פינוי או בינוי >> סיור מרתק במאחז אביתר הסובל מהתנכלות השכנים ומאיומי הרשויות
אחרי שאישרה אלפי בניות לא חוקיות לערבים, ממשלת בנט-לפיד מאיימת לפנות את היישוב היהודי החדש >> יונתן בירנבוים יצא לשטח, פגש את התושבים שנלחמים מדי לילה כדי לעצור השתלטות ערבית וראה מקרוב כיצד נראית עוולה פוליטית
מעבר למעקה הבטיחות בצידה הימני של הכיכר בצומת תפוח ניצבת אנדרטה דוממת שעליה מתנוססים שמו ותמונתו של אביתר בורובסקי הי"ד מהיישוב יצהר, שנרצח על ידי מחבל פלסטיני בדקירות סכין באותו צומת. שמונה שנים לאחר מכן ובמרחק שלא עולה על שני קילומטר משם, מאיימת חרב הפינוי על היישוב 'אביתר', ההולך ומוקם בימים אלה בקצב מהיר במיוחד.
בירידה מהכביש הראשי, בתחילתו של שביל מהמורות תלול, נעצרים הנוסעים לבידוק ביטחוני קפדני. השוטרים במחסום לא מסתפקים ב"בוקר טוב" או "מאיפה אתה?" כדי להבין שאינך גורם עוין, ומבקשים להציץ בבגאז'. לאחר מכן, בשיחה עם תושבי המקום, יתברר כי חומרי בנייה המוברחים ליישוב הם גורמים לא פחות עוינים עבור הממשלה והפיקוד הצבאי במרחב, שלעת עתה – ואם לא תהיה התעשתות של הרגע האחרון – יצטרכו לגייס כוחות רבים ועשרה מיליון שקל על מנת לפנות את היישוב הטרי.
כבר מהכיכר הראשונה ביישוב, שאינה אלא ערמת סלעים מעוגלת, מוצגת תמונה אופטימית לחלוטין. לא עוד פחונים וקרשים. ביישוב – שרק לפני חודשיים היה עוד גבעה מוריקה ושוממת מגבעות השומרון – ניכרת תכונה רבתי. בני נוער מיוזעים ומרוצים סוחבים על גבם קרשים, לבנים וריהוט, ואחרים רוכנים אל עבר פינות הנוי, מסקלים אבנים, נוטעים שתילים ומותחים צינורות מפה לשם. מהכביש המרכזי מסתעפים רחובות לימין ולשמאל – מרוצפים אספלט, נקיים ומסודרים. בכל רחוב – כמה בתים, בכל בית – משפחה שנדדה ממקום מגוריה ועברה להתגורר באביתר, לתמוך ולחזק.
"יש פה אנשים מדהימים שעזבו הכל והגיעו מכל הארץ, מרמת הגולן ועד חברון, במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית החדשה", מתאר לי עמיחי בן דוד, שעזב עם משפחתו את ביתם בקריית ארבע לפני חודשיים. בן דוד, המשמש גם חבר מזכירות היישוב, מסביר בפשטות: "היו צריכים אותנו פה, אז הגענו".
הבאתם בחשבון שעלולים לפנות אתכם בכל רגע? "בהחלט, אבל זה לא משנה. אף אחד מהתושבים לא הגיע בשביל הנוחות. כיום יש ביישוב 52 משפחות שהגיעו הנה מקרוב ומרחוק על מנת לתמוך במפעל ההתיישבות היהודית בשומרון. יש משפחות המונות עשר נפשות ויותר, ובסך הכל קרוב ל-300 ילדים. אנחנו היינו מראשוני המתיישבים יחד עם שמונה משפחות נוספות, ועכשיו יש ברשימת ההמתנה עוד כ-40 משפחות שרוצות להגיע ורק מחכות שנודיע להן שהצלחנו להשיג עבורן ארבעה קירות – קרוון או מבנה בלוקים".
שמונה שנים עברו מהרצח של אביתר בורובסקי הי"ד. למה נזכרתם דווקא עכשיו? "הפעילות סביב המקום אכן התחילה מאז הרצח הנורא, אז עלה גרשון מסיקה – מי ששימש ראש המועצה האזורית בעבר – והתחיל בבניית המקום. זה אמנם לא התפתח בזמנו לממדים שאתה רואה לפניך, והרעיון להקמת יישוב נזנח, אבל הפעילות של שמירת המקום מפני השתלטות פלסטינית לא הופסקה לרגע.
גם לאחר הרצח של הרב איתמר בן-גל הי"ד בצומת אריאל נעשה ניסיון נוסף לבנות על הגבעה. לאחרונה, בסיועה של תנועת 'נחלה', נוצר גרעין של משפחות שהתאגדו לעבור לכאן, ועם הרצח של בחור הישיבה יהודה גואטה הי"ד התבשלה המחשבה לכדי מעשה".
איך מצליחים להתפרנס ביישוב חדש? "רוב התושבים יוצאים למקום עבודתם הרגיל מדי בוקר וחוזרים בערב. אחרים, שהגיעו מהצפון או הדרום, נשארים לעבוד שם במשך השבוע ומצטרפים בסופי שבוע אל משפחתם שנמצאת כאן".
התנחלות מול השתלטות
כשבן דוד מדבר על "השתלטות פלסטינית" הוא מצביע לעבר שני הכפרים הגדולים המקיפים את אביתר – ביתא וקבלאן, שהמרחק בינם ליישוב היהודי החדש לא עולה על קילומטר. את ההשתלטות ניתן לראות גם מחלון ביתה של משפחת בן דוד. "הגבעות הללו בעלות חשיבות אסטרטגית מעצם היותן חולשות על כביש 5 המרכזי המוביל מתל-אביב לבקעת הירדן. הם בונים עליהן בלי חשבון ומתפרשים על פני שטחים עצומים בלי שמישהו מהמדינה, הצבא, או המנהל האזרחי יעצור בעדם".
אבל ההשתלטות על מאות הדונמים לא מספקת את השכנים הפלסטינים, שרואים ביישוב היהודי החדש המוקם מול עיניהם איום קיומי על המשך ההשתלטות. מדי יום, החל משעות הצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה, מתארגנים צעירים פלסטינים למהומות והפרות סדר בסמוך לאביתר, כשהמטרה ברורה: לפגוע, להציק ולהזיק כמה שיותר לשכנים היהודים החדשים.
ההטרדות היומיות כוללות הבערת צמיגים, יידויי אבנים, הרעשה מאסיבית וסנוור באמצעות לייזרים באמצע הלילה. לאחרונה, ביקר ראש הממשלה של הרשות הפלסטינית בכפר ביתא, ועודד אותם להמשיך במעשיהם עד להרחקת היהודים. ואכן, באחד מלילות השבוע החולף צעדו מאות פלסטינים אל עבר היישוב היהודי, לפידים בוערים בידיהם, תוך שהם צורחים קריאות לאומניות. רק כוחות הצבא מנעו מהם לפגוע בנפש וברכוש על ידי אמצעים לפיזור הפגנות. במקרים אחרים, כאשר הצבא זיהה מחבלים שכמעט הצליחו לחדור לאביתר ולהוות סיכון של ממש, הוא השתמש בירי חי והרג ארבעה מחבלים באירועים שונים.
אין ספק שהיישוב החדש מהווה נקודת מבחן עבור הממשלה החדשה בישראל, שתצטרך לקבוע לאן פניה מועדות – למלחמה נגדית על הקרקעות בשטחי C והמשך הבנייה היהודית ביו"ש או לוויתור וכניעה להשתלטות הפלסטינית ופינוי והריסה של יישובים יהודיים. בנוסף, הוא עלול ליצור משבר ראשון מסוגו ביחסי בנט-לפיד, כאשר האחרון התבטא השבוע בנחרצות ואמר כי "מאחז אביתר יפונה".
עם זאת, הקולות מהשטח נשמעים אופטימיים יותר. בשיחה ל'משפחה' מתייחס ראש המועצה האזורית יוסי דגן לדברי לפיד. לדבריו: "המסר המועבר כרגע מהדרג המדיני למנהל האזרחי הוא לעשות הכל על מנת לפרק את היישוב. אין ספק שזו חוצפה וחרפה, נשברים כאן כל השיאים ונחצים כל הקווים, בלי שיהיה אפילו למראית העין משחק הוגן של אותה מדיניות כלפי הכפרים הפלסטיניים השכנים, שלמרות ההשתלטות על קרקעות אפילו צווים לא טרחו לשלוח להם. ההתעסקות באביתר נעשית בצורה אובססיבית וזה כשלעצמו תמוה מאוד.
"המערכת הפוליטית חייבת להתעשת ולהסביר לציבור למה אחרי שני פיגועים רצחניים של אביתר ויהודה הי"ד לא ניתן לבנות יישוב יהודי בנקודה כל כך אסטרטגית לביטחון האזור. הכל מוקם בזיעת אפם של התושבים ומכספי תרומות, ואין שום סיבה שהממשלה תעקור את זה, אדרבה, לתת את כל התמיכה להקמת היישוב. מישהו כאן התבלבל – המשפחות שבאו ל'אביתר' אינן אויבות המדינה, הן מלח הארץ, אנשים הוגנים וישרים שהגיעו הנה מכל הארץ כדי לתת תשובה יהודית אמיתית לטרור הערבי ולחזק את רוח העם".
לשאלתי מה הוא חושב שיקרה לבסוף, עונה דגן: "יש כאן מערכה לא פשוטה בכלל, וזה כואב ומצער. אני מצפה מראש הממשלה ומשר הביטחון להבין שיש דברים שהם מחוץ לכל ויכוח פוליטי. הרי כולם מודים שאין בעיה להסדיר את הקרקע עצמה, ולאישור התב"ע דרושות רק שתי חתימות של הדרג המדיני. אני מקווה ורוצה להאמין שכך יפעלו".
אלף איש ביום
ברחוב הראשי ביישוב 'שדרות ירושלים' אנחנו חולפים על פני בתי המגורים המצויים ברובם בעיצומה של בנייה או שיפוץ אחרון, מעון ילדים וגן 'אביתר', גינות שעשועים וחצרות פרטיות מטופחות. במעלה הרחוב נעצרנו ברחבה גדולה המוקפת – כמו כל היישוב – קרוונים, מבנים של קבע, או שילוב יצירתי של שניהם. במרווח שבין 'לשכת ראש המועצה האזורית' לבית המדרש 'מעלות יהודה' מותחים מספר בחורים נמרצים רשת הצללה שחורה, ומסדרים עוד פינת ישיבה מהוקצעת ומטופחת לטובת התושבים והאורחים הרבים המגיעים ליישוב מתוך אידיאולוגיה או סקרנות.
את לשכת ראש המועצה האזורית מאייש יוסי דגן, שהעביר לאחרונה את פעילות לשכתו ליישוב החדש. והוא לא לבד. גם ח"כית אורית סטרוק פתחה כאן לשכה עבור סיעת 'הציונות הדתית', ופוליטיקאים אחרים מרבים לבקר, לשמוע, לתמוך ולהבטיח לעשות הכל נגד פינוי היישוב. בזמן שהותנו באביתר פגשנו את הח"כים יואב קיש מהליכוד ואופיר סופר מ'הציונות הדתית'. "אנחנו בקשר עם כולם, מהקואליציה ומהאופוזיציה", מגלה צבי סוכות, תושב המקום המשמש עוזרו של דגן. "כולם מדברים בשפה אחת על הצורך בחיזוק ההתיישבות, אך בעוד שאלו מהאופוזיציה מביעים עמדה נחושה וברורה, מהקואליציה תמיד נשמע את ההמשך 'אבל…' או משהו בסגנון. נקווה שהם יאזרו אומץ ויקבלו החלטה אמיצה וצודקת. גם אם לא, אנחנו לא נתייאש. הדרך אמנם ארוכה, אבל אנחנו נעבור אותה".
את בית המדרש, הנקרא 'מעלות יהודה' לזכרו של יהודה גואטה הי"ד, ממלאים בחורים ואברכים מקומיים או כאלה שהגיעו במיוחד ומקיימים בו סדרים, שיעורים ותפילות. הוריו של יהודה היו אלו שכובדו בקביעת המזוזה בפתח בית המדרש. הדף שתלוי על קיר הכניסה מהשבת האחרונה, מלמד על פעילות תורנית ענפה גם לנשות וילדי היישוב.
את יצחק שליסל אני פוגש בשיאן של הכנות לקראת מסיבת בת-מצווה לבתו, שתיערך באותו ערב. את תכולת השקית הכבדה שבידו הוא פורק על שולחן הפלסטיק שבפינת הרחבה החגיגית. היו שם פלאפונים, ספרי קודש וספרי קריאה, בגדים וחלקי משחקים. אני מתעניין אם המתנות לבת המצווה כבר החלו להגיע, והוא ניאות להסביר:
"מדי יום מגיעים לכאן קרוב לאלף איש ולפעמים אף יותר, ולעיתים אנחנו מקיימים בערבים פעילות חווייתית למבקרים הרבים. אך טבעי הוא שיישכחו פה פריטים אישיים. אני אוסף אותם מכל היישוב ומביא אותם למחלקת האבדות שפתחתי – שולחן הפלסטיק בפינת רחוב 'ציון'. עכשיו אני ממשיך בהכנות למסיבה שלנו".
לפי כמות השולחנות נראה שאתם מתכוננים להגעת אורחים רבים. אתה חושב שמשפחה וחברים יגיעו בלילה למקום הזה?
"אספר לך משהו. אני ואשתי התחתנו על הריסות עמונה, שנה לאחר הגירוש מגוש קטיף. אז באמת חשבנו שהמוזמנים לא יגיעו מרחוק והתכוננו בהתאם. התברר שטעינו. דווקא החתונה באווירה הגועשת והמסקרנת שהייתה אז סביב עמונה יצרה אצל רבים הזדמנות לבוא ולבקר במקום. את הלקח למדנו מאז, ואנחנו מתכוננים היום להגעתם של מוזמנים רבים באירוע הראשון שנחגג ביישוב החדש".
מדי דקה או שתיים נקטעת שיחתנו על ידי בחור צעיר שמתעניין אצל שליסל אם הוא צריך עזרה במשהו. "אתה רואה? ככה זה עובד כאן. מאז הקמת היישוב נמצאת כאן באופן קבוע קבוצה של צעירים שמתנדבים לעזור לסחוב, לבנות, לנקות, לסדר, ובעצם בכל מה שיש. אני לא יודע איך היינו מסתדרים בלעדיהם. אנחנו במשך היום עובדים ואחר כך חוזרים למשפחה ולילדים, לא בטוח שהיינו מצליחים להספיק כל כך הרבה בבניית היישוב בלעדיהם. חלק מהם נמצאים כאן כבר זמן רב וחלקם הולכים וחוזרים לסירוגין, כשמדי פעם מגיעים גם מתנדבים חדשים".
העשן של השכנים
השעה הייתה כבר לאחר חצות היום כשענן שחור הופיע מעל שמי אביתר. "זו השעה שהם מתחילים בהטרדות", משתף אותי יגאל, בחור צעיר וחייכן שפאותיו הארוכות מתבדרות על לחייו וציציותיו על בגדיו. יגאל הוא אחד מאותם צעירים ש"עזבו הכל" והגיעו לתמוך ביישוב החדש. את זמנו הוא מחלק בין בית המדרש לעזרה לתושבים. אנחנו מתיישבים על ספסל העץ ב'תצפית' שהוא וחבריו בנו, והשיחה מתפתחת לאפיקים שמעבר ליישוב החדש. מתברר שהוא "במקור" מבני ברק, ויש לו שם סבא ודודים.
את הש"ס הוא כבר סיים ארבע פעמים, ועכשיו הוא רוצה לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. יגאל מצביע אל עבר בתי הכפר ביתא הסמוך ומתאר לי מה הם עוברים: "הם בכוונה מבעירים צמיגים כדי שהעשן הרעיל יזיק לתושבים. יש כאן מספר ילדים שסובלים מקשיי נשימה. בהמשך הם מתחילים לרדת מהכפר שלהם לכיווננו, קוראים קריאות לאומניות, מיידים אבנים, שורפים ומתעמתים עם הצבא שחוצץ בינינו לבינם. בלילות הם מביאים משאיות שצופרות בעוצמה ללא הפסקה וגם מפעילים את המואזין לאורך שעות הלילה".
יגאל מפנה את תשומת ליבי למרכז הכפר, שם אנחנו מבחינים בהתגודדות של רכבים רבים. "הם עכשיו מתאספים ומתארגנים לקראת ירידה אל שיפולי הגבעה, וההטרדות יימשכו עד השעות הקטנות של הלילה".
בלשכת ראש המועצה האזורית, יוסי דגן, מצאתי את צבי סוכות, המשמש בין שלל תפקידיו יו"ר תנועת 'אמונים' ודובר היישוב יצהר. סוכות, שמקדיש את כל חייו ליישוב ארץ ישראל, הגיע לאביתר מהיום הראשון. את משפחתו הוא העביר לכאן רק לאחר שסיים לבנות את ביתם.
אתה חושב שהמדינה תאשר לכם לבסוף להישאר כאן?
"תשמע, האבסורד זועק לשמים. המקום היחיד בעולם שבו ליהודים אסור לבנות הוא בארץ ישראל. השומרון הוא חלק בלתי נפרד מראשית ימיו של עם ישראל, ודווקא בו אנחנו נתקלים באטימות משוועת בכל הקשור לבנייה יהודית. צריך להבין דבר פשוט, לפלסטינים מביתא אין שום הבדל בין יהודי מבני ברק או מאביתר. את כולם הם רוצים להרוג, רק שפה יותר נוח להם להשתולל, להשתלט ולהציג עובדות שקריות. ברור שמלכתחילה הייתי מעדיף שתקום כאן ממשלה אחרת, אבל עדיין יש בה אנשים ערכיים וציוניים שמבינים את המשמעות של כניעה לטרור הפלסטיני".
ואתם תהיו מוכנים להמשיך לגור פה במציאות שהשכנים שלכם מטרידים אתכם בצורה כזו?
"מה פתאום. אם היישוב יקבל את החותמת של מדינת ישראל הסיפור הזה ייגמר. צה"ל יכול ברגע להשתיק ולהרגיע אותם, רק שצריך בשביל זה הקצאת כוחות ואישור של הדרג המדיני. לזה אנחנו מייחלים".
הבנתי שיש ביישוב כמה ילדים שממש סובלים מקשיי נשימה בעקבות הבערות הצמיגים. אתם באמת מוכנים לסכן אתכם ואת המשפחות שלכם?
"נכון. הצמיגים הבוערים מאוד מסוכנים לתושבים, אבל זו המציאות ואנחנו נתמודד איתה. אסור לשכוח שארץ ישראל נקנית בייסורים, ואנחנו מאמינים שהמשימה שלנו כרגע ביישוב הארץ היא לבנות את אביתר. לא מזמן קראנו את פרשת המרגלים. הסיסמה שלנו היא סיסמתם של יהושע וכלב: "עָלֹה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". יש כאן מעטים מול רבים. 52 משפחות מול כוחות אדירים – הממשל בארה"ב, האיחוד האירופי, המדינות הערביות, התקשורת הישראלית, בית המשפט וחלקים נרחבים בפוליטיקה. אבל אנחנו ממשיכים ולא נכנעים".
כשעמדתי לעזוב, נתקלתי בקצה היישוב בארבעה ילדים שהיו עסוקים בניקוי שטח והכנתו לנטיעות. על הסלע הגבוה לצידם ישבה אימם. אחד המקומיים נידב לי הסבר:
"זו אלמנתו של אביתר בורובסקי הי"ד ואלו חלק מילדיו. הבית שלהם ביצהר, אבל הם הגיעו לגור בתקופה הזו כאן. כפי שאתה רואה, הם בהחלט מתנחמים בבניית יישוב על שם אביהם סמוך ונראה למקום הירצחו".
