מאחורי 'הדף'

קיימו וקיבלו מאהבה | ר' אלי סטפנסקי, היהודי שמוסר את שיעור 'הדף היומי' הגדול והפופולארי בעולם, מתיישב לספר את סיפורו האישי

הוא היה איש עסקים מופרע שקצר הצלחה מסחררת, בעל וילות, מטוס פרטי ואופנוע ים | אבל יום אחד הוא התחיל להרגיש שמשהו חסר לו. הוא עשה עלייה פתאומית לארץ, ובתוך זמן קצר יסד שיעור ב'דף היומי' שהפך לגדול ביותר בעולם | עם 25,000 מאזינים יומיים, מכל היבשות, ר' אלי סטפנסקי מספר את סיפורו יוצא הדופן, ויש לו מסר: 'גם אני לא האמנתי בעצמי. כל אדם צריך לצידו מישהו אחד שיאמין בו, והשמיים הם הגבול' | אמר ר' אלי

גוּד מוֹרְנִינְג, רַבּוֹיסַיי, אהה!

זו הפתיחה הקבועה, והיא מלווה באגרוף קמוץ שמתנופף באוויר בתנועה של גישמאק. ר' אלי סטפנסקי, מגיד השיעור ששיעורו הוא כנראה בעל כמות המאזינים הגדולה ביותר בעולם היהודי, פותח עוד יום של 'דף היומי'. כך כבר אלף וחמש מאות יום.
לא פחות מ־25,000 (!) איש מאזינים לשיעור מדי יום. הם לומדים דף גמרא עם ר' אלי, מתלהבים יחד איתו, מחייכים כשהוא משמיע דבר חידוד, מתמוגגים מהדוגמאות ומההמחשות, ובעיקר מתדלקים קצת רוחניות לפני סדר היום שלהם. או לאחריו. או במהלכו. אזורי החיוג של משתתפי השיעור מתפרסים על פני תבל: מאות מדינות, חמש יבשות, ובעיקר – יהודים מכל סוג: מחסידים של בורו פארק ועד אברכים בני ברקיים דוברי אנגלית. אנשי עסקים, סוחרי נדל"ן, עורכי דין ודיפלומטים. מוסכניקים, שיפוצניקים ונהגי משאיות.

מחלום הממון למתיקות התורה. ר' אלי סטפנסקי בריאיון (צילום: אלחנן קוטלר)

במרומי המגדלים שבמנהטן, בהיכלי הכוללים שבירושלים, במחלקת העסקים, בטיסות טרנס אטלנטיות ובמשרדי פרסום – אם תקשיבו טוב תוכלו לשמוע את ר' אלי מוסר את השיעור, ואת האור בעיניים שלו אי אפשר להחמיץ. האור הזה מדביק בכל יום ויום עוד ועוד אנשים שצמאים לדבר השם.
מבית שמש יוצאת תורה. אם אתם רוצים לראות את השיעור הזה שלא דרך הזום, כל שעליכם לעשות הוא לסור לבית המדרש MDY – 'מרכז דף היומי' שבעיר, ולחזות במו עיניכם באימפריה שמנצלת את אמצעי הטכנולוגיה להפצת התורה היומית הגדולה בעולם.
בית המדרש רחב הידיים מרושת במצלמות ובמסכים. את חללו ממלאים שולחנות עץ מהגוני, ובכניסה תמצאו שלל מכונות קפה שאמריקאים אוהבים – כי חשוב שיהיה ללומדים נוח ונעים. אם תביטו מעלה, תוכלו לראות סטודיו שלם, כזה שלא מבייש עמדות שידור עולמיות. מכאן מופץ הקסם היומי לעשרות אלפי אנשים ברחבי העולם. ובמרכז כל זה יושב לו יהודי אחד, שמתנהל כמו לבת אש של 'ברע'ן' תורני.
לאחרונה נפתח שיעור גם לקהל דוברי העברית. הוא כבר הספיק לצבור קרוב לאלף משתתפים. זוהי הזדמנות לפגוש את ר' אלי ולהיחשף לסיפורו של ביזנסמן עם נכסים ונדל"ן שיום אחד החליט לעשות הסבה מקצועית. הוא עזב ה-כ-ל – כדי להקים בעשר אצבעותיו אימפריה אדירה של תורה. כך הוקמה לה משפחה ענקית של לומדי 'דף יומי'.

צעיר ואלפיים דירות
הוא נולד בעיר לייקווד שבניו ג'רזי. אביו הוא תלמיד חכם נודע המקדיש את כל יומו לתורה. בשנים שבהן התגוררה המשפחה בארץ, למד האבא בחברותא עם מרן הרב שך. בעקבות מעבר הוריו ממקום מגורים אחד למשנהו, כמעט בכל שנה החליף אלי הצעיר מסגרת לימודית. הוא למד במגוון מוסדות, מחיידר אמריקני 'מודרני', ועד לתלמודי תורה חסידיים דוגמת מונקאטש, סקווירא, קרלין ועוד.
"כבר אז זכיתי לעמוד מקרוב על התרבות החסידית, וכן ללמוד אידיש", מספר ר' אלי בריאיון ל'משפחה'. "כשהייתי בן עשר עלינו ארצה והתגוררנו בעיר בני ברק, בשכונת רמת אלחנן, שם התפללנו בבית מדרשו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין. שהינו בארץ הקודש קצת יותר משלוש שנים וזכיתי ללמוד בישיבת פוניבז' לצעירים, אצל מרן רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל. היה זה עוד בטרם הגעתי לגיל מצוות".
בעקבות מקרה רפואי חזרה המשפחה לארה"ב. אלי נשלח ללמוד בישיבתו של הגאון רבי מאיר שטרן בפַּאסֵייק (passiac). לאחר מכן נסע שוב לארץ, הפעם לבדו, כדי ללמוד בישיבת מיר שבירושלים. לאחר נישואיו המשיך ללמוד בכולל של 'מיר' בירושלים שלוש שנים נוספות, עד שחזר לארה"ב. הפעם קבע את מושבו בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי.
"למדתי בכולל בשיקגו שנים ספורות", מספר ר' אלי. "כשיצאתי לעבוד הקמתי קייטרינג, והיה לי מחזור של מאה אירועים בשנה. לצד האירועים הרגילים, היו חלק מהאירועים חתונות חסד, שאותן מימן חמי ד"ר מייק פרידמן עם שני אחיו במסגרת מיזם צדקה לעילוי נשמת סבתם. כחלק מהפרויקט, הם ערכו חתונות במימון מלא לנזקקים באולמות הכנסים של בניין משרדים ובית אבות שהיו בבעלותם".
במקביל, פנה ר' אלי לתחום הנדל"ן. "החלטתי שאני רוצה ללמוד את המקצוע מהשורש ועל כן הצטרפתי להכשרה בחשמלאות, תחום שבו עסקתי למעלה משנה, וכן באינסטלציה, מקצוע שבו עבדתי תקופה נוספת". ואז נשלחה לו הארה משמיים שפתחה בפניו שערים להצלחה: "באמצע חתונה שבה נכחתי בתור ספק הקייטרינג, ניגש אליי אדם ששמע כי אני מתעניין בתחום הנדל"ן. 'יש לי הצעה בשבילך', אמר. 'יש פרויקט גדול של אלפיים דירות שנמכרות כעת בשישים מיליון דולר. אולי זה מעניין אותך?'
"ברגע הראשון חשבתי שהוא מתבדח", נזכר ר' אלי. "הייתי צעיר, בלי כיסים עמוקים. הסכום שנקב בו האיש נשמע לי דמיוני. לא הבנתי מדוע הוא חשב בכלל שהצעה כזו מתאימה לי. רק כשהגעתי הביתה התחלתי לפתע להרהר שוב בעניין. חשבתי בליבי: 'מה היה קורה אילו האיש היה מציע לי לקנות רק מאה דירות, או רק מאתיים? הלא במקרה כזה הייתי בוודאי מנסה לקפוץ למים, לגייס כספים ומשקיעים ולהתחיל לפלס את דרכי. אז למה אלפיים לא?'
"חייגתי אל האיש ואמרתי שאני מעוניין לראות". וכך, עם טנדר חבוט וארנק ריק, יצא ר' אלי לנסיעה של שלוש שעות, לעבר העיר אינדיאנפוליס. "המוכר נבהל מעט למראה העלם הצעיר עם הטנדר החבוט", נזכר ר' אלי בחיוך. "הוא שאל את מציע העסקה: 'מי זה המוזר הזה שהבאת לי?' והלה השיב בלי להתפעל: 'אל דאגה, זה חלק מה'שיטה' שלו'… ולמרבה הפלא, העסקה נסגרה.
"חילקתי את הפרויקט לכמה גושי דירות, ולא סיפרתי לאף אחד שמדובר במספר דמיוני של יחידות דיור. כך ניגשתי לאנשים בבית הכנסת ובשכונה ולאט לאט גייסתי את הסכום הדרוש למשכנתה. הייתה לי סייעתא דשמיא מעל ומעבר, אבל אני מצידי למדתי לקח חשוב: ההבדל בין 'אלי מהקייטרינג' לבין 'אלי הנדל"ניסט' הוא אחד: נמיכות קומה. חוסר אמונה מספקת בעצמך. הקול הפנימי הזה ששם לך פיק ברגליים. צריך לתת לו 'פליק' קטן ולדעת שאם אתה רוצה – אתה יכול. הייתי איש צעיר ללא כל יכולות פיננסיות, וברגע אחד של החלטה הפכתי את עצמי בסייעתא דשמיא לעתיר נכסים".
את השיעור הזה ייקח איתו ר' אלי גם הלאה. באנשים שהוא פוגש הוא מנסה להטמיע את ההכרה: אם רק תרצה – אתה תוכל. כך ברוחניות וכך בגשמיות. "העובדה שאני לא התלמיד חכם הכי גדול ולא המתפלפל החריף ביותר – לא מנעה ממני להחליט למסור שיעור 'דף יומי', בדיוק כמו שלא מנעתי עצמי מלקפוץ אל המים של עולם הנדל"ן. זה היה נכון לשיעור 'הדף היומי' הראשון שמסרתי, אי שם לפני עשרים שנה, והוא הדין בשיעור 'הדף היומי' שאני מוסר היום".

כָּל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי
בתקופה הבאה החל ר' אלי להתבסס מבחינה גשמית. עם רכישת הפרויקט הוא עזב את עיסוקו בקייטרינג ועבר לנהל את המקום באופן מלא, תוך שהוא מקים חברת ניהול משלו – Prime Quest. בד בבד החל במסירת שיעור 'דף יומי' לחמישה אנשים בשיקגו. משהו קטן, שעת הכנה אחת ביום.
"הייתה לי המון סייעתא דשמיא על כל צעד ושעל. בהמון אתגרים שהתגלגלו לפתחי הקב"ה עזר לי, והצלחתי להמציא פתרונות יצירתיים". כשאנחנו מבקשים דוגמה, הוא מספר סיפור אופייני: מפגש שתוכנן בינו לבין החברה שמכרה לו את הפרויקט. "כשהעניינים החלו לצבור תאוצה, ביקשו מטעם החברה להיפגש איתי, כדי להבין מי אני ובמה מדובר. הבעיה היא שאולי היו ברשותי אלפיים דירות, אבל טרם נפניתי לשכור ולאבזר משרד. בלית ברירה הרמתי טלפון למשרד עורכי הדין שאת שירותיהם שכרתי. 'אני צריך שתעשה לי טובה', ביקשתי מהמנהל. 'תן לי את המשרד רק לשעה, לצורך הפגישה'. לאחר שהוא הסכים, כל מה שנותר הוא לקנות כמה מלבני שילוט עם הלוגו של Prime Quest, שאותם פיזרתי ברחבי המשרד. ההופעה הייתה מושלמת".
עם קידום העסקים התרחב גם מגוון החוויות והריגושים, ור' אלי החל לחיות חיי 'גביר', כולל טיולי סקי ותחביבי צניחה חופשית, לצד שלל 'צעצועים' – כגון מטוס פרטי ואופנוע ים. לאחר כעשור של פעילות עסקית ענפה, בשלה העת לבניית אחוזה חלומית על חוף הים במיאמי. על פניו, החיים היו ורודים.
אבל זהו, שלא.
לר' אלי הספיקו שלושה חודשים של מגורים בבית החלומות בשביל להבין שמשהו חסר לו, ממש זועק בהיעדרותו ולא נותן לו מנוח.
"את החוסר הזה הרגשתי באופן ממש אבסורדי. לכאורה יש לי שפע גשמי, מותרות בלי סוף, ובפועל אני מתבונן סביבי ומרגיש שהכל ריק. אני איש נדל"ן מצליח, בעל אחוזה מטורפת, מחזיק בשלל בתים ומכוניות, מטוס ואופנוע ים, אבל בעצם מרגיש שאין לי כלום. פשוט גָארְנִישְׁט. אז מה שווה הכל אם זו התחושה?
"יום אחד ניגשתי לרעייתי ושאלתי אותה מה היא חושבת על ארץ ישראל", מספר ר' אלי. התשובה הייתה: "זה יכול להיות רעיון מעניין". שעה אחר כך הודיע ר' אלי לנוות ביתו שיש בידו כרטיסי טיסה. "אני הולך לבדוק את זה"…
סטפנסקי נחת בארץ והגיע לעיר בית שמש, שם התגורר אחד מידידיו הקרובים שעבר גם הוא משיקגו לארץ. לאחר סיור בן מספר ימים, החל הרעיון למצוא חן בעיניו. הקהילה, האוכלוסייה, האנשים, אפילו הנוף. "מצאתי דירה קטנה בשכונת רמת בית שמש א' ועברנו לגור בה לשנה, 'ניסיון' בלבד. זה עוד לא היה רציני.
"דרך אגב", הוא מוסיף ואומר, "אנחנו עדיין תיירים. כל שנה אנחנו בוחנים את הרעיון מחדש"…

25 אלף משתתפים. חדר השליטה ממנו מועבר השיעור היומי לרחבי העולם

סיבוב של 180 מעלות
החודשים הראשונים הוקדשו בעיקר להתאקלמות במרחב. ר' אלי למד פה ושם, שוטט בין בתי המדרש וניסה למצוא לעצמו מקום ומסגרת מעניינת להתאקלם בה. בין השאר הוא לא זנח את תחביביו המקוריים, והמשיך לנסוע לצלילה באופן שבועי, וכן נסע לטיולים עם רעייתו בתדירות גבוהה.
עד שהוא מצא חבורה של 'הדף היומי'.
"בדיוק התחילו בדף היומי את מסכת קידושין, והחלטתי שאני מתחיל ללמוד את ה'דף' יום יום. כך מצאתי את עצמי יושב בבית המדרש 'פני שמואל', סביבי יותר ממאה אברכים, ואני יושב בפינה ולומד לי בנחת את ה'דף'. רק לאחר מספר שבועות שמתי לב למשהו חריג: האברכים שלידי עומדים איתי כבר כמה ימים באותו הדף, עובדה שאני שומע אותם מדברים על הסוגיות שאני אוחז בהן. כששאלתי אותם מה הסיבה לכך, התברר שמכל האברכים הרבים שבבית המדרש – התיישבתי בדיוק בסמוך לשני השולחנות שמשמשים את החבורה הקטנה, זו שלומדת 'דף' ליום על פי סדר 'הדף היומי'…
"התחלתי לדבר איתם בלימוד, ולא יכולתי שלא להבחין בכך שאחד מיושבי החבורה חריף ובקי באופן יוצא דופן. כל שאלה ששאלתי הוא היה עונה על המקום, במהירות ובבהירות מופלאה. למזלי הרב, כשהצעתי לו ללמוד איתי בחברותא הוא הסכים. התלמיד-חכם הזה הוא יהודי שעונה לשם ר' ידידיה קרמר, ועד עצם היום הזה אנחנו יושבים ולומדים את 'הדף היומי' בכל יום ביומו. חרף פער הגילים בינינו – לטובתי, מבחינתי הרב קרמר, שהספיק למלא את כרסו בש"ס ופוסקים, הוא מורי ורבי לכל דבר ועניין".
לאחר תקופה ארוכה של לימוד משותף, מישהו זרק רעיון מעניין לחלל האוויר. "הציעו שאני אמסור שיעור שבועי בבית שלי, על כל שבעת הדפים של אותו שבוע", מספר ר' אלי. "תכננו שזה יהיה בליל שישי, עם צ'ולנט, שניצלים, לפעמים סושי. האוכל ידרבן אנשים לבוא, וכך נלמד את הדפים השבועיים. הרווח מצידי הוא שסוף סוף יהיה לי 'מחייב' רציני, לאחר השנים שבהן הפסקתי עם שיעור 'הדף היומי' שמסרתי בעבר באמריקה. ככלות הכל, בתקופה הזו עוד הייתי עוסק בתענוגות העולם, נסעתי פעם בחודש לאמריקה כדי להשגיח מקרוב על העסקים. מאז ומעולם הייתי אדם שאוהב להתחיל הרבה דברים בלי לסיים. זו הייתה הזדמנות נפלאה מצידי לעגן את סדר היום שלי בגורם מחייב ורציני, שיעזור לי לא ליפול".
הפרויקט יצא לדרך. גם כאשר נזקק ר' אלי לטוס לחו"ל לצורך עסקיו, ביום חמישי בצהריים הוא כבר ירד מהמטוס בדרכו חזרה, ועלה על המונית לכיוון בית שמש. יש גלגל שחייבים לתחזק.
השיעור הלך והתרחב אט אט, עד שהחברים הפצירו בר' אלי שיפתח שיעור 'דף יומי' אמיתי, יום יום, כמו במתכונת המוכרת המקורית. "אתם יודעים מה? אנחנו מתחילים ממחר", השיב ר' אלי.
"זה משהו שתמיד הנחה אותי. כשאתה מחליט משהו – תעשה אותו מייד, על המקום. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשיעור 'דף יומי'. אדם שיש לו התעוררות להתחיל ללמוד את 'הדף היומי' – צריך להתייצב ולבוא באותו היום. באמצע הסוגיה. אל תחכה שיתחילו פרק חדש, מסכת חדשה, נושא חדש. תתחיל עכשיו. זה מתכון בטוח להצלחה!"

להתחיל דווקא מהאמצע
השיעור התחיל עם שמונה אנשים, בבית הכנסת הסמוך, והדף הראשון היה דף כ"א במסכת עבודה זרה. לאחר מספר ימים כבר השתתפו בשיעור עשרה אנשים, ובתוך זמן קצר צמח מספר משתתפי השיעור לארבעים. "כבר מההתחלה היה חשוב לי להביא איורים, טבלאות והמחשות שונות, בשביל להפוך את השיעור למעניין וחווייתי. במהלך השנים הכנסתי לבית המדרש כל כך הרבה סוגים של ציוד, מסכיני שחיטה ועד פרוז'קטורים וגיגיות מים, כמו גם מספר לא מבוטל של בעלי חיים. יונה, גדי, כבש, ציפורים. פעם אחת גם הגיע לשיעור אריה ענק (מפלסטיק, אל תדאגו), העיקר שיהיה 'לֶעבֶּעדִיג' – תוסס וכיפי".
ר' אלי לוקח אותנו לחדר הלימוד הפרטי שלו שבמרכז הבית, ומראה לנו שלל עיצובים, טבלאות, מדבקות ואיורים, שאת כולם הכין בעצמו. בין לבין מבצבצים להם מזכרות וגאדג'טים למכביר עם הכיתוב MDY, לצד אוסף שלם של פריטים מכל מיני פרויקטים נוספים של לימוד 'הדף היומי' שהגה מוחו היצירתי של ר' אלי, כמו למשל לוחית רישוי אמריקאית עם הכיתוב 8Min.DAF, ובעברית – דף בשמונה דקות. במסגרת פרויקט זה ר' אלי הפיץ מדי יום הקלטה בת שמונה דקות של שיעור מתומצת על הדף היומי, פרויקט שזכה לתהודה רחבה ברחבי ארה"ב. את לוחית הרישוי המדוברת הוא קיבל מנהג משאית נרגש, שפירק את הלוחית מהמשאית הפרטית שברשותו.
בינתיים החל השיעור לצבור תאוצה גם בפלטפורמות נוספות. באחד מסיומי המסכת שערך ר' אלי, פנה אליו יהודי מחו"ל שביקש להשתתף בסיום יחד עם רעייתו. "למרות שלא הכרתי אותו, ומדובר היה בסכום הגון עבור כל מנה, אמרתי לו שיבוא בשמחה. מזה למדתי שיעור לכל החיים: כשאתה עושה משהו טוב – לעולם לא תפסיד. כמובן שאותו יהודי הצטרף לשיעור באופן קבוע, אך הוא גם הביא איתו שדרוג משמעותי – שידור חי של השיעור היומי וכן פרסומו בצורה דיגיטאלית, תוך שהוא דואג לנושא באופן אישי. מדובר היה בנקודת מפנה חשובה, שלימים תגרום לשיעור לצבור תאוצה פנומנלית".
אך קודם נחזור לארבעים משתתפי השיעור, שהחלו להרגיש כי החדר שבו מתקיים השיעור מתחיל להיות צר מלהכיל את משתתפיו. "דיברנו בינינו, אני הקטן יחד עם הגרעין הקשה שהשתתף בשיעור מהתחלה, והגענו למסקנה שצריך לבנות מרכז משל עצמנו – 'מרכז הדף היומי'. עשיתי חשבון שעוד רגע קט יגיע הגל הגדול של המצטרפים לדף היומי, הלא הוא היום של ברכות דף ב', היום שבו חצי מעם ישראל מנסה להתחיל ללמוד את הדף היומי. אם בשיקגו היו באותו יום שלושים איש במקום שמונה, מה יהיה כאן כאשר כבר כעת ישנם ארבעים? חייבים לעשות משהו".
ר' אלי, כפי שכבר הבנתם, הוא טיפוס של 'אומר ועושה'. הוא שילם כמה מיליוני שקלים, ובתוך פחות משנה עמד על תילו ברוב פאר והדר בית המדרש 'מרכז הדף היומי'. הוא דאג לשולחנות וכיסאות נוחים, למטבחון ופינת קפה מפנקים. הוד והדר בכל פינה, כיאה לבית השם. כך נרכש גם ציוד משוכלל להסרטת השיעור, לעריכתו ולהפצתו, כאשר כל אלו מתבצעים במרכז השליטה שממוקם בקומה העליונה של המבנה ההדור.

הסיפור המרגש מאחורי הלוחית. סטפנסקי והמתנה המרגשת (צילום: אלחנן קוטלר)

המקום היה מיועד להכיל שמונים איש. בפועל הגיעו 110 איש מדי יום. הכל נסק כלפי מעלה.
ואז הגיעה הקורונה.

גם זום לטובה
"זה הלך טוב, היה 'גישמאק' מוחשי מדי יום", נזכר ר' אלי. "הייתה אווירה ממש מיוחדת במהלך השיעור. זה לא רק התמונות והאיורים, כמו גם המילתא דבדיחותא, האווירה הקלילה, לפעמים היינו שרים באמצע השיעור איזה שיר חדש שיצא לאור. פשוט היה כיף לאנשים לבוא. היה אפשר ממש לחוש זאת".
כאשר לומדי הדף היומי עמדו במסכת שבת דף י', פרצה הקורונה לחיינו. המחלה העמומה הזו, שחשבנו ששייכת לסין הרחוקה, נחתה עלינו לפתע.
"זה היה ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. היינו ב'שפיץ' ממש, מאה משתתפים בשיעור, מאות משתתפים מרחוק, ולפתע כאילו הכל הושמד. בית המדרש האהוב שלנו נסגר על מסגר ובריח.
"הייתה זו תחושה קשה, אך מה שטוב בגלגל של הדף היומי – זו העובדה שהוא לעולם אינו מפסיק להסתובב. זה הכריח אותנו להמציא פתרון בן לילה, ובעקבות כך נחשפנו, עם כל יושבי תבל, להמצאה שנקראת 'זום'. במבט לאחור אנחנו יכולים לומר בוודאות שאומנם הייתה זו תקופה מאתגרת, אפילו מצערת בהמון מובנים, אבל התוכנה הזו התבררה עבורנו כברכה מן השמיים".
מכאן ואילך כמות הצופים מרחוק בשיעור החלה לצמוח באופן אקספוננציאלי – ממש כמו הקורונה עצמה – ובמהירות מסחררת. השיעור, שהחל להימסר בשידור, היווה פתרון מושלם לאנשים שהיו תקועים בבית וחיפשו דרך להמשיך ללמוד את הדף. החווייתיות וה'גישמאק' של השיעור כבר עשו את השאר, ותוך זמן קצר החלו להירשם אלפי צפיות בשיעור בזום ובפלטפורמות אחרות. עד מהרה הפך הנחשול לצונאמי של ממש.
עם סיום הקורונה השיעור כבר מנה רבבת משתתפים בכל העולם. היום נמנים עליו עשרים וחמישה אלף איש. "לא הייתה איזו קפיצה גדולה או איזה אירוע מיוחד שהביא לפתע מסה של אנשים. פשוט החלטנו שאנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו, ופועלים כדי להביא אנשים נוספים לתורה. יש משתתפים בשיעור שצירפו בעצמם מאות צופים. אפילו אלפים. זה לא יאומן כמה זכויות יכול אדם לקבץ לעצמו כשהוא גורם לרבבות אנשים להכניס את התורה לחיים שלהם.
"קח לדוגמה את הרעיון של הגמרות", מצביע ר' אלי לעבר גמרות השוטנשטיין עם הלוגו של 'מרכז הדף היומי'. "זו הברקה של אחד ממשתפי השיעור, יוסי קליין, כשלמעשה ב־35 דולר אתה משנה לבן אדם את החיים שלו לחלוטין. אלפים הצטרפו לשיעור בזכות הגמרות הללו. טנא הזכויות לא יסולא בפז".

'המשפחה של השיעור'
"אנחנו ממש כמו משפחה", אומר ר' אלי ומראה לנו כיסוי כרית עם הכיתוב MDY. "זהו סיפור מימי הקורונה. אחד ממשתתפי הזום הקבועים הזדהה בשם CHOP, ללא צילום הפנים. גם לאחר הפצרות רבות מצד חברי השיעור, שביקשו שיגלה את זהותו – הוא נמנע מכך, עד שלאחר זמן רב התברר הסיפור המטלטל העומד מאחוריו.
"היה זה אברך מבורו פארק ששהה בבית החולים לצד ילדו הקט, שסבל ממחלה קשה. כתוצאה מהקורונה נאסר עליו לצאת ולעזוב את מיטת בנו החולה, ששהה בבידוד מחמיר, והוא נשאר לצידו. הרגשנו שזה כמו אח שלנו. התחלנו לומר תהלים למענו. שלחו להם מתנות, זוג מחשבים – כדי שיוכלו לתקשר עם המשפחה שבחוץ, הררי צעצועים והפתעות הגיעו לדלת ביתם בשביל ילדיו האחרים, שעברו תקופה כל כך קשה, ועוד.
"אך למגינת כל לב הילד נפטר לבסוף, כשהוא בן שמונה שנים בלבד. אבל כבד ירד על כולנו", אומר ר' אלי ודמעות מתחילות לזלוג מעיניו. "בישרתי זאת בשיעור לכל המשתתפים, ומאות אנשים שהוא בכלל לא הכיר באו לנחם אותו. חלקם נסעו שעות. אלו היו רגעים נשגבים של אור מיוחד, של עם ישראל בכלל ושל המשפחה של השיעור שלנו בפרט.
"מייד לאחר פטירת הילד חל הסיום של מסכת פסחים. למעמד הסיום הגיע אותו אברך, ובידו כיסוי הכרית עם הכיתוב MDY. 'מישהו שלח לי את זה במתנה, כשהילד עוד היה במרכז הרפואי', סיפר האברך בדמעות. 'הילד שלי שכב על זה יום יום בעודו מקשיב איתי לשיעור שלך. על כיסוי הכרית הזה הוא החזיר את נשמתו ליוצרה. אני מבקש שהכיסוי הזה יהיה על הכרית שהרב מסב עליה בליל הסדר', ביקש האב השכול לסיום".
זהו בהחלט סיפור אחד מיוחד במינו, אך הוא אחד מני רבים. כמות הטלפונים שאחד ממשתתפי השיעור יכול לקבל, מיהודים בכל העולם, במקרה של מחלה או צרה חלילה – ממחישה את הרוח הנשגבה שמחברת בין כולם.
"מדהים אותי לראות כיצד אנשים מהשיעור מוסרים את נפשם בשביל להביא עוד יהודים לתורה. עוד מישהו שישמע שיעור 'דף היומי'. אחד המשתתפים, פרץ חיים לוין, הדפיס מכיסו רול־אפ שלם עם פרסומת לשיעור וקישור לקבוצת ההפצה. בכל אירוע שאליו הוא מגיע הוא מבקש מבעלי השמחה אישור להציב את הרול־אפ בכניסה המרכזית לאולם. קרוב לאלף וחמש מאות (!) איש הצטרפו לשיעור בזכותו.
"יש מישהו אחר, ספר במקצועו, שכל לקוח שמתיישב על כיסא הספרים שלו – הוא מרביץ בו שמוע'ס על הכדאיות שבהאזנה לשיעור. בזכותו הגיעו 400 משתתפים נוספים. ישנם משתתפים נוספים שמנדבים מזמנם בשביל הפצת השיעור, העריכה שלו, וההתעסקות עם כל העניינים הטכניים. כשיש עשרות ומאות 'סוכנים' כאלה אין כל פלא שהשיעור מתרחב מדי יום ביומו, בסייעתא דשמיא".

המסר: לא לחכות למסכת חדשה – התחיל מהאמצע. ר' אלי בריאיון ל'משפחה' (צילום: אלחנן קוטלר)

'ראו בי מְשוּגֶענֶער'
אם יש משהו שגורם לר' אלי להרגיש אושר אין קץ, זה המפגש עם יהודים שמספרים לו איך השיעור השפיע לטובה על חייהם. אם מדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות, והדף היומי האיר לו את האור – זו פסגת החלומות מבחינת ר' אלי. "זה לא ייאמן כמה אנשים מסתובבים בינינו עם רתיעה מלימוד, מכל מיני סיבות", הוא אומר בכאב. "יהודים שהרב'ה בחיידר עולל להם עוול, שההורים שלהם לא השכילו לעמוד על בעיות, ועוד דברים כאלה שגרמו להם לסגור את הגמרא בטריקה.

הם חשבו שלעולם לא ישובו אליה, אך בזכות הטעם המיוחד של השיעור הם מגלים את האור מחדש".
אבל זה בנוגע ליהודים שומרי תורה ומצוות. בכל הקשור לגזרת הקירוב, ר' אלי מקבל מדי יום עשרות הודעות מייל עם סיפורים מסמרי שיער. יהודים שמעולם לא הכירו את בוראם ולפעמים אף התנכרו אליו, כאלו ששנו ופירשו, וה'גוד מורנינג רבויסיי, אהה!' הוא שהצית את הניצוץ הראשוני של השלהבת המסתתרת עמוק עמוק בפנים.
"הנה מייל מהיום", מקריא ר' אלי בהתרגשות. "'אני תושב ארה"ב, והייתי יהודי ממוצא חסידי… ירדתי מהדרך ועברתי להתגורר עם רעייתי בעיר מרוחקת, מנותקת מכל ציוויליזציה יהודית. באתי לביקור בניו יורק לצורך עסקיי, ובעודי עומד באחד הרמזורים במנהטן, מישהו כנראה הכיר בי שפעם הייתי שומר תורה ומצוות. הוא דפק לי בחלון ואמר לי לחפש את שיעוריו של ר' אלי סטפנסקי. הוא הלך לפני שהספקתי להגיב. זה היה כה חריג ומוזר בעיניי, עד שסקרנותי לא נתנה לי מנוח. בדקתי במה מדובר. התמכרתי לחלוטין לשיעורים, וכבר חודשים שאיני מחמיץ אף שיעור. יישר כוח על שהחזרת את האור לחיי'. סוף ציטוט. ועד כמה שהסיפור הזה מדהים, יש מאות כאלה. אולי אלפים.
"אני תמיד אומר שאסור להתייאש", אומר ר' אלי. "לא הרבה יודעים, אך בילדותי הייתי ילד מופרע למדי. הייתי תזזיתי, משתולל, ורבים ראו בי 'מְשוּגֶענֶער' שלא ייצא ממנו דבר. והנה, תראו מה יצא מהמשוגע הזה בסופו של יום. והסיבה? כי אף פעם לא התייאשו ממנו. ובזכות העובדה הזו זכיתי להגדיל תורה ולהאדירה. אני מקווה שכל הורה, לכל ילד, גם אם לפעמים קשה לו ונראה שאין תקווה, ישאב מפה עידוד ונחמה ויידע שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו.
"ואולי מזה אפשר להשליך לתחום של מגידי השיעורים. לפעמים כל מה שיהודי צריך זה מגיד שיעור שיאמין בו ולא יתייאש ממנו. לפעמים זה יהיה כל ההבדל בין חיים למוות – מבחינה רוחנית. מי ייתן ונזכה להמשיך להביא עוד ועוד יהודים לתורה הקדושה".