יתומים 

מסע הלוויה שבני ברק לא זוכרת כדוגמתו: מאות אלפי ישראל צעדו אחרי מיטתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל • כל הפרטים מאחורי ההחלטות הדרמטיות של היממה הכואבת: מדוע לא פינו לבית החולים? למה לא אמרו תהילים מסביב למיטה? וכיצד מנעו הודעות המשטרה עוד מאות אלפים מלהגיע? • וגם, ליל המזרנים, הכנסות האורחים הגדולות והיערכות שסיימה את המעמד ללא שום אסון

צילום: יהודה פרקוביץ', אלחנן קוטלר

זה היה כואב, עצוב ולרגעים גם מלחיץ.

עוד לפני שעלה השחר של יום ראשון האחרון על העיר בני ברק, החלו רחובותיה להשחיר מהמון אדם. מסע ההלוויה שנקבע לשעה 12 החל כבר לילה קודם, כאשר רבים הקדימו את הגעתם, ותחנות האוטובוסים בריכוזים החרדיים ברחבי הארץ התמלאו עד אפס מקום.

הודעות המשטרה התכופות על חסימות הצירים הראשיים המובילים אל בני ברק, כמו גם ההודעה הנחושה על שלילת מעבר מכל בעלי הרכבים והגבלת מספר האוטובוסים, הביאו לכך שעם צאת השבת נהרו ההמונים אל בני ברק – העיר שבה חי ופעל, ובעיקר למד ולמד, מרן שר התורה הגאון רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי, או בכינוי הפשטני כפי שנקרא בהערצה בפי העם – ר' חיים, עד כמה שקשה לבטא זאת בשפתיים – זכר צדיק וקדוש לברכה.

מעונו הדל והצנוע ברחוב רשב"ם 23 הסמוך לבית הכנסת 'לדרמן', הפך עם השנים לתל תלפיות לעמך בית ישראל מהארץ ומחו"ל שראו בו כתובת לכל שאלה וישועה, החל מנושאים פרטיים כמו קניית דירה, ביצוע ניתוח או גזירת קצוות שיער לילד חלאק'ה ועד לענייני הכלל ושאלות הרות גורל. ולפתע, ברגע אחד של ערב שבת, עת עוד לא שככו קולות הצהלה והשמחה של יום הפורים, ובזמן שהמונים אחרים חוגגים את שושן פורים – נדם הלב הגדול, ליבם של ישראל, והיהדות כולה נבוכה.

לאחר מאמצי החייאה חוזרים ונשנים, כשרוב רובו של הציבור ניזון מחצאי שמועות ורבעי ספקולציות, בלי תפילות רבים וללא עצרות המוניות הזועקות "לקיים בנו חכמי ישראל" – ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בשעה 15:53, פחות מחצי שעה מתחילת ההחייאה וקבלת ההודעה שהחסירה פעימה בלבבות רבים: "החייאה על מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי, התפללו לרפואתו". במשך דקות ארוכות עצר העולם היהודי את נשמתו כמו גם את סעודת הפורים ואת ההכנות לשבת קודש, כדי להתפלל לרפואתו של גדול הדור.

כשעה וחצי לפני זמן הדלקת הנרות נפוצה חרושת שמועות על לוויה מהירה ומצומצמת לפני כניסת השבת כדי לזכות בכל הסגולות המיוחדות הטמונות בקבורה בזמן כה נשגב. בבדיקה אצל בני המשפחה אם אכן הייתה מחשבה כזו הם שללו זאת מכל וכל. "הדיון היה אם לקחת אותו לבית החולים שישהה בקירור במהלך השבת או להשאירו בבית, ולבסוף הוחלט להשאירו בבית שבו חי ולמד 64 שנה. לרגע אחד לא הייתה כוונה לערוך לוויה לפני השבת". (את הרחבת הדברים ראו בריאיון המיוחד שערכתי עם הנכד ר' יענקי המתפרסם במגזין 'משפחה'.)

עם צאת השבת יצאה הודעה ראשונה מהמשפחה על מועד ההלוויה שנקבע לשעה 11 בבוקר המחרת, אך מעט לאחר חצות ליל עדכנו בני הבית כי הלוויה נדחתה לשעה 12 בעקבות החשש מפיקוח נפש ובשל דרישת המשטרה. "ביקשנו ממפקד המשטרה שיגיד לנו כמה זמן הוא צריך כדי להיערך בשטח אם הוא מתחיל את ההיערכות רק לאחר צאת השבת ולא דקה קודם", הסבירו בני הבית בשיחה ל'משפחה'. "בהתחלה אכן היה נראה שיספיקו להיערך עד השעה 11, אך לבסוף המשטרה הייתה צריכה זמן נוסף להגעת כלל הכוחות המתגברים מרחבי הארץ, ולכן ההלוויה נדחתה בשעה".

. טבעת אבטחה של כוחות הבטחון מלווים את רכב החברה קדישא

ליל אבל ברחובות

והיה גם סימן מחשיך שבני ברק ציינה.

בליל שבת, בסביבות השעה 19:30, נפל החשמל בחלקים גדולים בעיר, והתושבים אכלו את סעודת השבת בחושך. ל'משפחה' הגיעו עדויות על עריכת שולחנות ה'שולם זוכר' ברחובה של עיר מכיוון שבבתי הכנסת כמו בבתים שררה עלטה מוחלטת. רבים ראו בזה אות על אורו של עולם שכבה רגעים לפני כניסת השבת.

שעות רבות לפני מועד ההלוויה התגודדו אלפים רבים, מבוגרים וצעירים, בסמוך לבית ברחוב רשב"ם 23, כשהם מתקשים לעכל כי כבה המגדלור שהאיר בתורתו, עצתו וברכתו לרבים. במשך כל אותו הליל, החל זרם של רבנים לצד עסקנים, אישי ציבור ופוליטיקאים, לעלות אל הבית המוכר כל כך והמיותם על מנת לחלוק כבוד אחרון ולהתייחד עם זכרו הקדוש של מרן זצוק"ל. בעולים היו: המקובל הגאון ר' יעקב עדס, הגאון רבי רפאל אבוחצירא, הגאון ר' נתן זוכובסקי מרבני 'דגל התורה', הרב שלום בער סורוצקין, חברי הכנסת אריה דרעי, אורי מקלב, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, מיכאל מלכיאלי, משה אבוטבול, ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו.

האחרון גרם למבוכה קלה כאשר התקבל בקריאות התלהבות ובשריקות משל הגיע לעצרת בחירות. דרמה מיוחדת נרשמה כאשר ניסה נתניהו לפלס דרכו החוצה, אך ההמון שצבא על שערי הבית מנע זאת ממנו. רק לאחר כשעתיים, שבהן הסתתר בבית משפחה שכנה ובסיוע כוחות גדולים של משטרה, הוא הצליח לחמוק מההמון בדרך צדדית, תוך שהמשטרה פועלת בהטעיה מכוונת כאילו עדיין מנסים לחלץ אותו. (וכן, היו גם ביקורות שהושמעו על מה שהפך 'למסע יח"צ' אל מול גופו הטהור של מרן זצוק"ל.)

אך מעניין לציין, שגם כאן היה עניין מכוון. כאשר שאלנו את בני הבית מדוע לא הושיבו סביב למיטה עשרה תלמידי חכמים שיאמרו פרקי תהילים, כמו שמקובל במקומות אחרים, הוסבר לנו ש"הרב עצמו אחז שלא לומר תהילים ליד הנפטר כי זה 'לועג לרש'. מעבר לזה לא חשבנו בזמן כזה להגביל את הציבור, וכל מי שרצה יכול היה לעלות ולהיפרד".

בשעות הקטנות שבין מוצאי השבת ליום ראשון כבר הסתובבו ברחובות בני ברק אנשים, נשים וטף על מיטלטליהם שכללו אצל חלק מהם גם מזרנים, שמיכות וכריות. "קודם כל אנחנו פה", אמר לי בחיוך מתנשף אברך צעיר שסחב בקושי עגלת תינוק ומזוודה כבדה. "ה' יעזור שנמצא איפה להעביר את הלילה". אלו ששפר מזלם התארחו אצל בני משפחה מהעיר, שרבים מתושביה פתחו את ביתם ואת ליבם למי שהגיעו מחוצה לה. סמוך לחצות התקבלה פנייה נרגשת למי שיכול לארח כלה מהדרום עם בני משפחתה.

"החתונה אמורה להיערך בערב שאחר ההלוויה באחד האולמות בעיר, והחשש להיתקע במחסומים בדרך לחתונה הביא אותם להקדים את בואם לעיר", נאמר בהודעה. ביוזמה אישית של אנשים טובים מאמצע הדרך הפכו פינות מרכזיות בעיר לנקודות "הכנסת אורחים" עם שולחנות עמוסים דברי מאכל ומשקה. הכנסת אורחים, אגב, שנמשכה לאורכו של כל יום ההלוויה ושימשה עבור הרבבות כמים צוננים על נפש עייפה. ארגוני ההצלה חילקו אלפי בקבוקי מים לבאים, ועשרות האלפים שזרמו לבני ברק עם צאת השבת, בהם בחורים ואברכים, הוכנסו לישיבות והתארחו בפנימיות.

פקק על הגשר

הצלם הבני ברקי יהודה פרקוביץ' משתף אותנו בשתי נקודות ייחודיות שאפיינו את הלוויה. כמי שתיעד בעדשת מצלמתו אירועים המוניים כמו גם לוויות של גדולי ישראל אחרים, מצביע פרקוביץ' על שני מאפיינים ככאלה שסימלו את דמותו של מרן שר התורה זצ"ל וניכרו גם בהלוויה. "מצד אחד ההתמדה הנוראית שלו כאשר ראשו וכולו שקוע בספר שלפניו, ומצד שני הכנסת האורחים הגדולה בעולם שהייתה מדי יום בביתו". כאמור את שתי הנקודות הללו הוא ראה גם במסע ההלוויה:

"החל ממוצאי שבת, כשהתחילו המונים להגיע מכל רחבי הארץ, נפתחו עמדות אוכל ושתייה ברחובות ובמבואות לבניינים. רבים מתושבי העיר פתחו את בתיהם לשינה עבור אלו שהגיעו מרחוק, ולאורך כל מסע הלוויה פגשו המלווים מודעות המזמינות אותם לעלות לבתים הפרטיים, לנוח, לאכול ולשתות, וגם לשירותים. היינו עדים למפעל חסד עצום של אנשים פרטיים שהפקירו לכמה שעות את פרטיותם ונוחיותם. גם בבתי כנסיות רבים דאגו משעות הבוקר לארח את המתפללים שבאו מחוץ לעיר והעמידו מחם לשתייה, חלב וכיבוד קל".

המומים וכואבים על גדרות בני ברק

ויש גם מאפיין נוסף: "מלבד בתי הכנסיות שהתמלאו בלומדים שהמתינו לתחילת הלוויה, יכולת לראות על ספסלים ברחוב או בחדרי מדרגות כמו גם בחצרות הבניינים, אנשים שיושבים עם ספר פתוח ומנצלים כל רגע, חלק מהם אף למדו עם ילדיהם שהביאו עימם לאשכבתיה דרבי".

"שעה לפני תחילת הלוויה", מספר לנו גם יועץ התקשורת ישראל מאיר, תושב לוד, שבא בתוך מאות האלפים לחלוק כבוד לגדול הדור, "הצלחתי להחנות את רכבי בגבעת שמואל השכנה, בקרבה לגשר המחבר בינה לבין בני ברק. חיפשתי בית כנסת פתוח כדי לנצל את הזמן ולהשלים שעת לימוד. המבנה הראשון שבו נתקלתי היה 'בית המדרש הקהילתי גבעת שמואל'. נכנסתי פנימה ונחשפתי למחזה מרהיב: עשרות לומדים, חרדים ודתיים לאומיים, עמלים בתורה ומתכוננים למסע של אהבת תורה.

"הגשר הידוע שבין בני ברק לגבעת שמואל מעולם לא חיבר בין הערים – השונות כל כך באופיין – כמו ביום ההלוויה. היה מדהים לראות איך כלל ישראל על כל שבטיו מתאחד למסע שכולו כבוד התורה ואהבת תורה".

במהלך השעות הקטנות של הלילה כשהתברר שאלפים מכל רחבי הארץ הגיעו לעיר, בהם זקנים וילדים, ואין להם מקום לשהות עד מועד ההלוויה, החליטו עסקני חסידות ויז'ניץ לפתוח את שערי בית המדרש החדש על כל מבואותיו וקומותיו לקליטת האלפים שהגיעו מכל רחבי הארץ. גם בניין 'הכנסת אורחים' הסמוך נפתח, ומאות מיטות הוצעו חינם לבאים מחוץ לעיר. האורחים הרבים השיבו נפשם בפת שחרית, ובשעת מסע ההלוויה עמלו עשרות מתנדבים במטבח המרכזי של הישיבה על הכנת 12,000 מנות מזון חמות, ועם סיום הלוויה הן חולקו ע"י מתנדבים.

במקביל, חולקו אלפי ערכות שתייה וכיבוד קל כצידה לדרך להמונים החוזרים לבתיהם. גם בחצר בית המדרש הגדול של חסידות נדבורנה חולקו למעלה מעשרת אלפים מנות חמות במהלך שעות ההלוויה, לצד שתייה חמה ומיני מזונות באספקה ענקית ורציפה, שהיטיבו עם רבבות החולפים במקום.

ההיערכות למסע ההלוויה הענק, וליתר דיוק: הגדול ביותר שידעה העיר בני ברק – חצתה ערים ומגזרים. אזור גוש דן כולו נכנס לכוננות, ומוסדות רשמיים הכריזו על ביטול פעילות או מעבר למתכונת חירום. קופות החולים בעיר הודיעו על ביטול תורים וסגירת מעבדות, ורק חלק מהן נותרו פתוחות במתכונת מצומצמת כשירות למי שיזדקקו לטיפול רפואי דחוף. כלל מוסדות הלימוד בעיר הודיעו על ביטול יום הלימודים, גם כדי לאפשר לתלמידים להשתתף בהלוויה וגם כי טכנית פשוט לא יהיה ניתן להגיע.

אבל לא רק בבני ברק, גם בערים השכנות כתל אביב, פתח תקווה ורמת גן, ניתן חופש פעולה למורים ולתלמידים מתוך הבנה כי רבים מהם לא יצליחו להגיע עקב חסימות הצירים או העומס, וחלק מהם שילבו מתכונת למידה מרחוק. הביטוח הלאומי הודיע כי כל הוועדות הרפואיות שנקבעו לאותו יום בתל אביב וברמת גן יידחו למועד חדש. גם בצה"ל נערכו לעומסי התנועה הקיצוניים ולסיוע למשטרה בניהול ההלוויה. במישור הביטחוני, הוקם בצה"ל מערך חירום של לוחמי 669 וצוותי רפואה שהיו בכוננות באצטדיון רמת גן – שהפך למנחת חירום עבור מסוקים, למקרה של אירוע המצריך חילוץ והצלת חיים בזמן אמת. בנוסף, הורו בצה"ל על ביטול הגיוס בבסיס תל השומר ועל פטור מהגעה לבסיס השלישות ברמת גן.

הספד מר. הגר"י זילברשטיין

על ההיערכות של כלל הגורמים לקראת מסע ההלוויה ריחף צילו של אסון מירון שעוד מהדהד ומתריע בכל אירוע המוני המתקיים במגזר החרדי. גדולי ישראל שבו והזהירו את ההמונים לא להידחף ולהיזהר ממצבים של פיקוח נפש. מרן הגאון ר' יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת-אלחנן, חבר מועצת גדולי התורה וגיסו של מרן זצוק"ל, אף הוציא מכתב מיוחד שבו כתב "באנו לבקש לא להדחק למקום הארון, כי כל מי שמלווה או מהלך עם הציבור הוא חלק מהלוויה". עוד כתב: "שר התורה ע"ה הזהיר מאוד על מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ולא יתכן שבהלוויה שלו ידחקו אנשים ויבואו ח"ו לידי סכנה". גם המשטרה הודיעה על הגבלת מספר האוטובוסים שיקבלו אישור לנסוע בכביש גהה בואכה בני ברק, ובאופן כללי חודדו נוהלי הבטיחות, הוצבו גדרות, ונמנעה כניסה לבית העלמין – שם צפו עומס שעלול לצאת משליטה כאשר המונים מצטופפים בשטח קטן שרובו מלא מצבות.

כ-3,000 שוטרים, מתנדבים ולוחמי מג"ב ויס"מ, פעלו לאורך כל היום בעיר בני ברק ובצירים המובילים אליה על מנת לאבטח, לשמור על הסדר הציבורי, ולהכווין את התנועה, כדי להבטיח את קיומו התקין של מסע ההלוויה באופן מכבד ובטוח. בהמשך הגיע השר לביטחון פנים עמר בר-לב לחמ"ל משטרת ישראל שהוקם בסמוך לבית העלמין בבני ברק, והצטרף בכך למפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, שגם הגיע כשעה קודם לכן לביתו של שר התורה ברחוב רשב"ם.

בדרכו האחרונה

‏לאחר זמן הנץ החמה, הועברה מיטתו של מרן זצוק"ל מהחדר שבו שהתה מאז הפטירה אל הטהרה שנעשתה במקווה המיוחד מתחת לביתו. בשעת בוקר שקדמה להלוויה נערכה ברית לנין מרן זצוק"ל, נכד לחתנו הגאון ר' יהושע צביון ובן לנכדו הרב יצחק ווגשל. הרך הנולד לא יזכה אמנם להכיר את הסבא רבא, אך זכה להיקרא בשמו המלא: "שמריהו יוסף חיים".

בשתי בריתות שנערכו אף הן בשבת וביום ראשון נקרא הרך הנולד "שמריהו יוסף חיים בן יעקב ישראל", כאשר האב קרוי על שם מרן הסטייפלר, אביו של הגר"ח זצוק"ל. בשעה 12:00 בדיוק החל מסע הלוויה מביתו ברחוב רשב"ם ונפתח באמירת פרקי תהילים מפי מקורבו הגר"מ סמוטני ואמירת סליחות מפי הגאון רבי משה בויאר.

על פי ההערכות פיקוד המשטרה, כבר בשעה שקדמה לתחילת מסע הלוויה נמצאו ברחובות בני ברק כ-750 אלף איש שהגיעו מכל רחבי הארץ ומכלל המגזרים. גאב"ד העדה החרדית הגרי"ט וייס, השתתף בעצמו בהלוויה והורה לכל מי שיכול להגיע. כמו כן, מאות תלמידי ישיבות סרוגות השתתפו במסע הלוויה, בהן – כך לפי דיווח של גיא עזרא – אלון מורה, איתמר, אריאל, ראשון לציון, מכינת בית אל, ישיבת קריית שמונה וישיבת לב התורה. בשעה 11 בדיוק נשמעה צפירה ברחבי העיר המודיעה על 'ביטול מלאכה' כפי שהורו רבני העיר, ומסע הלוויה מהגדולים שידעה ארץ ישראל – החל.

בשעה 2:40 נסתם הגולל, ואלפי האנשים החלו לעשות דרכם חזרה אל מחוץ לעיר. ל'משפחה' נודע כי בישיבה לצעירים פתח תקווה בראשות הגר"א זנובסקי – כחלק מהפקת לקחים מהלווייתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל – החליטו להקדים רפואה ללוויה. עם צאת השבת נשלחה הודעה לבחורים על המשך קיום סדרי הישיבה. בהודעה נכתב כי "לאור הקשיים בריכוז הבחורים והקושי לצאת מבני ברק ובכדי למנוע ביטול תורה, סדרי הישיבה ימשיכו להתקיים מיד עם סיום הלוויה".

לשם כך נרתמו בעלי אולמי קונקורד שהסבו את האולם להיכל ישיבתי. בהנהלת הישיבה דאגו להביא גמרות, ספרי מוסר וסידורים, וסדר ב' התחיל במועדו בדיוק כמו בישיבה. עוברי אורח רבים ממגדלי המשרדים באזור ואברכים שחזרו דרך שם לכיוון תחנת הרכבת לא הסתירו את התפעלותם מהמראה של בית מדרש פעיל ושוקק במקום לא צפוי. לאחר ארוחת הערב ותפילת מעריב התפזרו הבחורים לבתיהם או לפנימיית הישיבה. ההורים הודו לצוות הישיבה ושיבחו את החשיבה המקורית ששמרה על ילדיהם משוטטות ברחובות.

למעט אירועים שוליים וחריגים במיוחד, מסע ההלוויה עבר בשלום לכל אורכו, ועשרות בודדות נזקקו לטיפול רפואי בעיקר בשל חולשה והתייבשות. רבים ציינו לשבח את הציבור החרדי כולו שכנראה הפיק את הלקח מאסון מירון, נערך בהתאם, והקפיד על נוהלי הבטיחות תוך שיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים. רבים ראו בכך את המופת האחרון של מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, כאשר למעלה מחצי מיליון איש נדחקו בבני ברק הצפופה ולא היה שום נפגע. בהודעה ששלח לשוטרים שהשתתפו במבצע ההלוויה, כתב המפכ"ל: "המשטרה רשמה עוד פרק בהיסטוריה של המדינה עם אבטחה ושמירה על הסדר בהלוויה שהייתה אחד האירועים הגדולים שהיו בישראל".

מה שברור, שהיהדות החרדית השלימה פרק מזהיר ומיוחד בתולדותיה.