80,000 איש (לפי פרסומי התקשורת) התאספו במוצאי השבת ב'כיכר הבימה' בתל-אביב כדי למחות נגד ממשלת הימין-חרדים שהוקמה לאחרונה. כמה מתוכם יודעים שמאחורי ארגון ההפגנה עומד גם תקצוב ישיר של קרנות הממומנות בידי מדינות זרות? | מתן פלג מנסה כבר עשור וחצי לפקוח את העיניים של אזרחי ישראל ולהראות מי באמת מחולל את הסערות הפוליטיות במדינה | בתוך הרשימה הוא מצא אפילו את ארגון השמאל הגרמני הנודע לשמצה, שמסתייע ביהודים ממדינת ישראל | אז מי מאיים על הדמוקרטיה?
אם זה לא היה עצוב זה לבטח היה מצחיק.
מעולם, ככל הנראה, לא פנה ראש ממשלה מכהן לאנשיו והורה להם לצאת להפגנות נגד ממשלה שעוד לא קמה. מעולם לא קם מנהיג מדינה, שהסמכויות עודן תחת ידו, ואיים בהמרדה רבתי. אבל זה בדיוק מה שעשה ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד.
אנטי-ציונות במסווה של שמאל. דגלון אש"ף בהפגנה נגד הממשלה החדשה (צילום: פלאש 90)
כעת, כאשר הממשלה החדשה הושבעה סוף סוף וההצעות לתיקון מערכת המשפט מתחילות להיערם באופן רשמי על השולחן, נראה שהותרו סופית החרצובות. הרטוריקה הולכת ומחריפה: החל ממפגינים הנושאים שלטים שמשווים את הממשלה הנוכחית לאנשי האס־אס הנאצים, ועד לדגלי קוריאה הצפונית, לאיומי השבתה המוניים ולקריאות אפוקליפטיות של מי שעד לא מזמן היו "שריה ויועציה" של מדינת ישראל. הגדיל לעשות נשיא בית המשפט בדימוס אהרן ברק, מי שאחראי אולי יותר מכל אחד אחר להפיכתו של בית המשפט העליון לגוף שנוי במחלוקת, שהצהיר שהחוקים החדשים יובילו ללא פחות מ"חורבן הבית השלישי" (הוא כנראה שכח שבית זה טרם הוקם, לדאבוננו).
אבל בעוד כלי התקשורת מתרגשים מכל תמונה של מציג מחאה, מאלפי המפגינים ומדגלי המדינה המונפים בעוז, מעדיף מתן פלג, יו"ר תנועת 'אם תרצו', לשים את הפוקוס על מיצג אחר שזוכה לפחות התייחסות.
"דגלי פלסטין", הוא אומר, מצביע על כמה דגלים בשולי התמונה. הצבעים לא משאירים מקום לספק. "מה אפשר לצפות מהפגנה שמנוהלת על ידי גורמים ששואבים את המימון שלהם מממשלות זרות, שחותרות תחת הריבונות של מדינת ישראל?"
וזה, אם תרצו, יכול להיות כל הסיפור על רגל אחת.
סוף העולם, שמאלה
ברשותכם נחזור קצת אחורה בזמן. לא הרבה: רק לי"ב באייר תשע"ח (2018), כאשר הבונדסטאג הגרמני העביר הצבעה על המחויבות הגרמנית לקיומה של מדינת ישראל. כיאה למדינה שמצהירה השכם והערב על מלחמתה באנטישמיות, התייצבו המפלגות הגרמניות מימין ומשמאל לצידו של החוק.
חוץ מאחת.
'דה לינקה'. מפלגת השמאל הקיצוני של גרמניה, שהואשמה לא פעם בנטיותיה הקומוניסטיות. היא, כך מסתבר, לא רואה במדינה היהודית מחויבת המציאות.
זה כמובן לא ממש צריך להפתיע את מי שמכיר את המפלגה, ששניים מאנשיה השתתפו במשט ה'מרמרה'. 'דה לינקה' ידועה שנים כמי שמובילה בגרמניה את החרם כנגד התוצרת הישראלית שמעבר לקו הירוק עם ארגונים קתוליים אנטישמיים. ההתנגדות ראויה להתייחסות בפרט לאור העובדה שמפלגה גרמנית ידועה לשמצה הובילה כבר בעבר חרם נגד עסקים יהודיים כצעד ראשון במסע השנאה הגדול שידעה האנושות. וגרמניה, כידוע, עושה כל שביכולתה להימלט מהמורשת הנוראה של אותה מפלגה.
איך מפלגת שמאל קיצונית שיש לה נטיות אנטישמיות קשורה למאבק המתחולל על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית?
אולי תופתעו לשמוע אבל זה קשור בהחלט. "חלק מהארגונים שמובילים את ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית קיבלו בחמש השנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים מקרנות זרות וממדינות זרות", אומר מתן פלג. "אחת מהם היא 'קרן רוזה לוקנסבורג', שמקבלת את המימון שלה ישירות מ'דה לינקה'".
'קרן רוזה לוקנסבורג', למי שלא זוכר, היא הקרן שדאגה לממן כרטיסי טיסה לאנשי מרצ, כאשר הללו ביקשו לבטל את גירושם של המסתננים לאוגנדה. לפחות באותה פעם היא גם הצליחה וה
מהפכה צודקת. ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שר המשפטים יריב לוין (צילום: פלאש 90)
סכם הגירוש בוטל.
"זה כמובן לא רק היא. יש גם 'הקרן לישראל חדשה', שמימנה אותם בשנים האחרונות בחמישה מיליון שקלים. בניגוד למה שיכול להשתמע מהשם שלה זוהי קרן זרה לחלוטין, אמריקנית. ככה היא רשומה אצל רשם העמותות".
ה'קרן לישראל חדשה'. לא ה'קרן החדשה לישראל'.
קשה להתעלם מהעובדה שמתן פלג מקפיד לכנות את הקרן השמאלנית הידועה במה שהוא רואה כתרגום מדויק יותר של שמה באנגלית 'New Israel fund'. יהיו כאלו שיאמרו שתרגום מדויק יותר הוא: קרן 'ישראל החדשה', על משקל שמותיהם של מושבות אמריקניות רבות שנקראו על שם עיר המוצא של מייסדיהן, כמו ניו יורק, למשל, אלא שכותרת המשנה של הקרן לא משאירה יותר מדי מקום לספקות.
מתן פלג לא מדבר בטון מתלהם, אבל אי אפשר להחמיץ שהנושא הזה, שיותר מעשור הוא מנהל נגדו מאבק, בוער בעצמותיו: המציאות היא שמי שבאמת משפיע על מדיניותה של מדינת ישראל אלו לא ארגוני שמאל. גם לא בג"ץ או היועמ"ש, אם כי יש להם חלק לא מבוטל. אלו מדינות זרות שבוחשות בקדרה הישראלית ועושות בה כבתוך שלהן.
"מילא שקרנות זרות שופכות הון עתק על פעילות שמטרתה לערער את החברה הישראלית מבפנים; אבל כאשר גופים דיפלומטיים, כמו 'האיחוד האירופי' עושים את זה, זאת כבר חציית גבול ממדרגה אחרת. זאת חתירה תחת הריבונות של מדינת ישראל, פשוטו כמשמעו. שום מדינה לא צריכה לעבור על זה בשתיקה".
מייצגים את הדם
את הריאיון עם מתן פלג אנו מקיימים לרגל פרסום ספרו השני 'מדינה למכירה' שראה אור לאחרונה בהוצאת 'סלע מאיר'. הספר אומנם חדש; הסיפור קצת פחות. הבעיה היא, לדברי פלג, שהציבור בארץ עדיין לא הפנים את משמעות ההיקף של התופעה וגם לא את ההשלכות שלה.
"כולנו יודעים שישנה תופעה של אנטי ציונות במדינת ישראל; של פלסטיניזציה; של אנשים שמזדהים עם הנרטיב של הצד השני. ככל שהעמקנו ללמוד את התופעה, כך התחוור לנו שהיא בכלל לא תופעה אותנטית. מישהו בחו"ל מתדלק אותה".
מתן פלג מביא לכך דוגמה פשוטה אך כואבת: בכ"ח בסיוון תשע"ה (2015) הלך דני גונן הי"ד בן ה־25 למעיין 'עין בובין' הסמוך ליישוב דולב, אך לא שב. הוא נרצח על ידי מחבל סדיסט שירה בו מטווח אפס, בסיפור שזעזע את הציבור כולו.
הפיגוע ב'עין בובין' היה אחד מסדרת פיגועים רצחניים שידעה המדינה באותם ימים, וצה"ל הבין שדרושה הרתעה משמעותית כדי להשיב את השקט על כנו. הוא החליט להרוס את ביתו של המחבל, כמו גם את ביתם של המחבלים שרצחו את מלאכי רוזנפלד, בני הזוג הנקין, נחמיה לביא ואהרן בניטה, השם ייקום דמם.
האקט של הריסת בתים בא מכוחה של תקנה 119 מתקנות ההגנה לשעת חירום, שהורתה ולידתה עוד בימי המנדט הבריטי. היא מאפשרת למפקד הצבאי הראשי להרוס מבנה ששימש לפעולת טרור או אם התעורר חשד כי מי מתושבי הבית סייע לפעולת הטרור.
חוות דעת חוזרות ונשנות של גורמי הביטחון קובעות שהניסיון מעיד שלצעד זה יש אפקט הרתעתי חשוב במאבק נגד הטרור. הוא הוכיח את עצמו לא פעם גם ככזה שיכול לסייע ללכידת מחבלים, כי בני המשפחה אינם מעוניינים להישאר מחוסרי דיור רק בגלל החלטה חולנית של אחד מבניהם.
בהתחשב בארסנל המוגבל גם כך שיש לכוחות הביטחון במאבק בטרור, מדובר באקט בעל חשיבות גבוהה. אלא שלמרות זאת ושלא במפתיע הוא זוכה בימים כתיקונם לביקורת רבה הן מצידו של 'האיחוד האירופי' והן מצידם של ארגוני זכויות אדם ואף חלק מהשופטים בבג"ץ.
מהסיבה הזו ארבעה חודשים לאחר הפיגוע נודע לאימו של דני גונן הי"ד שבית המשפט החליט להקפיא את הריסות הבתים שתכנן הצבא, ובכלל זה גם את הריסת הבית של המחבל שרצח את בנה. אפילו שהיא לא הוזמנה היא עלתה לטרמפ ונסעה ללוד (מונית היא סיפור יקר וקרנות זרות לא מממנות נפגעי פעולות איבה). כשהגיעה לבית המשפט גילתה שמאחורי העתירה שמגינה על המחבל ניצבת סוללה של שישה עורכי דין. לא פחות.
עורכי הדין, שחלקם עסקו רבות בהגנה על מחבלים עם דם על הידיים במובן הכי פשוט של המילה, לא בדיוק עובדים פרו־בונו. גם משפחתו של המחבל אינה משופעת במזומנים. להגנתו ולצידו של אותו מחבל עומדות עמותות שמאל קיצוני, ומאחורי אותן עמותות עומד כסף זר; והרבה ממנו.
"שאלנו את עצמנו: איך יכול להיות שלארגונים רדיקליים קטנים, שלא מייצגים פרומיל מהאוכלוסייה, יש כל כך הרבה כסף? מאיפה יש לארגונים כמו 'שוברים שתיקה', 'בצלם', 'עדאלה' ועוד כ
גורמים זרים? דגל פלסטין לצד דגל ישראל על בניין אב-גד, באזור הבורסה ליהלומים ברמת גן (צילום: פלאש 90)
ל כך הרבה כוח?" שואל פלג.
צבע הכסף
פלג גילה שיש לא מעט אנשים שמעוניינים להחליש את מדינת ישראל, ושהם יהיו מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף לשם כך. הוא העמיק בנתונים וגילה שההשפעה הזו עמוקה, מחלחלת עמוק, ובעיקר שגם מדינות שנחשבות כידידותיה של מדינת ישראל מעזות לחתור בגלוי תחת ריבונותה הלאומית.
"כך למשל ה'איחוד האירופי'. מדינות כמו גרמניה, הולנד ואחרות שמעבירות מאות מיליוני שקלים לעמותות שמאל קיצוניות. איזו מדינה הייתה מוכנה לסבול התנהגות כזאת?"
893,393,030 שקלים. קרוב למיליארד שקלים. זהו הסכום שהעבירו גורמים זרים לכשבעים ארגונים זרים המזוהים עם השמאל או השמאל הקיצוני במדינת ישראל. מהם יותר מ־43 מיליון שקלים הועברו על ידי משרדים וסוכניות ממשלתיות של ממשלת ארה"ב; יותר מ־47 מיליון הגיעו ממשרדים דומים בגרמניה, שלא רק מסבסדת צוללות וניצולי שואה אלא גם את אלו שמסייעים ליורשיו של חאג' אמין אל־חוסייני, שכידוע היה נאצי באופן מוצהר.
"חשוב להדגיש שהארגונים הללו לא מקדמים שלום. הם מממנים ארגונים שמכנים את מדינת ישראל 'מדינת אפרטהייד'. עם אפרטהייד אתה לא עושה שלום. מדינת אפרטהייד צריכה להימחק, וזה מה שהם מבקשים לעשות".
ה'איחוד האירופי', כך מסתבר, לא מסתפק בזה. מכספי משלם המיסים האירופאי זורם מימון לקמפייני הכפשה, למימון מאבק משפטי נגד מערכות החוק במדינת ישראל (המכונה בפי מתן פלג: "טרור משפטי") ואפילו סיוע בבנייה לא חוקית בשטחי C. אם זו לא נחשבת פגיעה גסה בריבונות, אז פוטין לא באמת פלש לאוקראינה אלא רק קפץ לביקור נימוסין.
"קח למשל את הקמפיין על אלימות המתנחלים, שמחלחל לשיח הציבורי בארץ ומחוצה לה".
את הקמפיין מובילים בשנים האחרונות ארגונים כמו 'שוברים שתיקה', 'בצלם', 'יש דין', 'רבנים למען זכויות אדם' ועוד. הם מציפים בארץ ובחו"ל את המגפה של עלייה במקרי תקיפה של מתנחלים כלפי פלסטינים. במרכז הקמפיין עמדה קריאה לשר הביטחון לשעבר בני גנץ ולשר לביטחון פנים דאז עמר בר לב לעקור את האלימות "לפני שיהיה מאוחר מדי".
כדאי להתעכב לרגע על האמירה האחרונה. מתי יהיה "מאוחר מדי"? האם הכוונה היא שמטעי הזיתים ביהודה ושומרון נמצאים בסכנת הכחדה? או אולי שהעשן של הבערות הרכבים עלול להגביר את ההתחממות הגלובלית? ושמא יותר סביר שזהו רמז לכך שחירור צמיגים של כמה נערי גבעות הוא בעצם מקביל לאירועי ליל הבדולח, כך שבאופן דטרמיניסטי ההמשך הצפוי לכך הוא לא פחות מג'נוסייד שלם כנגד כלל ערבי השטחים?
"זהו קמפיין שקרי, חסר ביסוס ונתונים. למעשה הנתונים אומרים דווקא ההפך. הם אומרים ששיעור האלימות בשטחי יו"ש נמוכים בהשוואה לאזורים אחרים בארץ, ושבשנים האחרונות, שבהן המתח גאה, דווקא נרשמו פחות אירועי אלימות מצידם של יהודים כלפי ערבים".
הנה לכם ההשוואה: על פי נתוני המשטרה בשנת 2020 נפתחו במחוז ש"י 12,421 תיקים פליליים. בתל אביב, לעומת זאת, נפתחו 52,972 תיקים אף שאוכלוסיית תל אביב גדולה רק פי שניים וחצי. נתון דומה עולה בבחינת ההשוואה במספר התיקים הקשורים לאלימות פיזית: גם כאן, בחישוב לפי נפש, מספר התיקים בתל אביב גבוה פי חמישה. ועדיין גנץ ובר לב לא נועדו לפתור את אלימות התל־אביבים אלא דווקא את זו של המתנחלים.
העובדה שהקמפיין שקרי אינה אומרת שהוא אינו קמפיין מוצלח. ההסתה חלחלה לחלקים רבים בציבור הרחב ולפוליטיקאים מהשמאל; התקיימו בכנסת ועדות בנושא; גורמים דיפלומטיים מחו"ל נדרשו לו. הם דנו בו כאילו מדובר בנתונים סטטיסטיים, אבל התחמקו ממענה לשאלה פשוטה אחת שהפנתה אליהם חברת הכנסת אורית סטרוק מ'הציונות הדתית':
"מי מממן אתכם?"
איש מיוזמי הדיון בוועידת הכנסת לא שש להודות בכך שכל אותם ארגונים קיבלו יותר מ־207 מיליון שקלים מישויות זרות. איש לא שש להודות בכך שבית המחוקקים הישראלי מקיים דיון בעקבות קמפיין של ה'איחוד האירופי' במקום להתבסס על נתונים.
מקום המשפט והפרצה
די עם התמימות. יו"ר תנועת 'אם תרצו' מתן פלג (צילום: פלאש 90)
כמות הארגונים שנרתמים למאבק במדינת ישראל, כמו גם המספרים העצומים של סכומי הכסף שנשפכים לשם כך, עלולים לגרום לסחרחורת קלה. פלג לא מתרגש.
"זה עוד כלום", הוא מדגיש. "מילא כספים מקרנות פרטיות, שהמטרות שלהם הן אנטי־ציוניות במוצהר; עזוב את המדינות שיש לנו יחסים דיפלומטיים איתן והן מכפישות את חיילי צה"ל ומסייעות למחבלים; נניח בצד את כל הגופים הכנסייתיים שמנהלים נגדנו מאבק דתי־אנטישמי. האבסורד הגדול באמת הוא שחלק גדול מהכספים האלו מגיע ממדינות שעוינות את מדינת ישראל בכלל: מדינות כמו פקיסטן, קטאר או כוויית, שאין לנו בכלל קשרים איתן ושהן מוגדרות כמדינות אויב".
לפחות לגבי החלק האחרון מתן פלג מגלה אופטימיות.
"נגד מדינות האויב הכי קל להיאבק. אין שום סיבה בעולם שמדינת ישראל תאפשר לאויבים שלה מבחוץ להעביר כספים לאויבים שלה מבפנים, ובעזרת השם בקרוב מאוד זה גם לא יהיה אפשרי".
אבל ביחס לכספים האחרים, העסק מורכב יותר.
אין עמותות ימניות שנשענות על כספי תרומות זרות?
"ברור שיש", הוא עונה. "אבל צריך להפריד בין כספים שניתנים למטרה כזו או אחרת, לבין כספים שהמטרה שלהם היא להחליש את הריבונות של מדינת ישראל ולקדם מטרות אנטי־ציוניות".
איך בדיוק עושים את זה? הרי מדינת ישראל בעצמה מממנת מכספי המיסים שלנו מטרות אנטי־ציוניות, כמו בתחום התרבות.
"זאת באמת בעיה. אבל אפשר להגביל את השפעה שלהם. אפשר לקבוע, למשל, שגוף שיותר מחמישים אחוז מהכספים שלו מגיעים ממקורות זרים, לא תהיה לו זכות עמידה בבג"ץ. לא יכול להיות שארגון שמקבל כספים מגוף זר יעמיס על המערכת המשפטית שלנו בתביעות ללא סוף, עתירות שבאות על חשבונן של עתירות חשובות באמת".
אזרחי המדינה שלא נהנים מחסדיו של ה'איחוד האירופי' במידה שווה, נאלצים להשתרך בסוף התור. העיקר שלמשפחות המחבלים יהיה עוד פנטהאוז.
ואיפה בג"ץ בסיפור הזה? מדוע הוא לא מפנה את העתירות האלו?
"בג"ץ הוא באמת חלק גדול מהסיפור כאן", מסכים פלג. "צריך לעצור את הפרצה, והפרצה היא בג"ץ. הספר הזה שכתבתי הוא רק מבוא לרפורמה המשפטית. ה'איחוד האירופי' שולט למעשה במדינת ישראל באמצעות בג"ץ".
השתולים שחוללו סערה
מתן פלג מודע לכך שלפוקוס שהוא נותן למקורות המימון של אותן עמותות יש משמעות לא מבוטלת. אם המטרה היא להוכיח שלא מדובר במאבק פנים־ישראלי אלא בסוג של גיִס חמישי, הרי שהוא בעצם מאשים אותם בבגידה וזו ללא ספק האשמה חמורה. דבר אחד הוא לחלוק על הדרך, על האידיאולוגיה המעוותת או על המצפן המוסרי המקולקל, ודבר אחר הוא לטעון לחוסר כנות ולבגידה. זהו טיעון שטומן בחובו גם סכנה להקצנת השיח, ולכן השימוש בו צריך להיעשות בזהירות.
שיסוי במימון אירופאי. הפגנה נגד הרפורמה של השר לוין (צילום: פלאש 90)
בהקשר הזה הוא בעצמו למוד ניסיון. לפני כמה שנים עמד פלג בראש קמפיין "השתולים" שניהלה עמותת 'אם תרצו' כנגד אומנים, סופרים ודמויות ידועות בציבוריות הישראלית. הקמפיין פרסם את תמונותיהם ושמותם של אותם אומנים עם התפקיד שהם ממלאים בעמותות השמאל הקיצוני, והמשמעות שיש לכך על החוסן החברתי הישראלי.
התגובות, יש לציין, לא היו אוהדות במיוחד. 'אם תרצו' הואשמה במקרתיזם וכמי שמנהלת קמפיין רדיפה אנטי־דמוקרטי. נטען נגדה שהאשמת האומנים בבגידה היא הסתה וחציית גבול אדום. "ככה מתחיל פאשיזם", התלוננה אחת האומניות באחת הכרזות.
העליהום הציבורי תפס את העמותה לא מספיק מוכנה, ומתן פלג הודיע שהוא יורד מהסיפור.
אם נחזור לאותם ימים: יש משהו שאתה מתחרט בדיעבד? אתה מבין למה היה רעש ציבורי גדול כל כך?
"תראה, זה היה בתקופה שקדמה לעידן טראמפ. השיח הציבורי היה פחות בוטה וחריף. אני מאמין שלו היינו עושים קמפיין כזה היום אנשים היו פחות מתרגשים. אבל אז זה היה נראה חריג. אנשים נבהלו מהמתקפה האישית".
חשוב לו להדגיש את הסיבה שבגללה הם עשו את הצעד הזה: "ידענו שזה קצת קיצוני, אבל היה חשוב לנו מאוד לעורר מודעות. היום כולם יודעים שאותם אנשים הם פעילי שמאל קיצוני, אבל אז זו הייתה תגלית. אנשים גם לא האמינו שהעמותות האלו משתפות פעולה עם עמותות פלסטיניות ברמאללה. הם לא חלמו שגרמניה, בעלת הברית שלנו שמסבסדת לנו צוללות, גם מסבסדת את אלו שרוצים לערער את הביטחון כאן. במובן הזה התפקיד של 'אם תרצו' הוא אדיר.
"במבחן התוצאה אני חושב שהקמפיין הזה הוכיח את עצמו. בזכותו הצלחנו למנוע מארגונים כמו 'בצלם' לקבל תקנים של ה'שירות הלאומי'. מנענו ממנו להגיע לבתי ספר. איילת שקד, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' עבדו על החוק שהרחיב את חובת השקיפות של עמותות שמקבלות כספים זרים. בלי לעורר את המודעות הציבורית לכך זה לא היה מצליח".
אתה מציג את הקמפיינים הללו ככאלו שמגיעים מבחוץ, אבל בסופו של דבר הרבה מהם קונים שביתה גם עמוק בתוך המרכז, ולא רק בשוליים של השמאל.
"אני חושב שזה בגלל שהחברה הישראלית תמימה. היא ממש טובה, אבל תמימה. אולי בגלל שהיא כל כך טובה היא גם תמימה. כמו שהבן שלי, בן החמש, אמר לי פעם: 'הרעים הם שקרנים, בגלל שהם הולכים לטובים ומשכנעים אותם שהם – כלומר, הטובים – הם הרעים. והטובים, בגלל שהם כאלו טובים, מאמינים להם'. החברה הישראלית שומעת השכם והערב שהיא בעייתית, והיא כל כך טובה שהיא גם מאמינה לשקר הזה.
"אנחנו צריכים להבין שאנחנו חיים במשכן של אור; אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו מי אלו האויבים שלנו ומה הסטנדרטים המוסריים שלהם. הסיפור כאן ממש לא מורכב, בניגוד למה שאנשים אוהבים לומר לעיתים קרובות. הוא למעשה מאוד מאוד פשוט: אנחנו מתעסקים כאן עם זובחי אדם".
ובמבט צופה עתיד: באיזה מסלול אתה מעריך שאנחנו מתקדמים?
"אנחנו נמצאים כעת ברגע חשוב; בשעת כושר כל כך חשובה. אני לא חושב שכרגע קריטי לנסח חזון רחוק. מה שחשוב הוא לעשות את כל המאמצים בשביל להציל המדינה. צריך להילחם על הריבונות. צריך להילחם על מערכת המשפט. צריך ליטול מהם בחזרה את ההגה של השליטה בחיינו. לא יכול להיות שבג"ץ או קבוצה קטנה אחרת של אנשים שבכלל אינם מאמינים, ינהלו לנו את החיים כאן. זה צריך להיות אנחנו, העם. זאת שאלה של להיות או לחדול, לא פחות. בסוף אנחנו צריכים לשאול אם מדינת ישראל היא מדינה ריבונית או שהיא פשוט מדינה למכירה".
