מעיירה נטושה ושכוחה של 800 תושבים לאבן שואבת עבור עשרות אלפי יהודים מכל העולם: כיצד הפך קברו של הצדיק רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר זי"ע לתופעה עולמית המשנה את פני הכפר, מזניקה את מחירי הנדל"ן ומחיה מסורת מלפני מאה שנים? | במלאת מאה שנה לפטירת הצדיק, ביקר שליח 'משפחה' בכפר ההונגרי המפורסם, שוחח עם כל הנוגעים בדבר והתחקה אחר שורשי המהפך | כמה עולה בית בכפר? מה תקבלו בהכנסות האורחים? ואיך מגיבים המקומיים לתופעה?
צילום: אחים לאנטשעווסקי, מאיר אדרי
באמצע הכביש ההונגרי המתפתל, לאחר שעות נסיעה מקרקוב הפולנית, הנה אנחנו מול השלט שהפך בשנים האחרונות ליעד נכסף עבור רבבות יהודי חרדים מרחבי העולם:
"Üdvözöljük Bodrogkeresturon" – ברוכים הבאים לבודרוגקרסטור.
בודרוגקרסטור, או קרעסטיר בשמה היהודי, הוא המוקד שהביא אותנו לגמוע את הקילומטרים הרבים שבין קרקוב הפולנית שבה התארחנו, אל הכפר הקטן והמפורסם. מיותר לציין: ישנן אופציות קרובות יותר, כמו נחיתה בבודפשט הבירה (כשעתיים ורבע נסיעה) או בדברצן (כשעה נסיעה).
כעת אנו כאן, פוסעים ברחובות קרעסטיר, הכפר שמזמן חרג מגבולותיו של חבל טוקאי ההונגרי והפך לאבן שואבת עבור המוני יהודים.
'השתלטות' יהודית על העיירה ההונגרית השלווה. קרעסטיר בערב שבת
בשעת הלילה המוקדמת שבה אנו חולפים בשערי הכפר המפורסם, תושבי המקום כבר נמים את שנתם. הרחובות המטופחים ריקים לחלוטין. שקט מוחלט בקרעסטיר. למחרת נבין כי שקט כמעט זהה אופף את הכפר גם בשעות היום. הנתון הזה, מסתבר, נוגע גם ליעד שאליו אנו שמים את פעמינו בשעה זו: ציונו הקדוש של האדמו"ר רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר, זי"ע, הדמות הרוחנית שהפכה בשנים האחרונות למושא של כיסופי ישועות עבור המונים, אחרי עשרות שנים שבהן תמונתו הייתה מוכרת בעיקר בהקשרים של סגולה לגירוש עכברים.
לצד השקט המוחלט, הדבר הראשון שאנו נתקלים בו עם היציאה מהמכונית הוא הקור העז. בתקופת החורף המעלות כאן עלולות לצנוח בשעת חצות ל־6 מעלות מינוס. בחוץ קר אבל בלבבות בוערת אש חסידית. הגענו לקרעסטיר. הלא דבר הוא!
כ־800 תושבים בסך הכל מתגוררים בכפר, כך לפחות על פי הנתונים הרשמיים של מרשם האוכלוסין ההונגרי. המציאות הזו, אנו מבינים, השתנתה בעשור האחרון. לא רק כמות התושבים בעיירה השתנתה, אלא כל ההווי של העיירה ההונגרית המנומנמת. והתושבים המקומיים, שהתרגלו לשנים של שקט מפהק, לא מבינים מאיפה כל הטוב הזה נחת עליהם.
עד לפני כעשור לא ייחסו תושבי העיירה, כמו גם הרשויות המקומיות, חשיבות למבנה הקטן שנמצא בקצה העיירה, בבית החיים שבמעלה ההר, שם נמצא ציונו של האדמו"ר רבי ישעיה שטיינר זי"ע. אומנם מדי שנה בתאריך ג' באייר נהגה להופיע בעיירה קבוצה קטנה של יהודים כדי לפקוד את קבר הצדיק שיהודים יוצאי הונגריה ידעו תמיד להעריץ, אבל כשלושים האנשים שנהגו לעלות לכאן ולפקוד את הקבר לא הותירו חותם משמעותי מבחינת התושבים הגויים שבכפר. מבקרים פעם בשנה, ועד לשנה הבאה כמעט לא תיראה כאן רגל יהודית.
והיום – מהפך מוחלט.
מדי שנה בעשור האחרון בתאריך ג' באייר, יום ההילולה של הצדיק, הופכת קרעסטיר לשטעטל יהודי המוני, עם רבבות מתפללים שבאים להתפלל וגם לסעוד את הלב בהתאם למסורת של הצדיק שנהג להאכיל יהודים ברוחב לב.
מורשת מפתיעה. הדמיית בית מדרשו של רבי ישעיל'ה
השינוי שחל בעיירה הקטנה לא מוגבל רק ליום ההילולה אלא ניכר היטב לאורך השנה כולה. עשרות עד מאות יהודים פוקדים את העיירה מדי יום כמעט, לאורך מעגל השנה. עושים כאן שבתות, נמצאים בימות החול ובאופן כללי הופכים את העיירה השלווה למוקד תמידי של עלייה לרגל. בתקופות מסוימות, כמו בימי חופשת הקיץ, העלייה לכאן גדלה משמעותית.
בעשור החולף הוקמו בקרעסטיר שני מתחמי הכנסת אורחים גדולים והעיירה הפכה להיות יעד מרכזי ליהודים שמגיעים להעתיר על קברי צדיקים באירופה.
כעת, כמתואר בפתח הכתבה, אנו ניצבים בלב העיירה ששמה התפרסם בכל העולם היהודי, עושים את דרכנו אל בית העלמין שבמעלה הכפר. הדרך לציונו של האדמו"ר, המכונה בשפת העם בלשון חיבה 'רֶבְּ שַׁעְיַ'לֶה' – חולפת באזור פסטורלי. את הבתים הנאים שפגשנו תחילה מחליפים כעת שבילים צרים ואת חומות האבן שליוו אותנו משני צידינו בהליכתנו בשבילי המקום מחליפים בהמשך שדות המשתרעים למלוא האופק ובהם מסודרים בשורות-שורות הגפנים המפורסמות של מחוז טוקאי, שבו כלול גם קרעסטיר.
הגפנים האלה, אגב, הם חלק מסיפור הכנסת האורחים של הצדיק: על שולחנו היו סמוכים רבים מה'דורכים' – יהודים פשוטים שהשיגו את פרנסתם כפועלים במפעלים לדריכת ענבים והפיכתם ליין.
ואז, באמצע שום מקום, אנו מגלים אותו: ציון מקום מנוחתו של הצדיק רבי ישעי'לה מקרעסטיר זי"ע.
צוואה חריגה
זה קרה ביום קיצי אחד, לפני מאה שנים בדיוק. התאריך הוא ג' באייר תרפ"ה.
הצדיק רבי ישעי'לה שכב על מיטתו באפיסת כוחות, מלמל מלמולים של קדושה. בין הדברים אמר למקורביו: "תעמידו סירים גדולים של תפוחי אדמה מבושלים, מחר יבוא לכאן קהל גדול של יהודים ואני רוצה שיהיה להם מה לאכול". סתם ולא פירש.
למחרת נערכה לווייתו של הצדיק. בחזור מהלוויה התיישבו המלווים להשיב את ליבם בתפוחי האדמה שהצדיק הורה לבשל עבור המשתתפים בלווייתו.
ומאז, המסורת נשמרת. בתחילה על ידי יחידי סגולה ובשנים האחרונות על ידי המונים בכל העולם.
עוד בחייו קנה לעצמו רבי ישעי'לה, שנולד בשנת תרי"א (1851), שם כפועל ישועות. בתור אדמו"ר בכפר ההונגרי קרעסטיר הוא היה אהוב ומוערץ בזכות החסד והענווה שלו, ודלתות ביתו ברחוב קושוט 68 היו תמיד פתוחות לכולם, מחסידים נלהבים שחרדו לכל מילה שלו ועד נשמות אבודות שחיפשו מקום להרגיש בו בבית. כולם הרגישו רצויים בביתו של רבי ישעי'לה, שבו הוגשו אוכל ושתייה בכמויות בלתי נגמרות בכל שעות היום והלילה. העניים, השבורים, המתקשים ואפילו המכוסים בכינים – כולם זכו ליחס מלכותי מרבי ישעי'לה, והמבקרים עזבו את קרעסטיר מלאים ברוחניות ובגשמיות.
ברגעיו האחרונים בעולם הזה הבטיח רבי ישעי'לה לחסידיו שבורי הלב שאלה שיבואו לביתו יקבלו עזרה בדיוק כמו בחיי חיותו. בשיחה נוספת עם ילדיו הסביר רבי ישעי'לה שההבטחה שלו לישועות שימשיכו אחרי הסתלקותו תלויה בת
הסוד: להאכיל יהודים. הכניסה לביתו של רבי ישעיל'ה ברחוב קושט 68, שם פועלת הכנסת האורחים
נאי אחד – שהחסד שזרם מביתו ימשיך גם אחרי פטירתו בדיוק כמו בעודו ביניהם.
ואכן, בחמש עשרה השנים שבין הסתלקותו של רבי ישעי'לה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, היה ציון קברו שבקרעסטיר יעד עלייה לרגל מפורסם בהונגריה. אבל אז פרצה הנוראה שבמלחמות ויהדות העיירה הוכחדה בשואה. לקראת סוף המלחמה פלשו נאצים להונגריה ולקחו את יהודיה למחנות ההשמדה ובאחת הפכה קרעסטיר מעיירה שכמחצית מתושביה (כ־500 משפחות) היו יהודים – לעיירה נטולת יהודים לחלוטין. באותה תקופה ניזוק קשות גם הציון הקדוש.
גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה – ובמשך עשרות שנים מאז – נותרה קרעסטיר ריקה מיהודים. ציון קברו של הרבי מקרעסטיר נותר אף הוא שומם כמעט לחלוטין. מתי מעט בלבד – בעיקר בעלי מסורת משפחתית של היכרות עם דמותו של הצדיק – נהגו לעלות ולפקוד את הקבר, שהיה עד פרוץ המלחמה אבן שואבת לאלפים. במיוחד בלט העניין בתחילת חודש אייר, אז מצוין יום השנה להסתלקותו של האדמו"ר. במועד הזה נהגו בטרם המלחמה לעלות אל הקבר אלפי יהודים, אך מאז הנוהג נפסק.
כל דיכפין ייתי ויכול
ואז התרחש המהפך. הוא לא אירע טיפין טיפין, כי אם בבת אחת. לפני כעשור הקימו בני משפחת רובין, צאצאי הצדיק, הכנסת אורחים גדולה ומשגשגת במקום, בדירה שהייתה שייכת לר' ישעי'לה עצמו. הם משתמשים באותו מטבח של הצדיק, שעבר כמובן שיפוץ והרחבה, ואופים את הלחמים והחלות באותו תנור שבו אפה הצדיק עבור אורחיו.
במקביל הוקמה הכנסת אורחים על ידי ר' משה יוס'ל פרידלנדר, נכדו של הגבאי של הצדיק רבי ישעי'לה, שאף הוא משרת את האורחים הרבים ברוחב לב ומספר על ישועות גדולות. שני הארגונים זמינים לשרת את אורחיו של הצדיק וממשיכים את המסורת המפוארת.
רבי מנדל רובין, מצאצאי הצדיק המפעיל עם אֶחָיו את 'ר' שַעְיַ'לֶעס הוֹיז', זוכר את הפעם הראשונה שבה הלך לבקר בציון קברו של הסבא רבא שלו, רבי ישעיה שטיינר זצ"ל. בילדותו טס אביו של ר' מנדל, ר' ישעיה רובין, האדמו"ר מקרעסטיר בוויליאמסבורג, כל שנה לצפון-מזרח הונגריה כדי לציין את היארצייט של רבי ישעי'לה, אבל רק בשנת תשס"ג (2003) הצטרף מנדל בן ה־18 לאביו במסע לכפר קרעסטיר.
גם היום, עשרים ושתיים שנה אחרי, הוא עדיין זוכר את פניו של אביו מלאות הדמעות כשהתקרבו לציון של רבי ישעי'לה. "כל מה שאתה הולך לבקש ולהתפלל עליו, אתה הולך לקבל, אז אל תעצור את הדמעות", אמר לבנו. "הכניסה לציון הייתה כמו כניסה לעולם אחר", נזכר ר' מנדל. הוא היה קטן, אפילו זעיר, עם תקרות נמוכות. כשנכנס לחדר הוציא הבחור את ספר התהילים שלו והתחיל להתפלל.
"אמרתי כמה פרקים, ואז לא יכולתי יותר", מספר ר' מנדל. "פשוט התחלתי לבכות ולבכות. וזו הייתה החוויה הראשונה שלי בביקור אצל רבי ישעי'לה".
הספר שהצית תנועה
מכל הסוגים, מכל קצוות העולם. מתפללים מוויליאמסבורג על הציון בקרעסטיר
"שבעים שנה היה יום היארצייט של רבי ישעי'לה ידוע רק למשפחה ולמקורבים שלו", מציין ר' מנדל רובין, שבגיל ארבעים מקדיש את עצמו במשרה מלאה להנצחת מורשתו של סבא רבא שלו, "אבל בשתים עשרה השנים האחרונות הוא הפך למשהו הרבה יותר גדול".
בשנת תשס"ד (2004) הגיעו מאה וחמישים איש בלבד ליארצייט של רבי ישעי'לה. בתשע"ג (2013) כבר גדל הציבור לאלף איש. אבל זו הייתה רק הקדמה לשנים הבאות.
מה גרם למהפך? קודם כל, הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל וכך גם ציון קברו של צדיק. "התנועה הזו היא למעלה מדרך הטבע", מסכימים כל מי שעולים לציון הצדיק, אבל משפחת רובין מציעה גם הסבר טבעי: בשנת תש"ע (2010) יצא לאור ספר בשם 'מופת הדור', שנכתב בעברית על ידי ר' מנדל ורבי שלום אליעזר ליכטנשטיין, וזכה לתרגום לאידיש בשם 'דֶער ווּנְדֶערְלִיכֶער צדיק' (הצדיק המופלא). בהמשך יצא לאור ספר באנגלית, אותו כתב סופר 'משפחה' ישראל בסר. פרסומו של הצדיק הפך בהדרגה את ציון קברו לאתר עלייה לרגל.
"קיבלתי פידבק מאלפי אנשים שגומרים לקרוא את הספר ומחליטים לקום ולנסוע לקרעסטיר", אומר ר' מנדל. "אף אחד לא אמר לי שהרגיש כזו השראה כשסיים לקרוא ספר על צדיק אחר, אבל כשאתה מסיים את הספר הזה אתה מרגיש מחובר. אתה חושב לעצמך שאתה חייב ללכת לבקר בקבר של רבי ישעי'לה ובבית שלו".
ההורים של ר' מנדל, רבי ישעיה רובין והרבנית רחל מלכה, קיבלו על עצמם להרחיב את אוהל הציון שעל הקבר למקום שיתאים יותר לכמות האנשים שמגיעים לקרעסטיר מדי שנה ליארצייט. הם בנו מבנה חדש על היסודות המקוריים של המבנה, שהיה גדול מספיק כדי להכניס עד מאה מבקרים.
כיום נחושים הצאצאים של רבי ישעי'לה להמשיך את המורשת של סבא. לפי ההמונים שנוהרים לביתו של רבי ישעי'לה כל השנה ובמיוחד ביום היארצייט, שם הם מתקבלים עם אוכל בכמויות אגדיות, מקווה וכל דבר אחר שמבקר עשוי להזדקק לו – הם הצליחו במשימה. בשנים האחרונות פוקדים את המקום ביום היארצייט כארבעים אלף יהודים, מכל גוני הקשת החרדית, בכובעים מכל הסוגים, מכל הגילים וגם מכל העולם: לצד המוני יהודים מארץ ישראל (כשלוש שעות טיסה), מניו יורק (כעשר שעות טיסה), אפשר למצוא שם גם יהודים שמגיעים מאוסטרליה (עשרים שעות טיסה) ומכל מקום אחר אפשרי.
התחנה המרכזית
בתור כפר כפרי עם אוכלוסייה של כ־800 תושבים, קרעסטיר ממש לא מותאמת לאירועים בקנה מידה גדול. האזור ידוע בעיקר בייצור יין ומרכולים גדולים כמעט לא קיימים. בעלי הכנסות האורחים נאלצים להשקיע המון מחשבה ומאמץ ולעבוד צמוד לתושבים המקומיים, שמסייעים ושמחים להתפרנס מההתעניינות היהודית בכפר השקט שלהם.
כל האירוע מאורגן בתיאום צמוד עם מפקד המשטרה המקומי וראש העיר של קרעסטיר, איסטבן רוזגוני, שתיאר את המעמד השנתי כ'אירוע סוריאליסטי'. הזרם השנתי של מבקרים יהודים גרם לכמה מתושבי הכפר להתמודד עם הלם תרבותי ור' מנדל לא מהסס לייחס את ההשפעה הרוחנית של רבי ישעי'לה בעזרה לרכך את היחסים עם הפקידים המקומיים של בודרוגקרסטור.
מתפללים שטסים ליארצייט מגיעים בדרך כלל דרך בודפשט, שנמצאת קצת יותר משעתיים נסיעה מכאן, אם כי אלה שמגיעים מאירופה, מהארץ או במטוס פרטי – יכולים להשתמש בשדות התעופה דברצן וקושיצה, ש
מירון בגרסה הונגרית. חדר הפיקוד בקרעסטיר
נמצאים במרחק של כשעה נסיעה מקרעסטיר. התנועה בתוך הכפר עצמו נסגרת ליארצייט, עם שני מגרשי חניה גדולים משני צידי הכפר כדי להכיל את זרם כלי הרכב, ולכן נוצרת עונת השיא החמה ביותר להשכרת רכב בהונגריה בכל שנה.
יותר מחמישים שאטלים מסיעים נוסעים בין שני המגרשים לביתו של רבי ישעי'לה, שרבי בעריש רובין, אחיו של ר' מנדל, מתאר אותו כתחנה המרכזית של קרעסטיר. המבקרים בביתו של רבי ישעי'לה יכולים בכל שעה לקבל משהו לאכול, ארוחה מלאה, לאחסן זמנית את התיקים שלהם, להזמין מונית, להדפיס את כרטיסי העלייה למטוס שלהם, להשתמש במקווה שבמקום, או לכתוב קוויטל שיונח בציון בשטיבל קוויטלך המיועד, המצויד ב־15,000 עטים וב־65,000 דפי נייר.
המארגנים שמו דגש מיוחד על הבטחת נוחות המבקרים משני צידי המחיצה והם הצליחו בארגון מקומות מרווחים לנשים הרבות שמגיעות, באוהל ייעודי המשמש כאזור האכילה לנשים. פתח נוסף הותקן השנה בציון של רבי ישעי'לה ליציאה, כדי למנוע פקקים שנוצרו בעבר כשעשרות נשים נכנסו ויצאו בו זמנית באותו פתח.
"הבית שלו הוא אטרקציה", מסביר ר' מנדל. "אנשים באים להתפלל במקום שבו הוא התפלל, לבכות במקום שבו אנשים בכו לרבי ישעי'לה ולשתות קפה ולאכול עוגה במקום שבו אנשים אכלו לפני כל כך הרבה שנים.
"רבי ישעי'לה אמר שהוא רצה חלון באוהל שעל הקבר שלו כדי שיוכל להסתכל על העיירה ולהשפיע על האנשים ישועות", מציין ר' מנדל. "האוהל שנבנה בתחילה לא היה עם חלונות אחוריים הפונים לעיר, אבל באוהל הנוכחי כן, ומאז שהוא נבנה דברים כאן פשוט ממשיכים לגדול ולגדול בלי הפסקה".
הקמת הכנסת האורחים הקלה מאוד על העולים למקום וסייעה בהפיכתה של קרעסטיר ליעד להמונים. מאז הלכה קרעסטיר ושינתה את פניה וממשיכה לשנות פניה ככל שחולף הזמן. מכמה עשרות בודדות של יהודים אשר נהגו לפקוד את המקום, הפך הציון מדי שנה ביום ההילולה ליעד לאלפים שמחייבים סדרנים שמווסתים את תנועת ההמון.
דלת ללא קוד
הפריחה הגדולה שחוותה קרעסטיר החלה במקביל להקמת מתחמי הכנסת האורחים בכפר. למעשה, כבר בשנה שלאחר הקמת הכנסת האורחים, כפי שמספר ר' משה יוסף פרידלנדר, הייתה קרעסטיר יעד לכאלף יהודים שהגיעו לפקוד את הציון של ר' ישעי'לה ביום ההילולה.
ר' דוד דמן, הסופר הוותיק של 'משפחה', שפוקד את הציון מדי שנה זה עשור וחצי, אף רכש בשנים האחרונות דירה משל עצמו בקרעסטיר (על הנדל"ן היהודי בקרעסטיר בהמשך).
ההמונים נוהרים וסיפורי המופת מתגלגלים. מתפללים על הציון
בשיחת טלפון מקרעסטיר, שבה הוא שוהה עם משפחתו כמה פעמים בשנה, מספר לנו דמן: "אנשים התקשו להגיע למקום קודם לכן, כי התנאים כאן היו קשים. לא היו חדרי נוחיות ראויים ולא מקומות שבהם העולים יכלו לנוח מהדרך. כל זה השתנה עם הקמתם של מתחמי הכנסת האורחים בכפר".
לעלייה הנרחבת אל הכפר תרמה לדבריו גם תחושת הביטחון שיש ליהודים באזור. "אני נוהג לומר שזהו בית הכנסת היחיד באירופה שהדלת שלו פתוחה כל הזמן, שהכניסה אליו אינה מצריכה קוד ואין מסביבו אבטחה מחשש לאירועים אנטישמיים".
"עד להתפתחות המקום", מוסיף בשיחה עם 'משפחה' אחד מהיהודים הבודדים שמתגוררים בקרעסטיר בקביעות ומבקש להישאר בעילום שם, "המגיעים המועטים לכפר ביום ההילולה נהגו להביא עימם כיבוד קל בעצמם. זה השתנה לחלוטין בשנים האחרונות".
גם הרשויות המקומיות שינו את יחסן לאזור בעקבות העלייה הגדולה של יהודים לציון. יוסי מנדלוביץ, מהפוקדים הוותיקים של הציון שמחזיק עם אחיו דירות הארחה בכפר, אומר ל'משפחה': "הממשלה ההונגרית פיתחה מאוד את המקום. היא שיפצה את כבישי האזור ואת הרחובות בכפר ובסביבתו בעקבות העלייה הגדולה של יהודים למקום. בסך הכל התיירות הזאת משתלמת לממשלה ולעירייה".
זינוק נדל"ני
אט אט גם המציאות מסביב הלכה והשתנתה. עם הפיכת הכפר למוקד עלייה לרגל, החלו יהודים לרכוש במקום דירות.
וכמו שקורה לא פעם במיזמים מעין אלו, היו מקרים שבהם נגרם מפח נפש למשקיעים שרכשו כאן דירות שתוארו כהשקעה רווחית, והן הפכו, לפחות לעת עתה, לסיפור כושל.
אבי קליין הוא איש תיירות מוכר בקהילה היהודית בהונגריה. הוא תושב בודפשט וברשותו דירות הארחה בקרעסטיר וסביבתה. בשיחה ל'משפחה' הוא מתאר: "מאחורי הסיפור הכואב הזה ניצב החוק ההונגרי האוסר על אזרחים שאינם תושבי המקום לרכוש דירות בחבל טוקאי. הפתרון שהציעו יזמים לחלק מהאנשים שביקשו להשקיע במקום היה רכישת שטחים בקרעסטיר באמצעות חברה שבבעלות אזרח הונגרי. אך לעת עתה זה התברר, בחלק מהמקרים, כפתרון צולע. זה לא עבד עבור רבים שרכשו דירה וחוו הפסד צורב".
אבל היו גם יהודים שרכשו דירות במקום באופן מסודר. אחד מאותם רוכשים מספר ל'משפחה' כי רכש בקרעסטיר לפני שש שנים מבנה תמורת 25,000 דולרים. בתקופה שלאחר מכן הוא רכש במקום מבנים נוספים, גם כן בסכום דומה. "מאז", הוא אומר, "המחירים זינקו בחדות".
היום, אומרים ל'משפחה' אנשים שמכירים את הנדל"ן באזור, רכישת בית בכפר תעלה בין 150,000 ל־200,000 דולרים. מדובר בקפיצה של מאות אחוזים בפרק זמן קצר יחסית וזאת בשל ההסתערות הגדולה של רוכשים יהודים על הדירות בכפר. קליין מציין: "מרבית הדירות שנרכשו על ידי יהודים בקרעסטיר אינן בשימוש כמעט. למעשה הן דירות רפאים שעומדות ריקות לאורך מרבית השנה".
עובדה זו, אנו מגלים, היא גם הסיבה לשקט ששורר בעיירה שהתושבים המקומיים כמעט אינם נראים בחוצותיה. מסתבר, כי בין 150 ל־200 בתים בקרעסטיר (באחוזים: כשליש מבתי הכפר) נרכשו בידי יהודים מכל קצות תבל. רובם המוחלט של הרוכשים אינם מתגוררים בקרעסטיר. התוצאה: דירות רבות שנותרות ריקות מרבית השנה.
"מתוך היהודים שרכשו כאן בתים, אחדים בלבד מתגוררים בהן בקביעות", אומר מנדלוביץ' ל'משפחה'. "היהודים הקבועים שכן נמצאים בכפר באופן קבוע הם המנהלים והצוות היהודי של הכנסות האורחים שבכפר".
מורשת של ישועות. מתפללים בחדר קבלת הקוויטלא'ך של רבי ישעיה
ככלל, אומרים לנו בעלי דירות בקרעסטיר, רכישת דירה בכפר תוארה בתחילה כעסק כלכלי משתלם לאור העלייה בפופולריות של המקום. אולם עם הזמן שחלף, גילו מרבית המשקיעים כי הנכסים לא הניבו להם את הרווחים שלהם ציפו. חלק מהם גם ספגו מהלומה כלכלית קשה לאור העובדה שהבנקים המקומיים סירבו לאשר להם משכנתאות במחירים האסטרונומיים במושגי האזור של רכישת מבנה בקרעסטיר.
אבער, מראשי המתנדבים בהכנסת האורחים של פרידלנדר, מציין: "מבחינת הבנקים אין הבדל בין קרעסטיר לעיירות הסמוכות, שבהן מחירי הנכס עומדים עדיין על 20,000 עד 25,000 דולרים. התוצאה של הפער העצום בין דירה בקרעסטיר לדירה בעיירה סמוכה הייתה פגיעה כלכלית ברוכשי הדירות במקום".
בעל דירה בקרעסטיר מסכם את המציאות החדשה של רוכשי הדירות בקרעסטיר ואומר: "אנשים שביקשו לרכוש כאן דירה גילו במהרה שאם הם מחפשים ביזנס, כדאי להם לחפש השקעות במקומות אחרים. אבל מי שביקשו לרכוש במקום בתים כדירות נופש לשימוש עצמי ואולי גם להשכיר אותם לפרקים ליהודים שמגיעים למקום, עבורם התבררה ההשקעה ככדאית".
'הגויים לא מרוצים'
ויש גם זווית מקומית, של תושבי הכפר הנוכרים, אשר מצאו את עצמם לפתע במציאות שלא הכירו.
"התחושה אצל התושבים המקומיים של קרעסטיר מורכבת", אומר קליין. "מצד אחד הם נהנים מעלייה חדה במחירי הנדל"ן בכפר, אבל מצד שני הם טוענים שהיהודים משאירים להם את הזבל ועוזבים. בכפר אין כמעט עסקים מקומיים, ולכן הרווח הכלכלי של תושבי הכפר מהתיירות היהודית הנרחבת הוא נמוך במיוחד, מלבד כמוזכר, העלייה במחירי נכסי הנדל"ן שבבעלותם".
לעומת זאת, לדברי פוקדי המקום הקבועים, בקרעסטיר וסביבותיה אין מחזות של אנטישמיות. אבער מציין: "התושבים כאן אינם אנטישמים ואין כאן תופעות של אנטישמיות. במובן מסוים השכנים הגויים נהנים מכך שהיהודים מגיעים לכאן. הכנסות האורחים מעסיקות עשרות עובדים מקומיים לאורך השנה, ומאות בשבועות הסמוכים להילולה. אנשים גם רוכשים בחנות המקומית בקבוקי מים ושאר מוצרי צריכה וכן כלי עבודה בחנות כלי העבודה שיש כאן".
קליין הוא מהיהודים הבודדים שמנהלים קשר קרוב עם תושבי המקום, כמו גם עם הרשויות. "אני בעל חברה מקומית ומשלם מס לשלטונות ולכן הפכתי למעין כתובת עבור השלטונות", הוא מספר. לאור היכרות זו הוא מעריך שהמציאות המוכרת בקרעסטיר לא תימשך עוד זמן רב.
גם ברשויות ההונגריות חושבים שהמציאות הזו לא תוכל להימשך. "צריך להבין שבעת ההילולה הכפר נסגר למשך מספר ימים", מסביר קליין. "וזה לא רק קרעסטיר אלא האזור כולו שהופך באחת לאזור עלייה לרגל של המונים. מי שמקבל פיקוד על קרעסטיר בתקופת ההילולה הם נציגי משפחת רובין, צאצאיו של הצדיק. באותם ימים – על פיהם יישק דבר בכפר.
"עבור הגויים זו מציאות שלא כולם נהנים ממנה. אומנם יש להם אישור כניסה אל העיר מתוקף היותם תושבי המקום, אבל עד אז הם נאלצים להמתין במחסום ולהתמודד עם קושי מבחינתם. זה לא גורם לאנטישמיות, אבל זה יוצר מתח ואי נוחות כללית".
האם נשקלים פתרונות?
"הרשויות ניסו לקדם הקמת כביש עוקף שיאפשר הגעה ישירות לציון, דבר שאמור היה לייתר מבחינתם את העומס על הכפר ועל עיירות הסביבה, אולם רבים מהעולים מבקשים לפקוד גם את ביתו של ר' ישעי'לה שנמצא במרכז הכפר. זו גם צורת העלייה של ההמונים אל הקבר ביום ההילולה: באים אל הבית של הצדיק שם פועלת הכנסת האורחים של הרובינים, ואז עולים לציון באמצעות מערך שאטלים.
הכל תלוי במזל. דיוקנו של הצדיק רבי ישעיל'ה שטיינר מקרעסטיר זי"ע
"אבל המצב כאן יהיה שונה בעתיד הקרוב", הוא קובע. "מבחינת הרשויות יש כאן מציאות לא תקינה".
כיצד הרשויות מתייחסות לבנייה של מתחמים בעיירה?
"הבנייה מטרידה את הרשויות", אומר קליין. "צריך להבין שחבל טוקאי נחשב אזור שמיועד לשימור, הוא הוכר גם על ידי אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם האחראי על הכרזה מקומות כאתרי מורשת עולמית) בשנת תשס"ב (2002), והוא אחד מאזורי היין היחידים בעולם שזכו למעמד זה. יש בו כשבעים אלף דונם של כרמים שבהם גדלים זני ענבים ייחודיים המפורסמים ברחבי העולם כולו. מבחינת הנוצרים יש כאן גם כנסיות עתיקות שמביאות מבקרים נוצרים רבים לאזור וישנה תיירות פורחת של חובבי יין מרחבי העולם. זו אחת הסיבות לכך שהמקום עבר פיתוח מואץ על ידי הרשויות. יש במקום, לדוגמה, כביש מנגן שנועד להנגיש את החוויה לתיירים הרבים".
ואכן, חבל טוקאי שבצפון-מזרח הונגריה נחשב לאזור יין היסטורי. באזור ממוקמים 28 כפרים מלבד קרעסטיר ובשטחם עשרות אלפי דונם של כרמים. באזור זה מיוצר יין טוקאי, שהוא סוג ידוע של יין מחוזק.
"מלבד העובדה שקרעסטיר הוא כפר פסטורלי, שיש בו נוף יפהפה והוא מקום שקט במיוחד, שכשאתה מגיע אליו אתה שוכח מכל הדאגות, יש בו גם אחוזים ניכרים של כרמים", מוסיף על כך אחד מתושביו היהודיים של המקום. "מרבית כרמי הגפנים היו לפני פרוץ מלחמת העולם בבעלות יהודים ורבים מהפועלים באותם יקבים היו אורחים קבועים של הצדיק".
היום המציאות כמובן שונה.
קרעסטיר של מעלה
סיפור עלייתה של קרעסטיר בעשור האחרון על מפת המקומות הפופולריים עבור יהודים מכל רחבי העולם הוא פלא. מאחורי השינוי הגדול הזה עומדים סיפורי הישועות שמתגלגלים בציון הקדוש, לפי עדויות של המבקרים.
דוד דמן מספר: "ר' ישעי'לה התפרסם בחייו במופתים הגדולים שחולל. לפני פטירתו שאלו אותו צאצאיו: 'מה יהיה עם המקום?' והוא השיב להם: 'אנשים שיבואו לכאן לאחר פטירתי, אשתדל עבורם בדיוק כמו בחיי'. וההמונים אכן מגיעים כדי לזכות לישועות".
"בציון רואים ישועות גדולות", אומר גם מנדלוביץ ומזכיר סיפור שליווה מקרוב בשנה האחרונה: "היה לי חבר שהבאתי לקרעסטיר בשנה שעברה ביום ההילולה כדי שיבצע עבורי עבודות קבלנות. הוא המתין עשור לילדים. הצעתי לו לפקוד את הציון ולבקש ישועה. בשבוע שעבר, רגעים לפני ההילולה בשנה שאחרי, הוא חבק בן זכר".
ר' משה יוסף פרידלנדר מוסיף: "כשבניתי במקום מקווה חיפשתי אדם שיתרום לי את מרצפות המבנה. היה יהודי שתרם את המרצפות וביקש שבזכות כך בנו, שלא היו לו ילדים עשור, ייפקד. ואכן בתוך תקופה הוא נפקד".
תחיית קרעסטיר. העיירה בין מלחמות העולם
אנו מגיעים אל הקבר ומהרהרים ביהודים נוספים שזקוקים לישועה; אנו מעתירים בתפילה ולא יכולים שלא לנדוד במחשבות אל אחינו שנמקים במנהרות בעזה. המקום ירחם עליהם ויוצאים מצרה לרווחה.
בינתיים, אנו מגלים למרבה ההפתעה כי למרות השעה המאוחרת האוהל מלא במתפללים. המהפכה של קרעסטיר ללא ספק ניכרת כאן בבירור. מכמה עשרות בודדות של יהודים שנהגו לעלות לציון ביום ההילולה – גם בשעת לילה של יום חורפי רגיל, הציון הקדוש מלא במתפללים.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
