ביום שלישי, בשעת ערב מוקדמת, יצא סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס סאלח עארורי ממשרדו ברובע הדאחייה בביירות – לבנון ונכנס לרכבו. טיל בכוונון ישיר ששוגר לעברו חיסל אותו במקום עם שני בכירים נוספים | החיסול הדרמטי מגיע בשבוע שבו נרשמה הסלמה משמעותית בגזרה הצפונית עם פתיחתה של חזית נוספת מסוריה. בזמן ההתרחשות שהה כתב 'משפחה' במוצב צה"ל בגבול רמת-הגולן, פגש את המפקדים בשטח ושמע על ההיערכות למלחמה: "זאת לא שאלה של 'האם', אלא של 'מתי' | רולטה סורית
צילומים: פלאש 90
אילו לא היינו נתקלים פה ושם בטנקים בצידי הדרך, אילו לא היינו מלווים באזהרות על כך שאנו עומדים להגיע לשטח צבאי סגור שממנו יוצאות תקיפות משמעותיות שחלק מהן נעשו השבוע, ואילו הכבישים לא היו ריקים כמעט לחלוטין, יכולנו להרגיש כמו באחד הטיולים של החופש הגדול.
מתיחות שיא. חיילים בגבול הצפון
הנסיעה בין יישובי הגולן הטובלים בנוף אגדי מדהים, כמו גם טורבינות הענק שנגלות מול עינינו, היא לגמרי עוצרת נשימה. לרגע אפשר לשכוח שאנחנו במלחמה. אך רק לרגע, כי מייד כשאנו מתקרבים אל המוצב שבמרומי הר פרס ונתקלים בשמירה ההדוקה ובחיילים שניצבים ערניים, מוכנים ודרוכים לכל אירוע שיתרחש (והלוואי שלא!) אנו מבינים שהגענו בהחלט לחזית.
אומנם נכון שבתחילת המלחמה נראה היה שרמת הגולן היא אזור שולי שאינו מאיים במיוחד, אולם מתברר שבעקבות התקיפות הסוריות שהתרחשו לאחרונה, אי אפשר להתייחס אליה בזלזול. את ההוכחה לכך קיבלנו בזמן שהייתנו במקום, עם חיסולו של סאלח אל-עארורי, סגנו של איסמעיל הנייה ומספר 2 בארגון חמאס.
נכון לסוף השבוע, העיניים נשואות לצפון, ובישראל נמצאים בכוננות ספיגה לקראת הסלמה משמעותית.
תוקפים ומגיבים
את סיורנו במוצב שבמרומי הר פרס, בחרנו לעשות בשבוע משמעותי מאוד, שבו התרחשו לא פחות משש תקיפות (נכון ליום שלישי בבוקר) המיוחסות לישראל בסוריה. ישראל, מיותר לציין, לא פעלה ללא סיבה הנראית לעין, אלא בתגובה למטח של חמש רקטות ששוגרו מסוריה אל רמת הגולן ונפלו בשטחים פתוחים. צה"ל הגיב באש ארטילרית כבדה אל עבר מקום השיגורים. חלק מהתקיפות, כך מתברר, יצאו ממש מהמקום שבו עומדות רגלינו.
מה מוביל לתקיפות הסוריות שנראות כמו הסלמה? האם אלו פעילים איראניים שפועלים בדמשק, או שמא הדבר קשור לחיסולו של רזא מוסאווי, בכיר משמרות המהפכה שנהרג בתקיפה שיוחסה לישראל לפני כשבועיים? התשובות לכך אינן ברורות, אך כאשר אנו נכנסים אל השטח הצבאי הסגור, מטפסים אל ראש המוצב ומלווים באזהרות ובהוראות מדויקות לגבי מה שיקרה אם יתרחש ירי או לחלופין – שכוחותינו יידרשו לתקוף, אנו נתקלים דווקא בשקט מרגיע.
אנו נמצאים במרומי ההר. מהעבר האחד פרוסים לרגלינו נופי ארץ ישראל המרהיבים, יישובי רמת הגולן ואפילו החרמון שקודקודו כבר צבוע בלבן, ואילו מהעבר השני משתקפת לה סוריה במלוא הדרה. בראשו של המוצב ממתין לנו רס"ן שמוליק, מ"פ בחטיבה 474, שנלווה אלינו במהלך הסיור.
מזג האוויר בהיר, אך בשל מיקומנו הגאוגרפי, מנשבות סביבנו רוחות ערות. שמוליק מנסה להתגבר על שריקות הרוח. הוא מורה באצבעו על השטח שמאחורי הגדר המתעקלת לאורך קו הגבול. "אפשר לראות מאחורי הגדר שרשרת של עיירות, מהן גדולות יותר ומהן גדולות פחות. הכל נראה רגוע ושלֵו, אבל האמת היא שמה שקורה כיום בסוריה הוא גן שעשועים אחד גדול. פועלים שם כמה וכמה צבאות של מדינות שונות, כמו גם מליציות מגוונות וכוחות פרטיים. לא ארחיב על כל כוחות האויב שפזורים שם, אבל המשמעות ברורה – כל אחד עושה מה שהוא רוצה, גם נגד ישראל, ואנו נמצאים כאן כדי לבצע פעולות מבצעיות בעת הצורך כלפי כל אלו שמנסים לפגוע בנו".
אילו פעולות למשל?
שמוליק שותק. זה מחזה שעומד לחזור על עצמו עוד כמה וכמה פעמים במהלך שיחתנו. יש דברים שהשתיקה יפה להם ושעדיף לא לפרט עליהם יתר על המידה. "יש שטחים רבים שתקפנו בשבועות האחרונים", הוא אומר לבסוף.
ראש הנחש. עארורי בפגישתו עם נסראללה לפני טבח שמחת תורה, לצידו מזכ"ל הג'יהאד האיסלאמי
אם למישהו נשמע המושג "תקיפה" כמו משהו רוטיני או טריוויאלי, מתברר שהדברים רחוקים מלהיות כאלו. "האתגר הגדול ביותר שלנו הוא המעבר מ-0 ל-100", מסביר שמוליק, "אתה יכול להתחיל את היום בשמש יפה ומאירה, הכל נראה רגוע, ופתאום בא הערב ואתה מוצף רקטות, רחפנים וכטב"מים וחייב להיערך לכל זה בבת אחת. כמה שתכין את עצמך לכך, זה אף פעם לא יהיה קל, כי השינויים הקוטביים האלו מנוגדים לתפקוד של בן אנוש".
נוסף על כך, שמוליק מציין שכמי שעומד בראש הפלוגה, הוא נושא באחריות לשימור השגרה היום-יומית. "נמצאים כאן לוחמים רבים, רובם איתנו כבר מאז פרוץ המלחמה, למחרת שמחת תורה", הוא מסביר. "עברנו יחד כל כך הרבה דברים. יש חיילי מילואים שנלחמו כאן בזמן שנשותיהם ילדו, לאחר מכן הם שוחררו הביתה וחזרו מייד, יש חיילים שעברו התמודדויות לא פשוטות מסוגים שונים, ואתה צריך להיות מעל כולם ולדעת נוסף על האתגרים הרציניים וכבדי המשקל, גם להבין את החייל שמתמודד עם אישה שנשארה מאחוריו בבית עם כל המשתמע. זה לא פשוט. אתה צריך להפעיל את המחשבה כל הזמן כדי לדאוג לרוח של הלוחמים, שתישאר חזקה, כי כדי לנצח במלחמה חייבים מורל גבוה".
אחרי שלושה חודשי לחימה, אתה חש שהלוחמים התעייפו?
"יש חוסן גדול, העייפות כמעט לא מורגשת", הוא משיב. "זה גם המקום לציין את הדאגה הכנה של עם ישראל על כל מגזריו, שממשיך לשלוח אוכל ופינוקים ולחמם לנו את הלב. רק הבוקר הגיעו לכאן שלושה סירי חמין – מירושלים, מבני ברק וגם מצפת. לא שחסר כאן מה לאכול, אבל ההרגשה שחושבים עלינו נותנת המון כוח".
בכוננות שיא
בתחילת המלחמה היה נשמע שהחזית ברמת הגולן כמעט אינה חזית, והנה מורגש שהאווירה כאן מתחממת. האם אתה מעריך שזהו היעד הצבאי הבא?
"כפי שציינתי קודם – בסוריה פועלים מגוון כוחות שמזכירים באופן פעולתם את דרום לבנון של שנות התשעים. התפקיד שלנו הוא לגבות מהם מחיר בצורה חכמה. אני לא מדינאי ולא יודע לומר איך בדיוק, אך אני לא מנותק מהמציאות, וייתכן שזו תהיה החזית הבאה במלחמה שלנו".
האם ייתכן שגם כאן עלולים לתקוף אותנו באופן שלא שיערנו, כמו בדרום?
"אי אפשר לדעת, אבל אני מאמין שאחרי ה-7 באוקטובר יהיה קשה מאוד להפתיע אותנו, כי יש כאן דריכות גבוהה מאוד והצבא נערך באופן חסר תקדים. אני מכיר את רמת הגולן כבר שנים רבות, גם כאזרח וגם כאיש מילואים שמשרת כאן מאז שנת 2008, ומספר הכוחות שאנו רואים כיום ברמת הגולן הוא משהו שלא היה כאן מאז מלחמת יום כיפור".
שמוליק עוצר לרגע ומפנה את תשומת ליבנו לטרקטורים ולמנופים שעובדים על חיזוק תשתיות והקמת מתקנים נוספים במוצב הצבאי, מה שגורם למוצב להיראות קצת כמו אתר בנייה. "זה גם כן חלק מההיערכות", הוא מסביר. "לא רק היקף הכוחות הוא חסר תקדים, אלא גם כל ההשקעה בתשתיות ובאזור עצמו. אלו דברים שלא נראו כאן קודם לכן".
אתה חושב שמדינת ישראל נוהגת באחריות בכך שלא מפנה את יישובי רמת הגולן?
"אני לא חושב שהמקום כאן בטוח במיוחד, אבל שום מקום בארץ אינו בטוח בימים אלו. כולנו נמצאים בחזית, ובכך שנפנה תושבים מהגולן אנחנו רק עלולים לפגוע במורל ולהלחיץ את הציבור. אני לא יודע מה עומד להתפתח, אבל אנחנו נמצאים כאן במלוא הכוחות וההיערכות, כדי שנוכל לתת את המענה בכל רגע שיידרש".
ארכי טרוריסט. עארורי מאחורי גלעד שליט בעת שחרורו
דבריו של שמוליק נקטעים על רקע משב רוח אדיר, והשאלה צצה כמו מאליה: האם המערכה החורפית שצפויה לנו בימים הקרובים, עלולה לפגוע בתפקוד שלכם בגזרת הצפון?
הוא שותק לרגע. "זו לא המערכה החורפית הראשונה שיש לנו בחורף הזה", אומר לבסוף, "בשבוע שעבר חווינו גם כן מערכת חורפית לא קלה. ירדו הרבה גשמים באזור, וכדי לרדת מתל פרס ולנסוע בג'יפ, היינו צריכים ללכת ברגל קודם לכן ולפתוח את הדרך. ברור שזה סוג של אתגר, אבל בואו לא נשכח שהגשם יורד על כולם, גם על האויבים שלנו, וזה גם לא משהו חריג בגזרות של לבנון ורמת הגולן. הצבא יודע להתמודד עם האתגרים האלו, ויש לנו מערכות וכלים יעילים שפיתחנו שמסייעים לנו בכך מאוד".
"אם נופתע, לא נוכרע"
בוא נדבר בכנות – מה החשש הגדול ביותר שלך כאן? מהו תרחיש הבלהות שאתה מתכונן לקראתו?
"זו שאלה קשה, אבל אני חושב שהחשש הגדול ביותר של כולנו הוא תמיד מפני מה שלא ידוע. יש סכנות לא מעטות שידועות לנו, אבל אנחנו פחות חוששים מפניהן, כי יודעים להתכונן לאיומים כאלו מבחינה נפשית וגם להיערך להם מבחינה מבצעית. הפחד הגדול הוא מפני מה שלא ידוע. ברור שבסופו של דבר מה שיכריע בקרב שיפרוץ יהיה היכולת שלנו לעבוד מהר ולעשות את הסוויץ' כדי להיערך מחדש ולהגיב בהתאם. בסופו של דבר מלחמה זו מלחמה – אתה יכול להיות מתורגל ולהתאמן כל היום, אבל ההצלחה או האי-הצלחה תלויים בעיקר ברגעים הראשונים, כי הם אלו שקובעים, וזהו האתגר הגדול שלנו".
בחודשים האחרונים היו אירועים שלא חשבתם שיקרו, ובכל זאת התרחשו?
"כן, היו כמה וכמה מקרים כאלו. כל מיני דברים שהיו בתרחישים הכי מנותקים שלנו, ופתאום צנח עלינו האיום והיה עלינו להיערך לקראתו במהירות. אחד המשפטים שאני משנן כל הזמן לפלוגה שלי הוא : 'גם אם נופתע – לא נוכרע'. אני לא חושב שנכון לזלזל באויב שלנו. מי שמזלזל באויב טועה טעות גדולה. צריך לכבד את האויב, כי ברגע שאתה מכבד אותו, אתה גם מאמין באיום ונערך לקראתו כמו שצריך, ואם אתה מזלזל, אתה בעצם משליך מעצמך את האחריות. לכן, כפי שאתם רואים, אנו נמצאים כאן כל הזמן בכוננות גבוהה, מוכנים ברמה המקסימלית ביותר ובהיקף חסר תקדים".
נשמע שאתם לא שואלים את עצמכם אם יקרה אלא מתי יקרה.
"יכול להיות", הוא משיב, "אל תשכחו שאנחנו במזרח התיכון שבו שום דבר לא צפוי או ברור עד הסוף. אבל ישנו דבר מעניין שניכר כבר מתחילתה של המלחמה – התופעה הידועה שבה אדם זורק אבן במקום אחד והיא מייצרת גלים שמשפיעים על החזיתות האחרות. בחודשים שחלפו ראינו באופן ברור מאוד שבעקבות התגובה החזקה בצד אחד של המפה, נגרמה האטה בצד השני. גם אם זו לא האטה אמיתית אלא רק 'רגע לחשוב', זה בוודאי בעל ערך עצום, כי כך מרוויחים זמן. במלחמה, ובפרט בשלב הראשון שלה, הדבר היקר ביותר הוא הזמן. אין ספק שבכך שישראל פעלה בחכמה ובחוזקה בחזיתות האחרות, היא נתנה לנו כאן זמן של התארגנות, וזה חשוב מאוד".
ומה נותן לחיילים כוח להמשיך לפעול?
"בראש ובראשונה אנחנו שואבים כוחות מהחוסן של העורף, רואים את האחדות של עם ישראל ומתחזקים – ואלה לא קלישאות. נוסף על כך, אני חייב לציין שהמערכת שהצבא נותן כיום לחיילים מאוד מתחשבת ועוטפת. יש סוגיות שונות של עצמאים ונושאים כלכליים שבתחילה הכבידו על לוחמי המילואים, וכיום הסתדרו כמעט לגמרי. מעבר לכל, ישנה הייחודיות של הפלוגה הספציפית שלנו שקיימת כבר כמעט 18 שנה. משרתים אצלנו לוחמים במילואים שהם הורים למשפחות ברוכות, בעלי עסקים, חלק מהם אפילו מנכ"לים, וכולם עוזבים הכל ובאים להילחם. הפלוגה שלנו גם מורכבת מקשת של אנשים ומגזרים – עולים מאתיופיה ומרוסיה, תל אביבים וחרדים, חילוניים ודרוזים, ממש הכל בכל מכל כל. כשאתה רואה את הדבר הזה, זה מעניק לך אנרגיות, ואתה מבין לבד שחייבים להמשיך".
ויש גם דבר נוסף שנותן להם כוח. "היה לנו בפלוגה מפקד אהוב ונערץ בשם עמיחי ויצן. הוא התגורר בכרם שלום והיה חבר כיתת כוננות ביישוב", מספר שמוליק. "במתקפת הפתע, הוא שמע שמחבלים חדרו לבית משפחת שינדלר המתגוררת ביישוב, ובלי לחשוב פעמיים הוא מיהר לביתם כדי להציל אותם, תוך כדי שהוא אומר לחברו: 'משפחת שינדלר לא תשב שבעה שוב', שכן מדובר במשפחה שכולה. עמיחי הציל את בני המשפחה, אך בשעות הערב של אותו יום קיבלנו לצערנו הודעה על נפילתו. זו הייתה בשורה קשה מאוד, אך כעת, במבט לאחור, אני יודע שדווקא האירוע הקשה הזה הוא אחד הדברים שנתנו לנו כוחות. בתחושה שלנו אנחנו חייבים להילחם כדי לנקום את נקמתו. חייבים לנצח במלחמה הזו, אנחנו כאן כדי להגן ולשמור".
לסיום מבקש שמוליק לפנות לציבור החרדי: "אני לא יודע מהן תוכניותיו של הקב"ה, אך ברור לי שאחד הדברים שהוא רוצה מאיתנו זה להתאחד, וזה אחד הדברים המרגשים ביותר שאנו רואים כאן מאז פרוץ המלחמה. אלו לא רק הבישולים והמתנות שאנו מקבלים בלי הפסקה, אלא גם ובעיקר התפילות ולימוד התורה שמזרימים לנו כוח באופן שאי אפשר לתאר. גם חיילים בפלוגה שאינם דתיים מרגישים כמוני, וזה המסר שאני רוצה להעביר – במלחמה הזו אין מישהו שיושב בשקט, כולם נלחמים, בין אם זה החייל בשדה הקרב, בין אם זו האישה שנשארת לבד עם הילדים, ובין אם אלו האברכים שלומדים. על כל אחד מוטל להתגייס בתחום שלו ולהטות שכם. כי רק ביחד ננצח".
כוננות ללא הפסקה
בסמוך מאוד למקום שבו אנו פוגשים את רס"ן שמוליק, אנו פוגשים גם את רס"ן משה, מ"פ (מפקד פלוגה) בחטיבה 474, המשויך אף הוא לחטיבה המרחבית של רמת הגולן. "התפקיד שלנו הוא להגן על מדינת ישראל בגזרה שבה אנו נמצאים", הוא מסביר, "והאתגר הגדול הוא לדאוג לכך שהמתח המבצעי לא ירד עם הזמן, שכן דווקא בתקופה זו המתח הגזרתי עולה, ובשבועות האחרונים כבר ברור לנו שאנו חייבים להיות בכוננות מלאה ללא הפסקה".
לדבריו, המיקום של הפלוגה מבלבל, שכן על פניו נראה שהגזרה שקטה יחסית, רחוקה מאוד מלהזכיר את המלחמה הלוהטת בדרום. "אבל זוהי בדיוק הטעות", הוא מבהיר, "כי ברגע אחד מתחילות כאן תקיפות של פצ"מרים, כטב"מים ועוד, ולכל זה אנחנו צריכים להיות ערוכים כל הזמן".
אתם חוששים שהתקיפות מסוריה עלולות לעלות מדרגה?
"דווקא בתחילה, כשעדיין לא הייתה כאן שום התרחשות, החשש היה גדול יותר", הוא מבהיר. "בימים הראשונים של התמרון הקרקעי בעזה, תגברנו כוחות והכוננות עלתה, אך על פניו נראה בשלב זה שהצד השני אינו מעוניין במלחמה של ממש, כי על כל תקיפה שלו הוא מקבל תגובה חזקה מאוד. אפילו השבוע, כשגל התקיפות צבר תאוצה, נראה עדיין שהם תוקפים כי הם מרגישים שבימים של מלחמה זה מה שמוטל עליהם לעשות, אבל הם לא באמת רוצים להלהיט את הרוחות והגזרה".
ובכל זאת, אתם ערוכים גם לתרחיש שבו האזור הצפוני יתחיל לבעור?
"אנחנו ערוכים לכל דבר, גם לתרחישים הקשים ביותר – החל מפיגוע של מפגע בודד ועד לכמה חזיתות גדולות במקביל. החבר'ה שלנו רק מחכים שיקרה משהו, כדי שהם יוכלו לפעול ולממש את האימונים בזמן אמת".
האדריכל חוסל
זה קרה ביום שלישי בערב: סדרת פיצוצים עזה נשמעה בלבנון, ואחריה אישר חמאס כי סגן מנהיג הארגון סאלח אל עארורי, שאותו כינו 'אדריכל הטבח ב-7 באוקטובר', חוסל.
על פי דיווחים בלבנון, נעשתה התקיפה על ידי שלושה טילים ששוגרו אל מבנה ואל רכב שבאחד מהם שהה אל עארורי עם אנשים נוספים. בתיעוד שהופץ לאחר החיסול נראו דירה מסוימת בבניין שנהרסה לחלוטין ולצידה רכב עולה בלהבות. בלבנון דיווחו על "שישה הרוגים נוספים באירוע", ולאחר מכן התברר כי נמנו עימם בכירים נוספים ששיתפו פעולה עם אל עארורי, כמו אבו עמאר סמיר פנדי שאחראי על המבצעים של ארגון הטרור בלבנון, עזאם אל אקרה, מפקד בזרוע הצבאית ועוד אנשי טרור.
יצוין כי בשלב זה ישראל טרם קיבלה אחריות רשמית לאירוע, ובלשכת ראש הממשלה אף הדריכו את השרים שלא להתראיין או להתייחס לחיסול. למרות זאת, ב'וושינגטון פוסט' כבר דיווחו מפיו של בכיר אמריקני על כך ש"ישראל עומדת מאחורי החיסול בביירות".
מיהו סאלח אל עארורי, האדריכל שהוביל לטבח הרצחני ביותר מאז קום המדינה, ושהפך למבוקש כל כך בחודשים האחרונים?
אל עארורי (57) נולד בכפר עארורה הסמוך לרמאללה. הוא גויס לחמאס בשנות התשעים והיה פעיל במגוון פעילויות כמו הקמת מפעלי ותאי טרור, הקמת גדודים בחמאס ועוד. בשנת 1990 הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון בישראל, ואף נשא 15 שנות מאסר.
מייד עם שחרורו הוא שב לפעולות הטרור, ובהמשך נעצר שוב, אך שוחרר לאחר שהתחייב לעזוב את האזור. הוא ברח לסוריה, משם המשיך לטורקיה, כשלאורך כל הדרך הוא ממשיך ליזום ולנהל פעולות טרור, וכן להיות שותף בהעברת כספים לחמאס ממדינות ערב. בהמשך מונה לסגנו של איסמעיל הנייה ואף היה היוזם של פעולות טרור שונות, ובראשן הטבח הנוראי של ה-7 באוקטובר. יצוין כי ארה"ב הכריזה על פרס של 5 מיליון דולר על ראשו של אל עארורי. שבועות ספורים אחרי פרוץ המלחמה השתלט צה"ל על ביתו הנטוש בעארורה ולאחר מכן הרס אותו. אולם רק השבוע הגיעה ההזדמנות לחיסולו בביירות. ראוי לציין כאן את דבריו של שר הביטחון יואב גלנט מלפני כשלושה שבועות במהלך מסיבת עיתונאים: "אם תשמעו שתקפנו בביירות, תבינו שנסרללה עבר את הקו האדום".
ומה נכון לנו עתה? האם אנו עומדים לפני תגובה משמעותית מהצפון?
נראה שכן. אפשר ללמוד זאת מתגובתו הרשמית של חיזבללה: "אנחנו עם יד על ההדק", וכן: "הפשע הזה רק יגביר את ההתנגדות בפלסטין, לבנון, תימן, סוריה, איראן ועיראק והוא לא יעבור ללא תגובה". נוסף על כך, חמאס הודיע על הקפאת השיחות על עסקת החטופים, ואילו איראן גינתה את התקיפה וטענה: "החיסול ידחוף עוד יותר את ההתנגדות למלחמה נגד ישראל".
בצה"ל עדכנו כי הם מעלים את רמת כוננות בצפון לשיא, בכל היישובים ובכל האזורים הסמוכים לגבול. האם הדבר יוביל למלחמה של ממש, או שמא יסתכם רק בכוננות? בשלב זה מוקדם מכדי לדעת, אך אין ספק כי הזירה הצפונית הופכת ללוהטת, היד קלה על ההדק, והאש עלולה להתלקח בה בכל רגע נתון.
