המרוץ לנשיאות ארה"ב מקבל תפנית מעניינת | במקום להתעמת בנושאי מהות, המתמודדים ביידן וטראמפ מנסים להוכיח באמצעות הכרזות פומביות כמה כסף הצליחו לגייס עד עתה עבור קמפיין הבחירות | ביידן מוביל בסכום הכולל שאסף עד כה, אבל טראמפ הוכיח שהוא מסוגל לגייס בערב אחד סכום כפול מזה של ביידן בערב דומה | בשולי המרוץ, הפתעה במפלגה הדמוקרטית: סנטור שנחשב עד עתה כמייצג הצד השמאלי של המפלגה הדמוקרטית שינה את טעמו והפך להיות תומך ישראל מובהק
בהודעה דרמטית שכבשה כותרות ברשתות החדשות ברחבי ארה"ב, דווח על מאמציו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לסגור פער שנצבר בינו לבין הנשיא המכהן ביידן בנושא הנראה לנו שולי, אבל הוא דרמטי: איסוף תרומות לקמפיין.
העיתון 'וושינגטון פוסט' דיווח לאחרונה כי: "קמפיין טראמפ ו־RNC (הועידה הרפובליקנית הלאומית) אמרו השבוע שהם גייסו יותר מ-65.6 מיליון דולר במרץ וסיימו את החודש עם כ-93 מיליון דולר בהישג יד, שיפור דרמטי ביחס לתוצאות פברואר. אבל מכונת גיוס הכספים של טראמפ נשארת הרחק מאחורי זה של ביידן, שהחלה מוקדם יותר בגיוס כספים מתורמים עשירים באמצעות חשבונות משותפים עם קבוצות התומכות בביידן. ביידן גייס יותר מ-90 מיליון דולר במרץ. המאמץ הרחב יותר של ביידן סיים את החודש עם 192 מיליון דולר במזומן, יותר מכפול מהסכום שגייס טראמפ עד כה".
אין ספק שהיכולת לגייס מילונים היא נתון קריטי עבור כל מועמד לנשיאות בארה"ב, היות שכל קמפיין בחירות שכזה אמור להגיע לכל בוחר פוטנציאלי ברחבי המעצמה הענקית. תחשבו לרגע על הוצאות פשוטות של חומרי דפוס כמו פליירים, מדבקות ומודעות שאמורים להגיע לעיניהם של 341,392,346 מיליון בני אדם (המספר העדכני של אזרחי ארה"ב לפי נתוני האו"ם בחודש האחרון). גם אם נניח שהמפלגות ישקיעו דולר בודד עבור כל אזרח, נגיע לסכומים אסטרונומיים. תוסיפו לכך הוצאות פרסום במדיה החזותית, בערוצי תקשורת המשרתים כחמישים מדינות ברחבי ארה"ב, הוצאות נסיעה וטיסה, משכורות לפעילים וכד' והמספרים רק נוסקים ונוסקים.
אבל נראה שלמרוץ הזה לדולרים יש גם אפקט פסיכולוגי. המועמדים מנסים לשדר עוצמה דרך היכולות המדהימות שלהם לגייס יותר כסף בפחות זמן. לשם הדוגמה, הנשיא ביידן גייס כ-25 מיליון דולר בערב אחד, אבל בשביל זה היה עליו להטריח שני נשיאים לשעבר, ברק אובמה וביל קלינטון, להגיע לאירוע רב רושם בניו יורק.
טראמפ לא נשאר חייב והודיע השבוע כי יגייס סכם כפול מזה באירוע התרמה בפאלם ביץ, מקום מגוריו בביתו של מיליארדר בשם גון פאולסון, משקיע ידוע בבורסה. כרטיס בודד להשתתפות בסעודה עם הנשיא לשעבר נמכר ביותר מ-800,000 דולר לאחד. טראמפ כמובן היה מוכרח לשחרר עקיצה לעבר יריבו כאשר ציין שביידן גייס חצי מהסכום שהוא הצליח לגייס בערב אחד וביידן "היה זקוק להביא שלושה נשיאים לשם כך".
בסיכום המעודכן לשבוע הנוכחי ערוץ התקשורת USA Today מדווח שעל אף שהסקרים העדכניים מראים שהנשיא ג'ו ביידן מקבל פחות אחוזי תמיכה מאשר דונלד טראמפ, הוא עולה על הנשיא לשעבר בתחום אחד: גיוס כספים לקמפיין. הקמפיין של ביידן שמר על פער משמעותי בגיוס כספים על טראמפ בחודש מרץ, וסיים את החודש עם 85.5 מיליון דולר במזומן, כמעט כפול מזה של הנשיא לשעבר. מסמכים חדשים הראו שהקמפיין של ביידן הוציא יותר מ-29 מיליון דולר במרץ, בערך פי שבעה מההוצאות של קמפיין טראמפ שעמד על 3.7 מיליון דולר בלבד. רוב ההוצאות של ביידן הלכו למסעות פרסום במדינות מתנדנדות, בניסיון לנצל את המומנטום בעקבות "נאום מצב האומה" שנשא מוקדם יותר החודש. מסע הפרסום של ביידן החזיר את הכסף הזה וגייס 43.8 מיליון דולר, לעומת 15.3 מיליון דולר של קמפיין טראמפ.
דיווח זה שונה במקצת מהדיווח של הוושינגטון פוסט אבל הוא מתמקד גם בהוצאות המטות, נתון חשוב כשלעצמו, כפי שנראה בהמשך.
ישנם הסבורים כי טראמפ אינו זקוק להוציא מכיסו הוצאות עבור פרסום היות שבאישיותו הצבעונית ושפתו האגרסיבית הוא מעורר עניין תקשורתי רב ומקבל דקות חשיפה יקרות מפז ממש בחינם. במהלך של "הפוך על הפוך", השונאים הגדולים של הנשיא לשעבר בקרב גופי התקשורת הגדולים בארה"ב רק מועילים לו ומעניקים לו מתנות חינם, השוות לו הון רב, על מגש של כסף.
במילים אחרות, על אף שטראמפ אכן מגייס פחות כסף, הוא גם זקוק לפחות כסף מאשר הנשיא ביידן היות שהוא מקבל פרסום בחינם משונאיו האדיבים.
הסכומים ההזויים האלו מעוררים תמיהה. כאן בארץ אנחנו מתורגלים השכם והערב לחוקי מימון נוקשים בתקופת בחירות, ואסור לאף מועמד לקבל תרומות פרטיות על סכום עולה על אלפיים שקלים. ומה קורה בארה"ב הגדולה, האם שם המחוקק הגביל את הסכומים הניתנים כתרומה למועמד? בהתחשב במספרים שהוזכרו לעיל, תופתעו לשמוע שגם בארה"ב ישנה הגבלה דומה, והמספר הנקוב הוא 2,500 דולר. אלא שעם קצת ערמומיות הפוליטיקאים הצליחו להערים על החוק באמצעות ייסוד "ארגוני תמיכה", כך שכאשר אדם מעונין לתרום להיבחרו של מועמד מסוים הוא אינו תורם ישירות למועמד אלא לארגון, והארגון מחליט על דעת עצמו להעביר כסף למועמד. ארגונים אלו קיבלו את השם "PAC" (ועידה אקטיבית פוליטית). אלא שהמחוקק שם את ידו גם על ארגונים אלו והגביל גם את התרומות אליהם. הפוליטיקאים לא אמרו נואש והקימו ארגונים שקיבלו את הכינוי Super PAC ועתה עשו שימוש בלקונה אחרת בחוק הקיים. הארגון אינו תורם שום כסף למועמד עצמו אלא פשוט משלם את ההוצאות שהמועמד היה אמור לשלם מכיסו. כך הכסף אינו מגיע למועמד אלא לבית הדפוס שהדפיס את הפליירים של המועמד, לדוגמה. בסופו של דבר אין בעיה כיום לגייס איזה סכום שרק ירצה המועמד, וההצהרות הפומביות בשבוע האחרון רק מוכיחות שאין באמת דרך חוקית לחסום זאת.
עריקה מפתיעה
בשולי מערכת הבחירות הסוערת לנשיאות ארה"ב, צצה לה הפתעה נעימה עבור ישראל ותומכיה בארה"ב. ראשית עלינו לתאר את המבנה הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית, המפלגה השלטת כרגע בארה"ב באמצעות נציגה ג'ו ביידן כנשיא המעצמה. על אף היותה ממוקמת שמאלה בדעותיה, לעומת המפלגה הרפובליקנית הנחשבת דתית ושמרנית יותר, רוב חברי המפלגה הדמוקרטית נחשבים מתונים יחסית.
הנשיא ביידן לדוגמה שייך באופן מובהק לחלק המתון של המפלגה, אלא שהוא מוכרח פעמים רבות לרצות חלקים אחרים, קיצוניים יותר במפלגה. אחת מקבוצות אלו מכונה "הפרוגרסיביים". חברי קבוצה זו באופן מסורתי תומכים ואף מובילים אג'נדות ליברליות העומדות בהרבה מהמקרים בסתירה לעמדות דתיות ושמרניות. כאן בארץ ניתן למצוא את המקבילה של קבוצה זו בצד השמאלי של המפה הפוליטית הישראלית. קבוצה קיצונית יותר, המשמיעה עמדות פרו פלסטיניות מובהקות, מכונה The Squad וחברים בה שמונה חברי קונגרס, והידועות שבהם: אלכסנדריה אוקסיו קורטז, אילהן עומר וראשידה טאליב.
המועמד המועדף של הפרוגרסיביים לנשיאות בסבב הקודם לא היה ג'ו ביידן אלא איש השמאל הקיצוני ברני סנדרס. אחת הדמויות הצבעוניות שהזדהתה באופן בלתי רשמי עם הפרוגרסיביים היה סנטור גבה קומה בשם ג'ון פטרמן. על פי הרקורד העשיר שלו בפעילות ציבורית, פטרמן יישם אחת לאחת את האג'נדות הליברליות הפופולריות. הוא נלחם למען החלשים בעירו ובמדינתו, תמך בזכויות אלו שהשמרנים נלחמו בהם, שיקם חלקים מוזנחים בעיר מגוריו ואף פעל ללגליזציה של חומרים מסוכנים. על הנייר, הסנטור החסון היה נציגו האולטימטיבי של השמאל האמריקאי. אבל לפני שנדון בשינוי הפתאומי בעמדותיו, חשוב לציין שבתקופה האחרונה החל הסנטור להתמודד עם בעיות בריאות משמעותיות.
בזמן מערכת הבחירות לסנאט האמריקאי עבר פטרמן שבץ מוחי, ולאחר זכייתו שלח את רעייתו כדי לייצגו בנאום הניצחון. על אף שיריביו ניסו לעשות שימוש לרעה בדבר מצבו הרפואי, נראה שהבוחרים לא התרגשו מכך יתר על המידה. לאחר שחרורו מבית החולים שיתף הסנטור את הציבור בהתמודדות שלו עם דיכאון שסבל ממנו לאחר האירוע. בריאיון לרשת NBC אמר פטרמן:
"הקו שלי הוא 'אני חי את החיים הכי טובים שלי', ואני חש כך באמת, כי אני פשוט אסיר תודה. ואני תמיד מדבר על בריאות הנפש, כי אני רוצה שכל מי שיכול לשמוע, יפנים שקבלת עזרה בתחום עובדת, ואתה צריך לקבל עזרה. ובבקשה, אל תסבול יותר, כי מגיע לך להיות טוב יותר. ואני כל כך אסיר תודה שאני יכול לדחוף את המסר הזה".
נראה שהיכולת של הסנאטור לדבר ישר מן הלב אכן כובש את לבבות שומעיו. יצוין שפטרמן סובל גם מבעיות ברגליו ולכן מעדיף ללבוש בגדים בלתי פורמליים בשונה מכל נבחר ציבור אחר ברחבי ארה"ב. לרוב הוא מופיע בחולצות צבעוניות פשוטות ולובש מכנסיים קצרים. כאשר היה אמור לנאום בפני הסנאט היה צריך לקנות חליפה בחנות לשם כך, כי פשוט לא החזיק מוצר כזה בארון בגדיו. נקודה נוספת מעניינת בחייו היא העובדה שהוא ויתר על מגורים עם משפחתו במעון רשמי במדינתו. במקום זאת, הוא פתח את בריכת השחייה במעון לשימוש חופשי לילדים שלא היו להם די אמצעים ליהנות משחייה בבריכה המקומית. הוא ומשפחתו בחרו להתגורר במוסך מכוניות נטוש שהוסב למקום מגורים ע"י הסנטור במו ידיו.
לאחרונה נטש הסנטור הצבעוני את הקו הפרוגרסיבי לטובת עמידה איתנה לצד ישראל בפעילותה נגד החמאס בעזה. בראיונות בתקשורת בארה"ב חוזר הסנטור שוב ושוב על כך שהוא אומנם מצטער מאוד מאובדן החיים של אזרחי עזה אבל הוא מטיל את עיקר האשמה על חמאס, המסתתר בקרב אוכלוסייה אזרחית. הוא מדגיש שוב ושוב שחמאס פתח במתקפה, הפר הפסקת אש וברור לו שישראל הייתה מעדיפה לחיות בשלום אלא שנקלעה בעל כורחה למציאות הזאת ע"י מתקפת חמאס באוקטובר. המראיינים מנסים לדחוק אותו אל הפינה ולפחות להביע את מורת רוחו משלטונו של נתניהו, אבל גם זה לא עלה בידם. נושא אחר שבו נקט הסנטור בגישה עצמאית היא שאלת מעברי הגבול הפתוחים בדרום ארה"ב. הוא הביע ביקורת נוקבת על ההפקרות המשתוללת במעברים ומאפשרת את כניסתם של אלפי מהגרים מדי יום לתוככי ארה"ב. נושא זה הוא כידוע סלע המחלוקת בין הנשיא הקודם טראמפ לבין הנשיא המכהן ביידן, ונטישתו של סנטור חשוב מהמפלגה הדמוקרטית לא עושה טוב למועמדותו של ג'ו ביידן.
לצד טראמפ
מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב מתחממת, הקמפיינים כבר מותנעים | זה מול זה מתייצבים נשיאים עם קבלות, ביידן מול טראמפ | רק תעלומה אחת נותרה: במי יבחר טראמפ לתפקיד הסגן? | הבאנו את רשימת ההצעות המסתמנות
משה שפר
בעודו ניצב בפני שורה של מאבקים משפטיים רבים וקנסות עתק, ואף נתון לאיום של מאסר בפועל – הנשיא לשעבר דונלד טראמפ יוצא למשימת חייו. לאחר שניצח ללא כל מאמץ בפריימריז במפלגה הרפובליקנית, ודילג בקלילות מעל כל יריביו, מגיע טראמפ לקרב חוזר מול הנשיא המכהן ביידן.
אך בעוד בצד הדמוקרטי הכל נשאר על כנו, והסגנית המכהנת קמלה האריס תתמודד שוב על התפקיד, אצל הרפובליקנים כבר היום ברור שיחולו שינויים. סגן הנשיא לשעבר מייק פנס לא ירוץ שוב. לאחר שהסתכסך עם טראמפ סביב מאורעות הפלישה לקפיטול, איבד המושל לשעבר את אמון הנשיא ואף התמודד מולו בפריימריז האחרונים.
במי יבחר טראמפ כסגנו למרוץ? עדיין מוקדם לדעת.
הוועידות של המפלגות שבהן יוכרזו רשמית מיהם המועמדים, יתכנסו רק בחודש יולי. בפעם הקודמת הכריז טראמפ על פנס שבוע לפני הוועידה. אך כבר כעת נזרקים לחלל האוויר עוד ועוד שמות פוטנציאליים. בורסת השמות ארוכה מאוד, והשיקול ברור: מי בעל הסיכוי הטוב ביותר לקרב את הניצחון. בדרך כלל זה יהיה מועמד הפופולרי בקרב אוכלוסייה שאינה חלק מהבייס הפוליטי של המועמד לנשיא במקרה שלנו – אפרו-אמריקנים או נשים, או לפעמים פוליטיקאי ממדינה מתנדנדת הקריטית לניצחון בבחירות.
ריכזנו עבורכם את השמות הבכירים ביותר המסתמנים כרגע להיבחר לתפקיד הנחשק.
מאויב לאוהב?
טים סקוט
סקוט בן ה-58, מכהן כסנטור מקרוליינה הדרומית. הוא הסנטור השחור הראשון ממדינתו, והיחיד כעת בשורות המפלגה הרפובליקנית בסנאט. הוא החל את דרכו בממשלת המחוז ובבית המחוקקים של המדינה, ובהמשך שימש חבר קונגרס. ב-2016 תמך סקוט בעמיתו הסנטור מרקו רוביו מפלורידה לנשיאות בפריימריז של המפלגה, ואף ניהל עבורו קמפיין בקרוליינה הדרומית במטרה לעצור את טראמפ.
עם זאת, לאחר היבחרו של טראמפ, התקרב סקוט לסביבתו, והוביל תהליכי חקיקה רבים שקידם הנשיא. בין השאר היה אחראי על חלק מרפורמת המס הגדולה שהעביר טראמפ ב-2017.
בסבב הנוכחי ניסה סקוט להתמודד לנשיאות בפריימריז של המפלגה, אך פרש חודשים לפני הבחירות של איווה, והודיע כי הוא מעביר את תמיכתו לטראמפ.
מול האנטישמיות
אליס סטפניק
סטפניק, בת ה-39 מניו יורק, הייתה בזמנה האישה הצעירה ביותר שנבחרה לקונגרס, והיא מכהנת בגבעת הקפיטול מאז 2015. היא גדלה באזור הבירה אולבני, ולמדה באוני' הרווארד לפני שעברה לוושינגטון לעבוד בממשל בוש. לאחר הדחתה של ליז צ'ייני כיושבת ראש ועידת בית הנבחרים, הצליחה סטפניק בתמיכת טראמפ, להצטרף להנהגת המפלגה.
בראשית דרכה לא נמנתה סטפניק עם תומכיו הנלהבים של הנשיא. בסבבי ההצבעה הראשוניים של רפורמת המס ב-2017 היא התנגדה, ואף תקפה את הכרזת הנשיא למצב חירום סביב משבר ההגירה בגבול הדרומי ובניית החומה. עם זאת, זכתה סטפניק לתהילה רבה במחנה טראמפ, כאשר שירתה בצוות ההגנה של טראמפ במהלך משפט ההדחה הראשון של הנשיא. סטפניק אף צברה פופולריות רבה ברחבי ארה"ב כולה לאחר שניהלה את השימוע המתוקשר, שבו צלבה את שלוש הנשיאות של האוניברסיטאות (פנסילבניה, הרווארד ו-MIT) בנוגע לאירועי האנטישמיות האלימים שהתרחשו בקמפוסים.
המתחרה מפלורידה
מרקו רוביו
רוביו בן ה-52, נולד למהגרים קובנים שברחו למיאמי בתקופת הדיקטטורה של בטיסטה. הוא טיפס בדרגי הסולם הפוליטי של פלורידה עד שהפך ליו"ר בית הנבחרים של המדינה. מ-2011 מכהן כסנטור מטעם מדינת פלורידה. מאז שהתמודד מולו בפריימריז ב-2016, טראמפ ורוביו לא חולקים מערכת יחסים חמה.
טראמפ כהרגלו להצמיד כינויים שונים ליריביו, נהג לפנות אל רוביו במהלך הפריימריז כאל "מרקו הקטן", ורוביו שלא נשאר חייב השיב בטון אגרסיבי וביקר אותו כ"נוכל" עם "ידיים קטנות". למרות כל זאת, שמו של רוביו נשקל ברצינות רבה. בשל מוצאו כבן למיעוטים היספאניים והעובדה שהוא נחשב למועמד מתון שאינו משתייך לאגף הרדיקלי בהובלת טראמפ – מינויו לסגן הנשיא יכול להטות את כף המאזניים ולהעניק את הניצחון למפלגה הרפובליקנית.
אך חשוב לציין, כי מקום מגוריו של רוביו – פלורידה – עלול להוות דווקא מחסום. הכלל קובע כי חברי האלקטורים לא יכולים להעניק את קולותיהם לשני מעומדים מאותה מדינה. וכפי הנראה כרגע, טראמפ אינו מתכוון לשנות את מקום מגוריו מאחוזת מאר-א-לאגו השוכנת לחופי פאלם ביץ', פלורידה.
סיכוי טוב
דאג בורגום
אם טראמפ יבחר לשחזר את סגנון ההחלטה שלו מ-2016, הוא ימנה את מושל דקוטה הדרומית דאג בורגום. כמו מייק פנס, בורגום הוא גבר לבן בגיל העמידה (בן 67) המושל במדינה רפובליקנית מובהקת, ובחירה בו תחזק את הבייס השמרני-אוונגליסט. בשונה מפנס, העביר בורגום את רוב חייו בעולם העסקי. בורגום, בוגר בית ספר למנהל עסקים של אוני' סטנפורד, פיתח בשנות ה-80 חברת טכנולוגיה, וב-2001 היא נמכרה למיקרוסופט תמורת יותר ממיליארד דולר. בהמשך אף החזיק בתפקידי הנהלה בכירים במיקרוסופט עצמה. בורוגום אינו פופולרי דיו ברמה הלאומית, ולאחר ניסיון התמודדות קצר טווח בפריימריז לנשיאות, פרש והודיע על תמיכה בטראמפ.
החידה
יש עוד מספר רב של שמות פוטנציאליים שעשויים לזכות בתפקיד. באחד הראיונות אמר טראמפ כי המדד המרכזי שאותו הוא מביא בחשבון הוא מועמד מתאים שידע להתמודד במצבי חירום, אם יצטרך להחליפו. בריאיון אחר הזכיר טראמפ כשמות רלוונטיים את שמו של הסנטור טים סקוט ואת מושלת דקוטה הדרומית קירסטי נואם.
במי יבחר טראמפ? קשה מאוד לדעת. כאמור, בפעם הקודמת הכריז על מייק פנס שבוע בלבד לפני הוועידה הרשמית. יריבו לפריימריז – וויווק ראמסוואמי, מושל טקסס – גרג אבוט, ואף איש התקשורת המפורסם – טאקר קאליסון, מוזכרים לעיתים כאופציות אפשריות. כפי שאנחנו מכירים את מזגו הססגוני, טראמפ מסוגל בהחלט להפתיע. .
