התיישבות צעירה או מאחז • כך מתנהלים החיים ביישובים המבודדים ביהודה ושומרון
בודדים על צלע הר, עם כתובת מגורים של יישוב סמוך, ללא פיתוח סביבתי או חיבור למערכת החשמל והמים. תושבי ארבעה יישובים מתארים את חיי היום-יום בצל הקשיים, התקווה והאמונה היוקדת
גבעה קטנה, שניים-שלושה מבנים חד קומתיים מעץ או מפנלית שנטועים בשטח הררי פתוח. לפעמים יש גם בית כנסת שמשמש מוקד משיכה לצעירים מכל האזור.
כך נראה היישוב חומש שעלה השבוע לכותרות עם הירצחו של יהודה דימנטמן הי"ד, אברך שהיה בדרכו הביתה לאחר יום לימודים בישיבה שהוקמה ביישוב חומש. כך נראים עוד עשרות יישובים (מאחזים) שפזורים בשטחי יהודה ושומרון.
קיימים יישובים רבים מכונים 'התיישבות צעירה'. הם עדיין לא חוקיים, אף שחלק מהם עלו על הקרקע לפני עשרות שנים. מי שמתגוררים בהם לא זכאים לשירותי דואר, חשמל ומים. אין בהם מוסדות חינוך וגם לא קופת חולים. לגבי חלק מה'התיישבות הצעירה' יש דיונים משפטיים אם להכשיר אותם.
מכיוון שצה"ל מונע הובלת קרוואנים ברחבי יהודה ושומרון ללא היתר, התושבים בונים את ביתם בעצמם – החל מחלקי קרוואן שמחוברים בשטח וכלה בפנלית ובבתי עץ, שנמצאים בעיקר במאחזים.
תחנה ראשונה
משפחת מלט, גאולת ציון
רוח עזה נושבת, סוחפת בחוזקה את כל מה שזז. הקור עז, וגשם זלעפות יורד ללא הפוגה, משקה בנדיבות את ההרים הנישאים ואת הגבעות המוריקות.
לא קל לטפס ליישוב 'גאולת ציון'. כדי לחזות בשלושת המבנים החד קומתיים הנמצאים בפסגה יש לבוסס בבוץ הכבד, להעפיל במעלה ההר בדרך עפר לא סלולה. גם היישוב עצמו לא מציג ציוויליזציה כלשהיא. אין כביש או מדרכה, גם לא גדר ביטחון או עמוד תאורה. היישוב עצמו כולל שלושה בתים בלבד אף על פי שהוקם לפני עשר שנים. שתי משפחות מתגוררות בהם, וב'בית' נוסף מתגוררות בקביעות ארבע נערות נוספות, ועוד כמה באות מדי פעם כדי לחזק את המקום.
שרה מרים מלט מתגוררת באחד הבתים הללו. בית עץ פשוט, חד קומתי. כזה שמזכיר בקתה ציורית עתיקה בלב ההרים ולא בית שבו גרים הורים וילדים קטנים במאה העשרים ואחת.
"היה לנו בית הרבה יותר טוב, של בטון ופנלית", מספרת מלט, "אבל לפני שלושה שבועות הרסו לנו אותו. בעלי מתעסק בבנייה, הוא יודע לבנות בתים הרבה יותר מודרניים ועמידים, אבל זה מה שהוא הצליח להקים תוך יום-יומיים".
גאולת ציון
'גאולת ציון' עלה על הקרקע על ידי גיסה של מלט, בניהו מלט, ששאף להקים מאחז לשם מצוות יישוב ארץ ישראל במקום אסטרטגי מעולה. "הוא עצמו עזב את המקום אחרי שנה בלבד, אבל בעקבותיו הגיעו משפחות נוספות. המִנהל האזרחי לא ראה בעין יפה את התיישבות הזו, ולכן הרסו כל הזמן את הבתים. גם את המבנה ששימש כבית כנסת הרסו. לא פלא שכמעט כולם עזבו", מספרת שרה מרים בעוגמה.
לא קשה להבין את אלו שנשברו. החיים כאן באמת מאתגרים. במיוחד בחורף, שהרוח העזה לא מאפשרת כמעט לנשום.
את המים מעלה אבי המשפחה במכליות מהיישוב הסמוך. החשמל מסופק באמצעות גנרטור קטן, ומשתמשים בו רק בערבים. גז מסופק בבלונים, ומשפחת מלט משתמשת בו בעיקר לחימום הבית, בית עץ כזכור.
"יש לי מכונת כביסה, אבל היא צורכת הרבה חשמל, שעולה מאוד יקר", משתפת הגב' מלט. "לכן אני שולחת את הכביסה לנשים מהיישוב הסמוך. הן מכבסות ומחזירות לי אותה, ריחנית, מגוהצת ומקופלת".
הבן הבכור של משפחת מלט לומד בתלמוד תורה ביישוב הסמוך. שני הקטנים יותר לומדים בגן באותו מקום.
לא פשוט לילדים הללו ולהוריהם לשלוח אותם מדי יום ללימודים. למשפחת מלט יש רכב, מצרך חובה כאשר מתגוררים באמצע שומקום, אבל קשה מאוד לנסוע בו בדרך העפר המקרטעת והתלולה, שהופכת לבוצית בחורף. "אם אין טנדר, אנחנו פשוט עולים ויורדים ברגל", מספרת שרה מרים. "בחורף כשיש בוץ וגשם זה ממש סיוט". על מרפאה או צרכנייה אין אפילו מה לדבר. את כל התצרוכת הם קונים מהיישובים הסמוכים. רק תחשבו על הרעיון לרדת עם תינוק או ילד חולה על הידיים (עגלות נתקעות בבוץ) את כל המדרון התלול בבוץ, ברוח ובגשמים. אם נתקעים בבית בלי חלב או טיטולים לילדים, צריך רק להתפלל שלשכנים יהיה מיותר.
אחרי הצהריים הילדים משחקים עם החברים ביישובים הסמוכים – לוגיסטיקה מאתגרת במיוחד – או נשארים בבית. "כל המשחקים של הילדים התפזרו בשטח, כשהרסו לנו את הבית. חלק מהם נהרסו בגשם שירד והילדים הצטערו מאוד, אבל אנשים טובים מכל הארץ תרמו להם משחקים חדשים. לבן שלי היה טיול באותו היום, אבל כשראה את הדחפור הורס את הבית שלו, הוא לא היה מסוגל ללכת".
מטבע הדברים, שתי משפחות צעירות ועוד כמה בחורות לא מאפשרות קיום מניין במקום. עמישב מלט מתפלל ביישוב הסמוך בדרך כלל, או ביחיד, כשהוא לא מצליח להשיג מנין. "בשבתות או באירועים מיוחדים מגיעים אנשים לחזק את המקום", מספרת שרה מרים. "יש לנו עירוב גדול ומהודר, שגם אותו הפלסטינים דואגים לקרוע מדי פעם. אבל זה לא מרתיע משפחות להגיע למקום ולחזק אותנו. לפעמים אנחנו עורכים מסיבת ראש חודש, ואז אנחנו או המשפחה השנייה דואגת להביא למקום רב אורח".
ממה אתם מתפרנסים?
"בעלי עובד בבנייה. אני עצמי לא סיימתי את הלימודים שבהם התחלתי לפני החתונה, בתחום של כלכלה וניהול, אם כי לנהל בית כמו שלי צריך הרבה יותר מתואר. כיום אני מעבירה שיעורים והרצאות על ארץ ישראל ומדריכה סיורים באזור. אני עושה את זה בהתנדבות מלאה.
"מציאות החיים שלנו היא קשה ומאתגרת, אבל אני אישה רגילה. הגעתי מאשדוד, עיר גדולה ומודרנית. כמו כולם, אני אוהבת מקלחת חמה, חשמל תלת פאזי, ולא חיים בצל נרות בתוך מערות. אבל ברור לי שאני שותפה במהלך גדול שנועד להביא גאולה לעולם, ולהחזיר כל דבר לשורשו".
יש לכם פחד מערבים?
"אני מפחדת מערבים וגם מחושך וכלבים. אבל ללא הסבר רציונלי אני מרגישה כאן תחושת ביטחון יותר מאשר ביישוב מוקף גדר.
"הדבר היחיד שנותן לנו 'דלק' לחיים הוא הידיעה שאנחנו במעשינו ובעצם קיומנו כאן הולכים לקראת שינוי מדיניות כולל. אנחנו לא מסתפקים רק בבנייה בתוך תחום המושב שהוא אחוז וחצי מיישובי יו"ש. המטרה שלנו היא לדעת ולהרגיש ש'טובה הארץ מאוד מאוד', גם אם זה בית בודד בראש ההר".
תחנה שנייה
משפחת פולק, אחיה
הרב חנניה פולק משמש רב היישוב אחיה הנמצא ליד שילה שבבנימין, כאחד מתוך עשרה יישובים הנמצאים באזור.
"היישוב אחיה עלה על הקרקע לפני כ-25 שנים, על ידי הרב יוסי שוקר ז"ל", הוא מספר. "למרות הזמן הרב שחלף היישוב לא מוסדר. היו מעט מקרים של הריסות, אבל הם היו לפני שנים רבות ובאופן כללי ב"ה אנחנו לא סובלים מפינויים.
"היישוב במגמת גידול ב"ה, ובשנים האחרונות הכפיל את עצמו. כיום מתגוררות בו כשבעים משפחות, חלק מהן בבתי קבע וחלק בקרוואנים".
לדברי הרב פולק, "הבתים נבנים על אדמות מדינה, לפי תוכנית שמאושרת על ידי הנהלת היישוב והמועצה האזורית. רק החתימה של הממשלה חסרה, אבל בשביל זה צריך עוז רוח ותעצומות שלצערנו אין מספיק למנהיגים".
זוג צעיר או מבוגר יותר שרוצה לקבוע באחיה את מקומו מקבל אישור מהמזכירות לבנות בשטח, ובונה את הבית באופן עצמאי – בצורה אישית או באמצעות קבלן. "כל הבתים ביישוב וכן יתר העבודות שבוצעו במקום נעשו על ידי יהודים כחלק מתפיסת העולם של 'וחי אחיך עמך' והבנה שעבודה עברית היא חלק בלתי נפרד מהמאבק עם האויב על ארצנו", מספר הרב פולק.
אחיה
בדומה ליתר היישובים הלא מוסדרים, כתובת המגורים של התושבים נמצאת ביישוב סמוך. פעם או פעמיים בשבוע נוסע תושב אחיה כדי להביא את הדואר לכל התושבים. יש ביישוב גני ילדים, והילדים הגדולים יותר לומדים במוסדות החינוך שביישובים הסמוכים. באחיה יש צרכנייה שנפתחה רק השנה – מכולת בשירות עצמי.
אם תהיתם מה תפקידו של הרב ביישוב כזה, הרב פולק מציין כי הוא דומה לתפקיד של רב בכל מקום אחר. "יש שיעורי תורה, בכמות גדולה יחסית, שאלות הלכתיות ושאיפה גדולה להוסיף אור ותורה".
איזה סוג של משפחות מתגוררות באחיה?
"מדובר ביישוב דתי תורני. מתגוררים כאן אנשי אמונה, אברכים ואנשים שנהנים מיגיע כפיהם ועובדים בכל המקצועות החופשיים. יש גם מי שעוסק בחקלאות ומגדל פרחים".
זה המקום לציין כי יש מאבק אדמות בין היישוב לבין הפלסטינים באזור. "יש באזור רצף של כרמים ושל מטעי זיתים שנטעו יהודים, והיישובים הצעירים יחד עם החקלאות היהודית יוצרים בעצם רצף יהודי משמעותי שמונע השתלטות ערבית על השטח", מספר הרב פולק.
מה באשר לנושא הביטחון?
"'אם השם לא ישמור עיר שווא שקד שומר'. יש מצלמות אבטחה ויש שמירה של חיילים. אין גדר ליישוב, כחלק מתפיסה אידיאולוגית שיהודים לא צריכים לחיות מאחורי גדר, אבל אנחנו לא מרגישים פחד. מרגישים ממש כמו בבית".
למרות תחושת הביטחון, הרב פולק מדגיש שלתושבים יש ב"ה אומץ, גבורה ומסירות רבה שנדרשים כדי לגור ביישוב לא מוסדר. "אין כאן מדרכות וכבישים תקינים, אין מרפאה ביישוב, אין חיבור ישיר לחברת החשמל. יש יותר הפסקות חשמל מאשר בעיר. לפעמים הורסים את הבית שבנית והשקעת בו עשרות או מאות אלפי שקלים, אבל המטרה שלנו בעולם היא לא חיי נוחות בלבד, וזה חלק מהשליחות שלנו כאן בעולם – לבנות עוד מקום של תורה בארץ ישראל. המטרה הזו מעניקה את הכוח לצלוח את כל הקשיים מתוך אמונה בבורא עולם".
אחרי 25 שנה, מדוע היישוב שלכם עדיין לא מוכר?
"רק כי חסרה אמונה בצדקת הדרך ונחישות לחיות את האידיאולוגיה. יש מגמה של ממשלות ישראל לשמור על השקט עם האויב. גם כשבנימין נתניהו היה בשלטון הוא לא הסדיר את ההתיישבות הצעירה".
תחנה שלישית
משפחת ליבר, עוז ציון
היישוב 'עוז ציון' הוקם לפני שנה וקצת, ביום ה'שלושים' של הנער אהוביה סנדק ז"ל. יהודה ליבר ורעייתו שהגיעו לשטח היו אז הורים לתינוק קטן בן ארבעה חודשים בלבד. בהמשך הצטרף למשפחת ליבר תינוק נוסף, ולמאחז 'עוז ציון' משפחה נוספת המונה שני ילדים. הבית השלישי במקום שייך לחמישה בחורים שלומדים בישיבה במאחז, שפועלת בתוך הקרוואן שבו ממוקם בית הכנסת.
נוף מדהים נצפה מחלונות הבית. בשונה ממקומות אחרים, לא מדובר כאן בגבעה אלא בשטח מישורי יחסית, שנמצא בלב חורשה ירוקה קסומה, במיקום אסטרטגי שמשקיף על עשרות קילומטרים.
"היישוב הוקם למעשה לפני עשר שנים, בחג הסוכות", מספר יהודה ליבר. "הייתי כאן במעמד ההקמה, כנער בן 14. תמיד הייתה שם נוכחות יהודית, פעם יותר ופעם פחות. היתרון של המקום הזה נעוץ במיקומו האסטרטגי: על ציר 60, בדרך לבית אל".
ליבר, בוגר הישיבה התיכונית בבית אל וישיבת 'מרכז הרב' בירושלים, מרוצה מאוד מחבריו למאחז, הנערים שלומדים בישיבה בבית הכנסת. "מדובר בישיבה פעילה, שבה לומדים בחורים שלא נופלים ברמה הלימודית שלהם משום בחור בישיבה גבוהה. אלו נערים טובים, איכותיים, שמשלמים לאברך מכספם כדי שיבוא בקביעות למסור להם שיעורים. זה לא נוער מתמודד או נוער שוליים, כפי שמנסים לצייר את נערי הגבעות. לגרעין הזה של הנערים שמצאו כאן מקום לימודים מצטרפים נערים שמגיעים בערב אחרי העבודה כדי להצטרף ללומדים, או צעירים מזדמנים שמגיעים בשבתות.
"אין לנו מניין באופן קבוע, למעט בחופש, בחגים ובחנוכה אז באים הרבה אנשים ואין בעיה. כדי להתפלל אנחנו מצטרפים לתפילות בבית הכנסת שב'גבעת אסף'.
הבית של יהודה ליבר בנוי מפנלית. "הבית הקודם היה עשוי מעץ. הרסו לנו אותו בחודש תמוז, ואז בנינו את הבית הזה, שהוא מבודד הרבה יותר. הבחורים גרים עדיין בבית עץ ובסערה השבוע חצי מהבית שלהם פשוט עף, אבל הם שורדים.
"בכל מקרה, פגעי מזג האויר הם משהו שנסבל. קשה להשלים עם הפינויים שנעשים באכזריות. דפקו אצלנו בדלת בשש בבקר ודרשו שנתפנה כי הורסים את הבית. לבחורים התנהגו בצורה הרבה יותר קשה, הגיעו אליהם עם אקדח טייזר".
"גם החיבור לחשמל נמצא רק בבתי המשפחות. בבית שבו גרים הבחורים אין בכלל חשמל. הבחורים מתחממים מתנור עצים.
את המים הם ממלאים ממכלים גדולים שהם מביאים למקום. אם מכוונים את השעות בצורה נכונה הכל בסדר. דווקא להתחבר לגז הכי פשוט: חברת הגז מספקת להם בלונים ללא בעיה.
"כשעלינו למקום היה לנו קשה הרבה יותר: בית עץ בלי בידוד מינימלי. חיממנו אותו בתנור נפט והתעטפנו בשמיכות רבות. כך למעשה קמה כל ההתיישבות".
ממה אתם מתפרנסים?
"אני לומד בישיבה במקום, ובנוסף עובד במשרד יחסי ציבור. רעייתי שנמצאת כרגע בחופשת לידה לימדה עד החופשה באולפנת עופרה. הילד הגדול יותר נמצא במעון בגבעת אסף".
מבחינה ביטחונית, הצבא לא מבטח את המקום באופן מערכתי, אם כי לדברי ליבר מפקד האזור נותן בהחלט הנחיה לכוחותיו לתת תשומת לב למאחז. "בגבעת אסף הסמוכה יש שומר עם כיתת כוננות ונשק. אנחנו מסתפקים בהרבה פחות. האבטחה של הצבא תלויה מאוד במצב בשטח. אם יש בלגן לפעמים מוותרים עלינו".
אתם רגועים עם המצב הזה?
"אני רגוע, אבל אשתי פחות. לפני חצי שנה זרקו לנו בקבוקי תבערה לתוך הבתים. חלק מהבחורים קפצו מהחלון, חלק יצאו מהדלת. זה היה מפחיד. בלילות אנחנו שומרים בעצמנו. לפעמים מצטרפים נערים מיישובים סמוכים לפטרול ואז אני יכול לישון עוד כמה שעות. אבל אין ספק, מדובר בחוסר שינה כרוני. אין עם מי להתחלק בנטל. ביום יותר בטוח. הערבים יודעים שאם הם יגיעו לכאן לא נמתין להם עם כוס קפה. אנחנו לא מחפשים לריב, אבל גם לא פראיירים".
כמה זמן אתם חושבים להישאר כאן?
"אני מקווה להיות כאן הרבה זמן. התוכניות משתנות כל הזמן, אבל אני מאמין שעדיין יהיה כאן יישוב. זה לא משהו מופרך בעליל".
תחנה רביעית
משפחת קליין, גבעת אסף
'גבעת אסף' נחשבת למקום ותיק יחסית בהתיישבות הצעירה: עשרים שנה הוא על הקרקע, ומתגוררות בו כשלושים ושש משפחות.
הגבעה הוקמה לזכרו של אסף הרשקוביץ הי"ד, שנרצח בפיגוע ירי בכביש 60, בדרך לבית אל, כשנסע ברכב.
גבעת אסף הוקמה למעשה כשכונה של בית אל . היא מרוחקת מהיישוב הוותיק כארבעה ק"מ, או כשש דקות נסיעה בלבד.
"בשנתיים האחרונות הגיעו לכאן כעשרים משפחות נוספות", מציין הרב יינון קליין, רב היישוב. "בתי המגורים כאן הם רק קרוואנים. אין בנייה מאבן. מה שמייחד אותנו זה המרקם יוצא הדופן של התושבים: מזוגות צעירים שהתחתנו רק לפני שבועות ספורים עד למשפחות ותיקות. המשפחה המבוגרת ביותר שלנו היא בסביבות גיל השבעים".
גבעת אסף נחשבת לעשירה במיוחד במפת ההתיישבות הצעירה: ביישוב יש בית כנסת, מקווה טהרה, מעון, גינת משחקים וכביש סלול חלקית בתוך היישוב. במקום יש כולל אברכים פעיל המשמש כשלוחה של ישיבת 'מרכז הרב'. הילדים הבוגרים יותר נוסעים ללמוד בבית אל או במכמש.
גבעת אסף
מה הקושי לגור בכזה מקום?
"אנחנו בקרוואנים, לא בבתי אבן, וזה עולם שונה לחלוטין. יש לי כרגע בבית שלושה דליים במקומות שונים, בגלל דליפות מים מהגשמים. כשהמשפחה גדלה קשה להמשיך לחיות בקרוואן, מה שגורם למשפחות רבות לקום ולעזוב, כך שקשה יותר לבנות חיי קהילה. אין מכולת ומרפאה, וכל הילדים כמעט יוצאים מחוץ ליישוב. מי שאין לו רכב, ויש כמה כאלו, קשה לו מאוד. עם זאת, יש לנו חדוות יצירה שמאפילה על הקשיים. הקהילה קטנה וחמה, ועוזרים זה לזה בכל מה שאפשר.
"מבחינה רוחנית, אני מרגיש בגן עדן. התושבים הם בוגרי 'מרכז הרב' ו'הר המור', מה שגורם ליישוב להיות בעל רמה תורנית גבוהה מאוד. בשבתות בית המדרש מלא מפה לפה באברכים שמנצלים כל דקה פנויה ללימוד. אנחנו מיישמים את המשפט של ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל בצורה מיטבית".
אם כן, מדוע אתם נלחמים להסדרת היישוב?
"לא בשביל הנוחות שלנו. רק כדי שנוכל לבנות ולהתבסס כאן. בנינו בית כנסת בניגוד לחוק, מכיוון שהיה אסור לנו להביא קרוואנים".
מה ההבדל בינכם לבין המאחזים האחרים?
"מבחינה אידיאולוגית המניעים שלנו זהים. לאלו שמיישבים את המאחזים יש מסירות נפש מדהימה, הם צעירים יותר ומתמודדים עם קשיים אמיתיים בכל צורת החיים, ועם פינויים פעמיים בשנה בממוצע. רבים מהם מתגוררים בבתי עץ, ללא חשמל ומים".
