בנותיהן החליטו פתאום לחזור בתשובה, והן מצאו את עצמן קרועות בין אהבתן העצומה לבנות לבין הקשיים והפערים שנוצרו | מה עובר על אימהות לבנות שחוזרות בתשובה, ואיך הן מתמודדות עם ההערות של החברה, השינוי העצום והקשר עם הנכדים? שלוש אימהות מעוררות השראה בשיתופים מתוך הלב. אירה יעקב-סולבייצ'יק, אמא של קסם; נלי לוי, אמא של קרן בנין ואביבה סולקין, אמא של קרן אדלר | תשובת המשקל
"תחשבי מה זה אומר שהבת שלך יוצאת לטיול בחו"ל וחוזרת משם אדם אחר לגמרי", מאתגרת אותי אירה יעקב-סולבייצ'יק כשהיא מנסה להמחיש לי את מה שעברה עם בתה קסם לפני כשתים עשרה שנים.
"כשאני אומרת אדם אחר אני מתכוונת מכל הבחינות", היא מוסיפה, "הדיבור, ההשקפה וגם הנראות החיצונית. כך בדיוק היה אצלנו. בתנו קסם יצאה לטייל בחו"ל, וכששבה משם היה ברור לה שהיא חוזרת בתשובה והיא אפילו הלכה ללמוד במדרשה בצפת. מי שלא חווה את זה, פשוט לא יוכל להבין את גודל התדהמה וההלם".
אבל יש גם כאלו שדווקא מבינים זאת היטב. כזו היא למשל נלי לוי, אימה של קרן בנין. נלי היא אשת חינוך, ובמשך שנים עבדה כמורה מחנכת ומרכזת.
"אני חיפאית", מספרת נלי על עצמה. "בעלי ז"ל ואני ילידי מרוקו, חמי היה רב וסופר סת"ם, אבל אנחנו קיימנו אורח חיים חילוני.
"עם זאת, מעולם לא היינו רחוקים מהדת, ולצורך הדוגמה – כשהבן הבכור שלנו עלה לכיתה א', שקלנו לשלוח אותו לבית ספר דתי, כי רצינו שיכיר את היהדות וילמד עליה, ובהמשך יבחר את מה שנכון לו.
"בסופו של דבר שלחנו אותו לבית ספר כללי, כי לא רצינו שהוא יראה בבית הספר משהו אחד ובבית משהו אחר, אבל הדת לא הייתה זרה לנו ותמיד היה לנו כבוד כלפיה.
"בעלי עבד במשך שנים כמנהל בית ספר והקפיד להכניס לכיתות לימודי יהדות, כי היה חשוב לו שהילדים יכירו וידעו.
"ובכל זאת", ממשיכה נלי, "כשקרן חזרה בתשובה זה היה מבחינתנו שוק גמור. ממש הלם. לא חלמנו שזה הולך לקרות".
"במקרה שלנו החזרה בתשובה לא הייתה הפתעה מוחלטת", מספרת אביבה סולקין, אימה של אומנית הבמה החרדית קרן אדלר.
"קרן הכירה את בעלה כשהוא היה דתי. באותם ימים ידעתי בליבי שייתכן מאוד שגם קרן תחזור בתשובה בעקבותיו. אומנם היא לא הייתה דתייה והוא לא לחץ עליה לחזור בתשובה, אבל בעיני רוחי כבר ראיתי את התרחיש הזה. למעשה, חשבתי על כך עוד לפני שקרן בעצמה הבינה שזה עומד לקרות".
מה באמת עבר עליהן כאימהות, כשהן התחילו להבין שבנותיהן בחרו בדרך שונה משלהן? איך הן מתמודדות עם השינוי הקוטבי, ואיך הן מצליחות למרות הפערים שנוצרו, לשמור על קשר קרוב עם הבנות, החתנים והנכדים? אירה, אביבה ונלי משיבות על כך בפתיחות, בקבלה ובאהבה גדולה.
האהבה מנצחת
אצל אירה התחיל הסיפור לפני כשתים עשרה שנים. "קסם הייתה מאז ומעולם אדם מאוד מיוחד", היא מספרת. "אינטליגנטית בצורה לא רגילה, רגישה מאוד ומחפשת משמעות.
"כבר בשנות התיכון היא למדה בקורסים לנוער שוחר מדע והצטיינה בהם במיוחד. כחלק מלימודיה השקיעה קסם גם בלימודי פילוסופיה. היינו יושבות יחד וקוראות ספרי פילוסופיה, והיא אף התקדמה עם זה והוזמנה להקריא שירים בארוע למשוררים.
"קסם יצאה לטיול גדול בחו"ל, וכהרגלה לקחה איתה ערמת ספרים. היא סיפרה לי לאחר מכן שלאורך כל הטיול היא לא חשבה לרגע על חזרה בתשובה, אך בשלב מסוים היא הגיעה למילאנו ונכנסה לבית חב"ד, בלי לדעת שזהו בדיוק יום כיפור.
"קסם התכוונה בסך הכל לגשת לחדר המחשבים ולכתוב לי דרך המייל שהכל בסדר, אך כשהתברר לה שזהו יום כיפור, משהו בה נפתח והיא התחילה לבכות. שליחי חב"ד אמרו לה לאחר מכן שהם הרגישו שבבכי שלה היא פותחת שערי שמיים.
"הם הציעו לה לישון בביתם, וחדר השינה שניתן לה היה בספרייה. מכיוון שקסם אוהבת מאוד לקרוא היא ראתה שם את ספר התניא והתחילה לקרוא בו, וכך בעצם התחיל הכל.
"הכי מצחיק בסיפור", מציינת אימה, "זה שכאשר קסם שלחה לי מייל שבו היא כתבה שהיא ישנה בבית חב"ד, הגבתי לה: 'תיזהרי שלא יחזירו אותך בתשובה'.
"זו הייתה כמובן בדיחה, אך היא הפכה למציאות. קסם גילתה את היהדות, היא עצרה את הטיול וחזרה לארץ, וכאן המשיכו הדברים להתגלגל במהירות – קסם החליטה שהיא רוצה ללמוד במדרשה בצפת וגם התחברה לקהילה שם.
"מדי פעם היא באה לבקר אצלנו בבית, אך כבר הקפידה על כשרות ועל שמירת המצוות".
במקרה של קרן בנין, מספרת נלי שקרן עשתה את התהליך עם בעלה, לאחר שכבר הייתה נשואה. נלי מדגישה את המילה "תהליך".
"זה לא קרה ברגע, אלא בהדרגה, אבל פתאום מצאנו את עצמנו עומדים מול סיטואציה שבה הבת שלנו נמנעת מלהתארח אצלנו בראש השנה כי 'המטבח שלנו לא מספיק כשר'.
"זה היה הרגע שבו התחלתי להרגיש את הקושי, כי כל עוד היא רק התעניינה ביהדות והוסיפה לעצמה תוכן לחיים – הכל היה בסדר, אבל כשזה הוביל לסירוב שלה לאכול במטבח שלנו, זה היה בשבילי כמו שהיא אומרת שכל מה שאנחנו עושים בבית לא נכון. זה כבר לא התאים לי".
באותם ימים מיהרה נלי לשוחח עם בן דוד שלה שחזר בתשובה שנים רבות קודם לכן. "הוא אמר לי מילה אחת: 'תירגעי'. אחר כך הוא גם הסביר שזהו תהליך טבעי שעובר על כל בעל תשובה – בתחילה הוא מנסה להיות קיצוני וללכת עד הסוף, אך בסופו של דבר הוא מתמתן ומצליח למצוא את הדרך לתקשר עם הוריו. הוא צדק, כי באמת כך היה".
ואילו במקרה של קרן אדלר, זה היה מרתק ממש. "כחמש שנים ניהלו קרן ובעלה חיים של זוג מעורב, הוא דתי והיא חילונית, ואז התחיל להתחולל השינוי", מספרת אביבה, "פתאום קלטתי שמה ששמעתי עד עכשיו שקורה אצל אחרים, מתרחש כעת אצלי בתוך הבית".
עניין של רצון טוב
ואיך אתן הרגשתן עם זה?
אביבה: "אני לא יכולה לומר שזה היה לי קל, אבל אני כל כך אוהבת את קרן וראיתי שגם לה בעצמה קשה השינוי, לכן החלטתי פשוט לקבל את זה באהבה, העיקר שלא להוסיף לה קושי והתמודדות גם בזירה שלי".
אירה: "בהתחלה הכל היה מבחינתי בסדר. הרגשתי שיש לקסם נחת ורוגע ממה שהיא עושה, וזה הרגיע גם אותי. אבל עם הזמן צצו קשיים. כך למשל כשהסתכלתי על מדפי הספרים בחדר שלה וקלטתי שיותר היא לא תקרא ספרי פילוסופיה שכל כך אהבה. זה היה לי עצוב, ואז בכיתי בפעם הראשונה.
"היה לי גם קשה להשלים עם זה שקסם הולכת לוותר על דברים שהיא כל כך התאמצה כדי להשיג אותם, כמו למשל בתחום האומנות והכתיבה".
ניסית לומר לה משהו?
"כן, בתחילה ניסיתי לטעון שספרי הפילוסופיה אינם נוגדים את הדת ולא סותרים אותה, הם דווקא מאוד רוחניים, אבל קסם כבר הייתה במקום אחר לגמרי. עניינו אותה דברים אחרים. הייתי צריכה לעבור עם עצמי תהליך מסוים כדי להבין שהיא מוותרת על הספרים כי מצאה משהו אחר שממלא אותה יותר, לכן אני צריכה ללמוד לשחרר.
"מאז שנולדו בנותיי גידלתי אותן באופן שאפשר להן לבחור את הדרך שבה הן מעוניינות ולצעוד בה", היא מדגישה. "אני אומנם אמא שלהן, אך לא מאמינה שכהורה יש לי זכות להחליט על חייהן. אם קסם מרגישה שהיא נמשכת לדרך חיים מסוימת, מי אני שאעצור אותה? אלו החיים שלה, ומי אמר שמה שנכון לי נכון גם לה?"
משפטים דומים נשמעים גם מנלי: "ארך לי זמן להסתגל לתהליך ולהבין שקרן עשתה מהפך סופי ושחייה יהיו שונים מהחיים שלי ושל יתר בני משפחתה.
"אבל אחרי שהפנמתי את זה, אמרתי לעצמי: 'הכל נכון, אבל הבת שלי יקרה לי ואני רוצה שנישאר מאוחדות, אז הברירה היחידה היא פשוט לכבד את הבחירה שלה'".
המילה "כבוד" ממשיכה לחזור על עצמה לא מעט במהלך השיחה עם נלי. "כשהבנתי את המצב החלטתי להכשיר את המטבח כדי שקרן תרגיש בנוח כשהיא מתארחת אצלנו.
"כיום כבר יש לה שישה ילדים, שיהיו בריאים, וכשהם מגיעים לשבת אני מכינה להם אך ורק אוכל כשר למהדרין ומשתדלת לבוא לקראתם בכל נושא. לא תמיד קל לחפש בכל הסופר את הפירות שבהם נשמרה שמיטה לחומרה או בכשרות בד"ץ, אבל עם השנים למדתי שכשיש רצון טוב משני צדדים, כל קושי יכול להיפתר.
"כך למשל כשאנחנו נפגשים אצל הבן הבכור שמתגורר בקיבוץ, כלתי מכינה את הארוחה אצל שכנים שלהם, שיש להם מטבח כשר לגמרי, או שאני מכינה את האוכל אצלי בבית ומביאה לשם.
"לא מזמן התקיים אירוע בר המצווה של בנה של קרן, ולכבודו קניתי מלכתחילה בגד צנוע שעונה על כל הדרישות. לא כי מישהו דרש את זה ממני, אלא כי אני מכבדת את הבת שלי. מבחינתי זהו בסך הכל ויתור קטן, ואני שמחה לעשות אותו למענה".
גם אירה בטוחה שאם יש רצון טוב, אפשר למצוא פתרון לכל דבר. "תארי לעצמך שפעם רצינו לחגוג עם כל בני המשפחה, ונסענו מהמרכז עד לצפת, כי שמענו שרק שם יש מסעדה איטלקית טובה בכשרות למהדרין.
"בהמשך למדנו להכיר גם מסעדות כשרות למהדרין במרכז, וגם מצאתי כמה חברות קייטרינג שאני משתמשת לא פעם בשירותיהן, ובכך נמנעת מלכתחילה מלהיכנס להתמודדויות בנושאי כשרות".
איזהו מכובד
כפי שנלי ציינה, חזרה בתשובה היא תהליך ממושך, שלכל אורכו ישנן הפתעות וטלטלות. כך היה גם במקרה שלה, כאשר באחד הימים הודיעה לה בתה קרן שהיא מתכוונת לסגור את בית הספר לריקוד שאותו ניהלה עד אז, כיוון שאינה מוכנה עוד ללמד קבוצות מעורבות.
"מדובר בבית ספר לריקוד שנחשב באותם ימים לגדול ביותר בארץ והיו לה המון קבוצות ותלמידים", מסבירה נלי. "לא האמנתי למה שאני שומעת. אומנם קרן הסבירה לי שהיא תמשיך ללמד באופן פרטי ובקבוצות של נשים בלבד, אך שתינו הבנו שההצלחה האדירה שהייתה לא תחזור עוד.
"למרות שהייתי מזועזעת, לא אמרתי לה מילה. הבנתי שזו החלטה אמיצה מאוד ולא רציתי לרפות את ידיה. אני גם סומכת על קרן – היא יזמית לא קטנה, וידעתי שהיא לא תשב רגל על רגל, אלא תמצא דרך להתקדם באופן אחר.
"הדבר המדהים הוא שבסופו של דבר דווקא השינוי הזה הוביל אותה להצלחה ענקית, ובתוך זמן קצר היא כבר הקימה בית ספר להכשרת מורות למחול בשיטה יהודית. עד היום עברו אצלה אלפי תלמידות, ושיטת הריקוד 'ביילה' שהיא פיתחה, מופצת כיום בכל רחבי הארץ.
"כיום קרן עסוקה מאוד בכל שעות היום בעבודה, אך זה לא מונע ממנה לבקר אותי בחיפה, וגם לארח אותי בביתה ברעננה. בדרך כלל אני באה ליומיים ברצף, כדי להספיק לפגוש את הנכדים המקסימים שהם הכיף והבונוס הכי גדולים שיש לי בעולם הזה".
"גם אנחנו חווינו טלטלה גדולה כשקרן שלנו הפסיקה להופיע בשבת", מזדהה אביבה. "במשך שנים, גם אחרי שהתחתנה, היא המשיכה לצאת להופיע בשבתות ועשתה חיל בתחום.
"אחרי החזרה בתשובה היא הפסיקה להופיע ונוצר לה חור גדול ביומן. אבל קרן מאוד מוכשרת, והיא התחילה מייד לחדור לציבור החרדי במופעים מיוחדים שמותאמים לו".
ביקרת במופעים שלה?
"בוודאי. לפני כמה שנים היא יצאה במופע חדש לנשים – 'תתאווררי', יחד עם אומנית הבמה גל בידרמן שאף היא חזרה בתשובה.
"שתיהן מעלות קומדיה שממחישה את היחסים שלהן עם האימהות בעקבות החזרה בתשובה, ובסופה של ההצגה הן מעלות אותי ואת אמא של גל על הבמה. תמיד יש שאלות מעניינות מאוד מהקהל, ובדרך כלל משודרת הערכה, זה נותן הרגשה מאוד חמה".
גם במקרה של קסם, בתה של אירה, התרחשו כמה תהפוכות, שהראשונה בהן הייתה כשקסם התחתנה עם בעלה, אף הוא חוזר בתשובה, דרך שידוך.
"הם התגוררו שנתיים בצפת, ולאחר מכן עברו להתגורר אצלנו בבית ביחידת דיור נפרדת", מספרת אירה, "באותם ימים התחלנו להרגיש מקרוב את המשמעות של חזרה בתשובה, כי פתאום הם רצו שנכשיר את המטבח ונתאים את הבית.
"זה לא התאים לנו, אך ניסינו לבוא לקראתם, ובסופו של דבר החלטנו על הפרדה – ביחידה שלהם נקפיד על כל ההלכות, אבל בביתנו נמשיך לנהוג כרגיל. בסעודות שאכלנו יחד, כמו למשל בליל שבת, הייתי מבשלת אצלם ביחידה, ולעיתים קרובות הם בישלו את האוכל.
"בהמשך הם עברו לדירה משלהם, ואז החלו להיוולד הילדים ואיתם גם השאלות לגבי שבת. אני תמיד רוצה לארח את קסם ומשפחתה, אבל יש בבית כאלו שקשה להם להימנע מביצוע פעולות שאסורות בשבת.
"בסופו של דבר מצאנו לכך תשובה יצירתית, באמצעות חלוקת הבית על ידי וילון באופן שיאפשר לכל אחד להתעסק בענייניו. בהמשך גם קניתי סט כלים מיוחד וטבלתי אותו, כדי שכאשר הם באים אלינו הם יוכלו לאכול.
"בכלל, מתברר שלעובדת היותי טבעונית יש מעלה גדולה בכל הנוגע לשמירת כשרות המטבח".
קשר של חיבור
אילו תגובות אתן מקבלות מהסביבה ומהחברה לכך שבנותיכן חזרו בתשובה?
נלי: "אצלנו היו תגובות בעיקר מהמשפחה הקרובה. הבנים שלי לא אהבו את הרעיון שקרן לא יכולה להצטרף למפגשים בשבתות, הם אפילו נפגעו מזה – 'מה, את לא באה לבקר את אח שלך?' אבל גם הם למדו להבין ולכבד, וכיום יש בין כולם קשר מצוין".
אביבה: "אצלי נשמעות עד היום הרבה מאוד תגובות. תמיד שואלים אותי: 'מה? הבת שלך חזרה בתשובה?' והשאלה הבאה היא: 'ואיך את מקבלת את זה?' בכל פעם אני עונה במילה אחת: 'באהבה'.
"כשמתחשק לי אני מסבירה ומפרטת שהדבר הכי קל הוא לפרק את המשפחה ולקרוע את היחסים, אבל לא נרוויח מזה שום דבר, הילדים רק יתרחקו עוד יותר וההורים יהיו מתוסכלים.
"במקרה שלי ידעתי מהרגע הראשון שאני לא רוצה להגיע למקומות הקשים האלו. רציתי שלקרן יהיה קל בחיים, אז החלטתי פשוט לזרום ולהיות איתה".
אירה: "אחרי שקסם שלנו התארסה והלכנו להזמין את השכנים לחתונה, תגובתו של אחד מהם הייתה: 'אני משתתף בצערכם'. בעיניי זו תגובה לא הגיונית ובלתי נתפסת.
"לפעמים אני שומעת תגובות כמו: 'תשמחי שהבת שלך לא נפלה לחומרים מסוכנים, אלא רק חזרה בתשובה', וגם כאן אני לא מבינה בכלל את פשר ההשוואה. הילדה שלי בסך הכל בחרה את דרך החיים שלה, וזוהי דרך שמעניקה לה אושר גדול. למה שאקבל את זה בצער ובכאב?"
ואיך הקשר שלכן עם הנכדים?
נלי: "כשאני מגיעה לנכדים אני לבושה כמו שאני רגילה להתלבש, אני גם יוצאת איתם כך לקניות ולגינה, וזה בסדר גמור מבחינתם. אף פעם לא שמעתי מילה של ביקורת.
"עם זאת, אני חייבת לציין שהם מתגוררים בקהילה של בעלי תשובה, כך שהם רואים דברים דומים גם אצל השכנים והחברים. הם לא מרגישים יוצאי דופן".
"הקשר שלי עם הנכדים הוא קרוב מאוד", מספרת אירה, "לקסם יש ארבעה בנים מתוקים ואני נהנית מכל רגע במחיצתם. נכון שאני יודעת שהם לא יתגייסו לצבא בבוא היום, אבל למדתי לשחרר וזה כבר לא מפריע לי".
גם אביבה חשה קרבה גדולה לנכדיה – ילדיה של קרן, והיא גם נוכחת מאוד בחייהם. "לאחרונה הגעתי למסיבת סידור בגן של הנכד, כי קרן לא יכלה לבוא", היא נזכרת.
"אני יודעת שנראיתי קצת שונה ויוצאת דופן, אבל לא היה נראה שזה אכפת למישהו. להפך, דווקא עזרתי לגננת לאורך כל המסיבה ושוחחתי עם האימהות בהנאה רבה, לרגע לא הרגשתי חוסר נעימות.
"בדיוק השבוע ביקרו אצלי הנכדים והתחשק להם לאכול פיצה. ירדנו מייד לרחוב, חיפשנו פיצה בכשרות בד"ץ, ואחר כך עלינו הביתה ואכלנו בכלים חד פעמיים. כשרק רוצים, הכל קל ופשוט.
"לפעמים אני אומרת לחברות – 'נראה לכן שהחזרה בתשובה של הבת שלי מקשה על החיים, אבל ביום-יום לא מרגישים את הפער, אלא רק את הקרבה והאהבה'".
ואילו אירה מוסיפה תובנה חשובה: "במשך השנים גיליתי שאם אתה נותן לילד שלך להרגיש שאתה מכבד את הבחירות שלו, ומעריך אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל שהוא עושה דברים בדיוק כמו שאתה חושב, בסופו של דבר אתה מרוויח אותו בגדול, כי נוצר ביניכם קשר הרבה יותר עמוק וקרוב".
להיות מאושרת
בואו נדבר בכנות – נשמע שאתן שלמות עם הדרך של בנותיכן ותומכות בהן. האם היו בכל זאת רגעים שבהם הרגשתן שאי אפשר לגשר ולפשר?
"בהתחלה זה קרה הרבה", נזכרת אירה, "לקח לי זמן להפנים את המציאות ולא להיפגע מכך שהבת שלי בוחרת דרך חיים שונה משלי.
"כך למשל היה בערב החתונה של קסם, כשהיא לקחה אותי לראות חתונה בכפר חב"ד כדי שאוכל להתכונן נפשית ולדעת איך נראית חתונה בהפרדה. כשנכנסתי לאולם וראיתי את הכלה בכיסוי ראש, התחלתי לבכות. לא הייתי מסוגלת לחשוב על כך שקסם תצטרך לוותר על השיער היפה שלה.
"אחר כך, כשהתקרבה החתונה, יצאנו יחד לבחור שמלה ופאה, ושוב התחלתי לחוש את הדקירות בלב. ידעתי שאין כאן מקום לפשרות, זו הדרך של קסם, זה מה שהיא בחרה".
"מבחינתי הקושי הגדול ביותר, עד היום, הוא במטבח", משיבה אביבה. "אין לי שני כיורים ולכן אני לא יכולה לבשל לקרן ולמשפחתה, אף על פי שהייתי רוצה מאוד. הם מתארחים אצלי בשבתות, אבל קרן מביאה את האוכל איתה, בקופסאות ארוזות וסגורות.
"אני דואגת להצטייד בכלים חד פעמיים מכל הסוגים וקונה עוגות, חטיפים והמון פינוקים בכשרות למהדרין. אחר כך אני צריכה להתמודד עם אתגר נוסף – אירוח של שש נפשות בבית קטן. אף פעם לא חשבתי שלקרן תהיה משפחה כל כך גדולה… אבל גם עם זה אנחנו מסתדרים ומשתמשים במזרנים.
"לפעמים אני גם מתארחת אצל קרן בשבת, אך זה קורה רק כשמתאים לי להגיע לשבת כולה, כי אני לא רוצה לנסוע בשבת מול העיניים של הילדים".
"אני לא מרגישה קושי בהתנהלות מול קרן", מבהירה נלי, "אני חושבת שקושי נוצר כשלא מכבדים זה את זה, אבל אצלנו יש כבוד הדדי, וממילא ניתן לגשר על הפערים".
ואיך בסופו של דבר השפיעה החזרה בתשובה עליכן? אתן מרגישות שלמדתן משהו מבנותיכן בזכות החזרה בתשובה?
נלי: "לפעמים קרן מזמינה אותי להצטרף אליה להרצאות, היו כמה פעמים שנעניתי וזה היה מעניין מאוד. עם זאת, זה לא משפיע על אורח חיי".
אביבה: "בזכות קרן למדתי לקבל את השונה, ויש גם דברים מעניינים שהתחדשו לי. כך למשל הכרתי לפני כן את השיר 'שלום עליכם', אבל לא ידעתי שנוהגים לשיר לפני הקידוש גם 'אשת חיל'.
"בכל פעם שבעלה של קרן שר לה 'אשת חיל' זה מרגש אותי עד דמעות. הנכדות שלי תמיד צוחקות כשהן רואות כמה אני מתרגשת".
אירה: "זה לא שקודם לכן הייתי רחוקה מהדת. תמיד קראתי והכרתי כתבים דתיים, אבל מכיוון שקסם משתייכת לחסידות חב"ד, התוודעתי דרכה למאמרים של הרבי מליובאוויטש וכן לתניא, שזהו ספר עמוק ומלא ברבדים.
"קורה לא פעם שאנחנו יושבות וקוראות יחד כל מיני שיחות, וזה אפילו מזכיר לי את מה שהיה בעבר כשקראנו יחד ספרי פילוסופיה. זה מאוד נחמד לנו, אני אוהבת ללמוד ולהכיר דברים שפותחים את המחשבה".
נראה לך שזה ישפיע גם עלייך בבוא היום?
"אגיד לך את האמת – קסם קיוותה מאוד שזה יקרה", אומרת אירה בכנות. "היא גם ניסתה לשכנע אותי לא מעט פעמים, אבל הסברתי לה שעם כל הכבוד וההערכה שיש לי כלפיה, אני רחוקה עדיין מלעשות את הצעד הזה".
ולסיום, יש לאירה מסר קטן: "אני חושבת שכל מי שחוותה אימהות לילד בגיל ההתבגרות יודעת עד כמה זה מאתגר. זהו גיל שיש בו נטייה לחקור ולהטיל ספק בכל דבר, וילדים רבים מתרחקים מהוריהם.
"דווקא במקרה של קסם החזרה בתשובה שלה קירבה אותנו זו לזו. כי לאחר מכן היא התחילה להקפיד מאוד על כיבוד הורים, וגם קלטה מהסביבה כמה הם מעריכים את זה שאנחנו הורים שמקבלים אותה, וכך נוצר בינינו קשר קרוב.
"אני יכולה לומר באופן חד משמעי שזכיתי לקבל אותה בקשר הרבה יותר טוב מכפי שהיה קודם לכן, וכיום אני לגמרי מאושרת". ]
על אם הדרך
לא תמיד מגיעה החזרה בתשובה של הילדים כהפתעה מוחלטת. לעיתים היא באה בעקבות התחזקות של אחד ההורים, בזמן שההורה השני עדיין לא בשל לתהליך של חזרה בתשובה, או אפילו מתנגד לכך.
אביטל ברעם מציינת כי זו תופעה לא נדירה. "במקרה האישי שלנו התחתנו כחילוניים לפני כחמש עשרה שנה, ושנה לאחר מכן בעלי חזר בתשובה במלוא העוצמה. חיינו כשמונה שנים בפער הזה, כאשר אני כחילונית שומרת כמה דברים בסיסיים, אך איני רואה את עצמי כדתית, ואילו בעלי מקפיד על קלה כחמורה.
"באותם ימים התעוררו לא מעט דיונים בבית, וראינו איך הילדים מושפעים מכך ואיך הם מחפשים כל הזמן את הדרך הנכונה להם".
כיום אביטל כבר מתנהלת כאישה שומרת תורה ומצוות, ויחד עם בעלה עמי הם מלווים זוגות שעוברים תהליכים דומים, כחלק מעמותת 'התקשרות זוגית' שהם הקימו.
"אנחנו מתייעצים עם רבנים ידועים, וכבר עברו אצלנו יותר מאלף זוגות במצבים כאלו. זהו דבר רווח מאוד, ועם השנים הוא הופך לרווח עוד יותר".
מה ההמלצה שלכם לגבי הילדים? איך צריך להתייחס אליהם במקרים כאלו?
"במקרה שלנו החלטנו כבר מההתחלה לשלוח את הילדים למסגרות דתיות, אף על פי שאני עדיין לא חזרתי בתשובה. באותו שלב הם היו עדיין קטנים ולא ממש הבנתי איך זה ישפיע עליהם. בהמשך בחרו כל ילדינו לאמץ לעצמם אורח חיים דתי.
"כמי שהייתה באותם ימים מן העבר השני זה לא היה לי קל, אך אני פוגשת גם מקרים שבהם זה הרבה יותר קשה.
"בכלל, כשמדובר בילדים הנושא מאוד כאוב ומזמן הרבה מאוד מאבקים. יש מקרים רבים שבהם זוגות מצליחים להתמודד עם הפער הדתי שקיים ביניהם, עם רצון טוב מצד בן הזוג שאינו דתי בנוגע לכשרות המטבח, לשמירת הלכות הבית היהודי ולעוד דברים בסיסיים, אך כשמגיעים לנושא הילדים הם כבר מתקשים למצוא פשרה.
"כל אחד מאיתנו רוצה שילדים ידמו לו וילכו בדרכו. זהו טבענו האנושי".
ומה באמת התשובה לכך? מה אתם ממליצים?
"גם כיום, כאישה שומרת מצוות אני יכולה לומר שהנושא רגיש מאוד, ולא תמיד נכון לתת לילד לבחור צד אחד באופן חד משמעי.
"כדי להמחיש זאת אני יכולה לספר על זוג שאנחנו מלווים, שבו האמא חזרה בתשובה בזמן שהאבא נותר רחוק. הילדה הקטנה, בסך הכל בת שמונה, הודיעה להוריה שהיא מתכוונת לצום את צום תשעה באב במלואו.
"היה ברור שהיא עושה זאת כאות הזדהות עם אימה, ולא מתוך שאיפה רוחנית גדולה. במצבים כאלו חייבים להיזהר מאוד שלא ליפול אל המלכודת הזו. אסור לנו להגיע למצב שבו אחד ההורים מקים קואליציה עם אחד הילדים או שהילדים מנסים להזדהות איתו כדי לשמח אותו, אלא ההורים צריכים לחשוב ביניהם מה נכון ומה מתאים.
"בחלק מהמקרים יהיה כדאי למצוא את דרך האמצע או לחפש מסגרת שמקובלת על שני הצדדים".
וזה אפשרי?
אביטל בטוחה שכן. "ברגע שמקימים את הבית בלי חיכוכים ומתוך תמימות דעים, הילדים מפתחים מקום נרחב יותר להתעניינות בריאה, כי הם לא מרגישים שהם מאיימים על הקשר ההורי.
"ליווינו לא מעט מקרים שבהם ההורים התקדמו באיטיות ובהדרגה, כאשר בתחילה הילדים נשלחו למסגרות דתיות אך לא חרדיות, ובסופו של דבר הילדים הפכו לבחורים מהישיבות המובילות. במצבים כאלו גם אם אחד ההורים עדיין לא התקרב, הוא מקבל זאת בהרבה יותר שמחה והבנה.
"היו מקרים שבהם ראיתי הורה שבתחילה פתח ממש במלחמת חורמה: 'תפילין לא יהיו אצלי בבית!' אך אחרי שעשו זאת באופן מבין וללא מאבקים, ההתקרבות של הילדים כבר לא הפריעה לו, הוא לא הרגיש שזה סוף העולם".
איך החברה מקבלת את התהליכים שעוברות כאלו משפחות?
"זה תלוי מאוד. יש משפחות שזכו בסביבה אוהדת שאינה מחלישה אותם. סיפרה לי מישהי שחזרה בתשובה, שחמותה שאינה דתית אמרה לה: 'יש לי בבית סיר חלבי מיוחד, ואתם תמיד יכולים לבוא אלינו ונכין לכם ארוחה חלבית בכשרות שמתאימה לכם, אני לא רוצה שהקשרים בינינו ינותקו'.
"יש גם הרבה משפחות דתיות שמזמינות לשבת משפחות 'מעורבות' שבהן אחד ההורים עדיין רחוק, ונוצר ביניהן קשר חם ומאוד מקבל. אבל לצערי זה לא קורה בכל המקומות, ולא תמיד יודעים לקבל את המשפחות האלו שאומנם מתרבות באוכלוסייה, אך עדיין נחשבות ליוצאות דופן.
"גם במוסדות החרדיים יש בעיה עם קבלתם של ילדים שאחד מהוריהם עדיין רחוק. אני מבינה את הבעייתיות, אך זה כמובן מקשה מאוד על אותן משפחות, כיוון שלעיתים ההורה השני כבר נמצא עמוק בתהליך התשובה, וחשוב לו שהילד שלו יתחנך בחינוך חרדי מוחלט.
"כפי שכבר ציינתי – אין כאן תשובה אחידה. צריכים הרבה השקעה, רצון טוב וקבלה. אם הדברים האלו ישנם אפשר להגיע רחוק, ואני אומרת זאת כמי שליוותה כאלף זוגות".
