לישרי לב שמחה

אהבת התורה, עם ישראל וא"י | שביבי אור אחר מיטתו של הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל

ברוך דיין האמת: הוא כיהן אומנם כרב העיר רחובות, אבל מצודתו של הגאון הגדול רבי שמחה הכהן קוק קוק זצ"ל הייתה פרוסה על פני כל ארץ ישראל ] הוא הפך לתופעה: רב בודד שלוחם על קודשי ישראל, מקושר עם כל העדות והחוגים, ובעיקר מהווה סמל מופתי לדמותו של מנהיג רוחני ] אחרי פטירתו בגיל 92, יצא יאיר שטרן בעקבות סיפור חייו המרתק

הרבנים ישבו פעורי פה והביטו נכחם בתימהון. לא כך הם הכירו אותו, את רבה של רחובות, שאהבת אמת לכל יהודי פרצה תמיד מליבו הטהור ושטפה באור יקרות כל מי שעמד מולו. הם ידעו היטב שהוא נזהר כמו מאש מלצער יהודי, ולכן היה מוזר כל כך לשמוע אותו מתבטא במילים חריפות במיוחד ומגנה בצורה נחרצת את הדובר שדיבר לפניו.

זה היה בשנת תשס"ו, זמן לא רב לפני ההתנתקות מגוש קטיף. באותה תקופה נערך כינוס רבנים ארצי בקיבוץ גינוסר הסמוך לטבריה, בהשתתפות מאות מרבני הערים בישראל. במשתתפים היה גם הגאון רבי שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות, שהסתלק ביום שלישי השבוע לבית עולמו.

בין שלל התכניות שיועדו לרבנים הייתה הרצאה מפיו של תת אלוף (במיל') אלעזר שטרן ששוחח על מהות ההתנתקות והביע את השקפת עולמו על הצורך בה. מייד לאחר שסיים את דבריו, תקף הגר"ש קוק בחריפות את הדברים והודיע כי ההתנתקות עלולה לסכן חיים של יהודים מלבד הסבל הנורא שהיא תביא על מאות המתיישבים באזור חבל עזה.

לחם על קודשי ישראל. הגאון הגדול רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל (צילום: פלאש 90)

הדברים נשמעו, ואט אט החלו הרבנים מתפזרים. באולם הגדול נשארו שניים, רבה של רחובות ושטרן. למרבה הפלא, החל הרב קוק לשוחח עם אלעזר שטרן בנועם ובחביבות, והסביר לו שאין לו שום דבר אישי נגדו.

"הייתי במקום, ולא האמנתי למראה עיניי", מספר ל'משפחה' הרב רפאל קוק מטבריה, נכדו של הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל. "רק לפני רגעים ספורים סבא תוקף בחריפות רבה את האיש, ופתאום הוא מדבר איתו בשיא החביבות, ושניהם צועדים מעדנות לעבר חדריהם, כחברים בלב ונפש?!

"לא התאפקתי ושאלתי את סבא על כך. התשובה שלו הייתה כל כך אופיינית לדרך החיים שלו, שבה דבק כל ימי חייו. 'הייתי חייב למחות על הדברים, אבל רציתי להראות לשטרן שאין לי שום דבר אישי נגדו. גם כאשר רבים עם מישהו, לשם שמים כמובן, תמיד צריך להתפייס ולחזור לאהוב אותו, כמו שחייבים לאהוב כל יהודי'".

קומו ונעלה ציון

בי"ז באב תר"צ נולד הגאון רבי שמחה הכהן קוק לאביו הרב רפאל הכהן קוק, שהיה אחיינו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. אימו הייתה הרבנית רחל, בתו של הרב שמחה מנדלבאום, שביתו שנקרא 'בית מנדלבאום' היה בפאתי שכונת שמואל הנביא, בקו התפר בין היישוב היהודי הקטן לחלק הערבי של העיר שהיה בשליטת הירדנים. ביתו של הרב שמחה מנדלבאום היה בית ועד לכל עני ונזקק. עשרות אורחים מצאו בביתו מחסה ובית תמחוי, ומשפחות רבות מתושבי ירושלים התפרנסו מבית החרושת שבבעלותו.

כמה שנים לפני הולדתו של הרב שמחה קוק נפטר סבו, והרך הנולד נקרא על שמו. שנים ספורות לאחר מכן, כשהיה שמחה הצעיר ילד רך בן שבע, מונה אביו הגאון רבי רפאל לרבה של טבריה והמשפחה עקרה לשם.

בצעירותו למד הגר"ש קוק בישיבת 'בני עקיבא' שבכפר הרא"ה ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים, ומאוחר יותר אף בישיבת סלבודקה בבני ברק. שמו הלך לפניו, ובקרב חבריו נודע ביראתו, בחכמתו, בשקידת התורה שבו ובעיקר בהארת הפנים לכל אחד. את ביתו הקים עם הרבנית נחמה שתחי' ממשפחת קבלקין, ולאחר נישואיו למד בכולל של 'מכון הרי פישל' ועבר את הבחינות שהכשירו אותו לכהן כרב עיר.

בתחילת שנות השישים החליט הגר"ש קוק לפנות לתחום החינוך. הוא החל כר"מ וכמנהל חינוכי בישיבת 'מרום ציון' בקריית נוער. בשלב הבא נשלח על ידי הרב משה צבי נריה זצ"ל לשמש ראש ישיבת 'בני עקיבא' בנתניה. בתקופת כהונתו בנתניה נוצרו קשרים הדוקים בינו לבין האדמו"ר בעל ה'שפע חיים' מצאנז.

"אני גדלתי על ברכיו, וספגתי ממנו הרבה מאוד אהבת תורה ויראת שמים", מתאר הרב מתי דן, העומד בראש ישיבת 'עטרת כהנים' בעיר העתיקה בירושלים, שהיה אחד האנשים המקורבים ביותר לרבה של רחובות. "בתור ראש ישיבה היו לו שיחות שיצאו מליבו הטהור כלבת אש קודש. ההרגשה הייתה של רוממות קודש, וכתלמידים זה חלחל לנו עמוק בלב. כל מה שיצא מהלב שלו, נכנס אלינו. החינוך שהוא החדיר בנו היווה את היסוד החינוכי שעליו גדלנו.

"בישיבה היה נהוג לסיים את סדר הלימוד בבוקר ב-11:20. כשהגיעה העת, היה תלמיד מזדמן דופק על השלחן כדי להודיע על ההפסקה. באחת הפעמים דפקתי אני על השלחן, וראש הישיבה העיר לי שנשארה עוד דקה ללמוד. 'אתה יודע מה זה לעשות ביטול תורה של דקה כפול 150 הבחורים שנמצאים כרגע בבית המדרש?' הוא שאל, ואני קיבלתי שיעור לחיים על ניצול הזמן".

לדבריו, בתקופה מסוימת, הישיבה הייתה במצב כלכלי קשה, ולתלמידים היה קשה עם זה. ראש הישיבה שידע על המרמור התייצב פעם בחדר האוכל ותיאר לילדים כיצד נראית ארוחת הערב בביתו – לחם עם ממרחים פשוטים בלבד. מאותה שיחה, התלמידים למדו שיעור בהסתפקות במועט

"הגר"ש קוק הקדים את זמנו ונטע בנו אמון מלא, מה שלא היה מצוי כל כך בקרב המחנכים", מתאר דן. "כילד למדתי קורס צילום, והוא ביקש ממני ללמד את החברים בישיבה את מה שלמדתי. בהמשך, כשהוא נסע לחו"ל לאסוף כספים לישיבה הוא ביקש ממני לצלם אותו ולקח את התמונות כדי להראות לתורמים. אין לתאר עד כמה זה בנה את האישיות שלי".

"לא אשכח את ברכת הכהנים שלו בישיבה, כיצד הוא יחד עם הילדים הנוספים שהיו כהנים הלכו יחד ליטול ידיים.. זה היה אירוע מלכותי ממש. בליל יום הכיפורים הוא היה מלמד אותנו את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. כשאני ישבתי והקשבתי לדברים, ראש הישיבה היה נראה לי ככהן הגדול ביום הקדוש. הוא תמיד חזר בפנינו על ההלכה שהמתפלל צריך לראות את עצמו כאילו נמצא בקודש הקודשים.

"בכלל התפילות שלו היו מיוחדות ממש. בימים הנוראים הוא היה שליח הציבור, והתפילה הייתה מרוממת כל כך, שהכניסה אותנו לאטמוספירה אחרת. כשהייתי צעיר היה לי קשה עם האריכות הזו, והייתה שנה אחת בה פשוט יצאתי מהישיבה והתפללתי בבית הכנסת השכונתי. ראש הישיבה ראה זאת בחומרה רבה ואפילו סילק אותי מהישיבה, ורק לאחר שהוריי התחננו בפניו שיסלח לי, התקבלתי חזרה. בהמשך, כאשר בגרתי, התענגתי כל רגע מהתפילה המרוממת הזו למרות ואולי בגלל שהייתה ארוכה כל כך".

מונה על ידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לשמש רב בית הכנסת 'החורבה'

את האהבה העצומה של הגר"ש קוק לירושלים, הרגישו התלמידים בכל רמ"ח איבריהם. מדי פעם הוא היה מארגן להם משאית או אוטובוס, ולוקח אותם לירושלים. 'קומו ונעלה ציון' הוא היה מעודד אותם, והם קלטו עד כמה המסע הזה מיוחד.

"ראש הישיבה אהב אותנו אהבת נפש", מתאר דן. "היינו בני בית אצלו, והסתובבתי בביתו כאילו הוא היה חלק מחדרי הפנימייה. גם אשתו הרבנית שתחיה נתנה לנו את הלב והנשמה, אף על פי שהייתה עסוקה עד מאוד בטיפול בילדיה הקטנים. כשראש הישיבה עזב אותנו כדי לכהן כרב העיר טבריה במקום אביו שנפטר, היה לנו קשה מאוד. הרגשנו שאיבדנו משענת".

לא צריך להתבייש

סתיו תשכ"ט.

רבה של טבריה, הגאון רבי רפאל קוק, נפטר לבית עולמו. בנו, ראש הישיבה בנתניה ביקש למלא את מקומו, אבל נתקל בהתנגדות של חוגים מסוימים בעיר. כשראה את המחלוקת הוא הודיע מייד על פרישתו מהמרוץ. אבל משמים הועידו לו תפקיד תורני אחר, חשוב לא פחות. חודשים ספורים לאחר מכן נהרג אחיו הגדול של הגר"ש, הגאון רבי שלמה קוק, בתאונת רכבת קטלנית, שבה קיפחו את חייהם גם רעייתו ושני ילדיהם. הרב שלמה קוק היה אז רב היישוב רחובות, יישוב צעיר יחסית, והגאון רבי שמחה נקרא אל הדגל, למלא את מקומו של אחיו שהספיק לטעת בעיר יסודות תורניים.

"סבא מעולם לא דיבר על ההתמודדות שנכשלה בטבריה", מתאר הנכד, הרב רפאל קוק. "הוא פנה לרבנות כדי לשמור על כבודו של דודו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק ולשמר את מסורת הרבנות במשפחה. אבל לילדים ולנכדים אמר תמיד שיתרחקו מהרבנות, ורק יתרכזו בהקמת מוסדות תורה, וכך הם אכן עשו בסופו של דבר".

"ואכן, הפעולה הראשונה שסבא עשה ברחובות הייתה הקמת הישיבה 'מאור התלמוד' על שמו של אחיו", מוסיף הרב רפאל קוק. "ראש ישיבת פוניבז' מרן הגרא"מ שך עודד אותו להקים את הישיבה. הוא מינה את אחיו הקטן יותר הגאון רבי אברהם יצחק שליט"א לעמוד בראש הישיבה והוא נותר הנשיא שלה, הממונה על גיוס הכספים. לשם כך, הוא היה נוסע לחו"ל פעמים רבות, ולא חוסך מכבודו וממרצו כדי לגייס תרומות.

"אני זוכר כיצד נפגשתי פעם עם נדיב מאנגליה. כשנודע לו שאני נכדו של רבה של רחובות הוא התבטא ואמר 'לו הייתי יודע מיהו, לא הייתי נותן לו להמתין שעה בתור'".

במעמד חנוכת הבית לישיבה אמר הגר"ש קוק, כי כאשר המשיח יגיע הוא יצביע על 'מכון ויצמן' ויתפעל מהבניין היפה של ה'ישיבה' הזו. אבל כאשר יתברר לו שמדובר בסך הכל באוניברסיטה, הוא יסיק מכך שהישיבה בעיר היא הרבה יותר יפה. אבל כאשר הוא יראה את הבניין העלוב שבו שכנה הישיבה כל השנים הוא יבוא בטענות לראש הישיבה. "אני אתבייש, אבל אומר לו שהייתי בכל העולם אבל לא הצלחתי, כך שהתורמים אשמים. עם בית המדרש החדש הזה, כבר לא נצטרך להתבייש".

מוסף ליד הקניון

שנת תשנ"ג.

בחירות סוערות נערכות לראשות העירייה והמנצח הוא יעקב סנדלר המבקש, ואפילו מצליח, לשנות את חוקי העזר העירוניים בנוגע לפתיחת עסקים בשבת.

זכה להערכה עצומה מכל גדולי ישראל. עם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל

בעת שחברי המועצה אישרו את התיקון המקומם, ארגן הגר"ש קוק הפגנה בהשתתפות מאות מתושבי רחובות מול בניין העירייה. הגר"ש עצמו נכנס לישיבת המועצה, תפס את המיקרופון ומחה על חילול הקודש והשבת, בשם מייסדי העיר רחובות. אבל בשבת הקרובה, הופתע ראש העיר למראה שליח מיוחד שדפק על דלת ביתו והעניק לו גביע כסף וטלית, מתנת רב העיר. המסר היה ברור: אני לא שונא אותך, אבל אוהב את השבת. היה אך טבעי שאותו סנדלר יוזמן להתארח לסעודת שבת בביתו של הגר"ש, מה שסלל את הדרך לידידות ביניהם.

"באחת השנים, ביקשה הנהלת הקניון החדש שנפתח בעיר לפתוח את שעריו בשבת קודש", מספר הנכד. "סבא החליט שמעתה הוא יתפלל את תפילת המוסף סמוך לפתח הקניון בליווי כל מתפללי בית הכנסת שבו התפלל. בסופו של דבר הגיעו לתפילה הזו אלפים מתושבי העיר. אחרי התפילה שרו כולם ניגוני שבת, ותוך תקופה קצרה הקניון הפך להיות סגור בשבת, עד היום הזה. במקביל, סבא נהג להגיע מדי ערב שבת לבעלי החנויות בעיר ולעודד אותם להקפיד לסגור אותן מוקדם מספיק, כדי שיספיקו להתכונן לשבת".

כרב העיר, נאבק הגר"ש קוק למנוע כניסת גויים לעם ישראל. יחד עם הגאון רבי שלמה פישר הוא טרח ויגע כדי לוודא שכל המתגיירים מקרב העולים מרוסיה שהתגוררו ברחובות הם יהודים. לא אחת התבטא בכאב על האחוז הגבוה, תשעים אחוז לדבריו, של גויים שמגיעים מקרב העולים.

"סבא היה איש אמונו של הגרא"מ שך ששלח אותו לכל מיני שליחויות", מספר הרב רפאל קוק. "כשחברת אוטובוסים רצתה להציב מסכים בכל אוטובוס, הוא גייס סכום כסף גדול ופנה לאגודה לזכויות העיוורים כדי שיגישו עתירה לבג"ץ בטענה של אפליה של אנשים שלא יכולים לראות. בסופו של דבר בג"ץ קיבל את העתירה והתכנית נגוזה".

ואם הזכרנו את כינוס הרבנים שהיה בגינוסר, הרב רפאל קוק מספר שבאותה תקופה הייתה מלחמה על התחבורה הציבורית בטבריה, שלא תפעל בשבת. הגר"ש ניצל את ההזדמנות והזמין את מנהלי החברה להופיע בסעודת מלווה מלכה בפני הרבנים כדי שיעודדו אותם על כך שהם עומדים בפרץ ומסרבים לנסוע בשבת.

"אגב, אותה שבת הייתה שבת חתן של אחי בטבריה. סבא הגיע להשתתף בה, והתפלל בבית הכנסת של חמי, הגאון רבי דב קוק שליט"א. התפילה נמשכה זמן רב והסתיימה לקראת חצות. סבא הלך ישר למקום שבו נערכה הסעודה, ואז התברר לו שסבתא שתחי' עדיין לא הגיעה. הוא יצא מייד לדירה שבה התאכסנו כדי להגיע יחד איתה, ולמרות שהפצרנו בו שנשלח ילד כדי לקרוא לה, הוא סירב בטענה שיהיה לה כבוד גדול יותר כאשר הוא יגיע איתה, אף על פי שהדבר היה כרוך בעלייה ובירידה של מדרגות רבות".

למען ירושלים

לא רבים יודעים, אבל הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל עמד מאחורי המיזם של רכישת הבתים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, שהיו בעבר בבעלות יהודית, והעברתם לידי תושבים יהודים, פעילות שאותה מבצעת ישיבת 'עטרת כהנים'.

"ההתחלה הייתה באמצעות כינוס מיוחד לכהנים, כדי לעורר אותם ללמוד את הלכות עבודת בית המקדש, כפי שייסד ה'חפץ חיים'", מתאר הרב מתתיהו דן. "הצעתי את הרעיון הזה לגר"ש, והוא התלהב מאוד. זה היה בשנת תשל"ח, 11 שנה אחרי מלחמת ששת הימים. קיימנו את הכינוס בבניין של ישיבת 'תורת חיים' שנוסדה במאה הקודמת, שבה למדו גדולי עולם. הכינוס עסק בשאלות הלכתיות סביב נושא העבודה בבית המקדש, והשתתפו בו הרבה מאוד רבנים חשובים בהם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, מרן הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, כ"ק האדמו"ר מקאליב זצ"ל, הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל , ולהבלח"א הגאון רבי אביגדור נבנצל, שהעלה את הצורך לגאול את הבתים שהושכרו לערבים לפני מלחמת השחרור, ולהשיבם לבעליהם היהודים. הגאון רבי שמחה הכהן קוק התלהב מאוד מהרעיון, והוא שעודד אותנו בכל הפעילות. הוא היה מעורב מאוד בכל נבכי המשא ומתן, מתוך היכרותו עם הציבור הערבי, כילד שנולד וגדל בירושלים. הוא אמר תמיד שאם ערבי מבקש למכור בית צריך לחתום על החוזה גם אם אין כסף כאשר הוא עצמו חותם ערבות על ההלוואות. בהמשך הוא קישר אותי עם הד"ר ארווין מוסקוביץ' שתרם סכום רב למען הפעילות הזו. הוא היה עונה על כל השאלות המורכבות ותמיד ביקש ממני להתקשר אליו בשעה שתים עשרה בלילה, אז הוא פנוי מטרדות הרבנות ויכול לעסוק בנושא.

"הגר"ש קוק הוא שסלל עבורנו את הגשר למוסדות היישוב הישן ולעולם החרדי – ישיבת 'חיי עולם' שקיבלה חזרה את הנכס שהיה בבעלותה, כולל גליציה וכולל רייסין. אני זוכר כיצד נסעתי איתו לבני ברק כדי שייתנו לבחורי הישיבה לגור בבתים שהיו שייכים לכולל גליציה".

לדבריו, גם נושא הביטחון של התושבים היהודים ושל בחורי הישיבה היה חשוב לו מאוד. "אני זוכר כיצד הלכתי איתו פעם לפגישה עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין", מתאר דן. "הוא סיפר לו שלבחורים אין נשק, ובגין הרים מייד טלפון לשר הביטחון שלו, ד"ר יוסף בורג וביקש ממנו לדאוג לכך. יש אצלי מכתב שהוא כתב לשר זבולון אורלב בשנת תשמ"ח, שבו הוא מתריע על מצב הביטחון בעיר העתיקה ואומר שהעיר העתיקה כולה קודש, והוא חרד מהמצב שבו יהודים נרתעים לעלות לכותל דרך שער שכם. במקביל, היה לו חשוב מאוד שנשמור על יחסים תקינים עם השכנים הערבים ונתייחס אליהם כבני אדם".

לפני כ-15 שנה רכש הגר"ש קוק דירה ברובע היהודי בירושלים, ואליה היה מגיע בכל הזדמנות, ושוהה בה בחגים ובכל שבת שהיה משוחרר מעט מעול הרבנות ברחובות. הוא כאב מאוד את מצבו של בית הכנסת 'החורבה' ועשה רבות כדי לשמר ולשפץ אותו מחדש. כשהמלאכה הושלמה, הוא מונה על ידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לשמש רב בית הכנסת.

יהודי של עם ישראל

אבל בצל כל הפעילות הציבורית הזו, בני משפחתו מתארים את היחס החם שהוא העניק לבני משפחתו, עד אחרון הנכדים והנינים. "סבא היה איש של כלל ישראל", מתאר הרב רפאל קוק. "היה לו סדר יום קבוע, מלא בתורה ובעבודת השם. על שולחנו היו נמצאים תמיד הספרים 'פלא יועץ' והלכות לשון הרע של החפץ חיים. הוא תמיד הלך לישון אחרי כולם וקם לפני כולם.

"הצער של הציבור נגע לליבו. ההתנתקות קרעה את נשמתו, והוא היה זה שהלך ממקום למקום כדי לעודד את המתיישבים, במקביל לדאגה לבתי הכנסת ביישובים, שהוא היה שליחם של גדולי ישראל לטפל בנושא. הוא אמר תמיד שבארץ ההתנתקות עברה בשקט, אבל אם זה היה קורה במקום אחר בעולם אף אחד לא היה נותן לזה לקרות. שנתיים אחרי ההתנתקות הוא לא נרגע מהצער הזה. אבל בחיים האישיים הוא היה שמח תמיד, גם בסוף ימיו כשלא תקשר, תמיד חייך".

בשנים האחרונות כשבניו הקימו מוסדות הוא עמד תמיד לימינם. גם בגיוס הכספים וגם בעצה טובה. נוסף על כך הוא עמד בראשותם של עשרות מוסדות תורה וחסד. "תמיד הוא היה מגיע למסיבות חומש, לסיומי מסכת. לא חס על כבודו. וכאשר ביקשו ממנו מנהלי מוסדות מקבילים להגיע גם אליהם הוא הסכים תמיד, כדי להרבות כבוד שמים".

בשנתיים האחרונות נחלש מאוד הגר"ש, ולאחר הפסח אושפז במרכז הרפואי 'שערי צדק' בגלל דלקת ריאות. השבוע ביום שלישי בערב השיב את נשמתו ליוצרה. הלווייתו יצאה מבית ההלוויות שמגר והמשיכה משם לרחובות, שם נטמן.

הותיר אחריו את רעייתו שתחי'  ואת תשעת ילדיו בהם הגאון רבי חיים קוק ראש ישיבת 'תורת רפאל', הגאון רבי דוד קוק מנהל תלמוד תורה 'חמדת התורה', הגאון רבי בן ציון העומד בראש סמינר 'עלי באר', הגאון רבי אריה ר"מ בישיבת 'מאור התלמוד', והרב אברהם יצחק שהקים ארגון קירוב רחוקים לסטודנטים בשם 'דורות'. חתנו הוא הרב לייזרוביץ העומד בראש הישיבה הקטנה 'חכמת שלמה' ברחובות. חתן נוסף הגאון רבי ישעיהו שיפמן שעמד בראשות כולל בשכונת רמת שלמה בירושלים נפטר בחייו. [