מגזין רונן סולומון ח' שבט התשפ"ב

זה היה קליפ עשוי היטב, עם אפקטים ויזואליים וקוליים, עם מטרה אחת: להוכיח שאיראן מסוגלת לשגר טיל גרעיני לדימונה >>> אבל בחינה מודיעינית ולוויינית חושפת תמונת מצב מורכבת יותר >>> מה בדיוק זממו האיראנים לעשות במרכז מחקר הטילים של ארגון הג'יהאד של משמרות המהפכה, שעלה באש ממערב לטהרן? >>> וגם: חשיפה ראשונה – זהו היורש של 'אבי פרויקט הטילים' האיראני >>> רונן סולומון עם כל מה שמותר לפרסם

 

זה היה קליפ עשוי היטב. עם אפקטים מאיימים, צלילי אזעקה קצרים והמון הבזקים אדומים. ניכר שהאיראנים עבדו קשה על הקליפ הזה – לא רק בחדרי סטודיו, אלא גם בשטח. אלפי חיילים ממשמרות המהפכה השתתפו בתרגיל הזה, שהוסרט היטב משלל זוויות, ותוכנו הופץ כקליפ רשמי של משמרות המהפכה האיראניים.

כותרת הקליפ שאיראן הפיצה בשבוע שעבר: כך נתקוף את הכור בדימונה. זו הייתה הדמיה מושקעת ומחושבת, שאותה יצרו האיראנים בסופו של תרגיל ראווה, שנועד להגביר את יכולות התמרון של משמרות המהפכה, כדי להציג יכולת לפגוע במדינת ישראל (ח"ו), הן באמצעות טילים בליסטיים והן באמצעות עשרות מל"טים מתאבדים. האיום הופיע בבירור: "לפני שהם (הציונים) יתחילו לתקוף, אנחנו מיד נחזיר להם – עוד לפני שהטילים שלהם יגיעו אלינו".

מפקד משמרות המהפכה של איראן, חוסיין סלאמי, השלים את תמונת האיום התועמלנית כאשר אמר: "זו אזהרה רצינית, מוחשית ואמיתית בתגובה לאיומים של בכירים מהמשטר הציוני. הם צריכים להישמר מפני טעויות ושגיאות. גם אם יעשו רק שגיאה אחת קלה – נקטע להם את הידיים".

גם הפעם, תרגיל התמרון השנתי של איראן שימש את משמרות המהפכה להפגנת כוח ולהעברת מסרים. כחלק מהתרגיל, ירה צבא איראן שישה-עשר טילים במקביל. אבל מומחים שניתחו את הביצועים טוענים כי במפגן הראוותני הזה לא הוצגו חידושים משמעותיים בתחום הבליסטי.

*

בשנה האחרונה, כשבמערכת הביטחונית מדברים על איראן – הפוקוס ממוקד בתוכנית הגרעין הצבאית של משטר האייתולות. לאחרונה התכנסו שוב נציגי איראן והמעצמות בווינה, כדי לדון בקצב העשרת האורניום של איראן. המערכת הצבאית במדינת ישראל, לפי כל מיני פרסומים, נערכת לכל תרחיש.

מסביב לשעון: אבי אבות הטרור. צעדה לזכרו של קאסם סולימאני

בימים אלו מתקדמת איראן, בצעדי ענק, אל עבר קבלת התואר 'מדינת סף גרעינית', כלומר, מדינה המחזיקה ביכולת להעשיר אורניום לרמה צבאית ולייצר מהר מאוד חומר בקיע לפצצה גרעינית. אך כדי שתוכל להחזיק גם באיום גרעיני ממשי – איראן זקוקה עדיין לטיל בליסטי, שיוכל לשאת ראש נפץ גרעיני לטווחים ארוכים, כדי לאיים על מדינות שהיא מגדירה כאויבי המשטר.

הדרך לפצצה גרעינית מחייבת אינטגרציה בין הפרויקטים לייצור החומר הבקיע – לבין פיתוחים העוסקים בנשיאה של ראש נפץ גרעיני על גבי טיל בליסטי. במילים אחרות: כדי לייצר פצצה גרעינית, לא מספיק שיש לאיראנים אורניום מועשר בכמות הנדרשת לפצצה; כדי לייצר פצצה, איראן זקוקה לטילים בליסטיים בעלי מסוגלות לשאת ראש נפץ גרעיני. אלה שני פרויקטים מקבילים, שאיראן מנהלת במסגרת תוכנית הטילים הצבאית.

בנוסף להיבט הצבאי – ישנו ההיבט ההרתעתי. כלומר, היכולת לאיים על אויב שממוקם במרחק גדול מאוד – אם לא למטרת תקיפה, אז לצורך הרתעה מפני פעולה צבאית נגד איראן – תלויה בארסנל הטילים הבליסטיים שבידי המשטר. בעניין זה מתקשר פרויקט הטילים האיראני אל תוכנית הגרעין של המשטר.

לצורך כך הקימה איראן שתי תוכניות מקבילות: תוכנית אזרחית המיועדת לבניית הדימוי הבינלאומי שלה כמעצמה אזורית. תוכנית זו נשענת על גופי מחקר בתחום האוויר והחלל המתנהלים במסגרת האקדמיה, התעשייה האווירית וסוכנות החלל של איראן. וישנה התוכנית הצבאית – המיועדת להעניק לאיראן יכולת אסטרטגית לאיים ולהרתיע אויבים מבחוץ. התוכנית הצבאית הזו מתנהלת באמצעות גופי מחקר ותעשייה צבאית הכפופים למשרד הביטחון ומשלימים כקבלני ביצוע את פרויקטי המחקר והפיתוח של זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה.

 

סיכול מרוחק

המוטיבציה האיראנית לנהל פרויקטים בתחום הגרעין והטילים, נולדה למעשה עוד בתקופת המלחמה שהתנהלה בין איראן לעיראק. בעת ההיא היה לאיראן צורך מבצעי דחוף להפגין יכולת פגיעה ארוכת טווח בעומק שטחה של עיראק. ליכולת זו ישנה גם משמעות אסטרטגית, כפי שלמדנו בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בראשית שנות התשעים.

דוגמה מוחשית לרצון של איראן לייצר הרתעה ולאיים על מדינת ישראל מפני תקיפת מתקניה הגרעיניים הדגימה איראן רק בשבוע שעבר, באותו תרגיל אווירי גדול של זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה.

ומול מאמצי ההתחמשות של איראן בטילים בליסטיים שיוכלו לשאת ראש נפץ גרעיני – יש מי שפועל ממרחק כדי לסכל את היכולת הזו.

במדינת ישראל, מסתבר, מודעים לאיום הטילים מאיראן. מערכת הביטחון הישראלית מתמודדת זה שנים עם איומים רקטיים מפיתוח איראני, בין אם מזירת לבנון, מעזה ואפילו משטח סוריה. המאבק החשאי מתמקד בגדיעת תשתיות לייצור טילים ודיוק טילים, לצד סיכול מאמצים להברחת טילים, בין אם דרך הים, האוויר או היבשה. לאחרונה, זהו אינטרס משותף של מדינות נוספות, ובראשן סעודיה וארצות הברית.

במהלך השנים נחשדה מדינת ישראל לא פעם כמי שעומדת מאחורי פיצוצים מסתוריים בבסיסים המאחסנים טילי שיהאב או עוסקים בפיתוח טילים באיראן (בכתבות קודמות תיארנו כל מה שמותר לספר על 'חשדות' אלה). גם לאחרונה נחשפנו לסדרת דיווחים על פעולות הנחשדות כחבלות ישראליות בתוכנית הגרעין של איראן. לצד אלו, עלו בשנתיים האחרונות גם דיווחים על 'תאונות' בבסיסים המזוהים עם תוכנית הטילים והחלל של איראן.

בליל ג' בתמוז תש"פ (25 ביוני 2020) אירע פיצוץ עז ממזרח לטהרן, שנראה ונשמע היטב בכל רחבי הבירה האיראנית. הפיצוץ אירע בשטח החטיבה לייצור דלק מוצק ב'בסיס התעשייה האווירית חוג'ייר'. מוקד הפיצוץ, כך התברר בהמשך, אירע בחוות מכלי גז תעשייתיים מקורה, בגודל 17 על 20 מטרים, שנבנתה בסמוך למבנה תעשייתי גדול. במבנה המדובר מייצרים ומשנעים משטחים הקשורים לשרשרת האספקה הנדרשת לתהליכי ייצור וניסוי במנועי דלק.

בצילומי הלוויין שלכדנו כמה ימים לאחר הפיצוץ, ניתן לזהות בקרבת אותה חווה – מכליות שנושאות חומרים כימיים. לפיצוץ, כך ניתן להתרשם, היה פוטנציאל נזק גדול לא פחות מהאפקט הפיצוץ הענק שהורגש ונצפה בפועל בכל מחוז טהרן. אם יתברר כי הפיצוץ נגרם מחבלה מכוונת ולא מתקלה טכנית – הרי שמטרת החבלה כנראה לא הושגה, שכן לא נצפתה פגיעה היקפית למבנה התעשייתי המרכזי. הפעילות במתחם חודשה מהר מאוד.

 

שרפה חשודה

והנה עוד מקרה מסתורי שניתן לקשור אותו למאמצי הסיכול שנעשים נגד תוכנית ההתחמשות של איראן בטילים בליסטיים: בכ' בתשרי השנה (26 בספטמבר 2021) אירעה שרפה במתקן מחקר מרכזי בבסיס טילים שנמצא באזור בידגנה, ממערב לטהרן. באירוע, כך דווח, נהרגו שני טכנאים ואחרים נפצעו. אלמלא הדיווח הרשמי של משמרות המהפכה, בעקבות מותם של מי שזוהו כאנשי ארגון הג'יהאד לאספקה עצמית – ייתכן ולא היינו נחשפים למקרה, שכן בניגוד לאירועי עבר, אירוע השרפה לא נצפה על ידי אזרחים, אלא רק בצילומי לוויין שחשפו את הנזק בדיעבד.

בשרפה נהרגו שניים מעובדי הארגון שזוהו בשמות: סייד מורטזה קרימי וחוסיין עבאדי. מותם הוגדר באיראן כ'מות קדושים' – תיאור המוצמד למי שנהרג במהלך משימה ביטחונית. תמונות של השניים מעידות, כי לא מדובר באנשי משמר צעירים, אלא באנשים מבוגרים, העובדים על אזרחי כמקובל בתעשיות הצבאיות של איראן. שמותיהם נוספו לרשימה של עשרות חללים שאותו ארגון מחקר ופיתוח כבר הספיד בשנת תשס"א (2011), כשאחד ממרכזי מחקר הטילים ששכן ליד בסיס הטילים חווה נזק קולוסאלי כתוצאה מניסוי שנכשל.

תצוגת טילים בטהרן

בתקשורת המלווה את האירועים באיראן – לא ידעו כיצד לקשר השרפה האחרונה בבסיס הטילים לשרשרת של פעולות חשאיות שהתמקדו באותה שנה במתקנים הקשורים לפרויקט הגרעין האיראני. בדרך כלל, את ההקשר עושים בתדרוכים שמעבירים גורמי מודיעין בארץ או בארצות הברית. אולם באירוע האחרון, בעקבות הביקורת על ההדלפות ממשרדי הממשלה ומינויו של דוד (דדי) ברנע כראש מוסד חדש, המתנהל באופן חשאי יותר מקודמו ואינו ממהר להתפאר בפעולות חשאיות – כבר לא נמצא 'מקור רשמי' שירמוז לעיתונאים כי מדובר בפעולה ישראלית, כפי שאירע שלושה חודשים קודם, במקרה של הפיצוץ במתקן ייצור הצנטריפוגות בכארג'. במקרה ההוא, העדויות, הנזק הפיזי והקשר לשרשרת האספקה של הצנטריפוגות להעשרת האורניום – לא הותירו הרבה ספק שמדובר בחבלה יזומה ומתוכננת.

באיראן לא הסתירו כי המתקן שבו אירעה השרפה שייך לחטיבת הטילים של ארגון הג'יהאד לאספקה עצמית (RSSJO/SSJO). שמו של הארגון עלה בהקשר לפיתוח אסטרטגי של מנועי דלק מוצק, הנדרשים לצורך תוכנית הטילים והחלל האסטרטגית של איראן. בין לבין, עוסק הארגון גם בפרויקטים התומכים בגופי פיתוח אחרים, כדוגמת ארגון ה-SPND, המופקד על ניהול פרויקטים חשאיים בתחום הגרעין ותמיכה ביחידת המחקר ופיתוח של 'כוח קודס'. גופים אלה עוסקים באספקת יכולת ייצור עצמי של רקטות, טילי שיוט ומל"טים מתאבדים לארגוני טרור במזרח התיכון הנתמכים על ידי איראן.

כחודשיים לאחר השרפה המסתורית בבסיס בבידגנה – היה זה ה'ניו יורק טיימס' ששם את החותמת הרשמית על כך שהשרפה בבסיס הטילים בספטמבר 2021 נגרמה בעקבות פעולה חשאית. העיתון נשען על מקורות יודעי דבר, לפיהם מדינת ישראל התייעצה באותה שנה עם ארה"ב לפני שביצעה שתי תקיפות חשאיות באיראן: תקיפה ראשונה – באמצעות רחפן או כלי טיס חמוש כנגד המפעל האיראני בכארג' לייצור צנטריפוגות גרעיניות, תקיפה שנייה – בספטמבר, כנגד בסיס טילים ממערב לטהרן.

ב'ניו יורק טיימס' לא הרחיבו לגבי בסיס הטילים הספציפי, אולם אם נמקם את האירוע על ציר הזמן – הרי שהוא יתאים רק לדיווח הרשמי מאיראן על השרפה שפרצה במרכז מחקר הטילים ליד טהרן. זהו לא סתם מרכז – אלא גוף ששייך לארגון שמוביל את המחקר והפיתוח הצבאי של הטילים הבליסטיים עבור איראן.

 

החגיגה שהתקלקלה

היסטוריית הסיכולים של פרויקט הטילים הבליסטיים – הולכת כמה שנים לאחור.

בשנת תשס"ז (2007) החלה איראן לבנות בסיס מחקר ופיתוח במרחק שישה קילומטרים מבסיס הטילים, על הכביש המוביל מהכפר בידג'נה לכפר מחמודעבד. הבסיס נקרא על שם 'חיל המצב של השאהיד מודארס'.

הבחירה הגיאוגרפית אינה אקראית: הבסיס ממוקם באזור שומם הסמוך לקומפלקס גדול השייך לבסיס הטילים 'סאגאד'. בניית המרכז, כך נלמד מניתוח סדרת צילומי לוויין, הושלמה באייר תש"ע (מאי 2010). באותם ימים, צילומי לוויין עולמיים בוצעו בעיקר על ידי חברת שירותי לוויין העובדת עבור משרד ההגנה האמריקני. עצם הזמנת הצילומים לארכיון מלמדת, כי מרכז המחקר היה נתון תחת מעקב מודיעיני.

על בניית המרכז וניהול הפרויקט הופקד תא"ל חסן טהרני מוקדאם, שזכה לכינוי 'אבי פרויקט הטילים' של איראן. טהרני צמח כקצין טכני בחטיבת הארטילריה של משמרות המהפכה, במהלך מלחמת איראן-עיראק. את השכלתו רכש כמהנדס בפקולטה לאווירונאוטיקה של אוני' אימאם חוסיין בטהרן. הוא התקדם במעלה הדרגות, עד אשר מונה לעמוד בראש חטיבת הטילים של משמרות המהפכה.

בט"ו בסיוון תש"ע (28 במאי 2010) תועד עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן, בעת שביקר בקבוצת המחקר ופיתוח שהקים טהרני במסגרת ארגון הג'יהאד של משמרות המהפכה. גוף המחקר הוגדר כ'אקדמיית החלל' של אוני' האימאם חוסיין. הביקור התבצע רגע לפני המעבר לשלב הניסויים בתוכנית לפיתוח מנועי דלק מוצק. גוף המחקר זכה ללוגו ייחודי, המשלב בין משגר חלל, ספר לימוד ולוגו של משמרות המהפכה.

על הפרויקט, שהוגדר אסטרטגי, פיקחו באופן צמוד הגנרל מוחמד עלי ג'עפרי – מפקד משמרות המהפכה, והאלוף אמיר עלי חאג'יזאדה – מפקד חיל האוויר והחלל, המכהן בתפקיד זה גם היום.

בצהרי יום השבת, ט"ו בחשוון תשע"ב (12 בנובמבר 2011), נרשמה בבסיס תכונה עצומה. בתוך דקות ספורות אמור היה לצאת לדרך הניסוי שייערך בתוך הבסיס, בקרבת האנגר שנבנה במיוחד לצורך הפרויקט. עד כה התבצעו הניסויים כמה קילומטרים ממנו, אבל האיראנים החליטו לשנות קונספט, ולשם כך בנו מתקן מיוחד שחלקו מצוי בתוך הקרקע וממנו יוּצַת מנוע הטיל.

עגורן גדול הוריד פנימה את המנוע הרקטי, שהיה אמור לירות לאחר ההצתה את הטיל אל השמים. בחדר הבקרה הסמוך נכחו מוזמנים רבים, בהם נציגי המרכז הצבאי למחקרים מדעיים מאוני' אימאם חוסיין בטהרן, ראשי מפעלים שהשתתפו בהקמת המתקן, יו"ר אוני' הג'יהאד שהכשירה את מהנדסי הרקטות והטילים, וכן טהרני, מתוקף תפקידו כראש זרוע הג'יהאד של משמרות המהפכה המופקד על אקדמיית החלל של הפרויקט.

לאחר סקירה טכנית על מה שצפוי להתרחש, התכבד ראש זרוע הג'יהאד ללחוץ על כפתור ההפעלה. במסכי הפלזמה ניתן היה לראות את שלבי ההצתה של מנוע הרקטה.

אבל אז קרה משהו ממש לא צפוי.

 

סופו של טהרני

לפתע החריד פיצוץ אדיר את כל האזור. המתקנים הסמוכים במרכז המחקר, שבהם מאוחסנים גם חומרים מבוססי זרחן של הדלק המוצק – נפגעו ויצרו פטריית הדף ענקית, שגרמה נזק כבד גם למתקנים אחרים בבסיס. לפחות 36 איראנים נהרגו בפיצוץ, ובראשם תא"ל חסן טהראני מוקדאם.

מוקדאם היה ההרוג הבכיר ביותר בפיצוץ. לצידו נהרגו בכירים אחרים ובהם מהדי דשטבן-זאדה, תת אלוף מחטיבת המחקר של אוני' 'אימאם חוסיין' ומוחמד סלג'י, יו"ר אוני' הג'יהאד, שנכח במקום לצד קבוצת מחקר של המוסד להשכלה גבוהה שסייע למחקר.

אחד מאותם מומחים שטופחו במשך שנים בארגון הג'יהאד לאספקה עצמית – הוא סייד רזא מיר-חוסייני, בן 47, בעל תואר שני בכימיה מקבוצת הנדסה אווירית וחלל באוני' תרביאט מודארס. מיר-חוסייני נחשב לאחד המעצבים הראשיים של מנועי הרקטות ומותו היה מכה קשה למוסדות הפיתוח העצמי של מערך הטילים האיראני. מומחה נוסף שזוהה הוא מוחמד ג'הולמי, דוקטור לתעופה וחלל השייך לארגון הג'יהאד, שהיה אמון על הנדסת רכבי חלל SLV בטילים.

המרכז, כך התברר מעדויות מקורבים, נועד לארח פרויקט חשאי בשם 'פרויקט גאאם', לפיתוח מנוע דלק מוצק לטילים בליסטיים ארוכי טווח, כאשר המודל נבנה לפי מנוע רקטי בקוטר 2 מטרים.

שנתיים מאוחר יותר, בחשוון תשע"ה (נובמבר 2014) אישר בריאיון פתאללה אומי, נשיא המרכז לחקר התעופה והחלל (ARI) המעורב בתכנון, ייצור ושיגור של רקטות ומקורבו של חסן טהרני, כי עמיתו עבד על פרויקט לפיתוח רכב חלל המונע בדלק מוצק. משימה זו אושרה גם על ידי סייד מג'יד מוסאווי, סגן מפקד זרוע האוויר והחלל במשמרות המהפכה, שהוסיף כי הפרויקט נועד להתנהל במקביל לפיתוח רכבי חלל המונעים בדלק נוזלי על ידי ארגון התעשיות האוויריות של איראן (AIO).

מאז אותה תאונה, היה נראה כי איראן לקחה פסק זמן מ'פרויקט ג'אנם', על מנת למצוא יורש שייכנס לנעליו של טהרני כראש הארגון, לגייס מהנדסים חדשים ולהקים בסיס חדש שיוכל לשמש אותם.

האיראנים, כך נראה, הפיקו לא מעט לקחים לאחר אותה תאונה מביכה ומתוקשרת. אחת מהם קשורה לזהות יורשו של טהרני.

 

הכירו: היורש

מאז מותו של טהרני, לא נחשפה זהותו של יורשו. כעת אנחנו חושפים לראשונה את דמותו של היורש וממשיך דרכו כראש הארגון וכמומחה בתחום פיתוח הטילים.

זהו עבדאללה מהראבי, חבר הוועדה המדעית של אוני' האימאם חוסיין ועמית מחקר באוני' שריף לטכנולוגיה – מוסד מוביל להשכלה גבוהה בטהרן, שקבוצת ההנדסה האווירית שלו יצרה שניים מסדרת הלוויינים שהוזמנו על ידי סוכנות החלל האיראנית.

שמו של מהראבי נחשף לראשונה בכ"ד בחשוון השנה (30 באוקטובר 2021), במסגרת הסנקציות שהטילה ארה"ב על תוכנית המל"טים של איראן. הוא זוהה כמי שעומד בראש ארגון הג'יהאד למחקר והתעצמות של זרוע האוויר והחלל במשמרות המהפכה (ASP-SSJO) ואף משמש כדירקטור בחברת Mado, העוסקת בפיתוח מנועים למל"טים איראניים ובהם גם לסדרת מל"טים התקפיים ממשפחת 'שהאד'. עוד עולה, כי לארגון הג'יהאד מטה מרכזי בטהרן, העוסק בפיתוח מערכות הגנה אווירית עבור חיל האוויר של משמרות המהפכה.

במסגרת תחקיר זה עלינו על העובדה, לפיה מהראבי מופיע בארכיון המדע האיראני כמומחה להנדסת חלל וחתום על כתבי עת העוסקים ב'עקרונות מערכות הנעה, עם דגש מיוחד על מנוע רקטות', יחד עם עמיתים מהמחלקה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל באוני' אימאם חוסיין. זוהי אותה מחלקה שבה הקים טהרני את קבוצת המחקר של 'פרויקט ג'אנם'.

מחקריו של מהראבי מתמקדים גם ב'שיטות תכנון הטייס האוטומטי' ו'חקר ביצועים של מבנים אווירונאוטיים' באמצעות תוכנת Fluent (תוכנת נפחים סופיים לסימולציה נומרית), לצורך הגדלת הטווח ויכולת תמרון גבוהה. אחת האסטרטגיות החשובות להשגת מטרה זו המוצגת במחקר היא הטיפול במשקל על ידי שינויים במבני כנפיים כגורם חשוב באופטימיזציה.

 

ממשיכים בכל הכוח

החל מתמוז תשע"ב (יוני 2012) תיעד הלוויין עיצוב מחדש של התשתיות התעשייתיות שקיימות בבסיס הטילים המזוהה עם מתקני התעשייה של איגוד תעשיות שהיד חמת (SHIG) ונמצא כשישה קילומטרים דרומית לבסיס המחקר ופיתוח של ארגון הג'יהאד שנמחק בסוף 2011, בעקבות ניסוי כושל במנוע דלק מוצק.

איגוד תעשיות שהיד חמת (SHIG) עוסק יחד עם איגוד תעשיות שהיד בקרי (SHIB), תחת מסגרת העל של ארגון התעשיות האוויריות של איראן (AIO), כקבלן ביצוע של פרויקטים ביטחוניים, באמצעות שורה של חטיבות הממוקמות במתחמים מבודדים סביב טהרן ועוסקות במחקר, פיתוח, ייצור וניסוי במנועי דלק.

בתשרי תשע"ג (אוקטובר 2012) נצפה באחת מפינות הבסיס מתקן גדול באורך כ-70 מטר, שהולך ונבנה עם כניסה תת קרקעית ושני מבנים בצבע כחול המאפיינים מתקני ניסוי. במקביל, החל שדרוג רוחבי של מבני תעשייה במרכז הבסיס שכללו הוספת פתחי אוורור, התקנת מכלים כימיים ובריכות תעשייתיות לטיפול בחומרים כימיים.

כחמש שנים מאוחר יותר, באייר תשע"ח (מאי 2018) – כבר ניתן היה לזהות פעילות ערה של רכבי עובדים שחונים בכניסה למתחם לצד כניסה ויציאה של רכבי מטענים.

פעילות שכזו, בין אם היא מנוהלת על ידי ארגון הג'יהאד של משמרות המהפכה או איגוד תעשיות שהיד חמת של משרד ההגנה, תתפוס מיד את עיניהם של לווייני הריגול שמפעילים סוכנויות המודיעין במערב. קבוצת שהיד חמת מוכרת לא רק בתחום תוכנית הטילים אלא גם כמי שאירחה בשטחה, החל מאמצע שנות ה-2000, חלק מתוכניות המחקר של 'ארגון SPND' במסגרת תוכנית הגרעין הצבאית וניסויים הקשורים להמרת אורניום למתכת גרעינית, פיתוח וניסוי במרעומים והתאמת גודלו של ראש הנפץ לנשיאה על גבי טיל בליסטי מסוג שיהאב 3.

בשנת תשע"ז (2017) הוכנס ארגון הג'יהאד של משמרות המהפכה לרשימת הסנקציות, שבה נמצא גם איגוד תעשיות שהיד חמת, על רקע מעורבות במחקר ופיתוח טילים בליסטיים וניסויים בשיגורי טיסה.

לפני שנתיים בדיוק (י"ד בשבט תש"פ, 9 בפברואר 2020) – חשף מפקד זרוע האוויר והחלל, הגנרל אמיר עלי חאג'יזדה, את מה שנראה כתוצר של שני הארגונים הללו. מדובר במנוע דחף שלב עליון בשם סלמאן, מנוע ייעודי ליישומי חלל מתוצרת משמרות המהפכה, המצויד בטכנולוגית הנעה וקטורית (TVC) המיועדת לטילים בליסטיים המונעים בדלק מוצק. המנוע החדש עושה שימוש במארז המורכב מסיבי פחמן, באופן שמפחית את המשקל ומאפשר להגדיל את קיבולת המטען שנושא המשגר, בין אם מדובר ברכב חלל נושא לוויין או בראש נפץ קרבי.

באותו מעמד נחשף גם מתקן ייצור לא מוכר של מארזי מנועים מסיבי פחמן. חאג'יזדה דאג לפרט במעמד החשיפה גם את היישומים הצבאיים שמאפשרת טכנולוגיה זו.

ממעקב צמוד שאנו עורכים בעזרת כלי המעקב שלרשותנו – ניכר שהאיראנים לא עוצרים באדום. שרשרת התקלות המסתוריות והחבלות היזומות שלא נגמרות – רק מתמרצת את משמרות המהפכה להוכיח שהדרך לטילים בליסטיים נושאי ראש נפץ גרעיני, היא אולי ארוכה וקשה, רצופת תאונות וחבלות – אבל שום דבר לא יעצור את משמרות המהפכה מהשגת היעד השאפתני הזה.

שום דבר? אולי רק פעולה צבאית נועזת