כרעא דאבוה

על כיסאם הישן של סבו מרן הסטייפלר זי"ע, ושל אביו מרן שר התורה זי"ע, יושב הגאון הגדול רבי אברהם ישעיהו קניבסקי שליט"א, בנו הגדול, מסדר ספרי אביו לדפוס ומחברם של ספרים רבים בשליחותו, וממשיך במפעל חיים שכל־כולו תורה והפצתה | שנה אחרי שהוסרה העטרה זכה 'משפחה' לשיחת געגועים בבית שסדר היום בו ממשיך להתנהל בהשראת סדר היום ברחוב רשב"ם | כתב היד הסודי על תהילים, הספרים על נח ואדם הראשון, השמות שהתגלו בחלום, המסר שנשלח לאחרונה ממרומים, וסוד שירת החיים שממשיכה לנצח | דמות דיוקנו של אביו

שנה להסתלקות מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל

האם אני מרגיש שאבי זצוק"ל חסר? בוודאי. אני מרגיש כל הזמן. זה קורה לי הרבה פעמים. אני נתקל בשאלה שאיני מוצא לה תשובה, כשנדרשת הכרעה, אני אומר לעצמי באופן טבעי: 'נשאל את אבא'. ואז אני נזכר פתאום: אבא איננו. במקרים הרבים האלו, שמתרחשים בכל יום, כאב החיסרון מורגש וצורב מחדש".

געגועים, לימוד תובעני, ומפעל ספרותי מבית אבא שאינו פוסק. הגאון רבי אברהם ישעיהו קניבסקי, בנו הגדול של מרן שר התורה זצוק"ל, בשיחה ל'משפחה' השבוע

כשאנו שומעים את המילים הללו, האבדה שאיבד כלל ישראל כולו במוצאי פורים דמוקפים אשתקד, מקבלת לפתע ממד אישי. אומנם העולם היהודי כולו התעטף באבל, אך לפתע, בחדר הזה שברחוב נחמיה בבני ברק, אנו חשים שאנו חודרים גם אל המרחב הפרטי: לקשר שבין האב לבנו. לצד מאות האלפים שחשו יתומים באותו יום מר ונמהר לפני שנה – הוא חש את היתמות בכל המובנים, והוא חש זאת עד לרגע זה.

בדרך האופיינית למשפחת קניבסקי, הכאב מתועל מייד לאפיקים של פעולה מעשית. אין מקום לשקוע בגעגוע. רק בימים האחרונים יצא לאור ספר חדש 'טעמא דקרא' על מגילת אסתר במהדורה חדשה, שיש בו עוד הרבה תוספות ופירושים שרבי חיים כתב בשנים האחרונות, והיד נטויה לעבר הספר המפתיע הבא: פירוש שלם של רבי חיים על כל ספר התהילים, שמעולם לא ראה אור. על כך בהמשך.

את השיחה אנו עורכים בבית המדרש הצמוד לביתו. בזווית העין אנו רואים את החדר שבו יושב רבי אברהם ישעיהו במשך כל שעות היום. כמו אביו הגדול, רבי אברהם ישעיהו יבלחט"א עסוק במילוי 'חובותיו': כמי שלמד עם אביו בחברותא במשך עשרות שנים וכמי ששקד על הוצאת חיבוריו הרבים, הוא ממשיך גם היום באותו סדר יום תובעני, שמורכב מסדרי לימוד קבועים בכל חלקי התורה. בה בעת הוא ממשיך לשקוד על חידושי אביו, ושאיפתו היא להוציאם לאור עולם.

"שפתותיו של אבא דובבות", יאמר לנו הגרא"י במהלך השיחה, כשיזכיר את הפעמים הרבות שבהן נלמדת תורתו של אביו בבתי המדרשות. ועדיין מהדהדות המילים הצורבות: "לא התרגלתי לכך שאבי זצוק"ל איננו".

תיקון חצות

הפשטות. אותה פשטות שהכרנו מאביו הגדול, זי"ע, מרחפת גם כאן. חתירה תמידית ועיקשת אל האמת, ותחושה של בוז אל העולם והבליו. אנו מתמלאים יראת כבוד מייד כשאנו שמים לב לדמות שרכונה על הספרים, בחדר הצדדי שבו טרם מולאה בשעה זו מכסת ה'חובות' היומית.

לצד הדלת, מול ערמת ספרים ענקית שהגיעה מבית הדפוס והיא כמו הפכה לסימן היכר לבתיהם של הגר"ח זי"ע ובניו יבחלט"א, קבוע לו מדף שעליו קנקן מים וכוסות. השלט הקטן מזמין כל ממתין 'להרגיש בבית ולשתות לרוויה'.

השיחה עצמה נקבעה לשעה של אחרי חצות הלילה. רק עתה הוא מתחיל להתפנות מחובותיו, וכך אנו יכולים לגשת למשימה: לשמוע מפיו על מפעל החיבורים העצום של רבי חיים. הדמיון בינו לאביו בולט. אפילו ההומור הדק שמרחף באוויר, לא נעלם. כשאנו מבקשים ומסבירים שאולי כדאי להצטלם בחליפה, הגרא"י נענה לבקשה מייד, אך שואל באותו הומור בסגנון משפחת קניבסקי שבז לעולם והנחותיו: "אולי גם אתעטף בטלית? זה לא יהיה מוצלח יותר?"

רק לאחר שהצלם מסיים למלא את תפקידו והחליפה מוחזרת למקומה על הקולב, נראה שעתה, בטלית הבד החזונאישניקית רחבת הממדים, התחושה נינוחה יותר. על אף השעה המאוחרת והעובד

תחושת החיסרון אינה מרפה. הגרא"י בשיחה עם סופרי 'משפחה'

ה שמחר מצפה לו סדר יום עמוס שמתחיל בזריחה, רבי אברהם ישעיהו משדר לנו ש'יש בשבילכם כל הזמן שבעולם'.

אנו מנצלים את ההזדמנות ומנסים להבין איך הצליח הגר"ח לחבר את ספריו הרבים, שאותם הוציא בימי חייו. בעשורים האחרונים היה זה בנו הגרא"י שליט"א, שסייע על ידו. כבר במילים הראשונות אנו מגלים כי הבן, כמו אביו, אינם מאלו שעושים שימוש במילים בדיבור, בשונה מתורת הכתיבה, שבה לשונו של הגרא"י היא עט סופרים מהיר כאביו. מבחינתו, את המילים יש לשמור לכתיבת עוד חיבור ולהבנת עוד סוגיה. משכך מרבית התשובות יסתכמו ב'כן', 'לא' ו'מסתמא', ונדרשת מצידנו עקשנות כדי לדלות עוד סיפור ועוד תובנה.

"הסוד הוא אחד", אומר הגרא"י. "חריצות והתמדה".

בהמשך נצליח לשמוע את התשובה המרחיבה, שמלמדת על אופיו של רבי חיים. "אבא היה מקבל החלטה, ומיישם אותה מייד. הוא לא דחה שום החלטה. כך גם בנוגע לכתיבת ספרים. הוא היה אומר: 'נחבר ספר על נושא זה וזה' – ומייד, תוך כדי דיבור, לוקח מחברת ומתחיל לרשום, עמוד אחר עמוד. הייתה לו עקשנות, אך בעיקר חריצות. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי חייו. אין דבר שביקש לעשות והוא נדחה לאחר כך. הכל עושים, עכשיו ומייד. בזכות זה זכינו ליבול הגדול של הספרים שאותם הותיר כמתנה לדורות".

האם הוא נהג להוציא ספר חדש בכל שנה?

במהלך השיחה יפריך הגרא"י מיתוסים רבים וזהו הראשון שבהם: "אבא לא חיבר ספר חדש בכל שנה. גם לא בכל שנה מעוברת, כפי שסיפרו, שאם כן היה מחבר עשרות ספרים… עם זאת, הוא חיבר ספרים רבים. על שער הספר הראשון שחיבר, קונטרס על 'אורחות חיים' להרא"ש, כתב שחיברו בשנת תשי"א, כלומר כשהיה בן 21".

אלו נושאים היו חביבים עליו בבואו לכתוב ספר חדש?

"בעיקר נושאים שלא כתבו עליהם עד כה. היו כמה מסכתות שעליהן כמעט אין חיבורים, והוא חיבר עליהן חיבורים, כמו מסכת תפילין, ציצית, מזוזות, עבדים, כותים, גרים. נושאים ש

'סבא היה מגיע לתקן תריסים בביתנו'. הגרא"י בחתונתו, עם זקנו מרן הסטייפלר זצוק"ל

נתפסו בעיניו כנושאים 'יתומים' והוא התעמק בהם וחיבר דווקא עליהם".

תחרות עם המחשב

הספרים היו בבת עינו של רבי חיים זצוק"ל. "הוא לא כתב כמעט טיוטות, אלא רשם את חידושיו בצורה מסודרת על מחברות. בדפוס הוא היה מטפל בעצמו, עד שאנחנו נכנסנו לתמונה. רק בשנים המאוחרות עזרתי לו בהכנת הספר לדפוס".

הוא נראה שמח ביום שספר שלו יצא מהדפוס?

"זה יום חג. אבא היה מביא את הספר הביתה, היה דואג לפרי חדש ומברך 'שהחיינו', והשמחה הייתה מקיפה את כולם, בעיקר את אמא, הרבנית ע"ה, שכידוע הייתה שותפה מלאה לשמחת לימודו. הספרים היו כל עולמו. פעם שאלו אותו איך אינו נעשה עשיר אם הוא מקבל כל יום סנדקאות ובכל יום כיפור 'מפטיר יונה', שני דברים שידועים כסגולה לעשירות? והוא ענה: 'האם איני עשיר? בוודאי שאני עשיר. הרי יש לי ספרים'.

"הספרים היו כל עולמו", ממשיך הגרא"י. "בכלל, כל מי שרצה לשוחח עימו או לזכות מייד בתשובה על מכתב ששלח אליו, היה מתייחס לחידוש או עניין שמובא בספריו. הדרך הטובה ביותר ליצור עימו קשר הייתה סביב הספרים".

כמי שהספרים היו הדברים החביבים עליו ביותר, הוא אהב לשמוע עליהם. "הוא גם היה אוהב לשמוע על הספרים. אם מישהו נהנה מאחד הספרים והוא אמר לו את זה, אבא היה נהנה. וכן, כמו כל אדם, הוא בהחלט אהב לקבל מילים טובות ומחמאות על ספריו".

האם בימים שבהם חיבר ספר על נושא מסוים ראו על שולחנו את הספרים שעוסקים בנושא זה?

"לא. החומר הגיע בעיקר מהראש. הוא ישב וכתב, והדברים נבעו ממוחו. פה ושם יכול היה לקום לארון, לבדוק בספר מסוים את מקור הדברים, אך לרוב אף לא היה נזקק לעיין בספרים. בשנותיו המאוחרות היינו אנו מביאים לו את הספרים שאותם ביקש".

אבא התקשר בלילה ואמר: תשנה לתיבת נח'. בהגהת כתבים לדפוס עם אביו מרן שר התורה זצוק"ל

הוא נזקק פעם למאגרים התורניים הממוחשבים?

הגרא"י מחייך. "בדקתי אותו מספר פעמים ותמיד הוא שלף את ה'מראה מקום' בצורה מהירה יותר מאשר בכל מאגר ממוחשב. הייתה פעם אחת שהגיע אליי במפתיע הביתה, כדי שאחפש עבורו מראה מקום כלשהו. זה היה מקרה נדיר וחד־פעמי".

שם שהתגלה בחלום

הגרא"י חושף בפנינו אפיזודה מרתקת, שפותחת צוהר לעולמו הטמיר של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זי"ע. "פעם אבא אמר לי שאחבר ספר על נח. תהיתי מדוע דווקא נח? והוא אומר לי: 'על נח לא יודעים כלום. יודעים שבנה תיבה ואחר כך השתכר. לא יודעים על צדקותו. תחבר עליו ספר'.

"התפלאתי", ממשיך הגרא"י. "וכי אני בדרגה של חז"ל שאוכל לחבר ספר על נח, יש מאין? הרי אין הכוונה שאלקט סתם ממדרשים. אך אבא לא הרפה, ועמד עליי שאתחיל עם החיבור. לא הייתה לי ברירה והתחלתי לערוך את החיבור על נח, ותוך כדי העבודה אני הולך ומגלה עוד ועוד מקורות בחז"ל על אודות נח. דאגתי למצוא שאלות ולהעבירן לאבא כדי שיענה עליהן, וכך אגרום לו לכתוב את החיבור הזה. ואכן, אבי זצוק"ל ענה על השאלות, לעיתים בקצרה, אך גם בהרחבה, עד שהחומר הצטבר לכדי ספר, שאותו חשבתי להוציא תחת השם 'מדרש נח'.

"לפתע", הוא ממשיך ומספר כשדוק של געגוע מציף את עיניו, "אני מקבל טלפון מאבא. הוא מתקשר אליי בשעה לא שגרתית: שלוש לפנות בוקר. הוא ביקש שאתייצב בביתו. התייצבתי, ואבא אמר לי: 'תקרא לחיבור 'תיבת נח". הופתעתי מהדחיפות, מדוע אבא לא חיכה עד למחר כדי לתת לי את ההוראה ואבא אמר: 'כך אמרו לי'… הוא לא הרחיב, אך מהשעה שבה התקשר הבנתי, שכנראה כך נאמר לו בחלום.

"בבוקר אני מגיע אליו כדרכי והוא שואל אותי: 'כבר שינית את השם ל'תיבת נח'? לשמחתי יכולתי לענות בחיוב, שכן ידעתי שאם התקשר אליי בלילה, אות הוא שהדבר היה חשוב לו ואכן כבר בבוקר דאגתי לשנות את שם הספר במחברת שבה כתבתי את הספר. עברתי עמוד אחר עמוד, וכתבתי בראשי העמודים 'תיבת נח'. ראיתי שהוא היה שבע רצון מכך".

תוך כדי דיבור קם הגרא"י, ניגש אל ארון הספרים ומוציא את הספר המודפס, שראה אור בשם 'תיבת נח', שתוכו רצוף אלפי מובאות מחז"ל ומדרשים על נח הצדיק. עלעול של רגע, והוא מציג בפנינו את ההקדמה שכתב האב. כמה מילים שמופיעות בתוך ההקדמה מלמדות על המחשבה שמאחורי הספר, על מטרתו הכמוסה: לעשות נחת רוח לנח בגן עדן. אלו הן המילים המובאות בהקדמה: "והשם יזכנו בשמחת נח הצדיק".

דורות של תורה. צועדים בזה אחר זה: מרנן הסטייפלר, שר התורה זצוק"ל, ויבדלחט"א הגרא"י קניבסקי

היו פעמים נוספות שהוא התערב בשם הספר?

"לא. זו הייתה הפעם היחידה. דווקא חלומות היו לו הרבה, ובכתביו אני מוצא פעמים רבות שמזכיר חידושים שהתגלו לו בחלום.

"לאחר שהוצאתי את 'תיבת נח', אמר לי שכעת צריך להתחיל בעוד ספר", ממשיך ומספר הגרא"י. "שאלתי על מה, והוא אמר לי: 'עכשיו תכתוב ספר על אדם הראשון'. שאלתיו ומה עם אברהם, יצחק ויעקב, אמר לי: 'עליהם תכתוב אחר כך'".

כך יצא גם הספר על אדם הראשון. מדובר בפירוש על ספר 'הבהיר', שבשונה מספריו של רבי חיים בלול גם בדברי מוסר וקבלה. "זה היה ספר שמורכב מדברי קבלה, אך מקובלים לא נהגו ללמוד בו, שכן הוא לא נחשב ספר קבלה רגיל, ואילו היתר לא למדו בו כי יש בו דברי קבלה. אך לאחר שאבא הוציא את הספר, רבים לומדים בו. אלו שמבינים באותיות הקטנות טוענים שיש פה דברים נפלאים".

הוא למד גם קבלה?

"בוודאי שלמד, אך לא בגלוי. כשהייתי מזכיר בפניו דבר הכתוב בספרו של זקננו, בעל ה'לשם' זי"ע, היה מצטט את ההמשך בעל פה. ספרי הזוהר היו שגורים על לשונו, אך את הזוהר הקדוש כולו הוא הרי הכליל בתוך סדרי לימודיו ואותו סיים בכל שנה. הוא מעולם לא הודה שלומד קבלה. גם כשהוציא את חיבורו על 'רזיאל המלאך', כשהראיתי בפניו את כתביו שבהם עסק בדברי קבלה, אמר לי: 'זה לא קבלה, זה מדרש'".

וגם כאן, בספר זה שמקובל כ'ספרו של אדם הראשון', מופיעות בהקדמה כמה מילים שמלמדות על הכוונה שמאחורי החיבור: "והקב"ה ישמח בשמחת אדם הראשון".

תמונת נחש בגמרא

כאן אנו מגיעים לחיבור שעליו הגרא"י שוקד בימים אלו: חיבור שמגיע מכבשנו של הגר"ח זי"ע, ועדיין נמצא בכתב יד, במחברת מסודרת אשר תוכנה טרם ראה אור עולם: זהו פירוש מסודר ושיטתי של רבי חיים על

'האדם השמח ביותר שהכרתי'. מרן שר התורה זצוק"ל מתעטף בטלית, לפני סנדקאות

ספר התהילים, לכל מזמור לפחות פירוש אחד.

"זהו חיבור מיוחד", מתמוגג הגרא"י. כשאנו מפצירים בו הוא קם אל החדר הפנימי ושב משם מחזיק בידיו בהדרת כבוד מחברת פשוטה, כפולה בעובייה, עטופה בכריכה ירוקה, כזו שכל ילד של בית ספר מחזיק בילקוטו. המחברת נפתחת ואנו מגלים בה דפים הכתובים בצפיפות, בכתב ידו המסודר של הגר"ח: חידושיו על מאה וחמישים מזמורי נעים זמירות ישראל, ספר התהילים.

מדוע החליט הגר"ח לכתוב חיבור על תהילים דווקא? "ביקשתיו שיכתוב על המגילות, שכן בכל פורים נהג לכתוב לעצמו מה שהתחדש לו על המגילה, וכך הצטברו לו חידושים רבים על מגילת אסתר. אך הוא סירב להוציא חיבור על מגילת אסתר. בשנה אחת, בפורים, הוא אומר לי לפתע: 'כבר יש די חידושים על מגילת אסתר. אפשר כבר להוציא ספר על המגילה'. וכך יצא ספר 'טעמא דקרא על מגילת אסתר', בנוסף לחלקים שעוסקים בשאר המגילות, שאותם היה כותב במוצאי כל חג שבו קוראים את המגילות קהלת, רות וכדומה".

"סידרנו את החידושים על המגילה", ממשיך הגרא"י, "הבאנו לפניו את החומר סדור וציינו על אלו פסוקים יש חידושים ועל אלו לא. ואז התיישב וכתב על הפסוקים שעליהם לא חידש קודם לכן.

"לאחר שיצאו ספרים על כל המגילות, אמר לנו אבא זצוק"ל כי ברצונו לכתוב חיבור מיוחד על ספר תהילים. וכדרכו אבא היה אומר ועושה. הוא לקח מחברת, את המחברת הזו, והחל לרשום בה את החידושים שעלו במוחו על תהילים".

תוך כדי דיבור הוא פותח את המחברת ומראה את החיבור. בראש העמוד כתוב מספר המזמור, ובהמשך, בסדר מופתי, מובאים חידושיו של רבי חיים בכתב ידו הקטן. "יש כאן חידושים על כל פרק, ובפרק קי"ט יש גם פירוש או חידוש על כל אות", חושף הגרא"י שבימים אלו שוקד על סידור הספר לדפוס. "יש כאן חידושים נפלאים, אך גם דברי מוסר. זה בהחלט ספר ייחודי, ששונה מיתר ספריו של אבא".

לצידי המחברות יש הספרים בעצמם, שאף הם מעוטרים בהערותיו של הגר"ח, שאותן רשם לעצמו תוך כדי לימוד. הספרים הללו, שבשוליהם מופיעים החידושים, הם יצירה בפני עצמה: את החידושים כתב החל משנותיו הצעירות, והלך והוסיף עליהם בכל השנים. מוסיף, מקשה או מתרץ, ואינו מפסיק להשתעשע בחידושים מקוריים.

ולא רק חידושים. כמי שראה כל דבר דרך משקפי התורה, לא היה דבר שלא התקשר באופן כזה או אחר לגמרא. "פעם אחת", מספר הגרא"י סיפור שמלמד על הקשר  שבין הגר"ח לתורה, "סיפרתי לו שבעיתון חרדי פורסמה תמונה של נחש בעל שני ראשים. אבא התלהב מהסיפור, שכן בתוספות מובא על אשמדאי שהביא לשלמה המלך אדם בעל שני ראשים. לאחר שסיפרתי לו על הנחש המוזר, ביקש אבא שאביא לו את התמונה, צילמתי אותה בקטן כך שהייתה בגודל של בול, ואבא הדביק אותה בגמרא לצד התוספות, כשהוא מציין וכותב לצידה כי הנה, כפי שאז נמצא אדם בעל שני ראשים, כך מצאו עתה נחש בן שני ראשים.

"כל עיסוקו וכל חייו היו סביב דברי הגמרא", מסכם הגרא"י. "כך גם כשסיפרתי לו כי בארצות הברית נולדה פרה אדומה. גם הפעם ביקש שאמציא לו את התמונה, והוא הדביק אותה בתוך הגמרא, בשוליים. כך אפשר למצוא תמונות גזורות ומודבקות לצד החידושים הגאוניים שנרשמו בשוליים תוך כדי לימוד".

סוד הטבילה במקווה

חינוך בנעימות, שמהווה הוראה לדורות ולכל אחד. מרן הגר"ח זצוק"ל ב'שבעה' על הרבנית בת-שבע ע"ה, וסביבו שלושת בניו יבדלחט"א הגאונים רבי אברהם ישעיהו, רבי שלמה ורבי יצחק שאול

אנו מתעניינים ביחסו של מרן הגר"ח לתורת החסידות או לסגולות שידועות כמידת חסידות. הגרא"י מספר לנו כי כשלמד מסכת מועד קטן, הורה לו אביו כי יפריש פרוטה לצדקה, שכן כך הוא מנהג חסידים, בשל העובדה שמסכת זו עוסקת בדיני שבעה על נפטר ל"ע. "כשאבא ראה אותי לומד 'מועד קטן', הוא שאל אותי: 'הפרשת פרוטה'? והוסיף שסגולה זו מובאת בשם ה'חתם סופר' זי"ע. מנגד את מסכת חולין למד ללא תענית, כפי שיש מי שנוהגים. הוא נוהג היה לומר שהתורה היא ההגנה וההצלה הכי גדולות".

הוא נהג לקיים סגולות?

"סגולות לא, אבל אם הגיעו ממקור טהור ומופיעות בספרים, בעיקר בספרי הלכה – אבא הקפיד עליהן. כך נהג לקיים סגולות רבות שמופיעות בשמו של החיד"א, וספרי החיד"א היו שגורים על לשונו. כך נהג גם באמירת ה'לשם ייחוד'. כל דבר שמופיע בהלכה, הקפיד עליו".

בעניין הזה מגלה לנו הגרא"י על אודות הנהגה שהייתה עבור אביו כקודש קודשים – הטבילה במקווה, שעליה הקפיד כל השנים עד לשנתו האחרונה ממש ("בתקופה האחרונה טבל במסירות נפש ממש. התקינו לו מעלית שיוכל לרדת לתוך המים"). אם יש שראו בכך ראיה שהגר"ח אימץ לעצמו גינוני חסידות, בא בנו ושולל זאת: "הוא נהג לטבול בערב שבת שכן כך כתוב בהלכה, ועל מה שכתוב בהלכה מקפידים בכל מצב".

הוא היה טובל גם בשבת?

"בשנות אברכותו הקפיד לעתים לטבול אף בשבתות, אם כי רק במים קרים, כהוראת ה'חזון איש' – לטבול רק במים קרים ולהיזהר שלא לנגב את השיער מחשש סוחט, אך לנגב את הגוף מחשש טלטול של המים שנותרו על הגוף. גם בימי חול הקפיד על טבילה כדברי הרמב"ם. אבא אף ציין בספריו שאלו שהקפידו על טבילת עזרא זכו שספריהם התקבלו בקרב כלל ישראל".

אנו מנסים לברר אם ה'גרטל' שאותו חגר מתחת לבגדיו, מלמד על כך שלמרן הגר"ח היה קשר לחסידות. כאן יש כן קשר לעיירת הולדתו החסידית של אביו הסטייפלר, אך הקשר המובהק יותר הוא המקור ב'שולחן ערוך', להתפלל באבנט שחוצץ. "אם דבר היה מופיע בהלכה, הקפיד על כך אבא מכל משמר".

תפילין דרבנו תם הוא הניח?

"כנראה רק פעם אחת. וגם זאת משום שבהלכה כתוב ש'ירא שמים נוהג כן', ואבא חש שאינו יכול לומר על עצמו שהוא ירא שמיים. עם זאת, פעם אחת בחייו כן הניח תפילין דרבנו תם, שכן כך עשה גם אביו, ה'סטייפלר' זי"ע. שאלתיו על כך כמה פעמים והתחמק מלענות, אך פעם אחת השיב שהוא חושש שכאשר יגיע לשמיים הוא יפגוש את רבנו תם שישאל אותו 'מדוע לא הנחת את התפילין שלי', ולכן דאג להניח פעם אחת בחייו תפילין דרבנו תם".

עוגת חמץ ביום שריפת חמץ . הגר"ח בפתח ביתו

היה רושם שרוב הסגולות מגיעות דווקא מאימכם, הרבנית ע"ה.

הגרא"י שולל את ההנחה הזו. "רוב הסגולות הגיעו מאבי זצוק"ל. אם היו סגולות שאמא נהגה לומר אותן, הן הגיעו מאבא. אם היה לזה מקור בגמרא, בבלי או ירושלמי או בכל דברי חז"ל, הוא עצמו נהג לומר אותן ואמא הייתה חולקת אותן לאחרים. אך אם הן הגיעו ממקורות אחרים הן לא הוזכרו בכלל בין כתלי הבית.

"גם הסגולה הידועה שנהג לומר לבאים אליו, שכאשר נכשלו באיסור מסוים נהג לומר להם שילמדו את ההלכות הקשורות לאותו נושא, מקורה בגמרא", אומר הגרא"י ומספר ש"אמרתי פעם לאבא שהמקור כנראה בגמרא ברכות (דף לא), ואמר לי: 'נכון'".

הכיסא והסגולה

אם לא די בכך, מתברר כי גם 'סגולת הכיסא' המפורסמת של הרבנית הגיעה דווקא מהגר"ח. במסגרת הסגולה הרבנית הייתה מושיבה את הזקוקים לישועה על הכיסא שירש הגר"ח מאביו הסטייפלר זי"ע, בעודה מבטיחה ישועה לאלו שישבו על הכיסא ויאמרו פרק תהילים.

"אבא היה זה ש'המציא' את הסגולה הזו", מפתיע וקובע נחרצות הגרא"י ומשרש את התפיסה המוטעית שלפיה הרבנית אימצה סגולות שונות, בעוד שהגר"ח לא ידע או לא אחז מהן. "היא לא עשתה דבר שלא שמעה מאבא. ובמקרה זה הסגולה הזו לשבת על כיסא ששימש את הצדיק, מופיעה עוד בירושלמי ובראשונים, שם יש מי שכותב שישב על כיסאו של רבי האי גאון כסגולה".

אותו כיסא, אגב, הוא הכיסא שעליו יושב היום הגרא"י, ולא בכדי. הכיסא העתיק, כיסא משרדי שריפודו המהוה קרוע בזוויותיו, מונח בחדרו של הגרא"י, לשם הגיע מביתו של אביו הגר"ח, שירש אותו מאביו הגדול, הסטייפלר זי"ע, מייד לאחר פטירתו. על הכיסא הזה יושב הגרא"י ומוסר את שיעוריו, וגם השיחה עימו נערכת בעודו יושב על הכיסא.

מה סיפורו של הכיסא הזה?

"לאחר שאביו, הסטייפלר זי"ע, נפטר לבית עולמו", מספר הבן־הנכד, "לא רצה אבא מאומה מכל הירושה, אך הוא דאג לקחת מלבושים מאביו וכך גם את הכיסא שעליו ישב, כפי שכתוב בנביא: 'וישב שלמה על כיסא אביו'. הוא אף אמר שכאשר האב בחיים אסור לשבת על כיסאו אך לאחר פטירתו הבן מכבד את אביו בכך שהוא יושב על כיסא אביו".

מסיבה זו הגרא"י עצמו נוהג לשבת על כיסא זה של אביו וסבו בעת מסירת השיעורים. גם כעת הוא מכבד אותנו לשבת על הכיסא הידוע בסגולותיו ולומר פרק תהילים. שוב, אותה טובת עין שמרחפ

"יום שבו הוציא ספר – היה יום חג". הגר"ח הוגה בתורה בימות הקיץ, בשנים שבהם לא הטרידוהו המונים

ת לה בבית לצד אותה הישענות מוחלטת על ההלכה: "אם זה מופיע בהלכה, ברור שיש בכך סגולה".

חלות בערב פסח

חשוב להדגיש: ההקפדה על כל תג ותג של הלכה באה לידי ביטוי דווקא בהתנהגות רגועה ושלווה. "אבא היה האדם הכי רגוע שהכרתי בעולם. הוא היה אדם של הלכה, יהודי שכל חייו מושתתים על ההלכה, ודווקא בשל כך הוא היה האדם הכי רגוע", מספר הגרא"י.

התיאור הזה די מפתיע. בקוצר המושגים שלנו, אלו שמבקשים להקפיד ולהחמיר משדרים פה ושם לחץ ובהלה. 'נערווים' בלשוננו. הגרא"י שולל זאת מכל וכל.

הוא לא היה 'חזונאישניק'?

"הוא היה ה'חזונאישניק' הכי גדול בדור. ה'חזון איש' עצמו היה אדם מלא רוגע ושלווה.

"אצל אבא לא היה הבדל בין יום כיפור לפורים או לתשעה באב. הוא עשה את מה שכתוב בהלכה, אבל בדיוק כפי שכתוב, ואנו, הילדים וכל בני ביתו, לא ראינו כל שינוי בהליכותיו. תמיד היה שלו, תמיד רגוע. זו הדרך שהנחיל לנו".

אנו משוחחים בסביבות חג הפורים. בפורים היה שותה כמובא בהלכה?

"שתה מעט יין יותר מהרגלו, ואלו שהכירו אותו ראו עליו שהוא נראה שמח יותר מהרגיל. אחר כך היה פורש לנוח, כדי לקיים 'עד דלא ידע'. אבל תמיד היה אבי זצוק"ל שמח. השמחה הייתה פנימית והיא קרנה ממנו כל השנה. שמחה של יהודי שדבוק בתורה".

האם נהג לעסוק בליל הסדר בסיפור יציאת מצרים 'עד שתחטפנו שינה', כמובא ברמב"ם?

"לאחר הסדר הלך לישון, כדי לקום לפנות בוקר ולהתחיל את סדרי לימודו".

ומה לגבי 'עד שתחטפנו שינה'?

"יום שבו הוציא ספר חדש, היה זה יום חג". הגרא"י לצד אביו, בעריכת אחד הספרים שראו אור. ניתן לשים לב לכוסות המים שמכוסים ואינם גלויים, כפי שהקפיד מרן זי"ע

"שאלתי אותו על כך והוא אמר לי: 'הנה, אני כבר עייף, וזה הגדר של 'עד שתחטפנו שינה'".

עד היכן הגיעה אותה שלווה רוגעת נוכל ללמוד מכך שבערב הפסח, לאחר שנהג לקיים בעצמו בדיקת חמץ במשך שעות ארוכות, בבוקר עוד אפתה הרבנית ע"ה עוגה מיוחדת, עשויה מקמח חמץ(!) עבור ה'סיום' המפורסם שאותו ערך בכל ערב פסח, מדי שנה בשנה, על כל התורה כולה. המטבח, למי שיודע, לא היה מטבח שיכול היה להחזיק שני סטים של כלים, חמץ ופסחי, גם יחד. הוא היה מטבח צר ממדים, ששטחו קטן אף יותר מחדר האמבטיה בבית ממוצע. ועם זאת בערב פסח נאפית שם עוגה.

איך היא עשתה זאת?

"היא אפתה עוגה בשיא הרוגע, בערב פסח. לאחר מכן ניקתה את התנור, והמטבח הוכשר לפסח לפני זמן הביעור, ובאותו יום כבר הכינה בו את כל מה שנדרש לסדר. גם לכבוד שבת שחל בערב פסח היא הייתה אופה חלות בתנור".

וזה לא גרם ללחץ בבית?

"אני לא זוכר פעם אחת שהייתה בבית תחושה של לחץ. הכל היה רגוע".

פנצ'ר בגלגל האוטובוס

כך בפסח, וכך בכל שבת. "בכל סעודת שבת הוא היה האדם הכי נורמלי שאני מכיר, בלי טיפת לחץ, בלי שום 'נערווים'. הוא נזהר בכל דבר, החמיר עד הקצה ממש, לא זכור לי מעולם שנכשל בשום איסור שבת ולו כ'מתעסק', אך הדבר נבע מהתנהלות מושכלת, משליטה עצמית עצומה על כל פעולה. הוא נזהר שלא לבצע שום פעולה ללא מחשבה, בחול כמו בשבת. אני הייתי עוקב אחריו ומזהה שהוא עושה פעולות שונות כדי להימנע מכל סירכא של איסור שבת, אבל לא ראו עליו שום דריכות או עצבנות כתוצאה מכך. הכל היה ברוגע מושלם.

"ככה זה", קובע הגרא"י, "כשיודעים ברור את ההלכות. כשהכל ברור, אין סיבה להילחץ. כבר אמרתי: גם ה'חזון איש' לא היה 'נערוויזער', חלילה. הוא היה האדם הכי רגוע והכי שמח, ואבא, כמ

לא עבר את פי השם. מרן שר התורה זצוק"ל מתפלל בכותל בשנים הראשונות

י שהמשיך את דרכו של ה'חזון איש', היה כמוהו: ברור מאוד בהלכות, חותר לקיים אותן ככל שרק אפשר, אבל הכל ברוגע ממש.

"גם לפני חתונות ילדיו הוא היה יושב ולומד את סדריו ברוגע, וקם ממש לפני החופה. אני זוכר איך הוא יושב בצד ולומד בסלון, הכלה מגיעה ומצטלמת לידו, והוא עסוק בלימוד, שקוע בעיון, ברוגע ובשלווה, בלי לשים לב למתרחש סביבו".

"בילדותי", נזכר הגרא"י, "הייתי לידו לפני הברית של אחי, הגאון ר' יצחק שאול שיחי'. שמחת הברית הייתה אמורה להיערך בביתו של הסבא, הסטייפלר זי"ע. אבא המתין בבית ואמר לי: 'תקרא לי כשכולם יבואו'. הגעתי לברית ואני רואה שהסבא הגרי"ש אלישיב כבר הגיע, הרב שך בדרך, ואני רצתי אליו בבהלה ואמרתי לו שכולם כבר הגיעו לברית. אך הוא אמר לי: 'חכה, אסיים ללמוד פה משהו ואגיע'. והוא המשיך ללמוד בנחת. אני אומר לו: 'הם יברחו', והוא אומר לי: 'אל תדאג, הם לא יברחו'. הוא סיים ללמוד את סדרו ואז קם ויצא עימי בניחותא אל הברית.

"בכלל, הוא היה מאוד זריז, אך מעולם לא מיהר. פעם היינו אמורים לנסוע מחוץ לעיר ויצאנו לעבר האוטובוס. מיהרתי מאוד כדי שנצליח לתפוס את האוטובוס, אך הוא אמר לי: 'אין מה למהר'. סיים ללמוד ויצא ברוגע. אנו מגיעים לתחנה ואשר יגורתי בא: האוטובוס ברח לנו מול העיניים. כעת ניאלץ לחכות שעה עד לאוטובוס הבא. אך אבא אומר לי: 'הוא לא יברח. אם נגזר עלינו לעלות עליו – אנחנו נעלה עליו'. ואכן, האוטובוס מתחיל לנסוע, ולפתע נעצר בהמשך הרחוב. אנו מגיעים אליו תוך כדי צעידה בנחת, לא ממהרים חלילה. מתברר שיש חשד לפנצ'ר בגלגל והנהג ירד לתקן. אבא עולה לאוטובוס, ואז הנהג עולה ומתחיל לנסוע. התקלה נפתרה".

הפגישה שלא הייתה

בעוד הוויות אביי ורבא תפסו את כל מוחו, הוויות העולם לא תפסו אצלו בכלל מקום. "לאבא לא היה מושג ממה שקורה בעולם", מפתיע הגרא"י.

הוא ידע את שמו של ראש הממשלה?

"לא".

גם לא בשנים המאוחרות, כשנשא על שכמו את משא הדור?

"גם אז לא. הפוליטיקה עניינה אותו כשלג דאשתקד. הוא היה מכריע מה שמכריע בכל שאלה ציבורית, אך מייד חוזר ללמוד".

אותה הנהגה ניכרה בו בצעירותו. "אביו אמר לו שעליו לקרוא עיתון, והוא היה מעיף בכל יום מבט בעיתון, תחילה ב'המודיע' ולאחר מכן ב'יתד נאמן', רואה כהרף עין בצד ימין מי התארס ובצד שמ

כבוד האב – כשיושבים על כסאו לאחר הסתלקותו. 'כיסא הסגולות' שעבר מהסטייפלר לשר התורה, וממנו לגרא"י

אל מי נפטר, ובכך יצא ידי חובת קריאת עיתון. בשנים האחרונות ויתר גם על כך והוא לא ראה את העיתון בכלל".

ובכל זאת, הוא הרי נהג לומר ש'מיעוט שיחה' כן נדרש, גם לבחורים ששקועים בתורה?

"ייתכן. אך הוא עצמו יצא ידי חובת 'מיעוט שיחה' עם אלו שנכנסו לחדרו ולא פעם בלבלו לו במוח ופטפטו. בזה כנראה יצא ידי חובה זו".

"לאבא לא היה שיג ושיח עם העולם", חוזר הגרא"י ומזכיר את שידוע. "אם פעם היה נשבר תריס בבית, היה מגיע לכאן הסבא, ה'סטייפלר', ומטפל בזה, ביודעו כי אבא לא ידע מה הבעיה ואיך מטפלים בה".

הסיפור על הפגישה שלא הייתה בתחנת המרכזית נכון?

הכוונה היא לאותו סיפור ידוע שאירע בתקופה שבה היה הגר"ח משודך לכלתו, הרבנית ע"ה. היא יצאה מביתה שבירושלים לבית המחותנים בבני ברק שם הייתה אמורה לעשות את השבת, והחתן, הגר"ח, נשלח להמתין לה בתחנה המרכזית שבתל אביב וללוותה אל הבית. הוא הגיע אל התחנה המרכזית, פתח גמרא ושקע בה, בעוד הכלה שהגיעה מחפשת נואשות את החתן שאמור לחכות לה. בסופו של דבר היא הגיעה אל הבית בגפה, ורבי חיים איננו. ה'חזון איש' החל לדאוג, וה'סטייפלר' אמר: 'אני מכיר את הבן שלי, הוא שקע כנראה בלימוד בתחנה המרכזית. הסטייפלר לקח מונית ונסע לתחנה המרכזית, ואכן הוא גילה את בנו יושב שם שקוע בלימוד, בלי לשים לב לכל הסובב.

הגרא"י מחייך. "הסיפור הזה, אולי בשונה מסיפורים אחרים שמסופרים עליו, נכון גם נכון. אמא ע"ה הייתה מזכירה אותו פה ושם בבית, ואבא היה מחייך כשהוא נזכר בו. היא גם הייתה מזכירה כי בפגישתם הראשונה לא היה לו כמובן נושאי שיחה, והוא ניגש ישר ולעניין: 'באיזו סוגיה אביך (הגרי"ש אלישיב זצוק"ל) עומד כעת?' כי על מה אפשר לדבר, אם לא על דברי תורה?"

תשובה שנשלחה ממרום

עוד זמן רב יכולה להימשך השיחה. בכל רגע גילינו בה זווית נוספת ובלתי ידועה על שר התורה זצוק"ל. על השולחן מונחים, לצד ספרי שר התורה, ספרים רבים שיצאו בשנים האחרונות מטעם מכון 'אורחות יושר', שאותו מנהל בנו של הגרא"י, יד ימינו ונאמן ביתו של מרן הגר"ח זצוק"ל, הרה"ג ר' אריה אלישיב.

דווקא לקראת הסוף אנו שומעים סיפור מופלא שקשור לאותו חיבור שאמור לראות אור בקרוב, חיבורו של הגר"ח על ספר התהילים.

'אמרתי לאבא: סבא הרב אלישיב כבר הגיע לברית'. מרן הגר"ח וחותנו מרן הגרי"ש זצוק"ל

"בחיבור הזה", מספר הגרא"י ומצביע על המקור במחברת, "ישנו פירוש מיוחד של אבא על המילים 'מקימי מעפר דל'. הוא שואל: מדוע נכתב 'מקימי' ולא 'מקים מעפר דל'? אלא רש"י מביא על הפסוק 'אוסרי לגפן עירה' (ויחי): 'אוסרי – כמו מקימי'. והפירוש הוא ש'מקימי' היינו שהנופל מסייע לשני לקום. וגם כאן אנו למדים, שהקב"ה מסייע למי שנופל לקום מעפר, אך לשם כך נדרש שיהיה 'מקימי', שאותו נופל יבקש להקים את עצמו וכך יזכה לסיוע. אם ימשיך לשבת על הארץ ולא ינסה לקום, לא יזכה ל'מקימי'. אדם צריך לעזור לעצמו לקום ואז הוא יקבל את הסיוע ממרום.

"לאחרונה", מספר הגרא"י, "הגיעה לכאן אישה שהתאלמנה והייתה במצב נפשי לא פשוט. היא התקשתה להתאושש מהמכה. היא ביקשה לדעת מה אבא היה אומר. בדיוק לילה קודם לכן ערכתי הפרק הזה וראיתי בכך תשובה שנשלחה מלמעלה. אמרתי לה את הפירוש הזה של אבא זי"ע על 'מקימי', כשהמסר היה פשוט וברור: כדי לזכות לסיוע מהריבונו של עולם, יש לרצות לקום, לנסות ולהתאמץ להשתקם, ואז זוכים לסייעתא דשמיא. היא שמעה, קיבלה, ואכן זכתה לראות ישועה".

עודנו תחת רישומו של הסיפור המופלא, ואנו שבים לחלל שנפער וטרם התמלא, ולעולם לא יתמלא. "אבא חסר לנו בכל הצמתים. יש הרבה שאלות, המון רגעים שבהם נדרשת הכרעה. 'הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותן'", נוקט הגרא"י לישנא דגמרא. החיסרון מעיק, בכל תחום.

"אבל אבא, בפירושו על 'מקימי', מדבר גם אלינו", הוא מוסיף לאחר מחשבה. "גם אנו אמורים לקום, להתחזק ולהמשיך הלאה בלימוד התורה. זו הצוואה של אבא, לשעה ולדורות" – – –