זה היה לפני שבע שנים: מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל הורה להעביר את הכינוס של 'ועד הישיבות' מביתו – לביתו של מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א. בכך סימן כי עתיד הדור ליהנות מהנהגתו של ראש הישיבה • בשנים האחרונות הקפיד הגרי"ג לשתף בהכרעות ציבוריות את מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, ועתה, משעלה שר התורה למתיבתא דרקיעא – החל ראש הישיבה לשאת לבדו בעול • המחנך הרב נח פלאי, יו"ר עמותת 'לב אל הנשמה', זכה להתקבל לשו"ת חינוכי מאלף בקודש פנימה, שממנו עולים משנתו הבהירה, רגישותו העדינה ומבטו החותך של המנהיג על אתגרי הדור • מסמך נדיר ובלעדי
לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, כְּפִי עֲבֹדָתָם | לאחר שנטל על שכמו את עול ההנהגה: הדרך הציבורית, שיטות ההכרעה, היחס לאתגרי הדור, ושו"ת חינוכי מאלף במעונו של מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין
צילומים: איציק בליניצקי, שוקי לרר, מתתיהו גולדברג, אלי קובין
עוד מעט תסתיים תפילת מנחה בבית שהיה ללשכת הגזית. ראש הישיבה, ממרומי שנותיו, יושב ליד הסטנדר, מאחורי מחיצת פלסטיק – סמל לזהירות היתרה שנקט מאז התרגשו מוסדות תבל. אם תרצו, סמל גם למעמדו של ראש הישיבה – רואה את העם, נראה לעם, אבל יושב לו בעולם תורני טהור וטמיר משלו, וכל הרוצה יכול להתקרב ולקבל הדרכה, השקפה והנהגה מהאורים ותומים שבדור.
תפילת מנחה מסתיימת. המניין המצומצם מתפזר, ואנחנו מושארים בפנים. רמקול מיוחד מאפשר את התקשורת מבעד למחיצה המיוחדת.
"זה הרב נח פלאי… יש לו ארגון 'לב אל הנשמה', והוא עוסק בחינוך. הוא רוצה לשאול את ראש השיבה כמה שאלות".
וראש הישיבה – שליבו לב העם, והדאגה לחינוכו הדור הוא המרכיב המרכזי בהנהגת תורתו – נענה בחפץ לב.
"בבקשה, אפשר לשאול", חותך ראש הישיבה, לפי שהחינוך נמצא אצלו מעל הכל. בדקות הקרובות ננסוק לעולם קסום: עולם נקי של השקפה תורנית בהירה, שמכילה את הדור ומכירה את צרכיו, ומנגד, דואגת לטהרת פך השמן ודואגת שגם הדורות הבאים לא יצטרכו להתבייש בפני הדורות הקודמים.
• • •
הכל לפי כוחם. הרב נח פלאי והרב אליהו גוט בשו"ת בחדר הלימוד
לא בכל עת נענה ראש הישיבה, מרן הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, לבקשות שונות שעולות אל שולחנו. אלא שתמיד הנימוק יהיה מפתיע, מכיוון שונה מהמצופה, בבחינת: דעת 'בעלי בתים הפך דעת תורה'.
מטבע הדברים, את הפרטים המדויקים נשאיר מטושטשים – אבל זהו סיפור שאי אפשר לדלג עליו.
זה היה כאשר אנשי ארגון שעומד בנשיאותו של ראש הישיבה, ביקשו חתימה על מכתב לטובתם. ראש הישיבה סירב בכל תוקף, בנחישות אופיינית. זה היה תמוה מאוד, בלשון המעטה, כי כל מי שהיה מעורב היה בטוח שאין סיבה בעולם שבשלה ראש הישיבה יסרב. למה ומדוע הוא מסרב לחתום על המכתב לטובתם? זה הדבר הכי טבעי שיכול להיות. הם לא העלו בדעתם שזה לא יקרה.
"אולי", הם הציעו, "רק נפרסם שקיבלנו את ברכתו של ראש הישיבה?"
"בשום פנים ואופן לא". נוסח התשובה לא היה כל כך נחרץ, אבל התוצאה הייתה זהה. הגרי"ג מבקש שלא להזכיר אותו בשום הקשר כלשהו לארגון זה. הנהלת הארגון הרימה ידיים. אנשיו נפנו לצאת מהבית ברח' ראב"ד 17.
רגע אחרי שכולם כבר יצאו, חזר אחד מחברי ההנהלה על עקבותיו, ונכנס לבדו אל ראש הישיבה. כתלמיד קרוב של רבי גרשון משנותיו בישיבת פוניבז', הוא הרשה לעצמו לחזור ולשאול: "ילמדנו רבנו, מה הסיבה לסירוב? תורה היא, וללמוד אני צריך".
התשובה הדהימה את השומע, וגם בהמשך, כל מי שהתוודע לסיפור – התקשה להאמין שעד כדי כך. "נכנסו אלי לאחרונה אנשי ארגון מתחרה, וגם הם ביקשו מכתב. מסיבות שונות לא יכולתי להיעתר להם. זה יגרום להם אי נעימות אם עכשיו יראו שלכם כן נתתי".
ולהזכירכם, מדובר בארגון שעומד בנשיאותו ומזוהה עימו. כולם יבינו את ההבדל.
אבל זה יגרום להם אי נעימות.
אין זה אדם, אלא מלאך זך.
על פי משנתו הידועה של רבי פנחס בן יאיר, נקיות מביאה לידי פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא, קדושה וכו'.
בנבכי הדור
70 שנות שיעורים
כאשר ראה הקב"ה את חכמי ישראל שעתידים לקום, הותאם לדור שלנו המנהיג שיֵדע להלך כנגדו, בדמותו של מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א.
בתקופות האחרונות, היו מנהיגי עולם התורה שונים זה מזה בהנהגה, כל אחד וייחודו וסגנונו, וגם כל אחד והתקופה הספציפית שאותה הוא הנהיג, על שלל אתגריה ובעיותיה.
אך בכל זאת, יש כמה דברים משותפים לרוב המנהיגים, למרות הסגנון השונה. אחד הדברים הבולטים הוא הירידה לפרטים בטרם הכרעה. מרן ראש הישיבה נוהג לברר היטב כל פרט ופרט רלוונטי, בלי לדלג. הוא שואל ומברר כל נקודה עד הסוף. "הוא מעורב ומעורה בכל הפרטים, מבקש לראות מסמכים ובודק ובוחן אותם היטב, עד שיקבל תמונה מלאה של הנושא הנידון. ואז, רק אז, הוא יענה תשובה חדה וברורה, אך עם זאת בעת הצורך מפורטת לפרטיה, בלי לקצר", אומרים המקורבים אל הקודש.
הירידה לפרטים וההתעניינות בצורה יסודית, מביאה לידי כך שגם ממרומי גילו – הנושק למאה, לאורך ימים ושנים טובות – הוא מעורה היטב בכל צורכי ומכאובי הדור, בבעיות ובאתגרים המאפיינים את הצעירים בימינו.
"מגיעים אליו אנשי חינוך בני שלושים, ומגלים שהוא יודע הרבה יותר טוב מהם מה קורה בשטח, מה הן הבעיות ואיך מתמודדים איתן. יתירה מזו: בגיל תשעים ושמונה הוא מבין את דור הצעירים בצורה שאנשי חינוך ישישים בני שמונים כבר לא מסוגלים להבין ולהפנים".
למעשה, החיבור שלו אל הדור הצעיר מתחיל דווקא מחדר השיעורים שלו בישיבה, אותו חדר שבו הוא מוסר שיעור יומי לבני שיעור א' בישיבת פוניבז' כבר למעלה משבעים שנה ברציפות.
"כנראה אין עוד מישהו בגילו שממשיך למסור שיעור יומי בישיבה למאות בחורים צעירים שזה עתה נכנסו לישיבה גדולה. גדולי ראשי הישיבות שזכו להגיע לגיל זה, אם הם עוד אמרו שיעורים – היה מדובר או בשיעור כללי לכל בני הישיבה, או בשיעור לתלמידים נבחרים בתוך ביתם וכדומה. אבל ראש הישיבה מגיע למסור שיעור יומי לבחורים בני חמש עשרה-שש עשרה כאילו הוא מגיד שיעור רגיל ולא המנהיג שבדור".
רבי גרשון הגיע לישיבת פוניבז' כבר בשנת תש"ד – כאחד מששת התלמידים הראשונים של הישיבה. בשנת תש"ו, שנתיים לאחר מכן, כבר ביקש ממנו מרן הרב מפוניבז' לקרב את התלמידים החדשים שחלק מהם היו ניצולי שואה, או סתם תלמידים שהגיעו מחו"ל ונזקקו לשיעורי עזר כדי להתאימם לרמת הלימודים בישיבה ולהכניסם להווי הישיבתי. בהמשך החל רבי גרשון למסור 'חבורות' בפני שאר בני הישיבה.
בשנת תשי"א התמנה רשמית למגיד שיעור קבוע בישיבה והחל למסור שיעורים יומיים, שאותם הוא ממשיך למסור עד עצם היום הזה. מרן ה'חזון איש' זצ"ל הוא שעמד מאחורי המינוי המפתיע, אף על פי שרבי גרשון היה תלמיד של ראשי הישיבה עצמם.
כשהרב מפוניבז' שיתף את החזון איש בתכוניותיו למנות את הבחורים ברוך דוב פוברסקי ושלמה ברמן, לאחר שיינשאו, לר"מים בישיבה, ואז יהיו בישיבה שלושה ר"מים מבוגרים ושלושה ר"מים צעירים – הגיב ה'חזון איש': "את רבי גרשון אתה יכול למנות עם המבוגרים".
לשכת הגזית. בכינוס ציבורי שנערך בביתו למען טהרתם של ישראל. נראים מימין לשמאל: הגרי"מ שניאורסון ר"י טשעבין. המשגיח הגר"ד סגל, מרן האדמו"ר מויז'ניץ, ראש הישיבה, כ"ק האדמו"ר מצאנז, הגר"ש שטיימן וכ"ק האדמו"ר מרחמסטריווקא
שאלות בקודש
'שילמד גמרא בבקיאות'
כעת, במעונו של ראש הישיבה, נשאלות השאלות שהצטברו בארגון 'לב אל הנשמה'. שאלות – שדיני נפשות של ממש תלויים בהן.
הרבה פעמים פונים אלינו הורים וגם מחנכים ושואלים: בחור חלש בלימודים, שיש לו כל מיני קשיים – בדרך כלל ישנה שאיפה לשלוח אותו לישיבה למצוינים, אבל אנחנו יודעים שאין לו יכולת לשרוד שם. מנגד, במקומות חלשים יותר גם מבחינה לימודית – יש יותר סיכוי שיישאר במקום ולא ינשור. האם צריך קודם כל למצות את האפשרות של הישיבות הטובות, או מלכתחילה לשלוח למקום שבו הרמה הלימודית מתאימה לו יותר?
ראש הישיבה נחרץ בתשובתו: "האם יש שם, במקום החלש, יראת שמים ומידות טובות? אם יש יראת שמים והוא מרגיש שם יותר טוב – זה טוב מאוד".
יש בחורים שקשה להם הלימוד. הם אומרים שאין להם טעם בלימוד, אין להם את הערבות והמתיקות והם לא נהנים. מה עושים איתם?
"שילמד גמרא רק עם רש"י. שלא יתעמק, שילמד בפשטות. זה לימוד שמאוד מאוד מושך".
אבל בישיבה לומדים את הכל בעיון…
"הוא ילמד בחברותא, רק גמרא. עם רא"ש, עם רש"י אולי תוספות. ולחזור הרבה על הלימוד. חזרות"…
כלומר, בחור בישיבה גדולה שיש לו יותר משיכה ללמוד הלכה או בקיאות, ויותר קשה לו ללמוד בעיון – שילמד הלכה, למרות שסדרי הישיבה קבועים?
"שילמד בקיאות. צריך ללמוד לפי הטבע שלו, היכן שהכוח שלו"…
עוד נחזור להמשכו של השו"ת המאלף שאליו זכינו בקודש פנימה, שכל מילה בו – מקפלת בתוכה עולם ומלואו.
• • •
תורתו של רבי גרשון – עד היום היא זמינה ומוכנה ללמד ולאלף תלמידים הצעירים ממנו בלמעלה משמונים שנה, הזוכים להתבשם מתורתו של זקן מרביצי התורה שבדור.
מאות בחורים צעירים מגיעים מדי אלול לישיבה ושומעים שיעור מפיו של רבי גרשון, בדיוק כמו לפני חמישים ושישים שנה. בחודשים הראשונים של זמן חורף הוא מקבל מדי אחר הצהריים בסלון ביתו קבוצות של שישה-שבעה תלמידים חדשים. הוא שואל כל אחד בנפרד לשמו, ומתעניין מי הם החברותות שלו בשלושת הסדרים בישיבה. בהמשך הוא מדבר איתם על הסוגיה הנלמדת בישיבה, מציע להם שיגידו משהו על השיעור, ובודק כל תלמיד ותלמיד – מה הוא לומד ואיך הוא מרגיש.
בישיבת פוניבז' ההנהגה היא שאין פיקוח צמוד על כל בחור, אבל רבי גרשון מינה כמה אברכים שידאגו לבחורים בשיעור שלו. הם שדואגים שלכל אחד יהיה חברותא, למשל, והם האמונים לעקוב ולדאוג שלכל אחד תהיה כתובת ואוזן קשבת כדי לדאוג גם ל'דברים הקטנים' המטרידים בחור בעת לימודו בישיבה. בעיקר הוא מכוון את הצוות לפנות לבחורים המתביישים לפנות אליו עצמו בעניינים אלה.
קשה שלא להיזכר בדברי חז"ל על משה רבנו שדאג לצעירי הצאן, לגדיים הרכים שבעדרו – ובעקבות כך נמצא להיות ראוי להנהיג את כל ישראל. הדאגה ל'בחורים' שלו, כוללת למשל דלת פתוחה והעדפה של בחורים צעירים אלה על פני כל השאר. בשעות קבלת הקהל, כאשר רבים צובאים על דלתותיו לקבלת עצה וברכה, לעיתים מספר האנשים גדול מכוחותיו של ראש הישיבה, וחלק נדחים ליום אחר, מכורח הנסיבות; אבל כאשר יגיע תלמיד מהשיעור שלו, הוא יקבל עדיפות וייכנס לפני כולם.
זקן יושב בישיבה. בלימוד בביתו
רגישות
'דם יהודי נשפך בכיתה'
מעת פרוץ הקורונה, ראש הישיבה שומר בצורה מוחלטת על הוראות המומחים בעניין הריחוק החברתי הנדרש מחשש להדבקה. אבל איך אפשר שלא להיות בקשר עם התלמידים? לכן הוקמה המחיצה השקופה המפורסמת, המחלקת את חדרו לשניים – הוא יושב מעבר אחד של המחיצה, ואילו התלמידים יושבים מעברה האחר. כדי שיוכלו לתקשר בצורה ברורה בלי צורך להגביה את הקול, הותקנה מערכת של מיקרופונים המאפשרת לתקשר בצורה רגילה ורגועה.
סיפור מדהים קרה לפני כמה שנים, כאשר ראש הישיבה חש שלא בטוב ושכב חלוש במיטה, ובאופן חריג אף לא מסר שיעורים באותם ימים. לפתע נשמעו נקישות בדלת, ותלמיד שהיה במקום ביקש לפתוח את הדלת. ראש הישיבה עצר אותו וירד בעצמו מהמיטה, ניגש לדלת ואמר לדופק: "איני חש בטוב, אנא אם תוכלו לבוא במועד אחר". כעבור דקות אחדות שוב נשמעו דפיקות בדלת, ושוב קם ראש הישיבה בעצמו מהמיטה, ניגש לדלת ואמר לדופק: "איני חש בטוב, אנא אם תוכל לבוא במועד אחר". כך חזר על עצמו המקרה כמה וכמה פעמים.
התלמיד לא יכול להתאפק ושאל: "מדוע ראש הישיבה צריך לקום כל רגע מהמיטה במיוחד בשביל לפתוח את הדלת? הרי להשיב לדופקים כי אינו חש בטוב ושלא מתקיימת בימים אלו קבלת קהל גם אני יכול?"
אמר לו ראש הישיבה: "יש בחור מבוגר שנועד לדבר איתי היום. אני חושב שתהיה לו הרגשה הרבה יותר טובה, אם הוא ידפוק בדלת ואני אפתח לו בעצמי. זה יכבד אותו ויראה לו שהתכוננתי לבואו".
אברך ממקורביו של ראש השיבה הסתפק אם לעבור דירה וביקש להתייעץ. הוא הכין מראש רשימה מושכלת ובה כחמישה עשר שיקולים לכל צד בספקותיו. בשולי השיקולים הוסיף שיקול קצת תמוה: "התארחתי פעם באזור הדירה, והשכנים טענו שהילדים שלי עושים רעש בחצר".
ראש הישיבה קרא את הפִסקה, נבהל ושאל: "עושים רעש? רוץ לשאול רב!"
הרב ששמע את השאלה פסק שאין כל בעיה, והאברך חזר לראש הישיבה, אבל רבי גרשון קרא פעם נוספת את הסעיף האחרון ונבהל מחדש. פשוט נבהל: "זה עושה רעש לשכנים! מציק להם… חלילה! תתרחק משם! אל תצער יהודים!"
באחד הימים שאל אותו אברך שאלה רגישה: באחד ממוסדות ה'חינוך העצמאי' פוטרה מורה, ורעייתו התבקשה למלא את מקומה.
"חלילה!" נרתע ראש הישיבה. "דם יהודי עדיין מבעבע שם בכיתה"…
"אבל המורה פוטרה ללא כל קשר לרעייתי! היא פוטרה לפני שהוצעה לה המשרה", טען האברך.
"זה אמנם נכון", השיב ראש הישיבה, "מן הסתם גם נאלצו לפטר אותה… אבל אברך כמוך, נו, שמור על עדינות הנפש. דם יהודי נשפך שם!"
לכל יהודי שמגיע אליו ושואל שאלה, מתייחס ראש הישיבה באופן מיוחד ובודק ומברר את כל הפרטים של השאלה. הוא גם ניחן בשפה המשדרת אפילו לפשוטי עם, ולאנשים שרחוקים מהוויות הציבור החרדי, את הפשטות והישרות, והם כל כך מתפעלים ממנה. לכולם יש מקום בביתו, וכולם מרגישים שם רצויים ושיש להם מי ששומע אותם ואת מצוקותיהם. לדברי ראש הישיבה, גם מי שעוסק לפרנסתו, כשהוא עושה מה שיכול, מה שמתאים לו – קדוש ייאמר לו.
הנהגה שיורדת עד לפרטים הקטנים. מדריך בביתו את חברי הכנסת של דגל התורה
הדרכה
'סיום ש"ס? בלי מתח'
בשיחה המאלפת במעונו, נשאל ראש הישיבה:
יש בחורים שיש להם שאיפה לסיים ש"ס. יש עניין לעודד את זה?
"בטח, אבל לא בלחץ ובמתח, אלא רק אם זה מגיע מתוך רגיעה. צריך להתייעץ עם ראש הישיבה שלו אם זה טוב לו".
כמה צריך להקפיד עם בחורי ישיבות על העניין של ללבוש כובע וחליפה מחוץ לישיבה בכל מקום, בפרט מול בחור שטוען כי 'קשה לו עם זה'?
"צריך להסביר לו את החשיבות".
יש ילד שלא רוצה ללכת לתפילות ומעדיף להישאר בבית. האם יש עניין ללחוץ עליו שיגיע לבית הכנסת?
"לא. בלי כפייה. הטבע שהוא יעשה את מה שאבא שלו עושה".
ילדים שמתקשים לשבת בשולחן שבת או בשולחן הסדר הרבה זמן, הורים שואלים מה לעשות, האם לתת להם לשחק בזמן הזה?
"בכפייה אי אפשר".
• • •
ובהתאם למה ששמענו בחדר לימודו – לראש הישיבה עמדה ייחודית בכל הקשור לבחורים שפחות מצליחים בלימוד העיון, אף על פי שכל הרבצת תורתו של ראש הישיבה משך שבעים שנה חותרת לעומק העיון.
לאלו שפחות מצליחים בלימוד עיוני – מורה ראש הישיבה להשקיע במה שמתאים להם. אחד הדברים שהוא חוזר עליהם שוב ושוב הוא שלימוד חייב להיות "לפי טבעו". לדעתו, מי שלא יכול ללמוד עיון – אסור לו ללמוד בעיון, אלא שילמד בקיאות או הלכה – לפי טבעו.
ראש הישיבה שליט"א ידוע בזהירותו הרבה והקפדנית שלא להחסיר סדר מסדרי הישיבה. עד היום, לאורך ימים טובים, הרי הוא בחינת 'זקן ויושב בישיבה' כבחור צעיר עול ימים. גם בימי 'בין הזמנים' מתקיים בביתו המשך לשיעורים שנמסרו במהלך ה'זמן', בהשתתפות כחמישים תלמידים. אין הפסק ברצף אפילו ליום אחד. השיעור נמשך עם כל משתתפיו מדי יום, אפילו ביום בדיקת חמץ.
באחד מימי 'בין הזמנים' של חודש אב, כששהה למנוחה בבית נכדו הגאון רבי אהרן וייס, מראשי ישיבת מיר ברכפלד, אמרו לראש הישיבה, כי בשעה חמש הרכב יהיה מוכן לקחתו לאן שצריך. הוא הגיב בתמיהה: "שעה חמש? זה הרי באמצע הסדר!"
אחד החידושים של ראש הישיבה – דבר שהתפשט בכל עולם הישיבות רק בעשרים השנה האחרונות – זה סדר לימוד בפורים. בישיבות רבות, ובישיבת פוניבז' בראשן, בליל פורים בית המדרש מלא וגדוש בלומדים – מחזה שעד לא מזמן לא היה אפילו בגדר חלום. אבל העידוד והדגש המיוחד שראש הישיבה שם על עניין זה – עשו את המהפך.
רבי גרשון גם מודע לכך שיש בחורי ישיבה או גם מבוגרים יותר הנמצאים במצבים רגישים, ויש צורך בבעלי מקצוע כדי שיטפלו בהם במקצועיות הנדרשת. משנשאל אם במצבים אלה מותר ללכת ליועצים ומטפלים שאינם 'משלנו', הוא מכריע בדרך כלל, שכשיש צורך לאיש מקצוע – אסור להתפשר וללכת למישהו שלא התמקצע בנושא. כמדומה שהוא מהיחידים שנוהג לשלוח להתייעץ עם אחרים, כאשר הוא אומר עם מי להתייעץ. בנושאים חינוכיים הוא שולח לעיתים את שואליו למחנך הרב משה בלוי, ובשאלות של חינוך הבנות – הוא שולח לרבנית דיסקין.
אחד הנושאים שראש הישיבה רואה בהם יסוד לכל קומתו של יהודי ובן תורה בפרט, זה מידות טובות. הוא מדגיש ללא הרף שעל כל אדם ללמוד מוסר, אפילו כמה דקות ביום. אבל 'ספר המוסר' החי, ראש הישיבה עצמו, בהנהגותיו המופלאות מראה לכל איך על האדם השלם להתנהג.
גם את הספדו במסע הלוויית מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי זצוק"ל, הקדיש יבדלח"א ראש הישיבה להטמעת חשיבות לימוד המוסר, לפי דרגתו ועניינו של כל אחד. מיליוני יהודים נחשפו, דרך השידורים החיים, לצורך לעדן את המידות, לרומם את דרך החיים ולחזק את הקשר עם הקב"ה, דרך לימוד המוסר.
הבחורים הצעירים קודמים. הגרי"ג בהיכל ישיבת פונוביז'
כהלל בשעתו
להקשיב לכל טרדן
ורבי גרשון שליט"א – סבלן גדול הוא, עד מאוד, ממש כהלל בשעתו.
עד לפני שנים אחדות היו טיפוסים שונים, מעורערים בנפשם, מתקשרים מדי יום ביומו לראש הישיבה ומרבים לשוחח עימו זמן ארוך על דא ועל הא. ראש הישיבה היה יושב ומקשיב לדבריהם באריכות ובסבלנות.
היה בחור קשה-יום שהיה רגיל להטריד את ראש הישיבה חדשים לבקרים, וברוב סבלנות מעולם לא דחה אותו, אלא תמיד קירבו בעבותות אהבה.
פעם, במהלך לימוד בחברותא עם תלמיד, בא יהודי המוכר כמוכה סבל לביקור בבית ראש השיבה. במשך חצי שעה ישב ופטפט איתו, הוציא את זעמו ותסכולו על דבר פלוני ועל בעיה פלמונית. הדבר אמנם הפריע מאוד לראש הישיבה, אך כדרכו שתק וגילה עניין בדברי אותו יהודי. "זה מצוות עשה של גמילות חסד שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", הסביר. "אין מי שיקשיב לו".
אחד מתלמידיו סיפר, כי הקשר ההדוק שלו עם ראש הישיבה החל בעת שפנה פעם בבקשה ללמוד עימו בחברותא בשבת. באופן נדיר, ראש הישיבה הסכים. בתחילת הלימוד ביקש ממנו שיאמר לו את שמות הבחורים מבני הישיבה שלדעתו זקוקים לעידוד, כדי שיוכל לעודדם. התלמיד השיב בחיוך: "אני! אני זקוק לעידוד!"
בתגובה, חייך ראש הישיבה ואמר: "נו, הרי בידך להתעודד. זה 'בידך'. אך אני שואל על מי שאינו יכול לעודד את עצמו וזקוק לעידוד מבחוץ. אני מבקש ממך משום כך שאינני מכיר היטב את הבחורים, אך אתה תוכל להיות לי לעזר בעניין הזה".
בסוף הלימוד ביקש ראש הישיבה, שבכל שבת יביא לו לפחות שני שמות של בחורים שזקוקים לעידוד. כך נמשך הדבר שנתיים.
ראש ישיבת 'נחלת בנימין' הגאון רבי דניאל יעקובוביץ, מספר כי ראש הישיבה אמר לו פעם בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל, כי תפקידו של כל ראש ישיבה ור"מ הוא להיכנס לבית המדרש בבוקר, במחשבה למי הוא יכול לעשות היום פה טוב, לחפש כל הזמן לעשות טוב לשוהים בה. לחיות בתחושה כי ישיבה היא מקום שאפשר לעשות בו המון טוב, יש בה הרבה אפשרויות לעשות טוב.
טביעת העין שלו בזיהוי קשייהם של בחורים – עצומה היא ומפעימה.
אחיינו, הגאון רבי אברהם דיסקין, ראש ישיבת 'אור שמואל' בירושלים, מספר על בחור שלמד בישיבתו ולאחר כמה שנים עבר לישיבת פוניבז'. הוא היה מתמיד עצום, ששקידתו הייתה לשם דבר. תקופה קצרה לאחר שהגיע התלמיד לישיבה, ביקר הגר"א דיסקין אצל ראש הישיבה, ואלה הדברים ששמע ממנו: "אצל בחור פלוני הבחנתי כי ההתמדה אצלו אינה טבעית. חוששני כי אם ימשיך כך הוא עלול ליפול".
לאחר שנה וחצי, הבחור אכן צנח והגיע לאפיסת כוחות, עד שבקושי רב הצליח לחזור למסלול לאחר תקופה ארוכה. הרב דיסקין אומר: "התפעלתי מעצם העובדה כי אני הכרתי את הבחור שלוש שנים ולא עלה בדעתי כי התמדתו אינה טבעית, ואילו ראש הישיבה הכיר אותו בקושי חודשים בודדים, כאחד מתוך מאות בני השיעור, וכבר מתחילה הצליח לזהות שההתמדה שלו אינה טבעית".
פעם נזקק הגאון רבי אברהם כהנמן זצ"ל, נשיא הישיבה, לנסוע לחוץ לארץ בדחיפות, ולכבודו הקדימו את כל הבחינות של קבלת הבחורים לישיבה. בתוך כמה ימים נבחנו מאות בחורים שביקשו להתקבל לישיבה. קבוצת בחורים מישיבה קטנה פוניבז' פנו לראש הישיבה, מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, בטענה כי הם אינם מסוגלים להספיק להתכונן בתוך ימים אחדים למבחן על חומר כה רב. רבי מיכל יהודה הורה להם להיבחן רק על שני דפים בלבד.
שמונה בחורים הגיעו להיבחן אצל ראש הישיבה רבי גרשון, והוא שאל: "על מה אתם נבחנים?" הם אמרו כי רבי מיכל יהודה הורה להם להיבחן רק על שני דפים. ראש הישיבה הוציא גמרא מהארון, פתח את הגמרא וביקש מהבחור שישב ראשון להתחיל לקרוא את הגמרא. כעבור דקה עצר אותו: "מספיק!" מהשני ביקש לקרוא רש"י ותוספות. כך, כל אחד משמונת הבחורים קרא קטע אחר. לאחר מכן סגר ראש הישיבה את הגמרא, שאל עוד שאלה או שתיים, ולאחריהן אמר: "זהו, נגמר המבחן".
הם היו בהלם מוחלט ויצאו עליזים בתחושה שיצאו 'בזול' מהמבחן הגורלי בחייהם. למחרת הגיע רבי מיכל יהודה לישיבה ואמר לבחורים בהתפעלות: "אתמול שוחחתי עם רבי גרשון ונוכחתי כי הוא הצליח לאבחן את כל אחד ואחד מכם במדויק, יותר מכל הבוחנים שרגילים לבחון על כל הראשונים והאחרונים… רק מהקריאה לבד הוא הצליח לזהות את כולכם היטב"…
מי כאן הלל. מברך ילדי תשב"ר
הנהגת הציבור
הגראי"ל מעביר מושכות
עתה אנו מגיעים אל ההווה – כאשר עם הסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, חוסה עולם התורה בצל כנפי תורתו של ראש הישיבה כמנהיגו של עולם הישיבות.
הכניסה הרשמית אל ההנהגה הציבורית – אירעה לפני שבע שנים, בט"ז באייר תשע"ו, עת התקיים בביתו לראשונה כינוס של נשיאות 'ועד הישיבות'. מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, ש'ועד הישיבות' היה אז בנשיאותו, אמר שהוא מרגיש חלש מכדי להמשיך ולעמוד בראש הנשיאות וביקש שהכינוס ייערך בביתו של רבי גרשון.
בהמשך, גם ישיבות ה'מועצת' של 'דגל התורה' עברו להנהגתו. מאז הסתלקותו של מרן בעל 'איילת השחר' בחודש כסלו תשע"ח, התחלקה ההנהגה בינו לבין להבחל"ח מרן בעל ה'דרך אמונה', כאשר שני גדולי הדור מעבירים את משוכות ההנהגה זה לזה ומתעניינים לפני הכרעות זה בדעתו של זה.
רבי חיים ראה בעצמו אף מעין 'תלמיד' של רבי גרשון, בהיותו צעיר ממנו בכמה שנים, והוא נהג לספר: "כשהגעתי ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה – דודי ה'חזון איש' ציווה עלי לדבר בלימוד עם הבחורים הטובים בישיבה. בין השמות ציין ה'חזון איש' את רבי גרשון אדלשטיין ואמר לי: 'דָאס אִיז דֶער דמות פוּן דִי ישיבה (זוהי ה'דמות' של הישיבה)'. אני לא העזתי לגשת אליו, כי רבי גרשון נחשב בשעתו העילוי של הישיבה, והייתה בחינה של 'יראת הרוממות' לגשת אליו".
לעיתים, כאשר נתבקש רבי חיים לחתום על מכתב משותף עם רבי גרשון – הוא ביקש לכבד את ראש הישיבה לחתום לפניו, כשהוא מציין את הסיבה הזו.
וכדרך הנהגתו בשאלות פרטיות של שואלים שונים – אשר בפניהן פתוחה דלתו ללא הגבלה – כך גם בענייני ציבור. כאשר חברי כנסת או נציגי ציבור אחרים מגיעים אל ראש הישיבה להתייעץ כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, הוא בודק וחוקר ומשקיע את עצמו לתוך הבעיה, וככל הניתן הוא מבקש לראות מסמכים שאותם הוא קורא ובודק בעצמו בדקדוק.
בכינוס המפורסם שבו השתתפו שלוש מועצות גדולי התורה, חילקו את מקומות הישיבה סביב שלושה שולחנות ארוכים בצורת ח', כאשר כל 'מועצת' ישבה בצד משלה. לרוב נהוג בישיבות מעין אלו, שהנוכחים נושאים דברים בנידון, מה שנקרא 'לפרוטוקול', ובהמשך מפרסמים את 'החלטות הוועידה' המוכנות ומודפסות כבר מראש.
אלא שאצל רבי גרשון, אין דבר כזה של נאומים 'לפרוטוקול'. לאחר שנישאו דברים וכל אחד מגדולי התורה הבהיר את עמדתו, קם ראש הישיבה ממקומו, בצד של ה'מועצת' של 'דגל התורה', התיישב ליד כ"ק מרן האדמו"ר מגור ומרן האדמו"ר מוויז'ניץ, ופתח איתם בדיון על הנוסח המדויק שעליו יחתמו, ורק לאחר משא ומתן הגיעו לנוסח מוסכם לחתימה.
אחד ממלוויו מספר: "זה היה מחזה בהחלט לא שגרתי, לראות את ראש הישיבה עובר לשבת ליד האדמו"רים בעצמו, ללא כל מלווים ומשב"קים, ודן איתם בנושא. כמדומה שזו הייתה הפעם הראשונה, לבטח בעשרות השנים האחרונות, שלא חתמו על מכתב שהוכן מראש".
למעשה, כל מכתב ציבורי המוצג בפניו של ראש הישיבה לחתימה, הוא קורא בדקדוק ועושה בו תיקונים לפני החתימה. לאחרונה היה בבני ברק כינוס מטעמו של ארגון בני ישיבות, לקראת תחילת הזמן. בכותרת ה'קול קורא' שיצא לקראת האירוע, נכתב כי חובה על כל בחור ישיבה להשתתף בכינוס זה. הביאו את המכתב לראש הישיבה כדי שיחתום עליו. וכי מה טוב מכינוס כזה כדי לחזק את בני הישיבות לקראת תחילת הזמן? אלא שראש הישיבה תהה: "מה זה 'חובה להשתתף'? מי קבע חובה זו? צריך לכתוב שכדאי להגיע, אבל לא שחובה…
גם כאשר מזכיר 'מועצת גדולי התורה', מגיע להתייעצות כשהוא מצויד בדפים שעליהם הוא רשם את הנושאים השונים – לוקח ראש הישיבה את הדפים מידו ומעיין בהם, ובעת הצורך מגיה ומתקן את מה שלדעתו צריך לשנות.
הנהגת עולם התורה. באסיפת חברי נשיאות ועד הישיבות שנערכה בביתו בהוראת מרן הגראי"ל שטיימן זצ"ל
גיוס
פגישות ללא תיעוד
אחד הנושאים שעומדים על הפרק זה כמה שנים – הוא סוגיית החוק לגיוס בני הישיבות, על כל גלגוליו. בעניין זה מתייצבים במעונו של ראש הישיבה רבני 'דגל התורה', חברי הכנסת של התנועה ועסקניה, כדי להימלך בדעת תורה ולשמוע את הכרעותיו הבהירות. של ראש הישיבה. גם מנהל 'ועד הישיבות' הרב חיים אהרן קאופמן באופן קבוע, כשבידו ערמת מסמכים. רבי גרשון עובר בעיון על כל דף ועל כל מסמך, מברר כל נקודה עד למיצוי, שואל על כל הפרטים, ורק אז מכריע.
מרובן של הפגישות וההתייעצויות האלה – אין כל תיעוד. הסיבה: ראש הישיבה אומר לנציגים שלא לפרסם שום דבר בתקשורת. למרות הגיל המשייך אותו לדור אשר לא ידע את התקשורת ונזקיה – הוא מודע עד הסוף איך המדיות עובדות וכיצד הדברים מתפרסמים במהירות הבזק. הוא נוהג להדגיש שפרסום רק יכול להרוס, ומחשבן בדיוק מה יקרה אם תפורסם הפגישה, כשלדבריו, כל סוג של פרסום כזה – רק יהרוס בסופו של דבר.
הייתה פגישה שבה השתתפו כמה וכמה מגדולי ישראל. כל אחד מהנוכחים נשא דברים קצרים, כדי שלא לעכב אותם ולבזבז את זמנם היקר. עד שהגיע אחד הדרשנים והתחיל בנאום ארוך ומפורט, שבו הוא מספר על פרטים שהארגון עוסק בהם. לאחר חמש דקות של נאום – כאשר כל השאר הקפידו שלא לעבור את הדקתיים – רמזו לו לקצר. הוא הנהן בראשו והמשיך בדבריו… חלפו עוד כמה דקות, ואחד הנוכחים שם לו יד על הכתף, כדי שיבין את הרמז. הדרשן לא הבין רמזים, ורק לאחר דקות ארוכות נוספות הוא סיים.
בכל אותו הזמן היה ראש הישיבה מרוכז בנואם, מאזין לדבריו בקשב רב. לאחר שסיים, כאשר כולם שמו לב שהוא התבקש כמה פעמים לקצר – אמר לו ראש הישיבה: "זה היה כל כך מעניין, איזו דרשה יפה!" בהמשך הוא בירר אצל הדרשן עוד פרטים על הארגון, כשברור לגמרי שראש הישיבה מודע כבר לכל הפרטים ומכיר את הסיפורים. כפי הנראה הוא ראה שלוחצים עליו לסיים, ורצה לפייסו בדברים.
שיעור מיוחד מוסר מרן שליט"א במשניות טהרות לבני משפחתו הענפה, שיעור המתקיים מדי מוצאי שבת בביתו, ועוד שיעורים רבים בכל מקצועות התורה. שיחתו השבועית, המתקיימת מדי יום שלישי בערב בביתו – מפורסמת מאוד, והיא מושכת אליה מחנכים וראשי קהילות. בשיחה הזו הוא נדרש פעמים רבות לנושאים אקטואליים העומדים על סדר היום, והתקשורת מחכה ועוקבת בדריכות אחר דבריו על הנושאים הרלוונטיים מדי שבוע בשבוע.
כבוד חכמים. עם הגר"ד לנדו, ראש ישיבת סלבודקה
מכיוון שהוא מודע לפרסום דבריו, רבי גרשון נזהר באופן קיצוני שלא לומר דברים שיכולים להתפרש בצורה לא נכונה, בשוגג או במזיד. לעיתים הוא יישאל שאלה ויבחר שלא לענות עליה בכלל, או למצער – להפנות את השואל למישהו אחר.
הדברים שנאמרים בשיעורו השבועי – מתפרסמים מדי שבוע בעלון המכונה 'דרכי החיזוק', הנחשב לפופולרי מאוד בעולם התורה, ושמלבד תפוצתו בכל עיר ויישוב בארץ הקודש הוא מופץ באמצעות הדואר האלקטרוני לרבבות מנויים קבועים. העלון אף מתורגם ומופץ באמצעות מהדורות באנגלית, ומדי פעם גם בצרפתית, רוסית וגרמנית, למנויים ברחבי העולם.
בחודש תמוז תשד"מ התקיים בירושלים כינוס זיכרון מיוחד לרגל מלאת חמש שנים להסתלקותו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל. המארגנים הזמינו את ראש הישיבה למסור את השיעור המרכזי, ואת הגאון רבי יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת 'קול יעקב', למסור את השיחה המרכזית.
אחיינו של ראש הישיבה, הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א, שהתגורר באותה תקופה בשכונת בית וגן בירושלים, התלווה אל הרב עדס בנסיעתו חזרה הביתה. בדרך אמר לו הרב עדס בהתפעלות: "הציבור לא קולט מי זה רבי גרשון. הנה כעת בכינוס הוא מסר שיעור של חצי שעה והציבור לא קלט את עומק הדברים, את העוצמה שבדברים. בצורה הפשטנית שלו, השווה לכל נפש, שבה הוא רגיל להרצות את הדברים הוא מצליח להטעות כאילו הכל פשוט, הכל קל. אך למעשה יש כאן עומק לא רגיל, סברות עצומות, יסודות גדולים, אני הייתי עושה מזה ארבעה שיעורים כלליים".
את דעתו של הרב עדס, אגב, על גדלותו של ראש הישיבה אמר פעם למלוויו של ראש הישיבה: "כבר שנים אני סבור, כי יש לברך על רבי גרשון 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו'".
פתרון דילמות
לקבל ילדים 'מודרניים'
עתה אנו יושבים בחדרו של מרן ראש הישיבה ושומעים דברים מאלפים.
יש השואלים אם נכון לשחק עם הילדים, להקדיש להם זמן – גם כאשר הדבר בא על חשבון הזמן של לימוד תורה. יש בזה ביטול תורה?
"שיטייל עם הילד, שיספר לו סיפורי צדיקים, היסטוריה".
ולשחק איתו?
"לא, זה לא מכובד, ילד הוא לא כמו האבא, שמשחק איתו".
איך מחנכים בנות בענייני צניעות הלבוש, באופן שזה יגיע מרצון?
"שיהיה בלי כפייה. אפשר להתייעץ עם הרבנית דיסקין".
איך מתייחסים לילד בחיידר שהוא שלומד טוב מאוד, אבל מבחינת מידות הוא מציק ופוגע ומעליב אחרים?
"צריך להסביר לו שהוא פוגע בשם הטוב שלו".
האם נכון בחיידרים להקדיש זמן ללמד איך להתנהג ואיך להתייחס לחברים, להקדיש זמן בשיעורים מסודרים?
"בוודאי, זה דבר שצריך לעשות".
בעמותה שלנו, 'לב אל הנשמה', מטפלים במקרים שלפעמים מבררים בהנהלות של מוסדות על משפחות שהן מאוד מודרניות, אבל הילד הוא טוב. האם יש לעדכן את ההנהלות על מצב המשפחה? כי יש הורים שלא רוצים שיקבלו ילדים אלה למוסדות שלהם.
"אז למה לא לקבל אותו?"
בכיתות רבות, יש ילדים שקשה להם בהבנה, ויש גם ילדים חכמים. האם המלמד צריך להתייחס לאלה שמתקשים, על חשבון של הילדים המוכשרים יותר?
"בוודאי שצריך להתייחס להם. אפשר להתייעץ עם הרב משה בלוי".
• • •
תפיסת חינוך מפתיעה וייחודית. במסירת שיחה בפני בחורים ואברכים בהיכל 'אוהל קדושים' של ישיבת פונוביז'
כמדומה, שרוב השפעתו של ראש הישיבה על הציבור הרחב – היא בדרכי החינוך שאותן הוא מתווה ללא הרף. רבי גרשון נודע כתל תלפיות בעניינים אלה לכל דורש.
רגישותו להוצאת בחורים מהישיבות – נודעת בשערים, ושוב ושוב שומעים ממנו אנשי חינוך כי סילוק של בחור מהישיבה הוא קו אדום.
אין ספור סיפורים של ראשי ישיבות, ר"מים ואישי חינוך שעולים ליטול עצה מראש הישיבה מעידים – כי הוא מתנגד בנחרצות להרחיק בחור, לבזות בחור או להענישו באופן שיגרם לו בושה, לפני שווידאו פעם אחר פעם כי מוצו כל האפשרות האחרות, שמסוגלות לעזור ולטפל בו. אין אצלו מושג כזה – להורות בהינף יד: 'הוא לא מתאים', 'הוא מזיק', 'לשלוח אותו מהישיבה'. כל מקרה נשקל לגופו בצורה מדוקדקת ששואבת ממנו כוחות רבים, לפעמים עד קצה היכולת ממש.
תלמיד חכם ידוע המתעסק רבות בחינוך, מספר ל'משפחה': "פעם ישבנו אצל ראש הישיבה בנוגע לטיפול בשני בחורים, והוא התווה את דרכי הפעולה בצורה מדויקת. למחרת, בשמונה וחצי בבוקר, התקשר ראש הישיבה אלי ואל עמיתי שהיה אצלו אמש בביקור, וביקש שנעלה אליו שוב.
"כשעלינו לביתו, ראש הישיבה אמר לנו בחיוך כי השתנו התוכניות: 'אחרי שעזבתם את הבית חשבתי, כי אם פלוני ידבר עם הבחור, הוא מן הסתם יגיב בצורה כזאת, ואם כן – לא תהיה לכך תועלת משמעותית. לכן חשוב כי דווקא אלמוני ידבר עימו, ואז הבחור לא ירגיש שהעירו לו, ומצד שני בפועל הוא יקבל את ההערה בצורה עקיפה. כך תהיה תועלת בדבר' ".
חבלי משיח
'ללמוד תורה ומוסר'
הנה פרט שעשוי להיראות כשולי במשנת חייו של רבי גרשון, אך מאוד מאפיין אותו: כבר עשרות שנים הוא משמש בעל תוקע בישיבה, עד לימים אלה ממש. ה'חזון איש' הלך במיוחד כדי לשמוע את התקיעות שלו – והוא נחשב לאחד מבעלי התקיעה הטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם, למרות גילו וכוחות גופו הדלים.
ההסבר הוא פשוט: הגמרא אומרת שתקיעת שופר היא 'חכמה ולא מלאכה'. כאשר אתה יודע איך לעשות זאת, אין שום צורך להתאמץ. ראש הישיבה, אגב, מלמד כל שנה תלמידים צעירים – שכאמור זוכים אצלו לדלת פתוחה, כתלמידיו בשיעור – שרוצים ללמוד איך תוקעים נכון בשופר בלי להתאמץ. הוא מדגיש, שמי שחש צורך להתאמץ, סימן שאינו תוקע נכון. זו חכמה, לא מלאכה.
אם תרצו – זה כל ההסבר להנהגותיו של ראש הישיבה והוראותיו לציבור בענייני חינוך ושאר ההנהגה של בן תורה: חכמה ולא מלאכה. כאשר ברור מה ואיך צריך לעשות – אין בזה שום מאמץ מיותר. אם כן מרגישים מאמץ, סימן שמשהו לא נעשה כנדרש. כי גם חיי התורה הם חכמה ולא מלאכה.
• • •
הרבה אנשים, גם ילדים ונערים, בכלל עם ישראל, נמצאים בחרדות ובפחדים בגלל המצב. כולם רוצים שכבר יבוא המשיח, שתבוא הגאולה. מה ראש הישיבה יכול לומר לעם ישראל גם כדי להירגע ולעשות למען לקרב את הגאולה?
"ללמוד תורה וללמוד מוסר".
וההדרכה הזו – ללמוד תורה וללמוד מוסר ולהינצל מחבלי משיח – הדהדה במוחנו עוד שעות רבות לאחר שיצאנו מביתו בחרדת קודש.
