הרבה דמעות זולגות השנה מול נרות החנוכה. התודה על הניסים שנעשו, והתפילה על הניסים שאנחנו כל כך מחכים לראות, מקבלות משמעות עמוקה ולוהטת בחנוכה של שנת תשפ"ד | מול הנרות נשיר את הפיוט "מעוז צור", שנכתב מתוך עומק הגלות האחרונה ומתרגם את סערת הלב למילים. מילים שכדאי ללמוד ולהבין, כדי להתחבר עוד יותר אל עומקן | תכון בית תפילתי
חנוכה
תשפ"ד.
דמי אחינו צועקים מן האדמה. בתים שרופים מספרים באלם את הזוועות שאי אפשר לתאר. אלפי משפחות שכולות, אלפי משפחות דואגות. חיילים בקרב בגזרה הצפונית, חיילים בקרב בגזרה הדרומית, חיילים בכוננות בכל מקום. כיתות כוננות אזרחיות, חטופים, נעדרים, פצועי גוף ופצועי נפש, מפונים, נודדים, מארחים, מתארחים –
ועל כולם נוגהים אורות הנרות הקדושים, אורות החנוכה.
ויהיה מי שישאל: איך?
ויהיה מי שיקשה: למה?
ובקרן זווית יליט אחר את פניו בידיים רועדות שאינן מסוגלות להעלות אור בנרות.
כל אחד וזיכרונותיו שלו, כל אחד וזוועותיו שלו, כל אחד וניסיונותיו שלו.
וכולם יחד יעלו ויבואו בליל כ"ה בחודש, נר בידם, חנוכייה לפניהם והברכות הקדושות בפיהם:
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה.
שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
ועל כולנה: שהחיינו (!) וקיימנו (!!) והגענו (!!!) לזמן הזה!
לזמן הזה, לחנוכה תשפ"ד על כל גווניו, על כל מוראותיו.
איך נכנסים לימי החנוכה? מנין לוקחים את הכוחות להעלות את השלהבת?
השנה יותר מתמיד נזדקק למילים הגדולות, הקדושות, המכילות הכל של הפיוט 'מעוז צור'.
מעוז צור – מנין?
לפני שניגש אל עצם הפיוט נציץ אל ערש לידתו. אומנם ברור שהפיוט נכתב עבור כל הדורות כולם, ומי לנו בני הדור הזה, דור חנוכה תשפ"ד, שחשים על בשרם את ההתאמה המיוחדת עבורם. עם זאת כדאי לבדוק היכן התחיל הכל, לפחות באופן כרונולוגי.
שמו של הפייטן שזכה להביא לעולם את הפיוט הזה הוא מרדכי, והדבר ידוע ומפורסם מהאקרוסטיכון שבפיוט: צירוף האות הראשונה מכל אחד מחמשת הבתים יוצר את המילה מרדכי. הבית האחרון יוצר את המילה חזק.
מיהו רבנו מרדכי הפייטן?
התשובה המוחלטת לוטה בערפל הדורות ורחוקה מאיתנו. על פי עדותו של רבי יוסף אוסטרייכר, בעל ה'לקט יושר', רבו בעל 'תרומת הדשן' היה נוהג לשיר את 'מעוז צור' אחרי הדלקת נרות חנוכה. עדות זו מצטרפת לעדויות אחרות שממקמות את הפייטן בתקופת הראשונים.
יש המשערים שרבנו מרדכי הוא רבי מרדכי בר יצחק שכתב את הפיוט 'מה יפית' המושר בלילות שבת. יש שייחסו אותו לבעל 'הלבושים' ודעות אחרות טוענות שהפייטן הוא רבי מרדכי בן הלל בעל מחבר ספר 'המרדכי', תלמידו המובהק של מהר"ם מרוטנבורג, חתנו של רבי יחיאל מפריז, רבה של קהילת נירנברג שבאוסטריה וראש הישיבה שנעקד על קידוש השם עם משפחתו בכ"ב באב נ"ח, בפרעות רינדפלייש שבהן נרצחו באכזריות אלפים מיהודי אירופה.
פרעות רינדפלייש התחוללו על רקע מלחמת אזרחים בגרמניה של אז. מלך גרמניה נלחם בנסיך לבית הבסבורג תוך שהוא מערב בקרב את נסיכיה של גרמניה כולם. את הבוקה והמבולקה שהשתלטו בארץ ניצל רינדפלייש, בריון אכזר שהקים מיליציה עממית כדי לטבוח ביהודים. ההמונים שהצטרפו אליו התנפלו על הקהילות היהודיות השלוות וטבחו בהן ללא רחמים. בנרצחים היו רבנו מרדכי, אשתו וילדיו שבחרו במוות על פני המרת דתם.
מכ"ב באב ועד לכ"ב בתשרי, מנירנברג לעוטף עזה, מרבנו מרדכי אל ימינו שלנו, והסיפור הוא אותו הסיפור, והצורך האדיר להתחזק מלכד אותנו סביב האמונה המפעמת בירושתו הנצחית, בפיוט 'מעוז צור'.
מבנה הפיוט
שישה בתים לפיוט.
הראשון הוא מבוא, והחמישה שאחריו משויכים כל אחד לאחת הגלויות:
הבית השני – גלות מצרים
הבית השלישי – גלות בבל
הבית הרביעי – גלות פרס ומדי
הבית החמישי – גלות יוון
הבית השישי – גלות אדום
בכל אחד מחמשת הבתים מתוארת הגלות ובתוכה הקושי והסבל, ולאחריה מופיע תיאור של הישועה שהובילה לגאולה, חוץ מהבית השישי שלצערנו עדיין אינו מתאר את הגאולה. מי ייתן ועוד השתא נזכה להוסיף לפיוט את תיאור הגאולה המופלאה מאדום!
הפיוט ערוך היטב גם מהבחינה השירית. כל בית מחולק לארבע צלעות השקולות זו לזו במדויק, כשהדלת והסוגר משתווים במספר התנועות.
נוסף על כך, לכל בית חרוז משלו, הצלעות הראשונה והשלישית מתחרזות ביניהן בחרוז נוסף, והצלע השביעית מתהדרת בחריזה פנימית.
יש לציין שהפיוט רצוף שיבוצים ואזכורים תנ"כיים בצפיפות מדהימה. כמעט אין צלע שאין לה בסיס תנ"כי מוצק!
במסגרת היריעה הזאת לא נצליח כמובן להביא את כל האזכורים, גם כדי שהכתבה כולה לא תצטרך גניזה. מדי פעם ניתן טעימה מהפסוקים ונשאיר לכם להעמיק בנוסח המזמור ולגלות את הפסוקים.
תוכן הפיוט
מול הנרות הדולקים עומד היהודי. עדיין חשכה ואפלה מסביב והשלהבות הקטנות מבליחות בחושך, אבל האמונה גדולה, בוערת ומחממת. במקום לפרוץ בתחינה רוויית דמעות מתחזק האדם באמונתו, משווה למולו את גודל כוחו של מי שזכה שהוא לו לאלוקים. הוא מתמלא תקווה ושמחה, והמילים הראשונות הן הבטחה מתוך אמונה צרופה.
הבית הראשון
הבית הראשון, כאמור, הוא פנייה לבורא העולם. ממעמקים,
מתוך הצרות והכאב של הגלויות, פונה כל יהודי לאלוקיו ואומר לו:
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי זו פנייה לקדוש ברוך הוא שהוא מעוז וגם צור, כלומר הוא נותן העוצמה במטרה להושיע. כמו שנאמר בישעיה כה ד: כִּי הָיִיתָ מָעוֹז… מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר…ֹ, וגם בתהילים כז א אנחנו מוצאים: ה' מָעוֹז חַיַּי.
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ אתה הוא היחיד שנאווה לו תהילה. כל הכוחות האחרים בעולם אינם כוחות, וגם אם כך נראה הרי אין בידם להושיע. אתה הוא הכוח היחיד בעולם ואתה הוא המושיע.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי כאשר תקים את בית המקדש השלישי בזמן הגאולה, שהוא בית שנבנה כדי לעבוד אותך ולהתפלל אליך –
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ אני מבטיח להקריב לך בו קורבן תודה על הגאולה העתידה, על הניסים שיהיו ועל עצם השראת השכינה שם, בבית השלישי.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ בזמן הגאולה אתה תינקם מהגויים שהרבו להציק לעם ישראל ולנאץ את שמך, ולכן הם נקראים –
מִצָּר הַמְנַבֵּחַ כלומר, אויב הנובח ככלב ומגדף.
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח אז, בזמן השמחה והגאולה, לא ייוותר לנו אלא להלל ולהלל עד שייבלו שפתותינו. ונוסף על כך, בתוך ההודיה יהיה פרק מיוחד להכרת הטוב העצומה על חנוכת המזבח, בניין בית המקדש והחזרת השכינה לעולם.
לו יבואו אומות העולם ויקשו, ממש כפי שמספר שלמה המלך בשיר השירים, מה לך היהודי, שאתה עומד בתוך הגלות והצער ומודה ומבטיח להודות עוד – יענה היהודי בתיאור הגלויות שהיו והגאולה מהן. "אין לי אלא לתאר לכם מה עשה לי אלוקיי בפעמים הקודמות שבהן סבלתי כל כך", הוא יאמר. "מתוך הכאב הנורא ביותר הוא הציל אותי ושב והציל אותי בידו הגדולה והרחומה. זו הסיבה שליבי סמוך ובטוח שגם עכשיו הוא יושיע אותי".
ובהמשך הוא מתאר בפירוט את מה שהיה: גלות גלות, גאולה גאולה.
הבית השני – גלות מצרים
תיאורה של גלות מצרים פותח בקושי האדיר שבה, עבודה המפרכת את הגוף ומשברתו,
השפלה, ביזיון, מוות ואובדן עד לגאולה המופלאה:
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי ברשעותם ידעו המצרים מה לעשות כדי להתיש את ישראל ולהביא אותם למצב של שביעה מצרות.
בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָּה עבודת הפרך לצד הצרות הנוראות (הטבח בתינוקות למשל) הביאו לכילוי הכוחות הפיזיים והרוחניים.
חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹשִׁי זו כמעט לשון הפסוק בפרשת שמות, שבה מתואר איך מיררו המצרים את חיי ישראל בעבודת פרך, בחומר, בלבנים ובכל עבודה נוראה בבית ובשדה.
בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה זו מצרים שמכונה עגלה יפהפייה, על שם יופי ארצה ועל שום העובדה שזו הייתה אומה שהאלילה את הצאן והבקר.
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה הביטוי 'היד הגדולה' הופיע פעמים רבות בתיאור גאולת מצרים על שום קידוש השם שנעשה שם באופן ברור וחד. אופן גאולת מצרים היה כזה שבו המצרים וכל סובביהם נוכחו בגדלות השם מחד גיסא, ובחביבותם של ישראל כעם סגולה מאידך גיסא.
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בּמצולה אזכור ברור מתוך שירת הים, שילוב של שני פסוקים שמתארים את מפלתו הסופית של צבא פרעה.
הבית השלישי – גלות בבל
ימיה של גלות בבל התחילו בזמן בית המקדש הראשון. מהמצב הטוב ביותר שידע עם ישראל בארצו בימי המלכים, הידרדר עד לחורבן ולגלות מרה של שבעים שנה.
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם
לֹא שָׁקַטְתִּי אם היה נראה לכאורה שאחרי גלות מצרים וההתאוששות ההדרגתית הגיע עם ישראל אל המנוחה ואל הנחלה כשזכה לחסות בצל כנפי השכינה בזמן בית המקדש הראשון, הרי גם שם לא בא השקט המיוחל.
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עָבַדְתִּי חטא העבודה הזרה שהיה מראשי המקטרגים באותה תקופה גרם לכך שנבוכדנצר, מלכה של בבל, שם את עינו על ארץ ישראל ובא עליה בצבאו הגדול, החריב את הבית והוציא את העם לגלות.
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי בחטאיי, מודה כנסת ישראל, הבאתי על עצמי עונשים גדולים ומרים שמשולים ליין שנמזג עם רעל בתוכו והוא גורם לסכנה קיומית ממשית. ואכן – כמעט עברתי מן העולם, קשה כל כך היה המצב באותה תקופה.
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל, לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי גזר הדין האלוקי של הגלות והחורבן נתחם לשבעים שנה, ואכן בסופן של שנים אלה הביא הקדוש ברוך הוא את הגואל, הלא הוא זרובבל, שזכה להוציא את ישראל מהגלות ולהחזירם לארץ ישראל.
הבית הרביעי – גלות פרס ומדי
אחרי תיאור התשועה מבבל חוזר הפייטן אל ימיו של המן הרשע, כדי להיכנס מייד למצוקה הנוראה שנראתה אז כלאחר ייאוש:
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ
אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא המן האגגי בנו של המדתא רצה לכרות את קומתו של הברוש, הלא הוא מרדכי שנקרא כך על שם קומתו הרוחנית הגבוהה כמנהיגם של ישראל, וכן כדי להזכיר את חביבותו כחביבות הקטורת שהוקטר בה הבושם ראש. המן ביקש להאביד אותו בראשונה ואת עמו אחר כך.
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ
וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה עצם המזימה הפך להיות מוקש לָזומם הלא הוא המן, ואת אשר זמם לעשות למרדכי נעשה לו. הוא אולץ להוביל את מרדכי ברחובה של עיר ולקרוא לפניו, וכך הוכתה גאוותו מכה קשה.
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ
וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ במקביל למפלתו של המן עלה מרדכי הימיני, בן בנימין, ונעשה משנה למלך וגדול ליהודים, לעומת המן ששמו נמחה עד היום הזה.
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ המן ובניו נתלו על עץ בשושן, ובניו הם גם חלק מקנייניו, ואת קנייני הממון חילק המלך לאוהביו. את ביתו, למשל, נתן המלך למרדכי ואסתר, ובזה הושלמה מפלתו ופורסמה ברבים.
הבית החמישי – גלות יוון
סוף סוף הגיע הפייטן לימים ההם בזמן הזה, לתיאור נס חנוכה.
תיאור הנס על גבי הניסים שכבר הוזכרו מקבל עוצמה מיוחדת.
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי
אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים היוונים נאספו למלחמה על ישראל בתקופתם של החשמונאים, שהייתה תקופה של שמד. המלחמה הייתה על צביונו הרוחני של העם, על קיום מצוות ולימוד תורה.
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי
וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים פרצות נוראות פערו היוונים בחומות הדת הרוחניות וגם בחומותיה הפיזיות של ירושלים. הם פגעו בתמצית הצהרת האמונה, בלב עשיית המצוות ובעיקר בלימוד התורה. הם גם חיללו את המקדש, וכדי לא לאפשר העלאת נרות במנורה הטהורה הם טימאו את כדי השמן הרבים שיועדו למטרה זו בלשכה שבעזרה.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים פך השמן היחיד שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול לא היה אמור להספיק אלא ליום אחד, ונעשה נס לישראל, הקרויים דרך חיבה שושנה בשיר השירים, והמעט שנותר הספיק לשמונה ימים עד שהובא שמן חדש מהגליל.
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה
קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים צדיקי הדור וחכמיו קבעו בחכמתם את שמונת ימי החנוכה כדי להודות ולהלל ולשבח לשמו הגדול על הניסים ועל הפורקן ועל כל הגדולות וכל הנפלאות.
הבית השישי – גלות אדום
שונה הוא הבית האחרון מהבתים כולם, שכן אינו מתאר את הגאולה אלא מתחנן לראותה. תיאור הגאולה שעדיין איננו ידוע מפנה את מקומו לתחינה גדולה ונוראה, דווקא אחרי מניית הניסים שנעשו לאבותינו, שיזכור אותנו הבורא בימים האלה ויוציאנו מגלותנו.
בית זה הושמט על ידי הצנזורה שלא מצאה חן בעיניה הזכרתו של אדום וכמובן של עונשו. אחרי שנים שבהן לא נאמרו מילים אלה הן הושבו, אלא שרבו בהן הגרסאות. יש שאומרים ארכה השעה, יש שאומרים ארכה הישועה או הרעה, וזו אינה המחלוקת היחידה בלשון הבית הזה, אבל המשמעות היא חד משמעית וללא עוררין.
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
בניגוד למצב העכשווי שהוא הסתר פנים, אנחנו מתחננים לגילוי, לחשיפה, להראות לעמים את זרועו החזקה של הקדוש ברוך הוא כפי שנראתה במצרים ובגלויות שאחריה ולקרב את הקץ לכאב ולצרות.
ְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה מי לנו, דור תשפ"ד, מבין לעומק את המילים הנוראות הללו. את עומק רשעותן של מלכות אדום ומלכות ישמעאל שכרוכה בה, ואת הצורך העצום בנקמה לעיני הגויים ולגילוי כבוד שמיים.
כִּי אָרְכָה… הַיְשׁוּעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה הצרות גברו באופן שהישועה אינה נראית באופק, וחלילה נראה שאין סוף לרוע ולקושי.
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה תפילתנו, שיטיל הקדוש ברוך הוא את אדום למקום צייה וצלמוות, שם יימק בחטאיו ובעונשיו, ואילו אנחנו ניכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום, לגאולה קרובה שבה יחזרו שבעת הרועים להנהיגנו.
גדולי עולם – בהם השל"ה והרמ"א ואף גדולי ימינו – חרזו מילים נוספות לפיוט גדול זה. המשותף להמשכים כולם הוא פירוט בקשת הגאולה והעתרת תחנונים להצילנו.
ויהי רצון שתוספת הכוונה בהודיה ובתחינה מול הנרות הקדושים תהיה לנו ולכל כלל ישראל לזכות, ונזכה לראות באורו של משיח ובמנורה הקדושה בחצרות בית השם במהרה בימינו, אמן.
