בין מהלומת הכרעה פתאומית אחרי חמש מערכות בחירות, לרפורמה משפטית שסחפה את המדינה לצונמי מחאות שיצאו משליטה; בין האסון הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה לחיסול מפלצות הטרור בטהרן, ביירות ורצועת עזה: ממשלת נתניהו נכנסת לשנתה האחרונה עם רצף אדיר של משברים שלא נראו כאן מעולם, לצד הישגים ניסיים שאיש לא חלם עליהם | הבחירות בפתח, הודיע השבוע רה"מ, כשהוא עצמו עדיין מתלבט על המסר: האם פיוס וקריאה לאחדות לאומית, הצגת הישגיו הביטחוניים או המשך המאבק בדיפ סטייט ובמערכת המשפט | בחירות 2026, פרויקט מיוחד
צילום: פלאש 90 ולע"מ
בתחילת השבוע, לראשונה, נאלץ נתניהו להיכנע.
הכדור בידיהם. ח״כ גפני וגולדקנופף עם שר הביטחון ישראל כץ
חודשים ארוכים שהוא מנסה לשכנע את כל השחקנים הפוליטיים שהבחירות יתקיימו במועדן, בעוד שנה בדיוק. נתניהו, כפוליטיקאי הוותיק והמנוסה ביותר בישראל, יודע היטב שהעובדה שהממשלה שלו שרדה עד כה חרף מאורעות שמחת תורה תשפ"ד, היא לא פחות מנס. כל יום שהקואליציה שלו מצליחה לשרוד בלי רוב בכנסת, גם זו מציאות שהיא בבחינת נס פוליטי.
וכך מסתובב ראש הממשלה כשהוא מבהיר שהממשלה והקואליציה יפעלו כשגרה, חרף הקשיים העצומים שאיתם הן מתמודדות. בסוף מושב הקיץ של הכנסת, עם פרישת המפלגות החרדיות מהקואליציה ומהממשלה, ההערכה הרווחת הייתה שעם פתיחת כנס החורף תפוזר הכנסת ויוכרז תאריך לבחירות.
אבל לא כך. בפתיחת כנס החורף של הכנסת הצהיר נתניהו שהממשלה תעביר את התקציב לשנה הבאה, שהמועד האחרון להעברתו הוא חודש מרץ הקרוב. משמע – נתניהו האמין באמת ובתמים שהוא יכול לסחוב את הקואליציה המתפוררת שלו לפחות עד סוף הקיץ, בואכה אל מועד הבחירות המקורי – נובמבר 2026.
כאמור, השבוע נכנע ראש הממשלה למציאות. בישיבת הממשלה השבועית הוא הגיב בפומבי לראשונה לגל השמועות הרוחשות על הבחירות המתקרבות. "אנחנו בשנת בחירות", קבע נתניהו, "הבחירות יתקיימו עד סוף השנה, אנחנו יודעים את זה. אני מניח שבסוף השנה".
את הדברים אמר נתניהו נוכח התבטאויות של בכירים בליכוד ולא רק, שמתהדרים בעשייה לא להם. "בתקופה הזאת של שנת בחירות אנחנו עדים למתקפת פריימריז, גם מתוך הליכוד וגם מחוץ לה. הנושאים שדנים בהם כל הזמן במתקפת ציוצים, שאני לא זוכר בנושאים ביטחוניים, קודם כל: 'אני אמרתי, אני עשיתי, אני עדכנתי', וגם בנושאים שקשורים בביטחון הלאומי שלנו. אני מזכיר שהנושאים הללו נקבעים בתיאום עם ראש הממשלה, שהוא אחראי לזה".
נתניהו אומנם לא נדרש להתמודד בפריימריז, אבל גם הוא מריח היטב את ריח הבחירות שבאוויר ומנסה, לא בהצלחה רבה, למנוע את זליגת הקרדיט להישגיה השונים של ממשלתו, לחבריו בליכוד.
זו הייתה אמירה משמעותית. לראשונה מודה ראש הממשלה שאת הקואליציה הזו אי אפשר כמעט לקיים. הממשלה הזו, שמי האמין בשמונה לחודש אוקטובר של שנת 2023 שתשרוד, עשתה את הלא–ייאמן והגיעה עד הלום. שנתיים של מלחמה, חטופים בעזה, חוק גיוס שמרסק את הקואליציה, אבל הממשלה – מתעקשת לשרוד.
וכשריח הבחירות מורגש היטב באוויר, יצאנו למסע בן שלושה פרקים: ניגע בעבר, מיום הקמת הממשלה, לפני כמעט שלוש שנים ועד היום, בהווה ובמציאות המורכבת מאוד שבפסגתה נמצא חוק הגיוס, ונסכם בעתיד הצפוי לנו בשנה הקרובה, שנת הבחירות.
פרק א': משבר פוליטי וממשלת הרפורמה
בדיוק לפני שלוש שנים, חשוון תשפ"ג, הסתיימה מערכת בחירות שחתמה את הגולל על שלוש שנים סוערות במיוחד: שלוש שנים שבהן התקיימו לא פחות מחמש מערכות בחירות והוקמו שלוש ממשלות. המשבר הפוליטי הזה, החמור בתולדות ישראל, הסתיים בליל ז' בחשוון, עם היוודע תוצאות הבחירות. בנימין נתניהו, שלראשונה זה יותר מעשור התמודד כשהוא אינו מכהן בתפקיד ראש הממשלה, חזר לבלפור.
השנים שקדמו למערכת הבחירות הזו היו כאוס טוטלי. החל מבחירות 2019, אז הופיע על הבמה הפוליטית בני גנץ עם 'כחול לבן' שלו, יצאה המערכת הפוליטית בישראל לסבבי בחירות חוזרים ונשנים, ללא הכרעה. אגב, באותה המערכה, הראשונה של שנת 2019, פוליטיקאי די ותיק נותר מחוץ לכנסת. 'ימינה' של נפתלי בנט לא עברה את אחוז החסימה, והשותפים דאז בנט את שקד נאבקו כדי לקושש את קולות הימאים, ללא הצלחה.
סבב נוסף של בחירות יצא לדרך, שוב הטיל הנשיא דאז רובי ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה על המועמדים הרלוונטיים, ושוב לא עלה בידו של איש להקים ממשלה. כך יצאה ישראל לבחירות בפעם השלישית, בתוך שנה וקצת.
הקורונה שפרצה בראשית שנת 2020 הביאה לפתרון זמני: ממשלת רוטציה בין בנימין נתניהו לבני גנץ. הממשלה הזו שרדה קצת יותר משנה לפני שהתפרקה שוב נוכח אי קיום הסכם הרוטציה ומחלוקות בין כל השותפים בקואליציה המורכבת הזו. או אז שוב יצאה ישראל לבחירות ובסופן מונה נפתלי בנט, שאחז בשבעה מנדטים, לראש ממשלה ברוטציה עם יאיר לפיד.
זו הייתה כמובן ממשלה בלתי אפשרית. בלי המפלגות החרדיות ועם רע"מ, כשראש הממשלה הוא מנכ"ל מועצת יש"ע בעבר ומחליפו ברוטציה הוא יו"ר 'יש עתיד'. היא שרדה אך בקושי שנה וחצי, ושוב מצאנו את עצמנו בבחירות, כאשר נראה שאין פתרון למשבר הפוליטי שפקד את ישראל.
הבחירות שהתקיימו בדיוק לפני שלוש שנים הביאו בשורה: לראשונה הצליח בנימין נתניהו להשיג את שישים ואחד חברי הכנסת שימליצו עליו כמועמד המתאים להרכבת הממשלה. גוש הימין, שנוצר בשיתוף פעולה בין נתניהו ודרעי, הוכיח את עצמו. לראשונה מאז שנת 2015 הצליח נתניהו להקים ממשלת ימין, כששותפיו הטבעיים איתו.
הממשלה הזו הביאה לעולם דמויות חדשות בזירה הפוליטית. הבולטת שבהן היא דמותו של איתמר בן גביר, שלראשונה הושבע לשר בממשלת ישראל. בבחירות הללו גם נולד כוכב חדש בזירה הפוליטית חרדית: אחרי יותר משני עשורים פינה יעקב ליצמן את מקומו בראש רשימת 'יהדות התורה', לטובת יצחק גולדקנופף, העסקן הגוראי הוותיק, שנכנס בטבעיות לנעליו של קודמו.
הממשלה הושבעה בסוף חודש דצמבר של שנת 2022. שבוע לאחר הקמתה התייצב שר המשפטים הטרי יריב לוין מול עשרות עיתונאים בכנסת והשיק את מה שהוא כינה 'רפורמת המשילות', שזכתה לכינוי 'הרפורמה המשפטית' או 'ההפיכה המשטרית', תלוי בעיני המתבונן.
ים של טעויות. מחוללי הרפורמה המשפטית שר המשפטים יריב לוין ויו״ר וועדת חוק חוקה ומשפט ח״כ שמחה רוטמן
ראשי סיעות הקואליציה היו בהלם. הם עוד לא הספיקו להתיישב על כיסאות עור הצבי של הממשלה בחזית המליאה, וכבר הציג לוין תוכנית שברור היה לכל בר דעת שתבעיר את הרחובות. לימים כמה מהם הודו שמדובר היה בטעות. אפילו לוין, בריאיון שהעניק ל'משפחה', הודה שיכול היה לנהוג קצת יותר ברגישות.
ההיסטוריה החלה להירשם. הממשלה שהתחייבה לפעול לצירוף מדינות נוספות להסכמי אברהם, לטיפוח הגולן, הנגב והגליל, לחקיקת חוק שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה, לטיפול בפשיעה במגזר הערבי, בבעיות התחבורתיות החמורות ועוד שלל נושאים שהיו בקווי הייסוד שלה – גילתה במהרה שהיא יצאה לנסיעה ברכבת דוהרת על מאתיים קמ"ש, שאותה אי אפשר לעצור.
הכל נדחק הצידה. המונים החלו לצאת למחאות נגד הרפורמה שהוביל לוין. 'קץ הדמוקרטיה', הם קראו. לנתניהו ארך זמן להבין את גודל האירוע. בעודו מנהל את משפטו האישי ומנוע מלעסוק באופן ישיר ברפורמה, הפקיר נתניהו את השיח הציבורי לידיו של לוין. וזה עשה בו כבשלו.
אף אחד לא חשב לעצור את הרפורמה, גם כאשר התייצבו אנשי מחאת קפלן ו'אחים לנשק' ואיימו בסרבנות, או כמו שאמר מי שאמר לנתניהו: 'בספטמבר לא יהיה לך צבא'. טייסי חיל האוויר החלו להודיע על הפסקת התנדבות, והכאוס הפוליטי גלש גם לשדרות הצבא.
לשיא הגיע המשבר סביב הרפורמה עם פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט, במה שכונה 'ליל גלנט'. גלנט התבטא נגד הרפורמה ופוטר פומבית על ידי נתניהו, אולם הוא נאלץ להשיב אותו לתפקידו לאחר מחאה המונית ואיומים על השבתה טוטלית של המשק.
הרפורמה הייתה הטריגר למאבק בלתי נגמר בין מחנה השמאל–חילוני לימני–דתי. זכורים לכל המראות העצובים של מחאות השמאל נגד תפילת יום הכיפורים במרחב הציבורי בלב תל אביב. במציאות כזו, חוק הסדרת מעמדם של לומדי התורה, נדחק לפינה.
פעם אחר פעם הונו הפוליטיקאים החרדיים על ידי נתניהו. זה הבטיח שהנה תכף מקדמים חוק, רק נרגיע קצת את הטמפרטורה הציבורית שהגיעה לגבהים בגלל הרפורמה. הח"כים החרדיים חיכו וחיכו, אבל הישועה לא הגיעה. גם כאשר הורה נתניהו על עצירת הרפורמה, בספטמבר 2023, החרדים לא קיבלו את שהובטח להם. הם זעמו, אבל האמינו או לפחות רצו להאמין שהנה תכף יקיים נתניהו את הבטחותיו.
הכל השתנה בבוקר ההוא, בשמחת תורה, בשעה 06:29 בבוקר.
פרק ב': מלחמה בשבע חזיתות והחוק שמעולם לא הגיע
המלחמה שפרצה בהפתעה הכתה את עם ישראל כולו בהלם. לא רק הצבא נתפס לא מוכן באותו היום. גם הממשלה לא ידעה את נפשה. נתניהו היה הראשון שהתעשת. כמה שעות לאחר פרוץ המלחמה הוא כבר יצא בהודעות לציבור שאנו במלחמה וניסה להרגיע את הרוחות.
לימים יצוטט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כאומר "יש לנו יממות ספורות של לגיטימציה עד שיתבררו הממדים. עוד 48 שעות יקראו לנו להתפטר". זו הייתה התחושה הכללית בימים הראשונים למלחמה. שר בכיר בשס שהוקפץ בצהרי שמחת תורה לישיבת הקבינט תיאר זאת כך בפניי: "אף אחד לא התעסק בזמן הזה בממשלה ובפוליטיקה, אבל היה לנו ברור שאין לממשלה יכולת להמשיך אחרי מחדל כזה שהוביל לאסון הגדול ביותר של עם ישראל מאז השואה".
היה אחד שהאמין שהממשלה מסוגלת לשרוד. קוראים לו בנימין נתניהו, והוא כרגיל, צדק. הוא לא חשב שזה יהיה קל, אבל היה לו ברור שככל שהוא ימהר לייצב את הספינה כך יש סיכוי שהממשלה שלו תשרוד.
במבחן הזמן הוא הצליח. הרבה מעבר למשוער. הממשלה בראשותו שינתה דה פקטו את המזרח התיכון. חיסול נסראללה, הנייה והאחים סנוואר, השמדת מתקני הגרעין באיראן, השבת כמעט כל החטופים ופגיעה אנושה בחמאס ובחיזבאללה. נתניהו המדינאי התגלה בגדלותו במלחמה הזו, שרשמית הסתיימה אך בפועל עדיין יכולה לפרוץ מחדש בכל רגע נתון.
בימים הראשונים למלחמה, הצטרפו לממשלה שרי 'המחנה הממלכתי', בני גנץ, גדי איזנקוט וגדעון סער. הם פרשו חודשים לאחר מכן כשהבינו שהם אינם משפיעים במיוחד על תהליך קבלת ההחלטות בממשלה. כניסתם וצאתם לא השפיעו על נתניהו שהיה עסוק בניהול המלחמה, במקביל לביסוס הנרטיב שרק הוא יודע להוציא את ישראל מהמשבר הביטחוני הגדול בתולדותיה.
הח"כים החרדים המתינו כמה חודשים כדי לעלות שוב את דרישתם לחקיקת החוק. בתחילה הם נענו בתשובות הקבועות. אין לזה היתכנות עכשיו, כשהתותחים רועמים בשבע זירות, הבהיר להם ראש הממשלה. הם מצידם, היו נאמנים לו. פעם אחר פעם הצביעו בעד עסקאות חטופים ובעד המשך הלחימה בזירות השונות. בניגוד לשר לביטחון לאומי שפרש עם כל שריו מהממשלה בעקבות עסקה לשחרור חטופים, המפלגות החרדיות דבקו בנאמנות לנתניהו, ומעולם לא קיבלו את התמורה לכך.
בצר להם, החלו הנציגים החרדיים לאיים בפרישה. איש, ובטח לא נתניהו, לא לקח אותם ברצינות. לאן ילכו? עם מי ילכו? נוכח העובדה שהמלחמה התנהלה וחטופים עדיין שהו במעמקי המנהרות בעזה, גם לנראות הציבורית של נטישת הממשלה תוך היתכנות להפלתה בגלל חוק שיפטור לפחות חלק מבני הישיבות מגיוס, היה משקל.
גדולי ישראל נתנו פעם אחר פעם הארכות לנתניהו. הוא מצידו ידע לשווק היטב את הסיטואציה. מה גם, שככל שגברה המלחמה וחלק לא מבוטל מהנופלים היו בני הציונות הדתית, ההיתכנות לתמיכת 'הציונות הדתית' בחוק שיפטור בני ישיבות משירות בצבא, הפכה לכמעט בלתי אפשרית.
לקראת השנה השנייה של המלחמה הבין נתניהו שאי אפשר עוד לגרור רגליים בכל הקשור להישרדות הקואליציה שלו. מי שאמון היה על ידו לטפל בנושא חוק הסדרת מעמדם של לומדי התורה היה שר הביטחון יואב גלנט, איש שכזכור כבר פוטר פעם אחת.
לא בזמן מלחמה. עצרת ההמונים של היהדות החרדית
גלנט סירב לשתף פעולה מהרגע הראשון. ח"כ ב'יהדות התורה' תיאר לי השבוע את התקופה שבה ניסו ראשי סיעות הקואליציה לדחוק בשר הביטחון לקדם את החקיקה: "זה היה כמו לשכנע את סמוטריץ' להקים עיר ערבית חדשה ביהודה ושומרון. לגלנט יש השקפת עולם ברורה מאוד. ברמה האישית הוא היה בסדר גמור, אבל רעיונית התנגד לכל ניסיון לקדם חקיקה שתשים סוף לסאגה הזו ותאפשר לבני הישיבות לשבת וללמוד באין מפריע".
לנתניהו, כדרכו, ארך זמן להבין שגלנט הוא מכשול בלתי פתיר. לבסוף החליט שדי לו ופיטר את גלנט. פיטורים של שר ביטחון תוך כדי לחימה הם לא דבר של מה בכך, אבל נתניהו שרד גם את זה. גלנט התייצב מול המצלמות והצהיר שפוטר אך ורק מכיוון שסירב לחוקק את 'חוק ההשתמטות'. ראשי סיעות הקואליציה הכחישו, ונתניהו הסביר שהעניין הוא מקצועי נטו והוא לא יכול לעבוד עם שר ביטחון שאינו כפוף לו.
שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ, היה נוח הרבה יותר. נתניהו הראה לח"כים החרדים את הנכונות לפתור את המצב. עם שר ביטחון ידידותי, יהיה קל הרבה יותר להעביר חוק שיעשה סדר בנושא.
אמר ונעלם. מכשול שר הביטחון אמנם הוסר, אבל החוק חייב היה להיות נידון ולקבל את אישורה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. פה גילו הח"כים החרדים את המכשול הבא: יו"ר הוועדה ח"כ יולי אדלשטיין. האחרון אינו מאוהביו של נתניהו, בלשון המעטה. הוא לא קיבל תפקיד שר אף על פי שהוא אחד מהוותיקים והבכירים במפלגת השלטון.
את הנקמה הגיש אדלשטיין קרה. רצה הקב"ה והנושא שעליו תלויה הקואליציה, נחת לפתחה של הוועדה בראשותו. "מרגע שהנושא הגיע לוועדה, הבנו מייד ששום דבר לא יכול להתקדם", סיפר לנו בשעתו חבר הוועדה, ח"כ ינון אזולאי, "יולי עשה כל שביכולתו להכשיל כל ניסיון להידברות. במשך חודשים בכלל לא דנו שם בהצעת החוק אלא פשוט מרחו את הזמן".
שוב נשכו הח"כים החרדיים שפתיים. שוב עלו לבתיהם של גדולי ישראל ושוב ניתנה הארכה לנתניהו לפתור את העניין. יולי קיבל שיחות נזיפה, שלא הותירו עליו הרבה רושם. הוא נותר איתן בדעתו לקדם חוק דרקוני במיוחד, עם סנקציות שכמותן לא נראו מעולם, וסעיפים שנועדו בהגדרה להשפיל את בני הישיבות ולקבוע לדיראון עולם כי בן ישיבה שעמל בתורה, הוא סוג ב', שלא לומר מתחת לזה, במדינת היהודים.
עתידים לשוב. הפגנות קפלן
אדלשטיין הגדיש את הסאה בלילה שלפני התקיפה באיראן. על שולחן הכנסת הונחה הצעת פיזור שאותה הגישו סיעות האופוזיציה תוך שהן מקבלות את התחייבותם של המפלגות החרדיות לתמוך בה. במשך שעות ארוכות ניהל נתניהו את האירוע, כשאדלשטיין נקרא שוב ושוב לבוא לקראת הנציגים החרדיים.
קצת לפני חצות, רגע לפני המועד האחרון, הגיעו חברי הכנסת החרדיים לסיכומים עם אדלשטיין. נרמז להם שאירוע ביטחוני משמעותי מאוד לפנינו, מה שאומר שאסור בשום אופן להפיל את הממשלה. היחיד שפחות השתכנע היה השר יצחק גולדקנופף, ובהוראת רבו, התפטר בבוקר שלאחר מכן מהממשלה. לימים יספר לי שהציג את טענות נתניהו לכ"ק אדמו"ר מגור. הוא סיפר לרבי שנתניהו רומז שאירוע ביטחוני גדול בדרך ולכן אסור להפיל את הממשלה.
הרבי לא השתכנע. "נתניהו תמיד מספר שיש אירוע ביטחוני גדול בדרך", אמר, "נתנו לו מספיק זמן. תתפטר", הורה הרבי לגולדקנופף, והוא כחסיד נאמן מיהר להגיש את מכתב התפטרותו למזכיר הממשלה.
יממה אחרי הדרמה הפוליטית הזו נכנסה ישראל למלחמה עם איראן. מלחמת שנים–עשר הימים הדהימה את העולם כולו. ישראל שילמה מחירים אבל התמורה הייתה אדירה: השמדה משמעותית – עד היום לא ברור כמה משמעותית – של פרויקט הגרעין של איראן.
אלא שאם תום המלחמה, שכח אדלשטיין את ההתחייבות שנתן באותו יום רביעי, בערב שלפני המלחמה. "בשבועיים שבהם התנהלה המלחמה, המתנו בסבלנות", סיפר לי ח"כ אורי מקלב. "מייד כאשר הסתיימה, דרשנו מיולי להתחיל לקדם את החוק. היינו אמורים להיות עם חוק בתוך שבועות ספורים. אלא שאז התברר שהוא פשוט הונה אותנו. בלי שום בושה".
אדלשטיין סירב לעמוד בהתחייבותו. לשס ו'יהדות התורה' זה הספיק. בהוראת מועצות גדולי וחכמי התורה התפטרו כל השרים החרדים מהממשלה, ו'יהדות התורה' פרשה גם מהקואליציה.
באיחור ניסה נתניהו לתקן את הנזק. ימים ספורים אחרי הפרישה הוביל נתניהו להדחתו של אדלשטיין מוועדת חו"ב ובמקומו מונה ח"כ בועז ביסמוט. עוד מכשול הוסר. אבל למפלגות החרדיות זה היה מאוחר מדי. הם הבהירו לנתניהו שאם הוא רוצה ממשלה וקואליציה שתשלים את ימיה, צריך להיות חוק. כל עוד לא יהיה חוק – הם לא יהיו שם עבורו.
פרק ג': לאן הולכים מכאן?
פוליטיקה של מלחמה. גנץ וגלנט עם נתניהו בראשית מלחמת ׳חרבות ברזל׳
מאז נכנס ביסמוט לתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון, הוא עושה כל שביכולתו כדי להביא לוועדה טיוטה. לא תמיד זה הלך בקלות. בינתיים החלו מעצרים של בני ישיבות והציבור החרדי יצא בהמוניו לעצרת ההיסטורית. ערב העצרת, ביקש נתניהו לדחות את הצגת הטיוטה בפני ועדת חו"ב, כדי להימנע מתגובות זועמות של המפגינים על החוק המתגבש.
נתניהו עודנו מנסה לקבל את הסכמת גדולי ישראל לחוק המתגבש, ועד שזו לא תגיע, החוק מתמהמה ולא עולה לאישור הוועדה. הח"כים החרדים, שבידיהם טיוטת חוק הגיוס, עלו לפני כשבועיים לביתו של מרן רה"י הגרמ"ה הירש, ובמשך שעה ארוכה חקר אותם היטב על כל סעיף וסעיף בטיוטה. בסיומה של אותה ישיבה הודיע רה"י כי יקבל את ההכרעה עם מרן רה"י הגר"ד לנדו. בבוקר יום רביעי האחרון, הכריעו מרנן ורבנן כי יש לקדם את החוק ולהעלותו לדיון בוועדה ורק לאחר מכן יוחלט אם לתמוך בו.
כאן המקום לומר שגדולי ישראל ערים היטב לשיח הציבורי שהתפתח בשנתיים של המלחמה בכל הנוגע לחוק. כך למשל, בהוראת גדולי ישראל עצרת הענק התקיימה רק לאחר סיומה הרשמי של המלחמה, ולא קודם לכן, חרף העובדה שהמעצרים החלו חודשים לפני כן, כל זאת כדי לא לתת נשק למלעיזים ולפרנס אותם בתמונות של רבבות יהודים חרדים יוצאים למחאה בזמן שחיילים עודם נמצאים בעיצומה של מלחמה.
מבחינת נתניהו, הוא יהיה מרוצה מאוד אם החוק יקודם במהירות האפשרית, מה שיכול להביא את חזרתם של החרדים לממשלה ולקואליציה. אבל גם הוא מבין שקל זה לא הולך להיות, ומשכך, הוא מתחיל להתכונן ברצינות לבחירות. זו בין היתר הסיבה שהוא נאלץ להכיר בפומבי בתחילת השבוע בבחירות המתקרבות.
עוד חזון למועד וחודשים יחלפו עד שיחלו באופן רשמי הקמפיינים של המועמדים השונים, אבל נתניהו כבר מזהה את היריב החדש–ישן שמתייצב מולו: נפתלי בנט. האחרון עשה חריש משמעותי בחודשים האחרונים בחוגי המרכז–שמאל, והוא צפוי להיות שחקן מרכזי מאוד במערכת הבחירות הזו.
נכון לעכשיו נתניהו עדיין מסרב להתייחס לבנט. אבל אל דאגה, זה יגיע. ודאי כאשר הסקרים מלמדים שבנט, עם החברים הנוספים מהאופוזיציה, מסוגלים להגיע לשישים ואחד מנדטים.
לו היה יכול, היה נתניהו מקיים את הבחירות במוצאי שמחת תורה תשפ"ו. עסקת החטופים שהשיבה לישראל עשרים חטופים חיים ועוד עשרות חללים, גרמה לו לנסוק בסקרים. גם סיום המלחמה, התברר, לא הזיק לו. לציבור הישראלי שעייף משנתיים של מלחמה קשה, הבשורה על סיומה התקבלה בהבנה, שלא לומר בשמחה.
היתרון והחיסרון גם יחד הם הזיכרון הישראלי הקצר. מחד גיסא, נתניהו בונה על הזיכרון הקצר הזה בכל הקשור למה שהתחולל פה בשמחת תורה תשפ"ד. מאידך גיסא, הוא ייאלץ להתמודד עם הזיכרון הקצר בכל הנוגע להישגים שהביא ערב שמחת תורה תשפ"ו. כך או כך, החודשים הקרובים יעמדו בסימן הבחירות שהן מציאות, איך לומר בעדינות, לא טובה בכלל ליהדות החרדית.
אור ירוק. מרנן ורבנן הגרמ״ה הירש, הגר״ד לנדו והגרמ״צ ברגמן
בהיעדר האינטרס המובהק של נתניהו להשיב את החרדים לממשלה כדי שזו תמלא את ימיה – ייתכן מאוד שהוא יעדיף שהבחירות יהיו על נושא הגיוס, תוך שהוא מציב עצמו כמי שעמד בפרץ מול דרישות החרדים, וניסיון להשכיח מה קרה כאן בשמחת תורה תשפ"ד.
יש מי שסבורים שנתניהו יוריד את הרגל מהגז ולא ימהר לקדם את חוק הגיוס מכיוון שהוא כבר מריח בחירות. ח"כ חרדי שאיתו שוחחתי השבוע אמר לי את הדברים הבאים: "הדבר האחרון שאפשר לומר על נתניהו זה שהוא טיפש. הוא קורא כמה מהלכים קדימה, לפני כולם.
"הוא יודע שבזכות הגוש הזה, שמורכב מהליכוד, החרדים והציונות הדתית – הוא הצליח לחזור לכס ראש הממשלה לפני שלוש שנים, וגם הצליח לשרוד את המלחמה. אם יתנכר עכשיו לשותפיו, הוא יגלה שהם לא יהיו איתו בעתיד.
"פעם אחת הוא עשה את הטעות הזו, בשנת 2013, אז העדיף את 'האחים' בנט ולפיד, על פנינו. מאז למד לקח. לכן אנחנו חושבים שהוא כן יפעל להעביר את החוק וודאי שלא ישתמש בזה כדי לגרוף קולות בבחירות".
הכרעתם של גדולי ישראל, הסערה בחוץ, המחאות המכוערות, האלימות נגד חברי הכנסת וההיגררות לשיח קיצוני, לא מוסיפות שקט בזירה. נתניהו אומנם השלים עם זה שהבחירות יתקיימו קודם למועדן הרשמי, וייתכן מאוד שבקרוב יוכרז עליהן, אבל הוא כבר נמצא בתכנון היום שאחרי.
בכל מועד שיתקיימו, יהיו הבחירות סוערות מאוד. בכירים במחנה המרכז–שמאל כבר מדברים על גיוס חירום, ואם נתניהו ינצח גם בבחירות האלה, אפשר לומר קדיש על הניסיונות של המחנה הזה לשלוט. אם למרות האסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה יצליח נתניהו לשכנע את עם ישראל שהוא הקברניט הטוב ביותר לספינה ששמה מדינת ישראל, אין תקווה למתחריו.
משכך, המערכה הזו עשויה להיות בטונים שלא הכרנו עד כה. המחדל הממשלתי–ביטחוני יעלה על נס כמו גם הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית. משמאל ומימין כבר מתארגנים לקראת המערכה זו, שתהיה כאמור, דרמטית ביותר.
אירוע משמעותי למדי בזירה הליכודית צפוי להתקיים בשבוע הבא, אז תתכנס ועידת הליכוד. במסגרת הוועידה הזו צפויות להתקיים בחירות שבהן מתחלפים חברי מרכז, ראשי סניפים בערים רבות בארץ ועוד שורה של שינויים שישפיעו בבחירות הבאות על מפלגת השלטון.
חברי המרכז והשולטים במרכז הם שיבחרו את הרשימה לכנסת והם גם המשפיעים מי מחברי הכנסת יקבלו משרות שרים. האירוע הזה משמעותי מאוד ברמה הליכודית אבל לא רק. נתניהו מעורב באירוע הזה, וכמוהו כל שרי הליכוד הבכירים.
בוועידה הזו גם ייקבע מועד בחירות למזכירות הליכוד, לבית הדין של הליכוד ולתפקידים נוספים הקשורים בהנהלת התנועה. נדגיש: לא מדובר בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת. אלו יתקיימו רק לאחר שתפוזר הכנסת וייקבע תאריך רשמי לבחירות. אבל גם באירוע הזה יש כדי לסמן את הנתיב שבו תצעד הפוליטיקה הישראלית בחודשים הקרובים: כל הדרך אל ליבו של הבוחר הישראלי.
