הן לא הקימו עמותות חסד אדירות, לא הכריזו על מיזמים פורצי דרך ולא פרסמו בשום צורה את העשייה הברוכה שלהן. מה כן? בשקט ובצנעה, הרחק מעיניים מעריכות ומעריצות, הן קיבלו עליהן עשייה של חסדים שונים שבונים עולמות שלמים. בכסף או בזמן, בלב שומע או ביד מושטת – הן מכווננות כולן למען הזולת ומנסות לעשות אך טוב. | בימים כאלו, שבהם כל אחת מאיתנו מנסה להיכלל בקטגוריה הנכספת של 'רבים צריכים לה', אולי כדאי לקרוא על נשים כאלה, כמוני וכמוך – ולשאוב השראה. | חסד חסד תרדוף
ה קורה בשקט בשקט, הרחק מאור הזרקורים. אנשים קטנים-גדולים עושים מעשים מופלאים. הם לא נרשמים ברשם העמותות, לא לוקחים קופירייטר למציאת שם בומבסטי לארגון גדול ומפואר ולא מעצבים לוגו מרהיב. שלא יישמע לא נכון: זה נפלא להרבות חסד בעולם גם עם ארגון גדול, אבל להם זה לא מתאים.
אם תשאלו אותם הם ימשכו כתף ויפטירו בחיוך: 'נו, מה כבר עשינו?' אבל בדיוק הם האנשים שמאירים את העולם, הם שקמים בבוקר ומחליטים לעשות מעשה גדול, יפה וייחודי. מעשה של חסד.
בימים של תשובה, שבהם אנו מרבים בצדקה ובחסד, ביקשנו להכיר מעט מן המעט, להאיר בזרקור על אותן התאגדויות פרטיות, שמטרתן היא לעשות טוב עם הבריות, לגמול חסדים ולהוסיף נתינה לעולם.
אנשים אחים אנחנו
רחל ובני משפחתה ראו איך גיסתם הצעירה והחולה הולכת ודועכת וקמו לעשות מעשה. יותר נכון, מעשים רבים וגדולים.
"זהו סיפור ארוך שהתחיל לפני כשש עשרה שנים. גיסתי ע"ה, שהייתה אם צעירה לשלושה קטנטנים, חלתה ל"ע במחלה. במשך שלוש שנים של טיפולים וסבל ארוך וקשה, אנו במשפחה התאגדנו לעמוד לצידה בכל מה שנדרש.
"את כל ההתארגנויות עשינו ללא ארגונים וללא אגודות חסד. כולנו, כאיש אחד, בנינו מערך שלם עם כל מה שהיא זקוקה לו או רק יכלה להזדקק לו:
"ליווינו אותה לטיפולים בבית החולים, באנו לשבות עימה בשבתות, הוצאנו כספים רבים מכיסנו האישי בשביל לשמח אותה ולשפר את תחושתה.
"אפילו יזמנו אספה שבועית, שאליה הגענו כל הגיסות והאחיות, לרבות אישה מיוחדת שהזמנו בכל פעם, בשביל לשמח ולחזק אותה. היינו מביאות ארוחות ומטעמים, משמחות, שרות ורוקדות. התרגשנו לראות איך ניצת אור בעיניה וכיצד כל המשפחה מתמלאת בחיוכים ובשמחה.
"מכל המיזמים הרבים שעמלנו להפיק עבורה, זכורות לי מספר יוזמות מיוחדות שהעלו את מפלס מצב הרוח שלה ונסכו בה טל תחייה: בעלה הדפיס 5,000 ברכונים של 'אשר יצר' ונסע עם כל הגיסים לכל חלקי הארץ בשעות הקטנות של הלילה, לתלות אותם לזיכוי הרבים באין-ספור בתי כנסת ואתרים חשובים כמו קבר רחל, הכותל ועוד.
"היא בעצמה ישבה שעות וגזרה אותם, מתמלאת בתקווה ובחיות.
"מיזם נוסף ענק ומחזק היה בדמות מודעה ב'יתד נאמן' שפרסמנו, שבה נכתב שאנו מגייסים את נשות ישראל ללמוד מספר הלכות צניעות. המודעה עוררה הדים ואנו, בין שלל המטלות והפעילויות, קיבלנו מאות ואלפי שיחות טלפון מנשים שרצו להתחזק לרפואתה.
"ראינו בחוש איך ההתעוררות של נשות ישראל מיטיבה עימה. היינו מספרות לה אילו טלפונים קיבלנו וכמה נשים מגלות אכפתיות כלפי אישה זרה. פניה זרחו כאשר שמעה זאת.
"גם תפילות היו חלק בלתי מבוטל מסדר היום. יזמנו תפילות בקבר החזון איש מדי שבוע במשך תקופה ארוכה מאוד.
"אבל בעצם, הפרויקט הכי מורכב שהיה בשנים הללו התבטא בהתגייסות העצומה לאסוף כסף לטיפול מיוחד ויקר מאוד. היא קבלה זריקות מסוימות שעלו הון תועפות – אלף דולר לזריקה אחת לשבועיים.
"בתחילה גייסנו את כל המשפחה. מסירות הנפש של כולם הייתה מדהימה! אחיותיה מכרו תכשיטים כדי לממן את הזריקות… מאוחר יותר נעזרנו בקופת העיר בגיוס הכספים הללו.
"היום, במבט לאחור, אנו שואלות את עצמנו בפליאה: איך עשינו את זה? במשך שנים גלגלנו חובות בעקבות ההתגייסות המופלאה. אבל ראינו בחוש כיצד הקב"ה מסייע, מחזיר טובה ונותן כוחות ואמצעים להושיט יד לאחינו, בשר מבשרנו…"
ריקי ר', גננת, מספרת על התאגדות ספונטנית של צוות הגן לטובת קולגה. "אני עובדת כגננת ברשת מסוימת זה שבע שנים. לפני שנתיים נכנסה סייעת חדשה, בחורה חביבה, צנועה וצדיקה. ראיתי אותה כבני ברקית סטנדרטית ולא חשבתי שהרקע שלה שונה.
"כאשר התארסה הבחנתי באי אלו נקודות תמוהות. איכשהו היא סיפרה לי שהיא חוזרת בתשובה ואין לה שום משפחה תומכת שעוזרת לה להתחתן…
"כשהתקרבה החתונה הבנתי שאין מי שיערוך לה שבע ברכות. אמרתי לה שהשבע ברכות עלינו וברור שחברות לעבודה עורכות סעודת שבע ברכות. יש לציין שכולנו נשות אברכים שמצבן הכלכלי לא שפר עליהן, מה גם שלא כולן הכירו אותה, אבל כולן, ללא יוצאת מן הכלל, הבינו את הצורך להירתם לעזרתה.
"אחת הציעה את ביתה לאירוח הסעודה וכל אחת הכינה משהו. אפילו התרמנו את המפקחת ורכשנו אביזרים מיוחדים לשדרוג השולחנות.
"סעודת השבע ברכות הייתה מושקעת ומפוארת. הכלה ישבה זוהרת ומאושרת, ואנו נהנינו מסיפוק אדיר ומתחושה של אחדות ונתינה למטרה של הכנסת כלה".
ולאחיו יאמר חזק
אסתי שינפלד, מעצבת פנים, הייתה עדה להתארגנות מופלאה של משפחה יקרה, והיא שוטחת בפנינו מארג מדהים של עזרה וחסד:
"לפני תקופה התקשר אלי לקוח וסיפר שהם קבוצת אחים שקיבלו עליהם לשפץ את ביתה של אחותם הבכורה. מתברר שאותה אחות גרה עם תשעה ילדים בדירה קטנה וישנה, הזקוקה בדחיפות לשיפוץ יסודי.
"כל האחים נרתמו יחד, מאחורי הקלעים, לעזור לה בכך. הם ביקשו את שירותי העיצוב שלי, ואני התגייסתי למשימה במחיר כמעט התנדבותי. במקביל הם גייסו עוד אנשי מקצוע במחירים מיוחדים ושילמו את הכל. את המתנה הם העניקו לאחותם בצורה נעימה שלא גרמה לה לתחושת מסכנות או נזקקות.
"לאחותם נשאר רק לבחור את העיצוב והריהוט ביד רחבה. ישבתי עם הלקוחה ועיצבתי לה את הבית לפי טעמה, מאושרת לראות איך הנתינה של אחיה מאירה את עיניה ומוסיפה לה אושר וחיוניות".
דבורה רבינוביץ הייתה חלק מיוזמה מופלאה שיצאה לדרך לטובת אחיה. היא משתפת אותנו בפרטים המרגשים: "אחי הגדול מתוך שישה עשר אחים ואחיות חיתן לפני תקופה את בתו הראשונה. אחי הוא אברך שיושב ולומד מבוקר עד ליל.
"לאחר האירוסין פנה אלינו עסקן מהקהילה ואמר שהוא מוכן לדאוג ל-35,000 ש"ח עבור הוצאות החתונה בתנאי שאנחנו – האחים והאחיות – מגייסים במקביל עוד 35,000 ש"ח. כלומר, רק אם אנחנו משיגים את הסכום כולו, הוא נותן סכום זהה.
"יש לציין שכולנו מגדלים משפחות ברוכות ואין לנו פלוסים מיותרים בבנק, אבל השתוקקנו בכל מאודנו שאחי יצליח לעבור את התקופה בקלות, וכמובן שמחנו שיש מי שמסייע לו.
"כך יצאנו לדרך והתגייסנו במשנה מרץ. התרמנו ידידים, מכרים ובני משפחה קרובים ורחוקים, ולאחר מאמצים כבירים ברוך השם הצלחנו להגיע ליעד. לכל אורך התקופה זכינו לראות סייעתא דשמיא מרובה. הרגשנו שהשם אוהב את העשייה המאוחדת ופותח עבורנו דלתות ולב.
"ואכן, בסיפוק רב הגענו אל היעד. שבועיים לפני החתונה הועבר לו הסכום המלא של 70,000 ש"ח. בחתונה ההיא רקדנו יחד בשמחה אדירה. מעבר לתחושת האחווה הרגילה, הרגשנו שיש לנו חלק ענק בשמחה".
איש את רעהו יעזורו
אפרת לוי משחזרת את ימי הסמינר הרחוקים, שבהם זכתה להתאגד עם עוד חברות למעשה חסד עוצמתי:
"הייתי אז בכיתה י"א. לקראת הקיץ עברה הבשורה המרנינה בסמינר: השנה ייערך קמפ חסר תקדים, חווייתי ונדיר, שיצטרף למחנה השנתי, ויכלול שלושה ימים מפנקים מלאים באקשן ואטרקציות. המחיר עמד על כ-450 שקלים לכל בת.
"בסמינר שלנו למדו כמה אחיות שבאו מבית חסר יכולת כלכלית, ולכן הוריהן החליטו שלא לצרף את בנותיהן לקמפ הנוצץ המדובר ביותר. כך יצא שסמינר שלם עומד לנסוע ורק הן יישארו בבית.
"דבר אי בואן היה לנושא הסמינר, והן הסתובבו עצובות וכואבות בימים של טרום הקמפ. אני וחברתי לא יכולנו לשתוק ופתחנו בסתר בקמפיין התרמות מהורים בעלי יכולת כלכלית. את הסכום שגייסנו העברנו ישירות להנהלה, והיא שהודיעה להורים על מימון הקמפ.
"מיותר לציין שאושרן של הבנות היה בלתי ניתן לתיאור, והאחיות לא יודעות עד היום איך התרחש הנס…"
גם חני חושפת לב זהב ונתינה מדהימה: "במשך שנים גרתי בבניין שבו גרה גם משפחה מקסימה. הילדים היו מחונכים לתפארת וההורים היו חביבים וצדיקים.
"שנה לאחר שהגענו לבניין הבנתי שהם סובלים ממצוקה כלכלית חמורה מאוד. הם היו באים ללוות פרוסות לחם, חלב וביצים ו'שכחו' להחזיר. נעלי הילדים פערו פה וחולצות התלבושת הבלות הציגו מצב קשה.
"האם עבדה כמורה בחוג ציור בבית ובעלה שקד על התורה. לא הייתה להם משפחה תומכת ולא היה למי לפנות. בשיחה עימה היא הודתה שהחוגים לא מכניסים מספיק למחייתם.
"הבנתי ממנה שבעבר עבדה בראיית חשבון אך היום היא לא מוצאת עבודה בתחום. שכנעתי אותה להשתלב שוב בתחום ולהתמקצע במקביל בקורס קצר, והיא החלה לפעול כדי לא להישאר באותו מקום מסכן.
"תוך תקופה היא סיפרה שמצאה עבודה במשרד פרטי, בינתיים בשכר מינימום. באותו זמן המצוקה שלהם רק החריפה, ואני החלטתי להיענות לאתגר. התרמתי בני משפחה וחברות, ששמחו להעביר סכומים למשפחה נזקקת באמת, הוספתי את כספי המעשר שלנו ובכל הזדמנות כזאת פניתי לבוסית שלה וביקשתי שתעביר לה את הסכום בצורת 'בונוס', תמריץ או מתנת חג.
"כשראיתי שנעלי הילדים במצב אומלל, רכשתי שובר בחנות נעליים ושיגרתי לבוסית. וכך, במשך תקופה ארוכה הייתה הבוסית 'מפנקת' את שכנתי ומביאה מעט רווחה לבית.
"השכנה, מצידה, הייתה מספרת לי סיפורי ניסים ונפלאות על הבוסית הנדיבה והנדירה, ואני חייכתי לעצמי ושמחתי שההתארגנות שלנו נושאת פרי. ברוך השם לאחר מספר שנים המשפחה עמדה על הרגליים ויכולתי לציין 'וי' על המשימה שנטלתי על שכמי".
מי כעמך
רחלי גוטליב, בימוי, משחק והפקות למופעים, משתפת בשתי יוזמות שמצביעות יותר מכל כי זכינו להימנות עִם עַם נדיר שחלק מהDNA- שלו הוא גמילות חסדים.
"בשנות ההמתנה שלי לילדים, שמעתי את סיפורה המרגש של גב' מרים גבאי שציפתה לילדים שנים רבות ומרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירעבאך זצוק"ל אמר לה: 'הקב"ה לא חייב לך כלום, אבל אם תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת, משמיים יעשו איתך מה שלא חייבים לך. כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים'. היא החלה לחלק כיבוד ופינוקים בבתי חולים ואכן נפקדה.
"הסיפור נגע בי, והחלטתי שגם אני רוצה לתת לבריותיו של הבורא משהו ממני, כזה שיהיה לי קל ונעים לעשות ולהתמיד בו. ואז שמעתי על קבוצת נשים שמכינה עוגות בימי רביעי ושולחת אותם עם הבעלים למחלקות בבתי החולים מדי יום חמישי.
"הרעיון קסם לי והצטרפתי למיזם. ממטבחי הביתי יצאו מדי שבוע עוגות, ואפילו ביום חמישי שבו ילדתי את בני הספקתי לשלוח עוגה.
"אחרי הלידה הפסקתי את ההתנדבות, ואז, לפני תקופה, התרחש מקרה רפואי אצל בן משפחה צעיר, וקיבלתי עלי לחזור להתנדבות הקבועה לתמיד. ברוך השם אותו קרוב החלים, ואני ממשיכה בהכנת העוגות בהתמדה.
"אפילו בני בן השנתיים כבר יודע שביום רביעי מכינים עוגה לחולים ומחכה לעמוד לידי ולראות את הקסם מתרחש לנגד עיניו…
"מיזם חסד אחר שבו אני שותפה הוא של השתתפות בשמחות מועטות משתתפים. המיזם יצא לדרכו בחורף האחרון. זו היא התקופה העמוסה ביותר לאומניות.
"הייתי אז בחודשיים אינטנסיביים במיוחד, שבהם יכולתי לצאת למופעים או להפקות אפילו שלוש פעמים ביום. ערב אחד התבטל מופע כלשהו, ואני הייתי מאושרת לחגוג עם בני הקטן ערב שקט. אבל הקב"ה רצה אחרת.
"בתשע בערב קיבלתי הודעה מחברה שעוסקת בדי-ג'יי, שמספרת על בת מצווה מפוארת ועגומה, שאליה הוזמנה לתת שירות, אך בעקבות סיבות משפחתיות שונות, האולם נותר ריק.
"ראיתי את ההסרטה שנשלחה, את הבר המהודר, את עיצובי הפרחים ואת השולחנות המרהיבים, וליבי לא נתן לי להותיר כך לבדה את כלת הבת מצווה הבוכייה.
"פניתי לחברתי עידית ליכטנפלד, אומנית הבמה, שעבדה איתי כל התקופה והייתה אמורה לשחק איתי במופע שהתבטל, ואמרתי לה: 'חשבנו שהיום איננו נפגשות, אבל ניפגש בנסיבות אחרות'. ביקשתי ממנה לקרוא לעוד חברות ובנות משפחה.
"במקביל יצאתי בסבב הודעות לחברותיי האומניות וביקשתי מכל מי שיכולה להגיע לבוא ולהשתתף, להגיע לשמח את הילדה. כשהגענו לאולם כבר היו שם כ-500 נשים ובנות.
"האמא ניגשה אלי מרוגשת ומאושרת, סיפרה על שאיפה עזה לשמח את הבת ועל הכאב שחוו כשבנות המשפחה לא הגיעו בגלל אי אלו עניינים.
"תחושת הסיפוק הייתה אדירה. הרגשתי איך התמורה השמיימית שאני מקבלת מההתארגנות, גדולה מכל תמורה חומרית.
"מאז הספקתי לארגן עוד חברות לאירוע בת מצווה נוסף, ביום שהתקיימה ההפגנה הגדולה בבני ברק ולא אפשרה למוזמנות רבות להגיע. אומנם לא נכחתי פיזית, אבל חברותיי היקרות שימחו את הכלה ואת המשפחה מכל הלב".
טעם של נתינה
ארוחה חמה היא הרבה מעבר לאוכל, היא טומנת בחובה טעמים של נתינה, בית, פינוק וחמימות. שולמית, אישה יקרה, עסוקה ופעילה, מוצאת זמן להביע את תודתה לבורא בדמות ארוחת צהריים מושקעת הנשלחת מדי שבוע ליולדת תורנית.
ואלו הם פרטי ההתארגנות: "לאחר שהחלמתי מניתוח לב מסובך לפני כחמש שנים, החלטתי שאקח את התודה להשם צעד קדימה ואשקיע בהכנת ארוחה מדי שבוע ליולדת.
"התחלתי ביוזמה לבדי, והיום מדובר במערך משפחתי מאורגן. חתני משיג לי את שמות היולדות, ומשלב אותן בתור לפי קריטריונים שונים. אחד הכללים הוא: מי שבא לבקש מעצמו הוא ראשון בתור, ולא משנה מה מצבו הכלכלי או המשפחתי.
"כיום בנותיי וגיסותיי שותפות גם הן להכנת הארוחה, עם תפקיד קבוע לכל אחת. הראשונה מכינה את משקה הבריאות של הרבנית קנייבסקי ע"ה, השנייה מבשלת אורז וכן הלאה.
"אני משתדלת להגיש הכל בצורה נאה ואסתטית, עם מדבקות ואריזה חיננית, בשביל לפנק באמת מכל הלב. אם בעבר היינו שולחים את הארוחה בעצמנו, היום יש לי משלוחן שעושה זאת באופן קבוע.
"תוך כדי שאני מכינה את הארוחה, יוצא לי לחשוב לפעמים: האם הפריט הזה באמת מוסיף? האם כל כך חשוב לצרף גם ירקות חתוכים? היולדת זקוקה גם לזה? ואז, כמעט תמיד אני מקבלת תשובה. זה יכול להיות טלפון מיולדת שמודה מכל הלב ומפרטת דווקא על הירקות החתוכים ששימחו אותה, וכן הלאה. השם שולח לי מסרים מדויקים.
"אין ספק שההתנדבות מביאה עימה ברכה, ושיותר ממה שאני עושה עם המקבלת, הנתינה עושה עימי, כי כל מי שמתנדב רואה ישועות בעיניים…"
דינה גרין תורמת אפיזודה מתוקה שממחישה מה קורה בצד השני של המטבע – צד המקבל: "אני אמא לחמישה יקרים, צפופים בלי עין הרע. אחרי לידה אין לי היכן להתפנק, כי אימי ע"ה נפטרה בגיל צעיר.
"כשילדתי את בני החמישי הרגשתי את תחושת הבדידות ביתר שאת. אחיותיי היקרות ניסו לפנק, אך גם הן היו עמוסות וטרודות באין-ספור עניינים. החלטתי שעלי לעזור לעצמי בעצמי. להכין מה שאפשר או לקנות אוכל מוכן מפה ומשם.
"שבוע אחרי שילדתי את בני הזמנתי ארוחה מבושלת מאחת המעדניות בעיר. אחרי הארוחה הכנסתי למקרר את מה שנותר. בערב בעלי התלבט אם לאכול את מה שנשאר או שכדאי שישאיר למחר, בשביל לחסוך עבורי לבשל ולטרוח. הזכרתי לו שכתוב שמי שמשאיר אוכל למחר הוא מקטני אמונה, והוא החליט ליישם את דבריי והתיישב לארוחה טובה.
"יש לציין שאצלנו בקהילה יש קו שנקרא עזר ליולדת, בכל פעם שחברה יולדת מעדכנים בקו, ונשים מקבלות עליהן להכין ארוחות צהריים, לשלוח בחורות לעזרה בניקיון או בשמרטפות וכו'.
"למחרת בבוקר התקשרה אחת הנשים מהקהילה ועדכנה שהיום היא מבשלת עבורי ארוחת צהריים. ואכן, בצהריים נשמעו נקישות ועל מפתן הדלת עמדה ארוחה בשרית מפנקת במיוחד. הרגשתי איך החסד הקהילתי עוטף אותי בחיבוק והשם קורץ לי מלמעלה: אני דואג לכם למן תמידי…"
בלב אחד
ליבי, שם בדוי, מתרגשת לתאר עשייה בלעדית שעשתה הדים, אבל מטרתה נותרה ועודנה נמצאת מתחת לרדאר: "אבי התמנה לראש ישיבה בצפון הארץ ונתקל בקשיים שונים. אנשי צוות אחרים, שהיו בעלי ברק וחן מיוחד, ניסו לדחוק את רגליו, והוא חש מבויש וחסר ברק.
"אחי, שראה כיצד אבינו מתקשה להצליח להפיח רוח חיים בישיבה, הציע לאבי לנהל מיזם חברותות ייחודי, שמורכב מבחורים מבוגרים וצעירים ומבצעים מיוחדים, מה שיוסיף עניין ועשייה לימודית.
"אבי, שלא הבין בדיוק מה מסתתר מאחורי היוזמה, חשב שאחי מעוניין בתפקיד כלשהו ונאות לכך. אחי גייס עוד שני אחים ויחד הם 'הרימו' את הישיבה. פתאום הבחורים למדו בהתמדה, קול התורה נשמע ברמה ואין-ספור מבצעים וחזרות על השיעורים יצאו לדרך. האווירה התרוממה פלאים ואבי זכה לאחוז את המושכות בבטחה ובחיוך.
"אחיי עמלו ללא לאות והקדישו לשם כך שעות רבות מהיום. שמה של הישיבה הפך למצליח ואבי היה מאושר ומלא סיפוק. החסד הקטן-גדול הזה נותר חסוי, ורק כמה אחים יודעים מה עמד מאחורי המיזם".
פייגי מספרת על נפילה כואבת שהתרחשה בבית אחותה. מי עמד לימינם? כמובן, התארגנות ספונטנית מדהימה של כל בני המשפחה. "גיסי הצדיק חתם ערבות לידיד אך לא ידע לאיזה בור ייפול בעקבות כך. מהר מאוד התגלה שעל אחותי ומשפחתה לשלם סכומי עתק עבור חוב שלא שלהם.
"הם נאלצו למכור את דירתם בעיר מרכזית ולעבור ליישוב פריפריאלי דרומי ומרוחק, אך עדיין נותר להם חוב עצום. באותה עת החלטנו, כל האחים יחד, להתאגד ולנסות לסייע להם.
"כל אחד מהאחים לקח הלוואה בנקאית בסכום שהתאפשר לו, חלק גם התרימו ידידים, והכל בשקט ובצנעה. וכך העברנו להם סכום נכבד, שהצליח להוריד למינימום את הר החובות שהלחיץ והרס את חייהם.
"מסקנה? אין כמו אחים! מסקנה נוספת? אם אין לכם משפחה מדהימה כמונו, אל תתפתו לחתום ערבויות בלי לבדוק היטב. בעצם, גם אם אתם בני משפחה שלנו אל תנסו אותנו, כי לא בטוח שנהיה מסוגלים ליטול על שכמנו עוד הלוואה…"
פתוח תפתח את ידך
גיטי גפנר, סטנדאפיסטית, משתפת בנימה הומוריסטית בפרויקט אירוח שקיבלה עליה: "זה היה לפני כשנתיים. עמדתי בתחנה והמתנתי לאוטובוס שאיחר להגיע. בחורה אמריקאית ניגשה אלי בחיוך, מאחוריה הסתתרו עוד שתי חברות מתביישות, והיא, כדוברת של הקבוצה שאלה: אולי נוכל להתארח אצלך בשבת?
"הבנתי מהן שהן הגיעו לשנת לימודים בישראל והן מחפשות משפחות אירוח לשבתות. בדיוק באותה שבת בעלי היה בחו"ל והבן בישיבה, והרעיון מצא חן בעיניי.
"קצת חששתי. הן היו נראות בנות בסטייל. שיתפתי את בעלי בחששותיי, והוא עודד אותי שזה רעיון מצוין וגם הזדמנות לקנות סטים יפים של מצעים…
"הזמנתי אותן במאור פנים והתחלתי להתכונן לקראתן. רכשנו מצעים חדשים וקצת קימטנו אותם, בשביל שלא יעלו על דעתן שאין לנו מצעים יוקרתיים לאירוח, ובדקנו שכיסוי הספה יושב יפה ומסתיר את הניסויים והפעלולים שהילדים ביצעו עליה.
"ואז תוך כדי 'לכה דודי' הכיסוי של הספה מתחיל לזוז והעיניים של הנערות גם כן, וכך מתגלה המילוי, שלא בצבע של הספה ולא בצבע של הכיסוי. האמת שהיה קצת לא נעים, אבל מייד צחקנו על זה. (אל דאגה. קצת אחר כך קנינו ספה חדשה בצבע ורוד…)
"אצלנו, אחרי מנת הדגים מפנקים את הילדים בממתק קטן, בשביל שיישארו מסביב לשולחן, ואחרי הדגים, כשחילקתי את הממתק, ראיתי כיצד הן מתלחשות בקדחתנות. אך כשהמנה הבאה הגיעה הן נאנחו אנחת רווחה, מסבירות לי שחשבו שהממתק היה קינוח. (ועוד איזה קינוח, נראה לי שדאגו מהרעב…)
"הן נכנסו לליבי והתחברתי אליהן במיוחד, ולכן החלטתי לסייע להן למצוא מקומות אירוח להמשך השהייה שלהן. במשך שבועיים עמלתי על הפרויקט, שלחתי מיילים, הרמתי טלפונים. הבנתי שלא לכל משפחה זה מתאים והיה אכפת לי בשביל הבנות, מנגד שמחתי על כל מענה חיובי.
"לאחר שבועיים אינטנסיביים, שבמהלכם הענקתי להן רשימת כתובות וטלפונים, הופניתי לאישה עולה מחו"ל שמארחת בקביעות ומכירה את הלך הרוח של הבנות הללו. היא הרגיעה את הלחץ שלי, והבטיחה שגם אם לא תהיה להן כתובת לשבת מסוימת, הן לא תישארנה ברחוב. נרגעתי.
"המיזם שהובלתי במשך שבועיים, מניב עד היום פירות. אותן משפחות שפתחו דלת נכנסו לרשימת התלמידות החוצניקיות. גם היום, כשהן בחו"ל, אחיותיהן וחברותיהן עדיין משתמשות בו.
"בערב פסח האחרון קיבלתי פנייה ממספר משפחות ישראליות שביקשו ממני לתווך להן נערות לאירוח. שמחתי להיות חלק ולעזור להן, ולדעת שאותה השתדלות שעשיתי מוסיפה להכות גלים גם היום…"
ומסיפורה של גיטי לסיפורה של שבי בראונשטיין, יועצת משכנתאות ופיננסים, שמגלה לנו כי לפעמים באמצעים סטנדרטיים ביתיים אפשר להפעיל גמ"ח שלם.
שבי מספרת על יוזמה פרטית צנועה, שטומנת בחובה חסד גדול: "כעובדת מהבית נאלצתי להכניס הביתה אמצעים דיגיטליים שונים. החלטתי למנף את המשרד הפרטי שלי, להיות שליחה ולעשות חסד בעזרת הציוד שברשותי.
"וכך אני מנגישה לכל דורש הדפסות, הטענת רב-קו, שליחת מייל, צילום מסמכים וכן הלאה. ברוך השם היו מספר פעמים שזכיתי לעזור בגמ"ח שלי לאנשים.
"והנה כמה דוגמאות: אימה של חברתי נפטרה ל"ע והיא ביקשה שאדפיס להם מודעות אבל. הסברתי לה שמדובר במדפסת ביתית שחור לבן בגודל A4, אבל זה הספיק לה. במקרה אחר, הייתי שותפה להתארגנות למסיבת יום הולדת ששכנתי הכינה לאימה והדפסתי לה ברכות מושקעות.
"לא פעם מגיעות אלי ילדות בית ספר שנקרעו או אבדו להן דפים והן זקוקות להשלים חומר. אני שמחה לספק להן את מבוקשן. נכון, לא תמיד זה נוח וקל, ולעיתים נדרש ממני להתייחס, להאיר פנים ולהפסיק מעבודתי, אבל אני רואה בכך אידיאל.
"היו גם מקרים שראיתי כיצד הנתינה חוזרת אלי. אני התנדבתי למעשה חסד עם שכנה, היא שוחחה עימי והבינה במה אני עוסקת ובסוף הפכה ללקוחה מרוצה והצליחה לרכוש נכס. מבחינתי הגמ"ח והעסק שלי הם שליחות, ואני משלבת נתינה וסיוע בכל פלטפורמה אפשרית…"
כפה פרשה לעני
נסיים עם רות, שמבקשת לספר את סיפורה המרגש בעילום שם, מכיוון שכל המיזם שהיא מובילה עם בני משפחתה, נעשה מתחת לרדאר, בשקט בשקט.
"אני מנהלת עסק לייצור תכשיטים עבודת יד. לפני כעשור חברתי היקרה התאלמנה. החלטתי להכין לה תכשיט לחג ולשגר אותו עם מכתב אישי ושוקולדים משובחים.
"משם המיזם צבר תאוצה. בכל פעם שהתוודעתי לאלמנה, לאישה גלמודה או למשפחה מתמודדת, הוספתי אותן לרשימה והכנתי מארז מתנות לכל המשפחה, כאשר כל ילד או מבוגר מקבל משהו אישי מפנק – משחק או ספר, מארז קרמים או תכשיט, כמובן.
"אל החבילה מצורף מכתב אישי בכתב יד, המכיל איחולים ומילים מחזקות. רוב המשפחות אינן יודעות מאין הגיע המשלוח, חלק מהן הגיעו אלי לאחר תחקיר מקיף. כיום הרשימה שלי מכילה כעשרות משפחות מתחלפות מרחבי הארץ.
"לכל אורך הפעילות אני זוכה לראות סייעתא דשמיא מיוחדת ונוכחת לראות כיצד כל מתנה מתאימה בדיוק למקבלת. בכל פעם שאני מכינה את התכשיט אני מבקשת מהשם שינחה אותי לבחור את החומרים המתאימים למקבלים, וברוך השם יוצאים תוצרים נכונים לאותה משפחה.
"לא פעם יצא לי לראות מאוחר יותר כי תכשיט ששלחתי, התאים במיוחד לבגד שלבשה האישה בשמחה.
"לפני כל חג אני עסוקה בהכנת מארזים לכל ילדי המשפחה, קונה מפה ומשם, מלקטת מתנות מתאימות וחושבת מה ישמח ויחמם את הלב. אחר כך מגיע שלב האריזה היפה והשליחה לכל חלקי הארץ, תוך תמרונים וחיפוש אחר נהגים ומשלוחנים שונים.
"פעם סיפר לי שליח שלקח חבילה לעיר דרומית, איך התקשר למשפחה וסיפר שיש בידיו חבילה. את קולות הצהלה הוא שמע כבר מלמטה, וראה כיצד כל הילדים עטים על הדלת, מצפים להפתעות המרנינות.
"יש לציין שמדובר במפעל משפחתי לכל דבר. בעלי נושא על גבו את הוצאות המארזים, ילדיי חושבים איתי אילו מתנות מתאימות לאיזו משפחה ומסייעים לשלוח את החבילות לבתים.
"לפעמים הם מגיעים אלי עם שם של משפחה במצוקה, מבקשים ממני להכניס לרשימת החסדים. ויש מקרים שהם אפילו מנדבים מקופות החיסכון שלהם לטובת המיזם.
"כך לדוגמה, בפסח האחרון, כשביקשתי לפנק משפחה ברוכת ילדים בכמה מתנות מפוארות, ילדיי תרמו מקופתם הפרטית עם ברק בעיניים. בתי הקטנה הוציאה שקל וחצי בהתרגשות ואפילו דרשה לנסוע איתנו להביא את המתנה, כשותפה מלאה בקנייתה…
"מה שמחזק אותי בעשייה הוא הסיפור על הרב גדול, כמדומני רבי מיכל מלכוביץ, שתלמידו עמד לנסוע לארה"ב לצורך הכנסת כלה וביקש את ברכת הדרך. רבו אמר לו שכל מי שתורם לו, בעצם כבר רשום ברשימת התורמים של הקב"ה.
"כאשר התלמיד בא להתרים גביר מסוים, נענה בשלילה. התלמיד השיב בשלווה: כנראה אינך נמצא ברשימה שעליה דיבר הרבי. העשיר הסתקרן מאוד לדעת מה טיבה של אותה רשימה ונאות לתרום בעין יפה.
"ענה המתרים ואמר: כעת, כשתרמת, אתה כבר ברשימה, אוכל להסביר לך במה המדובר.
"אני חשה בדיוק כך: אני מקבלת משמיים פקסים רבים. השם שולח לי פניות כה רבות, סיפורים על מצוקות וקשיים שונים, לא לחינם הוא משגר אלי כל כך הרבה בקשות, אני זוכה להיות חלק מהרשימה שלו, מאושרת להיות מן הנותנים…
"לאחרונה, חברה שנחשפה לקצה הקרחון של פעילותי, הציעה להיות שותפה. השבתי לה: את לא צריכה לעשות דווקא מה שאני עושה, אלא עלייך למצוא בעצמך מה החסד שמתאים לך.
"השם ברא אותנו כנפשות רבות וחסרונן – לכל אחד יש חסרים ועודפים, כדי לקבל מה שחסר לו ולתת ממה שיש לו. כל נתינה מתאימה וראויה: חיוך, מילה טובה, מתנה, פינוק אישי, מכתב מחזק וכן הלאה. הלוואי שנשכיל לתת מה שנכון לנו.
"בכל הזדמנות אני אומרת לעצמי, כתוב: 'מה אשיב לך והכל שלך…' הכל בעצם של הבורא, הוא שם אצלי חפצים, כסף או יכולות, בשביל להעביר אותם הלאה, לאחרים. אני זכיתי להיות צינור למה שהוא מבקש לתת לברואיו, וככל שאני נאמנה לתפקיד הוא ממשיך ונותן לי שליחויות גדולות יותר…"
