אחד מגדולי האדמו"רים עומד נבוך למול המוני מהגרים חסידיים העוגנים בחופי אמריקה ומאבדים את זהותם היהודית. סיפורו העגום של האדמו"ר מסאדיגורה-רימנוב זי"ע שנפטר על אדמת ארה"ב, וחולל בה את מהפכת היהדות | תגלית יהודית
החוליה הנשכחת בשושלת רוז'ין | 'מלך ישראל' מטשורטקוב משגר את שני אחייניו לחולל מהפכה רוחנית בארה"ב ומתווה להם תוכנית סודית לכיבוש רוחני של יהדות אמריקה. שחזור
המוני יהודים שהתגוררו באירופה הבוערת במלחמת העולם הראשונה – הופכים לפליטים חסרי בית >>> הם נודדים מארץ לארץ, עד שמגיעה הבשורה: דִי גָאלְדֶענֶע מדינה, אמריקה הגדולה, מייצרת זהב >>> הזהב העכור, כרוך בהסרת כל סממני היהדות והרבי מטשורטקוב משרטט תוכנית חשאית: שניים מאחייניו יֵצאו לארה"ב ויקימו בה חצרות חסידיות | סיפור חייו של האדמו"ר הצעיר, רבי יצחק מסאדיגורה-רימנוב שגלה לארה"ב, ובטרם סיים בה את שליחותו, נפטר באורח טרגי | כך הקימו יוצאי מלכות רוז'ין את היהדות החסידית הפועמת על אדמת נכר
השוטר הניו יורקי שניצב ברובע ה'לואר איסט סייד' לקה בהלם מוחלט. הוא שמע רבות על בואם של מהגרים יהודים רבים לניו יורק עם תום המלחמה העולמית הגדולה – שלימים תיוודע כמלחמת העולם הראשונה – אבל הייתה לו זו הפעם הראשונה שראה במו עיניו מסה אדירה כזו של יהודים.
רוב הנאספים היה עטויי לבוש חסידי, והם התרכזו בכיוון נקודה שהתעלמה מבינתו. השוטר שעמד בקלינטון סטריט, אחד הרחובות ברובע ה'לואר איסט סייד' במנהטן, חשש באמת ובתמים לשלומם של הנדחקים והזעיק תגבורת כדי להשליט סדר.
רק לאחר בירור קצר התברר, כי בבוקרו של אותו יום הגיע לנמל ניו יורק אדמו"ר חסידי צעיר לימים, בסוף שנות השלושים לחייו, אשר גרם להתרגשות רבה בקרב חסידי העיר ויצר התגודדות רבת משתתפים ליד האולם שבו נערכה עבורו קבלת הפנים. עיתוני הבוקר הכלליים כינו אותו "רב מזרע מלכות בית דוד", ואילו היהודים כינו אותו: נכדו הראשון של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שדרך על אדמת ארה"ב.
פיצול בסאדיגורה
אם שושלת בית רוז'ין היא מקור לבלבול-מה בקרב מי שאינו בקי בה בשל הסתעפויותיה הרבות, הרי שבתוך גזע בית רוז'ין, שוכנת שושלת סאדיגורה כממלכה מורכבת בפני עצמה.
האדמו"ר החסידי הצעיר שהגיע לארה"ב, היה נין לבנו השני של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, הרה"ק רבי אברהם יעקב (הראשון) – המכונה הרבי הזקן – מסאדיגורה. רבי אברהם יעקב היה הדמות המרכזית בגזע בית רוז'ין לאחר הסתלקות אביו, כיוון שאחיו, בנו בכורו של רבי ישראל, הלא הוא הרה"ק רבי שלום יוסף, נפטר בתוך שנת האבל להסתלקות אביו הגדול. ההנהגה המרכזית עברה לבן השני, רבי אברהם יעקב, אשר נותר להתגורר בחצר אביו בסאדיגורה.
ההתפצלות הראשונה בתוך חצר סאדיגורה החלה בי"א באלול תרמ"ג, כמעט ל"ג שנים לאחר שהרבי הזקן, רבי אברהם יעקב, עלה על כס ההנהגה. היות ושני בניו הגדולים של רבי אברהם יעקב נפטרו עוד בחייו, נותרו שני בנים שהיו ראויים להנהגה: הגדול שבהם היה רבי יצחק, ואחיו הצעיר יותר, רבי ישראל. בשלב מסוים עזב רבי יצחק (ה'פחד יצחק') את סאדיגורה והקים את שושלת באיאן. הבן הצעיר יותר, רבי ישראל (ה'אור ישראל') הוא אבי כל אדמו"רי שושלת סאדיגורה.
ההתפצלות הבאה בחצר סאדיגורה אירעה לאחר פטירתו של ה'אור ישראל', בתשרי תרס"ז. היות שבנו בכורו נפטר עוד בחייו, מילא את מקומו בסאדיגורה בנו רבי אהרן (ה'קדושת אהרן') – הוא אבי שושלת סאדיגורה החיים עימנו כיום (בנו היה רבי מרדכי שלום יוסף אשר תחילה כיהן בעיר פשעמישל ולאחר מכן בארץ ישראל בתל אביב, והוא אביו של רבי אברהם יעקב (השלישי) ה'עקבי אבירים', אבי רבי ישראל משה אשר הסתלק מעימנו לפני מעט יותר משנה).
אבל בנים נוספים היו ל'אור ישראל' שכיהנו באדמו"רות. המפורסם שבהם, היה רבי אברהם יעקב (השני) המכונה ה'אביר יעקב', אשר עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב והיה מגדולי האדמו"רים בארץ ישראל וחבר מועצת גדולי התורה. בן נוסף שכיהן תחילה באדמו"רות אבל פרש מההנהגה לטובת צורכי הכלל, היה רבי שלמה חיים המכונה 'רבי שלמה'ניו'. גם הוא עלה לבסוף לארץ והתיישב ליד אחיו בתל אביב. בן נוסף של רבי ישראל, רבי שלום יוסף, כיהן כאדמו"ר בטשערנוביץ.
בנו הצעיר ביותר של ה'אור ישראל', רבי יצחק בן ה'אור ישראל', מסאדיגורה-רימנוב, הוא האדמו"ר הצעיר שבו פתחנו את סיפורנו.
הקשר בין רימנוב לרוז'ין מתחיל בנער צעיר שהופיע ביום בהיר בבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע. הנער, צבי הירש, היה יתום משני הוריו ורבו המליץ לו ללמוד את משנת החסידות מהרמ"מ מרימנוב. הוא עלה ונתעלה בלימוד התורה אבל ביקש לשמש את הרבי בעצמו. פעם אחת, נעדר אחד הגבאים, וניתנה הזדמנות לנער היתום לשמש את רבי מנחם מנדל. מני אז, ביקש האדמו"ר כי הנער צבי הירש ישמשו בקביעות. דבקותו ברבי מנחם מנדל המשיכה אף לאחר נישואיו והוא נותר המשמש-בקודש. קודם פטירתו, הורה רבי מנחם מנדל כי ההנהגה תעבור למשרתו, רבי צבי הירש, שנקרא בפי כל 'רבי צבי הירש משרת'.
יחלפו עוד מספר שנים עד שרבי צבי הירש יסכים ליטול על עצמו את עול האדמו"רות, אך בסופו של דבר נקבע שמו בעולם היהודי כהרה"ק מרימנוב. על אף חייו מלאי הצער – שישה עשר ילדים שכל רבי צבי הירש בחייו, רח"ל – היה שרוי בשמחה תמידית. במשך שנות הנהגתו נהרו אליו אלפי חסידים, ואף אדמו"רים הסתופפו בצלו. בעת פטירתו הותיר אחריו שני יתומים קטנים, בן ובת שנותרו עם האלמנה (רעייתו בזיווג שלישי).
באותה עת, התאלמן גם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע ובעצת קרוביו, נשא את אלמנתו של רבי צבי הירש, וגידל את היתומים הקטנים בביתו. ילדו הפעוט של רבי צבי הירש, שגדל אצל אביו חורגו – רבי ישראל מרוז'ין, נודע כיורש שושלת רימנוב, הלא הוא הרה"ק רבי יוסף מרימנוב. אך היות וגדל ברוז'ין, ואף לאחר פטירת רבי ישראל מרוז'ין נותר בסאדיגורה תחת חסותו של בנו, רבי אברהם יעקב (הראשון) מסאדיגורה, היו כל הנהגותיו כשל אדמו"רי בית רוז'ין.
ברבות השנים, השתדך נכדו של רבי אברהם יעקב (בן-בנו, רבי ישראל מסאדיגורה), רבי יצחק (נשוא מאמרנו) עם נכדת רבי יוסף מרימנוב. לאחר פטירתו של רבי יוסף בעיר רימנוב, נקרא חתן-נכדתו, רבי יצחק הצעיר, למלא את מקומו כאדמו"ר. ומאז, הפך נינו של הרה"ק מרוז'ין, לאדמו"ר מסאדיגורה-רימנוב.
תוכנית ההצלה
דמיינו מאות אלפי יהודים, ממשפחות שומרי מצוות, על אדמת ארה"ב ואין להם אף חצר חסידית להסתופף בה. לא חצר, וגם לא רבי ומנהיג את החסידים – אף אם יחפצו בכך. על אף שגלי ההגירה ההמוניים ממזרח אירופה החלו כמה עשרות שנים לפני כן, רוב רובם של אדמו"רי ארה"ב הגיעו אליה רק בפרוץ או לאחר מלחמת העולם השנייה.
השמועות באירופה דיברו על כך, שקשה עד בלתי אפשרי לגדל משפחה של יראי השם ב'גָאלְדֶענֶע מדינה' (מדינת הזהב. כפי שכונתה ארה"ב), שכל עיסוקה בהשגת ממון. אבל התוצאה הייתה מרה. מאות אלפי יהודים נותרו כצאן אשר אין להם רועה, והדרך להתבוללות – או לסכנת התבוללות – הייתה קצרה.
מלחמת העולם הראשונה רק החריפה את המצב באירופה. המוני יהודים שנעקרו מבתיהם בעקבות הלחימה ואיבדו את מקור פרנסתם, לא מצאו דרך אחרת לשרוד מבחינה גשמית, מלבד הגירה מעבר לים.
מצב זה, הדיר שינה מעיני אחד מגדולי אדמו"רי אירופה באותה תקופה. היה זה 'מלך ישראל' – כפי שכינוהו גדולי דורו בהערכה רבה – הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב. הוא היה בנו של הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, שהיה בנו של רבי ישראל מרוז'ין. בנוסף, היה רבי ישראל חתנו של דודו, האדמו"ר הזקן מסאדיגורה, רבי אברהם יעקב (הראשון).
מצבם הרוחני של המהגרים היהודים לאמריקה טרד את מנוחתו וגזל את שלוות נפשו. הוא חיפש כל דרך לתיקון המצב.
רבי ישראל מטשורטקוב האמין באמונה שלמה, כי הדרך להשפעה על ההמונים עוברת דרך הקמת מוסדות חינוך וישיבות. דרך זו הייתה המובחרת בעיניו גם בהקשר של עצירת ההתבוללות בארה"ב. אבל לשם כך, הוא סבר שיש צורך בנוכחות בשטח של אדמו"רים בעלי מדרגה רוחנית גבוהה שיתגוררו במקום, במדבר הרוחני של ארה"ב של אותם ימים.
הרבי מטשורטקוב הבין היטב את החששות של כל אדמו"ר באשר הוא, לעשות צעד חריג שכזה. על כן החליט להכין תוכנית מדוקדקת, אשר מצד אחד תשמר את הרמה הרוחנית של האדמו"ר ושל בני ביתו, ויחד עם זאת תצליח להשפיע על יהודים ככל שניתן. לאמיתו של דבר, לא נותר תיעוד מדויק של התוכנית לפרטיה, אבל כאשר מצרפים פרט לפרט מאורחות חייהם של שני האדמו"רים שנשלחו לבסוף על ידי רבי ישראל, ניתן להרכיב חלק מרבדיה.
כאמור, ה'פחד יצחק' מבאיאן, בנו של רבי אברהם יעקב הראשון מסאדיגורה, הפך לרבם של המוני חסידים ברחבי רוסיה פולין וגליציה. עם פטירתו בשנת תרע"ז התמנו ארבעת בניו לאדמו"רים: הגדול שבבנים, רבי מנחם נחום, הנהיג את עדתו בטשערנוביץ; השני, רבי ישראל, הנהיג בלייפציג; השלישי, רבי אברהם יעקב, הקים את חצרו בעיר לעמברג (לבוב) והבן הרביעי – רבי מרדכי שלמה מבאיאן שהקים את חצרו בניו יורק – הינו אבי שושלת באיאן הנוכחית, וסבו של כ"ק האדמו"ר מבאיאן שליט"א.
הקמת חצרו של רבי מרדכי שלמה בניו יורק, קשורה קשר הדוק עם התוכנית המדוברת של רבי ישראל מטשורטקוב.
רבים סברו, כי הגעתו של רבי יצחק מסאדיגורה-רימנוב לארה"ב הייתה למטרת גיוס כספים. יש שאף הוסיפו סיפור בדיוני, שסופו הטרגי היה קשור לעובדה שאף החזיק ברשותו כספים רבים. אך מסתבר שישנה מסורת ברורה בקרב גזע רוז'ין, כי רבי ישראל מטשורטקוב בחר בשני אדמו"רים בעלי שיעור קומה מבני משפחתו, כדי להוציא את תוכניתו אל הפועל ולהביא ישועה רוחנית ליהודי ארה"ב.
האחד היה רבי יצחק מסאדיגורה-רימנוב והשני – כ"ק האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבאיאן זצ"ל. השניים היו למעשה בני דודים, נכדיו של רבי אברהם יעקב (הראשון) מסאדיגורה, חותנו של רבי ישראל מטשורטקוב.
הוראות מפורטות
ניתן להניח, כי רבי ישראל שלח בכוונת-מכוון שני אדמו"רים בו זמנית, תחילה לתקופת ניסיון של מספר חודשים, היות וסבר כי כל אחד מהם ישאב חיזוק מרעהו. באופן כזה, יוכלו האדמו"רים לשמר את רמתם הרוחנית על אדמת נֵכר.
בשלב מסוים במהלך שהותו הארוכה – כשמונה חודשים – של רבי יצחק על אדמת ארה"ב, הבחינו מקורביו, כי כל החלטה וכל נסיעה נעשית בחישוב מדוקדק. לעיתים היה מסרב לצאת למסע שהיה נראה בעיניהם חשוב ונצרך, בלי להעניק הסבר להחלטתו. את הסוד גילה ברבות הימים למקורבו רבי יוסף רפפורט, שקשר את כל ההחלטות שנראו מוזרות-משהו באותה עת, לאותן הוראות מפורטות שקיבל האדמו"ר מרימנוב-סאדיגורה מדודו, רבי ישראל מטשורטקוב. מפליא הוא, כי הנהגות מקבילות ניתן למצוא – מבלי שאיש נתן על כך עד כה את הדעת – גם בקורות חייו של בן דודו, רבי מרדכי שלמה מבאיאן.
הצעד הראשון שעשה רבי יצחק, בניגוד לתוכניותיהם המוקדמות של מקרוביו, היה בקשר למקום מגוריו. בתחילה, סידרו מקורביו דירה מרווחת ונאה עבורו במיקום מרכזי – מול הקלויז של סאדיגורה בניו יורק. אלא שמיד עם בואו, ביקש רבי יצחק לסדר עבורו דירה באזור שקט, המאפשר לו יישוב הדעת כראוי. כעבור שבועיים נמצא עבורו משכן חדש ונפתח עבורו בית כנסת צמוד.
הנהגה נוספת אשר במבט ראשון נראית כסתירה למטרת הגעתו, הייתה העובדה שרבי יצחק מיעט לצאת מביתו. היציאות היחידות היו לשם טבילות טהרה במקווה וביקורים אצל גדולי תורה. רוב שעות היום היה יושב בדד ועוסק בתורה ובעבודת השם.
מה ביקש רבי יצחק להשיג בשהותו על אדמת ארה"ב, אם אינו נפגש עם קהילות ואנשים במרחביה? זיכרונות מקורבו רבי יוסף רפפורט שופכים אור על כך, והוא מציין כי שהותו של רבי יצחק בארה"ב הייתה, כפי שסיפר לו האדמו"ר בעצמו בימיו האחרונים, תחת הגבלות חמורות ששרטט רבי ישראל מטשורטקוב, בתוכנית שכללה הוראות מפורטות מתי יוכל לצאת ולבוא, ומתי לא.
יצוין, כי בפעמים האחדות שיצא האדמו"ר לתפילות חג, הגיעו אלפים כדי לחזות בעבודת קודשו. העיתונות המקומית (הבלתי-יהודית) דיווחה על המונים אלו שבאו לראות את הרבי זצ"ל. המקורב, רבי יוסף רפפורט מציין, כי צער רב נגרם לרבי יצחק מפרסומים אלה. "חצר רוז'ין", אמר, "סולדת מפרסומות כגון אלו", ואף הוסיף וביקש ממקורביו לנתק כל קשר עם אנשי העיתונות, שדיווחו בזמן אמת על כל מאורע בחצר הרבי בארה"ב.
ניתן לשער, כי גם הנהגה זו של התבודדות ומיעוט היציאה לשהות בקרב יהודי ארה"ב, נבעה מרצונו של הדוד, רבי ישראל, לשמור על דרגתם הרוחנית של אחייניו. כאמור, הנהגה זהה ניתן היה למצוא אצל רבי מרדכי שלמה מבאיאן, שמיעט מאוד לצאת מביתו, למעט לצורך טבילה במקווה. פעם אף התבטא רבי מרדכי שלמה, כי למרות שבגופו נמצא הוא בניו יורק, הרי שהוא עצמו שוכן בבאיאן – – –
(גם כאשר הגיע אל רבי מרדכי שלמה חסיד מארץ ישראל, והלה נשאל – בפני מורו ורבו – אודות התרשמותו מארה"ב. מיהר רבי מרדכי שלמה והגיב על אתר: "הוא לא הגיע לארה"ב, הוא הגיע לבאיאן". ואכן אותו חסיד נשאר כל תקופת שהותו אך ורק במחיצת הרבי, כדי לא לשהות בארה"ב, כי אם בבאיאן.)
בהזדמנות אחת גילה האדמו"ר מסאדיגורה-רימנוב למקורבו רבי יוסף רפפורט את מקור הנהגתו המסתורית. היה זה כאשר קהילות רבות הזמינו את רבי יצחק לשהות במחיצתן למשך מספר שבתות. רבי יצחק הסכים, בתנאי שהשהות לא תארך יותר משלושה שבועות. כאשר שאל אותו רבי יוסף רפפורט לפשר תנאי זה, ענה לו רבי יצחק כי רבי ישראל מטשורטקוב הורה לו לא לשהות מחוץ לביתו יותר משלושה שבועות, וכי גם כאשר ישהה בביתו, הזהירו לבל יצא להתפלל בבתי כנסת אחרים בימי השבוע, אלא אך ורק בבית הכנסת שנבנה עבורו – בביתו.
אך אם חשבנו שבגלל שהותו בביתו היה רבי יצחק נבדל מקהל יהודי ארה"ב, מסתבר שלא כך היו פני הדברים. למרות שכמעט ולא יצא מפתח ביתו, רבים היו משחרים לפתחו. האדמו"ר הצעיר קיבל קהל רב מדי יום, התעניין, עזר וסייע לכל ההמונים שפנו אליו. מקורביו מציינים כי נהג בחביבות גם עם אלו שסטו מהדרך, באומרו כי כך היא דרכה של שושלת בית רוז'ין: לקרב כל יהודי באשר הוא.
על אף שהיה מקובל לזלזל בחזנים באותה תקופה, מצאו בעלי תפילה אלה אצלו מקום של כבוד. רבי יצחק סבר, כי מיום שחרב בית המקדש הרי שנגזר עלינו כי 'נשלמה פרים שפתינו', וממילא, התפילה הרי היא במקום הקרבנות. לפיכך, החזן הוא במקום הכהן המקריב קרבנות בבית המקדש ועל כן, סבר, יש לכבד את החזנים.
אוהב ישראל גדול היה האדמו"ר רבי יצחק, והוא אסר באופן חמור השמעת דברים כנגד כל יהודי באשר הוא – במחיצתו. אם אירע ושמע דיבורים מעין אלו, היה מיד מנסה למצוא לימוד זכות על היהודי שדיברו עליו.
פטירה פתאומית
במשך שהותו בארצות הברית, הסעיר מצבם של יהודי אמריקה את נפשו של רבי יצחק. על אף היותו אוהב ישראל בכל ליבו, הוא התקשה להשלים עם העובדה שחילול השבת הפך, למרבה הצער, נפוץ באותה עת. חלוש מטבעו היה מלכתחילה, אך ידיעות אלו העכירו מאוד את רוחו והוא נחלש בליבו.
לאמיתו של דבר, גמלה ההחלטה בליבו לשוב לווינה, בה התגורר זמנית לאחר שעזב את רימנוב, ובה המתינו לו בני משפחתו. התוכנית המקורית הייתה לנסוע לווינה על מנת לשוב לחופי ארה"ב כשהוא מלווה במשפחתו. כרטיסי ההפלגה לווינה אף נרכשו, אך האדמו"ר החל לסבול מקשיי נשימה, עד שלא יכול היה אף להשלים את הקידוש בליל שבת, מחוסר חמצן.
רק ימים מספר לאחר מכן הבינו מקורביו כי לא מדובר בצינון קשה והזעיקו רופא שאבחן: דלקת ריאות חריפה. נשקפת סכנה לחייו, אמר.
בי"א בכסלו תרפ"ה, חצי שעה קודם שהדיאגנוזה של הרופא עמדה להתממש לאימת הנוכחים, החל לפתע רבי יצחק לזמזם את ניגון הדבקות שהיה שר בעת הנענועים של ארבעת המינים בחג הסוכות.
עבודת הנענועים, גדולה ונשגבה היא עד למאוד בשושלת בית רוז'ין. לעיתים יכולים האדמו"רים לבית רוז'ין לעמוד שעות ארוכות בעת נענוע ארבעת המינים.
ובניגון דבקות זה, שליווה את עבודת הקודש שלו, עלתה נשמתו השמימה.
פטירתו של רבי יצחק כשהוא אך בן ט"ל שנים, הכתה גלים ברחבי ארה"ב. על אף גילו הצעיר, רבי יצחק כיהן באדמו"רות כמעט במשך עשרים שנה.
ארצות הברית היהודית ביקשה לחלוק לו את כבודו האחרון, ומינתה ועדה מיוחדת, כדי שזו תטפל בקבורתו.
חברי הוועדה נלאו מהכרעה אודות מקום קבורתו של הרבי האהוד. ויכוח עז פרץ בין מספר קהילות אשר ברשותן היו חלקות קבורה בבתי הקברות היהודיים ברחבי ארה"ב. כולן ביקשו לזכות בגופו הטהור של האדמו"ר, שיבוא אל מנוחתו בנחלתן.
כדי ליישב את ההדורים, מונו שני רבנים פוסקים, הגאון רבי ישראל גוטמן מקמניץ והגאון רבי אפרים זלמן הלפרין מדנוור (כתבה נרחבת התפרסמה לאחרונה אודותיו במגזין 'משפחה' על ידי נכדו, כותב השורות), שהכריעו לבסוף כי 'חברת חסידי סאדיגורה' תזכה לקבור את הרבי בחלקות הקבורה שלה, בתנאי שיקצו 32 חלקות קבורה שהכנסותיהן יועברו לידי האלמנה וילדי הרבי שנותרו בווינה, כאמצעי לפרנסתם.
על אף שבחייו התעקש הרבי לברוח מפרסום עיתונאי וביקש ממקורביו להפסיק את קשריהם עם העיתונאים שביקשו לסקור את חצרו, לא ניתן היה להסתיר מהתקשורת את ההלוויה ההמונית שנערכה בניו-יורק. התקשורת המקומית דיווחה בהרחבה על 15,000 איש שהשתתפו בהלווייתו של הרבי שהיה, כלשונם, "מזרע בית דוד המלך". הכתבים ציינו, כי הצער הגדול ניכר על פני המשתתפים. עוד ציינו, כי מסע ההלוויה נעצר בפתח ביתו של האדמו"ר רבי דוד מטאלנא, אשר נשא על מדרגות ביתו את תפילת 'ק-ל מלא רחמים'.
בנו של רבי יצחק, שנותר בווינה עם כל משפחתו, שרד את אימי השואה שפרצה כעשור ומחצה לאחר פטירת אביו, והוא היגר אחריה לארה"ב.
כאן הקים ר' ישראל, בנו של רבי יצחק זצ"ל, את ביתו, ועל אדמתה של אמריקה שכבר ניכרו בה ניצני היהדות שאותה הקים אביו הגדול, נולד בנו – איש החסד, נדיב הלב ומי שהיה מרצה מבוקש באוני' ניו יורק – וכמובן היה גם איש ספר, שקיים את התורה ומצוותיה בכל ליבו, נפשו ומאודו – ר' יצחק (אדם) פרידמן ז"ל. ר' יצחק, שנשא את שם סבו, האדמו"ר מסאדיגורה-רימנוב, היה בין הנפטרים הראשונים ממגפת הקורונה בשנה שעברה, כשהוא בן 75, והותיר אחריו דור ישרים, שציינו את אופיו המלכותי המכובד.
ממשיכים במהפכה
המהפכה הרוחנית שתכנן 'מלך ישראל' מטשורטקוב, ספגה אפוא מכה קשה עם פטירתו הטרגית והפתאומית של האדמו"ר, רבי יצחק, שהיה אחד השותפים המרכזיים ליישומה. אך למרות זאת, בן-דודו, רבי מרדכי שלמה מבאיאן אכן היגר לארה"ב ובשנים הראשונות לשהותו בה, עסק בתורה ועבודה בהתבודדות, כאמור.
על אף שלא עסק בבניית חצרו ובהרחבת מוסדותיו, השקיע רבי מרדכי שלמה את כל כוחו בהעמדת החסידות באופן כללי ברחבי ארה"ב. במשך השנים, מאז שהגיע לארה"ב, היגרו עוד אדמו"רים רבים לאמריקה – במיוחד לאחר תום מלחמת העולם השנייה – ואז, כדי להגדיל את השפעתם על חיי היהדות ביבשת, הקים רבי מרדכי שלמה את 'אגודת האדמו"רים'.
התארגנות זו החלה במקביל להתארגנות נוספת, של הגאון רבי אליעזר סילבר זצ"ל אב"ד סינסינטי, אשר בשליחות מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל הקים בארה"ב סניף של 'אגודת ישראל' העולמית. סניף זה התנהל בתחילה כהתארגנות ליטאית מובהקת, כאשר חברים בה רק גדולי תורה וראשי ישבות ליטאים. אך בעקבות מפגש בין הגר"א סילבר לרבי מרדכי שלמה מבאיאן, הוחלט על שיתוף פעולה בין שני הגופים. מאז, החלה את דרכה התנועה המפורסמת 'אגודת ישראל של אמריקה'. בראש התנועה החדשה הועמדו במשותף, הגר"א סילבר ורבי מרדכי שלמה מבאיאן.
מעורבותו של רבי מרדכי שלמה לא הסתיימה בהתארגנויות. הוא סייע בפועל לכל חצר חסידית שביקשה להתבסס בארה"ב. לא רבים יודעים, אך גם האדמו"ר רבי יואל מסאטמר קיבל את הסיוע הכספי הראשון שלו בארה"ב מרבי מרדכי שלמה, וכמותו גם אדמו"רים רבים אחרים.
בפרוץ השואה הנוראה, הגיע לארה"ב צאצא נוסף מגזע מלכות בית רוז'ין ומגדולי אדמו"ריה: כ"ק האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ. הרבי, היה אף הוא נינו של רבי ישראל מרוז'ין – דרך אימו, אשת רבי יצחק מאיר מקופיטשניץ, שהייתה בתו של רבי מרדכי שרגא פייבוש פרידמן מהוסיאטין, בנו הצעיר של רבי ישראל מרוז'ין.
רבי אברהם יהושע העשיל התגייס מיד לפעולותיו של רבי מרדכי שלמה מבאיאן לביצור יהדות ארה"ב וחיזוקה, וכיהן לצידו במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בדומה לרבי מרדכי שלמה, גם האדמו"ר מקופיטשניץ לא השקיע מאמצים בבניית חצרו ומסר את נפשו על קירוב יהודים באשר הם, בעזרה ובסיוע, ובמעשי חסד לרוב.
כותב השורות זכה לחסות תחת צל בית מדרשו, על אף שלבני משפחתו לא היה כל רקע קודם בקופיטשניץ – והתנהגותו האצילית של הרבי, קבלתו כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות בלב שלם, חדרה ללבבות והאירה את הנשמות.
ועד כה, שעה שאלפי חסידים אצים רצים בימים אלה, מי לסליחות של עשרת ימי תשובה, מי בהכנה דרבה ליום הכיפורים, ומי לרכישת ד' מינים מהודרים – אין כמעט איש יודע, עד כמה חייבת יהדות ארצות הברית של אמריקה, החסידית והליטאית – את קיומה לתוכניתו של רבי ישראל מטשורטקוב, שהיוותה קרקע פורייה למהפכת היהדות החרדית המאורגנת בארצות הברית.
יישר כוח לידידי ר' ישראל פלר על סיועו הרב בהגשת היריעה.
….
רשימת המקורות ליריעה היסטורית זו:
עיתונות התקופה.
חוקר החסידות ד"ר שמואל היילמן מארה"ב, הוציא לאור בשנת תשע"ז מחקר מקיף אודות מספר חצרות חסידיות בארה"ב תחת השם who will lead us. במסגרת מאמר על חצר אחרת, מביא המחבר תגלית מרתקת אודות התוכנית ששרטט רבי ישראל מטשורטקוב על מנת לנסות ולתקן את המצב הירוד של שמירת המצוות בקרב המהגרים.
מיד לאחר פטירתו הטרגית של רבי יצחק מסאדיגורה-רימנוב, הוציא לאור מקורבו, רבי יוסף רפפורט, קונטרס-הספד באידיש, בשם 'עקדת יצחק'. קונטרס זה, מחולק להספד המשולב בדברי תורה ובדברי חז"ל, ואילו חלקו השני, מוגדר כ"זיכרונות" פרי עטו של המחבר. כנראה בגלל קרבתו הגדולה לרבי יצחק, זכה רבי יוסף לשמוע ממנו פרטים אודות שהותו בארה"ב שהתגלו לעולם רק דרכו. יצוין שקונטרס זה, הוא מקור יחיד(!) אודות תולדות חייו של אדמו"ר זה מגזע סאדיגורה. תרגום של חלק הזיכרונות בקונטרס, הופיע ב'מסילות' של חסידי סאדיגורה, תשמ"ז.
אודות ר' יצחק (אדם) פרידמן, נכדו של האדמו"ר מסאדיגורה-רימנוב, שאבתי מידע ממאמרו של אוריאל היילמן בJTA-.
