בבתי החולים, בכבישים, ברחובות ובמרפאות – הנתונים מוכיחים: האלימות בישראל מתפשטת לממדים מבהילים. רופאים, אחים ואחיות, נהגים בכביש ועובדים סוציאליים מספרים על האירועים המטלטלים שצילקו אותם בגוף ובנפש. עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת 'אור ירוק': "נהגים שנוהגים באלימות בכבישים, מעורבים בכ-50% יותר בתאונות דרכים". סקר של הרשות לבטיחות בדרכים מעלה נתון מדהים: 73% מהנהגים סיפרו כי בשנה האחרונה נתקלו ב'זעם כביש'. ואם שאלתם היכן המשטרה, אז זהו שהיא עדיין עסוקה בפניות קודמות. בריונות כחול לבן
נפתח בסיפור מאחורי הקלעים. את הכתבה הזאת סירבתי לכתוב. כאשר ביקש ממני העורך כתבה בנושא האלימות בכבישים אמרתי לו שהעיתונות החרדית לא כותבת על נושאים פליליים. מלבד זאת, זה לא נושא שהציבור החרדי נתקל בו. זה קורה בערים אחרות. העורך הרים גבה, אפילו שתיים, והציע לי לחשוב על זה "עד מחר בבוקר", כלשונו. "לא נראה לי שההחלטה שלי תשתנה", אמרתי ופניתי לדרכי.
שעות אחדות חלפו. השעה הייתה תשע בערב. אני נוסע ברכב, בנתיב השמאלי, ולפניי נוסע רכב באיטיות מרגיזה. הבהוב קטן באורות ואין מענה. כעבור כמה שניות, הבהבתי שוב. ואז זה התחיל: תוך כדי נסיעה הבחור שולף את היד מהחלון בתנועת סיבוב של "מה קרה", תוך שהוא מתחיל לבצע בלימות קטנות.
הבנתי עם מי יש לי עסק, אותתי ועברתי לנתיב הימני בתקווה שימשיך בדרכו. אלא שעד מהרה הבנתי שהוא בכלל לא סיים איתי. הוא פנה ימינה, עבר לנתיב הנסיעה שלי, האט את מהירות הרכב וניסה ליצור קשר עין תוך שהוא מנופף בידיים וצועק. התעלמתי ממנו והמשכתי להתקדם במסלול הנסיעה, אך הוא נצמד אלי ומנע כל ניסיון עקיפה.
האמת היא שנבהלתי וחשתי פחד. המשכנו כך בכביש סואן עד שהייתה לי הזדמנות ועקפתי אותו. הברנש בתגובה הגביר מהירות, סנוור מאחור ונראה היה שמצא לעצמו מטרה חדשה בחיים – להציק לי, הנהג שהעז להפר את שלוותו בנתיב השמאלי ואף לעקוף אותו. זה נגמר אי שם במחלף לטרון כשהוא היה צריך כנראה לרדת במחלף.
מייד כשהגעתי הביתה התקשרתי לעורך וביקשתי את הכתבה.
נמאס לנו. תושבי הנגב המיואשים דורשים משילות (צילום: פלאש 90)
זה יכול לקרות בדרך לעבודה, בדרך לאיסוף הילדים ממוסדות החינוך או אפילו ב'קפיצה קטנה' למכולת לקנות מצרכים שחסרים לארוחת צהריים. מספיק הבהוב אחד, אינטראקציה אחת, בשביל שתיקלעו לקטטת כביש. האלימות הפכה בשנה האחרונה למכת מדינה.
כמעט כל נהג מכיר אותה: מתנועות ידיים בוטות ועד למכות על הרכב, ובמקרים הקשים גם תקיפה פיזית שיכולה להביא לאשפוז ולטראומה נפשית וגופנית שלא לומר לאיבוד חיים – כפי שאירע בשבוע שעבר ליורי וולקוב ז"ל.
קצת פרטים. וולקוב, בן 52, תושב בת ים, עובד כוח עזר רפואי בבית החולים 'איכילוב', מצא את מותו לעיני רעייתו לנה. זה התרחש במעבר חצייה בעיר חולון שאליה הגיעו בני הזוג במטרה לשכור דירה. לאחר שבחנו דירה באזור יצאו השניים ונפרדו לדרכם – כאשר יורי המשיך למשמרת לילה בבית החולים.
כשעברה לנה במעבר החצייה הגיח רוכב אופנוע שעבר באור אדום וכמעט דרס אותה. לנה צילמה את הרוכב בנייד, על מנת להעביר את פרטיו למשטרה. כשהלה הבחין בכך, דרש ממנה את הטלפון שלה תוך איומים. לנה טענה שמחקה את הסרטון, אך למרות זאת הרוכב לא הרפה ודרש ממנה את מכשיר הטלפון. בשלב זה הגיע יורי כדי לסייע לרעייתו. הוא ביקש מהרוכב להמשיך בדרכו. הטעות הזאת עלתה לו בחייו. עם הגיעו לבית החולים נקבע מותו.
האירוע הקשה צולם במצלמת רכב בידי נהג ששהה בצומת, הופץ בתקשורת וגרם לסערה ציבורית קשה. לאחר חקירה מאומצת של המשטרה נלכד כעבור יממה עדי מזרחי תושב חולון בן 23. מזרחי הואשם בעבר בסחיטה באיומים של בעלת דירה שממנה דרש להעביר את דירתה על שמו. הוא הורשע בדרישת נכס באיומים במסגרת הסדר טיעון מקל. בית המשפט קבע כי יש לגזור עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי, היות שהודה במעשה וקיבל אחריות עליו.
המקרה שלו הצטרף לשרשרת אירועי אלימות קשים בשבועות האחרונים כמו זה שבו נראה נהג רכב שולף סכין ומנקב צמיגים של רכב אחר בכביש 431 בסמוך לצומת רחובות. האירוע שהתרחש לפני כשבועיים אירע בעקבות ויכוח בכביש, ובמהלכו נעצר החשוד תושב בת ים. חומר החקירה עבר לתביעות המשטרה.
הנהג התוקף, תושב בת ים, נעצר והודה בחלקו באירוע, אך טען כי זו הייתה תגובה לתקיפה מוקדמת של הנהג השני. כיוון שאין לו עבר פלילי שוחרר האיש לביתו בתנאים מגבילים. התיק הועבר להכנת כתב אישום שיוגש בקרוב, מתוך כוונה להרתיע את משתמשי הדרך בימים אלה שבהם האלימות בכבישים משתוללת.
במקרה אחר המשטרה עצרה במבשרת ציון נהג מיניבוס שתקף נהג אוטובוס שנכנס לפניו בכיכר וניפץ את זגוגיותיו. הנהג המותקף תיאר את המקרה המזעזע ואמר כי חש בסכנת חיים, ואם לא היה שולף גז מדמיע כדי להרתיע ייתכן שהיה מסיים באשפוז או במוות.
במשטרה ובפרקליטות המדינה אומרים שלא לציטוט או ייחוס: "זאת טרגדיה. אזרחים מתנהלים ללא מורא ולוקחים את החוק לידיהם כנורמה. הפשע משתלם. הגענו למצב שאזרחים במדינה איבדו את הכבוד לחיי אדם, חוק, סדר ומוסר אנושי. זה סיפור על 'רשע וטוב לו'. אין דין ואין דיין. גם אם יועמד אזרח לדין הענישה שמוטלת עליו בבתי המשפט מגוחכת.
"ככה בדיוק נוצרים אנשים כמו אריק גרינפלד, שתועד בנתיבי איילון חובט באדם שלוש פעמים עם קסדה עד שאותו אדם צנח לקרקע ואיבד את ההכרה. הוא אושפז במצב קשה עם שברים בגולגולתו ודימום תוך מוחי. גרינפלד צבר עד גיל 36 לא פחות מ-65 הרשעות בעבירות אלימות תעבורה ונושאים נוספים".
את נקודת ההתחלה מסמנים במשטרה באירועי 'שומר החומות', והחולשה שגילו רשויות החוק: כיוון שהשיחה לא לציטוט אותם גורמים מדברים בחופשיות: "תושבי הערים המעורבות הבינו במאי 2021 שהם צריכים משמר אזרחי מעשה ידיהם שיספק להם הגנה שאיננה תלויה במערכות ענקיות כמו משטרה ובית משפט. התחושה הייתה של מציאות שבה הביטחון האישי מופקר".
נדקר על לא עוול בכפו במעבר חצייה. יורי וולקוב ז"ל
מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך סבור שבישראל אין משטרה טובה. יש שורה של בעיות ובהן גם מחסור בציוד בסיסי. "כשבאתי לתפקיד מצאתי שוטרי סיור שאין להם פנס", הוא אומר. "שיעור זעיר של תקציב המשטרה מופנה להתעצמות טכנולוגית. אורך ההכשרות של השוטרים מקוצץ בגלל מחסור בכוח אדם. השוטרים משרתים בגוף שאף אחד לא התייחס אליו ברצינות ואף אחד לא התווה לו מדיניות של ממש".
חלק מהבעיה של האזרח מול המשטרה הוא ההתמקדות והטיפול. זה לא נכון להשקיע מאמץ בנושא מהירות הנסיעה בכביש, שלדעת הנהג לא מסכנת אף אחד, בשעה שהפשע, האלימות וחוסר הביטחון גואים. זה מה שקורה בימים אלה. הציבור תוהה למה המשטרה לא נראית ונמצאת.
גורם בפרקליטות המדינה אומר: "החוזה הכי בסיסי בין מדינה ואזרחיה זה שהיא תשמור על שלומם וביטחונם. אבל החוזה הזה הופר כבר תקופה ארוכה. זאת לבה מבעבעת תחת שנים של הזנחה והעלמת עין. בתוך הריבונות הישראלית ישנם אזורי הפקר אדירים. חקלאי בצפון, נהג בדרום, משפחה שנוסעת בכבישי יהודה ושומרון או סתם אדם שהולך בחושך ברחוב – יודעים היטב, על בשרם, עד כמה מוחשית האפשרות לאלימות".
לדבריו, "קיימת בציבור תחושה של חוסר אונים. מערכות החוק חייבות להתעשת על עצמן ולנקוט 'יד ברזל' בכל הקשור לסדר הציבורי. עליהן לשמש כגוף שעושה סדר בכאוס הקיים תוך שיתוף פעולה עם גורמים שונים שביחד יפעלו. זה יכול להיות סוד ההצלחה של הממשלה החדשה שתקום".
יש בפרקליטות המדינה מי שמביעים חשש שאם לא יתעשתו עלולה להיות הידרדרות קשה. לדבריהם, בכל חברה יש גורמים שמבקשים לעשות סדר או לנסוך תחושת ביטחון. הדאגה העמוקה שלהם היא התחושה שגם בקרב החברה הנורמטיבית מתפתחת ציפייה שיהיו מי שיחזירו את ההרתעה מחוץ לגורמים הרשמיים. הם סבורים שזה יהיה אובדן מוחלט של המשילות.
"הגופים מטעם המדינה שאמונים על אכיפת החוק והסדר משתמשים בכוח ברשות, בסמכות, בזהירות ומתוך מבט רחב על המשמעויות של הפעולות השונות", אומרים בכירים בצלאח א-דין, "שעות ארוכות מוקדשות לדיונים בנושאים הללו. אם יהיו מליציות פרטיות שישליטו סדר כי 'אין מענה לאזרח', כמו הקבוצות שקיימות בדרום הארץ, זה יהיה הרגע שבו כוח שנועד למניעת אלימות יהפוך לאלים בעצמו. חייבים לבלום זאת".
ח"כ אלמוג כהן מ'עוצמה יהודית' איש הדרום אומר ל'משפחה': "אני מסכים לחלוטין עם האמירות שהנגב והדרום בכלל הוא חלק מהמדינה, ולא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. צריך תיקוני חקיקה, שיחמירו מאוד את הענישה על התנהגות בריונית, שירתיעו גנבים ושודדים".
לדבריו, הצורך בשמירה של התושבים בדרום הוא מחוסר ברירה. תושבי הנגב סובלים ממכת פריצות שמבוצעות בעיקר על ידי בדואים. זו עובדה. אלמלא היו כל אותם חברי כנופיות פורצים בדואים, לא היה צורך במשמר האזרחי שכל המתנדבים בו עברו את אישור המשטרה. אם הם לא בשטח אין איש שישמור על רכוש תושבי הנגב. הכוחות הדלים שיש למשטרה בנגב קורסים מהמשימות הרבות שיש להם. הם אינם יכולים לטפל בעבירות רכוש.
"בנגב אין משילות", אומר כהן, "כל עוד מערכת החוק על זרועותיה השונות לא תכיר בבעיה ותקצה כוח משימה ייחודי לנושא, לא יוכלו לטפל בבעיה".
מספרים מדברים
סקר של הרשות לבטיחות בדרכים העלה נתון מדהים: 73 אחוזים מהנהגים במדינה סיפרו כי הם נתקלו ב'זעם כביש' בשנה האחרונה. בירושלים תאונה קטנה הפכה לקטטה גדולה, כששני הצדדים לא ממש כבשו את יצרם ויצאו מהמכוניות. והם לא היחידים. חלק גדול מהמקרים מתחיל בכך שהנהג בוחר מלכתחילה לרדת מהרכב ולהתקרב לרכב אחר. ברגע שזה קורה, כבר אפשר לדעת שזה לא ייגמר בטוב.
בריונות הכביש מטרידה את הציבור הישראלי והיא כנראה גם נפוצה מאוד. 50% מהנשאלים בסקר ענו שהיו עדים לקטטה בכביש לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. 94% מהנשאלים סיפרו שהיו עדים לצפירות מתמשכות ואגרסיביות. 83% מהנשאלים סיפרו שהיו עדים לתנועות מאיימות או לאלימות מילולית.
לסטטיסטיקה הזו יש קשר חד משמעי לתאונות דרכים. מחקרים מקשרים בין עצבנות בכביש לפזיזות שבסופו של דבר גורמת לתאונות. "נהגים שמתנהגים ונוהגים באלימות בכביש מעורבים בלמעלה מ-50% יותר בתאונות דרכים", אומר ל'משפחה' עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת 'אור ירוק'. "נהגים רבים חשים חוסר ביטחון אישי כשהם עולים על הכביש, וזו תוצאה של היעדר ניידות משטרה בכבישים רבים. כשהמשטרה פועלת בחצי כוח הדבר משפיע גם על הביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו. אין תחליף לנוכחות של ניידות משטרה בכבישים כדי להרתיע נהגים מלנהוג בבריונות ולסכן את החיים של כולנו".
עברייני הכביש לא מפלים בין קשישים לצעירים. כמו למשל במקרה של ב' בן ה-77: "נסעתי בכביש בבני ברק", הוא מספר, "אחרי שסיימנו לטפל בנכדים הקטנים שלנו. פתאום עקף אותי רכב 'קאיה' והנהג התחיל להשתולל בכביש. שאלתי אותו למה הוא משתולל. בשלב הזה הוא עצר את הרכב, ניגש לחלון שלי, שהיה פתוח, והכניס לי אגרוף. אני לא יודע איך נשארתי חי. אחרי שבועיים הרגשתי שהיד הימנית לא מתפקדת, אחר כך התחלתי לגמגם".
האלימות בכביש לא כוללת רק מכות פיזיות. כל עבירה של קיפוח זכות, חיתוך מהיר ועצבני או גניבת 'זכות קדימה' מייצרת כעס אצל הנהג הנפגע, מה שמעלה את רמת המתח הכללי בכבישי ישראל, מתח שלעיתים מתפרק באופן אלים ובלתי צפוי.
לא מוכנים עוד לסבול. רופאים מפגינים נגד האלימות בבתי החולים (צילום: פלאש 90)
ישנם גם בריוני הכבישים בעלי 'הפיוז הקצר'. התנהגות של 'מי אתה שתעיר לי? אני עסוק בטלפון ואעשה מה שאני רוצה על הכביש'. יש בקרב אותם אנשים מי שמחזיקים אלה וכלי משחית אחרים ברכבם, והתוצאות עלולות להיות הרות אסון.
גורם במשטרה שאיתו שוחחתי אמר לי שלא לציטוט כך: "אנחנו מודעים לעובדה שאנשים איבדו אמון במשטרה. קיימת תחושה בציבור שהמדינה לא מספקת הגנה על האזרח בשעת צרה. ככל הנראה זאת הסיבה שעוד ועוד אנשים מוציאים רישיון נשק. ברור לכולם שצריך להחמיר בענישה של אותם עבריינים. חייבים לתת מענה לעובדה שבשנת 2022 מכים והורגים אנשים ברחובה של עיר בלי פחד".
אז למה לא רואים שוטרים ברחובות הערים? את התשובה שמעתי מאדם המצוי בתחום משאבי אנוש במשטרת ישראל. לדבריו, המשטרה קיבלה בתחילת שנת 2022 כ-1,400 תקנים חדשים, והיא גם הצליחה לגייס 1,850 שוטרים חדשים ב-2022. זה נשמע מבטיח, אלא שמנגד היה גם שיא של פרישות מהמשטרה: 1,650 איש עזבו את המשטרה השנה, ומחציתם התפטרו. כלומר: שוטרים שפרשו לפני הגיעם לגיל פרישה.
זהו שיא חדש של 830 מתפטרים מהמשטרה בשנה. עלייה של 30% בהשוואה לשיא הקודם שנרשם ב-2021 (630 מתפטרים). מספר המתפטרים מהמשטרה שילש עצמו בחמש השנים האחרונות. בגלל ההשפעות הסותרות הללו, מספר השוטרים גדל ב-200 בלבד בשנה האחרונה, 1,200 פחות ממה שהוקצה למשטרה מלכתחילה.
לדבריו יהיה מעניין לראות אם השר המיועד לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, יצליח להביא לגידול ניכר בתקציב המשרד. השמועות הרווחות במערכת הפוליטית מדברות על תוספת של 6 מיליארד שקל ל-21 מיליארד השקלים שכבר יש למשרד כיום, וכן תוספת של אלפי שוטרים. כל זה, כמובן, כדי לעמוד בהבטחת הבחירות שלו: החזרת המשילות.
המציאות היא שהעבודה המשטרתית שוחקת וקשה, השוטרים עובדים במשמרות, כולל לילות, סופי שבוע וחגים, ובמהלך עבודתם הם נדרשים לטפל באירועים שליליים וקשים ביותר. זאת עוד לפני שמתייחסים לכך שזאת עבודה שעלולה להיות מסכנת חיים.
שבתי גרברצ'יק, דובר המשטרה לציבור החרדי, אומר ל'משפחה': "למשטרה יש מחסור של 5,000 שוטרים. 18 תחנות משטרה סגורות, לפחות 12,880 תיקים אינם מטופלים, אלפי אירועי סיור אינם מטופלים בגלל המחסור בשוטרים".
גם מערכת המשפט לא מוסיפה לאמון האזרח בה כשהיא נוקטת ענישה מקילה. קבלו דוגמה מהשבוע: בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל בצעד נדיר הרשעה של נהג שהכה באגרוף נהג משאית וגרם לו לשברים בעצם הלחי ובארובת העין. כתוצאה מהתקיפה פונה נהג המשאית לבית החולים ועבר סדרת ניתוחים בהרדמה מלאה. כנגד הנהג התוקף הוגש כתב אישום חמור בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות. בפרקליטות מחוז ירושלים דרשו לגזור על הנהג התוקף בין 28 ל-50 חודשי מאסר בפועל.
בפסק הדין שכתבה השופטת תמר בר-אשר היא ביטלה את הרשעתו של הנהג התוקף והענישה אותו ב-300 שעות שירות לתועלת הציבור ובהשתת פיצוי לנפגע על סך של 25 אלף שקלים. בנימוקים לפסק הדין ציינה השופטת: "הרשעת הנאשם תפגע פגיעה אנושה בעיסוקו (הוא בעל חברה בתחום הספורט), במקצועו ובאפשרות שיוכל להוסיף ולעסוק בתחומי עיסוקו. הרשעת הנאשם תמנע ממנו להוסיף וללמד בשלוש המכללות שבהן הוא מלמד, תמנע ממנו כל אפשרות לגשת למכרזים, המחייבים כי יהיה נעדר הרשעות קודמות, תמנע ממנו להוסיף ולחוות את דעתו לבתי המשפט בעניין בטיחות בספורט ותמנע ממנו בפועל כל עיסוק שהוא עסק בו עד היום".
בהמשך פסק הדין כתבה השופטת: "חומרת העבירה אינה חזות הכול. יש להעמיד לזכותו של הנאשם גם את אופיו הטוב, את היותו אדם שזה שנים מתנדב ותורם לחברה ולקהילה במסגרת התנדבותית. לא נראה כי רגע מר ונמהר שבו פעל שלא כדין, תוך עשיית מעשה חמור, גם אם לא התכוון לתוצאותיו, ימחק במחי יד את כלל פועלו במהלך חייו".
עו"ד משה מורגנשטרן אומר בשיחה עם "משפחה": "יש שני צדדים למטבע. קל לעשות עליהום על שופטים שמקילים בדין, דבר שיש מי שיטענו כגורם לאלימות. אך אם נביט במקרה מהזווית של הפרט ולא כתופעה ככלל נראה זווית שונה. אני לא מתייחס לאדם שרצח אלא לאדם שלראשונה בחייו מעד. הוא פוטר מהעבודה או איבד ילד ימים ספורים קודם לכן או כל סי
לינץ אכזרי. הניצול מור ג'נאשווילי מעכו השבוע בבית המשפט (צילום: פלאש 90)
בה אחרת. הנאשם שהיה כעוס מאוד הגיב באלימות כלפי אדם אחר.
"אם בית המשפט ימצה איתו את הדין ויעניש אותו באופן המקסימלי, בסופו של דבר לנאשם ייגרם נזק לא פרופורציונלי בגלל מה שקורה בארץ באופן כללי. מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין, שמעולם לא הואשם או הורשע קודם לכן, ומסיבות שאינן חשובות לדיון נהג באלימות נקודתית באופן חד פעמי, דבר שאינו מעיד על מעשיו בעבר וככל הנראה גם לא על מעשיו בעתיד. מיצוי הדין יעשה לו עוול כאדם פרטי בגלל האקלים הציבורי. אין סיבה להעניש את הפרט באופן קיצוני בגלל התנהגות קיצונית של הציבור. יש פעמים שצריך לתת ענישה מקילה.
"מנגד, יש מקרים של תופעה רחבה. הפרט מרגיש שהוא יכול לקחת את החוק לידיים כיוון שהוא לא ייענש בחומרה. במקרים כאלה יש מקום, לפחות לתקופה מסוימת, להעניש באופן חריף וחמור מי שמואשם באלימות. גם מי שמחזיק סכין, שזאת עבירה פלילית שלא מרבים להעניש עליה, יועמד לדין בחומרה אולי אפילו בשיפוט מהיר. אין סיבה שאדם יסתובב עם סכין בכיסו או ברכב שלו. כך נגיע למצב שאדם יבין היטב שהוא לא יכול ליטול את החוק לידיו, ואם הוא ינהג באלימות הוא ייענש בכל חומר הדין. אחרי תקופה משמעותית של ענישה חמורה, כאשר יהיה ברור שהמסר עבר והמדינה תשוב לשפיות אפשר יהיה לחזור לענישה מקילה יותר, וכל מקרה יידון לגופו".
בחסות הנדל"ן
תחום נוסף שאין בו טיפול משמעותי הוא גביית דמי חסות מקבלני בנייה. אלה נסחטים על ידי ארגוני פשיעה, משלמים דמי חסות ומגלגלים מחיר כבד על רוכשי הדירות בסך של עשרות אלפי שקלים לדירה. שיחה עם אלי רוזנטל, מנכ"ל ארגון הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז, מעלה ממצאים מבהילים: "התופעה הזאת נהפכה לאחת הרעות החולות המרכזיות של ענף הבנייה בישראל, והיא חולשת על כל הארץ", הוא אומר. "לאחר שהצפנו את התופעה המדינה התחילה להתייחס יותר לנושא, אבל זה לא מספיק".
רוזנטל אומר שרבים מהקבלנים נדרשו לשלם דמי חסות (פרוטקשן) להרחקת משפחות פשע ועבריינים מאתרי הבנייה שלהם. דמי החסות שגובים הסוחטים נעים בין 350 אלף שקל לחצי מיליון שקל לכל מיזם. לעיתים, בעיקר בפריפריה, המחיר אף כפול מכך. אופן פעולה נפוץ אחר הוא השתלטות ארגוני פשע על מכרזים ציבוריים.
"כבר ברגע שבו הגעת לראשונה לאתר הבנייה, אפילו רק כדי לבחון את הקרקע, ימתין לך שם מישהו", מספר קבלן שביקש מטעמים מובנים להישאר בעילום שם. אותו 'מישהו', מסביר הקבלן, יהיה נציג מטעמו של ארגון פשע כזה או אחר, שעל פי רוב יהיה מהחברה הבדואית. "בדרך כלל הם יבואו בטנדר או במכונית יוקרה ו'יציעו' לך שמירה על האתר, וינסחו זאת כשאלה, אף שברור שאין באמת ברירה כאן. הם פועלים דרך 'חברות שמירה' שנותנות חשבוניות פיקטיביות ומעלימות מיסים. בעבודה משותפת של משטרת ישראל עם רשות המיסים נעשו כמה מבצעים, דבר שהביא לצמצום התופעה. רבים משלמים במעין הסכמה שבשתיקה".
