הפגישה החשאית במיאמי, השיחה הדרמטית בין טראמפ לנתניהו, הנתק עם רון דרמר והרעיון המבריק של ג'ארד קושנר מיוחד: כך נולדה העסקה לשובם של החטופים
ביום רביעי, י"ט בשבט תשע"ז, כשלושה שבועות בלבד לאחר כניסתו לבית הלבן, אירח הנשיא טראמפ את רה"מ נתניהו בחדר הסגלגל.
פגישות ישירות עם בכירי חמאס. ר"ם קאטר אאל ת'אני עם האלוף ניצן אלון. נראה מאחור: השליח נהמיוחד סטיב ויטקוף
באותם ימים, מי כבר זוכר, ישראל הייתה המדינה המבוקשת והמחוזרת במזרח התיכון. שכנותיה, אחוזות טראומה מהאביב הערבי ואחוזות אימה ממטורפי דאעש, עמדו בתור לקשור עם הישות הציונית יחסים בלתי פורמליים.
במצבן הנואש ואילו לא היו מורתעות מדעת הקהל בארצן, היו נותנות פומבי למה שהתחולל מתחת לפני השטח. אך כרגיל בשכונה שלנו הבטונדה שחצצה בין הרצוי כל כך למצוי והמתיש כל כך, הייתה פלסטינית. "בשבילם זה כאב ראש", אמר לי פעם נתניהו. "הפלסטינים תקועים למדינות ערב כמו עצם בגרון".
חרף זאת, בצל התגברות התלות האזורית במודיעין כחול–לבן ובנשק טכנולוגי מתקדם, בירושלים ניסו לשכנע את הממשל האמריקני להתניע מהלך שתכליתו לכונן נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב במזרח התיכון. קודם לכן, כשנתניהו בא עם הרעיונות הללו לנשיא אובמה, הוא נבעט מכל המדרגות. יתרה מכך, כשהישראלים ניסו לגלגל אקטיבית את היוזמה, היה מי שדאג בוושינגטון לחבל בה.
והנה עכשיו, בבית הלבן יושב נשיא רפובליקני שמשדר שינוי דרמטי ביחסו לישראל. לכאורה, העיתוי המושלם לשוב ולהציע את היוזמה.
אבל באותה פגישה טראמפ ויועציו, למרות אהדתם האינהרנטית, הטילו ספק גדול באשר לסיכויים שלה להתממש. באותה נקודת זמן, גם הם, כמו הממשלים שקדמו להם, שוכנעו ששלום אזורי חייב לעבור דרך הרשות הפלסטינית. בלעדיה, כך סברו, איש ממנהיגי האזור לא ייקח סיכון.
חלפו שנתיים פלוס מאז אותה פגישה. בזמן הזה הנשיא טראמפ כבר היה בשל יותר לנקוט בצעדים שוברי סטגנציה. בין השאר התזוזה בעמדתו השתקפה בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
במקביל, חתנו ואיש אמונו הקרוב ג'ארד קושנר עמל על גיבוש תוכנית שלום כוללת לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. "תוכנית המאה", כינו אותה בסביבתו.
העוקץ בתוכנית, ובעצם מה שבידל אותה מכל האחרות שקדמו לה, היה שלא הפלסטינים היו המטרה אלא מדינות המפרץ. הממשל השכיל להבין את מה שישראל צעקה כל השנים: איש בעולם הערבי לא באמת מתעניין בפלסטינים; הרטוריקה שלהם היא מס שפתיים כדי למנוע תסיסה פנימית.
בהתאם לכך הרעיון המסדר היה לקדם מתווה קריאטיבי עם המפרציות מעל הראש של אבו מאזן, שסרבנותו הייתה לכרטיס הביקור שלו.
בצד הישראלי עודכנו בזמן אמת על המגעים המתנהלים. נתניהו, באמצעות שגרירו בוושינגטון רון דרמר, הביע הסכמה לשלושה תנאים: הכרה במדינה פלסטינית מפורזת, שימור הסטטוס קוו בהר הבית והעברת שלוש שכונות במזרח ירושלים לידי הרש"פ. ההסכמה הזאת, כך טוענים בסביבת רה"מ, ניתנה בהבנה שממילא הפלסטינים יגידו לא.
מנגד, וזאת מלכתחילה הייתה מטרת המשורר, ישראל קיבלה היתר להכריז על ריבונות בשטחי יהודה ושומרון אם אבו מאזן יגיד, שוב יגיד, "לא" ליוזמת השלום.
ואכן, כצפוי, הפלסטינים דחו את 'תוכנית המאה' ובירושלים כבר נערכו לקראת ההכרזה החגיגית.
משחקי 'ברוגז'. ראש צוות המו"מ השר רון דרמר וראש מתאם שו"ן תא"ל הירש בחדר השיחות בקהיר, זמן קצר לפני החתימה
הימים ימי בחירות ובמפלגת השלטון להוטים לקדם את הריבונות באיו"ש. רואה זאת שגריר האמירויות, יוסף אל־עוטייבה, ונזעק לפעולה. הוא יוצר קשר עם יועץ הנשיא קושנר, ומזמין עצמו לפגישה בהולה. אנחנו, הוא מבהיר, הסכמנו למתווה שהצעתם, אבל לא הסכמנו להכרזת ריבונות אם הפלסטינים יסרבו.
מפה לשם, אחרי שיחות הלוך ושוב בציר המשולש קושנר–אל־עוטייבה–דרמר, עולה רעיון מקורי להפליא: הישראלים יוותרו על ההכרזה ובתמורה המפרציות יכוננו נורמליזציה עם ישראל.
כזכור, זאת הרי הייתה מטרת העל. עכשיו, אחרי העוקץ שנכנס והוצא, הגיע הזמן לממש אותה.
להפוך את הלימון ללימונדה
חמש שנים, מינוס שישה ימים, אחרי. ישראל נואשת ומתוסכלת מהדד–לוק שנוצר במגעים לשחרור החטופים. בדרג המדיני מזהים כי בכירי חמאס היושבים בדוחה גוררים רגליים. בזמן שהם שוהים במלונות פאר וחיים את החיים הטובים, הם מהתלים במתווכות ומשחקים קשים להשגה. שום דבר לא בוער.
המודיעין שלנו מזהה את הדינמיקה ומדווח למעלה. לכולם היה ברור שבאופן הזה דבר לא ישתנה. כל הגורמים שמשתתפים בישיבות המצומצמות תמימי דעים שצריך לנקוט בדבר מה שיזעזע את המערכת. מהו הדבר הזה? הצעות עלו וירדו, ולבסוף, למרות הסתייגות בכירים במערכת הביטחון, בראשם הרמטכ"ל זמיר וראש המוסד ברנע, מתקבלת החלטה לחסל את הנהגת חמאס היושבת בקטאר.
התוצאות ידועות: למעט קומץ הרוגים בדרגים זוטרים, איש לא נפגע בתקיפה, אבל התוצאה, כמה מפתיע, הושגה: חמאס שחרר את כלל החטופים החיים שהחזיק בידיו.
כשמתבוננים על הפרטים המרתקים שהביאו למהלך הדרמטי הזה מבינים שזאת שיטת עבודה. חצי עשור בדיוק אחרי שהביא תוצאה בלתי הגיונית בכללי המשחק הרגילים, ג'ארד קושנר חזר לזירה והבקיע שוב.
מי היה מאמין שתהליך מדיני שהסתיים בכישלון יביא לסדרת הסכמי שלום היסטוריים? מי היה מאמין שכישלון מבצעי מהדהד שאמור היה להעמיק את המבוי הסתום יוליד בדיוק את ההפך ממנו? אף אחד, מלבד ג'ארד קושנר.
עכשיו זה נשמע כמו סיפור פיקנטי מרתק שמציג תיאום אידיאלי בין וושינגטון לירושלים. בפועל, בשני האירועים המטרה הייתה זהה, אבל היא הושגה דווקא כתוצאה מהמבוי הסתום שאליו נקלעו היוזמות.
אח לנו בבית המלך
ניצלו מחיסול ומכייחים. משלחת רבי המרצחים של החמאס, בראשות ח'ליל אל-חיה, ממתינה בחדר הסמוך לנציגות הישראלית
בערב כניסתו של הנשיא טראמפ בפעם השנייה לבית הלבן הודיע לו חתנו היהודי ג'ארד קושנר כי הוא מבקש להישאר מחוץ למעגל. גורמים שונים מספרים כי הוא ורעייתו איוונקה בכלל התנגדו לרעיון שהוא, טראמפ, ירוץ פעם נוספת כמועמד לנשיאות.
נכון או לא, בפועל השניים לא השתתפו בקמפיין והותירו את המגרש לשני הבנים, אריק ודונלד ג'וניור.
את מקומו של קושנר בתפקיד המתווך והשליח המיוחד מילא, ועדיין ממלא, סטיב ויטקוף. איל נדל"ן יהודי שהכיר את טראמפ בזירה העסקית והתחבב עליו. מפעם לפעם שמו של קושנר הוזכר כמי שמייעץ לוויטקוף ונפגש לעיתים תכופות עם השר רון דרמר, אך חלקו בהובלת מהלכים וקבלת החלטות היה מינורי.
בחודשיים האחרונים משהו השתנה. אני לא יודע לומר במדויק מי אחראי לכך, אבל גורמים מסוימים, ממדינות ערב ומישראל, פעלו לשכנע אותו ליטול לידיו את המושכות ולהוביל מתווה חדש לשחרור החטופים ולסיום המלחמה.
כמו בהסכמי אברהם קושנר גייס לצידו את ר"מ בריטניה לשעבר, טוני בלייר, שהוא בעל קשרים ענפים עם מדינות המפרץ.
השניים הציגו לקבינט של טראמפ תוכנית מרחיקת לכת שאת חלקיה פרסמנו כאן לפני מספר שבועות. נתניהו ואנשיו עודכנו על המתווה המתגבש והתבקשו לתת את הערותיהם.
וזה מביא אותנו לתאריך שמונה בספטמבר. בסלון ביתו של סטיב ויטקוף במיאמי ישובים סביב השולחן שלושה אנשים: המארח, ג'ארד קושנר ורון דרמר. על הפרק: תוכנית 'היום שאחרי' ברצועת עזה. הכיוון: סיום המלחמה והרחבת הסכמי הנורמליזציה.
פחות מיממה תפריד בין אותה פגישה לתקיפה הישראלית הכושלת על ביתו של רב המרצחים ח'ליל אל־חיה, מנהיג חמאס ברצועה, שכינס את הנהגת התנועה בבית הנופש שלו להתייעצות על המתווה המתגבש.
כשוויטקוף וקושנר שמעו על כך הם התפוצצו מכעס. הם היו בטוחים שדרמר הוליך אותם שולל. ויטקוף היה משוכנע שהשתמשו בו כדי להתל בחמאס ולגרום לבכיריו לחשוש פחות לביטחונם האישי, בצל השיחות המתקיימות.
במשך כמה ימים הוא וקושנר ניתקו מגע מדרמר. לא היה להם ספק שהוא ידע לפני כן ונמנע מלשתף אותם. עובדתית, בזמן פגישתם דרמר לא ידע על התקיפה המתוכננת ולישראל לא הייתה שום כוונה להשתמש במתווכים האמריקנים כדי להרדים את חמאס. מה שכן נכון הוא, שלמחרת, כמה שעות לפני התקיפה, הוא כבר עודכן על מה שעומד להתרחש אך לא עדכן את השניים. מאוחר יותר יטען מי שיטען כי לא ראה צורך מכיוון שנתניהו כבר עדכן את הנשיא טראמפ על הפעולה חמישים דקות לפני כן.
אפשר לדון בשאלה אם השיחה הזאת נעשתה רק כדי לצאת ידי חובה או לצורך התייעצות. בצד האמריקני איש לא חושב שהיה מדובר בהתייעצות. התחושה שנוצרה שם היא שנתניהו ניצל תקלות ארגוניות בסביבת הנשיא כדי לעדכן אותו מעל הראש של אנשיו. מאז, כך טוענים, דברים השתנו; כללי הפרוטוקול להתקשרות בין טראמפ למנהיגים בעולם נוסחו מחדש.
להכות בברזל
חיכינו לך, הפתק שנתיהו השאיר על מיטת השבים
הזיכרון הציבורי קצר טווח. ברצף הדרמות שרצות כאן איש כבר לא זוכר מה קדם למה. אף על פי כן כדאי להזכיר את הסיטואציה: ישראל מכריזה פומבית על תקיפת בכירי הטרוריסטים בקטאר, ובעצם מרחיבה את מעגל הסכסוך האזורי. חולפות שעות ספורות ומתברר שמלבד משבר דיפלומטי והעמקת הבידוד, איש לא חוסל בתקיפה.
הימים הבאים עברו כאן בתחושה חמוצה ומתסכלת. קטאר הודיעה כי היא שוקלת את המשך דרכה בתיווך, המצרים כנ"ל והאמריקנים ניתקו מגע.
יחלפו עוד כמה ימים. ג'ארד קושנר מזמין את עצמו לפגישה עם חמיו בבית הלבן. הוא מציע לו להשתמש בכאוס שנוצר כדי לאתחל מחדש את הכל. בדיוק כמו בהסכמי אברהם, התוכנית האמריקנית מקבלת עכשיו משמעות חדשה: הצדדים בעמדה חלשה יותר, פגיעה יותר. זה הזמן להכות בברזל.
טראמפ שומע, מתלהב ונותן אור ירוק למהלך מתגלגל שיסתיים שבועיים וחצי לאחר מכן בנאום דרמטי בבית הלבן.
הצעד הראשון מתקיים בשולי העצרת הכללית באו"ם, ביוזמה משותפת של הקטארים והצמד קושנר–ויטקוף. מנהיגי מדינות ערב נפגשים עם הנשיא טראמפ בבניין האומות המאוחדות בניו יורק לפסגת חירום. הם מבקרים קשות את ישראל ומהלכיה. טראמפ שומע אותם בקשב. כשהם מסיימים הוא פונה לסטיב ויטקוף ואומר: "סטיב, ספר להם על מה אתה עובד בימים אלו".
זה הרגע שבו השליח המיוחד שולף מסמך של ארבעה עמודים ומציג תוכנית עם 21 נקודות לסיום המלחמה. חלק מהמדינות ידעו מראש כי מתוכננת הצגה כזאת, אך מרביתן שמעו עליה לראשונה והופתעו לטובה.
יממה לאחר מכן מתקיימת פגישה נוספת. מנהיגי ערב מגיעים עם הערות ובסיום הישיבה מתגבשת הסכמה כללית בין הנוכחים.
יעברו עוד כמה ימים. כמדי שנה נתניהו מגיע לניו יורק לנאום בעצרת המרכזית של האו"ם, אבל הדרמה האמיתית מתנהלת מאחורי הקלעים.
טראמפ, שפתח את העצרת השנתית וכבר הספיק לחזור לוושינגטון, מעדכן בטלפון את ראש הממשלה בפרטים שסוכמו. נתניהו שומע ואינו שבע רצון. חלק ניכר מהם אינם לרוחו והוא משדר נטייה לסרב.
איבדו את הקלפים. ראש הממשלה מפקח מקרוב אחר ההיערכות לקליטת החטופים
הזמן דוחק. בעוד חמישה ימים השניים אמורים להיפגש והנשיא מפציר בנתניהו להתגמש. "למה אתה תמיד שלילי", הוא אומר לו. לפי מקורות אחרים הוא גם אומר לו את המשפט הבא: "בכל מה שנוגע לשיקולים ביטחוניים אני איתך; בכל מה שקשור לפוליטיקה אל תבוא אליי עם זה. אבל תדע שאם בסוף תגיד לזה לא, אתה תישאר לבד ולא אגבה אותך. אני דורש ממך שאם אנחנו סוגרים אתה מתייצב לצידי מול המצלמות ומודיע שאתה מקבל את זה באופן מלא".
נתניהו, וזה לגמרי ייאמר לזכותו, הבין את ההשלכות והתנהל בתבונה רבה. הוא לא אמר לא, אבל הצליח בפרק זמן קצר לשכנע את הממשל להכניס סעיפים משמעותיים במתווה שהיטו אותו לטובת ישראל. המרכזיים שבהם נוגעים לקצב הנסיגה ולמחויבות חמאס להתפרק מנשקו.
זה עורר כעס גדול מאוד אצל המדינות הערביות שאיתן הדבר הזה כבר נסגר ולרגעים היה נדמה שהתוכנית בסכנה, אבל בשורת התוצאה הערבים בלעו את הגלולה והחליטו לכפות הר כגיגית על חמאס לומר 'כן' לעסקה.
מבחן הפירוז
מה הלאה?
ישראל קיבלה את כל החטופים בפעימה אחת ובחסדי שמיים אין כעת חטוף ישראלי חי בשטח הרצועה.
מבעד לשמחה המתפרצת צריך להזכיר כי זאת מציאות שחמאס הסכים לה כבר לפני שנה. המבחן האמיתי יתקיים בנכונותו ליתר התנאים שלהם הסכים עכשיו. בראשם התפרקותו מנשקו.
הסעיף הזה יעמוד בתקופה הקרובה בליבת הדיונים. חמאס השיג הבטחה להפסקת אש ונסיגה משמעותית בזמן השיחות, אך מנגד הוא נאלץ לוותר על הקלפים שהחזיק בידיו, החטופים. כעת אלו רק הערבויות של האמריקנים כפי שניתנו לו בפגישות ישירות שהתקיימו בין נציגיו לסטיב ויטקוף וג'ארד קושנר.
מפקחים מקרוב. קושנר וויטקוף עם הרמטכ"ל זמיר עוקבים מתוך הרצועה אחר יישום ההבנות
פטרוניו, טורקיה וקטאר, יטענו כי מאחר שלא נקבע מועד סיום לשיחות, אין מניעה שחמאס ימשיך לשלוט ברצועת עזה כל עוד התהליך נמשך. לשיטתם עצם קיומן של השיחות נחשב לגיטימי כל עוד הן מתנהלות מתוך מטרה אמיתית להגיע להסדר, ולא ככסות דיפלומטית שנועדה למשוך זמן ולהימנע מפירוז הרצועה.
ישראל לא תוכל להשלים עם הטקטיקה הזאת. הנשיא טראמפ אמר במוצאי החג כי חמאס יהיה חייב להתפרק מנשקו. ואם לא? שאלה אותו הכתבת. "אם לא", השיב, "אנחנו נדאג לעשות זאת בכוח. זה יקרה במהירות ובאופן אלים".
האם יתעקש על כך? ימים יגידו והם לא רבים.
