בשנה אחת התייתם יעקב שוואקי מאביו ומאימו ע"ה: "אנשים חושבים שאני מבוגר וחזק, אבל שבועות ארוכים לא הפסקתי לבכות. המון. ישבתי טיסה שלמה ובכיתי את הנשמה" | ואז הוא החליט לצאת למסע שיטביע חותם על פס הקול היהודי | הוא גייס את טובי המעבדים, נכנס לאולפן ועשה היסטוריה | בערב שבת שירה הוא מספר בריאיון מרגש לשלומי גיל על הקושי והבדידות, על החרדות שנשארו אצל ילדיו משמחת תורה ועל הכמיהה לאחדות | מאמין בניסים
צילומים: dani diamond צבי מילר, חיים טויטו, מנדי טוויטו ובאדיבות המרואיין ושימוש לפי סעיף 27 א'
צי יובל הוא פרק זמן משמעותי.
שירה שפותחת את הלבבות. שוואקי באירוע
רבע מאה של יצירה הוא הזדמנות לשים לרגע נקודה. לעצור לרגע ולהביט לאחור. לא, אין כאן כוונה להתחיל בסיכום עולם היצירה של אחד המוזיקאים הבולטים והגדולים בדור הזה. להפך: הוא עודנו כאן, בצמרת המוזיקאים היהודיים המובילים בעולם המוזיקה היהודית והוא נכון להישאר כאן עוד שנים רבות, נעימות וטובות.
יעקב שוואקי מקיים איתנו את הריאיון הזה וגם הוא מתקשה להאמין שהנה חלפו להן עשרים וחמש שנים מאז שהפציע באחת בזירת היצירה היהודית. הזמן טס כשנהנים. בינתיים הצעיר השחרחר שהופיע מניו יורק עם להיט שכבש את העולם היהודי, היה לסבא והתובנות שניטעו בו בשנות הפעילות הרבות שלו מדויקות עכשיו הרבה יותר.
כשסיימנו את הריאיון הזה היה ברור לשנינו שיש כאן מסמך מכונן. שוואקי הוא סיפור של דור, של תקופה, של מוזיקה ואמונה. הסיפור שהוא מספר גם הוא סיפור של קירוב, של נוער מרוחק ששב למקורות. סיפור של רגש עצום, אמונה וחיזוק. וגם סיפור של התמודדות עם קשיים.
בריאיון הזה פתח שוואקי יותר מצוהר אחד לעולמו של המוזיקאי שמסוגל ביצירתו להפוך את העצוב לשמח, לנטוע תקווה, לחזק ולעודד. הוא דיבר בפתיחות נדירה ובשטף על האתגרים הרבים של התקופה, על עולם המוזיקה היהודית בדור הזה, המשמעויות והאחריות.
דיברנו גם על השנתיים האחרונות. על המלחמה שפקדה את עם ישראל היושב בציון, על המחירים ששילם וגם על האובדן האישי שלו – שני הוריו ז"ל הלכו לעולמם בתוך פחות משנה. מהמקום הזה נולד מה שהוא מכנה פרויקט חייו: שירת השבת שבאה לעולם בימים אלו, ערב שבת שירה תשפ"ו.
היצירה המופלאה הזו, שעוד ניגע בה באריכות בהמשך, נולדה מתוך געגוע עז לשולחן השבת של הוריו, לניגונים, לריחות ולטעמים. זיכרונותיו משולחן השבת של משפחת שוואקי גרמו לאחד מגדולי היוצרים במוזיקה היהודית לצאת למסע ארוך, שבו הביא לעולם יצירה מופתית שיש בה הכל: ניגונים חסידיים ומזרחיים נמהלו זה בזה והמסר הנסתר שבהם גלוי לעין כל: כוחנו ביחד, בשילוב הסגנונות, הרעיונות והדעות.
כשניגשנו לכתוב את המסמך הזה בחרנו להותיר אותו נקי ככל הניתן. ללא סופרלטיבים מיותרים, עם מינימום של התערבות בסיפור שאותו מבקש שוואקי לספר. אין זה הריאיון הראשון בחייו ובוודאי לא האחרון, אבל מסמך כזה, כך נראה, טרם היה.
בעשרה פרקים פורס הזמר הגדול את שירת חייו, את קשיי ההתמודדות עם הפרסום, את הבחירות שמאחורי להיטי הענק, את החזון שלו לאחדות בעם ישראל, את שולחן השבת של הוריו ואת הפרויקט השאפתני שהביא לעולם לעילוי נשמתם.
פרק א: ילדות
בכיתי כל הטיסה. שוואקי בראיון ל'משפחה'
אבא ממצרים, אמא מוויז'ניץ
"נולדתי כאן, בירושלים עיר הקודש. אבי יליד מצרים ואמא נולדה בפולין. היא בת למשפחה של חסידי ויז'ניץ. ההורים חיו בהתחלה באמריקה ואחר כך עלו לארץ. אני נולדתי כאן. גדלתי בירושלים עד גיל שמונה ואז ההורים החליטו שהם חוזרים לארה"ב.
"הבית שבו גדלתי היה בית שהאחדות הייתה מאוד בולטת בו. עוד אדבר על שולחן השבת של ההורים שלי, הזיכרונות הכל כך מתוקים ממנו. ההורים שלחו אותי לישיבת 'חפץ חיים' בניו יורק ושם בעצם התחלתי להבין שהמוזיקה היא משהו שחי בתוכי.
"בביקור הנוכחי שלי בארץ שרתי ב'מערבא' עם הרב ברוך צ'ייט ועם תלמידים שמנגנים בגיטרות. זה הזכיר לי את השנים הנפלאות שלי כתלמיד ישיבה. שירה טהורה ויפה, שמגיעה מהמקומות הכי עמוקים של הלב. בחורים שרים מהמקום הכי טהור שיש וזה גורם תמיד לגעגוע וכמיהה לימים הטהורים והזכים האלה.
"אבל היה עוד משהו באירוע הזה. לשיר עם בחורים צעירים, רק לפני רגע גם אני הייתי כזה, הזכיר לי שהחיים רצים מהר. אני רואה תמונות מתחילת הדרך שלי ואני חושב: וואו, אז היה לי ילד אחד. הייתי צעיר. היום אני כבר סבא לשלושה נכדים. מה עברתי בשנים האלה? אירועי ענק, שמחות והמון דברים מרגשים וגם לא מעט רגעים מורכבים.
"אני מביט לאחור ולפני הכל מודה להשם על הזכות שיש לי לעשות את מה שאני אוהב באמת. לא כל אחד זוכה לזה. אני זכיתי ואני לא מפסיק להודות לבורא שאני עושה את זה כל כך הרבה שנים ומאוד נהנה. אני נהנה על הבמה, נהנה לשיר בשולחן השבת כשהילדים והנכדים סביבי, נהנה מכל רגע.
"אבל זה בוודאי גם גורם לאדם לחשוב איך להספיק יותר. ללמוד יותר, ליצור יותר, להשקיע בעבודה הפנימית עוד יותר. כי עשרים וחמש שנה חלפו ככה, ממש מהר, וברוך השם שנותן את הכוחות להמשיך וליהנות, אבל זה גם המקום לחשוב איך אני מנצל עוד יותר את החיים שקיבלתי במתנה".
פרק ב: הפצעה
שוואקי בלי "רחם"?!
"הייתי צעיר בשנת תשס"א (2001), כשהתחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי, 'שמעתי'. באלבום הזה היה השיר 'רחם'. הוא היה הצלחה גדולה, המון סייעתא דשמיא. היו ששאלו אותי ברבות השנים אם בלי 'רחם' היה שוואקי. אני חושב שלקב"ה יש המון דרכים להביא אדם להצלחה ואני לא יודע לענות.
"'רחם' היה באמת היסטורי. השיר מייד תפס ולמען האמת אני בעצמי לא קלטתי שזה קרה כל כך חזק וכל כך מהר. לפעמים עובר זמן עד ששיר תופס, עד שהוא נכנס ללבבות. 'רחם' כבש את העולם במהירות עצומה ולי לא היה זמן לעכל את ההצלחה.
"היו עוד שירים נפלאים. מהתגובות שקיבלתי הבנתי לראשונה את הכוח של המוזיקה. פתאום מגיעים אליי אנשים ומספרים שהשיר גרם להוא לבכות, גרם לזה להתחזק, כל אחד מה שהיה צריך. לאחד השיר עזר בשמירת שבת ולאחר בשמחת החיים. לאחד נתן נחמה ולשני תקווה.
"היום, בחלוף שנים רבות כל כך, אני מבין יותר מאי פעם את הרצינות של המוזיקה, את ההשפעה שלה וגם את האחריות שלנו ליצירה: מה אומרת המוזיקה שאנחנו עושים? איזה סיפור היא מספרת ומה היא מביאה לעולם? השאלות האלו מעסיקות אותי היום הרבה יותר.
"אספר משהו שקרה ממש השבוע. חבר שלי היה במקום ציבורי ושמע מהמכשיר הסלולרי את מחרוזת שירי השבת החדשה שלי. לפתע ניגש אליו בחור עם שיער ארוך, עגילים – לא מישהו שנראה כמחובר איכשהו לעולמות האידישקייט. הוא ממש התחיל להוריד דמעות ואמר לחבר שלי: אתה לא יודע מה עשית לי עם המוזיקה הזו. הוא סיפר שהשירים האלה מזכירים לו את ילדותו, את בית אבא, את הישיבה, ימים טהורים שבהם היה קשור לריבונו של עולם, לפני שהוא התרחק כל כך.
"ועכשיו, סיפר אותו אדם, אתה נגעת בי עם המוזיקה במקום מאוד עמוק בנשמה. יש לי קשר עם גויה שכבר החלטתי להתחתן איתה, עכשיו קיבלתי את ההחלטה שאני לעולם לא אתחתן איתה.
"זו כוונתי כאשר אני מדבר על רצינות ואחריות. אין לנו מושגים להבין איזו משמעות יש למוזיקה וזו אחריות גדולה מאוד. ככל שנבין ונעמיק חשיבה כך היצירה תהיה קדושה וטובה יותר".
פרק ג: החיים עצמם
״פרויקט שנועד להזכיר לנו איזו מתנה עצומה היא השבת״. בהקלטות מחרוזות השבת
הילדים קודמים לכסף
"אני מנסה לחיות חיים רגילים, למרות כל המורכבות. בעיקר התעקשתי שהעיסוק שלי לא יפגע בבית שלי, במשפחה שלי. היו לי ראשי ישיבות שכיוונו אותי היטב כל חיי. הם פסקו לי איך להתנהל, איך לנהוג בכל תחומי החיים.
"למשל אחרי שהתקליט הראשון והשיר 'רחם' תפסו חזק כל כך, קיבלתי המון טלפונים לבוא לשיר בכל העולם. ניגשתי לראש הישיבה הגאון רבי שמואל קמינצקי, ושאלתי אותו במילים הכי פשוטות: מצד אחד אני רוצה ללמוד, להיות איש משפחה ומצד שני אני רוצה לעשות את מה שאני אוהב, להצליח, ליצור, להשפיע.
"הוא אמר לי: אתה צריך לבחור. אם אתה רוצה לראות את הילדים שלך גדלים – אתה חייב שיהיו לך גדרים. והוא נתן לי גדרים מאוד ברורים. למשל, בשבתות אני בבית. פעם בשנה אני יכול להרשות לעצמי לצאת לשבת. הקפדתי על זה. בשבת להיות בבית עם המשפחה, עם הילדים, לחוות את שולחן השבת יחד איתם.
"זה לא תמיד היה קל. עכשיו הגעתי לארץ ישראל בשביל בר המצווה של הבן שלי והוא צריך לדעת ולהרגיש שאני פה בשבילו, שאני איתו באירוע החשוב הזה. בזכות השאלות ששאלתי את החכמים – ומי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל – קיבלתי על עצמי וניסיתי, עם רעייתי, שלא להחמיץ דברים עם הילדים, גם אם הרבה מאוד כסף לא יונח על השולחן.
"ככל שהשנים חולפות אני רואה שעשיתי נכון, שההשקעה הייתה שווה. מיליארדי דולרים לא שווים את הזמנים האלה שהייתי עם הילדים שלי, שגידלתי אותם, שחוויתי את הבית שלי.
"יש זמן מסוים שילד איתך, לומד ממך והקשר הוא הכי חזק שיש. בין הגילים תשע עד שבע עשרה–שמונה עשרה. אז הילדים סופגים כל דבר. זה הזמן שבו הילד לוקח את מה שהוא לוקח והולך עם זה הלאה. אני התעקשתי שלא להחמיץ את הזמנים האלה.
"אגיד משהו שבעיניי הוא חשוב. מעולם לא ניסיתי להיות סטאר (כוכב). זה לא אני וזה לא היה בחלומות שלי. נכון שכאשר אני נכנס למוזיקה, לשירה, אני נכנס בכל כוחי ואני כאילו בעולם אחר – על הבמה אני מאוד שונה מהאישיות שלי – אבל בסוף אני כמו כל יהודי, רוצה חיים טובים, להיות יהודי טוב".
פרק ד: התייתמות
גדלתי על שירתו. שוואקי בצעירותו עם מרדכי בן דוד
"בכיתי כל הטיסה"
"ההורים שלי נפטרו שניהם בתוך פחות משנה. זה קרה לפני קצת יותר משנתיים. אמא ע"ה נפטרה וכעבור תשעה וחצי חודשים נפטר גם אבא ע"ה. אלו היו הזמנים הכי קשים בחיים שלי. הניסיון הכי גדול שהיה לי בחיים. חשבתי שאני יכול להתגבר ולהמשיך הלאה, אבל מסתבר שלא.
"אנשים חושבים שאדם מבוגר ולכאורה חזק, בטח אם הוא מפורסם ומשפיע, מתמודד בקלות יותר עם אובדן. זה לא נכון. הקושי היה אדיר. עם אמא זו הייתה הפתעה. לא ידעתי שזה יקרה. הקושי היה גדול מאוד.
"מייד אחרי השבעה של אמא התקשר אליי ידידי ר' אהרן וולפסון וביקש שאגיע לאירוע מיוחד בספרד, לשיר לפני אלף תלמידים יהודיים מכל העולם, לחזק אותם. נסעתי לספרד. בדרך, במטוס, בכיתי המון. מחשבות מילאו אותי. אולי הייתי יכול לעשות יותר, להיות יותר טוב. כל אדם רוצה להיות הכי טוב שיכול להיות. אולי הייתי צריך לעשות יותר טוב בשבילם.
"עליתי לבמה בספרד עם המון־המון דמעות. מלא ברגש, מלא בכאב וגעגוע. כל השירים וכל המסרים שכתובים בשירים שאני כתבתי, עם הרבה אנשים, ביחד לכל עם ישראל, עכשיו שרתי אותם לעצמי.
"היו לי רגש ומחשבות והרגשות שלא ידעתי שאחווה אותם. אנשים כמובן לא מבינים ולא יודעים מה עבר עליי באותו אירוע, כי אני לא מראה את זה כל הזמן, אבל עד היום אני מקבל תגובות מאנשים שמדברים על האירוע הזה.
"בסופו של יום אנחנו אנשים רגילים עם רגשות ודברים רגילים והקושי הוא אותו קושי. להמשיך לשמח ולרגש ולהתגבר על הרגש והקושי שלך, זה קשה מאוד, אבל זו האחריות שלי. דחפתי את עצמי להמשיך למרות שהיה מאוד קשה.
"ההורים שלי לימדו אותי להיות קשוח. לאבא שלי היו חיים לא קלים. היו לו ירידות ועליות, אבל הוא היה מאוד חזק ועד היום האחרון שלו חייך ואמר: זה הרצון של הקב"ה. הוא לימד אותי להיות מאוד חזק. אני יותר רגשי ולכן היה לי יותר קשה. ידעתי שאני חייב להמשיך הלאה, להמשיך בכל הכוח, כי זו האחריות שלי".
פרק ה: געגועים
״בכוחה של המוזיקה לאחד את כולנו״. עם מרן הגר״י יוסף
שולחן השבת של אבא
"משולחן השבת בבית הוריי אני זוכר ממש הכל. את זמירות השבת, את האווירה הנפלאה, את האוכל, את כל הטוב ששבת יודעת לתת לנו. כשהוריי נפטרו הרגשתי שאני חייב לכתוב ספר של זמירות שבת. כתבתי אותו באנגלית עם ישראל בסר, מעורכי 'משפחה' באנגלית, ובעזרת השם נתרגם אותו לעברית ולספרדית.
"כתבתי בו את הסיפורים על הילדות שלי, איך השירים נולדו, וכמובן, איך היו השבתות בילדות שלי. את שירי השבת, על שולחן השבת.
"אבא שלי היה בן 14 כשעלה ממצרים והלך ללמוד בישיבת מיר. הוא חווה את השבתות בישיבה עם שירי אשכנז. 'רברבין עובדך', 'פרוק ית ענך' וכדומה. אמא שלי הגיעה מבית של חסידי ויז'ניץ והרבה מאוד שירים בבית היו חסידיים, אבל לא רק.
"אחרי הקידוש אבא היה מתיישב ושר דווקא שירים של ר' שלמה קרליבך, כמו 'אשא עיניי'. אחר כך 'נגילה הללו–ק–ה' המזרחי, ואז 'והביאותים' של ר' שלמה. בין לבין היה לו מין גשר מוזיקלי שהוא הלחין בעצמו. את הניגון הזה, ניגון של בית אבא, הכנסתי למחרוזות השבת שלי. הוא היה עובר בקלות בין חסידי למזרחי, בין ליטאי לספרדי. הכל היה שם.
"את העיבוד לניגון של אבא שלי נתתי לשרולי לָאם. רציתי דווקא מעבד עם סגנון חסידי לשיר הזה שהוא באוריינטציה מזרחית. רציתי את השילוב, כמו השילוב שעליו גדלתי, שהוא השילוב הכי מיוחד והכי יפה שיש בעם ישראל. כל הסגנונות, כל הגוונים, כל הדברים שמובילים בסופו של דבר למה שנקרא מוזיקה יהודית.
"את השירים המוכרים יותר, כמו 'ק–ה ריבון עולם', 'ק–ה אכסוף' ודברים דומים ספגתי בישיבות. העולם המוזיקלי שלי התפתח גם בשבתות הנפלאות בישיבה וכך נולד שילוב נפלא בעיניי.
"את הפרויקט עשיתי לעילוי נשמתם הטהורה של אבא ואמא שלי, אבל גם כי שירי שבת הם הזיכרון הראשון שלנו כילדים. שולחן השבת, השירים, דברי התורה, הטעמים. כל אלה נצרבים מאוד בזיכרון של כל ילד.
"שמעתי מחבר שלי על זמר ישראלי שהתראיין לתקשורת. הריאיון התקיים משום מה בבית כנסת והוא נשאל אם הוא חושב שיכירו אותו ואת השירים שלו בעוד עשרים שנה, והוא השיב: אני לא חושב שהם יכירו אותי, אבל את השירים ששרים פה בבית הכנסת יכירו בעוד עשרות שנים. הוא צודק. זה מה שנצרב אצלנו וזה מה שילווה אותנו בכל החיים שלנו.
"אחרי שההורים שלי נפטרו חשבתי מה אני יכול לעשות שאין ממנו מספיק, וכך נולד הספר ולאחר מכן מחרוזות השבת. חשבתי שיהיה נפלא להביא לעולם יצירות כאלו, לעילוי נשמתם הטהורה".
פרק ו: נשמת השבת
זכרונות משולחן השבת. יעקב ואחיו עם אביהם ז"ל
הסגולה לחינוך הילדים
"שירי שבת, כפי שאמרתי, הם משהו שנשמר לעולם. היה לי חשוב לתת טעם לשירים האלה. הנוער היום שוכח הרבה מאוד מהדברים הישנים והטובים של פעם. הם דור אחר ואנחנו חייבים להתאים את המוזיקה כדי שגם הם יתחברו אליה.
"שירי שבת הם מהדברים המיוחדים ביותר שיש לנו. יש סיפור ידוע על מרן הרב שך זצ"ל, שנשאל פעם מדוע בנו לא המשיך בדרכו ולא הקדיש את החיים ללימוד התורה. הוא השיב שבגלל שמיהר ללימודו בשבתות לא היה שר שירי שבת בשולחן, ולפיכך לא זכה שבנו ימשיך בדרכו. אימתי את הסיפור הזה וגם כתבתי אותו בספר זמירות שבת שפרסמתי.
"היום, ברוך השם, כולם מכירים ובוודאי שרים שירי שבת, אבל הדור הצעיר לא מכיר חלק משירי השבת הנוסטלגיים, בין השאר כי הם מופיעים בצורה מיושנת. בחור בן 17 לא ישב וישמע הקלטות מלפני שלושים שנה של 'יום זה מכובד'. אם זה לא יהיה בסגנון יותר עדכני, עם הסאונד של היום, עם היכולות המוזיקליות שיש היום, פשוט לא ישמעו את השירים האלה והם עלולים להישכח.
"הבנתי שיש לי אתגר. פרויקט גדול ומורכב. אמרתי לעצמי שאני רוצה לקחת מעבד שעבד על מוזיקה חסידית, יהודית, כמו מונה רוזנבלום, משה לאופר, שוכי ברי, דני גרוס ועוד רבים וטובים.
"כל מי שהגיע לפרויקט הזה חייך חיוך ענק. הרגשנו שאנחנו חוזרים אחורה בזמן עם הסאונד של התקופה הנוכחית ועם הקול שלי, שזה עוד לא היה. לא תיארתי לעצמי את הפידבק שאקבל. אני מקבל תגובות כבר עשרים וחמש שנה. אבל כאלו לא קיבלתי. המון תגובות של אנשים, סיפורים מאוד מיוחדים שמלמדים שהשירים האלו נגעו בהם, שנכנסו לנשמה בעמקות.
"אמר לי יהודי: יש לנו מתנה כל כך גדולה, השבת שהיא מקור הברכה. לפעמים שוכחים איזו מתנה עצומה נתן לנו הקב"ה עם השבת. גם אני לפעמים שוכח. בכיתי הרבה בפרויקט הזה. ממש בכיתי בהקלטות. אילו שירים נפלאים יש לנו בשבת. יש שירים שאף פעם לא שמעתי אותם ככה. את העיבודים העדינים, את היכולות המדהימות האלה.
"אחת לשבוע יוצאת מחרוזת על פי הסדר של שבת. יום שישי, קבלת שבת, מתחילים לקבל על עצמנו את הקדושה של שבת המלכה. ואז קידוש, 'שלום עליכם', 'אשת חיל' וכל השירים המיוחדים. שמתי שם שיר של 'אשת חיל' של שמואל ברזיל, שאנשים כמעט לא מכירים ואני מכיר מהילדות, ועוד המון דברים מיוחדים.
"כך מתקדמים עם סדר השבת ומסיימים בעונג שבת. לקחתי ממש את כל המעבדים, מכל הגוונים והסגנונות, כדי שיהיה הכי מושלם שאפשר. בסך הכל הוצאנו אחת עשרה מחרוזות, כל מחרוזת עשרים וחמש דקות. כל מחרוזת כזו היא כמו אלבום שלם.
"אבל זה לא נגמר רק שם. במשך השנים האלה עבדתי גם על חמישה עשר שירים חדשים. שירי שבת חדשים. והם יצאו לאור אחרי שנסיים לשגר את המחרוזות. אין לי ספק שגם הם יצליחו לגעת בכל כך הרבה נשמות בעם ישראל".
פרק ז: חדשנות
זכרונות משולחן השבת. יעקב ואחיו עם אביהם ז"ל
דור עם הפרעת קשב
"יש יצירות שיש להן תאריך תפוגה, שיר שבא לתקופה. שירי השבת שהוצאתי, אני מאמין, יישארו לעולם, אבל יש שירים שהם לתקופה מסוימת ואחר כך נעלמים. לפעמים חייבים את השיר הזה, שיָרים את עם ישראל, שישמח אותו, שירגש אותו.
"יש לנו אחריות וחובה להוציא גם שירים שיישארו באוויר רק תקופה. חלק מהנוער שפחות מחובר לאידישקייט, צריך את היצירות האלה שמחברות אותו ליהדות. יש ברחבי העולם וגם בארץ נוער שצריך את השמחה הזו של האידישקייט, אבל גם רוצה אותה בסגנון ובסאונד של היום. לא פעם נתקלתי בנערים שאמרו לי את זה במפורש. החסידי הסטנדרטי נחשב אצלם למיושן וצריך למצוא דרך לתפוס אותם.
"יש מקום ליצירות מהסוג הזה, כמובן בגבולות המותרים. חשוב להקפיד על המסר. המסר חייב להיות אמיתי, לא כל מיני דברים חולפים. 'תדליק את האש', למשל, הגיע מהמקום הזה. המסר הוא שלכל יהודי יש אש, נשמה, ניצוץ שיכול להידלק בכל רגע ולהתקרב להשם. אז נכון, המוזיקה הזו הרבה יותר חדשנית אבל היא חשובה בשביל ציבור מסוים שצריך אותה.
"אספר לך משהו ששמעתי ממי שמטפל בנוער נושר. פעם הוא ראה את הגה"צ רבי משה שפירא זצ"ל, בעל המחשבה הנודע, והחליט לרוץ אליו ולבקש עצה עבור הבחורים האלה.
"כשניגש שאל את ר' משה: מה עושים איתם? למה הרב חושב שזה קורה בדור שלנו? לר' משה היו עיניים חודרות שנכנסו ישר לתוך הנשמה. ר' משה שתק רגע ואז אמר לו: אתה חושב שההורים שלהם רקדו בשבת? אתה חושב שהם שרו ככה זמירות שבת עם חיוך ושמחה יהודית אמיתית?
"המשיך ר' משה: כתוב בגמרא 'המוציא מחברו עליו הראיה'. מי שרוצה להוציא משהו מבן אדם, צריך להראות ראִייה. האם הראית את הראייה לילדים שלך? לבחורים האלה שזקוקים לראות בעיניים שלהם את השמחה שמביאה איתה היהדות – תבדוק טוב אם ההורים שלהם מראים להם את השמחה הגדולה שיש באידישקייט, את האהבה ליהדות, למצוות ולתורה.
"אגב, גם המוזיקה השתנתה בגלל הדור הזה, שסובל מהפרעות קשב. אני רואה מוזיקאים שיוצרים מוזיקה מהירה מאוד, בלי לחשוב על התוצאה, בלי לחשוב על ההשלכות, רק על הלהיט העכשווי. זו מציאות לא בריאה.
"זה מתכתב עם בעיה אמיתית שיש בדור הזה. חוסר סבלנות כללי. אמר לי פעם חבר שהדבר הכי גרוע בעולמות הדיגיטליים הוא העובדה שהכל רץ מהר־מהר. השכל לא יכול לעצור רגע וליהנות ממשהו טוב. הכל חייב להיות מהר, אין סבלנות להקשיב, להתעמק.
"יש צעירים רבים שלא מסוגלים לשמוע שיר יותר משתיים–שלוש דקות. אם הוא ארוך יותר, הם כבר עוברים לשיר הבא. זו סכנה וזה דורש גם מהמוזיקאים להתאמץ יותר כדי להגיש יצירות שיש בהן תוכן חשוב שיעניין את הנוער וגם יהיה עשיר ויכניס אליו את הקדושה".
פרק ח: ימי מלחמה
״לא ניסיתי להיות סטאר״. בריאיון ל׳משפחה׳
ילדיי ספגו טראומה
"בשמחת תורה תשפ"ד הייתי עם המשפחה שלי בירושלים. חג הסוכות של אותה שנה היה נפלא. היו הרבה אירועים, יומיים קודם רקדתי עם ארבעים אלף איש באשקלון. היה מדהים ומרגש.
"בבוקר שמחת תורה התעוררתי עם כל המשפחה לשמע האזעקות. הבנו שמשהו קורה. שמועות החלו להגיע. הבנו כבר שזה משהו שלא היה כמוהו. אנחנו שומרים שני ימי חג כמנהג בני חוץ לארץ ומייד כשהסתיים יום טוב שני היה ברור שאנחנו חייבים לחזור הביתה במהירות.
"עברנו תלאות רבות. יצאנו דרך יוון ולונדון והגענו הביתה. בינתיים הייתי צריך להסביר לילדים מה קורה פה. ילדים לא מסוגלים להבין מה זו השנאה הזו, אילו מפלצות יכולות לעשות דברים איומים כאלה. הם לא מבינים את הסיטואציה כפי שילדים שחיים בדרום מבינים אותה.
"ההתמודדות הייתה קשה, מורכבת, כמו כל יהודי בארץ ובעולם שהתמודד באותם הימים עם קושי גדול. אחר כך הגיעו בעיות שינה של הילדים, פחדים ועוד התמודדויות שאני בטוח שיש לרבים־רבים בעם ישראל.
"כשהיינו בלונדון הלכנו לאכול במסעדה בניסיון להירגע מהחוויה. בדרך עברנו ליד קבוצת ערבים והילדים שלי מייד נכנסו להיסטריה, שאלו אותי אם מה שקרה יכול לקרות גם כאן, לנו, חלילה וחס. הרגעתי אותם ולפתע עברה שם אישה, אנגלייה. היא הביטה בנו, עם הכיפות והציציות ואמרה לנו בקול: אתם צריכים לנצח את האנשים האלה. אתם היחידים שיכולים, כי אתם עם הנצח. והלכה.
"אמרתי לבן שלי: אתה רואה? את זה אפילו הגויה מבינה. אז בוודאי אנחנו צריכים להבין. אנחנו עם הנצח ונכון שאנחנו סבלנו וסובלים ובאמת אנו בוכים ומתאבלים על מה שקרה, כי זה באמת משהו שהקב"ה הביא עלינו וזה ניסיון קשה ביותר, אבל אנחנו חזקים באמונה ואנחנו ננצח.
"בספרים הקדושים כתוב שאסונות באים לעולם בגלל שאנחנו לא ביחד. בגלל חוסר באחדות. כשאנחנו מדברים רע זה על זה, כאשר יש שנאה וויכוחים, עלול לקרות אסון. בוודאי שיש בעם ישראל חילוקי דעות וזה גם בסדר להתווכח, אבל הגענו למצב של שנאה. אני לא מבין בחשבונות שמיים, אבל אם רק היינו מקשיבים יותר זה לזה לפני האסון הזה, מי יודע מה היה נמנע מאיתנו.
"כשחזרתי הביתה הלכתי כדרכי לכולל שבו אני לומד. הרב שלי אמר לי: אני יודע שאתה אוהב ללמוד וזה מצוין, תלמד הרבה תורה, אבל עכשיו יש לך אחריות. שליחות. סע לארץ ישראל ותשמח את האנשים, את החיילים, את הפצועים.
"נסעתי בחזרה לארץ. הכרתי את משפחת דנינו, שהבן שלהם אורי הי"ד, נרצח בשבי. הבאנו אותם מאוחר יותר לארצות הברית למסעות של חיזוק. הסתובבתי במרכזים הרפואיים בין הפצועים והרגשתי שזו החובה שלי בזמן הזה, לחזק את עם ישראל עם המוזיקה שלי.
"כשנחתי בארץ בפעם הראשונה אחרי שפרצה המלחמה, נסעתי מייד משדה התעופה לתל אביב, לדירה של משפחת ארגמני, שבתם נועה עוד הייתה אז בשבי חמאס. נכנסתי לבית וביקשתי לחזק את האבא. אמרתי לו: אתה לא מכיר אותי, אבל אני מבקש לשיר לך. הוא היה קצת מסויג, אמר שאשתו לא מרגישה טוב. בסוף אמר: נו, טוב, בואו נשיר חמש דקות.
"התחלנו לשיר והשירה הזו הובילה לבכי ולהתרגשות שאין כמותה. שרנו 'והיא שעמדה' ועוד שירים שממש נכנסו ללב. ישבנו יחד אולי שלוש שעות. זה סיפור שמסוגל להסביר את הכוח של המוזיקה. היא שם, נכנסת ללבבות ומחברת אותנו, כאנשים, כיהודים".
פרק ט: והיא שעמדה
יש לנו הפתעה
"גדלתי על מרדכי בן דוד. בילדות שלי הוא היה מושמע כל הזמן בבית שלי וזכיתי שהיום הוא חבר שלי. ראיתי אדם שבאמת כל מה שהוא עשה, באנגלית ובעברית, היה ליצור עוד דברים מיוחדים. מרדכי היה ההשפעה שלי. כשאני התחלתי ליצור מוזיקה רציתי להביא משהו חדש לעולם, כמו שמרדכי הביא משהו חדש לדור שלם.
"ברוך השם שהיו לי הרבה מאוד יצירות שהצליחו מאוד ועד היום שרים אותן בכל מקום. אם זה 'רחם', 'אם אשכחך', 'אשת חיל' ועוד שירים רבים שבסייעתא דשמיא זכו ועדיין זוכים לרגש הרבה יהודים בכל העולם.
"אחד השירים ששרתי הרבה מאוד במלחמה היה 'והיא שעמדה'. הוא באמת שיר שמספר את הסיפור שלנו, של עם ישראל, בכל דור ודור, ובוודאי כשפוקדים אותנו אסונות, אז נאחזים בשיר הזה, בתפילה שהקב"ה יצילנו מידם.
"כאשר השיר הזה הגיע אליי לא חשבתי שהוא יהיה להיט גדול כל כך. כל שיר יש לו הכתובת שלו. הייתה לי פגישה אחת עם יונתן רזאל, והוא ניגן לי המון שירים. זה היה באולפנים של קן ברג'ס ע"ה. הוא ניגן כל מיני דברים ובסוף הוא אומר לי: תשמע, יש לי שיר אחד שאני מתלבט אולי לשים בתקליט שלי, אבל אשמח להשמיע אותו. אמרתי: אוקיי, תשמיע. בוא נראה.
"והוא מנגן והמפיק שלי אז, יוחי בריסקמן, בדרכנו במטוס בחזרה אמר לי: אתה רוצה לקחת? אני צריך להחזיר תשובה ליונתן. אמרתי: תן לי לשמוע שוב. ישבתי עם עצמי ושמעתי אותו שוב ושוב. אמרתי ליוחי: שים אותו בצד, בשבילי. ואז עלה רעיון להזמין את יונתן לשיר אותו יחד בקיסריה. יונתן יכתוב את העיבוד, יבוא ונשיר את זה יחד. ככה זה נולד. בפעם הראשונה ששרתי אותו זה היה עם יונתן והשאר היסטוריה.
"מישהו בא אליי אחרי האירוע, מוזיקאי מפורסם, ואמר לי: תשמע, זה שיר טוב. אבל מי ישיר אותו סתם ככה? רק בפסח ישירו אותו. למעשה הוא שיר של אמונה אמיתית והוא מיוחד מאוד ובוודאי שבפסח הוא עולה בכל מקום, ברוך השם. הייתי בלילות סדר בכל מיני מקומות בעולם ואני שומע מכל חלון את השירה שלו.
"אני מאמין שמחרוזות השבת שיוצאות עכשיו יהיו משמעותיות אפילו יותר, כי לשבת יש הכוח שלה, ושירי שבת, כפי שדיברנו, יש להם מקום מיוחד מאוד בעולם המוזיקה היהודית".
פרק י: כמיהה לאחדות
לא קורא חדשות
"דיברתי הרבה על היכולת של המוזיקה לקרב נערים, צעירים שנמצאים רחוק מאוד מיהדות ובזכות המוזיקה הלבבות שלהם נפתחים. אבל מוזיקה יש בכוחה גם לאחד לבבות בתוך עם ישראל שלפעמים רחוקים מאוד מאוד זה מזה.
"זה לא תמיד קל. זו העבודה של יהודי לראות את האחר, כל הזמן, להרגיש את הזולת. אני לא יכול לכפות על אדם להרגיש משהו כלפיי, אבל אני יכול לעבוד על עצמי כדי שארגיש יותר את האדם האחר. קל מאוד לשמוע רק את הצד שלך אבל באמת קשה להיכנס לנעליים של האחר ובאמת להבין אותו.
"למוזיקה יש יתרון גדול מאוד במישור הזה, כי כשהאורות כבים ויש חושך, והתזמורת מנגנת ואני שר, אני רואה את כולם מבקשים, משתוקקים לשיר זה עם זה. שם כל המריבות נעלמות, כל הפחדים, כל השנאות. כשכולם שרים יחד, כל זה נעלם וכל אחד רואה פתאום את האחר, רוצה לשיר עם הזולת.
"ה'שפת אמת' אומר 'שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו' – שלא אחד בלבד – אנחנו 'בלבד' בעולם, אבל אם אנחנו 'שלא אחד' אלא ביחד, אזי הקב"ה מצילנו מידם.
"בוודאי שיש ויכוחים ודברים ואני לא נכנס למקומות האלה. אני לא קורא חדשות ולא חי בעולמות החברתיים. אבל בוודאי שאני יודע מה קורה בעולם ורואה את המקומות הלא טובים שיהודים מגיעים אליהם בגלל המריבות והוויכוחים.
"מבחינתי, בכל שנותיי, תמיד ראיתי שבמוזיקה העימות נעלם. המתח מתפוגג. כאשר אנחנו שרים יחד 'מה זה גוף ונשמה, בשביל מה, רוצה להיות קרוב אליך', אנשים מרגישים זה את זה וביחד את החיבור לבורא עולם.
"אני מתפלל בכל יום לאחדות עם ישראל, בכל המקומות, וגם פועל בעניין הזה, כמו הפרויקט של שבת שהוא אחדות אמיתית בין כולם. אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, דתיים וחרדים, חילונים ומי לא. כל אדם שמגדיר עצמו שייך לעם ישראל יכול למצוא את עצמו בפרויקט הזה, להתרגש ממנו, להתחבר דרכו להשם.
"אם נצליח ובזכות המוזיקה יהודים יתקרבו זה לזה קצת יותר, יורידו קצת את המתח שיש, את האיבה – זה שווה את הכל. אני מרגיש כמו כולם שהמצב של כולנו מתוח מאוד בשנים האחרונות ואני באמת מאמין שהמוזיקה יכולה לעזור מאוד לאחדות".
