תועבה. למרבה הפלא, באותן שנים בג"ץ עוד לא היה מתערב בכל דבר, ולכן הוא דחה את העותר ואמר לו שיפנה אל הכנסת. הדבר הגיע על הכנסת, והוחלט שתנועת שס תגיב על כך. משום מה כולם הסכימו שאני אדבר. אבל אני כאמור קיבלתי עלי לא לדבר. אלא שאז קיבלתי פנייה מהרב עובדיה – שחייב אותי לדבר. זה היה נאום אחד שדיברתי. כמובן שדיברתי בצורה מאוד נחרצת. שאנחנו לא נתיר את מה שאסרה התורה. בחסדי שמיים אכן בסוף לא עבר החוק הזה.
"הפעם השנייה הייתה בהצעת חוק של שר האוצר דאז בייגה שוחט שרצה לבנות מרכז הימורים באילת, וגם אז חייבו אותי לדבר. וזהו. אלו היו שני הנאומים שדיברתי ולא יותר מזה".
במועצת חכמי התורה בנשיאות מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (צילום: שוקי לרר)
כשהח"כ מתמנה למועצת
וכל זה היה רק הקדמה. כמה שנים לאחר מכן, נפטרו כמה מחברי המועצת. הגאונים רבי שבתי אטון זצ"ל היה אחד מהם. במקביל גם רבי גבריאל טולידאנו עזב. ושוב החליטו הרב עובדיה והרב בעדני לבחור ברב מאיה.
גם כאן, איש לא התייעץ. "קראו לי והודיעו לי שאני במועצת".
עכשיו, כאמור, הגר"מ מאיה חש שיש צורך לעשות את אותו דבר – להרחיב שוב את המועצת שהצטמצמה. "עובדים על כך", הוא אומר.
אנחנו עוברים לדבר על נושא 'הקומה הכשרה', שהיה קרוב אל ליבו של הרב בעדני. "אנחנו", אומר הגר"מ מאיה, "תמיד רצינו את הקומה הכשרה. אני מכיר בחורים שלמדו בישיבות מצוינות, ופעם מישהו הביא להם פלאפון – וזהו, היום הבחור לא לומד בישיבה, בקושי שומר יהדות. אני יודע כמה הפלאפון הורס".
הרב לא מוכן להיכנס לשאלות של מתווה הקומות הכשרות. "אני לא התעסקתי בזה, אבל אני יודע שצריך כמה שאפשר רק טלפונים כשרים. עם מי להיות כשר או איך להיות כשר; האם לעשות הפגנות או לא – אני לא שייך לכל זה".
אנחנו נמצאים בתקופה מעניינת. מצד אחד יש פילוג במדינה, ומהצד האחר יש איחוד בין המסורתיים לחרדים.
"כתוב בתרגום של מגילת רות – שעשר פעמים יהיה רעב בעולם. פעם ראשונה בימי אדם הראשון, פעם שנייה בימי יצחק אבינו, והלאה התרגום הולך ומפרט, ומסיים שהרעב העשירי יהיה 'לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ד'.
"רואים זאת בחוש. אני זוכר שבחורי ישיבות למדו איתנו, כשהלכו הביתה היו מורידים את הכיפה ושמים בכיס. היום הכל התהפך. יש תנועת תשובה, אנשים חוזרים בתשובה.
"היום יש כאן במדינה שלושה מוקדים שמסיתים את האדם מן התורה: הראשון הוא התקשורת, השני מערכות המשפט, והשלישי", מפתיע הרב, "זה הספורט. הנה, רק עכשיו במשך חודש שלם כל העולם התעסק בתחרויות ספורט. זה ממש קליפה. אחד עשר אנשים משוגעים רצים אחרי כדור. אבל לדאבוננו אנחנו רואים שיש גם צעירים, בני ישיבות, שנסחפים. חייבים לעמוד על המשמר".
הרדיפות נגד דרעי
וכאן אנו מגיעים לסוגיות ההנהגה בהווה. בימים אלו ממש עומדת תנועת שס בפני מבחן לא פשוט. שאלת עתיד כהונתו של יו"ר התנועה אריה דרעי, תלויה ועומדת בבג"ץ.
"אני לא מתרגש מזה", אומר הגר"מ מאיה, "יש כלל יהודי חשוב: ככל שהסטרא אחרא מגביר את מלחמתו – סימן שהקדושה גוברת".
נכון לתחילת השבוע, הגר"מ מאיה מקווה מאוד שהדבר לא יקרה. "אם יש להם שכל, הם לא יפסלו אותו". ויש גם תוכנית ברורה יותר – "אם יפסלו אותו, יצטרכו להעביר את 'חוק ההתגברות' – ואז הם (-כלומר מערכת המשפט. י"י) אשמים במלחמה שתתחיל. בכל מקרה יש להעביר את פסקת ההתגברות, אבל אם הם יפסלו אותו – צריך למהר, תוך 24 שעות!"
איך הרב מסביר את הניסיון להצר את צעדיו של דרעי?
במועצת חכמי התורה בראשות מרן הגר"ש בעדני זצ"ל (צילום: יעקב כהן)
"אני ליוויתי אותו כל השנים, ואני יכול לומר שכל זה עלילות שווא".
"רודפים אותו לחינם!" מכריז הרב, "אני פחדתי מהרדיפה הזו כבר מזמן. עוד כשעיתון 'ידיעות אחרונות' בחר בו כ'איש השנה'. באותו רגע ידעתי שפה תתחיל הרדיפה. הם ראו שפתאום בחור צעיר כזה מצליח, מחר הוא יהיה ראש ממשלה – מכאן נסללה המערכה".
המהלך עכשיו, גם הוא חלק מהרדיפה?
"זה חלק מהרדיפה, הם פוחדים ממנו. כולם מדברים שהוא המבוגר האחראי וכל הדברים האלה. אבל הם ממשיכים לרדוף. כבר אז שאלתי: איך שולחים אדם צעיר למקום כזה של דובים ואריות?!
"אצל דוד המלך אנחנו גם רואים מערך של רדיפות איומות שעברו עליו. תמיד שאלתי: למה דוד היה צריך לסבול את כל הייסורים האלה? יש לזה הרבה הסברים, אבל לי נראה שהקב"ה רצה שדוד יהיה מלך, ומלך צריך לדעת לסבול – הוא לא יכול לבוא לזה עם כפית שמנת בפה, הוא חייב להכיר בעצמו את הסבל ואת אלו שהיו למטה.
"זה הסיפור של אריה דרעי. הוא סבל בבית סוהר, הוא סבל רדיפות. לכן ה'ג'וק' הכי גדול שלו הוא לדאוג לחלשים. נכון, יש כאן גם שליחות – הרב עובדיה ציווה אותו על זה; אבל אם תראה אותו, תדבר איתו – מייד תבחין שזה מה שמעניין אותו".
לדעת הרב, דרעי צריך לשתף פעולה עם הרפורמה המשפטית? אולי זה מעורר את הרדיפה נגדו?
"הרי הוא כבר עשה את כל התצדיקים, הוא ניסה ללכת לקראתם. אבל הם רודפים. אנחנו יכולים לסמוך רק על הקב"ה".
האם תנועת שס צריכה לגבות את מהלך המהפכה של יריב לוין שר המשפטים?
"כולם תומכים. אין כאן שום הפתעות. לאורך כל מערכת הבחירות, דיברו כולם שעושים שינוי במערכת המשפט. זה הדבר הכי פשוט".
קיבלנו ממנו אינפוזיה
ושוב מבקש הגר"מ מאיה לחזור לעסוק בהספדו של חכם, הגר"ש בעדני: כששאלנו מה הציבור יכול לקחת ממנו כדוגמה להמשך, הרב ענה מייד: "קודם כל, אהבת תורה – בלי סוף. ובעיקר ענווה.
"זה היה עיקר חייו. כל אחד יכול היה לטלפן אליו. הוא קיבל בלי שום הגבלות, כי הוא לא החשיב את עצמו לשום דבר. צריך להיות גאון עצום – כדי להגיע לכזו ענווה.
במועצת חכמי התורה בנשיאות מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (צילום: שוקי לרר)
"בנוסף הוא היה מופת של הסתפקות במועט. מספרים על ה'חפץ חיים' שיום אחד עבר למטה ברחוב מוכר 'אלטע זאכן'. היה לו בעגלתו ארון ספרים בדיוק בגודל של ארון הספרים של החפץ חיים, ובתו של החפץ חיים, שראתה את אותו ארון ומצאה שהוא טוב יותר, ירדה למטה ושאלה כמה יעלה להחליף את הארונות – והוא אכן החליף את הארון.
"למחרת בבוקר החפץ חיים קם ללמוד. הוא ניגש ללמוד ואז הוא נאנח. בתו לא אמרה כלום. גם למחרת הוא בא לארון הספרים ונאנח. שאלה הבת: 'אבא, לא מצא חן בעיניך שהחלפתי את הארון?' הוא אמר לה: 'וכי הארון הקודם לא שימש אותנו טוב? אם יש לך כסף מיותר, היית נותנת לצדקה. בשביל מה את הולכת להשקיע בארון?' זה היה הרב בעדני. הריהוט שלו היה פשוט. יש לך כסף? תעשה בזה מצווה.
"בשיחות שלו היה מכניס לנו את העניין זה ב'אינפוזיה'… היה אומר לנו דבר אחד: הכל פיקדון בידי אדם. הגמרא אומרת על ברוריה אשתו של רבי מאיר, שהיו לה שני בנים גאוני עולם, ושניהם נפטרו בשבת אחת. היא לא דברה כלום. כיסתה אותם, סגרה את הדלת ויצאה לחוג שבת רגילה. אי אפשר לראות על הפנים שלה שבניה מתו. רק אחרי שרבי מאיר עשה הבדלה, היא אמרה לו: יש לי שאלה לשאול: לפני שנים באו אלי ונתנו לי פיקדון. חשבתי שכבר שכחו את הפיקדון ונתנו לי אותו מתנה, עכשיו הם באו ורוצים אותו חזרה – להחזיר להם או לא להחזיר להם? ורבי מאיר אמר לה: בוודאי, מה השאלה. אז היא אמרה לו: בוא ואראה לך את הפיקדון. היא פתחה את הדלת והראתה לו ששני הילדים שלו נפטרו. בעל הפיקדון נטל את שלו.
"הרב בעדני היה מחדיר בנו שאלה החיים. הכל פיקדון. כסף הוא פיקדון. אם יש לך כסף ואתה משתמש בו שלא לצורך, אתה מועל בפיקדון. זה היה הרב בעדני. אתה ראית את זה בפשטות. אצלו כל דבר הקב"ה נתן בפיקדון: הזמן פיקדון, הכסף פיקדון, ולמעול בפיקדון זה גזל גמור. זו המורשת של הרב בעדני".
כל השיחה עם הגר"מ מאיה, יש בה משהו מופתי. היא מזכירה סיפור חסידי ידוע, על רבי צדיק שהגיע יום אחד לבית המדרש וסיפר בהתפעלות – אתם לא יודעים כמה אתם צריכים להעריץ את הרב שלכם. היום ראיתי את אליהו הנביא נגלה אליו…
ממש כך מרגישה השיחה עם הגר"מ מאיה. ככל שהוא מוסיף ומשבח את הגר"ש בעדני, הוא בעצם הולך ומונה את שבחו שלו. כל התיאורים שלו על הפשטות והצניעות של הרב בעדני, מתקיימים בו עצמו בהידור יתר. הוא יושב ללא גבאים ומשרתים, שוקד על התורה כאברך כולל, חי בצניעות ובמקרה הצורך הוא יוצא בעצמו לערוך קניות לשבת.
כשאני רק רומז על כך, הגר"מ מאיה מזנק: "אני לא דומה לו. אבל דבר אחד כן, כל חיי, מגיל 14, גדלתי על ברכיו. תמיד הייתי מחפש מה הוא היה עושה. כשהייתה לי שאלה תמיד הייתי שואל את עצמי 'מה הרב בעדני היה עושה?' וכן, אני משתדל לחקות אותו תמיד. ראיתי אותו, דמות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. הוא ידע להצניע את עצמו בצורה לא רגילה. אבל אנחנו שגדלנו איתו בשנים הראשונות שעוד היה רווק, מאיתנו הוא לא יכול להסתיר".
אילו רבנים הרב חושב שראוי היה להכניס למועצת חכמי התורה?
"מכיוון שלא אני הקובע, עדיף שלא לנקוב. הכי טוב שלא אדבר על זה. לצערי יש כמה שמות שרוצים להכניס, אבל יש עיכובים".
מי בסוף הקובע?
"כל חברי המועצת".
הרב חוכך בדעתו ולבסוף אומר: "דיברו כבר עם כמה רבנים, אלא שהם חוששים לקבל את התפקיד הגדול. והאמת", הוא מצטחק, "שגם אני עצמי מבין את הפחד. מי שיתייעץ איתי, אמליץ לו לברוח"…
במועצת חכמי התורה בנשיאות מרן הגר"ש כהן זצ"ל (צילום: יעקב כהן)
למה?
"זו אחריות עצומה. זה קשה מאוד, ומי שלא מרגיש שחייב לעשות את זה, בשביל מה לו"…
אבל חייבים להרחיב את השורות.
"ברור שחייבים. המועצת צריכה להיות סמכות שכולם מקבלים אותה. אם לא נרחיב, לא תהיה סמכות כזו. ואכן אני מתפלל שהקב"ה יעשה את שלו".
ילידים
"חייבים להרחיב את השורות. המועצת צריכה להיות סמכות שכולם מקבלים אותה. אם לא נרחיב, לא תהיה סמכות כזו"
"קפצתי וצעקתי 'לא!' הרב עובדיה התחיל לצחוק. רק כשראה שנרגעתי, הסתכל לי ישר בתוך העיניים ולחש: 'חולק על רבו'. באותה שנייה אמרתי – אני חותם"
