לא יסור שבט

"אצל אבא, ה'שולחן ערוך' היה לפני הכל" | עשור להסתלקותו של מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל – בנו הגאון רבי בן ציון הלוי וואזנר, רבה של קהילת 'שבט הלוי' בבית שמש, חושף פרקים עלומים ממסכת חייו של הפוסק שהטביע חותם לדורות | שיחה מיוחדת

צילום: נפתלי גולדגרב, וארכיון שוקי לרר

קוים לדמותו של האב הנערץ. הגאון רבי בן ציון וואזנר שליט"א, אב"ד קהל 'שבט הלוי' בית שמש

תשע"ה-תשפ"ה.
עשור חלף מאז אותו ערב פסח שחל בשבת. בין דמדומי חמה לליל התקדש החג הגיעה אל בתי המדרש בבני ברק הידיעה המרה מכיוון 'מעיני הישועה'. תושבי שאר ערי הארץ שמעו על כך רק במוצאי החג, ואילו בארצות הברית, עקב פערי השעות, עוד הספיקו לשמוע על כך לפני התקדש החג.
אלה כמו אלה הזדעזעו לשמע הבשורה המצמררת: 'הרב וואזנר איננו'.
מאה ושתיים שנים של יגיעת התורה בטהרה ופסיקה הלכתית שהדהדה בכל קצווי העולם היהודי – נחתמו באותה שעה. במובן מסוים, חלק מליבו של העולם היהודי חדל מלפעום.

ומאז, גם כעבור עשור, דומה שהחלל שנפער בלבבות רק גדל והולך. פוסקי הלכה רבים ישנם, אולם 'הרב וואזנר' – אחד ויחיד היה. לא קם מורה הוראה כמותו לכלל ישראל – על כל עדותיו וגווניו. וגם היום, עשור אחרי, חותמו ההלכתי ממשיך להדריך את עולם הפסיקה ההלכתית, והמוני מורי צדק בדורנו הם תלמידיו ותלמידי תלמידיו.
ערב היארצייט העשירי שיחול בליל הסדר הבא עלינו לטובה, זכינו לשיחה נדירה אצל בנו – הגאון הגדול רבי יעקב בן ציון וואזנר שליט"א, אב"ד קהל 'שבט הלוי' בבית שמש – שיחה שבה אנו זוכים לשמוע על אודות דמותו הנערצת של אביו זצוק"ל.
בשיחתו הפליג איתנו הגאון אל זיכרונות מימי קדם, אל השנים שבהן ישב אביו הגדול בעיר הקודש ירושלים והרביץ בה ממעיינות תורתו העמוקה – עוד לפני שהתיישב בבני ברק והנהיג משם את העולם היהודי כולו. שעה של קורת רוח הייתה לנו בשיחה שבה חשף הגאון טפח וטפחיים מימי חייו המופלאים של אביו הגדול, דווקא בשנים שקורותיהן פחות ידועים להמונים, ובהן גם התחולל מהפך רב משמעות בחייו של הבן עצמו.

ידו הארוכה. הגאון רבי בן ציון עם אביו בעל 'שבט הלוי' זצ"ל

כיצד הגיע השקדן הווינאי, שעד לא מכבר הגה בתורתו ב'ישיבת חכמי לובלין', ישיבתו הגדולה של הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל, המגדלור התורני של פולין החסידית, אל ירושלים של לפני יותר משמונים וחמש שנה?
לשם כך עלינו לעצור בנקודת ציון אקראית לכאורה בלב ים, לא הרחק מחופי ארץ ישראל, נקודת ציון שבה תתחולל דרמה של ממש, שעתידה להשפיע על עתידו התורני של העם היושב בציון לדורות.

תלאות באונייה
"נוסעים יקרים, אני מצטער לבשר: מלאי הדלק באונייה אזל. המשמעות היא שבתוך שעה הספינה עוצרת בלב ים. מי שיודע לשחות – שיקפוץ בזריזות למים וינסה להתקרב לחוף מבטחים בשחייה. אין לי עצה עבור מי שאינו יודע לשחות".
ההכרזה הנואשת הזו נשמעה באישון ליל, בלב ים, בין דופנותיה הרעועים של ספינה חורקת שיצאה בסתיו תרצ"ט מבירת אוסטריה לכיוון חופי ארץ ישראל. הקריאה שנשמעה מפי הקפטן הייתה סיומו של ניסיון אומלל, חסר מזל, של כמאה וחמישים נוסעים מאירופה שביקשו להגיע לארץ ישראל. סירובם של השלטונות הבריטיים לאשר לאונייה לעגון, גזר את גורלם של מרבית נוסעי הספינה.
בימים שקדמו להכרזתו הנואשת של רב החובל, אפפו תלאות רבות את מפליגי הספינה. ייאוש כרסם בהם לנוכח סירובם העיקש והמתאכזר של השלטונות הבריטיים. מהמים האדירים שהקיפו אותם מאופק לאופק ניבטו תהומות של קדרות סמיכה, גלים של דכדוך איום. חובלי הספינה חסרי האונים החליטו בהסכמת נוסעיה לעשות את החודשיים הקרובים בשיוט לאורך רצועות החוף של נמלי יפו וחיפה, במרחק בטוח מגבול המים הטריטוריאליים, מתוך תקווה שהתצפיתנים הבריטיים יראו במצבה העגום וייסוגו מהתנגדותם לעגינה.
אבל הבריטים לא נסוגו.
לאחר חודשיים של שיוט חסר תוחלת, חשו מרבית הנוסעים כי מצרי הים סוגרים עליהם מכל עבר ושיטפון של חוסר ודאות כמו מטביע אותם ביוון מצולה. רובם אמרו נואש, לבד מבני הזוג שישבו בירכתי הספינה ואמונה עזה ניבטה בעיניהם. "אמר השם: מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים", עודד האברך – שהותיר באירופה רבבות שעות של לימוד תורה ללא הפוגה – את רעייתו, שעתידה להעמיד עימו דורות של מורי הוראה, מרביצי תורה ומנהיגים רוחניים.
ההחלטה העיקשת של השלטונות הבריטיים קוימה במלואה: האונייה מעולם לא עגנה עוד בחוף כלשהו. שרידיה ושרידי מרבית נוסעיה היו למאכל לדגי הים.

הערצה מצד כל גדולי ישראל. מרן זצ"ל בראש אספת רבנים, נראים:מרנן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל והגאון רבי שמואל אויערבך זצ"ל

מים שאין להם סוף
המחזה שאליו הורגלו הנוסעים מבעד לתאי המגורים, היה קבוע וחד גוני להחריד: הלילה יורד מול אורותיה הקלושים של יפו והחמה מפציעה מבעד להרי הכרמל החיפאיים וחוזר חלילה. כך נמשכה השגרה המדכדכת לא יום ולא שבועיים, כי אם חודשיים תמימים – עד אשר החל מעטה השרידות להיסדק מול הגלים המתנפצים והלילה המתעבה. התקווה שלאחר שיט ממושך בקרבת רצועת החוף תעורר את רחמיהם של הבריטים והספינה תזכה באישור עגינה – לא התממשה.
ובינתיים, הדלק הולך ופוחת, מלאי המזון הולך ואוזל ומפלס החרדה מטפס לגבהים. כשמלאי הדלק הגיע לקו האדום התחתון והאופציה להפליג חזרה לאירופה הפכה בלתי רלוונטית, קיבלו הנוסעים את ההודעה, שמשמעותה הייתה: על מאה וחמישים הנוסעים יהיה להסתדר בכוחות עצמם. מי שישרוד בנחשולים ויחצה אותם בשחייה – חייו יהיו לו לשלל; מי שלא יוכל למערבולות – יהיה גופו לשלל עבור שוכני הים.
מול העיר נתניה, במרחק שני קילומטרים מרצועת החוף, הגיעה הספינה לסוף דרכה. זעקות שבר נשמעו בין מפרשיה, ולאחריהן קול דממה דקה. מנועיה דממו. תא הניווט ננטש. בין התאים התהלכו שלדי אדם שעיניהם יצאו מחוריהן וגופם רועד מקור ומסיוט כאחד: היצלחו את המסע המסוכן?
כאמור, אחד הנוסעים היה אברך שנישא לא מכבר. בבחרותו הלך שמו לפניו כמי שעתיד להאיר את העולם היהודי בכוח תורתו ובעוצמת פסיקתו. בישיבתו של מהר"ם שפירא מלובלין היה ממצויני התלמידים, בווינה היה מגדולי תלמידי החכמים ומרביצי התורה. עתה, שנה בלבד לפני התקדרות שמיה של אירופה, החליט עם רעייתו, בת למשפחת שיף הווינאית, לנטוש את אדמת אירופה. ליבו ניבא לו רעות באשר לעתידה של אדמה זו. ברבות השנים יתברר כי רחבות ליבו ועמקות מחשבתו העניקו לו יכולות חיזוי שאין לאדם מן המניין.
עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה הגובלת באוסטריה – טרדה את מנוחתו של האברך, שעתיד להתפרסם לימים כמרן הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל, בעל שו"ת 'שבט הלוי', חבר בית הדין של העדה החרדית, אב בית דין ור"מ שכונת 'זיכרון מאיר' וראש 'ישיבת חכמי לובלין'.
לאחר דין ודברים נוקב עם חמיו, החליט להותיר מאחוריו את חיימ'קה, בנו בכורו בן השנה (לימים הגאון הגדול רבי חיים מאיר הלוי וואזנר זצ"ל, ממשיך דרכו לאחר פטירתו בהנהגת 'זכרון מאיר'), ולעלות עם רעייתו לארץ ישראל.
מעמד הפרדה על סיפון האונייה היה קשה מנשוא. דמעות נלוו אל המעמד. לב ההורים יצא אל עוללם, שיגדל מעתה בביתם החמים של סבו וסבתו, הנגידים לבית שיף. רק בעוד שש שנים, מקץ תקופה של היטלטלות ממקום מסתור למשנהו בסיועה של חסידת אומות העולם ששוגרה משמיים כדי לסכן את חייה למענו, יזכה הילד להתאחד עם הוריו. "מַיין פַארְלוֹירֶענֶע קִינְד (בני האבוד)", יאמר עליו אביו בחיבה עזה.
"תראו שעוד תחזרו לכאן", אמר החותן כשנפרד מחתנו ובתו. דמעות מציפות את עיניו, אך באשר לתחזית שהשמיע – לא היה לו כל ספק. "ניפגש בקרוב", כפל ואמר, ואחר עקב אחר מבצר הברזל הצף, שהולך והופך לנקודה עלומה.
וכעת, לאחר חודשים של מסע טרגי, עומדים בני הזוג מווינה לקפוץ אל המים שאין להם סוף.

סגירת מעגל בנתניה

גינוני קדושה בדרך החסידות. מרן הגר"ש זצ"ל באפיית מצות

הים המשתרע מאחור למלוא האופק לא הותיר לפניהם הרבה אפשרויות והלב נמשך אל החוף, לכיוונה של ירושלים עיר הקודש. שערי הארץ אומנם חסומים בפניהם בפקודת ממשלת הוד מלכותו, אולם לא זה מה שיניע את הגאון הצעיר ורעייתו מלבוא בעדם.
מפי אחיו של הגאון רבי בן ציון, הנגיד החסיד רבי יוסף צבי וואזנר, שמענו לפני שנים אחדות את חלקו השני של הסיפור:

"פעם נסעתי עם אבא זצוק"ל לנתניה", סיפר רבי יוסף צבי. "כאשר עמדנו סמוך למלון 'גלי צאנז', הצביע אבי על נקודה רחוקה בלב ים ואמר לי: 'כאן, במרחק שני קילומטרים מכאן, חצינו, אני ואימך, את הים בשחייה, עד אשר הגענו חסרי כל אך בריאים ושלמים אל חופי ארץ הקודש'".
מסע השחייה היה נועז כשם שהיה רצוף סכנה. מתוך מאה וחמישים נוסעי הספינה, רק שישה עשר הסתכנו וקפצו אל המים. כל השאר, יהודים רדופי תלאות שבנס הצליחו להימלט בעור שיניהם מאירופה ההולכת והופכת למלכודת מוות בעבור כל יהודי – טבעו במצולות. לא נשאר מהם שריד ופליט.
וגם שם, בלב ים, לא ויתר מרן בעל 'שבט הלוי' על גינוני הצניעות והפרישות שבהם נהג כל ימיו. כך תיאר לנו זאת האח הגדול, רבי יוסף צבי, בשיחתנו: "לימים סיפרה לי אימי ע"ה כי גם אז, במצב של סכנת טביעה מוחשית, סירב אבא שליט"א לזוז מעקרונותיו כמלוא הנימה. על מנת שלא לטבוע נאלצו הנוסעים להוריד מגופם את בגדיהם העליונים. מסיבות של חסידות וצניעות, אבי ואימי חתרו תחילה לעבר נקודה ימית מרוחקת, כדי להתרחק מארבעה עשר פליטי הספינה האחרים. גם אם מדובר במלחמה על החיים, בתוך גלים שוצפים ומערבולות איומות".
שם, בין הגלים המתגבהים שאיימו להטביע את השרידים האומללים, גם ניצל עולם התורה של ארץ הקודש. שם זכה מחדש בחייו מי שעתיד להאיר את הנהגת הדור עשורים רבים, להטביע בה מזיוו הודו ולהותיר את חותמו לדורי דורות.

מורה הוראה מטעם העדה החרדית. עם הגאב"ד הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל

ביום כ"ה בכסלו של שנת תרצ"ט עמדו רגליו בחופי העיר נתניה. בכל שנה ושנה בימי חיותו, היה מרן בעל 'שבט הלוי' אוסף את כל צאצאיו וגדולי תלמידיו ממשיכי דרכו לביתו, להודות ולהלל על אותו נס פלאי, שבזכותו הייתה לו נפשו לשלל.

מתל אביב לירושלים
עם הגיעו ארצה פנה הרב וואזנר להתגורר בעיר תל אביב, ולאחר תקופה קצרה העתיק את ביתו לירושלים, לדירה קטנה ברחוב הושע. את לימודיו קבע בבית המדרש 'אוהל תורה', שם התקבצה חבורה של תלמידי חכמים מופלגים שגם הם היו מלאי השתאות לנוכח היקף ידיעותיו, וקומתו התורנית הגבוהה הרשימה עד מהרה את גדולי הדור שהתגוררו בעיר הקודש. עם חבריו לספסל הלימודים ב'כולל', אגב, נמנו גם מרנן הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ועימם הוסיף לעמוד בקשרי ידידות והערצה עד סוף ימיהם.
אף שברבות השנים יהפוך הרב וואזנר זצוק"ל להיות מזוהה עם הנהגת שכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק, שאליה עבר על פי ציוויו של מרן החזון איש, ועם ישיבת 'חכמי לובלין' שהקים בה – למעשה הייתה העיר ירושלים הראשונה שזכתה ליהנות מסגנון הוראתו המופלא. לאחר תקופה קצרה מונה בידי הגאב"ד, מרן המהרי"ץ דושינסקי, לשמש דיין בבית הדין של העדה החרדית ורב מטעמה לשכונות כרם אברהם ואזור גאולה בירושלים.
באותן שנים גם פרסם את חיבורו הראשון, ספר 'הלקט' על הרמב"ם, שעורר גלי התפעלות בעולם התורה הארץ ישראלי המצומצם של אותה תקופה. כבר אז, והוא בתחילת שנות השלושים לחייו בלבד, הביטה היהדות החרדית בארץ בהערצה בענק התורה הצעיר לימים שהחל להאיר בה. לכל היה ברור: ארי עלה מבבל.
עד שנת תש"ז התגורר הרב וואזנר בירושלים, אז קרא לו החזון איש לשמש רבה של שכונת זיכרון מאיר בבני ברק, ומשם עתיד אורו להזריח אל כל רחבי תבל. תקופת שנים המועטה שעשה בירושלים, חקק בה רושם בל יימחה וגם נקשר אל גדולי הצדיקים שקבעו בה את משכנם. קשר אחד שכזה עתיד אף לשנות את מסלול חייו של הבן, הגאון רבי בן ציון, שעימו אנו משוחחים כעת לקראת יום היארצייט העשירי לאביו הגדול.

מ'שבט הלוי' לגור

"אבא זכה לכל זה מתוך תמימותו הגדולה". עם כ"ק האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל

הנהגה של פלא הייתה הנהגתו של הרבי ה'בית ישראל' מגור זי"ע בעיר הקודש ירושלים. בשעות לפנות בוקר מוקדמות היה מסובב לבדו בסמטאות הקטנות, ועיניו הרושפות תרו אחר נקודות עלומות ונסתרות.
שנים ספורות קודם לכן עלה ה'בית ישראל' ארצה עם אביו הרבי ה'אמרי אמת' זי"ע, לאחר שהצליחו להימלט בנס מהתופת המתחוללת בפולין. מאחור, על אדמת אירופה הדוויה, נותרו רבבות חסידים, ורובם קיפחו את חייהם בכבשני האש על קידוש השם.
בחג השבועות של שנת תש"ח הסתלק ה'אמרי אמת' לבית עולמו, ובנו ה'בית ישראל' עלה על כס ההנהגה. אולם יותר ממה שהיה רבם של חסידי גור המעטים שנותרו לפלטה, היה מנהיגו של דור שלם. סערת-העבודה שבה התאפיינה הנהגתו והחריפות הרבה שמכוחה תבע ללא הרף גדלות ויגיעה, סחפו אחריהן המוני צעירים מכל חוגי היהדות החרדית.
הנהירה אל היכל קדשו של הרבי, הייתה מכל עבר: בני היישוב הישן בירושלים נכבשו בקסם הגוראי הלוהט; בני תורה ליטאים מטובי הישיבות נמשכו אחר האור שבקע מבית מדרשו. רבים מהם הפכו לחסידים בלב ונפש ונותרו דבוקים בעדת החסידים לדורות. בהם היה גם בנו של הגאון הצעיר מזיכרון מאיר, מרן בעל 'שבט הלוי' – הנער בן ציון הלוי וואזנר.
למעשה, הקשר הטמיר והנעלם בין מרן הרב וואזנר לצדיקי בית גור החל להתרקם עוד בשנות חייו של הרבי ה'אמרי אמת'. באותן שנים זכה להיכנס לחדרו ולהתברך מפיו של הרבי הנערץ שהיה חולה וחלוש בעקבות השמועות הנוראיות שהגיעו לאוזניו על גורל חסידיו בפולין.

כבר באותן שנים היה הבן, הרבי ה'בית ישראל', עוקב בחשאי ובאדיקות אחר התמדתו של הרב וואזנר. לא אחת היה מגיע אל פתח ביתו, מטה אוזן לקול נגינת התמדתו של הגאון הצעיר ועד מהרה נעלם כלעומת שבא בסבך הסמטאות הירושלמיות.
כשהחל ה'בית ישראל' את שנות הנהגתו, דבק בו הנער בן ציון. "בהיותי בגיל שמונה עברתי ללמוד בתלמוד תורה שהקים הרבי ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ בקריה שהלכה והוקמה באותם ימים בבני ברק. עימי בכיתה היו שני תלמידים נוספים: מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, ותלמיד ששמו היה שלמה ריגל, שמשפחתו השתייכה לחצר גור".
באחד הימים פגש הנער הצעיר את משמשו של ה'בית ישראל' רבי בונים קורניק, עומד בתחנת האוטובוסים של חברת 'המסיע', בדרכו לירושלים אל הרבי. הוא ניגש אל הגבאי וביקש לשמוע כיצד חלפה השבת בצילו של הרבי הנערץ.
מאוחר יותר באותו היום פנה לפתע הרבי אל משמשו בשאלה שאינה ממן העניין: "אתה מכיר את ילדיו של הרב וואזנר?" ביקש לדעת. הרב קורניק התמלא פליאה ותדהמה. "רק היום שוחחתי עם בנו הנער, הוא התעניי

דורות של מורי הוראה בישראל. עם בניו הגדולים, הגאון רבי חיים מאיר זצ"ל והגאון רבי בן ציון שליט"א

ן וביקש לדעת על סדרי העבודה אצל הרבי!" ענה.
הרבי מגור קיצר בלשונו, כדרכו. "אַזוֹי? אַזוֹי? אַזוֹי (ככה)?" אמר וסתם כוונתו—שבועות ספורים לאחר מכן כבר התלווה בן ציון הנער של חברו שלמה ריגל בדרכם ל'נסיעה' לירושלים, אל בית מדרשו של הרבי. מאז דבק בו בכל נימי נפשו. כך נקשר בנו של הגאון ההונגרי – שעל מידת השתייכותו לעולם החסידות נתהה בהמשך בפני בנו – אל היכל אש העבודה הגוראי.

שליחות לאוסטרליה
"הקשר בין אבא זצוק"ל למורי ורבי ה'בית ישראל' היה מופלא ומיוחד במינו", מספר הגאון רבי בן ציון.
"כשהגעתי ל'נסיעות' אל חצרו של הרבי, הוא היה שואל אם אבא העניק לי את הסכמתו לבוא. לא פעם ולא פעמיים הורה לי לשוב ולחזור לעשות את החג עם אבא, בבני ברק".
רבי בן ציון מעניק לנו הצצה נדירה אל ההערצה הגדולה שהייתה לרבי אל אביו. "באחת הפעמים שנכנסתי עם אבא אל הרבי, הוא התרומם ממקומו, ניגש אל ארון הספרים והראה לאבא כי ספרי 'שבט הלוי' תופסים מקום של כבוד בארונו. 'אִיךְ הָאבּ דַיינֶע ספרים (יש לי את ספריך)', אמר לו.
"באחד הימים הודיעו לאבא שה'בית ישראל' מתעתד להגיע לבקרו בשעה שמונה בערב. רבע שעה לפני המועד הנקוב הופיע לפתע הרבי בהדרו ונכנס לחדרו של אבא. אבא התנצל ביראה שלא הייתה לו שהות להכין כיבוד לכבודו, מכיוון שהקדים את שעת ביקורו, אבל הרבי ביטל את העניין בהינף יד. 'הגעתי הֵנָה מוקדם בכוונה', אמר, 'שלא תטרח עבורי על חשבון לימוד תורתך!'"
ואותו קשר מופלא ביניהם היה גם עמוס עניינים שלמעלה מהשגת בני אדם. לא אחת היה ה'בית ישראל' שולח את חסידיו שהגיעו לפתחו עם שאלות חמורות של פיקוח נפש. "תלכו אל הרב וואזנר", היה מורה להם, "יש לו הבנה ב'אותיות הקטנות'!" היינו, בדקויות נסתרות שמסורות לצדיקים יודעי שם.
מתוך ההערצה המופלגת שנהג הרבי כלפי 'שבט הלוי', זכה גם הבן, הגאון רבי בן ציון, לחיבה גדולה בצל הקודש. כך היה למשל, כאשר סיים את לימודי ההוראה וזכה להתעטר בכתר 'יורה יורה' מרבני ירושלים. "באותו יום היה ה'בית ישראל' שרוי בשמחה עצומה", הוא מספר. "הרבי הזמין אותי לחדרו בשעה 1:30 בצהריים. כשבאתי, יצא לקראתי וכוס יין בידו. 'איני יודע אם אני יכול להעניק לך את הכוס', אמר בפנים

מייד עם בואו לארץ ישראל, נודע שמו כגאון מופלא. בשנותיו הצעירות, עם מרן הרב מפוניבז' ורבה של בני ברק הגר"י לנדא זצ"ל

נוהרות, 'הרי שיכור אסור להורות!'
"כך העניק לי הרבי, בדרכו המיוחדת, הסכמה להורות הוראה בישראל".
מאוחר יותר ישגר ה'בית ישראל' את רבי בן ציון לכהן כרבה של הקהילה החרדית בסידני, אוסטרליה. באותה תקופה היה רבי בן ציון משמש לפני אביו, מוציא ומביא את השאלות הרבות שהגיעו אל פתחו מכל רחבי העולם. האח הבכור הגאון רבי חיים מאיר זצ"ל, היה טרוד בענייני ישיבת חכמי לובלין, ואילו הוא היה יד ימינו של האב הגדול בענייני ההלכה.
ואז הגיעו נציגי הקהילה האוסטרלית אל 'שבט הלוי' וביקשו שימליץ להם אל רב שראוי לכהן בקהילתם. "אבא אמר להם: 'יש לכם כאן את בני, תלכו אליו'", משחזר הגאון את העובדות. אלא שליבו של רבי בן ציון לא היה שקט עם ההצעה. כחסיד נאמן שטח את שאלתו בפני הרבי ה'בית ישראל' ושאל את פיו.
הלבטים שקיננו משכו לשני הצדדים: מצד אחד, הוא לא חפץ לעזוב את 'המשרה' שבה החזיק, כידו הארוכה של אביו הגדול. מנגד, ישנה קהילה יהודית שממתינה לבואו.

לאחר מכן התבטא הרבי באוזני אחד ממקורביו כך: "בן ציון מסתפק אם עליו לנסוע לאוסטרליה. טוב לו בשבתו אצל אביו, בכבודו של עולם… מדוע עליו לנסוע?" אך כבר למחרת העביר הרבי הוראה ברורה: עליו להרחיק נדוד עד לסידני. "מְ'דַארְף אוֹיף־טוּעֶהן, מחזק זַיין אִידִישֶׁע קִינְדֶער (צריך לפעול, לחזק נשמות יהודיות)!" אמר.

למעשה, כבר בהיותו אברך צעיר לימים, בטרם יצא לכהן פאר כרבה של סידני שבאוסטרליה, פסק רבי בן ציון בשאלות שהגיעו לבית ההוראה בעת שאביו נעדר, וכן בדק עופות אצל קצבים שנשלחו אליו בהוראת אביו הגדול.
חמש שנים הנהיג הגאון רבי בן ציון את קהילתו באוסטרליה, ולאחר מכן עבר לארצות הברית והתגורר בה כארבעים שנה. בהמלצת אביו ומרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, נעתר לעמוד בראש ישיבת 'משמרת הסת"ם', שחוללה מהפכה עצומה בעולם הסוֹפרוּת.
ברבות השנים הפך הגאון לפוסק יחיד בעניינים אלו, סלל נתיבות של הוראה בתחום ההלכתי המורכב והעמיד אלפי תלמידים הצועדים לאור פסיקותיו.
כיצד הגעתם לעסוק בענייני סת"ם החמורים?

בראש מערכות ישראל. נושא מדברותיו באספת רבנים, נראים: כ"ק האדמו"ר מוויזניץ זצ"ל וכ"ק האדמו"ר מסאדיגורה זצ"ל

"חשוב להבין נקודה חשובה: בכל העולם היו שני גדולי ישראל שענו בהלכות כתיבת סת"ם: אבא זצ"ל בארץ ישראל והגאון רבי יוסף גרינוולד, גאב"ד פאפא זצ"ל, באמריקה. המצב בארה"ב היה קשה, ולרוב ההיימישע יידן היו מזוזות קטנות ורובן פסולות. היו אפילו מזוזות שהודפסו על נייר…
"באותה תקופה פנה אליי רבי דוד לייב גרינפלד מ'וועדת משמרת סת"ם' ואמר שפנה לאבי בעניין הכאוב הזה, ואבי אמר לו שיש עצה אחת בעולם – לייסד שיעורים בהלכות סת"ם. לא היה בהיסטוריה דבר שכזה. בדומה, הורה גם רבי משה פיינשטיין זצ"ל לייסד שיעורים וללמד את ההלכות הללו.
ואכן, בשליחותו של אבא נכנסתי בעובי הקורה, ובמסגרת 'ועד משמרת סת"ם' הצלחנו בסייעתא דשמיא להביא לתיקון גדול. כך נותרתי באמריקה שלושים ושמונה שנה. לימדתי הלכות סת"ם לכשבע מאות תלמידים שזכיתי שיעברו תחת ידי. כך נעשה בעולם שינוי לטובה".
לפני כחמש עשרה שנה, שנים ספורות לפני פטירתו של אביו, חזר רבי בן ציון ארצה והקים את קהילת 'שבט הלוי' בעיר בית שמש, ובראשה הוא מכהן כיום, לאורך ימים ושנים טובות.

חסיד או ליטאי?
השיחה על הקשר המפעים בין 'שבט הלוי' לצדיקי בית גור, מעלה נקודה שדורשת בירור. נטיית נפשו אל עולם החסידות החלה עוד בשנות לימודו בישיבת יח"ל של הגאון מהר"ם שפירא, אז זכה לדבוק בדמותו המופלאה של מורו ורבו, המשגיח הגאון הצדיק רבי שימע'לה זעליחובער זצוק"ל.
איש קדוש היה ר' שימע'לה, פרוש מהבלי העולם ודבוק בתורת החסידות כל ימיו. הרב וואזנר נקשר אליו כנער צעיר, וכל ימיו לא פסק מלהגות את שמו וזכרו במורא ופחד.
גם בהמשך, כשהתפרסם ועמד בהנהגת הדור, שמר על קשרי הערצה קרובים עם גדולי צדיקי עולם החסידות. בכלל, העולם החסידי לכל גווניו ופלגיו הכיר בו כפוסק עליון בכל עניין והוא עצמו התפלל בנוסח ספרד ונהג במנהגי פרישות על פי תורת החסידות.

מ'זכרון מאיר' לעולם היהודי כולו. עם ראש הישיבה מרן הגרא"מ שך זצ"ל

מנגד, היה סגנונו המיוחד מעין המשך לעולם ההוראה ההונגרי שנוצר בצלמו ובדמותו של רבותינו ה'חתם סופר' ותלמידיו. גם בשיעוריו המפורסמים היה רבנו מצטט בעיקר ממשנתם. לפשר חידת ההשתייכות הזו, ביקשנו לשאול את בנו חביבו, מי שהיה בקיא בנבכי נפשו עד לאחת.
אביכם זצ"ל הוגדר כשייך לעולם החסידות?
"אבא היה מסוּבָּב תמיד ב'חסידישע עולם', אז ממילא זה הכיוון שממנו הושפע. אחד ממאפייניו הבולטים הוא שכל ימיו התרחק ממחלוקת. הוא השריש בנו כבוד עצום לכל יהודי, לא לזלזל באיש".
מנגד, הוא מדגיש, כאשר נגעו הדברים לענייני הלכה, לא הסכים לחרוג כמלוא נימה, גם כאשר מדובר היה בהפלגות שיש מי שמייחסים לעולם החסידות.
"אתן לכם דוגמה", אומר הגאון רב"צ וואזנר בשיחתנו. "שנים אחדות לפני פטירתו ישבתי אצל אבי, ואני רואה שאבא מתחיל להתרגז. הבנתי שבני דיבר על נקודה שחסידים מקילים בכך שהאבלים, לאחר הלוויה, מניחים תפילין. הוא הזדעק שזה נגד גמרא והלכה, כי אבֵל אסור ביום הראשון בתפילין.
'חסידים שוטים', אמר, 'הרי צריך לשמור על ההלכה'. זו הדוגמה איך אצלו רק ה'שולחן ערוך' היה מעניין. הלכה ברורה, בארבעה מקומות בש"ס, על הדברים שאבֵל אסור בהם ביום הראשון. ה'שולחן ערוך' היה נר לרגליו".
ובעניין זה, כיצד אפשר להגדיר את דרך הפסק של אביכם הגדול בתמצית?
רבי בן ציון משיב באותה מידה. "במשפט קצר, כפי שהגדרתי: שלא לזוז מה'שולחן ערוך'. בעולם ההוראה מצוי שרבנים פותחים ספר כזה או אחר. האברך הספרדי יביא בהדגשה את הפסק הספרדי, האשכנזי יחפש פסיקות אשכנזיות, כל אחד לפי רוחו. אצל אבא, ה'שולחן ערוך' בלבד היה עומד לנגד העיניים. הוא היה המוביל והוא בלבד. זה מה שהחדיר בנו ובכל תלמידיו.

"יותר משמונים שנה הרביץ אבא זצ"ל תורה", ממשיך הבן הגדול לשרטט את דרכו של אביו הנערץ. "הוא כבר הורה הוראות בישראל לפני מלחמת העולם השנייה, לאחר שעלה. זה גם היה סוד ההצלחה של בית ההוראה – שהעמיד מתוכו דור שני ושלישי ורביעי של מורי הוראה גדולים בישראל: אבי מורי היה הראשון בעולם שהציב את המושג של 'בית הוראה'. אצלו זה 'הלך בחיים': ה'שולחן ערוך' אומר, הגמרא אומרת – אין שום אפשרות לסטות מכך".

קשרי קרבה עם גדולי עולם החסידות. עם כ"ק האדמו"ר מבאבוב זצ"ל

כשאנו שואלים על מקורות השראתו והשפעתו של ה'שבט הלוי', בנו הגרב"צ משיב, כי "ראש וראשון היו ה'חתם סופר' ומהר"ם שיק. אך בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, מהר"ם שפירא מלובלין לא היה ממקורות ההשפעה העיקריים במשנתו ההלכתית, אלא יותר בענייני השקפה, וכמובן את כוח הדרוש קיבל ממנו, כמי שלמד בישיבתו והוקיר את זכרו כל ימיו".
לצד הפסיקות שהרעישו את העולם התורני – מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל לא זנח לרגע את תפקידו כראש ישיבה. “אצל אבא השיעורים היו משאת חיים; העיקר בחיים", מגדיר בנו. "הרבצת תורה הייתה עבורו כחמצן לנשימה. זה מה שהחיה אותו", מתאר הגאון את להט התורה שבער בקרבו של אביו הגדול.
"אבי לא התבייש ללמוד אפילו עם בחור צעיר בישיבה, ועימו היה מכין את השיעורים, עד יומו האחרון".
שו"ת 'שבט הלוי' הוא אבן דרך בעולם הפסיקה ההלכתית ומקור ראשון במעלה לפוסקי דורנו. כשאנו שואלים את רבי בן ציון מתי מצא אביו הגדול זמן לכתוב את אלפי התשובות המעמיקות, השיב: "בכל זמן שהתאפשר לו, ביני לביני. פעם בבוקר, פעם בערב. הוא היה משכים קום בשעה חמש בבוקר ולא חדל להתמיד בלימודו עד שעות מאוחרות".

סוד התמימות
עשר שנים חלפו, ודומה כי החלל עודנו פעור בליבו של עולם התורה. מאז, לא קם עוד מורה הוראה בקנה מידתו בישראל. עשור של יתמות, של חיסרון שאינו נשלם בלבבות.
כתשר לדורות, הותיר אחריו בעל 'שבט הלוי' שבט של גדולי תורה עצומים מבני משפחתו. עולם התורה, בכל רחבי העולם, מתהדר בכהונתם של רבים מצאצאיו הממשיכים את דרכו. וגם זו תופעה שאין דומה לה, שבנו הגדול יעניק לנו מייד הסבר מופלא על קיומה.
אף רבי בן ציון עצמו זכה לראות בנים וחתנים מורי הוראה בישראל. עם חתניו נמנים הגאונים רבי צבי וייס, רב קהילת חב"ד בהר נוף, רבי משה בלומינג שהוא ראש רשת כוללים ענפה, וכן חתנים רבנים ומורי הוראה בישראל, בלוס אנג'לס ובמונסי.

מה סודה הכמוס של משפחת וואזנר, שאלנו בסיום שיחתנו, שהעמידה מספר כה רב של מורי הורה בישראל?
"אני חושב שהסייעתא דשמיא של אבי זצ"ל נעוצה בתמימותו. תמים תהיה עם השם אלוקיך. חיתנתי ברוך השם עשרה ילדים, ומהם שישה מורי הוראה וראשי כוללים. אצילותו של אבי, דבקותו בתורה ומסירות נפשו למענה כל חייו – הן שזיכו אותו בכך!"