מאז לידתו הוא היה נסיך עולם הישיבות הספרדי, אך אביו, מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ביקש לשלוח אותו דווקא לישיבות שבהן לא מודעים לייחוס המפואר שלו • במחיצת רבותיו מרנן הגרש"ז אויערבך, הגרא"מ שך והגר"ש רוזובסקי – התפתחה דמותו התורנית המופלאה של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אליהו אבא שאול זצ"ל • אחרי הסתלקותו הפתאומית, חזרנו אל השיחה המיוחדת שהעניק ל'משפחה', בה סיפר כיצד התחוללה מהפכת החינוך הספרדית בארץ • אור לציון
ברא כרעה דאבוה. הגר"א אבא שאול זצ"ל (צילום: יעקב כהן)
צילום: ליאור מזרחי, יעקב כהן ומתתיהו גולדברג
את המפגש הזה קשה לשכוח. ברגע שרק עומדות היו רגלינו בשערי הבניין המפואר של ישיבת 'אור לציון', הרגשנו בפלנטה אחרת. קול התורה בקע מכל עבר, והגיע עד לשתי קומות מעל בית המדרש. כשחלפנו ליד דלתות ההיכל, נגלו לעינינו מאות בחורים שעיניהם הנוצצות להטו בזיו התורה. במרכז עמדו מגידי השיעורים וסביבם התגודדו פרחי כהונה צעירים שביקשו עוד הסבר, עוד תירוץ לקושיה מסעירה, עוד הבנה בעומק הסוגיה.
על ישיבה כזו המליצו חז"ל: "תורה מפוארת בכלי מפואר".
וכל זה היה רק הכנה למפגש המרגש לו זכינו עם ראש הישיבה, שישב כל אותה שעה בלשכתו ועמל בתורה. בלבבות הולמים דפקנו על דלת חדרו. תחושה של היסטוריה ריחפה מולנו. לא הרבה פעמים זוכים להימצא שעה ארוכה במחיצתו של אדם גדול, שריד לדור דעה, שכל רגע במחיצתו הוא שיעור בתורה ובעיקר במידות.
אך כאשר נפתחה הדלת ועיניו הטובות של ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי אליהו אבא שאול זצ"ל, הביטו בנו, בבת אחת הפכה הסערה להערצה. כל אישיותו הייתה שלמות שמיזגה בין עולמות. חריפות ותום, אהבה ויראה, כבוד וגאון עם פשטות אצילית. קשה לשכוח את הפשטות שבה הוא קיבל את פנינו, כמו תהה מה ראינו לבוא ולשמוע את דבריו, הן חבל על זמננו וחבל על זמנו. מבטו החם שהיה מלא באהבת תורה ובאהבת ישראל – התערב בזיק של חריפות המגלה ששום דבר לא נעלם מעיניו.
ללא כפית זהב. הגר"א אבא שאול בבחרותו (באדיבות המשפחה)
דיבורו היה כדבר איש אל רעהו; כאילו לא מדובר היה באחד מגדולי ראשי הישיבות בדור האחרון. כל אותה שיחה שזכינו לה, הייתה גם במצוות כיבוד אב, משום שבאותם ימים ציינו עשרים שנה להסתלקות אביו, מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, שבאותם ימים ציינו עשרים שנה להסתלקותו.
השיחה עצמה, הייתה תמציתית ומדויקת. סיפור חייו של ראש הישיבה זצ"ל היה בלול מכל הטוב. חוץ מהייחוס המפואר שלו – בהיותו נינו של הגה"ק חכם יהושע שרבאני, תלמידו וחביבו של ה'בן איש חי' – הוא גם זכה להתאבק בעפר רגליהם של גדולי הדור הקודם ובראשם מרנן רבי עזרא עטייה ורבי יהודה צדקה – ראשי ישיבת 'פורת יוסף'.
בשנותיו כבחור וכאברך התחנך בישיבת פוניבז' וזכה לקרבה וחיבה מצד ראשי הישיבה מרנן הגרא"מ שך, הגר"ד פוברסקי והגר"ש רוזובסקי, שהאצילו עליו מהודם. בנוסף גם קיבל תורה ממרן הגרש"ז אויערבך שהשתעשע עימו רבות בפלפולה של תורה הלכה למעשה.
השילוב בין מזרח ומערב התגלמו באישיותו ובאו הלכה למעשה בתמצית חייו: העמדת דור של תלמידי חכמים, הן בחינוך המידות והן בידיעת התורה ובהתמדתה.
לצד כל מפעליו התייחד ראש הישיבה זצ"ל בפעילותו להקמת 'רשת החינוך התורנית', לשם שמים וללא קבלת שום תמורה. זכור הוא לטוב, שטרח ברגליו ועבר מעיר לעיר וממושבה למושבה כדי להקים מוסדות חינוך עבור ילדי ישראל.
• • •
השבוע, בפתע פתאום התבשר כלל ישראל בבשורה המרה – כי נדם הלב הגדול. האדם הגדול הזה הסתלק בחטף השמימה, מותיר אחריו אלפי תלמידים המומים וכואבים. ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.
אמרנו אפוא לחזור אל אותה שיחה מיוחדת, שפורסמה מעל גבי המוסף התורני 'קולמוס', ולחזור אל כמה מהסיפורים המרתקים ששמענו אז. ויהיו הדברים לזכרו הטהור של אותו צדיק.
זכותו וזכות תורתו הגדולה תגן בעד תלמידיו ההולכים בדרכו, ובעד כל קהל עדת ישראל.
נשיקה לקצה המעיל
כשראש הישיבה הג"ר אליהו אבא שאול פתח לדבר על "מור אבי, זכר צדיק לברכה", ניתן היה לחוש את גודל הערצה הגדולה. ככל שמנה את שבחו של אביו, חשנו שבלי משים אפשר גם לומר עליו עצמו את אותם דברים: "אבא היה אישיות רבת אנפין. מצד אחד הוא היה מגדולי ראשי הישיבות שהעמיד אלפי תלמידים. הרבה מגדולי ראשי
מפארי ראשי הישיבות. הגר"א זצ"ל עם יבדלח"א מרן גדול הדור חכם שלום הכהן שליט"א (צילום: יעקב כהן)
הישיבות של ימינו, הם תלמידיו".
הוא דיבר על השיעורים שמסר אביו. שיעורים של 'מסירות נפש', כפשוטו. "אלו היו שיעורים של ארבע שעות. כשסיים את השיעור אבא היה כמעט מעולף. הוא אחז בקירות כדי שלא ייפול".
מי מסוגל להקשיב לשיעור של ארבע שעות?
"היו פעם דורות אחרים. היום ירדו הדורות. בקושי שעה התלמידים מצליחים להחזיק. אני", סיפר ראש הישיבה, "למדתי אצל רבי שלמה זלמן אויערבך – שעתיים כל שיעור, בלי חכמות. והשיעורים היו כסדר. היום השתנו הדורות".
הוא חזר לדבר על אביו: "אחד מגדולי ירושלים, רבי זאב מינצברג זצ"ל, היה פוגש את מור אבי ומשוחח עימו בלימוד. לפעמים היה כל כך מתרגש מהסברות שאמר, עד שהיה תופס בשולי מעילו של אבא ומנשק אותם.
"ולא רק הוא. אלא כל אחד מגדולי ישראל ששוחח עימו בלימוד: רבי שלמה זלמן אויערבך, הרב אלישיב, רבי אהרן יפה'ן".
רבי אהרן היה מכנה אותו בשיעור 'מרן אבא שאול'.
"כל מי שדיבר איתו בלימוד, ראה שעומד לפניו 'אורים ותומים' בכל חלקי התורה. ולאבא היה שילוב: הוא היה גם ראש ישיבה גדול
וגם מורה הוראה בכל מקצועות התורה. זה פלא פלאות. הוא ענה בכל נושא.
"היה לו תלמיד בשם הרב ציון חוכיימא, שהיה ראש השוחטים בירושלים. הסיפור איתו הוא ממש 'גִיוַואלְדִיג'", לחש ראש הישיבה באידיש ששמור
כולם היו בניו. במחיצת תלמידיו בכותל המערבי (צילום: מתתיהו גולדברג)
ה לו מימי הישיבה. "הוא היה תלמיד של אבא. את כל תורתו הוא קיבל מאבא ואבא סמך על השחיטה שלו.
"כשרצינו להוציא את הספר של אבא על 'יורה דעה', לקחנו את הרב אמיתי בן דוד (מחבר הספר 'שיחת חולין') כחלק מצוות העריכה. ביקשתי ממנו לדבר עם הרב ציון חוכיימא, כדי לקבל ממנו תשובות בהלכה ששמע מאבא. הם ישבו כמה פעמים, על פני שבועיים-שלושה, והוא קיבל ממנו מעל מאתיים תשובות בהלכה מתוך מחברות שרשם וגם מה שזכר. הוא סיים להעביר לנו את כל מה שקיבל מאבא, ושבוע לאחר מכן הרב חוכיימא נפטר באופן פתאומי, דום לב".
איך היה לבעל ה'אור לציון' זמן לעסוק בכל הנושאים הללו?
"ביום שישי הוא מסר גם שיעור ב'זרעים'. היו מגיעים לשמוע את השיעור הזה מכל הישיבות, אפילו מ'מרכז הרב'. ראש ישיבה חבר שלי, בעל כישרון מיוחד, השתתף פעם באחד מהשיעורים הללו ואמר לי: 'מה שמיוחד בשיעורים של אבא שלך, ששיעור אחד שלו הוא כמו ארבעה שיעורים כלליים של ראשי ישיבות אחרים'".
מאיפה בא השילוב הזה של שיטות לימוד שונות?
"אבא למד אצל רבי עזרא עטייה. הוא היה רבו המובהק, רבו היחיד. בראשו הגאוני הוא למד הרבה מאוד בשיטה של בריסק. כך למשל, אין מילה ברמב"ם שלא דקדק בה. את לשונות הרמב"ם הוא ידע ממש בעל פה. כשהיה בשיקום ב'הר הצופים', חצי מעורפל, היינו עוקבים אחריו בספר והוא ציטט רמב"ם בעל פה מילה במילה.
"אגב, אבא גם החשיב את ה'חזון איש' כרבו, מתוך ספריו, והצטער שלא זכה ללמוד ממנו ממש".
דבק בדרכי אביו. על ציונו של אבי מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (צילום: יעקב כהן)
ואחרי כל הגאונות הזו, היה האב ענוותן מופלא. בסיום הש"ס של 'מפעל הש"ס' שנערך ב'בנייני האומה', נכנסו שני גאונים, שכל האולם, בלי יוצא מן הכלל, קם לכבודם: רבי שלמה זלמן ורבי בן ציון. והיה נראה שרבי בן ציון ממש לא מרגיש בדבר. כאילו נכנס לאיזה חדר, אמר שלום לסובבים, כאילו כל זה לא נוגע אליו.
"הוא תמיד ברח מכבוד", אמר בנו. "הגדלות בתורה הייתה משולבת במידות. בראש הייתה הענווה. בלי שום גינונים".
וגם כוח הבן יפה היה, בלמדנות ובענווה.
חצי מיליון מקופל
ראש הישיבה עבר לדבר בנושא נוסף, שמעורבותו של אביו מרן הגרב"צ בו ידועה פחות. גם מעורבותו של הבן: הקמת המפעל הגדול והעצום של 'רשת החינוך התורנית'. "זה מפעל שאבא הקים – כי הוא רצה להאיר באור התורה את הבתים של אחינו שבשדות.
"המטרה שלו לא הייתה רק לחנך את הילדים. כל ילד שבא הביתה ויספר מפרשת שבוע, יגרום שהאמא תתחיל להדליק נרות ושכל הבית ישתנה. הוא אמר: 'אני לא פותח תלמודי תורה לאברכים, כי הם כבר ידאגו לעצמם. אני פותח דווקא לאלה שהבית שלהם ירוד. זה יהפוך את הדור. זה לא רק יגדל ילדים לתורה, זה יהפוך את כל הדור'.
בן פורת יוסף. בר המצווה להגר"א אבא שאול זצ"ל. משמאל לימין: רבי יעקב עדס, רבי יצחק כדורי, סב החתן רבי יהושע שארבני. בנו (סב החתן) חכם יוסף חיים שארבני. חתן הבר מצווה, מאחוריו נראה אביו הגאון רבי בן ציון אבא שאול והרב משה פורש, סב החתן רבי אליהו אבא שאול זצ"ל (באדיבות המשפחה)
"זו הייתה יוזמה שלו. לא היה כסף, אבל הוא לקח על עצמו את העול. עוד לפני שיצא לאסוף כספים בחוץ לארץ, הוא כבר הכריז שעשרה תלמודי התורה הספרדיים הראשונים שייפתחו מהיום בכל רחבי הארץ – הוא לוקח את המימון הכספי שלהם על עצמו. הוא אמר שייסע לחוץ לארץ ויביא כסף, אבל הוא לא ידע איך אוספים כסף, לא הכיר צורת מטבע".
מה גרם לו לעסוק בזה?
"הוא הבין שזו ההצלה של הדור. ואז באמת נפתחו תלמודי תורה. כשנפתח תלמוד תורה בקריית שמונה, אמר אבא שזו המזוזה בַּפתח של ארץ ישראל. זה היה בעידן בו נפלו קטיושות בקריית שמונה, והוא אמר שמכאן ולהבא יותר לא ייפלו קטיושות בתוך העיר, ואכן כך היה.
"הוא הקים תלמודי תורה במסירות נפש. יום לפני הנסיעה, כשהמזוודות כבר היו ארוזות בבית, נפטר רבי יעקב מוצפי עליו השלום. אבא הספיד אותו ותוך כדי ההספד הוא התמוטט וקיבל אירוע מוחי וממילא לא יכול היה לנסוע לחוץ לארץ.
"לאחר שהשתקם מהשיתוק, דבר ראשון אמר: 'התוכנית ממשיכה. שלא ידאגו אלה שפותחים תלמודי תורה, אני מבטיח להם שאתמוך בהם'. פתחו בשכונת התקווה ובעוד מקומות, אני יודע על עשרה תלמודי תורה שקמו.
"אחרי כמה שנים, כבר נפתחו עשרות תלמודי תורה ובהם כשלושת אלפי ילדים. העלות הכלכלית הכבידה מאוד וחשבו איך להביא כסף. זה היה בתקופה שבה קמה תנועת 'שס' ומועצת חכמי התורה בנשיאות מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, והם חשבו איך אפשר לתמוך בתלמודי התורה. אבא הציב תנאים קשים מאוד: למשל, ששום מלמד לא יהיה קשור לשום גוף פוליטי. מנהל ת"ת לא יכול להיות גם חבר מועצה. הוא דרש להפריד את החינוך לגמרי מהפוליטיקה. הדבר היחיד שהתיר לפוליטיקאים – ואת זה כתבו במסמכי היסוד של הקמת הרשת – שתנועת 'שס' בזמן הבחירות תוכל לספר שהיא עוזרת לתלמודי התורה, אבל בלי כל קשר נוסף".
אהבה ואחווה. הגרב"צ זצ"ל עם חכם יהודה צדקה לפני מסירת השיעורים בישיבה (באדיבות המשפחה)
בהמשך הוא נסע לחוץ לארץ?
"הוא נסע כמה פעמים. באמת מסר נפש על זה. הוא אמר: 'נצרף את הרב שך'. ואכן הרב שך אמר שהוא מוכן להיות חבר נשיאות, אבל לא בצורה פורמלית. הוא שלח את הרב יחזקאל אסחייק שיהיה נציגו. לכל אחד מהרבנים היה שם נציג. הגר"י יוסף שלח את רבי יהודה דרעי, רבי יהודה צדקה שלח את דודי הגאון רבי ראובן שרבאני, והייתה גם נציגותו של הגאון רבי יהודה כהן, ואני (-ראש הישיבה זצ"ל) כנציג של אבא. אלה היו חברי ההנהלה כאשר קמה רשת החינוך.
"יום אחד קרא לי הרב שך. הכרתי אותו, כי למדתי אצלו בישיבה, אבל אז כבר הייתי אברך. לא הבנתי מה הוא רוצה. יצאתי מירושלים והגעתי אליו בסקרנות גדולה. כשנכנסתי, הוא נתן לי צ'ק מקופל לשניים ואמר: 'אני רוצה שתעביר את זה לאבא'. לא פתחתי את הצ'ק, שמתי אותו ככה בכיס. אז הרב שך אמר לי: 'לא כך, תסתכל'. פתחתי וראיתי סכום של חצי מיליון דולר. 'תמסור לאבא. זה מרייכמן'. אחר כך הביא עוד חצי מיליון – חלק הלוואה וחלק תרומה".
וכאן חזר ראש הישיבה לסיבה הראשונית: "בעצם הכל התחיל מזה שאבא התיר לכמה מנהלים של תלמודי תורה ספרדיים להיכנס כחטיבה עצמאית למשרד החינוך, לא דרך ה'חינוך העצמאי'. הרב שך שמע את זה וקרא לי אליו הביתה לשיחה מאוד ארוכה, כמעט שעתיים. הוא הסביר שזה יפגע בחינוך על טהרת הקודש.
"הלכתי לאבא והוא אמר שהוא לא יכול להשיב תשובה לבדו. למחרת התאספו כמה רבנים, הרב צדקה, הרב עדס, ורבי יעקב תופיק – חכמי '
להמשיך את השולשלת. הגר"א זצ"ל (צילום: מתתיהו גולדברג)
פורת יוסף' ואני ישבתי איתם. הם החליטו לקבל את דעתו של הרב שך, אבל בתנאי שהוא יעזור להקים רשת עצמאית, כמו ה'חינוך העצמאי' האשכנזי, רשת ספרדית. השיקולים של אבא היו מסיבות רוחניות וחינוכיות. הרב שך הסכים: 'אם תשבו איתם (-עם החינוך העצמאי), הם ידברו ביניהם בשפה שאתם לא מבינים, אז מה תעשו שם?' כך קמה לה הרשת בראשות רבני 'פורת יוסף'".
ספרדי אחד מירושלים…
לקראת סוף השיחה הרהבנו עוז לשאול, מדוע אביו הגדול שלח את ראש הישיבה ללמוד בישיבות אשכנזיות, ב'קול תורה' ואחר כך בפוניבז'.
"אבא לא רצה שאלמד ב'פורת יוסף'. הוא חשב שלא טוב שאלמד בישיבה שבה אבא שלי הוא גם ראש הישיבה. הוא הכניס אותי ל'קול תורה', כי רצה שאלמד אצל הגרש"ז אויערבך, ולפוניבז' כי רצה שאלמד אצל הגרא"מ שך ואצל הגר"ש רוזובסקי".
באותו מעמד הראה לנו ראש הישיבה מכתב ששלח להוריו באותם ימים, כשהגיע כתלמיד צעיר לפוניבז'. במכתב אנו קוראים, בין היתר, שהוא כותב להוריו שביארצייט של ה'חזון איש' הלך לשמוע את שיעורו של מרן הסטייפלר ב'כולל חזון איש', ובגלל זה לא היה בשיעור היומי של הגר"ד פוברסקי. שלושה ימים לאחר מכן, בליל שבת, שאל הגר"ד את התלמיד הצעיר, היכן היה לפני שלושה ימים בשיעור.
ומכאן חזר ראש הישיבה לדבר על קשריו העמוקים של אביו עם מי שהיה ראב"ד ה'עדה החרדית', הגאון רבי דוד יונגרייז זצ"ל. "אבא היה
נפלה עטרת יהדות ספרד. מסע הלוויה בצאתו מהישיבה (צילום: שמואל יאיר)
כמו בן שלו. ברחובות הבוכרים יש בית מדרש 'באר שבע', שם אבא היה לומד בבחרותו מדי ערב 'סדר שלישי', אחרי שסיים ב'פורת יוסף'. גם רבי דוד יונגרייז למד שם. הוא ראה בחור ספרדי שבא ולומד כל יום בכזו התמדה ורצה לתהות על קנקנו. הוא התחיל לדבר איתו בלימוד וראה שהוא מלא וגדוש. מאז הם נקשרו מאוד.
"כשאבא התחתן, יצא יום החתונה ביארצייט של אימו של רבי דוד והוא לא יכול להשתתף. הוא הגיע בתוך ימי ה'שבע ברכות' אליהם הביתה. הייתה להם דירת חדר בבוכרים. אמא שלי סיפרה לי, שהיא זוכרת שדפקו בדלת, היא פתחה וראתה מלאך אלוקים עומד בדלת. אבא לא היה בבית והוא אמר לה: 'קוראים לי דוד יונגרייז ובאתי לברך אתכם, כי לא יכולתי לבוא לחתונה'.
"אם רוצים אתם להבין עד כמה היה הקשר עמוק – כשאבא חלה, רבי דוד היה מאושפז בבית החולים עם התקף לב. אף אחד לא סיפר לו שאבא חולה, אבל הוא ישב כל היום ואמר תהילים על אבא. זה היה קשר נפשי עמוק".
הרב יונגרייז מסר שיעורים ב'פורת יוסף'…
"אכן. הוא מעולם לא פתח בשיעור ב'פורת יוסף' לפני שאבא ישב לידו. אם אבא היה באמצע שיעור, היה ממתין לו אפילו חצי שעה, עד שאבא יסיים את השיעור ויבוא לשבת לידו ואז היה פותח בשיעור".
זה היה שיעור רשמי?
"לא. הוא הגיע מעצמו ומסר שיעור לא רשמי. אבא אמר לי, שהוא הכיר הרבה גדולי ישראל, אבל גאונות כזו כמו של רבי דוד
אבא לא מש מנגד עייני. הגר"א בשיחה לרב אפרים זלמן גלינסקי והרב אליהו גוט (צילום: ליאור מזרחי)
הוא לא ראה. הוא היה גאון עולם, איש פלא, איש אלוקים. כשיצא מהעיר העתיקה (במלחמת השחרור) הוא יצא בלי כלום. מישהו הביא לו כמה פריטים מינימליים – רבי דוד סירב לקחת ואמר לו: 'אני דיין, אני דיין'. לא לקח דבר מאף אחד, שלא יהיה חלילה שוחד.
"אגב, בגלל אותה ידידות, אבא לא השתתף מעולם בהצבעה בבחירות".
הסיפור האחרון, היה על הקשר העמוק של אביו עם הגאון רבי אליעזר סילבר: "רבי אליעזר", סיפר ראש הישיבה, "הגיע מאמריקה לביקור בארץ והתכונן להגיע גם ל'פורת יוסף'. באותו יום קרא רבי עזרא עטייה לאבא ואמר לו להכין את התלמידים בסוגיה, כי הרב סילבר גאון גדול והוא יבחן אותם. אבא אמר לו: 'אל תדאג, האשכנזים אוהבים לדבר. לא לשמוע'…
"ואכן כך היה. רבי אליעזר הגיע והתחיל לספר על כך שהוא צאצא של דוד המלך ושנפגש עם הנשיא קנדי ועוד סיפורים. ורק אז הוא התחיל לדבר בלימוד. הוא החל לשאול שאלה קשה בקדשים-טהרות, ואבא ענה לו מיד. ר' לייזר סילבר נעצר בתדהמה: 'עוד לא שמעת את השאלה'. אבל אבא התעקש וענה לו. הוא שאל אותו: 'ראית את זה כתוב באיזה מקום?' אבא אמר: 'לא'.
"ואז הוא אמר: 'שאלתי את השאלה הזאת את רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ה'משך חכמה', והוא חשב עשרים דקות עד שענה לי את מה שאתה שענית'.
"באותו יום שלח רבי אליעזר מכתב לראש ישיבת 'שפת אמת' הגאון רבי יעקב חנוך סנקביץ שהיה חבר ב'וועד הישיבות' ובו כתב: 'ביקרתי בכל הישיבות בארץ ישראל ובכולן לא ראיתי את מה שראו עיניי בישיבת 'פורת יוסף".
"אגב, יש לנו קרוב משפחה, אשכנזי, שפעם הסיע את הרב סילבר ותוך כדי נסיעה שאל אותו האם יש תלמידי חכמים בדור?
גדול שימושה. עם מורו ורבו מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (באדיבות המשפחה)
הרב סילבר ענה: 'כן, יש ספרדי אחד בירושלים'"…
תורתו מגן לנו
לסיום ביקשנו לשמוע האם היו גם ענייני 'מופתים' אצל אביו, מרן הגרב"צ זצ"ל. ראש הישיבה חייך ודיבר על 'כוח התורה'. "היו גם היו סיפורים כאלו. אבל אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה ממש לאחרונה. יש יהודי חשוב, משגיח בכמה ישיבות, שהיה לו קשר חזק עם הגאון רבי דוב קוק מטבריה. יום אחד הוא קיבל פריצת דיסק חמורה מאוד, עד שלא יכול היה לעמוד בכלל. היו לו נעליים מיוחדות, אבל גם זה לא עזר. המצב היה נורא. הוא נסע במיוחד לגר"ד קוק כדי שיברך אותו.
"הרב קוק אמר לו: 'יש לך את חכם בן ציון בירושלים, מה אתה בא לכאן?' היהודי ענה: 'אבל חכם בן ציון כבר נפטר'. ר' דוב אמר: 'אז מה אם הוא נפטר? לך לקבר שלו. אבל אני מציע לך: אל תלך לפני שתִּתְקַשר איתו. תלמד את התורה שלו בספרי 'אור לציון', ואז תלך להתפלל. מכיוון שאני כהן ואינני יכול ללכת לבית הקברות, אני מבקש שתתפלל גם עלי'.
"אותו יהודי עשה כך, למד כמה סימנים ב'אור לציון' ולמחרת הלך לקבר של אבא, אמר תהילים וגם למד קטעים גדולים של ספר 'חכמה ומוסר'. בו במקום הרגיש שינוי, אך עדיין הוא חזר הביתה בקושי רב. הוא הלך לישון ובבוקר ביקש מרעייתו: 'תביאי לי את הנעליים'. היא הביאה את הנעליים המיוחדות, אבל הוא ביקש להביא את הנעליים הרגילות ואפילו התכופף ושרך אותן לבד.
"הוא נסע לר' דוב קוק ואמר לו בקשר למה שאמר שאינו יכול להגיע בעצמו כי הוא כהן, שהציון נמצא ממש בסמוך לדרך שבה גם כהנים יכולים ללכת. למחרת בשעת בוקר מוקדמת הוא מקבל טלפון. על הקו היה הנהג של הגר"ד שאמר: 'אנחנו בירושלים, איך מגיעים אל הציון?'"
ינק מתורתו. בצלו של אביו מרן הגרב"צ זצ"ל (באדיבות המשפחה)
• • •
כשהסתיימה אותה שיחה, יצאנו בתחושה עמוקה שלא זכינו עדיין לעמוד על אפס קצה גדולתם של אותם צדיקים. עשרים שנה חלפו מהסתלקות האב, ואיש כמעט לא יודע את סודותיו ואת גאונותו המפעימה.
ותחושה הרבה יותר עמוקה שככל שחולף הזמן, הולכת ומעמיקה בנו – עד כמה הצליח הבן, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אליהו אבא שאול זצ"ל להצניע את דרכיו ולהסתיר את גדלות מפעליו.
לא נותר לנו אלא לייחל, שזכות התורה שלימד בכל שנותיו, זכות מאות תלמידי החכמים שהעמיד בחייו, ובעיקר זכות המהפכה הרוחנית האדירה שחולל באלפי בתים יהודיים בקרב ישראל – תעמוד לכולנו בימים קשים אלו, להיוושע בתשועת עולמים.
