אוטוטו יתמלאו נתיבי הצפון בהמון חוגגים שפניהם למירון. לא מעטים מהם יגיעו גם לשכנתה צפת, מקום שבו כל צימר וכל פינה כבר תפוסים שנה מראש | זה הזמן לנשום נשימה עמוקה מאוויר הצפון הצלול, ולהטות אוזן לסיפור הצפתי שלוחש סודות אנושיים בסמטאותיה של עיר הקודש הגלילית | שירי זיני, צפתית בגופה ובנשמתה, מנסה לפצח את סוד הקסם של צפת, להבין מיהם אנשיה ומה מושך אותם לכאן, וגם קצת לתת את הדעת לשאלה הקוריוזית: האם בצפת באמת יש יותר 'טיפוסים' מבכל מקום אחר? | ביקור בתוך סיפור
טפטופים תכולים ממלאים את הרחבה, זולגים גם על חומת האבן שגובלת בסמטה צפתית טיפוסית, צרה ואי סימטרית. תכלת מלוא הדלי, תכלת מלוא האופק. אב ובנו מסיידים בחריצות משקוף ומרפסת, מברישים סורגי ברזל בתכול רך, שמיימי.
המשקופים נצבעים, אף הגזוזטרה הרחבה שמשקיפה להר מירון מקבלת שפכטל תכול. מצטרפים הם השניים למסורת רבת שנים. זקני צפת אומרים כי צפת היא שער השמיים. זקנות צפת היו מסיידות בעצמן את משקופי הבתים, מחכות בציפייה עיקשת לדמותו של משיח שתתגלה מהרה, רוכבת על חמור לבן בינות הסמטאות. וציפייה זו עדיין פועמת, מהלכת על המבקרים בינותיה געגוע, מעוררת נימים נסתרים בכל לב…
תקופות רבות עברה צפת. עליות ומורדות ידעה. היו לה זמנים של התעוררות ופריחה. תנאים ואמוראים ביכרו להתגורר בה, האר"י וגוריו פעלו בתוכה, ואחריהם עד עצם היום הזה אנשים בעלי שאר רוח בוחרים בה למושב. מנגד, היא ידעה גם שקיעה והתבצרות.
בשנת הרעש תקצ"ז, רעידת אדמה הבקיעה אדמתה וקברה תחתיה אנשים, נשים וטף עד להחרבת העיר כולה.
בשנת תרפ"ט חיללו ערבים את הדרה, היישוב היהודי הקטן הותקף, וח"י יהודים נטבחו באכזריות.
אך לפני שש עשרה שנה לעיר רפאים נחשבה, במלחמת לבנון השנייה, עת מטחי הקטיושות זעזעו את רחובותיה… "צפת פתאום תיבנה", דרשו עליה דורשי רשומות, כנגד רשומות אחרות שעלבו בה.
עתה, בשנת ה' אלפים תשפ"ג, אנו מוצאים אותה רעננה וטוב לה. גדלה צפת, הרחיבה יריעותיה. בענווה השמורה לה פינו סמטאותיה הספוגות הוד קדומים מקום לכל אותם תושבים חדשים שהגיעו מבית שמש, ירושלים, בני ברק ויתר מושבות עמך בית ישראל. התפזרו אף בדרום העיר, בהר כנען, במנחם בגין וביתר הרחובות שהתנקדו שחור-לבן. צביון העיר הופך לחרדי יותר ויותר, והיא צהלה ושמחה.
הנאמנים לה משתדלים לקיים את הסיסמה הצפתית שהנחילו לה אוהביה – "צפתי קונה אצל צפתי", גם אם קורץ המרכז משופע המבחר. לרומם את העסקים החדשים גם הישנים ברחוב ירושלים, במרכז רסקו ובכניסה לעיר. עסקים שהולכים ומתרבים, משתכללים ומתרחבים. ידי המתווכים מלאות עבודה. הביקוש לדירות הולך וגובר, ומחירי הדירות מזנקים בהתאם ומאתגרים צפתיים ושאינם ברכישת דירה. ענף הנופש חוגג, ומוסדות החינוך שוקקים בקצב גדילת האוכלוסייה כ"י.
ובכל זאת, ככל שתגדל ותתפתח, צפת נשארת צפת. מקום ולב. עיר מסתורין ורוח. קסם ופשיטות. עבר שמשפיע על עתיד, והווה שנצבע בציפייה לגאולה הקרובה. הרי מירון הנישאים נושקים לשמיים, עוטפים את יושבי עיר הקודש בהילה מיסטית משהו. הכינרת משמאל מנצנצת, והטבע מהיערות הסובבים מעורר את הנפש.
מי זכה להיות חלק מהמארג הזה? מה גרם לו להיות אחר כל כך, בטעם שקשה להגדיר, אך אי אפשר שלא להשתאות מהייחודיות שלו? הלכנו לחפש השראה מנשות צפת הצדקניות. לתפוס לעצמנו פיסת תכלת שתדבק גם בנו.
איתנו שש נשים במעוז הצפתי:
חנה איילה אקסברוד, אמא וסבתא, מורה מחנכת בחינוך מיוחד ואישה רבת פעלים כאן בעירנו. גרה ברחוב ז'בוטינסקי, הקרוב יחסית לעיר העתיקה.
ברכי גרינבוים, מזכירה ואמא לקטנטנים כ"י, ילידת העיר העתיקה, תושבת רחוב יפה נוף.
אודיה אילוז, מורה למתמטיקה ביסודי ובתיכון, בת להורים מהעיר העתיקה, מתגוררת ברחוב לוחמי הגטאות.
חיה א', מאמנת אישית ומנחת סדנאות, מתגוררת בדרומה של צפת.
אסתר ט', מוותיקות העיר, אמא וסבתא, תושבת רחוב הכשרת היישוב.
סיגלית ב', כבר 25 שנה בצפת, מתגוררת בשכונת מאור חיים.
גם אתן מוזמנות לשיחה צפתית למהדרין!
הסודות של צפת
מהו הקסם הצפתי שעליו מדובר כה רבות? מהי צפת בעינייך?
חיה משתפת: "הוריי הגיעו לצפת כשהייתי בת ארבע. אני לא זוכרת את עצמי במקום אחר, אולי לכן אני קצת משוחדת… כל כך אוהבת את צפת. אבל האהבה שלי מתחדדת רק כשאני מגיחה למרכז. אפילו שאני לא מכירה מקרוב מקומות אחרים, אני קולטת באיזה מקום טוב אני נמצאת מבחינת השקט והרוחניות. בצפת הרבה יותר קל להיות מי שאתה. להתחבר לפנים, בלי הסחות דעת מבלבלות.
"אם אסכם את המתנות שעיר הקודש צפת נותנת לי, מתנת העל היא קברי הצדיקים. בהליכה רגלית קצרה אני יכולה לראות מימיני את בית העלמין ומשמאלי את הר מירון, שם נמצא רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. גדולי עולם נוכחים כאן, וההשראה שלהם משפיעה גם עלינו, הקטנים, שמתגוררים סמוך ונראה. כשאני מתבוננת בזה, אני מרגישה שאני נמצאת במקום הכי טוב בעולם. בכל פעם שאני מרגישה צורך, אני יכולה פשוט לגשת למקום מנוחתם הקדוש ולהטעין את עצמי, לבקש מהקב"ה את זכות הצדיקים שיפעלו עבורי. אפילו בתוך הרחובות ישנם קברי צדיקים. אף על פי שגדלתי לתוך המתנה הזו, בשנים האחרונות למדתי להעריך אותה יותר. אני שואפת להכיר לעומק ולהתחבר לגדולי העולם שטמונים כאן.
"עוד מתנה שאי אפשר שלא להזכיר היא הנוף הבראשיתי שעוטף אותנו. היערות והשדות שפזורים בתוך צפת וסביבותיה. כשאת מגיעה אליהם, את יכולה להזכיר לעצמך מאין באת ולאן את הולכת. טבע הוא דבר שכל כך מחבר אותך לפנים שלך".
חנה איילה נזכרת: "בשנים הראשונות, כשעברנו מרמת הגולן לגור בצפת, הייתי מתהלכת כאן ומרגישה שאני בנופש. הרגשתי שאני פוסעת בתוך עננים. הסתובבתי בעיר העתיקה והרגשתי את האבנים העתיקות מדברות אלי. הייתי מתענגת על עצם היותי בצפת, מוקפת בקדושה ובצדיקים. רק להושיט את היד ולגעת…
"עכשיו הלב כבר פחות רוטט. אולי כי התרגלתי, אולי כי מספר התושבים גדל משמעותית, והיה משהו קסום בכך שצפת הייתה שקטה וקטנה יותר. אבל ככלל, צפת היא עיר רוחנית והקדושה כאן ניכרת. היא גם עיר נקייה יחסית. המראות החיצוניים שמזעזעים את אמות הסיפים במרכז, קיימים כאן בהיקפים נמוכים".
אסתר חוזרת עשרים שנה אחורה: "צפת מיוחדת בלב שלה, לב מתרחב ומכיל. אני נזכרת בצפת של לפני עשרים שנה. כולם היו ביחד, בנות כל העדות חלקו את אותו בית הספר, כולם הסתדרו עם כולם. תרבות הצימרים החלה לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות. עד אז בחורים היו מתארחים בתוך הבתים בתנאי שטח. אני זוכרת איך הבית היה מתמלא מזרנים. שלושים, ארבעים, מאה בחורים מאכלסים את המרחב. חלק מאיתנו היו מארחים לשינה גם בנות סמינר חוצניקיות. כולם היו מתארחים. אנשים שאין להם בית, אנשים בודדים ומסכנים וגם חשובים ורמי מעלה.
"היום צפת גדלה ברוך השם, יש בה מגוון מוסדות והרבה אפשרויות אירוח, אך עדיין קיים בה דבר מיוחד שלא קיים בשום מקום אחר: אנשים נקשרים איש לרעהו בקשר איתן. אנשים ממש נבנים זה מזה. כשאין משפחה קרובה, העזרה ההדדית פורחת. דבר זה גם משפיע על המידות הטובות. מידת הענווה למשל בולטת בקרב תושבי העיר.
"דבר נוסף, השבת מורגשת כאן מאוד, הקדושה אופפת את העיר מכל הכיוונים – האר"י, טבריה, מירון. האורחים הרבים שמגיעים, מוסיפים לרוממות השבת.
"לא נשכח שיש לנו הרבה פחות לחץ כספי. רמת החיים נמוכה יותר. המקום פחות תחרותי, לחץ חברתי מורגש כאן פחות לטוב ולמוטב".
סיגלית מפרטת על הקסם והפשיטות: "צפת היא עיר של אנשים פשוטים עם ענווה. אנשים של עמך בית ישראל. תענוג לראות את האחדות שיש בין הקהילות והעדות השונות. משהו במקום גורם שתהיה אכפתיות הדדית, כמו חממה משפחתית אחת גדולה והדוקה.
"לא רק בצפת, גם במושבים סביב מתגוררים אנשים מיוחדים שיש להם פשטות. אף גבוה וצווארון לבן לא שייכים לכאן. הקסם הזה מקורו, לדעתי, בכך שצפת מאז ומעולם הייתה מוקד משיכה לאנשים צדיקים שהגיעו הנה במהלך הדורות, והשאירו את חותמם במקום. הפלא הוא שגם כשהעיר התמלאה בזוגות ובמשפחות צעירות, והתפתחה מבחינות שונות, עדיין היא שומרת על האופי המיוחד שלה. נוף הרקע של צפת – נשאר אותו דבר. האנשים נטמעים בתוכה, מקבלים השראה, אך לא משנים את קסמה כהוא זה".
ברכי לא מוותרת: "צפת היא אי של שלווה עבורי. כשאני מגיעה למרכז משהו משתבש אצלי לחלוטין, רוח סערה נכנסת בי ואני נתקפת תזזית. אני לא יודעת איך להכיל את המגוון, השפע, ריבוי הפרטים הגדול שמסתובב בין הדלפקים. אם הייתי גרה במרכז לא יודעת איפה הייתי היום… כאן ישנה שאיפה להלביש יפה ובזול. כל העניין של להרשים קיים במידה פחותה, וזה יתרון גדול שאני לא מוותרת עליו!"
אודיה מסכמת: "להיות צפתית זו זכות גדולה. נולדתי פה, גדלתי פה, ברוך השם גם התחתנתי פה. כאן אני מגדלת את ילדיי ברוגע ובשלווה, בלי מרוץ ותחרות. כל מי שבא לצפת מרגיש שיש כאן שלווה גדולה יותר מבמקומות אחרים. שכנות חסידיות, ספרדיות, ליטאיות, וגם כאלו המכונות 'מודרניות' חולקות יחד ספסל בגינה ומדברות בפשיטות על הכל, נהנות מהיחד בלי קטלוגים. התחושה הכללית היא שכולם אותו דבר. אף אחד הוא לא יותר מהאחר. וזה נפלא בעיניי. גאה להשתייך למקום כזה".
האנשים של צפת
אז מה, צפת מתאימה לכל אחד? אני תוהה בפני מרואיינותיי מלאות האהבה לעירנו.
חיה מבהירה: "ממש לא. אנשים רבים נלחצים מהמחשבה על מגורים כאן. לבוא לנופש? מעולה. לקפוץ לשבת? מרענן ומחדש. אבל לגור? נשמע להם תלוש מהמציאות. אנשים מהסוג הזה, מבחינה פנימית מרגישים ואקום. מי שחייב עיר, מרוץ ועשייה, אחד שרוצה להיות נגיש לכל ולמשוך בחוטים, לא יכול להכיל את האנרגיה של צפת. היא מרגישה לו 'חור'. 'ישנים כאן בעמידה', קיימת סטיגמה על תושבי העיר. האופנה מגיעה כמה שנים אחרי, מה הולך ומה נחשב לא ידוע וגם לא כל כך מעניין… אבל מי שמכיר מבפנים ומעריך את המעלות הייחודיות שלה, ואת העובדה שהיא קיימת באטמוספרה אחרת, יודע להגדיר את הדברים אחרת. אבא שלי תמיד אומר שבצפת אתה חייב מנוע פנימי. כאן אין משהו חיצוני שיעשה עבורך את העבודה. אתה בונה את עצמך בכוחות עצמך".
חנה איילה מצטרפת: "צפת מקבלת את כולם, אבל עירוניים בנשמה, כאלו שצריכים חיי לילה ושקט מרעיש להם מבפנים, לא ימצאו את עצמם כאן. פה את מסתובבת בתשע ולפנייך רחובות ריקים, אולי יש איזו חתולה שהתבלבלה ומניפה זנב. צפתיים לא מחפשים להסתובב בלילה".
סיגלית מסבירה את העומק: "צפת היא עיר עם אופי. מי שלא מתאים לו – צפת מחזירה אותו למקומו הטבעי. הרבה ניסו ולא צלחו את המגורים כאן. הרבה אחרים ניסו – והתאהבו עמוקות. אני זוכרת את עצמי לפני 25 שנה, כשהגענו לצפת מהדרום עם ארבעה ילדים קטנים. אמרתי לבעלי: כאן אשב כי איוויתיה! הקליק היה מיידי. אך לא אצל כל אחד זה כך".
אסתר נותנת אבן בוחן למתעניינים: "לצפת מגיעים אנשים שהמקום מתאים לאופיים, ואולי מסיבות נוספות, כמו יוקר המחיה ורצון להתבודד מעט מחיי העיר הסואנים. למרות זאת, צפת לא מתאימה לכל אחד. כל אחד צריך לבחון איך הוא משתלב במרקם המיוחד שלה. צריך להביא בחשבון שאנשים רבים גרים כאן בשלט רחוק מהרב שלהם, לא פשוט לשמור על הקו שלך בצורה כזו. אומנם היום כבר ישנן יותר קהילות, רבנים חשובים ואדמו"רים מחוגים שונים מתגוררים כאן. אך עדיין, לא אצל כולם המצב כך, ויש רבים שרחוקים מרבם בגשמיות, ולעיתים זה משפיע גם על הרוחניות".
הנשמות של צפת
יש סטיגמה שבצפת מתגוררים יותר 'טיפוסים', היינו אנשים קשי יום ונדכאים למיניהם. כולכן מכירות בוודאי את הבדיחות סביב הנושא… יש בסטיגמה הזו גם אמת? מה דעתך?
סיגלית מתנגדת נמרצות: "צפת היא עיר נורמלית לחלוטין. בכל עיר יש אנשים מסוימים שהם קשי יום. גם בערים הכי 'קונבנציונליות'. מה שכן, בצפת מתגוררים אומנים רבים שלהם קווי אופי מסוימים שמשתלבים היטב בהווי הצפתי. מי שיש לו נטייה לאומנות נמשך לעיר שלנו. אומנות הציור, היצירה והמוזיקה מפותחות כאן. זה הופך את העיר לססגונית יותר, אך בשום אופן לא חריגה, חלילה".
חנה איילה דווקא מסכימה עם הסטיגמה: "יש משהו בזה שכאן בצפת יש יותר טיפוסים. יש כאן יותר הכלה וכנות, פחות קטרוגים וקטלוגים. בצפת יש המון טיפוסים וזרמים שונים, אבל השוני והבידול בין איש לרעהו לא מורגשים בעוצמה שהם מורגשים במקומות אחרים. אם בכל מקום אפשר לזהות איזה סגנון אתה, ירושלמי או בני ברקי, מתנחל או שמאלני, צפתי אי אפשר לזהות. כי הם הכל, והכל בתוכם. מדהים לראות שאפילו החילונים בעיר מכבדים כל אחד כמו שהוא.
"באיזה מקום בעולם יסתובבו אנשים מוכי שיגעון כזה או אחר וכולם בשוויון נפש יחלפו מולם, כמו הכל כרגיל? אפילו הילדים לא אומרים מילה. נכון, הוא מתנהג בהתנהגות חריגה כזו או אחרת, אז מה".
חיה מוסיפה: "תראי, צפת היא אכן עיר מקבלת. הדבר הזה מושך מעצם קיומו טיפוסים שונים, אך היופי הוא שזה נותן לנו מתנות נפלאות. אתן לך דוגמה: לאחרונה התחיל בעלי ללמוד בכולל שמצוי באחד מבתי הכנסת בעיר, שם מוצאים את מקומם אנשים שלא הסתדרו במסגרת המקובלת, ואף על פי כן – הם נשמות טובות ויקרות. בבית הכנסת הזה מכילים ואוהבים אותם כמו שהם. יש שם כל כך הרבה אהבת ישראל, נותנים לכל אחד את התחושה שהוא נמצא בבית, לא משנה איך הוא נראה ומהם דפוסי ההתנהגות שלו.
"בהתחלה היה קשה לבעלי להתרגל לסגנון הבלתי פורמלי הזה, אבל אט אט זה שינה בו משהו. להיות במקום מקבל ומכיל, הופך אותך לרך יותר, פחות שיפוטי. עכשיו הוא כל כך מתחבר לשם. הוא נמצא בחברה החרדית המקובלת, ועם זה, מפתח את היכולות להכיל את השונה והאחר. אבל האמת? זה לא רק בית הכנסת הזה. בכל חלקי העיר פזורים בתי כנסת שבהם נמצאים אנשים חמים שהלב שלהם יכול להרגיש את הזולת".
אודיה מסכמת: "טיפוסים תמיד היו חלק מהמארג המיוחד של העיר שלנו. אצלנו בבית תמיד התארחו אנשים מעניינים כאלה. אבי היה חוזר מבית הכנסת ואליו מתלווים שניים, שלושה או יותר אורחים מזדמנים. לרוב בחורי ישיבה, זוגות צעירים או אנשים בודדים, אבל גם טיפוסים חסרי בית שבאים לסעוד בביתנו את סעודת השבת.
"כשגדלנו והבית התמלא בבנות בוגרות, אבא שלי מיעט במנהגו זה, אך לא לגמרי. בגבול הטעם הטוב, השולחן שלנו מקושט באורחים לא מוכרים, גם מהסוג שמגיעים ולא מתכוונים לעזוב… אבי תמיד דאג שהאירוח חלילה לא יבוא על חשבוננו. אם ה'טיפוס' בחוסר טקט התחיל לדבר איתנו, מייד היה אבינו מעביר נושא או פוצח בזמירות. אבל כמובן, מעולם לא סילקו אנשים מביתנו, הכל תמיד בסבר פנים יפות ובכבוד לכל אחד".
החוויות של צפת
שתפי אותנו בחוויה צפתית-אנושית מיוחדת שזכורה לך.
חיה חושבת ואחר אומרת: "ישנן נשים מסוימות שיוצא לי לפגוש בקביעות בקברי הצדיקים. נדמה שהן תמיד שם! שנים הייתי מסתכלת עליהן בצורה לא כל כך חיובית. הלבוש המרושל, השפה הפשוטה, התגובות הנזעמות לעיתים, השיגעון שתקף אותן לכאן או לשם… מטבעי אני נמשכת לעומק וחכמה, שיטות מתוחכמות של הבנת הנפש תמיד משכו אותי. פשיטות הייתה ממני והלאה.
"עכשיו, לאחר תהליך ארוך שעברתי עם עצמי, אני מסתכלת על הדברים אחרת. התחלתי להגיד לעצמי: את לא יודעת כלום! וכמו שאמר התנא: 'עולם הפוך ראיתי'. כל הערך המדומה שלנו, הוא שקרי כל כך. החשיבה של מי יותר ומי פחות – פסולה ומזיקה. את רואה את האישה הזאת, קשת יום, כזו שהחיים לא האירו לה פנים. תנועותיה מסורבלות, נראה שמשתרכת ליד החיים ולא חיה אותם ממש. גוררת רגליים מכאן לפה. איך את יודעת מי נחשב יותר? למה את מרגישה שאת מעליה? לכי תדעי איזו פרוטקציה יש לה בשמיים. היא באה לכאן ומתפללת, התפילה שגורה על פיה באופן מעורר קנאה. היום יש לי הערכה עמוקה לטיפוסים כאלו".
ברכי מתרפקת על זיכרון ילדות: "בתור ילדה שהתגוררה בעיר העתיקה, היה טיפוס אחד שכיכב בחוויות ילדותי. הוא הבעית אותי ואת חברותיי, אך גם הוסיף לחיינו אקשן וצבע. 'משיח', היו מכנים אותו. היינו ממש רועדות מפניו. 'משיח בא! משיח בא!' צווחנו וברחנו מפני דמותו של 'משיח' שנראתה מהלכת ברחוב ירושלים. הוא טען בתוקף שהוא המשיח ובא לגאול אותנו. לעיתים היה מופיע עם שופר, לעיתים סתם מסתובב ומדבר עם העוברים והשבים. סביב 'משיח' התקבצו סיפורים ואגדות אין מספר. האמת שבזמן האחרון כבר לא ראיתי אותו. מקווה שהכל טוב איתו…
"טיפוסים שונים היו חלק משגרת יומנו", ממשיכה ברכי. "בבית הוריי היו מארחים רבות. היו שולחים אלינו בחורות מבוגרות עולות מחבר העמים, שיש להן קשיים כאלו ואחרים. השפה הייתה ידועה להוריי והם יכלו לכוון ולסייע. הן היו יושבות בביתנו ומדברות שעות על גבי שעות, לא חושבות ללכת. לעיתים בגובה קולן היו מפחידות את הקטנים… אימי דוברת אנגלית ברמת שפת אם, כך שגם אמריקאיות היו מתארחות אצלנו… בקיצור, היה מעניין, והחוויות האלו זכורות לי לטובה מאוד".
חנה איילה שומרת את הזכות לכל טיפוס, הבית פתוח, ומי שמארח – רק נתרם: "בורא העולם, יתברך שמו, זיכה אותנו שהבית שלנו הוא בית פתוח. מגיעים אלינו אנשים מכל המינים, וכל אחד מהם משפיע עלינו בעצם נוכחותו. אלו יכולים להיות בחורי ישיבה או בנות מדרשה, משפחות או בודדים שצריכים מקום לסעוד בו עם ילדיהם. אלו יכולים להיות גם נדכאים ותשושי נפש. אנחנו מארחים בקביעות את מי שבא.
"לפעמים זה אכן מאתגר. 'אורחת' שבדרך לא דרך נחתה לשבת, נשארה לשבועיים נוספים, כשהיא משתלטת על המרחב ודורשת דרישות. מסכנה, עברו עליה חיים קשים, והיא מחפשת בית שיאמץ אותה. שמחנו להיות הכתובת, אבל בשלב מסוים היינו חייבים לחשוב איך להמשיך הלאה… ובפרט שההכנות לפסח צברו תאוצה ולא היה שייך להמשיך כך.
"או אורחת אחרת, אישה מבוגרת בשנות החמישים לחייה, שאני לא יודעת למה מכל הנוכחים באוטובוס היא פנתה דווקא אלינו והודיעה שאין לה היכן להיות. גם היא התארחה בביתנו תקופה לא מבוטלת, חושפת סיפור חיים כואב במיוחד. אנחנו זוכים לארח גם שני ילדים אוטיסטים, שמגיעים בקביעות כל אחד פעם אחת בשבוע להתארח ומשמחים אותנו בנוכחותם, ובעיקר משמחים אותנו בכך שאנחנו מקילים על ההורים שלהם את ההתמודדות הלא פשוטה. זאת הזכות שלנו. בשביל לארח אורחים מכל סוג צריך בסך הכל כבוד, הבנה והקשבה, ובמילים אחרות: לב פתוח! המתנות שמקבלים מכך – גדולות. אנחנו רק נתרמים! שהשם יזכה אותנו עוד ועוד, עד הגאולה".
בואי, צפת, בואי
צפת שלנו, בואי, התאזרחי פנימה.
עיר הקודש, עיר הרוח
בתוכך צדיקים נטועים
משפיעה עלינו מהודך
מרככת פילוג וקרעים.
בואי צפת, היכנסי בתוכי
צפתית שאני, עוד ועוד
רוצה לזכות לך
לפשיטות, לענווה, לעין הטובה
לכל המתנות שבחובך.
להיות גם אני 'טיפוסית' כזו
מחפשת שמיים
מוצאת אותם גם בארץ.
צפת, את מקום אבל גם לב
בואי, צפת, בואי.
עיר הקודש של כולנו
פיסה קטנה של תכלת
תני גם לנו.
נדל"ן בצפת:
אז והיום
רועי סופר מ'תיווך סופר' הוא אחד המתווכים הראשונים והוותיקים בצפת. כמי שעוסק כבר 22 שנים בתחום הנדל"ן, סופר מכיר היטב את מפת ההתיישבות החרדית בעיר. הנתונים שהוא מספק – מרתקים.
"אני מתווך כאן בעיר עוד מאז שהיו בה רק נקודות קטנות של התיישבות חרדית", הוא מספר. "קצת בקריית חב"ד, כמה בעתיקה, ושלושה בניינים חרדיים בשכונת מאור חיים.
"בעשור האחרון צפת התחרדה בצורה מעוררת השתאות. שירותי הדת והמוסדות פורחים בכל חלקי העיר. אם עד לפני עשור חרדי חשש לגור בשכונות הדרום, עכשיו דרום העיר הוא מוקד משיכה עצום. לכל רחובות הדרום מגיעים תושבים. לרחובות: שפרינצק, קרן היסוד, אצ"ל, הרצל, הנשיא ועוד. היום דרום העיר כבר נחשב לשמונים אחוז חרדי".
מהי האוכלוסייה העיקרית שמגיעה לצפת בשנים האחרונות?
"בעיקר אנשים מהציבור החרדי. לכל רב או אדמו"ר יש הקהילה שלו שמושכת אליה חסידים. באכלוס האדמו"ר מביאלא וחסידיו היינו הראשונים שמעורבים, וכך גם לגבי רבנים נוספים וקהילותיהם".
יש גם בנייה חדשה בצפת?
"בהחלט כן. פרויקטים חדשים אכן נבנים, כמו הפרויקט החדש בקרן היסוד, שם נבנו כ-150 יחידות דיור. נוסף על כך, המדינה שחררה כמה קרקעות לבנייה. ליד פיקוד צפון ייבנו מאתיים יחידות דיור, במצפה הימים ייבנו בין מאה למאתיים יחידות דיור.
"עד לפני כעשור", מוסיף סופר, "הבנייה בעיר הייתה בעיקר של יזמים פרטיים. כעת יש מגמת עלייה גם מצד המִנהל כדי לספק את הצורך הגובר של הציבור ביחידות דיור".
כולנו זוכרים את מחירי הדיור הנמוכים שהיו כאן בימים עברו, לא כל כך מזמן… תם עידן?
"עם כל ההשתדלות ותנופת הבנייה, הביקוש הגדול מכתיב את המחירים והם אכן מרקיעים שחקים", מסכים סופר. "את הדירה הראשונה שלי בצפת קניתי ב-70 אלף שקל, היום אין בנמצא דירת שני חדרים בפחות מ-600 אלף. דירות שלושה חדרים מגיעות ל-800 ויותר…"
אז כן, יש שני צדדים לפריחה הברוכה של ההתיישבות בצפת. העושר האנושי והרוחני שמתווסף לאוכלוסיית העיר הוא צד אחד ונפלא. מחירי הדיור הם הצד השני והפחות זוהר. האם מחירי הדיור יעצרו את התנופה? ימים יגידו.
