לפני חמש שנים התהפכו חייהם של הרצל חג'אג' ורעייתו מירב. בתם, שיר הי"ד, נרצחה בטיילת ארמון הנציב, ומאז הם מקדישים את חייהם למלחמה בתופעות של עידוד טרור | יום אחד זיהה אותם הפוליטיקאי נפתלי בנט ביקש את תמיכתם, והחל להופיע לצידם, תוך הבטחה שהוא ימגר את הטרור | עכשיו, כשבנט מתחזק ממשלה שנשענת, לדבריהם, על תומכי טרור – ההורים של שיר לא מסוגלים לשתוק, והם יוצאים בכתב אישום נוקב וחריף נגד בנט וממשלתו | "הנחמה היחידה זו התמיכה מהעם והפעולות להנצחתה של בתנו", הם אומרים | ריאיון
צילום: פנחס עמנואל
ירושלים. עשרה בטבת תשע"ז.
השעה: 13:15.
משאית מרצדס נוסעת לאורך טיילת ארמון הנציב. בשלב מסוים, כשנהג המשאית מבחין בקבוצת חיילים היורדת מאוטובוס שעצר בצד הדרך, הוא מאיץ לכיוונם ופוגע בהם. לאחר מכן הוא נוסע לאחור, מסתובב, וחוזר בפעם השנייה בדהרה לכיוונם.
מורי דרך אזרחיים שנמצאים במקום, מבינים כי מדובר בפיגוע ולא בתאונה. הם יורים בנהג. המשאית נבלמת. כוחות ההצלה שהגיעו לזירה טיפלו ב-13 פצועים. התמונה שהתגלתה הייתה מדממת: בפיגוע הדריסה נרצחו יעל יקותיאל, שיר חג'אג', שירה צור וארז אורבך – השם ייקום דמם. המחבל, פאדי אל-קנבר, תושב ג'בל מוכאבר הסמוכה, חוסל במקום.
סגן שיר חג'אג' הי"ד, שהייתה בת 23 בהירצחה, הותירה אחריה את הוריה ושלוש אחיותיה, ייבדלו לחיים טובים.
בפורום 'בוחרים בחיים' – המאגד תחתיו את המשפחות השכולות במדינת ישראל – הוסיפו לרשימה הארוכה, הכאובה והמייסרת, את המשפחות שילדיהן נרצחו בפיגוע האכזר, בהן גם את משפחת חג'אג' ממעלה אדומים – אנשים אנונימיים ושקטים, עד לאותו יום מר ששינה באחת את חייהם.
מאז הפיגוע, וביתר-שאת לאחרונה, עם הישענות ממשלת בנט על תומכי טרור, נשמע קולם המיוסר של הרצל חג'אג' ורעייתו במחאה מתמשכת, שנדמה כי לא תחדל עד שתיפול הממשלה "הרעה בתולדות ישראל", כהגדרתם.
בעיקר, הם מרגישים שעשו בהם שימוש ציני. נפתלי בנט גייס את משפחת חג'אג' לצידו כאשר הודיע על כוונתו להילחם בטרור – ורכב על גבם כל הדרך לכנסת. רגע אחרי שהשיג את מטרתו – הוא הפנה עורף, וחבר, לדבריהם, לאלה שתומכים בטרור או לא מגנים אותו. "הוא השתמש בנו וזרק", אומרים בני הזוג חג'אג'.
לא נרדמים בלילות
בביתם שבמעלה-אדומים פגשנו את ההורים לשיחה רוויית צער וכאב, ובעיקר אכזבה ותסכול. הם לא חוסכים במילים קשות על הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, שעבור בחירתו הם עמלו יום וליל בתקווה לשינוי. בשטח נעשה בדיוק ההפך הגמור. "כמה דם עוד יישפך מילדינו, עד שהמנהיגים יתעשתו ויבינו שמדינת ישראל חייבת להחזיר לעצמה את כוח ההרתעה נגד מחבלים צמאי דם?" הם פותחים את השיחה בכאב של מי ששילמו מחיר יקר מדי בגלל מדיניות הרתעה רופסת מדי.
"בסך הכול מבקשים לחיות". הרצל חג'אג', אביה של שיר הי"ד (צילום: פנחס עימנואל)
מה גרם לכם לקום יום אחד ולהפוך את הכאב והתסכול לפסים מעשיים?
"לפני שאיבדנו את שיר היקרה שלנו הי"ד, לא היינו מעורבים בעשייה פוליטית כזו או אחרת. היינו כמובן מעורים היטב במה שקורה במדינה, עוקבים אחרי החדשות והכותרות ומתרגזים, אבל בעיקר מרוכזים בחיינו הפרטיים. עוד ב'שבעה' ישבנו יחד ואמרנו לעצמנו שלא ייתכן שרצחו לנו את הילדה ואנחנו נמשיך לשתוק. ההחלטה הראשונה הייתה כמובן להנציח את זכרה בכל דרך אפשרית, ובנוסף, להתגייס למלחמה במחבלים הארורים שיכולים בקלות לפגוע ולרצוח מבלי לשלם על כך מחיר אמיתי שירתיע את המחבלים הבאים".
כאן עוצר הרצל חג'אג' לרגע ונאנח: "האמת, חשבנו שזה יהיה קל. הרי אנחנו חיים במדינה יהודית, יש חוקים ברורים מאוד נגד הטרור. יש רוב מוחלט של פוליטיקאים שהם אוהבי העם והארץ ומבינים שחייבים להילחם בטרור. מה כבר יכול להשתבש בדרך ליצירת הרתעה מולם? אז חשבנו. לצערי, מהר מאוד גילינו שממשלת ישראל מסוגלת להכיל נרצחים.
"הנה, רק בגל הטרור האחרון איבדו 20 משפחות את יקיריהן בגלל ממשלה חלשה ורופסת מול הטרור. מה עשו? בדיוק ההפך. במקום לייצר הרתעה באמצעות ענישה חזקה, תנאי כליאה קשים ושלילת אזרחות ממחבלים ומשפחותיהם, שר הביטחון מארח בביתו את אבו-מאזן שמנציח רחובות וכיכרות על שמם של השאהידים ומשלם להם או למשפחתם משכורות. ואם זה לא מספיק, משרד הביטחון גם מעביר לרשות הפלסטינית חצי מיליארד שקל מהכסף שלנו, בידיעה ברורה שהכסף הזה משולם למשפחות של מחבלים שרצחו יהודים. אתה מבין מה קורה פה? אנחנו, הורים שכולים, שאיבדו את בתם בפיגוע שנעשה על ידי מחבל פלסטיני, משלמים מהכסף שלנו למשפחה שלו. יש עוד מדינה כזו בעולם?"
גב' חג'אג' מבקשת להוסיף: "בפיגוע בארמון הנציב המחבל חוסל, כך שזו עבורנו נחמה פורתא. אנחנו לא צריכים להתמודד עם המחשבה על התנאים המצוינים שהוא מקבל בבית הכלא. אבל תחשוב על משפחות שהמחבל שהרג את יקיריהן לא חוסל, והם פוגשים אותו מפעם לפעם בדיונים בבתי המשפט. זה בלתי מתקבל על הדעת!
"סיפרה לי אמא שכולה, שהיא הייתה בהלם כשהיא ראתה את המחבל לראשונה בבית המשפט, כשהוא נראה מדושן עונג וסמוק לחיים. היא זכרה תמונה שלו מזמן הפיגוע, בה הוא היה נראה רזה וכחוש. רואים עליהם שאחרי כמה חודשים בכלא הם מקבלים צורה של אנשים שישנים טוב, אוכלים טוב, נהנים מביקורים של המשפחות, מחיי חברה, לימודים ועבודה. ומה איתנו? אני מכירה משפחות שאחרי שראו את רוצחי הילדים שלהם, כבר לא מסוגלים להירדם בלילה, חיים בסיוטים, נוטלים כדורים וחוששים מהמפגש הבא עם המפלצת.
"ברוך השם שממני ומהרצל זה נחסך והמחבל עמוק באדמה. אבל מה עם המשפחה שלו שמקבלת כסף כל חודש מהרשות הפלסטינית תומכת הטרור? איזו הרתעה מדינת ישראל מייצרת, אם הורסים את בית המחבל רק לאחר כמה חודשים מהפיגוע, ולאחר שמשפחת המחבל הגישה ערעור לבג"ץ, ובסוף כל זה רק אוטמים להם חלון או סוגרים קומה. זה נראה או נשמע הגיוני למישהו? זו מדינה מוסרית בעלת ערכים של צדק ויושר שמקדשת חיי אדם?"
צ'ופר לרוצחי יהודים
חג'אג' מהנהן בראשו בשתיקה. הוא לא רק מסכים עם כל מילה שנאמרה על ידי רעייתו, יש לו גם הרבה מה להוסיף: "בכל דיון שמתקיים בבית משפט על הרס בית מחבל, מופיעים ארגוני שמאל רדיקליים, כמו 'המוקד להגנת הפרט', שמייצגים בחינם את משפחות המחבלים. יש להם תקציב של חמישה עשר מיליון שקלים בשנה, שמגיע ממימון של גורמים עוינים ושונאי ישראל כמו הרשות הפלסטינית, האיחוד האירופי, ה'קרן החדשה לישראל' והאו"ם. צריך להבין דבר אחד, מחבל שמקבל הגנה משפטית בחינם, לא צריך למכור את הבית או את האוטו בשביל לממן לעצמו הגנה משפטית.
"וזה לא רק למחבלים ברמה של פיגועים רצחניים. גם נערים שנתפסו מיידים אבנים או זורקים בקבוקי תבערה, זוכים להגנה בחינם על ידי הסנגוריה הציבורית. אבל המשפחות השכולות, אלו שנפגעו מאותם מחבלים ארורים, כן צריכים לממן הכל מכיסם.
"מחבל היה חושב פעמיים לפני שהוא עושה פיגוע, אם הוא יודע שאחר כך המשפחה שלו תסבול ואבא שלו יצטרך למכור את הבית או שישללו להם אזרחות או יגרשו אותם לעזה. אבל מה? הם מקבלים גם כבוד, גם כסף, וגם פינוקים בכלא הישראלי. אין לי דרך אחרת להגיד את זה, אבל טיפש הערבי מהרשות הפלסטינית שלא הולך לעשות פיגוע. יש להם בכלא חיים הרבה יותר טובים ממה שיש להם בכפרים שלהם. אז פלא שהם מרגישים שמי שלא רוצח אותנו ונכנס לכלא הוא פראייר?!"
* * *
למרות שמשפחת חג'אג' עלתה לאחרונה לכותרות בעיקר בשל התנגדותה הנחרצת והקולנית לממשלת בנט והמחאות שהם שותפים אקטיביים בהן, הם מבקשים להבהיר שהבעיה הזו של חוסר הרתעה מול מחבלים אינה נחלת הממשלה הנוכחית בלבד. לטענתם, גם בממשלה הקודמת ההתנהלות של מדינת ישראל מול הטרור לא הייתה מזהירה ומבטיחה. אבל הממשלה הזו חצתה קו אדום בוהק – היא נולדה בעזרתם של תומכי טרור והיא חיה ונושמת, שלא לומר מונשמת שוב ושוב, בסיוע של תומכי טרור.
"דו פרצופי". ראש הממשלה נפתלי בנט עם יו"ר רע"מ מנסור עבאס (צילום: פלאש 90)
לפני כשנה – על רקע האפשרות שנראתה אז דמיונית שממשלה בארץ תישען על מפלגת רע"מ הערבית – נפגשה משפחת חג'אג' יחד עם משפחות שכולות נוספות במסדרונות הכנסת עם יו"ר 'רע"מ' מנסור עבאס, לאחר שזה האחרון יצא מפגישה עם בכירת מפלגת 'ימינה', ח"כ איילת שקד.
"אני רוצה להגיד לך משהו מהלב שלי", פתח הרצל חג'אג' ללא משוא פנים, "משחק המילים הזה בערבית ובעברית – בעברית אתה מגנה ובערבית אתה לא, ביד אחת אתה מגנה וביד אחת אתה נותן כסף לעורכי דין למחבלים – זה לא בסדר". בתגובה, יו"ר התנועה האסלאמית לא הכחיש שהוא מסייע למחבלים ואף התגונן כשאמר: "לכל נאשם יש חזקת חפות". חג'אג' לא ויתר: "אתה לא אמור לממן את זה. אתה תומך בהם. זה משהו שלא ייעשה. אנחנו יודעים את האמת".
"אני לא קונה את הפרצוף המחויך שלהם. הם דו-פרצופיים", מגחך חג'אג', כשהוא מתכוון ליו"ר מפלגת רע"מ, מנסור עבאס, וחבריו. "בנט ושקד עצמם יודעים היטב שהם תומכי מחבלים. אבל הכיסא בממשלה חשוב להם יותר מהכל. הם מכרו עבור זה את ביטחון מדינת ישראל והם ממשיכים למכור מדי יום עוד ועוד פיסות ממדינת ישראל.
"בהתחלה עוד שמעתי קולות מפויסים שאמרו 'הנה, מה אתה רוצה, מנסור עבאס בכבודו ובעצמו הגיע לבית הכנסת שהוצת בלוד על ידי פורעים ערבים וגינה את המעשה בכל תוקף'. תודה רבה, באמת. הם רק שוכחים שמשם, היישר מבית הכנסת, הוא המשיך לביתה של משפחת חסונה בעיר – שבנם נהרג כשניסה לתקוף יהודים בתחילת הפרעות בלוד. אז אנחנו לא קונים את החיוך המזויף הזה שכל מטרתו היא להשתלט על מוקדי הכוח של מדינת ישראל ולוודא שאף אחד לא מפריע לטרור להמשיך להתקיים".
'בנט שיקר ביודעין'
בני משפחת חג'אג', שהיו מתומכיו הגדולים של בנט ומי שפעלו ימים ולילות להצלחתו, מצאו עצמם מאוכזבים, מרומים ומתוסכלים כאשר גילו שאותו בנט הקים ממשלה שקמה ונשענה על תומכי טרור. זו הייתה תחילתה של התפכחות וחישוב מסלול מחדש.
"הזענו בשבילו בכל מערכות הבחירות האחרונות, גם כאשר הוא לא עבר את אחוז החסימה, עד לאחר הבחירות האחרונות בהן הצליח להקים ממשלה. כשהאמנו בו – הוא היה נראה איש ימין אמיתי, שלא רק מדבר אלא גם עושה. בהיותו שר הביטחון הוא עצר את התשלום למחבלים ועיקל את המשכורות שהרש"פ רצתה לשלם להם. מי שהחליף אותו בתפקיד – בני גנץ, שר הביטחון הנוכחי, עצר את העיקול.
"בנוסף, בנט הפעיל צו שחושף את הבנקים הזרים ברש"פ לתביעה בבית הדין הבינלאומי בעוון תמיכה בטרור. הבנקים אכן חששו ועצרו את העברת הכספים. ושוב, מי שהקפיא את הצו הזה, הוא מחליפו במשרד הביטחון, בני גנץ. למעשה, כרגע הצו אכן שריר וקיים, רק שגנץ 'שיחק' עם זה במשך כשנה, כאשר כל כמה חודשים הוא האריך את הקפאת הצו. בכך, הוא בעצם העניק לרש"פ זמן להתארגן על פתרון אחר להעברת הכספים למחבלים, כמו למשל באמצעות הביטוח הלאומי של הרשות.
"האמנו בכל מאודנו לבנט. בכל מערכות הבחירות הוא חזר שוב ושוב על ההבטחות להילחם בטרור באמצעות הרעת תנאי המחבלים ומשפחותיהם. אנחנו, בפורום 'בוחרים בחיים' הכנו רשימת נקודות הרתעה ובנט היה מקריא מתוך הרשימה הזו, כאילו היא הייתה מצע המפלגה שלו. היינו בטוחים – וזה היה הרושם שהוא עשה עלינו – שהנה יש כאן בנאדם אמיץ, לוחם ללא חת, שסוף סוף יחזיר את ההרתעה הישראלית מול הטרור הפלסטיני".
והתאכזבתם?
"מאוד! הבנאדם פשוט שיקר לנו ביודעין ובמצח נחושה. הוא התהפך ב-180 מעלות. אני רוצה להדגיש משהו אחד. פורום ההורים השכולים, 'בוחרים בחיים' – איננו גוף פוליטי ולא מביע עמדות פוליטיות. רק אני ומירב היינו אלה שנלחמו עבור בנט ואף הצלחנו לשכנע עשרות אחרים להצביע לו. הסברנו להם עד כמה בנט טוב עבור המטרות עליהן אנחנו נלחמים.
"את האמת? לאחר הקמת הממשלה התביישנו להסתובב ברחובות העיר שלנו. נמנענו מראש מפגישות עם אנשים ששכנענו אותם להצביע לו. במיוחד אם הם הורים שכולים כמונו. כבר כשהבנו שהוא הולך להקים ממשלה בסיוע תומכי טרור – ביקשנו להיפגש איתו, אבל הוא התחמק. לא ויתרנו, והגענו אליו לתוך הכנסת. דפקנו לו בדלת והוא לא פתח. העברנו לו מסר שאנחנו לא מתכוונים לעזוב, עד שהוא לא ידבר איתנו וישמע מה שיש לנו להגיד לו.
"מחבל יחשוב פעמיים אם הוא יידע שהמשפחה שלו תסבול". נתניהו בזירת הפיגוע בארמון הנציב (צילום: פלאש 90)
"לבסוף הוא הבין שאין לו ברירה אלא לקבל אותנו. אבל מהר מאוד הבנו ממנו שהוא נעול וחתום על הקמת ממשלת 'השינוי האיחוי והריפוי'. שום דבר מעבר לזה לא עניין אותו. גם לא כשהטחנו בפניו שהוא הולך להקים ממשלה עם אלו שתומכים ברוצחי הילדים שלנו. יצאנו משם בסערת רגשות, לא לפני שהבטחנו לו שלא ננוח ולא נשקוט ולא נעזוב אותו לרגע אחד בשקט. הוא כנראה חשב שהזמן יעשה את שלו ונתייאש, אבל הוא מבין עכשיו שלא התייאשנו ושאין לנו שום כוונה להתייאש עד שנפיל את הממשלה הרעה הזו".
מחאה בטקס הזיכרון
לפני כשבועיים תקף חג'אג' בחריפות את "ממשלת בנט המסוכנת", כהגדרתו, בשל ההחלטה לאפשר את החזרת גופות המחבלים הרוצחים מאום-אל-פאחם, שביצעו את הפיגועים הקטלניים בבאר-שבע ובחדרה בגל הטרור האחרון. בדבריו, שעלו לכותרות ועשו רעש תקשורתי, כתב חג'אג': "ממשלת בנט-עבאס-חמאס לא הרסה את בתיהם של המחבלים וגם החזירה את גופותיהם למשפחתם לקבורה. ככה לא מנצחים את הטרור – ככה מעודדים אותו".
גם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עבר על משפחת חג'אג', כמו גם משפחות שכולות נוספות, בסימן ההתנגדות לממשלת תומכי הטרור. השתתפותו של ראש הממשלה בנט ונאומיו בטקסים לזכר הנופלים היו בגדר הקש ששבר את הגב שגם כך סוחב על עצמו קשיי התמודדות יומיומיים עם אובדן ושכול.
"זו לא הייתה מחאה ספונטנית", הם מגלים. "כבר שבוע קודם ישבנו יחד והתלבטנו אם לעשות, מה לעשות ואיך לעשות. לבסוף החלטנו שהולכים על מחאה נמרצת. קשה מאוד לשכוח ולסלוח לממשלה שעשתה יד אחת עם תומכי טרור. מי שמחבק את תומכי המחבלים, רע"מ כמובן ולאחרונה גם 'המשותפת', לא ראוי שיבוא לחבק את המשפחות השכולות.
"בשביל מה הוא רצה לבוא? בשביל להקריא כל מיני מילים יפות מדף מוכן שכתבו לו? לא, תודה. מוותרים על זה. מצידנו היה יותר טוב, אם היה משתתף בטקס האלטרנטיבי של ישראלים ופלסטינים. שם מקומו.
"חילקנו בינינו את המחאה. ביום הזיכרון מתקיימים שני טקסים בזה אחר זה בהר הרצל. הראשון, טקס לחללי צה"ל. השני, הטקס המרכזי לנפגעי הטרור, שהוא גם הטקס הממלכתי. מירב הלכה לראשון, ואני לשני. היא עשתה מחאה שקטה, כאשר עמדה מול בנט עם שלט שהביע את כל הכאב ותחושת הבגידה, ואני השתתפתי בטקס השני, והמחאה שלי הייתה קצת פחות שקטה.
"מיד כשהוא התחיל לדבר פרצה מהומה. משפחות שכולות נוספות שהיו לצידי, צעקו לו בדיוק את מה שהן חושבות על מה שהוא עושה. גם אני הצטרפתי למחאה. חלילה לא דיברתי לראש הממשלה בצורה לא נאותה, רק הבעתי כאב וצעקתי דברים שיצאו לי מן הלב. אמרתי לו 'הבטחת לנו שתילחם במחבלים ובמקום זה הקמת ממשלה עם מהללי שאהידים'. צעקתי לעברו שיסתכל לי בעיניים, כי הוא יודע טוב מאוד על מה אני מדבר. הוא ישב איתנו והוא הבטיח. אבל הוא לא העז להסתכל לנו בעיניים".
כשהלכו הצעקות וגברו, ניגשו אנשי הביטחון בסיוע שוטרים וביקשו מחג'אג' ומשאר המוחים לפנות את הטקס, מה שעורר זעם גדול בקרב רבים מחוגי הימין והפוליטיקאים, על כך שלא די שראש הממשלה מרגיש בנוח להשתתף בטקס זיכרון של משפחות שכולות, אלא עוד מוציאים אותם מהטקס משום שהם מפריעים לו לדבר.
איך הרגשת כשהוציאו אותך?
"בכל מקרה לא תכננתי לשבת שם יותר מדי. באתי להשמיע את מה שהיה לי להשמיע וללכת".
אבל מבחינת משפחת חג'אג', זהו לא סוף פסוק. "אף אחד לא יסתום לנו את הפה. בטח לא כשאנחנו משמשים פה לרבים מעם ישראל שחושבים כמונו". ואכן, בשנה האחרונה הם נמצאים בחוד החנית של המאבק נגד הממשלה, נגד הטרור ונגד תומכיו. אין נושא שקשור למאבק שלהם שהם לא מתבטאים בו ומבטאים את כאבם ותסכולם. אין גם כותרת אחת שחומקת מעיניהם ולא זוכה לקבל מהם כותרת משנה. "לקחנו על עצמנו משימה, לא ידענו עד כמה היא תהיה קשה, אבל בעזרת השם ננצח".
בין יהודים לעיתונאית אל-ג'זירה
"אין פתרון מול המחבל הבודד". שוטרים מתמודדים עם הפרות סדר קשות בירושלים (צילום: פלאש 90)
דוגמאות לא חסר. חג'אג' מציג לי כמה מהן. בעיקר כאלו שעלו לכותרות וגרמו להם לחוסר נוחות – בלשון המעטה, לעצבים וכעס – בלשון שאינה מנסה לייפות את המציאות. הצד השווה שבכולן – אשמתה של ממשלת ישראל, וליתר דיוק: ממשלת בנט – "שטומנת את הראש בחול ועושה יד אחת עם אויבי ישראל", כדבריהם.
הרצל חג'אג' מונה כמה מהן: "תשעה עשר נרצחים בפיגועים ולוחם ימ"מ שנהרג במחדל אדיר של הצבא שפעל על פי הנחיות מדאיגות של הדרג המדיני – לא גרמו לממשלה לאי-נוחות כמו מקרה אחד בו נהרגה עיתונאית אל-ג'זירה שירין אבו-עאקלה במהלך חילופי אש בין חיילי צה"ל למחבלים בג'נין.
"גם אם נניח שהיא נפגעה מאש חיילינו", מאדים חג'אג' כשהוא נזכר באירוע שעדיין מצוי תחת חקירת הגורמים הרלוונטיים – "היעלה על הדעת שמישהו בצבא רצה לפגוע בה בכוונה? האם זו פעם ראשונה שיש עיתונאים בקרבת חיילי צה"ל? מישהו מהם נפגע פעם? רק מה, היא עמדה בדיוק בתווך בין החיילים למחבלים ולכן סביר מאוד היה שהיא תיפגע מאש של מי מהם. וזה עוד לפני שדיברנו על כך שיש תיעוד שמוכיח שהיא נפגעה דווקא מאש פלסטינית.
"ומה עושה הממשלה במקום לגבות את החיילים שהיא שלחה לפעולה?" מגיע חג'אג' לנקודת רתיחה, "היא ממהרת לקחת אחריות מהוססת, מתנצלת, מבטיחה לבדוק, ואף הגדילו חלק מהשרים לעשות כשהפנו אצבע מאשימה ישירות לחיילים. אתה מבין לאן הממשלה הזו דרדרה אותנו ביחסה אל חיילי צה"ל? העולם רואה את היחס הזה, ולא פלא שהמחבלים מקבלים תעוזה שלא הייתה להם פעם".
חג'אג' מראה לי מסר אחד שפרסם פורום 'בוחרים בחיים' והוא עצמו הדהד אותו בכל במה אפשרית: "תשעה עשר נרצחים מטרור לא העסיקו את הקואליציה כמו הרוגה אחת מאל-ג'זירה. ממשלת ישראל צריכה להתבייש".
באותם חילופי-אש נפצע אחד המחבלים העונה לשם דאוד זביידי, אחיו של המחבל זכריה זבידיי, שהתפרסם כשברח מהכלא עם עוד חמישה אסירים ביטחוניים. הוא טופל בתחילה בבית חולים ברש"פ, אך בעקבות חומרת מצבו ביקשה הרש"פ ממדינת ישראל כי תקבל אותו לטיפול במרכז רפואי ישראלי. זביידי הועבר ל'רמב"ם', שם נהנה מטיפול על חשבון משלם המיסים הישראלי, עד שנפח את נפשו.
"עזוב את זה שעוד יאשימו אותנו בהריגתו", מתחמם חג'אג', "תראה עד כמה אין כבוד לאומי ואין שכל למדינת ישראל. מחבל שנפצע אנוש כאשר ניסה לרצוח חיילים, מועבר למרכז רפואי ישראלי לקבלת טיפול מציל חיים. הוא צריך לקבל מאיתנו טיפול מסיים חיים, יימח שמו וזכרו. המדינה בהתאבדות".
בלווייתה של העיתונאית מאל-ג'זירה שנערכה בירושלים, התפתחו הפרות סדר אלימות ונשמעו מצד המלווים קריאות לאומניות. המשטרה השתמשה באמצעים לפיזור הפגנות ואף לא היססה להשתמש בכוח נגד המתפרעים. תמונות השוטרים הישראלים המכים את המלווים בלוויה של עיתונאית ערבייה, שמלכתחילה נטען כי חיילי צה"ל הם שהרגו אותה, ליבו את ההסתה ברש"פ שלא החמיצה הזדמנות להציג את מדינת ישראל שוב ושוב ככובשת שמתעמרת בנתיניה המסכנים.
עוד קודם לכן, עם תחילת ההתפרעויות בגל האחרון שהתמקדו בעיקר בשער שכם בירושלים, כאשר הפורעים הערבים מניפים בגאווה את דגלי פלסטין וחמאס תוך שהם צורחים 'ברוח ובדם נפדה את פלסטין' ופוגעים בכוונה תחילה ברכוש וברכבים ישראליים, כתב חג'אג' מדם ליבו: "אלו לא מאורעות תרפ"ט, זה היום בבירת ישראל. האינתיפאדה החלה, אבל אנחנו טומנים את הראש בחול ולא רוצים לראות את האמת. אם מדינת ישראל לא תגיב עכשיו בעוצמה בכל המקומות שבהם המחבלונים מרימים ראש, עוד נשלם על זה בהרבה דם יקר".
בהתפרעות נוספת, בה נראו ערבים מיידים לעבר השוטרים מכל הבא ליד כולל חפצים כבדים וחדים, זעם חג'אג' למראה השוטרים הנצמדים אל המגינים במקום להשיב אש: "אם על התקפה כזו שוטרים לא פותחים בירי, אז ידיהם קשורות. חייבים להודות שארגוני שמאל רדיקליים שמכנים את עצמם ארגוני 'זכויות אדם' – ניצחו אותנו ללא קרב. פשוט קשרו את ידי המשטרה והצבא החזקים ביותר במזרח התיכון באמצעות חוקים וועדות". את התגובה הזו, כמו רבות לפניה ולאחריה, חותם הרצל בנימה צינית בשתי מילים: "תודה בנט".
גם לפני כשבוע, כאשר פורסם כי לאחר חודש וחצי מקידומו, חזרה בה שרת הפנים מ'ימינה', איילת שקד, מחוק שלילת אזרחות למחבלים, חג'אג' לא הרים גבה. "היה לי ברור מההתחלה, שאיילת שקד תתקפל בסוף ולא תתמוך בחוק. מי שנסמך בהקמת ממשלה על החברים והתומכים של המחבלים לא יכול להילחם במחבלים".
מקווה לעילוי נשמה
חג'אג' מביט בשעון ודוחק בי להזדרז. "מצידי תישאר אצלנו כמה שאתה רוצה", הוא מבהיר בחיוך, "רק שתכף מתחיל כאן שיעור תורה". והוא ניאות להרחיב: "כשבוע לאחר הפיגוע בו איבדנו את שיר הי"ד, פנו אלינו מארגון 'מקום בלב', שמטרתו לקרב בני נוער לתורה ולמצוות. הם הציעו לנו לקיים בביתנו שיעור לעילוי נשמתה של שיר.
"הסכמנו מיד וזכינו שיתקיים פה שיעור של כעשרים בני נוער יחד עם רב הקהילה בעיר, הרב אילן מארק. לאחר מכן נודע לי כי השיעור הזה מתקיים מדי שבוע מבלי שיהיה להם מקום קבוע, ומיד הצענו להם לקיים את השיעור כל יום ראשון אצלנו בסלון הבית. מאז, מזה כחמש שנים, הופך ביתנו למספר שעות לבית מדרש, וגם אם אנחנו חייבים לנסוע מחוץ לעיר אנחנו משאירים להם מפתח וכיבוד".
לאחר הירצחה של בתם, פתחו הוריה ומשפחתה של שיר חג'אג' הי"ד בפעולות להנצחת זכרה. אימה הקימה את עמותת 'שיר' לזכרה של בתה לצד מועדוניות לילדים ביישובים שונים. היא מסייעת בחלוקת מזון למשפחות נזקקות, ובסיוע נפשי ופיזי לבני נוער בסיכון. "כל הפעילות מתקיימת רק בזכות תמיכה של אנשים גדולים", מסבירים ההורים.
מיזם מבורך נוסף שהוקם לזכרה של שיר הי"ד, הוא ספר התורה שנכנס לפני כשנה וחצי לכולל אברכים שנמצא בבית הספר 'עמית איתן' במעלה אדומים. "הספר נכתב לעילוי נשמתה ונתרם על ידי הנדיב ר' יצחק לייב (איירה) רעננערט, בעלים של חברת 'רנקו' האמריקנית בעיר סאות'-בנד באינדיאנה. הוא ידוע כמי שתורם ספרי תורה לע"נ חללי צה"ל".
ואם עוסקים בעילוי נשמתה ובהנצחת זכרה של בתם היקרה, מציגים ההורים בסיפוק רב את הפרויקט הנוכחי שמצוי עדיין בעיצומו – בניית מקווה טהרה בגבול הערים השכנות בני ברק ורמת גן. "לשיר היקרה שלנו הי"ד, היה לב זך וטהור. היא הפיצה אור לכל הסביבה שנהנתה מכוח הנתינה העצום שהיה לה. תמיד עשתה הכל בחיוך ובעזרה לכל אחד בנפש חפצה. אשרי מי שיוכל להירתם ולתרום. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורה – לבנות מקום טהור שיטהר את עם ישראל".
בעת שמשפחת חג'אג' ישבו 'שבעה', הגיעה המדריכה לנחם אותם וסיפרה להם על מונולוג ששמעה מבתם דקות בודדות לפני הירצחה במהלך סיור בירושלים. כך אמרה: "היום צום עשרה בטבת ואנחנו עומדות מול מקום המקדש בהר המוריה. כדאי שתדברי איתנו על החשיבות הגדולה שיש לנו כחלק משרשרת הדורות מהאבות והאימהות הקדושים, דרך משה רבנו ודוד המלך, ועד בית המקדש שנחרב ואנחנו מצפים בכל יום שייבנה". כך סיפרה המדריכה ששיר ביקשה ממנה. דקות לאחר מכן היא החזירה את נשמתה לבוראה בפיגוע הרצחני.
"עבורנו זו הצוואה שלה – להנחיל ערכים יהודיים לדורות הבאים. גם המדריכה עצמה גילתה ששיר שינתה אצלה את התפיסה ומאז היא מדברת עם כל הקבוצות שהיא מדריכה על שרשרת הדורות, בדיוק כפי ששיר רצתה".
הרצל חג'אג' נאנח עמוקות, לפני שהוא ממשיך להסביר איך האנקדוטה הנפלאה הזו קשורה להחלטתם לבנות מקווה טהרה לעילוי נשמתה: "חשבנו לעצמנו, הרי שיר עצמה לצערנו כבר לא תזכה להמשיך את שרשרת הדורות שכה התגאתה בה. מקווה טהרה – הוא הדרך הטובה ביותר והקרובה ביותר לרצונה ושאיפתה של שיר להנחיל טהרה וקדושה לדורות הבאים".
אנקדוטה נוספת שאירעה למשפחת הרצל בימי ה'שבעה', מרגשת אותם עד מאוד: "לאחר כל השבוע בו פקדו את הבית מנחמים רבים ואנחנו היינו די שקועים ביגון ובכאב שלנו, הגיע היום האחרון, בו נערכה האזכרה לשיר. מכיוון שהיינו תשושים פיזית ונפשית, החלטנו לא לפרסם את מועד האזכרה ומיקומה. אמרנו לעצמנו, שגם ככה יהיו מאות אנשים ודי לנו בזה שהרב אילן מארק מהקהילה יישא דברים לכבודה, לזכרה ולעילוי נשמתה. אבל כנראה שמשמים חשבו אחרת.
"לפתע, באמצע האזכרה, נכנס לאולם הרב הראשי, הגאון רבי דוד לאו שליט"א. להפתעתנו הרבה הוא הסביר, כי חשב שאנחנו עדיין בימי ה'שבעה' והוא רצה לבוא לנחם. שכנים שנתקלו בו כיוונו אותו לאולם בו נערכה האזכרה. אבל זה לא נגמר כאן. חולפות עשר דקות ואל האולם נכנס הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א. שוב הופתענו ושוב קיבלנו הסבר דומה לזה של הרב הראשי. כך יצא שבאזכרה הראשונה לשיר היקרה הי"ד, כיבדו אותה שני הרבנים הראשיים, שאף נשאו דברים בשבחה והתפללו עם הציבור לעילוי נשמתה".
ממשלה ללא בלמים
"לצערנו, הממשלה הזו מידרדרת מדחי אל דחי", חותמים הרצל ורעייתו מירב, "אין קו אדום שהיא לא חצתה ואין קו אדום שהיא לא תחצה, אם זה מה שישאיר אותם על הכיסאות. זו ממשלה שאיבדה את כל הבלמים. אנחנו חושבים שהמדינה בסכנה קיומית. עם זאת, אנחנו לא נשתוק ושום דבר לא יעצור אותנו מהמשך הפעילות שלנו נגד הממשלה הרעה הזו.
"יש כל כך הרבה במה להילחם שאנחנו לא יודעים אפילו במה כדאי להתחיל. מבחינתנו, כל נרצח מ-19 הנרצחים בגל הטרור האחרון הוא כישלון אישי שלנו. איך ייתכן שאנחנו נלחמים בממשלה הזו כמו אריות ועדיין אין הרתעה ויד קשה כלפי הטרוריסטים? נעשה הכל כדי להביא לפירוקה של הממשלה ואחר כך נעשה הכל כדי לוודא שהממשלה הבאה תהיה ממשלת ימין אמיתית. כל מי שיתמוך במחבלים הרוצחים השפלים צריך למצוא את עצמו מחוץ למשחק הפוליטי במדינת ישראל.
"חשוב לנו מאוד לציין, שאין לנו שום דבר נגד ערבים באופן אישי. יש לנו קשרים גם עם ערבים ומוסלמים ואין לנו בעיה עם אף אחד מהם, אפילו לא עם שר ערבי בממשלת ישראל, כל עוד הם רוצים לחיות איתנו בשלום ולא שואפים להרוג אותנו. אנחנו לא מבקשים שיתלו דגל ישראל, שלא יצדיעו לחיילים, ושלא יעמדו בשירת התקווה או ביום הזיכרון, אבל שכן יצהירו שהם מבינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ושהם חפצים לחיות בה בשלום ובדו-קיום אמיתי".
מה הלאה? – ביקשנו להיפרד ממשפחת חג'אג' בנימה אופטימית.
"ברוך ד' אנחנו מחוברים לקבוצות רבות של אנשים ערכיים, אוהבי עם ישראל וארץ ישראל. בחודשים האחרונים מקדמת תנועת 'נחלה' יוזמה ברוכה, להקמת עשרה יישובים חדשים בארץ ישראל. לא מזמן ביקרנו ביישוב אביתר שתושביו מצפים עדיין לקיום הבטחת הממשלה ולחזור לבנות שם את ביתם. הבענו אז משאלה שיקום יישוב על שם שיר, ומיד קיבלנו הבטחה שאחד מהיישובים החדשים שיוקמו בעזרת השם ייקרא על שמה. אנחנו לא יודעים איפה ומתי, אבל אנחנו יודעים שכך יהיה.
"יישוב הארץ היא מצווה גדולה וחשובה, ואנחנו, שאיבדנו את הדבר היקר לנו מכל, שמחים ומתרגשים בעובדה שיהיה יישוב בארץ ישראל על שמה. ואני רוצה בעניין הזה לחדד משהו – אין קשר ולא צריך להיות קשר בין רצח יהודים להקמת יישובים. חובה וזכות לפעול להקמת יישובים חדשים בארץ ישראל תמיד. על זה אנחנו נילחם. החלום שלנו הוא שכל אחד יוכל להסתובב בארץ ישראל בלי שום פחד שמישהו ידקור אותו מאחורה או יעמוד מולו עם רובה. מי שנגד המדינה ונגד הרצון שלנו לחיות בשלום – צריך עוד היום לגרש אותו לעזה או לסוריה.
"לעצם העניין הביטחוני, לצערנו אין למדינת ישראל ולכוחות הביטחון פתרון מול המחבל הבודד – זה שקם בוקר אחד ומחליט לפגוע ביהודים בלי שום הודעה מוקדמת ובלי סממנים מקדימים. לא פעם ולא פעמיים שמענו אחרי פיגועים של מחבלים בודדים שאנשים אמרו 'איך יכול להיות? הוא היה עובד פה בסופר ואמר שלום לכולם' או 'הוא שנים עובד בבניין וכולם הכירו אותו'. כן, זו בדיוק הבעיה שאין לה פתרון. גם המחבל שביצע את הפיגוע בארמון הנציב היה על פניו נורמטיבי.
"תארו לכם שכל מחבל שרוצה לעשות פיגוע יֵדע שאם הוא יבצע את זממו ביתו ייהרס עד עפר, אזרחותו ואזרחות משפחתו תישלל, משפחתו תוגלה למדינה אחרת; אם הוא ימות הוא לא יוחזר לקבורה ובמידה והוא ייכלא הוא יישב במקום בו התנאים יותר גרועים מבית קברות. הוא יחשוב טוב טוב אם כדאי לו לעשות פיגוע. גם המחבל שהרג את שיר, היה מקסימום מסנן כמה מילים עצבניות בערבית על החיילים וממשיך הלאה. זו הרתעה. זו הצלת חיי יהודים. זו הגנה אמיתית על עם ישראל וארץ ישראל.
"זה בסך הכל מה שאנחנו מבקשים – לחיות! האם זה מוגזם?" הם מסכמים – – –
