הסוד שכל ראשי הכוללים בעולם יודעים כבר כמה חודשים: מלחמת חרבות ברזל מזעזעת את קיומם הכלכלי של רשתות הכוללים ] פגשנו את גדולי מנהלי הישיבות והכוללים וביקשנו לשמוע כיצד הם מתמודדים, ובעיקר איך הם נוטלים חלק רוחני במלחמה של העם היושב בציון ] פרויקט מיוחד
צות לילה, רחוב כנסת יחזקאל 38 בביתר עילית
האורות בבית המדרש הגדול 'כולל חצות', מהמפוארים בארץ, דולקים בשיא העוצמה. יותר מ־120 אברכים שוקדים על תלמודם למרות השעה המאוחרת ובצל המלחמה והידיעות הקשות.
אחרי חמש שעות לימוד רצוף בתענית דיבור, מעט לפני עלות השחר מסתיים סדר הלימוד, ומתחיל סדר תפילה. את הגמרות מחליפים ספרי תהילים, ואחרי אמירת הפרקים המרגשת ופיטום הקטורת עומדים האברכים בתפילה נרגשת עבור החיילים והחטופים. אלפי שמות מוזכרים במעמד הזה שחוזר על עצמו בכל יום מחדש. כל אברך מקבל דפים צפופים שבהם עשרות שמות לתפילה, כדי שניתן יהיה להתפלל על חיילים רבים ככל האפשר.
לקומם את עולם התורה. מרן הגרמ"ה הירש שבמסעו השבוע לגיוס כספים בארה"ב
"כבר בתחילת המלחמה שלחנו לכל התורמים שלנו מייל בבקשה שישלחו שמות של חיילים לתפילה", מתאר הגה"ח רבי יהושע מאיר דויטש מחשובי משפיעי חסידות ברסלב, העומד בראש הכולל. "הסברנו להם שהלימוד בחצות הלילה, שעת רצון מסוגלת לישועה, חשוב מאוד, מה גם שבתחילת המלחמה היו דיווחים על חיילים רבים שנהרגים דווקא בשעות הלילה, כאשר אין מספיק תורה, ולכן לימוד בשעה הזו הוא הצלת נפשות של ממש, וכך הגענו לאלפי שמות".
מלבד הכולל הזה מחזיק הרב דויטש גם כולל הוראה בבית הכנסת, שבו לומדים כשלושים אברכים בשעות היום. באופן כללי בית המדרש פעיל לאורך כל שעות היממה עם שיעורים לבעלי בתים ולאברכים שמגיעים מכל העיר.
ומה עם הקמח למפעל הענק הזה? כל התורמים נמצאים מעבר לים, בעיקר בארצות הברית, ומגיעים לרוב מהמגזר הליטאי. הם מעורבים מאוד בנעשה בארץ ואפילו העבירו שמות של חיילים לתפילה, אבל בכל הנוגע לתרומות – לא מעט מהם מעדיפים לתרום ישירות לחיילים, במקום לאברכים.
"בדרך כלל אנחנו לא רצים אחרי התורמים, הם אלו שבאים אלינו", הוא מפתיע. "הם מגיעים כיום בצורה של חבר מביא חבר, ובגלל שמדובר בכולל חצות, שעת רצון גדולה, רבים מאוד תורמים לנו כדי לראות ישועה וכדי לקבל תוספת שמירה, במיוחד בצל המלחמה. יש לנו הרבה תורמים שנכנסו לעסקת 'יששכר וזבולון'. הם מחזיקים אברך אחד או אפילו ארבעה, ויודעים בדיוק מי האברך 'שלהם'. כשהם מגיעים ארצה, הם באים לכולל ומצטרפים ללימוד, רואים בעיניים לאן התרומה שלהם הולכת, ומוסיפים עליה. השבוע היה לנו מקרה כזה: התורם התלהב כל כך עד שתרם קפה וחלב לשנה שלמה".
לדבריו, הוא נוסע לגיוס כספים אחת לשנה, בערב פסח, אבל הוא נמצא כל העת בקשר ישיר עם תורמים. "בימים הראשונים של המלחמה ראינו שירדו המון הוראות קבע, וזה בהחלט היה מלחיץ. אם פרויקט יששכר וזבולון מאפשר לנו להחזיק פחות או יותר את האברכים, יש ירידה בתרומות לצרכים אחרים. הבעיה היא שהרבה תורמים מעדיפים לתרום לחיילים, למפונים ולצרכים אחרים".
ניסיתם לדבר על ליבם?
"בוודאי. הסברנו שדווקא הכולל שלנו שבו לומדים כל שעות היממה וכאמור גם בלילה הוא חשוב וקריטי לחיילים יותר מכל דבר אחר, וזו השמירה האמיתית שלהם. כתבנו להם את הדברים במכתב מיוחד, שבו הבאנו את דבריו של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, שכל הקיום של עם ישראל בין שבעים הזאבים הוא בזכות התורה. בשל המצב עשינו התרמה מיוחדת להכפלת המלגה לאברכים שבאים מבית שמש, שהיה צורך לעודד אותם להגיע בשל האזעקות הרבות, ודווקא הצלחנו בכך יפה. הרבה תורמים קיבלו את המסר ופתחו את היד כך שאחרי ההלם הראשוני של המצב ראינו התייצבות.
"עם זאת, אפשר בהחלט לראות שיש תורמים שהגדילו את תרומתם דווקא בגלל המלחמה", מציין הרב דויטש. "למשל, יש לנו תורמים לא יהודים שתורמים לכולל כאות הזדהות עם המצב בארץ. התורמים הללו לא הגיעו היום. הם מתנים את תרומתם בכך שנתפלל עליהם, ולכן קיבלנו הוראה ממרן הגר"י זילברשטיין שמותר לקחת מהם. הגויים לא רק שלא הורידו את התרומה אלא אפילו הגדילו אותה מתוך רצון לחזק את תושבי ארץ ישראל".
אין פטרון אחר
הרב שמואל גבאי
הקשר בין עולם התורה למלחמה מעולם לא היה הדוק כל כך. הרבה מאוד אברכים ובחורי ישיבות מקדישים מדי יום בחודשים האחרונים את תורתם להצלחת המערכה. מנגד דווקא בגלל המלחמה ניכרת בתקופה האחרונה ירידה משמעותית בתרומות לעולם התורה.
גיוס כספים לישיבה לא היה מעולם פרויקט קל. תמיד היו סיבות לירידה בהיקף התרומות, אבל מאז שפרצה המלחמה ראשי הישיבות והכוללים מתמודדים עם מציאות אחרת, בלתי מוכרת בעליל. גם תורמים קבועים וכבדים החליטו פתאום לתרום לטובת המלחמה: לחיילים, למפונים, לפצועים ואפילו לשיקום יישובי העוטף.
והתרומות הללו בהחלט מגיעות על חשבון התרומות לעולם התורה.
זו הסיבה שראש ישיבת סלבודקה מרן הגאון רבי משה הלל הירש החליט דווקא כעת להירתם לנושא ולבקש את עזרתם של נדיבי עם מעבר לים בחיזוק הקשר בין זבולון ליששכר, בשל החשיבות של ההגנה על העם היושב בציון.
"כבר שנתיים יש קושי אדיר לגייס כסף בשל המיתון הקשה בארה"ב", טוען הגאון רבי יחזקאל אתרוג ראש ישיבה ורשת הכוללים 'מגדל עוז'. "ואם לא די בכך, הגיעה המלחמה והוסיפה קושי נוסף. כשאני מגיע לנדיבים הם מספרים לי שהם תרמו לצה"ל, לפצועים ולנכי המלחמה ורק התורה מונחת בקרן זווית. אני שומע את זה מתורמים שפחות מחוברים לעולם הישיבות. מבחינתם, למחות את זרע עמלק זו המצווה הראשונה שעומדת על הפרק".
באיזו מידה הם מעורבים במלחמה?
"רבה מאוד. לא ייאמן עד כמה הם חיים את המצב כאן באופן רגיל ועד כמה המלחמה העמיקה את החיבור הזה. הם מגיעים לארץ הרבה מאוד, בדרך כלל ארבע פעמים בשנה. בדרך כלל הם מבקשים שניקח אותם לישיבות ולכוללים אבל פתאום הם גילו את יישובי הדרום ואת הפצועים בבתי החולים, לא מעט בגלל אנשים מתוכנו, והם מרעיפים עליהם את כל הטוב".
"אין עינינו צרה בתרומות הללו חלילה", מדגיש הרב אתרוג. "אמרתי לאחד הגבירים שאם אתה תורם מיליון דולר לבית חולים, עדיף אולי לתרום פי חמישה למי שמונע את הפציעות הבאות. אני מסביר להם שארה"ב מממנת חלק גדול מהוצאות המלחמה, וכמו שהם לא מעלים בדעתם לתרום לממשלת ארה"ב הם יכולים לסמוך על ממשלת ישראל שתדאג לחייליה. אבל בעוד לחיילים ולפצועים יש מי שידאג, לאברכים ולבחורי הישיבות אין פטרון אחר. לפעמים אני מצליח לשכנע, ולפעמים פחות. היה לי תורם שאמר לי שייתן לי רק בגלל המצוקה שלנו, אבל המצב בהחלט לא מרנין".
מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם המצב?
"אני חושב שראשי מועצות גדולי התורה צריכים להוציא קול קורא מיוחד לתורמים ולזעוק את הזעקה של הישיבות. אני מקווה מאוד שהמסע של ראש ישיבת סלבודקה יצליח לשנות במעט את המצב".
30% פחות תרומות
הרב יעקב פוזן
כמעט יובל שנים חלפו מאז הוקמה ישיבת 'בית שמעיה' בבני ברק, הנחשבת לאחת הישיבות הגדולות ביותר במגזר הספרדי. יותר מ־500 בחורים כ"י לומדים בה. המימון הכלכלי מגויס על ידי הישיבה בעיקר מנדיבי עם מחו"ל – מארה"ב וממקסיקו שבה מתגוררים הרבה מבוגרי הישיבה. אבל מאז החלה המלחמה חשים בהנהלת הישיבה ירידה משמעותית בהכנסות מתרומות.
"הרבה תורמים מספרים שהם תורמים לארגוני ההצלה ולצבא ולכן אין להם מספיק לעולם התורה", טוען הרב יעקב פוזן, מנהל הישיבה. "הם בטוחים שהכי דחוף לתת אוכל לחיילים ואנחנו יכולים להמתין. מדובר בעיקר בתורמים מארה"ב, פחות ממקסיקו".
לדבריו, אם משווים את היקף התרומות של החודשים האחרונים למה שהיה אשתקד או לפני שנתיים, מגלים ירידה של שלושים אחוזים. "המספרים הללו לא מוחלטים מכיוון שבחודשיים הראשונים ראש הישיבה לא נסע לחו"ל בשל האזעקות והרצון להיות עם הבחורים. בהמשך השלמנו את גיוס הכספים אבל עדיין לא הגענו לכל המקומות. אנחנו מקווים להשלים את איסוף הכספים במהלך השנה, כך שאולי המצב יתאזן ואפילו ישתנה לטובה בזמן הקרוב, אבל כרגע אנחנו בגירעון".
איך מתמודדים בישיבה עם החסר?
"אין לנו מאומה מעבר לשוטף. עצרנו את הבנייה, גם כאילוץ בשל המחסור בפועלים, ומשתדלים לצמצם בכל מה שלא חיוני.
"מלבד זאת, אחרי ההלם הראשוני התחלנו לעבוד ולדבר עם התורמים. את חלקם היינו צריכים רק לחזק בכך שהם תורמים לתורה ומחזקים את עם ישראל, בעוד אחרים נזקקו לשכנוע רב יותר. הפקנו גם סרטון שמראה כיצד הישיבה מלאה גם בשעת אזעקה, וכיצד בחורים שלא יכולים לחזור הבית במשך חודשים לומדים בשיא השקידה וההתמדה. ראש הישיבה מדגיש לתורמים בכל שיחה שהתורה היא זו שמצילה ומגינה מהמלחמה, אבל זה היה הזוי שאחרי עשרות שנים של היכרות צריכים לדבר על הדברים הבסיסיים הללו. עם זאת, היו גם כאלו שהגדילו את התרומה דווקא במלחמה כדי להוסיף זכויות לעם ישראל".
מה באשר לתרומות מהארץ?
"אין הרבה תרומות, בעיקר הוראות קבע לא גדולות של הורים, בוגרים וידידי הישיבה. עם זאת ראינו קושי של הורים מתושבי הדרום לשלם את שכר הלימוד. אנחנו מקווים מאוד שאחרי המסע של הגאון רבי משה הלל הירש למטרת הקודש הזו נראה שינוי לטובה".
ניסים מעל הטבע
אלפי הבחורים השוקדים על תלמודם בסניפים הרבים של ישיבת 'עטרת שלמה' לצד אלפי הלומדים בכוללים של המוסדות, לא מעלים בדעתם כמה מאמצים משקיעים בהנהלת הישיבה כדי שהם יוכלו לעשות זאת בשלווה. איש העסקים יוסף בייניש, נאמנו ויד ימינו של ראש ישיבת 'עטרת שלמה' רבי שלום בער סורוצקין ומנהל הישיבה בחו"ל, מציין כי הישיבה מגייסת מנדיבי עם יותר מ־80,000,000$ להחזקת הישיבה ומוסדותיה, חלוקת משכורות למאות רבני הישיבה ולמלגות הגבוהות לאלפי האברכים בכל חודש. בסך הכל מדובר ביותר משנים עשר אלף תלמידים ורבנים בכל המוסדות.
"מדובר בסכומים בלתי נתפסים ורק סייעתא דשמיא מיוחדת שיש לראש הישיבה מסבירה את ההצלחה", בטוח בייניש. "אבל הציבור בארץ לא מספיק מודע להשפעה הדרסטית של המיתון בארה"ב על עולם העסקים. יש חשש גדול של התורמים מחוסר יציבות כלכלית. לצערי הרב ניתן לומר כי התקופה הזו היא אחת התקופות הבעייתיות לעולם התורה מאז המשבר שהחל ב־2008".
"למרות המצב הקשה, ההוראה של ראש הישיבה הגרש"ב סורוצקין להנהלת הישיבה בארץ ובחו"ל, הייתה להפוך את העולם, פשוטו כמשמעו, כדי שהישיבה לא תאחר את המשכורות לרבנים והמלגות לאברכים. אני לא זוכר שנים רבות מאמצים כאלו.
"רק כדוגמה", הוא מוסיף, "השבוע חזר ראש הישיבה מארה"ב לאחר יותר מחודש שבו הוא שהה שם למען הישיבה. הוא ישוב לישיבה למספר ימים שבהם ימסור את השיעור כללי ולאחריו הוא צפוי לשוב לארה"ב ולאירופה לשבועות נוספים. זה מצב חרום".
הגה"ח רבי יהושע מאיר דויטש שליט"א
המלחמה השפיעה לרעה?
"דווקא לא, למרות הרושם שנוצר בארץ, תורמי 'עטרת שלמה' הם בני תורה ומבינים את החשיבות של עמל התורה ולא הורידו את התרומות".
בייניש מוסיף כדוגמה את הפעילות הענפה של הרב אהרן אסייג מהדרום שהצליח לגייס סכומי עתק בכינוס שערך כדי לחזק את לומדי התורה בדרום ולהרבות את קול התורה שם. "גם במענה לשאלות ששאלו נדיבים בארה"ב את ראש הישיבה אמר ראש הישיבה כי פעילותו של הרב אסייג לחיזוק קול התורה בדרום היא בבחינת קידוש השם. ולמרות כל זאת, ועל אף שהמצב קשה יותר כבר שנים, אנחנו ממשיכים לראות ניסים מחוץ לגדר הטבע מדי יום".
המשבר ושברו
חשוב לציין כי המשבר הגדול בגיוס הכספים בעולם היהודי בצל המלחמה משפיע בעיקר על עולם הכוללים. הרב אברהם אלקיים עומד בראש רשת הכוללים 'יודעי תורתך' בנשיאותו של מרן ראש הישיבה מרן הגר"ד לנדו מונה קרוב ל־400 אברכים. שוהה בימים אלו בחו"ל לצורך גיוס כספים למוסדותיו, ומציין שהמשבר לא החל רק במלחמה אבל התעצם בעקבותיה.
"כל שנת 2023 הייתה קשה מאוד בגיוס תרומות, בשל המשבר הכלכלי בנדל"ן ובכלל, ובעיקר בצל עליית הריבית הגבוהה. הנדל"ן האמריקני לא התאושש עדיין ממשבר הקורונה, שגרם לחברות רבות להעסיק עובדים מהבית, מה שהביא למצב של מאות משרדים ריקים במנהטן ובשאר מרכזי העסקים. התוצאה הישירה היא הורדת מחירים דרמטית של דמי השכירות. בעליהם לא רוצים למכור אותם במחירי הפסד ובינתיים משלמים משכנתאות לבנקים על הנכסים פלוס ארנונה.
"בשל המשבר הזה אין לגבירים הון נזיל לתרומות", ממשיך הרב אלקיים. "אחד הגבירים הגדולים במנהטן, איש יקר ובן תורה אמיתי שתרם לפני הקורונה עשרות מיליוני דולרים לעולם התורה, הפסיק כליל את התרומות, ואף ציין יום אחד באוזניי בכאב שאם אנסה להעביר 5,000 דולר באשראי שלו, לא בטוח שהם יעברו".
לדבריו, לכל זאת יש להוסיף את הריבית הגבוהה שעלתה ב־2023 בשיעור שלא היה שנים בארה"ב, כמעט פי שלושה ואולי אף יותר, שגורמת לבעלי הנכסים הפסדים גדולים כל חודש, כך שנקבל תמונת מצב של ירידה דרמטית בתרומות. "אחד מהנדיבים הגדולים בלייקווד שתמך בכוללים שלי ב־2022 ביד רחבה והפסיק לתרום לי בשנה שעברה, אמר לי לאחרונה שירדו לו הרווחים ב־90%. ממילא כשפרצה המלחמה היינו כבר עמוק בתוך המשבר, שהתעצם עוד יותר".
הרב אלקיים טוען שרוב מי שתורם היום לצבא או לשאר ארגוני החסד והחירום לא תרם לפני כן לעולם התורה. "עוד לפני המלחמה שוחחתי עם עשיר גדול ממיאמי שאמר לי במפורש שהוא לא מעוניין לתרום לכוללים, וכעת תרם לצבא ולארגוני חסד ולמפונים בכלל כמה מיליוני דולרים, משמע שהכסף היה ברשותו, והכל עניין של סולם ערכים".
"עם זאת, צריכים להביא בחשבון שיש גבירים שכן תורמים בדרך כלל לכוללים ולישיבות ואת התרומות שלהם הם מנהלים בצורה מסודרת, יש להם חשבון מיוחד לצדקה, והם בדרך כלל לא חורגים ממנו. כך שכאשר הם באים לארץ ולוקחים אותם לדרום הם פותחים את הלב והכיס, ובדרך כלל התרומה הזו היא על חשבון התרומה לכוללים וישיבות. לא פעם הגעתי לאנשים כאלו שהודיעו לי בצער שהם סיימו עם כספי הצדקה לכל השנה".
נקודה נוספת היא שאם עד היום הגבירים החרדים הכירו בארץ בעיקר את המלונות בירושלים, את בתיהם של גדולי התורה, את הישיבות הקדושות, את מירון והכותל המערבי כעת נפתח בפני חלקם עולם חדש של המערכת הצה"לית על כל שלוחותיה, דבר שהם מעולם לא הכירו.
הרב אברהם אלקיים
"לראות גביר מלייקווד רוקד בדבקות עם חיילי צה"ל הוא מחזה חדש שטרם נראה כמותו. מדובר לא רק באנשי עסקים מודרניים אלא גם בגבירים בני תורה ממרכזי התורה החזקים באמריקה, שעד עתה תרמו רק לעולם התורה וכעת השתנו קצת סדרי העדיפויות".
מה אומרים לאנשים כאלו?
"את האמת: שנכון שחיילים מוסרים נפש, אבל לצבא עם כל צרכיו לא חסר כסף. ידידי צה"ל בחו"ל מגייסים לצבא מאות מיליונים בשנה, במיוחד בזמן מלחמה, בעוד כבשת הרש של עולם התורה שזקוקה לכסף קטן בהרבה, נשארת קצת מאחור, למרות שהם אלו שמגינים על הארץ יותר מכל דבר אחר".
לדבריו, הקושי בגיוס תרומות בהחלט נראה בשטח. "אני יודע על שלושה כוללים שנסגרו לחלוטין בשנה האחרונה. כוללים אחרים לא שילמו משכורת כמה חודשים. בתקופה האחרונה נפגשתי עם מנהלי מוסדות שבעקבות המצב ומפקירים את ביתם ומשפחתם לצורך גיוס הכספים. גם כאלו שמצליחים לגייס בשגרה הרבה מאוד כסף, בזמן האחרון הם יצאו כמעט בידיים ריקות למרות ששהו בחו"ל תקופה ארוכה מאוד. ראש מוסד שהגיע לאמריקה מאחרי החגים עד היום ארבע פעמים, טען שהשיג חלק קטן מהסכום שהוא זקוק לו. גם אני שוהה בחו"ל יותר מבעבר, עם תוצאות מאכזבות מאוד. אם לא תהיה זעקה של גדולי הדור ואנשי מעשה שידברו עם הגבירים, אני חושש שהמצב בהמשך יהיה אף קשה יותר".
גם הרב יוחנן סגל, העומד בראש רשת הכוללים 'נזר התורה' המונה כעשרה סניפים, סבור שהמשבר בתרומות קשור בעיקר לריביות הגבוהות.
"לא מזמן הייתי בארה"ב שלושה שבועות. בכל המקומות החמימות לתורה גוברת על הכפור האמריקני והתרומות זרמו היטב. זה נכון גם לגבי האזורים השמרניים כמו לייקווד, בורו פארק וכדומה וגם באזורים המודרניים יותר כמו פארקווי. אפילו הצלחתי בסייעתא דשמיא להגיע לתורמים חדשים ולהכפיל את כמות התרומות".
המלחמה לא משפיעה לרעה?
"לצערי באזורים השמרניים יש ניתוק אמיתי ממה שקורה כאן. אפילו כשסיפרתי להם שרעייתי נפצעה מטיל, אף אחד לא התרגש. בפארקווי יותר מודעים לנושא ואפילו תורמים לחיילים, אבל אני לא ראיתי שבגלל זה הם תורמים פחות לכוללים. היה לי סיפור מעניין דווקא בליקווד, מקום שמרני יחסית. אחרי התפילה כשאספתי כסף ניגש אליי יהודי ותרם 1,800$ לכולל. הוא סיפר שהוא רופא מרדים במקצועו והגיע להתנדב חודשיים ב'ברזילי' כדי לסייע לצוות הרפואי, וויתר על חודשיים של הכנסה".
יש תורמים אחרים
ר' יוסף בייניש
למרות הקשיים ראשי הכוללים והישיבות לא מרגישים שהגיעו לשוקת שבורה.
הרב שמואל גבאי העומד בראש מוסדות 'למען אחיי' הכוללים שורה של מוסדות חינוך וקירוב שבהם מאות תלמידים נוסף ל־300 אברכי הכוללים, נחשב לאחד מראשי המוסדות המוכרים ביותר בעולם היהודי שמעבר לים. לדעתו אפשר בהחלט להתייחס גם לירידה בתרומות בשל המלחמה כאקט חיובי.
"בתחילת המלחמה בשל תקופת הבלבול הייתה האטת מה בתרומות. אנשים תרמו לחיילים ולמפונים מהדרום, כתוצאה מהלב היהודי החם שנפתח כדי לסייע לעם היושב בציון. היהדות בארה"ב ובעצם בכל העולם מרגישים שאנחנו אחים, בשר מבשרם ופתחו את הכיס. אולי הישיבות והכוללים קיבלו קצת פחות ממקום אחד, בשל סדרי העדיפויות המשתנים, אבל הקב"ה השלים את החסר ממקום אחר. בינתיים לא שמעתי על אף ישיבה או כולל שנסגרו בצל המלחמה. נכון, יש קשיים, אבל נעבור גם אותם".
איך מתמודדים עם המצב הזה?
"אני יוצא מנקודת הנחה שאף אחד לא חייב לי כלום, מנקודת הנחה שארון נושא את נושאיו, וגם במצב הזה של קושי יש טוב. בזמנים הללו אין ראוי יותר מלהזכיר את שאלתו של הרב מפוניבז' זצ"ל לחזו"א, מדוע קל הרבה יותר לגייס כסף לבית חולים או לפעילות דומה מאשר לישיבה. התשובה של החזו"א הייתה שכאשר ראשי ישיבות מגיעים לכל מקום הם גורמים לריבוי כבוד שמיים, כפי שזה נעשה בעבר כאשר עלו לרגל. יש השפעה ישירה של הביקורים של ראשי הישיבות על המצב הרוחני של הקהילות היהודיות בחו"ל ועל הגבירים. לכן על השד"ר להסתובב במקומות רבים עוד ועוד כדי לזכות גם את תושביהם ולעורר את מצבם הרוחני. אני רואה את זה בחוש ממש. אי אפשר להשוות את המצב בחו"ל למה שהיה לפני חמישים שנה. אי אפשר לדמיין גבירים שפותחים את היום בשיעור דף יומי בלי ראשי הישיבות ומנהלי המוסדות שדופקים לפתחם ומבקשים תרומה, ועל הדרך פותחים להם את הנשמה.
"לכל החוששים אני אומר מפורשות: הכסף לא נגמר לגבירים, גם אם הם תורמים לצה"ל או לארגוני ההצלה. גם מי שתרם למלחמה, תרם בעקיפין גם לכוללים בדרום, לאלמנות ויתומים, ויתרום מחר ובחודשים הבאים לעולם התורה. הגבירים יודעים ומאמינים שתרומה לעולם התורה היא החלק שמחזיק ושומר על עם ישראל בארץ הקודש וכפי שחיזקו אותנו גדולי ישראל בעבר ובדורנו".
"התורה לא התחילה היום ולא תסתיים אחרי המלחמה", מעניק לנו רבי חיים סוויסה, העומד בראש כולל 'דרכי הוראה לרבנים' בירושלים שבו שמונה מאות אברכים, הצצה נדירה להשקפה התורנית של בית המדרש, מיסודו של הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל. "הכסף שהגיע עד היום מפלוני, יגיע מחר ממי שתהיה לו הזכות לכך. גם אני רואה אנשים שהחליטו להוריד את התרומה לטובת המלחמה. מדובר בבודדים שלא תמיד התורה הייתה בראש מעייניהם. הם תרמו לעולם התורה, אבל גם לדברים אחרים וכעת הם מנתבים את עיקר התזרים למקומות אחרים. אבל במקומם מגיעים תורמים חדשים".
יש ירידה גם בתרומות מהארץ?
"כמעט לא. ההפך. יש עלייה בתרומות מכיוון שכל מי שגר כאן וראה מה עברנו בחודשים האחרונים מבין שאם מי שעומד בראש המדינה והצבא היום הם האנשים שהיו שם ביום הטבח, אין על מי לסמוך חוץ מעל בורא עולם, והשמירה היחידה היא התורה. הגיעו אלינו הורים של חיילים שתרמו להצלחת הבנים בחזית. אומנם, לא יצאנו מזה עם כסף גדול, אבל החיילים קיבלו שמירה".
לדבריו, הכולל החליט על פרויקט מיוחד של הקדשת ספר תהילים לכל המשפחות השכולות, שכולל תמונה של החייל והדפסת תהילים במאה עותקים. "אנחנו מגיעים למשפחות האבלות ומביאים להם ספרי תהילים, מתוך אקט של רצון להשתתפות בצער ונשיאה בעול ועידוד של הנצחת השם של החייל בספר תהילים. אין לתאר את התרגשות המשפחות לקבל את התהילים הללו, כולל משפחות מנותקות ממש. היינו עד כה בעשרות רבות של בתי אבלים, ולמרות שבאופן טבעי רוצים לתרום לנו, לפחות את העלות, אנחנו מסרבים לקבל תשלום ותרומה, כדי לא להראות כאילו אנחנו רוצים להרוויח משהו על הדרך. מה יקרה איתנו? השם יעזור, כפי שעזר עד כה".
