האנושות כולה תזכור את הלילה שבו חיל האוויר הישראלי והמוסד ביצעו את התקיפה המסיבית ביותר על תוכנית הגרעין האיראנית | מאות מטוסי קרב תקפו מתקני גרעין, בסיסי טילים ומפקדות, תוך חיסול עשרות בכירים ומדעני גרעין | המבצע השבית חלקים נרחבים מהפרויקט הגרעיני | מיוחד ל'משפחה': הפרשן הצבאי רונן סלומון עושה סדר
צילום: דובר צה"ל וAP
את השעה הזאת, שלוש לפנות בוקר של יום שישי, י"ז בסיון – אף אחד מאיתנו לא ישכח
סביר להניח שנספר עליה גם לנכדים שלנו.
הכל התחיל כמה שעות קודם לכן, בתחילתו של הערב הזה, מהדרמטיים בתולדותיה של מדינת ישראל. שלווה של ערב קיצי עטפה את תל אביב, אבל בעומק הקריה האורות דלקו. בלילה הזה, ליל שישי של ערב שבת פרשת בהעלותך, ההיסטוריה עומדת לרשום פנייה חדה ודרמטית.
מתחת לקירות הבטון הכבדים, בעומק הקריה, נסגרות הדלתות הכבדות בחריקה מתכתית. הקבינט הביטחוני מתכנס. פניהם המתוחות של המכונסים מאירות באור הפלורוסנטים הקרים. המתח כמעט מוחשי. ההיסטוריה עומדת להיכתב במכה אחת, נועזת ומרחיקת לכת. שלושים שנות ברברת על 'האיום האיראני' מתכנסות לכדי החלטה מזוקקת אחת. גורלית, דרמטית, נועזת.
סביב השולחן המלבני נערמים מסמכים מסווגים. המילים מדודות, אין פטפטת מיותרת כשמדברים על איראן, על הגרעין, על איום קיומי שתלוי מעל ראשיהם של מיליוני יהודים כחרב חדה שעלולה להתנופף מעל הראש בכל רגע. נקודת האל־חזור, כך ההרגשה בחדר, אוטוטו עוברת.
ואז זה קורה – ההחלטה שתסעיר את העולם נגזרת פה אחד. מבצע 'עם כלביא' יוצא לדרך. לא עוד איומים, לא עוד משחקי מילים דיפלומטיים – הגיע הזמן לפעולה. הגיע הזמן להכות בלב תוכנית הגרעין האיראנית במכה חדה ומדויקת שתשבית אותה לתמיד.
במרחק אלפי קילומטרים ממשיכים מתקני הגרעין האיראניים לעבוד, מפעיליהם לא יודעים שגורלם נחרץ בחדר מבצעים בתל אביב. העולם עוד לא יודע, אבל בעוד שעות ספורות כל מה שנראה בלתי אפשרי יהפוך למציאות מוחשית ומטלטלת.
מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, קם על רגליו. קולו חוצה את האוויר הדחוס במילות תפילה: "מי שברך אבותינו…" הוא פוצח, לשלומם של הטייסים שעושים כעת את דרכם למרחק כ־1,600 קילומטרים, ללב טהרן. הדממה המעיקה נשברת והמילים נישאות באוויר ומשרות תחושה גורלית והיסטורית.
אתר העשרת האורניום במרחב נתנז שהופצץ
המבצע יוצא לדרך.
כעת, כשמטוסי חיל האוויר כבר נושקים לשמיים החשוכים, המטרה ברורה וחדה: להכות במתקנים התת קרקעיים הבלתי חדירים, לנתק את הראש מגוף הנחש הגרעיני, ולוודא שאיראן לא תוכל להגיב במכה הרסנית. זהו קרב על עצם הישרדותם של היהודים החיים בארץ ישראל – שילוב חתרני של מודיעין מדויק, טכנולוגיה שנראית כמדע בדיוני ותעוזה שנובעת מכוח האמונה שזהו המעשה הנכון והצודק.
מעשה שאין נכון ממנו.
שעת האפס
אבל המלחמה הזאת לא התחילה בליל שישי הזה. הזרעים שלה ניטעו הרבה קודם, בעומק החושך הדיפלומטי שהציף את העולם בכ"ג באייר תשע"ח (8 במאי 2018). אז, בהחלטה שזעזעה את הקהילה הבין לאומית, ביטל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ את 'הסכם הגרעין' שעליו חתם קודמו, ברק אובמה, והעולם התחיל להחליק לתוך תהום של חוסר ודאות. הלחץ שהפעיל עליו בנימין נתניהו עשה את שלו, וההסכם – שבעיניים ישראליות היה גרוע ומסוכן – נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה.
מכאן החלו האירועים להתגלגל במהירות בלתי נשלטת. איראן, שחשה מושפלת והסנקציות שכבר הוסרו מעל ראשה החלו לחזור במכות כואבות, החליטה לשחק במשחק מסוכן של קלפים גלויים. במרחק אלפי קילומטרים מוושינגטון, במעמקי המתקנים הגרעיניים הסודיים, הצנטריפוגות חזרו להסתובב במהירות מטורפת.
למעשה, הן לרגע לא הפסיקו להסתובב.
הצנטריפוגות IR-6 ו-IR-8 – יצורי פלדה מהירים ועוצמתיים שיכולים להעשיר אורניום בקצב מהיר – המשיכו לעבוד ללא הרף. החומר הרדיואקטיבי המשיך להצטבר, בדרך המהירה לפצצה. הפקחים של הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית, שבאופן רשמי ביקרו במתקנים כחלק מיישומו של הסכם הגרעין – סולקו על ידי האיראנים. אם אין הסכם, אין בהם צורך.
לאחרונה הפכו המספרים למטלטלים עד כדי אימה: איראן יכולה לייצר אורניום מועשר שיספיק ל-9 פצצות גרעיניות בתוך 12 ימים בלבד. שנים עשר ימים – הרף עין שיכול לשנות את מפת המזרח התיכון לעד. אין הגדרה חיה יותר לשעת האפס כמו המצב הנוכחי של הפריצה האיראנית בדרך לנשק גרעיני. אם לא עכשיו – אז לעולם לא.
אבל החשש האמיתי לא היה נעוץ רק במספרים הקרים. הוא התחמם והפך ללוהט כשבכירים איראניים החלו לדבר. בחודש שבט תשפ"א (פברואר 2021) הופיע שר המודיעין האיראני סייד מחמוד עלווי בתקשורת עם אזהרה חותכת: לחץ מערבי עלול לדחוף את איראן ישר לכיוון נשק גרעיני. ופרידון עבאסי, הבכיר האיראני ששרד ניסיון חיסול בתשע"א (2011), הוסיף שמן למדורה בהצהרה מקפיאת דם: "זה יכול לקחת שעתיים או כמה חודשים לבנות פצצה".
שעתיים. המילה הזאת הדהדה בחדרי המודיעין הישראליים.
במדינת ישראל הבינו שזה החלון. איראן פגיעה עקב כישלונותיה בסוריה, לבנון, עיראק ותימן. המשטר מבודד, הכלכלה קורסת והעם האיראני רוחש מזעם גובר. הזמן לפעול הוא עכשיו – לפני שיהיה מאוחר מדי.
השנים שחלפו מאז כללו תכנון מטורף. הקבינט הביטחוני, המוסד, חיל האוויר ויחידת 8200 – כולם עבדו יחד, כמכונה מדויקת שמטרתה אחת: לנתק את החוט האחרון שמחבר בין איראן לפצצה גרעינית. כולם זוכרים איך בתשע"ח (2018) פרץ הקומנדו של המוסד לארכיון הגרעין בטהרן וגנב טונות של מסמכים מסווגים. המידע הזה היה הבסיס לכל מה שקורה עכשיו.
מבצע החדרת כטב"מים
מתקפה כזו לא יכולה לצאת לפועל ללא מודיעין מדויק ותוכנית מפורטת שנבנית במשך שנים ארוכות, בשקט ובסודיות.
בשנים האחרונות, מאחורי דלתות נעולות בקריה ובמוסד, עבדו צוותים של אנליסטים בקצב מהיר. הם פירקו את איראן למרכיביה הקטנים ביותר, מיפו כל מעבדה, אספו מידע מפורט על כל מדען שיכול לקדם את הפרויקט הגרעיני הקטלני. השאלה הייתה אחת, מטלטלת: מתי איראן תחצה את הקו האדום?
התמונה שהתגלתה הייתה מפחידה. מסתבר שאיראן משקיעה בשנים האחרונות את מרבית המשאבים שלה – הכלכליים, הצבאיים, המדעיים – בפרויקט הנשק הגרעיני. אקדמיות מכובדות – 'אימאם חוסיין' הצבאית, 'שריף' האזרחית, ו'מאלק אשתר' – הפכו לחממות שמכשירות את הדור הבא של רוצחי הגרעין. תחת מסך של הרצאות ומחקרים תמימים הם בנו את הספרייה הטכנית של הפרויקט – אוסף הידע הנדרש לבניית פצצת אטום.
הרמטכ"ל ב'בור' בקריה מפקח על המבצע
במפעלי האלקטרוניקה והמתכות המיוחדות שבטהרן, אראק, איספהאן ושיראז, מתחת לחזית של תעשייה אזרחית רגילה, ייצרו המכונות את הרכיבים הדקים והמורכבים שנדרשים לפצצה. במעמקי נתנז ופורדו הסתובבו הצנטריפוגות במהירות מטורפת, מעשירות אורניום עד לרמות קטלניות. באיספהאן המירו מתקנים מסתוריים גז אורניום למתכת. זהו השלב האחרון לפני ההרכבה הסופית של ליבת הפצצה.
ובסדנאות החשאיות שבטהרן רבתי ובפרצ'ין, במתקנים שהוסתרו מעיני הפקחים הבין לאומיים, עיצבו המדענים ודייקו את הליבות הגרעיניות. ניסויים תיאורטיים ומעשיים הורצו מסביב לשעון, כשכל פעימה מקרבת למטרה הסופית.
במוסד לא ישבו בחיבוק ידיים. תחת מעטה של תחכום וחשאיות נרקמה מזימת ההסתערות כך שתהיה מוכנה ליום פקודה. מאות רחפני נפץ, מטעני חבלה וציוד שיבוש הוברחו לתוך איראן, במזוודות שנראו תמימות, במשאיות מסחריות רגילות ובמכולות שנדמו כמלאות סחורה אזרחית. צוותי המוסד התמקמו ליד האתרים האסטרטגיים, חמושים בנשק קל, במצלמות גו–פרו ובמערכות תקשורת מוצפנות, ממתינים בדממה קטלנית לפקודה הסופית.
שמי טהרן בוערים
ואז הגיע הלילה שלא יישכח, ליל שישי י"ז בסיוון.
בשעה 02:00 לפנות בוקר (2:30 לפי שעון טהרן, שמקדימה אותנו בחצי שעה), כשרוב תושבי איראן היו שקועים בשינה – התפוצצו השמיים מעל המדינה באש ורעש.
הפקודה 'פעל' נשלחה בו זמנית למאות נקודות ברחבי איראן. רחפני נפץ זעירים, שהמתינו שבועות ארוכים במחבואים מדויקים, התפוצצו סמוך לעמדות ההגנה האווירית של איראן. בתוך שניות ספורות התחילו עיני הרדאר האיראניות להתעוור, מערכות הבקרה הושתקו, והשמיים מעל איראן הפכו לפתוחים ופגיעים.
רגעים לאחר מכן יותר ממאתיים מטוסי קרב ישראליים, שיצאו בחסות החשכה מבסיסי חיל האוויר בתל נוף ובחצרים, התפרצו לעומק השמיים האיראניים בלי שהתגלו. מטוסי F35I חמקניים פילסו את דרכם פנימה, חמושים בפצצות חודרות בונקרים GBU57 – פצצות ענק במשקל של טונות, שיכולות לחדור מטרים של בטון ולהשמיד כל מה שמתחתיו.
מטוסי F15 כבדים זינקו אחריהם, נושאים על גבם מטען חבלה מרשים שנועד להכות במטרות האסטרטגיות הקריטיות ביותר. המתקנים הגרעיניים, בסיסי טילים, מפקדות ביטחון ותשתיות תמיכה אחרות – מצאו עצמם תחת מטר אש קטלני שלא הותיר אבן על אבן.
והמבצע ממשיך להתגלגל. איראן, מעורערת ומוכה, מנסה להגיב בשיגור טילים נואש לעבר מדינת ישראל. חלקם נופלים ביעדים אזרחיים, גורמים לנזק מוגבל אך טראגי ונוטלים חיים יקרים של אזרחים חפים מפשע. אבל הנזק כבר נגרם לאיראן – הפרויקט הגרעיני שלה רועד עד היסוד.
טייס קרב ממריא מהבסיס בנבטים לאיראן
הלב הפועם של האיום
טהרן, עיר הבירה, שבה מרוכזים מוקדי השלטון של המשטר האיראני, הפכה לזירת קרב אורבנית קטלנית. ההפצצות בליל מתקפת המנע לא היו אקראיות, אלא תוצאה של ניתוח כירורגי מדויק למוח הגרעיני האיראני.
הטילים הישראליים מצאו את דרכם אל השכונות היוקרתיות שבצפון העיר, שם מתגוררים מאחורי חזיתות מרשימות של בתי מגורים אנשי הסוד המסוכנים ביותר של איראן. שכונת שהיד מחלטי, הרובע האליטיסטי שבו מתגוררים הגנרלים ומדעני הגרעין, ספגה מטר אש מדויק. הטילים חדרו אל חדרי השינה הספציפיים, בקומה המדויקת שבה מתגורר הקצין או המדען ממשמרות המהפכה עם משפחתו.
בשכונת נובוניאד, שם ממוקם מטה משרד ההגנה וארגון ספנד למחקרי ביטחון – הלב הפועם של התכנון הצבאי האיראני – נמחו בניינים באש. הבניינים המבוצרים, שנראו בלתי חדירים, התמוטטו תוך דקות ספורות תחת הכוח המרסק של הפצצות.
ובשכונת פרחזאד מצא טיל יחיד את דרכו בדיוק של מיליונית למגדל המגורים שבו התגורר ד"ר מוחמד מהדי טהראנצ'י. הפיצוץ שהדהד ברחבי השכונה סימן את סופו של אחד ממדעני הלייזר והפלזמה המבריקים ביותר של איראן – איש שהיה חשוב מדי מכדי לחיות.
רשימת בני המוות
עם שחר, כשהעשן התפזר והרעש נדם, התחילה איראן לספור את המחוסלים. הרשימה חשפה כריתה שיטתית של ראשי הנחש הגרעיני.
בלילה הראשון של הגיהינום נפלו הגדולים: מוחמד בכרי, רמטכ"ל הצבא האיראני – האיש שתכנן את המלחמות של איראן ברחבי המזרח התיכון; חוסיין סלאמי, מפקד משמרות המהפכה, הכוח החשוך שהטיל אימה על העולם המערבי; גולאם עלי רשיד, מהדי רבאני, מסעוד שני – שמות שהיו מוכרים בקהילת הביטחון העולמית והפכו לסיפורי עבר.
רשימת המחוסלים לא נגמרה כאן: אמיר עלי חאג'יזאדה, מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, האיש שתכנן להגן על השמיים האיראניים, נמצא מת תחת הריסות הבונקר שלו; טאהר–פור, דאוד שיחיאן – מפקדי מערכות ההגנה שלא הצליחו להגן על עצמם.
בלילה שבין שני לשלישי השבוע הושלם המעגל כאשר עלי שאדמאני, המפקד הצבאי הבכיר ביותר של איראן והאיש המקורב ביותר לחמינאי, חוסל אף הוא. עוד לא הספיק שאדמאני לעשות את צעדיו הראשונים בתפקיד היורש של קודמיו שחוסלו – וכבר נשלח בטיסה ישירה לגיהינום.
אבל החלק המשמעותי לא פחות טמון ברשימת המדענים. פרידון עבאסי–דוואני, ראש תוכנית AMAD הידועה לשמצה, המוח שעמד מאחורי הניסיונות לפתח נשק גרעיני; עבדולחמיד מינוצ'הר, הגאון שהוביל את הפקולטה להנדסה גרעינית; מוחמד מהדי טהראנצ'י, המומחה ללייזר ופלזמה שיכול היה לקדם את הפרויקט בקפיצות ענק.
כבר למחרת התפרצו חמש מכוניות תופת לרחובות טהרן. בפיצוצים מתוזמנים בדיוק של שעונים שוויצריים מצאו את מותם מדענים נוספים – כל אחד מהם חוליה חיונית בשרשרת הגרעינית האיראנית.
כשהעפר שקע, איראן נותרה חשופה ופגועה. הפרויקט הגרעיני שלה, שנבנה במאמץ של עשרות שנים, החל לאבד גובה ולסגת שנים לאחור.
מפת מתקני הגרעין
התקיפות על השכונות והחיסולים הממוקדים היו רק ההתחלה. הלב האמיתי של מבצע 'עם כלביא' פועם במקומות אחרים לגמרי – במעמקי המתקנים הגרעיניים המסתוריים שמפוזרים ברחבי איראן.
הנה ארבעה שמות שמפחידים את העולם החופשי זה שנים: נתנז, איספהאן, פרצ'ין ופורדו. ארבע נקודות על המפה שבהן נקבע גורלו של המזרח התיכון. כל מתקן לא נבחר באקראי, אלא בכוונה מחושבת ומדויקת. את חלקם הצליחה מתקפת המנע להשמיד; חלק אחר, נכון לזמן כתיבת השורות, מחכה עדיין להשמדה. בקטעים הבאים נפרט על ארבעת מתקני הגרעין המרכזיים של איראן.
האתר הגרעיני במרחב איספהאן שהופצץ
נתנז: המפעל של המוות
250 קילומטרים דרומית לטהרן, מתחת לשמש הבוערת של המדבר האיראני, שוכן המתקן הגרעיני בנתנז, כמו עיר תת קרקעית של אימה. זהו הלב הפועם של תוכנית הגרעין האיראנית – המפעל שבו האורניום התמים הופך לחומר קטלני שיכול למחוק ערים שלמות מעל פני כדור הארץ.
המתקן הזה הוא יצור דו ראשי מפחיד. מעל הקרקע ניצב מפעל להרכבת צנטריפוגות שנראה כמו מפעל תעשייתי רגיל, אך מתחתיו מסתתר הסוד האמיתי: מתחם תת קרקעי מבוצר בעומק 50-40 מטרים, מוגן בשכבת בטון מזוין בעובי 7.6 מטרים. זהו ביצור שנועד לעמוד במטר אש גרעיני.
במנהרות הללו, במעמקי החושך, מסתובבות 15,000 צנטריפוגות במהירות מטורפת, בשבעים קסקדות נפרדות. הן מעשירות אורניום עד לרמה של 60% – צעד אחד אחרון לפני הרמה הצבאית הקטלנית. המודיעין הישראלי ספר את הנזק: 9,247.6 קילוגרם של אורניום מועשר, כולל 408.6 קילוגרם ברמת 60%. מספיק לתשע פצצות גרעיניות שיכולות לשנות את העולם לנצח.
ואם זה לא מספיק מפחיד, מאז תש"פ (2020) בונה איראן רשת מנהרות נוספת ליד הכפר עבאסאבאד – במעמקים של 100-80 מטרים, עמוק יותר מטווח ההרס של כל פצצה שקיימת בעולם.
בליל מתקפת המנע הפכו השמיים מעל נתנז לגיהינום של אש ופלדה. מטוסי F35 ו-F15I זינקו מהחושך, חמושים בפצצות חודרות בונקרים GBU-57 – פצצות ענק במשקל של טונות, שיכולות לחדור עשרות מטרים של בטון מזוין.
הפיצוצים הראשונים מחקו את המתחם העל קרקעי. מפעל הצנטריפוגות התמוטט, תחנת החשמל המרכזית נמחקה, ועמוד האש שעלה משם נראה גם ממרחק קילומטרים. תצלומי הלוויין שפורסמו יום למחרת על ידי חברת ניטור הלווין Maxar חשפו תמונה מטלטלת: מבנים שהתמוטטו כקלפים, מחסנים שעלו באש ותשתיות לוגיסטיות שהושמדו כליל.
אבל זה לא הכל. בו זמנית הפעילו צוותי המוסד רחפני נפץ זעירים שהמתינו בסבלנות במחבואים מדויקים. במקביל הכניסה יחידת 8200 את כל כוחה לשיבוש מערכות התקשורת והמכ"ם. בתוך דקות ספורות הפכה נתנז מביצור בלתי חדיר לעיוורת וחירשת.
המתחם התת קרקעי, המבוצר והחבוי במעמקי האדמה, ספג נזק מוגבל יותר, בשל עומקו. הצנטריפוגות עדיין מסתובבות, האורניום המועשר עדיין שם, ואיראן טוענת שהוציאה ציוד חשוב לפני התקיפה. אבל השבתת החשמל פגעה במערכות הקירור והאוורור החיוניות, ועשויה לעכב את פעילות ההעשרה לשנים ארוכות.
והמבצע ממשיך. נתנז עדיין נושמת, וכל עוד היא לא תפסיק לנשום לחלוטין הסכנה קיימת. התקיפות ממשיכות להתמקד בנקודות תורפה, כולל ניסיונות לפגוע במנהרות החדשות, שנותרו חסינות עד כה. הערכות המודיעין הישראלי מצביעות על פגיעה תפקודית משמעותית. כחלק מהמבצע המתגלגל, מערכת הביטחון הישראלית ממשיכה לנטר את נתנז, עם תקיפות נוספות שמתוכננות כדי למנוע שיקום מהיר.
איספהאן:
צוואר הבקבוק שנחנק
אם נתנז היא הלב הפועם של תוכנית הגרעין האיראנית, איספהאן היא צוואר הבקבוק שדרכו עובר כל החומר הקטלני. מתקן המרת האורניום שבאיספהאן הוא הנקודה הקריטית שבה האורניום הגולמי הופך לגז הקספלואוריד אורניום (UF6), הגז המסוכן שמועשר בצנטריפוגות, ולאורניום מתכתי, החומר החיוני לליבת הפצצה עצמה.
בשנים האחרונות שמר המודיעין הישראלי על עין פקוחה לאיספהאן, צופה אחרי ההתקדמות. לאחרונה זוהתה התקדמות מטרידה: איראן הגבירה את ייצור האורניום המתכתי בקצב מדאיג. הוא לא יועד רק למחקר אזרחי – זו הייתה כוונה צבאית ברורה כשמש. הם בונים פצצה, והזמן אוזל.
איספהאן הפכה למטרה עדיפה ראשונה. הרעיון במתקפת המנע היה פשוט: לחנוק את צוואר הבקבוק ולמנוע מהחומר הקטלני לזרום הלאה.
בליל המתקפה, הגל הראשון של התקיפות החל בהשמדת מערכות ההגנה האווירית S-200 שהקיפו את איספהאן. בתוך דקות ספורות הפכה העיר לפגיעה, מחוסרת הגנה.
למחרת לפנות בוקר, בשעה 02:30, נצבעו השמיים שמעל איספהאן באדום וכתום. מטוסי F35 ו-F15I, בתיאום מושלם עם רחפני נפץ של המוסד, הפכו את מתקן המרת האורניום למדורת אש ענקית.
המבנה המרכזי של ה-UCF, שבו יוצר הגז הקטלני, התמוטט תוך דקות. מעבדות המחקר נמחקו מעל המפה, מחסני החומרים הרדיואקטיביים התפוצצו באש גדולה. ובאותו זמן יחידה 8200 הכניסה את כל כוחותיה לפעולה מרחוק: מערכות החשמל והתקשורת של המתקן התנתקו ברגע והמתקנים האיראניים מצאו עצמם עיוורים וחירשים, במרכז הכאוס.
התקיפות המשיכו בגלים. בשני הלילות הבאים נהרסו תשתיות התמיכה הלוגיסטיות מיסודן. וכמו תמיד, המוסד דאג לצד האישי – ד"ר מוחמד מהדי טהראנצ'י, המומחה ללייזר ולפלזמה שיכול היה לקדם את הפרויקט, נמצא מת תחת הריסות ביתו.
כשהעשן התפזר התגלה הנזק המוחלט. הסוכנות הבין לאומית לאנרגייה אטומית (סבא"א) אישרה השמדה של ארבעה מבנים קריטיים ב-UCF, כולל קווי הייצור של UF6 והאורניום המתכתי. המעבדות נמחקו, המחסנים נהרסו, והמתקן שותק לתקופה משוערת של 5-3 שנים.
מתקן איספהאן נחנק. צוואר הבקבוק נסגר. והמבצע ממשיך לנטר כל ניסיון איראני להחיות את המפלצת הזאת.
כולם חוסלו. שרשרת הפיקוד האיראנית שחוסלה
פרצ'ין: מעבדת המוות השחורה
רק שלושים קילומטרים דרום מזרחית לטהרן, בצללי הרי אלבורז הקודרים, נמצא המקום הכי מפחיד ומסתורי – מתקן פרצ'ין. זה לא מקום שמייצר חומרים רדיואקטיביים או מעשיר אורניום; זה המקום שבו נפגשים המדע והמוות במחקר הכי בסיסי ומפחיד: איך לפוצץ פצצת אטום ולגרום למיליוני הרוגים בו זמנית.
המתקן בפרצ'ין הוא המעבדה השחורה שבה מתנסים בטריגרים, בראשי נפץ גרעיניים, ב'קבוצת הנשק' – כל הרכיבים המורכבים והקטלניים שהופכים חתיכת אורניום מועשר לנשק שיכול למחוק ערים שלמות. הסוכנות הבין לאומית לאנרגייה אטומית חשדה שעד תשס"ג (2003) נערכו כאן ניסויים בנפצים גרעיניים במסגרת 'פרויקט עמאד' הידוע לשמצה.
לאחרונה ממש זיהה המודיעין הישראלי שהמעבדות התת קרקעיות פועמות בקצב מסחרר. מדענים חזרו לעבוד על טריגרים לפיצוץ גרעיני ומערכות נשיאה. איראן לא רק בנתה פצצה – היא גם למדה איך לפוצץ אותה.
בליל מתקפת המנע הפך האתר בפרצ'ין ליעד בעדיפות ראשונה. הגל הראשון של התקיפות פגע באזור המוגן שסביב המתקן – סוללות הגנה אווירית התמוטטו תחת מטר אש מדויק והמקום נחשף והפך לפגיע.
למחרת הכו פצצות חודרות בונקרים ישר בלב המעבדות התת קרקעיות. רחפני נפץ זעירים, שהמתינו בסבלנות במחבואים סמוכים, התפוצצו בתיאום מושלם ופגעו במתקני הניסוי. הפיצוצים הדהדו במעמקי הקרקע ועמודי האש והעשן עלו עד לשמיים.
בשני הלילות הבאים נמשכו התקיפות בעוצמה. מחסני החומרים הרגישים – אותם חומרים שמשמשים לניסויי הפיצוץ – הושמדו לחלוטין. מערכות התקשורת והחשמל שותקו על ידי יחידת 8200, על מנת לאפשר את המשך התקיפות.
תמונות הלווין חשפו נזק משמעותי במעבדות ובתשתיות העל קרקעיות, אך המתקנים התת קרקעיים העמוקים, שמוגנים במטרים של בטון, ספגו פגיעה חלקית בלבד. עדיין, הנזק היה מספיק: הסוכנות הבין לאומית העריכה שפעילות המחקר שותקה ל-4-2 שנים.
פרצ'ין נפגעה, אך לא נהרסה. והמבצע ממשיך. כל עוד יש מדענים שיודעים איך לפוצץ פצצת אטום, הסכנה עדיין קיימת.
פורדו:
המבצר שקשה לכבוש
ונשאר גם פורדו – המבצר שיועד להיות בלתי חדיר, הביצור האחרון של איראן נגד העולם. המיקום: תשעים קילומטרים צפונית מזרחית לעיר קום, בתוך הר שנחצב במיוחד למטרה הזאת. כאן מסתתר מתקן העשרת האורניום המוגן ביותר של איראן.
זה לא מתקן רגיל. זה מעוז שנבנה תשעים מטרים מתחת לקרקע, מוגן בסלע טבעי ובטון מזוין בעובי של כמעט מאה מטרים. מתכנני המתקן השתמשו בכל ידע הנדסי אפשרי כדי ליצור מקום שאף פצצה לא תוכל לחדור אליו. זה המקום שבו איראן מעשירה אורניום לרמות הכי גבוהות – 20% ומעלה – והמקום שבו זיהה לאחרונה המודיעין הישראלי פעילות מואצת שהגיעה כמעט ל-90% – רמה צבאית מלאה.
פורדו הוא הסוד האחרון של איראן, המקום שבו הם מקווים לסיים את הפרויקט הגרעיני גם אם כל השאר ייהרסו.
בתכנון מתקפת המנע הבינו במדינת ישראל שלא ניתן להתעלם מהמבצר הזה. כשלב ראשון הוחלט לנסות לפגוע במעטפת ההגנה שלו. ואכן, התקיפות הראשונות התמקדו בסוללות הגנה אווירית שהקיפו את ההר. הן הושמדו תוך דקות ספורות.
למחרת הוטלו פצצות GBU-57 ענקיות, הכבדות והחזקות ביותר שיש לחיל האוויר הישראלי, ישר על הכניסות למתקן. הפיצוצים היו כה עוצמתיים שהם הורגשו במרחק קילומטרים, אך ההר עמד איתן. הפצצות הרסו את תשתיות התמיכה – מערכות החשמל והקירור, שחיוניות להפעלת הצנטריפוגות, אך לא הצליחו לחדור למעמקי המתקן.
רחפני נפץ ומתקפות סייבר של יחידת 8200 הצליחו לשבש חלק מהצנטריפוגות ולהפסיק את פעילות ההעשרה למשך שנה עד שנתיים. אבל נכון ליום שני השבוע המתקן המרכזי נותר בעיקרו שלם, והסוכנות הבין לאומית העריכה שחלק מהתשתית עדיין פעיל.
פורדו עמד במבחן. המבצר לא נכבש והמבצע ממשיך – כי כל עוד פורדו נושם, איראן עדיין יכולה לסיים את מה שהתחילה. כדי לפוצץ את פורדו תזדקק מדינת ישראל לסיוע אמריקני, שכן רק לחיל האוויר האמריקני ישנן פצצות שמסוגלות לחדור לעומק כזה ומטוסים שמסוגלים לשאת פצצות כאלה.
תקיפת מרכז התקשורת של המשטר האיראני
מחיקת בסיסי הטילים
אבל הפרויקט הגרעיני הוא רק בעיה אחת. הבעיה השנייה היא מערך הטילים הבליסטיים האדיר של איראן – שכולל 2,000 טילים בליסטיים.
בשנים האחרונות בנתה איראן את אחד מארסנלי הטילים הבליסטיים הגדולים במזרח התיכון, הכולל טילי שהאב-3, חורמשהר וזולפיקאר, שיכולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים למרחקים של אלפי קילומטרים. המודיעין הישראלי מיפה בדיוק את המכונה הקטלנית הזאת: כעשרים בסיסי טילים מרכזיים פזורים ברחבי איראן, כמו אצבעות של יד מאיימת. בסיס חמינאי בטהראן, בסיס אימאם עלי בחורמשהר, מתקן סמיראן בצפון איראן – כל אחד מהם יכול לשגר את כדור האש הגרעיני שיחריב ערים שלמות.
המבצע לא יכול היה להתעלם מהאיום הזה. כי מה הטעם להרוס את המפעלים אם הטילים עדיין יכולים לשאת את הפצצות שכבר קיימות?
במסגרת תכנון המבצע, בחיל האוויר, במוסד וביחידה 8200 תכננו תקיפות משולבות על בסיסי הטילים הבליסטיים, תוך שימוש במודיעין ממקורות אנושיים, תצלומי לוויין וחדירה סייברית. האמצעים כללו מטוסי 35F עם טילי דלילה, רחפני נפץ ופעולות סייבר לשיבוש מערכות שליטה ובקרה. היעדים כללו מחסני טילים, סדנאות ייצור, משגרים ניידים ומפעלי דלק מוצק, החיוני למנועי טילים.
בלילה הראשון של המתקפה שותקו מערכות הגנה אווירית סביב בסיסי טילים, כולל סוללות הגנה אווירית. למחרת בוצע גל תקיפות שפגע במחסני טילים, בסדנאות ובמשגרים. בסיס חמינאי ספג פגיעה קשה, עם השמדת עשרות טילי שהאב-3. בסיס אימאם עלי הושבת, וסמיראן נפגע חלקית.
נוסף על כך הרסו רחפני המוסד כ-15 משגרים ניידים במדבריות מרכז איראן, ומתקפות סייבר שיבשו מערכות ניווט והפכו משגרים למטרות קלות. מפעלי דלק מוצק בטהראן ואיספהאן נפגעו, מה שהאט את ייצור הטילים. והתקיפות נמשכות, עם דגש על בסיסים תת קרקעיים כמו בסיס שהיד (איספהאן), שנותר פעיל חלקית.
עד כה פגעו התקיפות בכ-30 אחוזים ממאגרי הטילים הבליסטיים של איראן, לפי הערכות מערביות, והשביתו 15 משגרים ניידים. הנזק עיכב את היכולת הבליסטית של איראן בחודשים, אך בסיסים תת קרקעיים נפגעו חלקית בלבד. התקיפות המתמשכות ממשיכות לטרגט משגרים ומפעלי ייצור, תוך מעקב אחר ניסיונות איראניים לשקם את המערך.
תקיפת מרכז התקשורת של המשטר האיראני
מבצע מתגלגל, מחיר כבד
בינתיים ממשיך מבצע 'עם כלביא' להתגלגל, מערער את יסודות המשטר האיראני ומשתק חלקים נרחבים מתוכנית הגרעין והטילים שלו. התקיפות הישראליות פגעו קשות במתקנים הקריטיים, חיסלו מדעני מפתח, מחקו את הצמרת הצבאית והרסו תשתיות חיוניות.
אבל המציאות מורכבת יותר מכותרות נלהבות בתקשורת הישראלית. המתקנים התת קרקעיים העמוקים והמנהרות החדשות שאיראן חפרה במעמקי ההרים נותרו אתגר משמעותי. הבטון המזוין והסלע הטבעי עמדו במבחן, ועד כה המבצע לא השמיד את התוכנית הגרעינית לחלוטין. הוא פגע, הוא עיכב, הוא השתיק – אבל לא מחק.
ובמקביל, איראן לא נותרה לשבת בחיבוק ידיים. במהלך הימים הקשים של המבצע נשלחו טילים בליסטיים איראניים לעבר מדינת ישראל, בגל תגובה נואש ובניסיון להציל את הכבוד האיראני. רוב הטילים יורטו על ידי מערכות ההגנה הישראליות, אבל חלקם מצאו את דרכם ליעדים אזרחיים ברחבי הארץ.
יחסית לפוטנציאל ההרס, ובחסדי שמיים גלויים – הנזק מוגבל בהיקפו, אך טראגי בעומקו. אזרחים ישראלים חפים מפשע שילמו את המחיר הכבד ביותר – חייהם – במאבק נגד האיום הגרעיני. משפחות נהרסו, בתים ואף בניינים קרסו, חלומות נמחקו ברגע. כל יהודי הוא עולם מלא. זה המחיר האמיתי של המלחמה נגד השמדה גרעינית – דם חפים מפשע שנשפך במסגרת מערכה שנועדה למנוע אסון גדול יותר.
המבצע לא השפיע רק על איראן ועל ישראל, הוא הכה גלי זעזועים ברחבי העולם. מבחינת מדינת ישראל, ההרתעה הצבאית גדלה לממדים חדשים. העולם הבין שמדינת ישראל לא תעמוד מנגד כשמדובר בקיומה, ושהיא מוכנה לפעול בעוצמה חסרת תקדים כדי למנוע הרס גרעיני.
באיראן הצית המבצע להבות מחאה פנימיות שהשפעותיהן עדיין לא ברורות. אזרחים איראניים, שכבר סובלים מכלכלה מקרטעת וממשטר דיכוי, רואים איך ההשקעות הענקיות בפרויקט הגרעיני מתנפצות תחת מטר אש ישראלי. הכעס צובר תאוצה והמשטר רועד. אולם עד כה ההתקוממות עדיין אינה גלויה.
במזרח, סין ורוסיה – שותפותיה הגיאופוליטיות של איראן – הוציאו גינויים חריפים נגד המבצע הישראלי. הן רואות במתקפה איום על איזון הכוחות האזורי ועל האינטרסים הכלכליים שלהן באיראן.
במערב, הטון שונה לחלוטין. למרות הגינויים הפורמליים, לשם הפרוטוקול, התמיכה החשאית זורמת. מנהיגים במערב יודעים שמה שמדינת ישראל עושה עכשיו חוסך מהם החלטות קשות בעתיד. ואת התמיכה המשמעותית ביותר מקבלת מדינת ישראל מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שלפנות בוקר של יום שלישי השבוע פרסם ש"על תושבי טהרן לעזוב מייד", במה שנראה כהכנה להצטרפות אקטיבית של חיל האוויר האמריקאי למאמצי השמדת הגרעין האיראני.
ציוד ריגול שנתפס באיראן ומשוייך למודיעין הישראלי
הקרב שטרם הסתיים
בימים אלה, כשהמבצע ממשיך להתגלגל, העולם כולו עוצר את נשימתו וממתין לראות אם מדינת ישראל תצליח לרכז את הכוחות הדרושים ולעצור את האיום הגרעיני הקטלני הזה לתמיד.
זה לא רק מבצע צבאי. זה מאבק על עתיד המזרח התיכון, על השאלה אם איראן תוכל להשיג נשק גרעיני ולהטיל אימה על העולם או שהמאמץ הישראלי יעצור את המפלצת הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.
הקרב עדיין לא הסתיים, העולם עוקב בדריכות, ואנו אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.
