התככים, התקלות, המינויים והעזיבות | מאה ימים אחרי כינון הממשלה, לשכת ראש הממשלה נפתלי בנט מתקשה להתגבש ולהתנהל. הצצה
יועץ אסטרטגי שעוזב אחרי חודש, יועצת מדינית שלא הצליחה להפיק ביקורים מוצלחים בוושינגטון ובניו יורק, דובר 'ירוק' שאחראי לשורת תקלות תדמיתיות, וראש ממשלה אחד עם שישה מנדטים שמנסה להתנהל במציאות פוליטית חסרת תקדים בתולדות המדינה • עם תום מאה הימים לכהונת הממשלה, שוחח ישראל יוסקוביץ עם שרים, מקורבים ובכירים בלשכת ראש הממשלה, ומספק הצצה מרתקת ומסעירה לחיים מאחורי האקווריום של נפתלי בנט
האסטרטג משה קלוגהפט, מי שליווה את ראש הממשלה במסעותיו הפוליטיים ובמידה רבה יצר את המותג הפוליטי ששמו נפתלי בנט, נוהג לומר: "כשמדובר בבנט – צריך לקחת את המספרים שניתנים לו בסקרים, לגלח מהם חצי, מינוס שני מנדטים, ואז מגיעים לתוצאה הנכונה".
שש מערכות הבחירות, למעט הראשונה, שבהן ביקש מנכ"ל מועצת יש"ע בדימוס וראש הממשלה המכהן את אמון הציבור – הוכיחו שקלוגהפט צודק: סיעתו של ההייטקיסט מרעננה לעולם תאשש את דבריו של שמעון פרס המנוח, שנהג לחוות מצבים דומים; שוב ושוב הם יוכיחו שבכל הנוגע אליו, האזרחים דוברים אמת בסקרים ומשקרים בקלפי. או דוברים אמת בסקרים ומתחרטים בקלפי.
מסקר שפרסם השבוע מכון המדגם 'דיירקט פולס' – בראשות שלמה פילבר, אסטרטג נוסף לשעבר של ראש הממשלה המכהן – עולה כי מפלגת השלטון מקבלת מהציבור בסקרים ארבעה מנדטים בלבד. במונחי בנט, מדובר בשני מנדטים שנותרו – או הצטרפו – לתמוך בו, אחרי שהרוב נטשו. מבחינה גושית, הדד-לוק נותר כשהיה בסבבים הקודמים. כלומר: אין צדק בהערכת פרשנים מובילים כי סיכויי נתניהו לשוב לשלטון קלושים בשל מעברה של 'ימינה' מעמודת הימין לעמודת השמאל. או בשפה אקטואלית: ממחנה הר"ב (רק ביבי) למחנה הרל"ב (רק לא ביבי).
ההערכה נשארת בתוקפה גם אם נתייחס לסקר התמוה שפורסם במקביל בחדשות 13, ולפיו ימינה שומרת על כוחה ומקבלת שבעה מנדטים. 'תמוה' אמרנו, כי בסקר ההוא, שאותו ערך פרופ' קמיל פוקס, זוכה תנועת 'שס', כרגיל, להערכת חסר ומקבלת שישה מנדטים בלבד, דבר שנשמע מופרך. אבל אם נתעלם מכך, דברי האסטרטג קלוגהפט על הדרך לנתח את מצבו של בנט – מתיישבים לגמרי עם ההיגיון.
ההסבר האוטומטי שיינתן לכך הוא כמובן הפרת הבטחות סיטונאית של מפלגת 'ימינה' לבוחריה. אפשר בהחלט לדון בעניין עד כמה אכן הרחיקה לכת בהפרת הבטחותיה יותר ממפלגות אחרות, אולם ההסבר המדויק יותר לבריחה ההמונית מעמודת ימינה בסקרים, היא התנהלותו של בנט בכל הנוגע לטיפול בקורונה. רוב מוחץ של הנשאלים מביע חוסר אמון במערכת קבלת ההחלטות, ומגבה את אנשי משרד הבריאות, הנתונים בימים אלו תחת מתקפת תדרוכים פוגענית מצידו של האיש שיותר מכולם אמור להיות להם גורם מדרבן ומגבה.
גורמים שונים ששוחחו בימים האחרונים עם בנט, שומעים ממנו דברים נחרצים בעניין הטיפול בגל הרביעי. "ראש הממשלה החליט להפקיר את אוכלוסיית החולים בסיכון", אומר ל'משפחה' אחד האנשים שדיברו איתו. לתפיסתו, בבחירה שבין הצלת המשק לשמירה על אזרחים בעלי רקע רפואי, הוא מבכר את האופציה הראשונה. אותו גורם מספר, כי העיר לו על כך שמדינת ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שבחרה לוותר על אוכלוסיית הסיכון. התשובה שקיבל הייתה, שלפי מחקרים שבידיו, מרבית האנשים הנושאים איתם רקע רפואי, היו בסיכון שווה לחטוף את המחלה באותה דרגת חולי – גם אם היו מטילים סגר על המדינה.
חיסון שווה סגר – סבור בנט; לטענתו, מה שהשיג הסגר – משיג החיסון ועוד יותר. או במילותיו שלו: "תחת הסגרים של ממשלת נתניהו היו לנו ששת אלפים מתים. החיסון יציל הרבה אזרחים שהיו מתים בלעדיו ויחמיץ כאלו שגם אם נטיל סגר יהיו חשופים למחלה קשה". סוף ציטוט מדברים שאמר אך בסוף השבוע שעבר לאדם שנחשב למקורבו.
גורם אחר מספר לנו, כי בערב חג הסוכות היה עד לשיחה טלפונית שהתקיימה בין בנט למקורב אחר. "אני לא הולך להציל את האנשים שבחרו שלא להתחסן", אמר בנט. "הם החליטו מיוזמתם לסכן את חייהם וזה לא התפקיד שלי לדאוג להם יותר ממה שהם דואגים לעצמם". כשמצידו השני של הקו נשאל האם משמעות דבריו היא בעצם מה שאמרה שרת הפנים, איילת שקד, כי הממשלה החליטה 'להכיל את המתים', בנט השיב כך: "איילת התכוונה לאוכלוסייה שמתנגדת להתחסן ללא כל סיבה הגיונית".
נכון לעכשיו, נפתלי בנט נראה כמי שחותר לגזור את הקרדיט על ההחלטה לחסן במנה שלישית את אזרחי המדינה. בדרך לשם הוא מייצר משבר אמון חריף מול הרופאים ומשגר את דובריו לספר לציבור כי הללו התנגדו למתן הבוסטר השלישי, ודרשו להטיל סגרים והגבלות מחמירות על הציבור. "הוא בונה על זה, שיום אחד התחלואה תרד ואז יגיד 'ניצחתי את הקורונה בלי לסגור את המדינה'", אומר ל'משפחה' בכיר במשרד הבריאות. "בנט משוכנע, שביכולתו לנצח את הקורונה בלי להקריס את המשק, רק שבדרך אנשים משלמים בחיים שלהם.
"הוא רוצה להגיע בעוד חודשיים, אחרי שהתקציב יעבור, ולהגיד: 'חברים, ניצחנו את הקורונה בלי להקריס את המדינה; כואב לי מאוד על אנשים שהלכו, אבל חיסלנו את הנגיף'", דברי הבכיר במשרד הבריאות.
"כשאנחנו, אנשי מערכת הבריאות, מציגים לו נתונים שמוכיחים באופן מובהק שקיימת תמותה עודפת בגלל היעדר הגבלות – הוא מגיב בביטול. יש לנו תחושה שראש הממשלה מסתכל על משרד הבריאות כגוף ארכאי, שנצמד לשיטות עבודה מיושנות".
עזיבת היועץ הצמוד
נכון לעכשיו, הקטטה מול מערכת הבריאות לא הועילה למצבו הפוליטי של נפתלי בנט. המחשבה שמאבקו ההרואי למען הותרת המשק פתוח והצלת הכלכלה יתקבל בציבור באהדה גדולה – התבררה כשגויה. הביקורת כלפיו הולכת ומתעצמת, והחזית שפתח עם הדרג המקצועי האמון על הטיפול במגפה, משמשת את יריביו – שאגב, בעבר לא חסכו מנקיטת פעולות דומות כלפי אותם גורמי מקצוע.
"הוא רק שלושה וחצי חודשים ראש ממשלה, ולכן, מוקדם מכדי להעריך בשלב הזה את עתידו הפוליטי", אמר השבוע ל'משפחה' עיתונאי חדשות 12, יאיר שרקי.
זאת ועוד: נפתלי בנט, ואת זה חייבים לומר, עשה כבר את האקזיט שלו בפוליטיקה. לעד ייזכר כראש הממשלה השנים-עשר של מדינת ישראל. לא מן הנמנע, שבעשור השלישי – או הרביעי – של המילניום הנוכחי, בפרוץ משבר פוליטי או בהתגלע גירעון מנהיגותי במועמדים להנהגה, תפציע אופציית ראש הממשלה לשעבר בנט כאלטרנטיבה, אולי כמוצא של אין ברירה, או מי יודע, אפילו כמועמד אטרקטיבי.
בעוד עשרים שנה, בנט יהיה בגילו של בנימין נתניהו – מינוס שלוש שנים. איש לא יזכור לו אז את מה שנטען כלפיו עכשיו. לצד שמו יופיע, כמילה נרדפת, הטייטל שרבים וטובים נכספים להשיגו אך מעטים בלבד זכו לו: ראש הממשלה לשעבר. הוא היה בצידו השני של השולחן. נחשף לחומרים מסווגים, הנחית הוראות ביצוע למטכ"ל צה"ל או לאגפי המבצעים במוסד. הוא זה שטיפל, לטוב או למוטב, באין ספור בעיות אקוטיות שמפציעות באקווריום של ראש ממשלת ישראל. האחריות הייתה עליו. כובד המשא רבץ לפתחו.
לכן, בניגוד מוחלט לתחושה כי היעדר התמיכה הציבורית לה הוא זוכה בימים אלו, יגרום לו מתישהו לשנות את מסלולו, בנט – כך אומרים לנו השבוע מקורביו – נחוש למלא את ימיה של הממשלה גם בחלק השני, הפחות נחמד עבורו. כלומר: כשייאלץ להיפרד מכס ראש הממשלה, להעביר את הלפיד ללפיד, ולעבור אחר כבוד למשרד הפנים האפרורי. "נפתלי נואש מבוחרי הימין הקלאסיים", אומר ל'משפחה' אחד מאנשיו. "הוא חותר לרכז סביבו את המנדטים של הימין הרך, אלו שהצביעו בסבב אל"ף ובי"ת לכחול לבן".
מי שעד לאחרונה הוביל את האסטרטגיה הזאת, הוא יועץ ראש הממשלה, משה קלוגהפט, שהודיע בשבוע שעבר על פרישה פתאומית מהלשכה, זמן קצר בלבד אחרי ששב אל בנט. הסיבה לעזיבתו נתונה בסימן שאלה: מתנגדיו יודעים לספר על מחלוקת עזה שניטשה בינו לבין היועצת המדינית, שמרית מאיר, סביב הביקור בבית הלבן והמחדלים שליוו את המסע. מנגד, אחרים טוענים שלהד"ם: קלוגהפט החליט לעזוב, בגלל שקיבל הצעה קוסמת לנהל את קמפיין הבחירות של נשיא פורטוגל, מרסלו רבלו דה סוזה.
בהקשר לגרסה האחרונה, הנה אנקדוטה אישית: לפני כשנתיים, לרגל ציון שבעים וחמש שנה לשחרור מחנה אושוויץ, אירח נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין, עשרות מנהיגים במשכנו לארוחת ערב ממלכתית. האירוע התקיים במסגרת 'פורום השואה הבינלאומי' והשתתפו בו מנהיגים מובילים מרחבי העולם – ממלך ספרד ועד נשיא צרפת. כנהוג, קודם להתכנסות באולם הגדול, סביב שולחנות ערוכים, התקיים מעין מינגלינג בין האורחים, שבו הורשו להשתתף גם עיתונאים. בשלב מסוים הופיע במקום משה קלוגהפט, שאת עיקר פרנסתו הוא עושה כיום מייעוץ למנהיגים בינלאומיים. לאירוע הגיע היישר משדה התעופה – מחפש לדוג לקוחות חדשים.
במהלך שיחתנו טען קלוגהפט באוזניי, כי במפלגת כחול-לבן, שמנתה אז שלושים וחמישה מנדטים – חונים לפחות עשרה מנדטים של אנשי ימין, חלקם חובשי כיפות הנמנים על הסקטור ה'לייטי' בציונות הדתית. לטענתו, אלו הגיעו לשם משתי סיבות: הסלידה מנתניהו וההתנגדות לשותפות עם החרדים.
תוך כדי שיחתנו, עבר לידנו נשיא פורטוגל, מרסלו רבלו דה סוזה. התפתח סמול-טוק חביב, שבמהלכו סיפר לנו על עברו כפרשן פוליטי בתחנת תקשורת מובילה במדינתו. הבחנתי בזיק הניצת בעיניו של קלוגהפט, שמיהר להציג את עצמו ומקצועו. השניים סיכמו להיות בקשר בהמשך. בשבוע שעבר התברר שהרושם הראשוני לא נזקק להזדמנות שנייה: שבועות ספורים בלבד אחרי שנשכר בידי בנט, קלוגהפט הודיע שהוא עוזב לטובת עבודה עם נשיא פורטוגל, מיודענו מבית הנשיא, מרסלו רבלו דה סוזה. המעגל נסגר.
הנימוק הרשמי של היועץ נכון עובדתית, אך לדברי גורם במשרד ראש הממשלה, לא זאת הסיבה לנטישה החפוזה: "כשמשה שמע שראש הממשלה מתכנן לאייש את תפקיד ראש מערך ההסברה, הוא החליט להתמודד, אבל בסוף בנט בחר באלעד טנא. קלוגהפט נפגע והחליט לעזוב".
מבדיקה מעמיקה שעשינו לשלוש הגרסאות, עולה כי האחרונה הכי קרובה למציאות. זה נכון שקלוגהפט לא ראה בעין יפה את התחזקותה של מאיר בלשכה, וזה נכון שהייתה לו הרבה ביקורת על תפקוד הדובר מתן סידי ועל התנהלות מזכיר הממשלה והיועץ הפוליטי, שלום שלמה. אבל נקודת השבר שהכריעה, הייתה העובדה שלא מונה לתפקיד ראש מערך ההסברה.
הביקור שנכשל
עזיבתו של היועץ האסטרטגי איננה החריקה היחידה באקווריום. גורמים בממשלה מתחו השבוע ביקורת על התנהלותה של היועצת המדינית, העיתונאית לשעבר שמרית מאיר, בהכנת הנסיעות. לתפיסתם, שתי נסיעותיו של בנט לארצות-הברית נחלו כישלון חרוץ. כך הן נתפסות בציבור הרחב, וכך כנראה הן היו באמת: כישלון חרוץ. את האצבע המאשימה הם מפנים כלפיה.
"מטרת הנסיעה", אומר לי שר בממשלה, "הייתה להביא הישגים בכל הנוגע לסוגיית הגרעין ולשאלת ההסכם. בנט היה אמור לדבר עם הנשיא ביידן תכל'ס ולהוציא ממנו דברים ברורים: או הסכם מהודק ומחמיר, או תוכנית עבודה אלטרנטיבית.
"בנוסף, הוא הבטיח לחזור עם התייחסות אמריקאית לתקופת הביניים, שבמהלכה הבית הלבן בוחן את סוגיית החזרה להסכם. משרד החוץ הגיע להבנה עקרונית מול מחלקת המדינה, לפיה, בזמן שהשיחות מתקיימות – הסנקציות יוחמרו. זאת, כדי למנוע מצב שבו איראן מחליטה שעדיף לה לחיות בלי הסכם. משהו בדרך הוחמץ; ראש הממשלה חזר בלי שום התחייבות קונקרטית".
איש שיחי רואה ביועצת המדינית, שמרית מאיר, את הגורם האחראי למחדל. "היא נתנה עדיפות לשיקול הפוליטי על פני השיקול הביטחוני", הוא מאשים. ביקשתי ממנו לפרט והוא נענה: "אתה יודע טוב ממני איך התנהלה הנסיעה הזאת", אמר. "כל חמש דקות קיבלתם תדרוך, שהתייחס בעיקר לכך שראש הממשלה מגיע לוושינגטון כדי לשקם את היחסים עם הממשל. כשבבית הלבן שומעים את זה, הם מבינים דבר אחד: הדבר הכי חשוב לבנט, זה להראות לכולם עד כמה יחסיו עם הממשל הדמוקרטי טובים וקרובים – בניגוד לנתניהו שהסתכסך עם הדמוקרטים. כשזה המצב, איזו סיבה יש לביידן להתאמץ בנושא האיראני?!"
האשמה נוספת שמפנה השר כלפי מאיר, נוגעת גם היא לתיעדוף הנושא הפוליטי על פני המדיני במהלך אותה פגישה. "ההישג היחיד שהיה לראש הממשלה בפגישה עם הנשיא, נוגע לסוגיה הפלסטינית. ביידן הסכים שלא ללחוץ על הממשלה בנושא, ומאוחר יותר אף אמר זאת מפורשות. ההתעלמות מהפלסטינים באו"ם, הייתה המשך ישיר להבנות מול וושינגטון".
השר המדבר, נמנה על האגף השמאלי בממשלה. הוא היה רוצה מאוד לראות התקדמות בהליך המדיני מול הרש"פ. לכן, הביקורת שלו איננה מפתיעה. ואף על פי כן, אסור להתעלם מההאשמה החריפה שהוא מפנה כלפי ראש הממשלה ויועצתו המדינית. "כדי שלא יואשם בשמאלנות, בנט ויתר על הדרישות בנושא הגרעין האיראני ובלבד שיקבל הנחה בסוגיה הפלסטינית".
לדברי השר, יש להוסיף את העובדה לכך שממילא קיימת הבנה מוקדמת בין הצדדים – אותה השיג שר החוץ לפיד – לפיה חידוש התהליך המדיני ימתין לכל הפחות שנתיים, עד לכניסתו של לפיד לתפקיד. "לא ברור כל כך האם הורדת הפרופיל בסוגיה האיראנית מצדיקה את התמורה שבלאו הכי כבר ניתנה בזירה הפלסטינית", אומר איש שיחנו.
בזמן ששורות אלו נכתבות, שוהה ראש המל"ל, אייל חולתא, בביקור עבודה בוושינגטון. המטרה היא קיומה של פגישה ראשונה, בארבע עיניים, עם מקבילו האמריקאי, ג'ייק סליבאן. לאחר מכן, אמור היה להתקיים מפגש של 'הפורום האסטרטגי הישראלי-אמריקאי' בעניין איראן. השיחות הללו משמשות גורמים בממשלה כדי להפריך את הטענות שהעלינו בפניהם: "נתניהו רץ עם הדגל האיראני כבר שלושים שנה", הם אומרים. "חמש עשרה מהן כראש ממשלה. מלבד ברברת, התלהמות מיותרת וקרע עם הדמוקרטים, הוא לא השיג דבר", הם מאשימים.
כתב ההגנה על מדיניות בנט נמשך עוד: "איראן נמצאת היום בנקודה הכי קרובה להפוך למדינת סף גרעינית. ראש הממשלה הנוכחי, במהלך שקט מול הבית הלבן, הקים פורום אסטרטגי לשתי המדינות והצליח להכניס נציג ישראלי מטעמו, את אייל חולתא, שיביא לחדר המשא ומתן את ההערות של ממשלת ישראל. במשמרת הקודמת זה לא קרה. נתניהו יצר קרע עם ממשל אובמה ולכן שום דבר מהדרישות של מדינת ישראל לא הופיעו בהסכם הקודם".
הלהט שבו נאמרים הדברים, כמעט מצליח להשכיח את העובדות, אבל הארכיון זוכר הכל: בניגוד לנטען, שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ וראשי המל"ל, האלוף יעקב עמידרור, ואחריו יוסי כהן וממלא מקומו, תא"ל יעקב נגל, קיימו שיחות ממושכות עם הצוות האמריקאי שהוביל את השיחות מול האיראנים, בראשות מזכיר האנרגיה, ארנסט מוניז. שטייניץ ושותפיו הצליחו גם הצליחו להשפיע על תכנים בהסכם.
ההתנגדות הישראלית לקיומו של ההסכם הייתה עקרונית, והיא נגעה לעצם האפשרות שניתנת לאיראנים להעשיר אורניום ברמה שאולי תרחיק אותם מהפצצה לתקופה בת עשור – אך תאפשר להם נשק גרעיני בכשרות מהודרת של המעצמות. הדבר היחיד שאובמה סירב להכניס בהסכם, הייתה דרישתו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, לאסור על איראן את חימוש ארגוני הטרור במזרח התיכון. מדובר כמובן בנושא חשוב, אבל כזה שאינו קשור בקשר ישיר לסוגיית הגרעין.
נאום שמום
כישלון נוסף שמיוחס ליועצת המדינית, שמרית מאיר, נוגע לנאומו של נפתלי בנט בערב שמחת תורה בעצרת הכללית של האו"ם. מדי שנה בימים אלו, תופסת העיר ניו יורק את מרכז תשומת הלב העולמית. מנהיגים, ראשי מדינות, שרי חוץ ודיפלומטים גודשים את רחובותיה של מנהטן, כשפניהם מועדות למטה האומות המאוחדות הממוקם בחלקו המזרחי של הרובע.
בחודשים שלפני כן, שוקדות הנציגויות השונות על הכנת חומרי רקע, בהיקף עצום, שתכליתם לאפשר למשלחות המדיניות להתייצב מוכנות בדיונים המתקיימים בוועדות האו"ם – שפועלות מטעם העצרת הכללית. במקביל לנושאי מהות, נפתח מרוץ סמוי בין המנהיגים על משבצת הנאום.
היועצים המדיניים אמורים לעשות הכל, כדי שהביג בוס יישא את דבריו בזמן שתשומת הלב הציבורית לנעשה בעצרת נמצאת בשיאה, האולם מלא, והתקשורת הבינלאומית משדרת את הנאומים בשידור חי. ואכן, ב-12 השנים האחרונות הצליח ראש ממשלת ישראל להשיג לפחות חלק מהתנאים לעיל. נאומיו של נתניהו באו"ם התאפיינו תמיד בתשומת לב תקשורתית רחבה.
השנה, לראשונה, אף אחד מהיעדים הללו לא התממש. בנט נאם את נאומו ביומו האחרון של הכינוס. הרשתות המובילות נמנעו מלשדר את דבריו. והאולם היה ריק, כמעט לחלוטין, מנוכחות זרה. מחיאות כפיים נעדרו לחלוטין מנאומו.
אבל המחדל הגדול יותר היה בתוכן הנאום. מעל במה עם פוטנציאל תהודה בינלאומית, בפורום הכי רגיש עבור מדינת ישראל מוכת העוינות הדיפלומטית, בוחר ראש הממשלה למתוח ביקורת מרומזת על גורמי המקצוע במערכת הבריאות במדינתו, לכבס את הכביסה הפוליטית מול כל העולם, ולהתגולל על ביקורת לגיטימית מצד יריביו במדינה דמוקרטית. מאוחר יותר, תוך כדי אותו ביקור – אף יתדרך את העיתונאים, לציטוט לייחוס, נגד אנשי משרד הבריאות, ובראשם ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור.
הפארסה בנאום נרשמת לחובתה של מאיר, בעוד שהתקלות שבאו לפניו ולאחריו מיוחסים לדובר, מתן סידי. מדובר בבחור כישרוני, שעשה היסטוריה והפך לדובר הצעיר ביותר של ראש ממשלת ישראל.
סידי מלווה את בנט כבר כמה שנים; עוד מהתקופה שבה כיהן כשר חינוך. אחרי שפוטר מהממשלה בעקבות כישלונו בבחירות, כיהן תקופה קצרה כדוברו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, ועם שובו של בנט למגרש הפוליטי – חזר ללוותו. מאז הם יחד.
סידי הוא רק בן 25. בתקופת שירותו הצבאי דברר את מפקדת התיאום והקישור לרצועת עזה והיה סגן הדובר של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. כשפשט את מדיו, סימן כיעד את העבודה לצידו של בנט. סידי השיג את מספרו האישי, שיגר אליו קורות חיים, ומאז – הכל היסטוריה.
בשונה מאוד מדוברים אחרים, קיימת אינטראקציה בריאה בין סידי לבין גורמי התקשורת; הוא לא נתפס באי אמירת אמת, או בהפרת קוד האמון בין דוברים לעיתונאים. יחד עם זאת, גם הוא מודה שלוקח זמן להיכנס לנעלי הדובר של ראש ממשלת ישראל.
מספר תקלות מהותיות פגשו אותו לאחרונה: האחת – התדרוך המקדים לנאום באו"ם. משום מה, היה חשוב לסידי – או לבנט עצמו – להזכיר לכתבים שוב ושוב כי הפעם הכל הולך להיות שונה ממה שראינו במשמרת הקודמת. כדי לחדד ולהמחיש את כוונתו, סידי חזר ואמר כי מהנאום ייעדרו עזרים וגימיקים תקשורתיים. "בלי מצגות ובלי בריסטולים". בתקשורת הבינו את הרמז, וברוח זו, חלקים ממנה טרחו להפיק קליפ מנאומי נתניהו באו"ם, שלוו תמיד בחומרי יצירה שתכליתם למשוך את תשומת הלב הבינלאומית.
מדובר בתקלה, שכן במבחן התוצאה – היעדר הפאתוס והגימיקים גרם לתגובה מפהקת במיוחד מצד התקשורת הבינלאומית ונציגים ממדינות העולם שהדירו את רגליהם מהנאום. "במקום שראש ממשלה חדש שמגיע ממדינת ישראל יעורר סקרנות, קרה בדיוק ההפך", אמר מי שאמר.
לאחר מכן, שוב נפל הדובר המסור. בהודעה שהפיץ לכתבים בתפוצה נרחבת, ציטט את ראש הממשלה מתגולל על אנשי משרד הבריאות. "קורה שראש ממשלה מתדרך נגד גורמים שונים", מוסיף ואומר האומר לעיל. "זה אמנם מכוון לרוב כלפי גורמים פוליטיים, אך בהחלט היו מקרים שהופנתה ביקורת גם לדרגי מקצוע. ההבדל הוא, שתמיד זה נעשה ב'קלאסה'; מצטטים זאת בשמו של 'גורם מדיני', או כ'מקור בלשכת רה"מ'. לא בהודעות שמופצות לכלל הכתבים בלי שום סייג שמבקש לשמור על זהותו של הגורם המתדרך".
ערוץ למגזר הסרוג. ראש הלשכה טל גן צבי
'מתוך כבוד לשהידים'
תקלה נוספת אירעה בשבוע שעבר. משלחת ממשלתית בראשות נפתלי בנט ויו"ר רע"מ מנסור עבאס הייתה אמורה לקיים ביקור בעיר הערבית, אום אל-פאחם, מתוך כוונה לבחון מקרוב את צורכי המגזר. אלא ששעות ספורות לפני כן, הסיור נדחה למועד בלתי ידוע. לקח זמן עד שדוברות ראש הממשלה הוציאה הודעה מסודרת שתסביר את הגורם לביטול/דחייה.
בזמן הזה התאפשר לרע"מ לקפוץ ולגזור קופון. כך למשל, בהודעה רשמית שהוציאה דוברות רע"מ נאמר, כי בנט דחה את הביקור לבקשת המפלגה "מתוך כבוד לזכר השהידים", שאת מותם ציינו בחברה הערבית באותו היום.
רק אחרי מבוכה בת שעתיים הוציא סידי הודעה הטוענת ש"הביקור בוטל מחשש להפגנות ושיקולי אבטחה, ולא משום סיבה אחרת". התברר שההודעה הזאת סיבכה עוד יותר את העלילה. "מעולם לא קרה כדבר הזה שראש ממשלה חושש להגיע לביקור בעיר כלשהי במדינת ישראל", שבו ותקפו מבקריו.
גורמים ב'ימינה' מגיבים בביטול לטענות הללו. "מתן נחשב לדובר יוצא מהכלל; הוא שחקן נשמה שעובד מסביב לשעון. טבעי ואנושי שיהיו לו תקלות פה ושם".
ספציפית, לעניין דחיית הביקור, את עיקר האש סופג דווקא מקורב אחר: שלום שלמה. מדובר באדם שאת תוארו ומשכורתו הוא מקבל על תקן מזכיר הממשלה, אולם שיגו ושיחו ומרבית זמנו מוקדשים לשדה הפוליטי. "שלום הוא היועץ הפוליטי של בנט, שתופר עבורו את הדילים בין חברי הקואליציה", אומרים לי ב'ימינה'.
ה'בייבי' שלו זאת סיעת רע"מ – השותפה החורגת בקואליציה. שלמה לקח על עצמו משימה מאתגרת במיוחד: לדאוג שמנסור עבאס יהיה מרוצה. ואל יהא הדבר קל בעיניכם. במסגרת שליחותו לשימור מצב רוחו ושביעות רצונו, שלמה היה זה שיזם את הסיור בעיר הצפונית. ביטולו, כמו גם חוסר התיאום בין דוברי רע"מ ורה"מ, הם תוצר להתנהלות חובבנית, חסרת מיקוד וסדר שבה נתונה לשכת ראש הממשלה.
על מינויו לתפקיד מזכיר הממשלה נמתחה ביקורת מכיוונים שונים במערכת הפוליטית. "מה הופך בחשן פוליטי למלא תפקיד ממלכתי?" התרעם באוזניי עיתונאי בכיר. "מדובר בתפקיד שאותו מילאו בעבר נשיא המדינה הרצוג, שר המשפטים סער, היועץ המשפטי מנדלבליט, יו"ר ועדת חו"ב האוזר ואחרים. שלום שלמה הוא יועץ שמתמחה בסחר-מכר פוליטי, לא בהובלת סדר היום של ממשלת ישראל".
עניינית, ייתכן שיש צדק בדבריו, אולם שלמה אינו שונה לכל הפחות מקודמו, צחי ברוורמן, עסקן ליכוד, שבשיא הכהונה הקודמת שלו – אחרי שפשט רגל בעסקי מכירות – כיהן כדובר עיריית נס ציונה.
התלות בשלום שלמה
כך או אחרת, על שלום שלמה ניתן לומר הרבה דברים, אבל קשה לפקפק בניסיונו הפוליטי רב השנים. אין כמעט לשכה במסדרונות הכנסת שלא זכתה לארח אותו. גם היום, למרות הדם הרע שזורם בין הקואליציה לאופוזיציה, רבים בכנסת שומרים איתו על יחסים קרובים. רבים אמרנו – למעט ח"כ יעקב ליצמן. השניים בילו בעבר שעות רבות יחד, שלמה היה אורח קבוע בלשכתו של ליצמן, אך ימים ספורים אחרי הקמת הממשלה, כשנכנס בטבעיות ללשכת הח"כ האגודאי, נתקל בכתף קרה ובתנועת הניעור המפורסמת. ליצמן סירב לשוחח איתו, מטוב ועד רע.
היכרותו של שלמה עם בנט מתחילה מהתקופה שבה עבדו השניים בלשכת יו"ר האופוזיציה בתקופת ממשלת אולמרט: אחד בשם בנימין נתניהו. מאז, למעט הפוגות קצרות, הם צועדים יחדיו בשדה המוקשים הפוליטי.
כשנתניהו הושבע לכהונה שנייה, שלמה המשיך איתו ללשכת ראש הממשלה. גם אז, הקשר בין התקן שדרכו קיבל את משכורתו לעיסוקו בפועל, היה קלוש עד בלתי קיים: פורמלית, כיהן כיועץ רה"מ לענייני הדרוזים, כשבפועל, עשה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות: בחשנות פוליטית שכללה שורת מינויים של פעילי ליכוד בדירקטורים שונים.
בתשע"א (סוף 2010) עזב את העבודה לצד נתניהו, ותקופה קצרה לאחר מכן, גויס לסייע לקמפיין 'הבית היהודי' שבראשו עמד החבר נפתלי. אחרי בחירות תשע"ג, יועד לתפקיד מנכ"ל משרד הכלכלה שבראשו עמד בנט. אולם על רקע ביקורת שנמתחה על חוסר התאמתו לתפקיד, ויתר על המועמדות ובמקומה מונה לראש המטה של יו"ר הבית היהודי – שכיהן כשר בשלושה משרדי ממשלה: הכלכלה, הדתות וירושלים.
עם נפילתה של 'ממשלת האחים', קפץ שלמה לגיחה קצרה בשוק הפרטי וחזר מהר לייעץ ליו"ר 'יש עתיד', יאיר לפיד. במהלך השנים, אחרי התפרקות הברית, נרשם ריחוק מסוים בין בנט ללפיד, לטובת ברית פוליטית בין 'הבית היהודי' (ז"ל) למפלגות החרדיות. ח"כ ליצמן מספר, כי בנט הבטיח לו אז שלעולם לא ישוב לדיל עם 'יש עתיד'.
מי שחתום על הפרת ההתחייבות הבוטה הזאת הוא היועץ שלום שלמה, שסלל את הדרך לשובה של הברית הפוליטית ביניהם. ליצמן רואה במעשהו של שלמה כבגידה חמורה. מאז תשע"ה (2015) הוא שימש כאיש הקשר בין ליצמן לבין בנט, ודאג לתחזק את גוש המפלגות החרדיות והציונות הדתית. בבוקר בהיר הוא מגלה שנתן לחתול לשמור על החלב: שלום שלמה הפך לאדריכל ממשלת בנט-לפיד, כשבשיחות בין הצדדים הוא מתפקד על תקן נציג מפלגת 'ימינה'.
בעוד כשלושה שבועות, אמורים חברי הכנסת להצביע בקריאה שנייה ושלישית על תקציב המדינה. מי שמרכזים את השיחות מול הגורמים השונים בקואליציה אלו שלום שלמה ויאיר לפיד. האחד מכהן כראש ממשלה חליפי ושר חוץ, השני כמזכיר הממשלה. דה-פקטו, בימים אלו ראשם מכוון לדבר אחד: העברת תקציב המדינה. "בלי העבודה האינטנסיבית של לפיד ושלמה, הממשלה הייתה נופלת כבר ביום הראשון לכהונתה", אומר לי גורם בכיר בקואליציה.
על פי עדותו, בנט, שנמצא בעמדה פוליטית חלשה בממשלתו – שם את כל יהבו על השניים. "שלום שלמה מבלה יותר זמן במשרד החוץ מאשר בלשכתו בקומת מזכירות הממשלה", הוא אומר. "הדינמיקה הפוליטית כל כך מהירה ואכזרית: רק בחול המועד פסח האחרון, זמן קצר אחרי הבחירות, בנט הוציא את הנשמה ללפיד וסער. הוא ניתק טלפונים והלך לנפוש במדבר יהודה כשכל העולם מחזר אחריו. היום, האיש נתון לחסדיו של לפיד ולתחכומו הפוליטי של שלמה. הוא מאוד תלותי בהם".
כדוגמה, הוא מביא את משבר אלי אבידר: "זה נכון שאבידר מחויב לגוש אנטי-ביבי, אבל האיבה שהתפתחה בינו לבין יו"ר מפלגתו ליברמן, סיכנה את קיום הממשלה. לפיד ושלמה תפרו לו תפקיד שר בלי תיק והרגיעו את המערכת. לא ליברמן ולא בנט היו מסוגלים לפתור את המשבר הזה".
שלמה – 'הכורדי מהתענכים', כפי שמכנים אותו אנשים מסוימים – לא צעד אף לא צעד אחד בנתיב המקובל של הקידום הציבורי במדינת ישראל. במסלול קורות החיים שלו הוא לא עבר באף אחת מ'התחנות הנכונות': הוא לא שירת בסיירת, ולמעשה אפילו לא בצה"ל. את חובת השירות שלו מילא בתפקיד פקידותי במשטרה הכחולה באזור עפולה. הוא לא למד במוסד יוקרתי להשכלה גבוהה, אלא דווקא במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. הוא לא היה נער אוצר מצטיין שזוהה ונחטף לצמרת, והוא בוודאי לא עשה אקזיט בהייטק כמו הבוס שלו. שלמה העביר את שנות ה־20 שלו כמנהל מסעדה על כביש התענכים בסמוך לעפולה, שהייתה שייכת למשפחתו.
מכריו מתארים אותו כאדם אמביציוזי במיוחד, שיודע לזהות הזדמנויות ויעשה כל שביכולתו להשיגן. "הוא הרבה יותר מתוחכם ופיקח ממה שנראה; זה אחד הדברים שעזרו לו להגיע לאן שהגיע", אומר אדם שעבד איתו בעבר.
טל, העוזר הנאמן
מקורב נוסף לאוזנו של ראש הממשלה, הוא ראש הסגל, טל גן-צבי, שצועד לצד בנט מיומו הראשון במערכת הפוליטית.
מכריו מציגים לי השבוע רזומה דליל בשירות הציבורי. לפני שהחל לעבוד עם הבוס הנוכחי, היה יועצו של ניר ברקת בתקופה שזה כיהן ראש עיריית ירושלים. מאידך, בכל הנוגע למשלח ידו הפרטי, נראה שהאיש עשה דבר או שניים בחייו. כך לפחות עולה מהסדר ניגוד העניינים שעליו חתם. במסגרתו, התחייב שלא לעסוק בנושאים הנוגעים לשיווק ומכירת חלקי חילוף לכלי רכב, מאחר שיש לו מניות בחברת רדיאטורים, וכן הצהיר על ניגוד עניינים מול חברת 'משגב למסחר וסוכנויות' העוסקת במכירת והשכרת נדל"ן.
במהלך השנים נחשב גן-צבי ליועץ הקרוב והנאמן ביותר לבנט. ברמה הבינאישית ההגדרה הזאת עדיין נכונה, אולם ביחסי הכוחות בלשכה – נראה שבתקופה האחרונה ראש הממשלה מתעדף שניים אחרים: את היועצת המדינית, שמרית מאיר, ואת מזכיר הממשלה, שלום שלמה. הוכחה לכך ניתנת בעצם התרגום שניתן לתפקידיהם. בעוד שבתוקף תפקידו של גן-צבי כראש הסגל הוא הדמות שאמורה לרכז תחתיה את התחום הפוליטי, זה לא קורה. גן-צבי נשלח בעיקר למשימות פנים-מגזריות שאמורות לתחזק את יחסי בנט עם הציבור הסרוג, בעוד שמי שעוסק בייעוץ הפוליטי הוא מזכיר הממשלה.
בסביבת רה"מ הודפים את התיאור הזה. "הבייס של 'ימינה' מגיע ברובו מהציונות הדתית", אומרים שם, "ולכן, אין מתאים יותר מטל לתחזק את הערוץ הזה".
בכל הנוגע למספר המנדטים הסרוגים שעדיין נותרו נאמנים ל'ימינה' – הצלחתו של גן-צבי מוטלת בספק; אולם בהקשר ליחסים בין הממסד הרשמי במגזר ללשכת ראש הממשלה חובש הכיפה – גן-צבי קצר לאחרונה כמה הישגים. "הלכה למעשה", אומר לי גורם בציונות הדתית, "הישיבות החרדיות ניצלו מקיצוץ דרסטי בתקציב בגללו. הוא עבד קשה לשכנע את שר האוצר שלא לפגוע בישיבות ובכוללים של הציונות הדתית. אם היו עושים הפרדה בין החרדי לממלכתי דתי, זה לא היה עובר בג"צ, וכתוצאה מכך – עולם התורה כולו הרוויח".
מנגד, אנשי בנט עומדים על כך שהקיצוץ למוסדות החרדיים נמנע ללא קשר לסוגיה הסרוגה. "ראש הממשלה דיבר אישית עם שר האוצר ליברמן והפציר בו להימנע מפגיעה בעולם הישיבות", הם מתעקשים.
וזהו רק סיכום קצר של מאה הימים הראשונים בלשכת ראש הממשלה שמונה בקונסטלציה הכי מוזרה ולא צפויה בתולדות המדינה. שישה מנדטים – ואינסוף בעיות, אינטריגות, קשיים ותקלות.
