קשה לחיות במדינה שבה סך ההוצאות החודשיות למשפחה עולה בעשרות אחוזים | אחרי המיסוי על חד פעמי ושתייה מתוקה, מחירי הדלק שוברים שיא של עשור, מחיר החלב יעלה בכמעט חמישה אחוזים, וכך גם מחירי הלחם, המים והחשמל – שיעלו עד לשיעור של שישה-עשר אחוזים (!) | מי האשם בהתייקרות המחיה שמכה בכיס של כולנו? והאם יש דרך לעצור את ההשתוללות? בכירי הכלכלנים במדינת ישראל מדברים עם 'משפחה' ועושים סדר
י"ב בתמוז תשע"א, לפני אחת עשרה שנים בדיוק. השדרה התל אביבית המפורסמת החלה להתכסות במאהלים מכל הסוגים. הבדים נפרסו לאורך שדרות רוטשילד בואכה כיכר הבימה, וצבעו את הרחובות במארג חריג. מחאת אוהלים נגד יוקר המחיה המאמיר ותחושת המחנק שכל האזרחים חשים לנוכח אוזלת היד הממשלתית שפוגעת בכיס של כולנו.
בתוך כמה ימים, בגיבוי תקשורתי נרחב, החלה המחאה החברתית להתפשט לרחבי הארץ. זמן קצר לאחר מכן כבר צברה המחאה תאוצה והוציאה מאות אלפי אנשים לרחובות. כולם מחו על העלייה הדרמטית במחירי הדיור ועל המחיה שהתייקרה. הנטל הכלכלי הפך לזעם ציבורי שהתפרץ.
הכל מתייקר. קנייה בסופר שתעלה יותר יקר (תמונת אילוסטרציה) צילום: אלחנן קוטלר
עד היום מהדהדת 'מחאת האוהלים', כפי שהיא כונתה, בתודעה הישראלית ונלמדת בחוגים לכלכלה. גם התקשורת למדה את הלקח שלה: היא לא ממהרת לעודד מחאות כאלה, אחרי שהמחאה פגעה בנתחי הפרסום של החברות הגדולות. המחאה גרמה לכולם להבין שאם יש תחום אחד שמסוגל להוציא המונים לרחובות, זה לא פוליטיקאי שנחשד בשחיתות ואפילו לא רקטות שמשוגרות מרצועת עזה. את זה אנשים במדינת ישראל עוד מסוגלים 'לספוג'.
גם אז, כמו היום, הנושא שמעסיק את רוב הציבור במדינה ויוצר תסיסה חברתית אמיתית, הוא יוקר המחיה. הכלכלה אולי נתפסת כתחום 'אפור', אולי אפילו משעמם, אבל היא גם הדבר שמשפיע על חיינו היום-יומיים, גורם לכולנו כאב ודאגה, ולכן, בזמן אמת – התחום הזה מעסיק אנשים יותר מכל דבר אחר. בלי להבין מה זו אינפלציה ומה המשמעות של ריבית גבוהה, קל להרגיש אותה בכיס בסוף החודש. היא נוגעת לכולנו. כל שינוי בה יכול לגרור הוצאה כלכלית נוספת של מאות שקלים מדי חודש למשפחה.
זה בדיוק מה שקורה עכשיו.
לא רק התמונות נותרו מאותה מחאה מפורסמת. מראה האוהלים הפרוסים ברחובות אולי נצרב בתודעה כאחד האירועים החברתיים המכוננים של הכלכלה הישראלית, אך ישנו דבר נוסף שנשאר מאז – יוקר המחיה. הוא מלווה אותנו גם היום, ולאחרונה נסק לשיעורים מבהילים. אמנם חלפו מאז אחת עשרה שנה, אבל המציאות כיום אינה שונה לטובה, אלא רק לרעה. המחירים עולים עוד, הדירות יקרות באופן חסר תקדים, מחיר הדלק שובר שיאים, החשמל מתייקר, אפילו מחירי הלחם והחלב עולים.
ורק הרחובות – בניגוד לאז – עדיין ריקים. איש לא מוחה. האוהלים הפכו לנחלת העבר, אבל יוקר המחיה נוכח גם בהווה. וזה עולה לנו הרבה כסף.
למי שלא עובר על ההוצאות השוטפות שלו בחשבון הבנק, נגלה שכמעט ואין תחום שהיום אנחנו לא משלמים עליו יותר. כמה יותר? מאות שקלים ואולי אף יותר בחודש למשפחה. מה שהחל עם מיסוי על כלים חד פעמיים ושתייה ממותקת – בהחלט לא עצר שם. אחרי שמחירי הדלק עלו וחצו לראשונה מאז שנת הכספים 2012 את רף שמונה השקלים לליטר אוקטן 95, גם החלב צפוי להתייקר בימים הקרובים בשיעור של כ-4.9%, ולהשפיע על עשרות מוצרי חלב שיעלו גם הם וייקרו את סל הקניות של המשפחה הממוצעת בסכומים משמעותיים.
אלה מצטרפים לעליות שכבר התרחשו ושצפויות להיות בזמן הקרוב במחירי המים, הלחם ואפילו החשמל. מחירי החשמל, שהם הוצאה משמעותית של כל משק בית, צפויים לעלות בשלבים עד לשיעור של 16%, כאשר העלייה הראשונה תתרחש כבר בחודש הבא. כל עלייה תהיה בסדר גודל של 5-6%, וזה יקרה בדיוק בחודשים החמים ביותר בשנה, כשחשבונות החשמל מנופחים ממילא.
המשמעות פשוטה: האזרחים במדינת ישראל משלמים יותר על המחיה השוטפת שלהם. הרבה יותר. וגרוע מכך – הם גם ימשיכו לשלם. או כמו שאומר לנו הכלכלן פרופ' ירון זליכה: "השנה האחרונה הייתה מהקשות עבור האזרח הקטן ומהטובות לחברות הגדולות ולבנקים". בינתיים היא גם ממשיכה להיות כזו. וכנראה גם תמשיך. השבוע צוטטה בתקשורת אזרחית שאומרת: "אני יודעת שאם אדליק מזגן – לא יהיה לילדים שלי מה לאכול". בתקשורת הזדעזעו – אבל עבור אזרחים רבים מדי במדינה המשפט הזה אינו כותרת בעיתון – הוא מציאות חיים יום-יומית עגומה ומטרידה.
קרנית פלוג:
לעצור את התהליך'
אם לא די בהתייקרות ה'טבעית' – כדאי לדעת שמדובר בכדור שלג שלא נגמר. ההתייקרות גוררת עימה ריביות גבוהות יותר. ביום שני השבוע הודיע 'בנק ישראל' על ההחלטה להעלות בפעם השלישית השנה את הריבית בחצי אחוז, לרמה של 1.25%. החלטה זו באה לאחר דיונים שהתקיימו בבנק, והיא צפויה להשפיע בצורה משמעותית על כל אזרח במדינה.
ההשפעה הישירה היא כמובן הריביות של ההלוואות והמשכנתאות שמושפעות מההחלטה. אך ישנן גם השפעות עקיפות שמייצרות סביבה יקרה יותר. אם אתם משלמים משכנתא, בוודאי לא תשמחו לגלות שמשכנתא ממוצעת במדינת ישראל התייקרה במאות שקלים לחודש. והיד, כפי שניתן להתרשם, עודנה נטויה. הריבית עוד עשויה לעלות בהמשך מעבר לרף הנוכחי שלה, שלא היה מאז שנת הכספים 2013.
אם בגלל ההתייקרות הגדולה יצטבר בחשבון הבנק שלנו מינוס לא נעים – בטח תצטערו לגלות שהריבית על האוברדרפט תהיה גם היא גבוהה יותר. רק לשם השוואה, אם ריבית הפריים הבסיסית עמדה במשך שנים על 1.6% – עכשיו היא כבר מתקרבת לשלושה אחוזים. זה יורגש בריבית על המינוס, המשכנתא והאשראי.
והתחושה היא שאין לאן לברוח. בכל מצב כלכלי ההתייקרות תפגוש משפחות ותפגע להן עמוק בכיס. עמוק מאוד.
מחירי הדיור ממשיכים לעלות. אתר בנייה צילום: פלאש 90
אבל רגע לפני שתרוצו לפתוח אוהלי מחאה (אנחנו מעדיפים אוהלי תפילה), ביקשנו לברר עם כלכלנים בכירים האם יוקר המחיה הוא מציאות שנדרש להשלים איתה או שיש כתובת האחראית לגל ההתייקרויות ושבידה לעצור את דהירת הטירוף. אם ישנה כתובת לכך, מדובר בבעיה בת-חלוף שיכולה להתמתן עם קבלה נכונה של החלטות. השאלה הגדולה היא אם יש מי שיקבל את ההחלטות הללו, ואם ידע ליישם אותן.
לדעתה של ד"ר קרנית פלוג, כלכלנית ששימשה בין היתר גם כנגידת 'בנק ישראל' ומשמשת היום כמרצה באוני' העברית, השינוי במחירים הוא בלתי נמנע, וזאת נוכח השפעתם של אירועים חיצוניים המתרחשים ברמה הגלובלית. "השינוי במדד המחירים לצרכן נובע במידה רבה ממחירי הסחורות, הדלקים ובעיות שונות בשרשרת האספקה", היא אומרת ל'משפחה'. "בעיות אלה זולגות ומתרחבות אף לתחומים נוספים, שמושפעים מהן באופן עקיף. לאור המצב העולמי, שחלקו מושפע מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אני חושבת שההתייקרות הנוכחית בלתי נמנעת".
לדבריה, האינפלציה (עלייה מתמשכת במחירים ושחיקה של ערך הכסף, י"פ) במדינת ישראל עדיין נמוכה משמעותית מזו שכבר קיימת בארצות הברית ובמדינות אירופה, ולכן בארץ יהיה קל יותר להתגבר עליה.
"כשמסתכלים על זה שאצלנו האינפלציה עומדת על רמה של כארבעה אחוזים, לעומת אירופה וארה"ב שכבר נמצאות עם אינפלציה של 9-8 אחוזים, זה אומר שאצלנו יהיה קל יותר להתגבר על כך. זו בדיוק המטרה של המדיניות המוניטרית ב'בנק ישראל': לעצור את ההתגלגלות לתהליך אינפלציוני מתמשך ולייצב אותו. איני רוצה להתייחס להחלטה מסוימת של הבנק, אבל אני יכולה לומר שבאופן כללי המדיניות שלו תואמת את המציאות של הצורך לעצור את תהליך האינפלציה מלהתרחב ולהימשך".
שמואל סלבין:
'הממשלה משקרת'
דברים נוקבים יותר מדבריה הממלכתיים של הנגידה לשעבר ד"ר פלוג, אנו שומעים מהכלכלן שמואל סלבין, מי שכיהן במגוון רחב של תפקידים ציבוריים, לרבות מנכ"ל משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה.
סלבין, יהודי שומר מצוות מגזע של חסידי חב"ד, עבד בצמידות לכמה ממקבלי ההחלטות החשובים במדינת ישראל, כולל בתקופה הקשה של 'תוכנית הייצוב הכלכלית' לפני כמעט ארבעה עשורים. מאז תשע"ח (2018) הוא גם הצטרף כחבר במועצה הציבורית של 'המכון החרדי למחקרי מדיניות'.
מבחינת סלבין, לגל ההתייקרות הנוכחי יש כתובת ברורה.
"בניגוד לשקרים ולאינפורמציה חצי-נכונה של הקואליציה", הוא אומר, "הגורמים החיצוניים הם רק חלק מהסיבות לעליית המחירים. הם מסבירים שכביכול בגלל המלחמה באוקראינה וההשפעות הכלכליות של הקורונה – נוצר מצב של עליית מחירים. למען האמת, זה ממש לא מסביר את העליות. כל העלייה של הדלק והאספקה שבהם תולים את ההתייקרות, היא אפילו לא חצי מהסיבות שגורמות לעליות. האשמה העיקרית להתייקרות זו הממשלה".
ככל שהשיחה עימו נמשכת – החיצים נגד הממשלה האחרונה רק הולכים ומתחדדים. "מה שמסבירים לנו זו רק חצי אמת, וכולם יודעים שחצי אמת לפעמים יותר גרועה משקר", הוא אומר בעוקצנות. "המזל שלנו הוא שבגלל ההתעקשות של נתניהו – הוציאו את הגז מהאדמה והפכנו לעצמאים מבחינה אנרגטית. כשבעולם מחירי האנרגיה משתוללים, פה המציאות שונה. יש לנו מקורות משלנו.
"רוב ההתייקרויות שאנו עדים להן היום – הן תוצאה של מדיניות ממשלתית יזומה שפגעה בעניים. אם זה הייקור של הכלים החד-פעמיים, השתייה הממותקת או הארנונה. הממשלה האחרונה שכיהנה פה העלתה מחירים בצורה לא מבוקרת. האצבע המאשימה היא אפוא לא רק כלפי המלחמה באוקראינה, זו שמאוד נוח לכולם להסתתר מאחוריה, אלא כלפי הממשלה שביצעה מהלכים לא נכונים. יותר ממחצית האינפלציה הנוכחית היא באחריותה הבלעדית של הממשלה".
לדבריו, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולסבסד את העליות של המחירים. "החוב ביחס לתוצר ירד השנה", הוא מסביר. "זה אומר שהשנה האחרונה הייתה משופעת ומבורכת מאוד במיסוי. זה קורה בין היתר משום שהממשלה הזאת, בניגוד גמור להבטחותיה, בחרה להעלות את המיסים. הגיע הזמן להשיב חלק מהגבייה העודפת אל הציבור הצרכני בארץ. אם זה לא יקרה, עליות המחירים שאנו עדים להן עכשיו תהיינה רק קצה הקרחון. במישור הכלכלי הממשלה הזאת מקבלת ציון מאוד נמוך".
יד חובבנית על ההגה
סלבין שולט היטב בפרטים הקטנים ובנתונים העדכניים. ובדיוק כפי שהוא שולט בנתונים העכשוויים, הוא זוכר את השנים הקשות שאחרי מלחמת יום כיפור ויודע להשוות אל ההיסטוריה.
למרות הביקורת הרבה שיש לו על ההתנהלות הכלכלית כיום, הוא טוען שאין דבר שאפשר להשוות לתקופה ההיא. "אי אפשר להשוות שום דבר למה שהיה אז", הוא אומר. "המצב היה גרוע בקנה מידה שונה לחלוטין. המשק הישראלי עשה התקדמות אדירה מאז והשתפר הכי טוב ביחס לעולם. אנחנו במקום אחר לגמרי היום.
הפתרונות מונחים מתחת לפנס. פרופ' אבי שמחון צילום: פלאש 90
"אבל בדיוק לכן", הוא ממהר לסייג, "המצב הנוכחי לא טוב. אנחנו מודדים את המצב ביחס לביצועים הטובים שהיו, ולא ביחס למצב הקטסטרופלי ששרר כאן ב-1985 (תשמ"ה). מאז שנת 2008 (תשס"ח) לא ידענו מה זו אינפלציה. הריבית הייתה נמוכה. לפתע, בשנת 2022 אנחנו מתמודדים גם עם ריבית גבוהה וגם עם אינפלציה. זו מגמה מדאיגה, שבהחלט צריכים להיזהר ממנה".
הבעיה, לטענתו, נעוצה בחוסר ניהול כלכלי של הממשלה. "היום אין אנשים מקצועיים שיושבים ליד ההגה הכלכלי ומנווטים אותו למקום מבטחים", הוא אומר. "אנחנו יכולים להיכנס למצב של עלייה במחירים וקיטון בביקושים שיאטו את הכלכלה, יגדילו את היקף האבטלה ויפגעו באזרחים. גם סקטור ההייטק מראה סימנים של האטה מסוימת, וכל זה דורש טיפול ושימת לב, שלא נגיע למצב בעייתי בהרבה".
חלק משמעותי מהשיפור הכלכלי הפנומנלי של מדינת ישראל הוא זוקף לראש הממשלה לשעבר נתניהו, יו"ר האופוזיציה בהווה. "לנתניהו יש בוודאי חלק משמעותי בזה", הוא אומר. "בשנת 2003 (תשס"ג), כאשר הוא שימש כשר האוצר, נתניהו ניצל את המשבר העולמי כדי להתאים את המשק הישראלי לעידן המאה ה-21, כאשר בפועל רואים את הקפיצה העצומה בייצוא שהגיעה למעל 140 מיליארד דולר.
"כל אלה שצעקו מאוחר יותר נגד הגז, רואים היום שאנחנו משופעים בגז ויש לנו עצמאות אנרגטית – דבר משמעותי מאוד בעידן הנוכחי. עבדתי עם נתניהו הרבה והיו לנו שיחות ארוכות. אני יכול לומר שעל חלק מהדברים לא הסכמנו, בין היתר בגלל שאני יותר דוגל במדיניות סוציאל-דמוקרטית והוא קפיטליסט, אבל אומר בכנות שבהרבה מהוויכוחים שהיו לנו התברר שהוא צדק ואני טעיתי. התרשמתי שהוא מבין בכלכלה ויודע מה שהוא עושה. יש לו גם את האומץ לנהל כמו שצריך".
אבי שמחון
'מחדל ע"ש ליברמן'
כלכלן בכיר נוסף שמסמן את הממשלה ככתובת האחראית ליוקר המחיה המשתולל – הוא פרופ' אבי שמחון, מי שכיהן כראש 'המועצה הלאומית לכלכלה' ושימש כיועצו הכלכלי של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הוא מכהן גם כפרופ' באוני' העברית בירושלים, ומתמודד בפריימריז הקרובים של מפלגת הליכוד.
לדעת שמחון, יוקר המחיה בהחלט נמנע. "זה נכון שמקורו של יוקר המחיה בא מחו"ל", הוא אומר בתחילת השיחה. "העניין הוא שאם הכל היה בסדר בעולם – הממשלה לא הייתה צריכה לעשות כלום. אבל התפקיד של ממשלה זה בדיוק לדאוג למקרים כאלה שהמצב לא בסדר ולמצוא פתרונות לכך. הם מונחים מתחת לפנס. אין שום בעיה ליישם אותם מיידית".
לדעתו, ההתחלה צריכה להיות הורדת מחיר הדלק שכבר עבר את ה-8 שקלים לליטר. "קודם כל צריך להתחיל בהורדת מחיר הדלק. במדינת ישראל, מחצית ממחירו של הדלק מורכב ממיסים. חלק מהמס על הדלק צריך להוריד, וכך להחזיר את המחיר שהיה לפני שנה. זה גם קל, כי המדינה אמנם זקוקה למיסים, אבל עכשיו ישנם עודפי גבייה גדולים מאוד ביחס למה שחזו. אם יוותרו על עשירית (!) מעודפי הגבייה, ניתן יהיה להחזיר את מחיר הדלק למה שהיה לפני שנה. זה גם היה מוציא את העוקץ מעליות מחירים רבות אחרות".
במחיר הדלק טמונות עליות מחירים נוספת שגוררות את המשק כולו. "היצרנים אומרים שהם מעלים את המחיר, כי נאלצים לשלם יותר על דלק, ולכן ההובלה התייקרה להם, ובעקבות כך הכל התייקר. זה גורם לעוד מחירים לעלות בלי קשר.
כתוצאה מכך גם המשכנתא מתייקרת, כי יש בה חלק שצמוד למדד המחירים לצרכן, ואז 'בנק ישראל' אומר שצריך להילחם באינפלציה. כתוצאה מכך, 'בנק ישראל' מייקר את הריבית ופוגע בעסקים, משום שהריבית גבוהה וקשה להם להשקיע, כי אינם יכולים לקחת מהבנק מימון באותה קלות. זה מתגלגל לפגיעה מתמשכת ורחבה בכלכלה. לכן, הורדת מחיר הדלק הייתה צריכה להתבצע מזמן".
בעניין הזה, הוא מבקר ישירות את שר האוצר ליברמן. "לפני חצי שנה בערך יצא ליברמן באמירה אומללה – שהוא לא מוריד מס על הדלק, כי זה כמו 'תיקון טיח'. זו אמירה אומללה, שגויה, לא לעניין. עכשיו הוא תקוע. או שהוא חוזר בו, או שהוא עושה את מה שצריך. הוא מעדיף לא לעשות את מה שצריך, העיקר לא לחזור בו ממה שאמר".
מחירי החלב גם צפויים להתייקר. מקררים בסופר (תמונת אילוסטרציה) צילום: אלחנן קוטלר
כדי להמחיש את מה שהוא מציע, פרופ' שמחון חוזר לאחת משיחותיו הרבות עם יו"ר האופוזיציה נתניהו. "יום אחד בחול המועד, כשאני בחופש עם המשפחה כמו כל עם ישראל, מתקשרים אליי מהלשכה של ראש הממשלה. נאמר לי כי הוא מעוניין לשוחח איתי ועם שר האוצר משה כחלון. כשהיינו כולם על הקו הוא אמר לנו: 'עכשיו קראתי דו"ח שמחירי החשמל הולכים לעלות עוד מעט, ואחריהם גם מחירי המים. מה עושים?' אמרנו לו שנבדוק את העניין ונחזור אליו. כחלון הלך לאנשיו באוצר. אני בדקתי עם יו"ר 'רשות החשמל' וגורמים נוספים.
"בערב עלינו לשיחת טלפון נוספת. על הקו היו ראש הממשלה נתניהו, שר האנרגיה יובל שטייניץ, שר האוצר כחלון ואני. אמרנו לו שיש פתרון: להוריד את המס על הפחם. בדיוק מה שאני מציע עכשיו. הורדנו את המס על הפחם והמחירים אכן לא עלו. נכון, המדינה הפסידה הכנסות, קיבלנו פחות מיסים, אבל באותה נקודת זמן הרגשנו שיותר חשוב להוריד את יוקר המחיה. הכלכלה הייתה מספיק חזקה ואיתנה, ואפשר היה להרשות לעצמנו להוריד קצת מהמיסים. זה מה שעשינו. העלייה נמנעה".
נניח שבבחירות הקרובות אתה נכנס למקום גבוה ברשימת הליכוד ומתמנה לשר האוצר. הצעד הראשון שלך הוא להוריד את המס של הדלק?
"הדלק הוא אבן הראשה. מעבר לזה, יש הרבה מאוד צעדים קטנים נוספים שנדרשים להורדה של מחירי מוצרים. אני רוצה לקבל עליי להיכנס בעובי הקורה בנושא הזה. למשל, משחת שיניים במדינת ישראל יקרה מזו הנמכרת בחו"ל בהרבה. היבואנים מרוויחים כאן הרבה יותר ממה שהם מרוויחים באירופה. החברה העולמית גם היא מוכרת ליבואנים בארץ יקר יותר מליבואנים באירופה. למה? כי היא יכולה. פה צריך התערבות של המדינה, לבוא ולומר שלא מסכימים לכך. אפשר למצוא פתרונות".
הבעיה הזאת, לדבריו, מעידה על הבעיה הגדולה יותר שקיימת בארץ. "המדינה זקוקה לאנשי מקצוע", הוא אומר. "היום בא שר שלא מבין בכלכלה. הוא הולך לפקידים ואומר להם: 'תורידו מחירים'. אותם זה פחות מעניין. זה לא בדמם כמו אצל השר, שנתון למבחן הציבור. הפתרון הוא נבחר ציבור שהוא גם איש מקצוע בתחום הכלכלה, שפועל מתוך מוטיבציה להיטיב עם אזרחי המדינה בהקלה על יוקר המחיה".
ירון זליכה:
'ממשלה של כישלון'
פרופ' ירון זליכה, ראש בית הספר לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו, אינו חוסך את שבטו מהממשלה, שאותה הוא מכנה 'ממשלת הכישלון'. הוא מטיל עליה את האשמה בהתייקרות. כמו פרופ' שמחון, גם הוא מכוון לזירה הפוליטית בהתמודדות עצמאית עם 'המפלגה הכלכלית'. הוא מאוד לא מרוצה מהתפקוד הכלכלי של הממשלה, שהביאה את יוקר המחיה לשיאים חדשים.
"צריך לחלק את ההתייקרות לשניים – יוקר הדיור ויוקר המוצרים והשירותים", הוא אומר. "יוקר דיור נובע משילוב של ריבית נמוכה (ישנו ביקוש כאשר הריבית של המשכנתאות זולה, י"פ) ומיסים גבוהים מדי על האזרחים. המיסוי הגבוה דיכא את הצמיחה, תמך בריבית הנמוכה והפנה את עודפי הכספים שנוצרו לדיור במקום לפעילות כלכלית. כך נוהגים לצערי כבר 15 שנה, ומחירי הדיור אכן עולים לאורך כל התקופה הזאת".
עלייה של שישה עשר אחוז בחודשים הכי חמים. עבודות חשמל צילום: פלאש 90
לדבריו, בתקופת כהונתו כחשב הכללי באוצר, המדיניות הייתה הפוכה. "המדיניות הייתה להוריד את המיסוי ולשמור על ריבית יותר גבוהה. המיסוי הנמוך תומך בפעילות השוק, והריבית הגבוהה עוצרת את נסיקת מחירי הנדל"ן. התוצאה הייתה שהמחירים ירדו שנה אחר שנה. מ-96 משכורות ממוצעות לדירה אחת, המחיר ירד לכ-80 משכורות ממוצעות. היום הוא כבר עומד על כ-160 משכורות(!).
"ומה עשתה הממשלה האחרונה? יישמה את הפסוק 'אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים'. היא העלתה את נטל המס על האזרחים במיליארדים. היא פעלה לייקר מוצרים בפיקוח (לחם, חשמל, תחבורה ציבורית, מים וכדומה). הריבית הייתה מאוד נמוכה והמיסוי מאוד גבוה, וכך יוקר הדיור הלך ותפח לממדים של היום. הדבר הראשון שהכלכלה הישראלית צריכה לעשות הוא להוריד את המיסים ולשמור על סביבת ריבית קצת יותר גבוהה".
בסופו של דבר, שאלנו, החלטת הריבית היא של 'בנק ישראל'. ישנה ועדה מוניטרית שמחליטה על גובה הריבית. טוענים ש'בנק ישראל' עצמאי לחלוטין בכל מה שקשור למדיניות המוניטרית שממוקדת באינפלציה. הם מגינים על העצמאות של הבנק בנושא הזה וטוענים כי הוא חף מפוליטיזציה. איך הממשלה יכולה להחליט על העלאת ריבית, אם 'בנק ישראל' מקבל החלטה להוריד אותה?
"במצבי משבר, כמו עכשיו, המדיניות מתואמת עם הממשלה. יש ראש ממשלה אחד שמחליט. בזמני זו הייתה החלטה של נגיד הבנק, אבל הממשלה יכולה להציב את המדיניות שלה. אני זוכר שאני ונתניהו נפגשנו עם הנגיד ואמרנו לו שהוא חייב להעלות את הריבית. לממשלה יש יכולת לפטר אותו מתפקידו".
אם כן, הטענה שלך היא גם על נתניהו. מחירי הדיור עלו מאוד בתקופתו. אי אפשר להאשים בכך רק את הממשלה האחרונה…
"הממשלה האחרונה עשתה בשנה אחת נזקים כמו שש שנים של ביבי", הוא אומר בנחרצות. "עם זאת, גם הוא לא תמיד פעל כמו שהיה צריך. צריך להיות לידו שר אוצר עם עמוד שדרה. מחנה הימין צריך שר אוצר חזק, שיעמוד על כך שהמחירים לא יעלו. כשיש לצד נתניהו מישהו חזק שעומד על הדברים – הכל יכול להיעשות בצורה טובה יותר. המדיניות הכלכלית מוכרחת להשתנות".
'ממשלת הון שלטון'
זליכה חוזר למדיניות של הממשלה היוצאת. "במקום להוריד את נטל המס ולא להעלות את המחירים בפיקוח, הממשלה בחרה לחבק את הבנקים והחברות הגדולות שנהנות מהטבות המס שאנחנו מממנים. לכן אני קורא לה ממשלת 'הון-שלטון'. זו הסיבה שהיא הייתה צריכה ליפול ויפה שעה אחת קודם. השנה האחרונה הייתה מהקשות של האזרח הקטן ומהטובות לחברות הגדולות והבנקים".
כמו הכלכלנים האחרים שעימם שוחחנו, גם פרופ' זליכה מסכים שהעלאת הריבית על ידי 'בנק ישראל' היא צעד נכון ומותאם למציאות. עם זאת, הוא טוען כי העלאת הריבית נעשתה בשלב מאוחר מדי בשנה והיא צריכה להתבצע במקביל להורדת מיסים.
"אי אפשר להעלות ריבית בלי להוריד מיסים", הוא קובע. "ממשלת הכישלון צריכה כבר מחר בבוקר להפחית את המע"מ לשיעור של 15% ולהוריד את המיסים. זה יבלום את מחירי הדיור, ישפיע לטובה על הפעילות הכלכלית ויאפשר להעלות את שכר המינימום. בלי פעילות כלכלית לא ניתן להעלות את שכר המינימום. במקום מס שידכא את הפעילות הכלכלית, הפחתה שלו תוריד את הנטל ותסייע למדינת ישראל גם חברתית וגם כלכלית".
אחרי תיאור הבעיות של תחום הדיור המתייקר, זליכה ניגש להתייקרות של המוצרים והשירותים, וגם כאן הוא לא עושה הנחות. "יוקר המחיה כפי שאנו חווים אותו עכשיו", הוא מסביר, "מוזן משלושה דברים עיקריים: העלאות מחירים שהממשלה עצמה יזמה, מונופולים שפוגעים בתחרותיות של השוק ולחצים אינפלציוניים בעולם".
בחלק הראשון, זה שקשור להעלאה יזומה, האשמה מוטלת אך ורק על מקבלי ההחלטות. "מדובר בעליות מחירי המים, התחבורה ודברים נוספים. אף אחד לא הכריח את הממשלה לייקר את המוצרים הללו. מחיר הלחם בפיקוח הוא 6.90 לכיכר של 750 גרם. למה באנגליה מוכרים לחם של 800 גרם בשקל וחצי? זה מוצר 'בפיקוח', ועדיין המאפיות מלינות על כך שהמחיר נמוך מדי עבורן. איך בארץ קורה שהן מתמוטטות ממכירה ב-6.90? זה בגלל שהממשלה מחבקת אותן. במקום להיאבק בזה, זורמים ומעלים מחירים לאזרחים. הממשלה לא אמורה לתת לזה יד. היא צריכה לפעול נגד האינפלציה, לא לתמוך בה".
גורם משפיע נוסף על יוקר המחיה הוא המונופולים. זליכה ידוע כגדול המבקרים של היעדר התחרות במשק, וגם עכשיו הוא מצביע על החברות הגדולות כתורמות ליוקר המחיה. "המונופולים פשוט מזיקים לנו", הוא אומר. "אנחנו מממנים להם את הטבות המס, בעוד שהם לא מתמודדים עם מספיק תחרות ויכולים לייקר מחירים. במקום שהממשלה תמנה מישהו שהחברות הגדולות 'רועדות ממנו', היא מינתה את החברה הכי גדולה של המונופולים לראשות רשות התחרות. ככה נמשיך לשלם יקר".
ליוקר המחייה יש כתובת. שמואל סלבין צילום: פלאש 90
דווקא החלק השלישי – אינו יוזמה של הממשלה. "אחד הרכיבים שמשפיעים על ההתייקרות אלה הלחצים האינפלציוניים בעולם. זה לא משהו שהממשלה יכולה ליזום כמובן, אבל בדיוק לכן היא צריכה ליישם מדיניות לוחמת ולא מעודדת. כרגע, למרבה הצער, המדיניות מעודדת את ההתייקרות ומי שממשיך לשלם את המחיר זה כולנו. האזרחים".
דירה באספמיה
ומה באשר למחירי הדירות? ובכן, גם במקרה הזה, הכלכלנים הבכירים שעימם שוחחנו אינם אנשי בשורה. אחרי שהמחירים עלו בחדות לאורך השנה האחרונה ביותר מחמישה עשר אחוזים, בחודש האחרון כבר נרשמה האטה מסוימת בעלייה. עם זאת, המחירים רחוקים מירידה. השאיפה עכשיו היא שהתייקרות המשכנתאות בגלל העלאת הריבית, תרחיק את המשקיעים מהשוק, תצמצם את רכישות הדירה ובכך תפחית את הביקוש וממילא המחיר יתחיל לרדת.
בניגוד ליוקר המחיה של המוצרים והשירותים, שם ישנה הסכמה כמעט רווחת באשר לכתובת שאמורה לטפל בכך – התמונה של הדיור מעט יותר מורכבת. יש מי שטוען שמחירי הדיור עשויים להיות מושפעים ממהלכים ממשלתיים ולרדת בהתאם, יש מי שסבור שאין סיכוי שהם ירדו בארץ, אבל כולם מסכימים שהריבית הגבוהה לא מספיקה כדי להוריד מחירים. בשורה התחתונה, נראה שנמשיך לשלם הרבה גם על הדירות. הבשורה הכי טובה שהצלחנו לשמוע בנושא, היא שאולי המחירים 'יואטו'. על ירידה של ממש – קצת מופרך לדבר בשלב זה.
לפני כשנתיים, כאשר נגיף הקורונה היה בשיאו, פגשנו את פרופ' זליכה בביתו. גם אז הוא חזר על אותה טענה ואמר כי הוא "ממליץ להעלות את הצמיחה, כדי שנוכל להעלות את הריבית. זה יוציא את המשקיעים מהשוק ויוריד את המחירים. במקום להעלות את הצמיחה, ממשלת נתניהו ריסקה אותה. עוד בשנת 2009 (תשס"ט) הורידה הממשלה במדיניות הזויה את הריבית לאפס. זה יצר את עליית מחירי הדירות והדף את הזוגות הצעירים מהשוק".
גם עכשיו הוא דבק באותה גרסה בדיוק. "אמרתי לך אז שמחירי הדירות תופחים בסביבה כזאת ושהם לא ירדו. גם עכשיו אני חושב כך. התפקיד שלנו הוא להעיר את הציבור, כי חשוב שהוא ידע איך גונבים אותו. אם המציאות הכלכלית לא תשתנה, היוקר ימשיך להאמיר".
שמואל סלבין מתייחס גם הוא לנושא הדיור. "אין ספק שהריבית הגבוהה והטלת המס על משקיעים עשויות להשפיע על מחירי הדיור", הוא אומר. "גם משקי הבית יתמודדו עם משכנתא ארוכת-שנים יותר. זה עשוי להאט את קצב העלייה של המחירים, אבל מאידך אולי גם יהיו אנשים שיעשו מאמץ לרכוש דירות בכל זאת, כי אולי בעוד שנה הן יתייקרו עוד יותר, וכך הביקוש יימשך וגם המחירים ימשיכו לטפס. לא יודע לומר לאן זה הולך, ייתכן שקצב העלייה האחרון שראינו יואט, אבל בכל מקרה המחירים לא ירדו. מי שבונה על זה שמחירי הדירות ירדו – חולם בהקיץ. המחירים לא ירדו, אולי יואטו".
לדעתה של ד"ר קרנית פלוג, אמנם ישנה השפעה של הריבית על התייקרות המשכנתאות, ולכן צפוי שתהיה לה גם השפעה מסוימת על המחירים של הדירות עצמן. אבל עם זאת היא סבורה שהגורם המרכזי שישפיע לאורך זמן על מחירי הדירות הוא ההיצע – מספר הדירות שיתוכננו, יאושרו וייבנו. "השאלה העיקרית היא עד כמה ההיצע יענה על הביקוש הבסיסי", היא אומרת. "זה הגורם היסודי שישפיע לאורך זמן על מחירי הדירות".
ואילו פרופ' שמחון מציג תפיסה מעניינת למדי, הגורסת כי מחירי הדירות ירדו, אך התשלום עליהן יהיה יקר יותר. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד. "המשכנתא מתייקרת מאוד עכשיו", הוא מסביר. "אנשים ייאלצו לקחת פחות משכנתא והמחיר של הדירות ירד קצת. אבל זה לא אומר שלאנשים יהיה יותר קל לקנות דירה. להפך – יהיה להם קשה יותר. אמנם הם ישלמו קצת פחות על הדירה עצמה, אבל ישלמו הרבה יותר במשכנתא. המחיר של הדירה יהיה נמוך יותר על הנייר, אבל העלות תהיה גבוהה יותר. זה כמו שיקנסו מי שקונה דירה במאתיים אלף שקל. זה מייד היה מוריד את המחיר, אבל זה היה עושה טוב? ברור שלא. הקנייה תהפוך ליותר קשה".
אדישים בצמרת
יוקר המחיה אינו בלתי נמנע. יש לו כתובת. נכון, לא בכל דבר הממשלה אשמה, אבל עליה מוטל לפעול גם באירועים שאינם באשמתה. המלחמה באירופה מטלטלת את הכלכלה העולמית. ישנו חשש ממחסור בחיטה, בנייר ובחומרי גלם רבים נוספים. האינפלציה בעולם כולו הולכת ותופחת. אפילו תחום ההייטק – הענף המשגשג שהשכר בו רק עלה ועלה בשנים האחרונות – חווה משבר מסוים. עדיין מוקדם מדי להעריך לאן זה יתפתח ואם העולם צועד לקראת מיתון קשה, אבל דבר אחד כבר בטוח – האזרחים במדינ
להוריד את המיסים. פרופ' ירון זליכה בריאיון ל'משפחה' צילום: איציק בלינצקי
ת ישראל משלמים יקר. מאוד-מאוד יקר. והם ישלמו יקר אף יותר בתקופות הבאות.
מצד אחד, יש משהו מנחם בכך שקיימת כתובת ליוקר המחיה. זה מאפשר את הידיעה שבצעדים נכונים שיבוצעו, אולי משהו ישתנה לטובה. הדברים הם בני-שינוי. מאידך, דווקא העובדה שישנה כתובת – אינה נותנת מנוח. יש מה לעשות, אבל עושה רושם שהכתובת הזו אדישה. מצוקת האזרחים מעניינת אותם פחות.
הכלכלנים תמימי דעים – את גל ההתייקרויות הנוכחי ניתן היה למנוע. יתרה מזו: עדיין אפשר לטפל. ובכל זאת זה ממשיך. עד מתי המחירים יעלו? למה משפחה ממוצעת צריכה לשלם עוד מאות שקלים בחודש על החשמל, הארנונה והמשכנתא שלה? מה צריך לעשות כדי שזוגות צעירים יוכלו לגור תחת קורת גג? שאלות אלה ימשיכו כנראה לרחף מעל פני השטח, ובוודאי יככבו במערכת הבחירות שהחלה. האם יינתנו תשובות? האם מישהו שם בממשלה יתעשת ויבין שהשרידות הכלכלית של מיליוני אזרחים חשובה לא פחות מההישרדות הפוליטית של הפוליטיקאים האדישים?
אולי מחאת אוהלים מהדהדת תעשה את העבודה – – –
