הרבה לפני שמלחמת 'חרבות ברזל' התחילה נקרא המוזיקאי אל רבו והתבקש להלחין נעימה למילים פשוטות אך חודרות | מכיוון שהוא מתעקש להתנתק מכל קשר לעולם הדיגיטלי, לא היה לו מושג שהשיר שלו הפך ללהיט שמשגע את העולם כולו | עכשיו מספר הזמר יאיר אליצור המכונה 'אלייצור' על המהלך האישי של חייו | וגם, למה השיר שלו כל כך מכעיס אנשים מסוימים?
זאת הייתה השבת האחרונה של שנת תשפ״ד, שנה שהביאה עימה כאב עצום והתמודדות שעם ישראל לא נדרש לה מאז ימות השואה. השבתות של השנה הזו היו אחרות. גם באותה שבת, פרשת ניצבים–וילך, נתלה שלט קטן בכניסה לבניין מגורים של עשרות דירות בגבעת שמואל המעורבת. המנהג של תושבים חילוניים לעדכן את שכניהם שומרי השבת, הפך בשנה הזו לסמל של אחדות, חרף כל המחלוקות ולמרות הבעיה ההלכתית שבדבר.
על השלט בבניין נכתב במילים פשוטות: "לשכנינו, שומרי השבת, רצינו לבשר לכם שמנהיג חיזבללה חסן נסראללה יימח שמו וזכרו חוסל (ככל הנראה) על ידינו. בשורות טובות!"
״שיר שמסוגל להפוך את העולם״. יאיר אליצור – אלייצור צילום: אלחנן קוטלר
אנחנו, שהיינו בדרכנו לבית הכנסת, לא ידענו את נפשנו משמחה. עוד רגע היסטורי נכנס לספר דברי הימים של מלחמת התקומה. עוד רוצח המונים שהטיל חיתתו על האזור כולו עלה מעלה מעלה אל הגיהינום הממתין לו.
הייתה זו אחת משבתות הקיץ האחרונות. היא התארכה והתארכה ואנחנו מצאנו את עצמנו יושבים ושרים, נהנים מסעודת השבת שנגררה אל שקיעת החמה. סביב השולחן ישבו כמה פרשנים לעת מצוא שצהלו למשמע בשורת החיסול, אבל גם מיהרו להתריע שהתגובה תהיה קשה.
קצת אחרי השעה שש בערב השיח והשירה נעלמו באחת, והחלה אזעקה. היא הייתה מחרישת אוזניים. כרגיל, החלה פניקה. לאן רצים? לאן הולכים? הממ״ד אינו גדול דיו לאכלס את כל יושבי שולחן השבת בבית הזה. מה האפשרויות? בעל הבית הופיע במהירות מחדר השינה. הוא ביקש לנוח קצת, אבל הטילים ששוגרו מלבנון הפריעו את מנוחתו. "לחדר המדרגות!" צעק.
רצנו כולנו החוצה, אל חדר המדרגות. הבניין שמתנשא לגובה 14 קומות מכיל עשרות רבות של דירות. מאות אנשים רצו אל חדר המדרגות הענק. טריקת הדלתות נשמעה היטב, אבל גם היא לא הצליחה לגבור על רעש האזעקה ובעיקר על הפניקה שלא הפסיקה. "הנה התגובה מגיעה", אמר מישהו. "הם לא יעברו על החיסול שלו בשתיקה".
האזעקה נפסקה ושקט השתרר בבניין. מאות אנשים עמדו בדממה, ממתינים לשמוע את קולות הנפץ. אלו רגעים שכל אחד ואחד מאיתנו מכיר. פחד חודר ללבבות. אף אחד לא מרגיש בטוח. האחד חושב על הוריו שמתגוררים לא רחוק, האחר על ילדיו. חלק מתפללים, אומרים תהילים. חלק משותקים.
ואז, כשכולם חרדים מפני הבאות, החל אחד הדיירים, איש צעיר ומלא אנרגייה, לשיר. מילים שנכתבו כמו במיוחד לאירוע הזה. פזמון מיוחד שבו מצהירים: ״השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב״.
מי שהתחיל את השיר הזה בחר להתחיל בפזמון. הוא זמזם כמעט. אבל השירה שלו התעצמה והתעצמה. "ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב".
בתוך שניות מאות אנשים שעד לפני רגע היו מפוחדים, חוששים, חרדים למשמע הפיצוצים, הצטרפו לשירה שעלתה מכל הקומות מעלה מעלה אל פסגת הבניין. "ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב ותמיד יהיה לי רק טוב".
השירה הפכה כצפוי לריקוד סוער. רעש השירה האדיר עם ההד הקיים בחדר המדרגות העצום, האפיל על כל רעש אחר. לא עוד אזעקות, לא עוד פיצוצים. רק שירה אדירה, שיצאה מעומק הלב ושחררה כמות גבוהה של חרדה ופחד.
עוד יותר טוב.
כשנפגשנו השבוע סיפרתי את הסיפור הזה ליאיר אליצור, המכונה ׳אֵלַייצוּר׳. הוא הזיל דמעות. ״וואו. אני שומע עוד ועוד סיפורים כאלה ובכל פעם אני מודה להשם על הזכות שנפלה בחלקי. זה מרגש, מחמם מאוד את הלב לדעת שלשיר הזה ישנה השפעה גדולה כל כך ברגעים קשים״.
״המוזיקה לא הייתה חסרה לי בחיים״. אלייצור בשירה
הסיפור הזה, שהייתי עד לו באופן אישי, הוא אחד מאלפי פעמים ששירת ׳ועוד יותר טוב׳ התפרצה בחודשים האחרונים. השיר הפך להמנון הלא רשמי של המלחמה וההתמודדות עם הקשיים והאתגרים שבה. מימין ומשמאל, דתיים ושאינם מזמרים אותו כהמנון של תקווה, כשיר המסוגל להעניק כוח גם ברגעים הכי קשים ומורכבים.
אלייצור, שם הבמה של יאיר אליצור, המוזיקאי שעומד מאחורי השיר, הפך בין רגע למטאור בעולם המוזיקה החרדי והישראלי כאחד. השיר הזה מושמע בתחנות התקשורת הכלליות, באולפנים, חצה מגזרים וחוגים והגיע לכל בית בישראל.
והוא? עדיין מעכל את ההצלחה האדירה שהגיעה עם פרסומו של השיר הזה. קל לזהות שמדובר באישיות מופנמת, רחוקה מאוד מעולם הזוהר שבו הוא דורך בימים אלו. סיפור חייו מעיד על כך. הוא לא חלם, וספק אם רצה, להגיע למחוזות שבהם הוא נמצא.
עכשיו הוא מספר את סיפורו, סיפור התשובה שלו והסיפור של השיר שהוא פס הקול של העם בארץ בימים אלו.
בחזרה לשאלת המוזיקה
״נולדתי ברחובות לפני שלושים וחמש שנה״, הוא פותח, ״למשפחה דתית–לאומית. בשלב מסוים בנערותי נטשתי את הדת. בהמשך התגייסתי ובשנות שירותי הצבאי חזרתי בתשובה״.
החזרה שלו למקורות הייתה כמעט מקרית. ״אבא שלי קנה את הספר ׳בגן האמונה׳ של הרב שלום ארוש. אני התנגדתי שיקנה אותו. לא האמנתי בו. אבל הוא התעקש ויום אחד התיישבתי לקרוא אותו. הספר הזה שינה לי את החיים. התחלתי להכיר את השם, לנהל איתו קשר יום יומי והרגשתי שהוא עונה לי. זה גרם לי להתקרב ובסופו של דבר לחזור בתשובה״.
החיבור הנפלא הזה הוביל את אליצור אל המחבר, הרב שלום ארוש. ״הייתי בן 21, מייד אחרי הצבא. היה ברור לי שאני הולך לישיבה של הרב ארוש וכך מצאתי את עצמי בפאתי שכונת מאה שערים, בפתח ישיבת ׳חוט של חסד׳. עשיתי את הצעד הזה מתוך בחירה ברורה ואמיתית. הייתה לי משיכה עצומה לזה ומייד חשתי בבירור שהדבר הכי מתוק בעולם הוא השם והתורה שלו. פשוט רציתי להיות הכי הכי קרוב אליו״.
גשר בין עולמות. אברהם פריד, ישי ריבו ואלייצור במופע 'צמאה' בבנייני האומה השבוע
הישיבה שייסד הרב שלום ארוש, מגדולי המחזירים בתשובה ומחשובי המשפיעים בחסידות ברסלב, קלטה אותו באהבה. ״היה לי הכי טוב בעולם. למדתי תורה רוב שעות היום, התחזקתי, העמקתי והשקעתי זמן רב בהתבודדות, בשיחות עם השם יתברך״.
הוא התחתן לאחר שנתיים. עם רעייתו הקים את ביתו בשכונת ׳בית ישראל׳ הירושלמית, ובו הם מגדלים את חמש בנותיהם. ״הגעתי למקום מאוד נקי וטוב בעבודת השם. מה עוד יהודי צריך בחיים האלה חוץ מלהיות אברך שיושב מבוקר עד ערב ולומד תורה? אין אושר גדול מזה״.
המוזיקה, הוא מספר, הייתה שם תמיד. אביו עוסק במוזיקה והוא נמשך לעולם הזה בהיותו נער צעיר. ״בעולם הקודם שלי עסקתי לא מעט במוזיקה. כתבתי ושרתי. יצרתי, יזמתי אירועים עם אומנים ישראלים מפורסמים וזה היה עיקר העיסוק שלי מגיל ארבע עשרה עד להגיעי לגיל תשע עשרה״.
החזרה בתשובה קטעה את החלומות המוזיקליים שלו. ״כשחזרתי בתשובה הרגשתי שאני לא צריך את המוזיקה״, הוא מספר. ״טוב לי במקום שאני נמצא. טוב לי עם השם יתברך, עם התורה, ועם כל מה שהיהדות הביאה לחיי. לא חשתי שום צורך בעולמות המוזיקה שהייתי בהם קודם״.
אבל המוזיקה הייתה צריכה אותו. לפני שבע שנים, בעודו שוקד על לימוד התורה בישיבה, פנה אליו חבר מהעבר והחל לשכנע אותו לחזור ליצירת מוזיקה. ״הבחור הזה עקב אחרי היצירה שלי משך שנים וממש התעקש שאני חייב לחזור להתעסק במוזיקה. הסברתי לו פעם אחר פעם שהיום אני לא בעניין, שיש לי דברים חשובים וגדולים יותר בחיים. אבל הוא לא הרפה.
״הוא המשיך והמשיך. אמרתי לו שאשאל את הרב שלי, ובאמת ניגשתי לרב ארוש עם השאלה. סיפרתי לו שיש מישהו מהעבר שלי שמאוד לוחץ אותי לחזור להתעסק במוזיקה, אבל אני לא מעוניין כי זה לא חסר לי בחיים. הרב הפתיע אותי. הוא אמר לי שאני חייב לחזור וליצור מוזיקה.
״התעקשתי. אמרתי לרב שאני לא רוצה את זה. אמרתי לו אני רוצה ללמוד תורה. בשביל זה אני פה. לא בשביל מוזיקה. אבל הרב אמר לי במילים האלה: 'תשלב, תחזור לעשות מוזיקה. זה חשוב׳. היה לי קשה לקבל את הציווי הזה. שאלתי את הרב אם כוונתו היא שאפיץ יהדות דרך המוזיקה, ואם כן, אני מוכן ללכת להפיץ חוברות. מעדיף את זה. הרב צחק. ׳לך תעשה מוזיקה׳, אמר לי. ׳לך תקרב יהודים. זו השליחות שלך בעולם׳".
בחוסר חשק מובהק חזר אליצור לעולם המוזיקה. בגיל 28 פרסם את האלבום שלו. אחריו הוציא עוד סינגלים רבים שחלקם הפכו ללהיטי ענק. ״אחרי האלבום הראשון, שהצליח מאוד, חשבתי שאפסיק כי בעיני עצמי מיציתי את השליחות הזו שהרב נתן לי. אבל הרב אמר ׳תמשיך׳, אז המשכתי״.
על שעות לימוד התורה התעקש שלא לוותר. ״אני שומר עד היום על הסדרים שלי. זה כולל שעה התבודדות כל יום. זה חשוב לי יותר מהכל. השיחה הזו עם הקב״ה פעם ביום, חשבון הנפש, היא מקיימת אותי. חוץ מזה יש לי סדרים קבועים בישיבה, אבל בתקופה האחרונה אני משתדל ללמוד יותר בבית, כי בישיבה אני לא תמיד מצליח ללמוד בלי הפרעות״, הוא אומר בחיוך.
הרב מבקש לחן
ואז הגיע 'עוד יותר טוב'. ״בניגוד למה שחושבים, השיר הזה החל להיכתב הרבה לפני המלחמה״, מספר אליצור, ״לפני כמעט שנתיים. זו הייתה התקופה שעם ישראל התמודד עם פילוגים קשים מאוד. השיח היה מאוד לא רגיל. כולם רבו עם כולם. הרב קרא לי, אמר לי שעם ישראל נמצא במצב של שפיפות קומה וחייבים להרים אותו. להכניס לאנשים את האמונה, את החוזקה, העוצמה.
ניגון שהוא תפילה. עם מורו ורבו הגר״ש ארוש צילום: אוריה הלר
״ישבתי מולו והרב שולף לי את המילים הללו: 'השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב׳. שכל יהודי ויהודי ידע תמיד שהשם אוהב אותו ושהשם יעשה שיהיה לו רק טוב. מילים לכאורה פשוטות אבל עם המון המון עומק וכוח. הרב אמר לי שאם אנשים יגידו את זה באמונה אמיתית, ככה ינהיגו מהשמיים שבאמת יהיה לכולנו עוד יותר טוב. זה משפט חשוב שצריך להכניס אותו בעם ישראל.
״הרב ביקש ממני שאלחין למילים הללו מנגינה. מהרגע הראשון הרגשתי שיש פה מילים חזקות מאוד. ישבתי עם חבר טוב בשם אורן לוי, ויחד יצא לנו הניגון הזה של הפזמון. את הבית השם זיכה אותי לכתוב ולהלחין בהמשך״.
השיר הזה, הוא מספר, המתין והמתין עד שבא לעולם בסערה. ״הפרסום שלו נדחה פעם אחר פעם מכל מיני סיבות. הרב אמר לי שהתפלל הרבה מאוד זמן שהשיר הזה ייכנס ויהיה ממש המנון של עם ישראל. משמיים דחו את הפרסום שלו והוא יצא רק לפני שישה חודשים, בעת ובזמן הנכונים. היום ברור לי שבכל פעם שהוא נדחה ונדחה, ולפעמים זה היה מסתכל מאוד, זה היה יד השם. הקב״ה דחה את ההוצאה שלו עד לזמן הנכון והמתאים ביותר״.
וכשיצא, כבש מייד את הלבבות. ״הסיפורים שאני שומע מרגשים אותי בכל פעם מחדש. לפני חודש מגיע אליי סיפור על ילדה בת חמש שלא דיברה מעולם. אילמת ממש. ופתאום ביום אחד היא התחילה לשיר את השיר הזה ובעקבותיו התחילה לדבר. פלא גדול.
״לא מזמן שמעתי סיפור על מישהי שעברה תאונת דרכים. כל הדרך היא שמעה את השיר הזה, עד לתאונה, והיא יצאה מהתאונה ללא שריטה. הרכב כולו התרסק. היה לה ברור שהשיר הזה הציל אותה.
״וככה הולכים ונערמים עוד ועוד סיפורים, על אמונה והשגחה, על הכוח האדיר של השיר הזה שמתנגן בכל מקום, שמושר ברגעי כאב ושמחה, שממלא את הלבבות של עם ישראל באמונה אדירה בהשם יתברך. היום אני מבין למה הרב ארוש התעקש שאחזור ליצירת מוזיקה. היום אני מבין את המשמעות ואת הכוח של שיר אחד שמסוגל להפוך את העולם״.
גשר של תקופה
המראה החיצוני שלו בכובע על הראש, בזקן הארוך ובמבט הנוקב, מציב אותו בעמדה שמסוגלת להיות גשר בתקופה מורכבת מאוד בין מגזרים בארץ. זה לא רק השיר שהצליח להוריד חומות אלא גם האיש שניצב מאחוריו.
אליצור הביא לשיאים חדשים את תופעת המוזיקה היהודית–שורשית, מלאה במילים רוחניות, אמוניות, שמתנגנת במחוזות הרחוקים ביותר מאידישקייט. הוא מודע לזה ולא חושש לעמוד שם, במקום הזה, ולהיות השגריר, הצינור המקשר, לבורא עולם.
התופעה הפכה מייד לצנינים בעיניהם של הפרוגרסיביים. הם זועקים ׳גיוואלד׳ על שירת ׳עוד יותר טוב׳, בשעה שחיילים נופלים בחזית וחטופים מוחזקים בידי מרצחי חמאס. הם מתעקשים שלא לראות את התקווה הנטועה במשפט הזה, בעיקר בגלל שהוא עלול, חס ושלום, לחבר יהודים לאביהם שבשמיים.
כך למשל לאחר הריאיון הזה נתקלתי במאמר דעה שפורסם בעיתון ׳הארץ׳. הכותב מספר את סיפורו של השיר וקובע כי הוא ״אינו להיט ׳ישראלי׳ אלא להיט מחנאי ומסמן זהותני… הוא ראיה מזוקקת לא רק לרוח התקופה אלא בעיקר לתמורה הרעיונית והתרבותית במחנה הימין״.
״הקב״ה מחליט מהי שליחותו של האדם״. בריאיון ל'משפחה'
הכותב ממשיך במסע ארוך ומפותל אל הסוציולוגיה של החברה הישראלית, והשיר הזה, ׳עוד יותר טוב׳, מסמל בעיניו את כל מה שרע. בין השאר הוא קובע כי המגמה של חיבור ישראלי לאמונה היהודית, שהשיר מסמל אותה, היא עבור המחנה האמוני ״הזדמנות פז להתבדל ולהסתגר עַם נבחר תחת חסדי השם, בעצם מהות ׳העוד יותר טוב׳".
יש סיבה מדוע במחוזות הללו חוששים מכל ביטוי של חיבור להשם ולאמונה. אליצור מודע לה היטב. ״ברור שאני בשליחות. כל יהודי בא לעולם לשליחות. לא תמיד יהודי יודע מהי השליחות שלו, אבל אני מצאתי את השליחות שלי. השאיפה שלי להמשיך ולעשות טוב לעם ישראל. לקרב יהודים להשם. לגרום ליהודים לחזור בתשובה, לחזור לאבא שבשמיים, ולהביא אותם למצב שיהיה להם עוד יותר טוב.
״האמת לאמיתה היא שהקב״ה מחליט מהי שליחותו של האדם. במקרה שלי הוא החליט לשלוח אותי לקרב את עם ישראל דרך המוזיקה. שואלים אותי איך פורצים את החומות הללו ואיך מביאים שיר גם למחוזות מרוחקים ביותר, שאין להם קשר לכאורה להקב״ה.
״והתשובה היא שאין לזה שום תשובה מלבד הוא יתברך. לאף אחד אין הסוד איך לפרוץ את החומות. הקב״ה הוא שמנהל את העניינים באופן הטוב ביותר. בוודאי שהוא נותן לאדם את הכלים, את האסטרטגיה, את המנהלים הנכונים. אני חש בכל יום שאני שליח שלו והמסר שאני מביא איתי ליצירה הוא שהמוזיקה היא לא האישו אלא הקב״ה״.
להצלחה המטאורית של השיר שלו הוא נחשף באמצעות מנהליו האישיים. הוא עצמו לא חשוף למדיה. שאלתי אותו אם ההצלחה שינתה בו משהו מהותי בנפש.
״שום דבר. אבל זה רק בזכות התרופה שלי לנפש: ההתבודדות. אני פוגש המון זמרים. אנחנו עובדים ביחד, יוצרים יחד ויש סביבי הרבה אנשים שנפגעו בנפש. אבל אדם שעסוק בשיחה עם השם, מציל עצמו מהמקומות האלה.
״זה להבדיל כמו מדיטציה. זה גורם לאדם לחזור למקום המאוזן ביותר שלו. בפן הרוחני בוודאי שיש בזה ערך גדול מאוד מאוד. זה כלי עצום. אדם עומד מול קונו, מספר לו מה עשה מהשיחה שלהם אתמול ועד לשיחה שלהם היום, ועל הדרך הוא מבקש סליחה, אומר תודה ומבקש על היום הבא.
״גם על הריאיון הזה אני אספר היום להשם בהתבודדות. אודה לו. אתייעץ איתו. אשתף אותו. אודה לו שנתן לי את היכולת לענות תשובות נכונות, ועל דברים פחות מוצלחים אבקש סליחה ומחילה. ואבקש שהשם ימשיך לעזור לי להצליח. זו השמירה הכי טובה על הנפש כי כאשר אדם מבקש סליחה כל יום הקב״ה ממתיק את כל הדינים. בלי הדינים אדם חי עם נפש בריאה וחי הכי טוב שיש.
״אני רואה לפעמים חברים, זמרים מפורסמים, שממש מתרסקים מאחורי הקלעים. הנפש קורסת אל מול החשיפה, ההצלחה. ואני מייחס את זה לכך שאדם לא יכול להתמודד עם כל זה לבד. אם אדם מחובר לבורא עולם – הוא עובר את המסע הזה עם השם. כשקשה לי? אני מדבר איתו. כשטוב לי? גם. כשאני רוצה משהו – אני פונה אליו. אומר לו תודה, מבקש סליחה, ככה כל הזמן.
״ונקודה נוספת. לפעמים הקב״ה רוצה לזעזע את האדם כדי שיכיר בו, שיבוא לדבר איתו. אבל אם אתה מדבר איתו ממילא, וזה ממלא את חייך – אין להקב״ה כביכול צורך לזעזע אותך כי אתה איתו. וחשוב מכך: הוא איתך״.
הלהיט החדש
אליצור כובש היכלי תרבות ברחבי הארץ. הוא פותח קופות ואלפים נוהרים לשמוע אותו. לפני שנתיים הופיע לראשונה ב׳צמאה׳ – האירוע השנתי של חב"ד המתקיים בי״ט כסלו, והשנה, הוא חושף בפנינו, הוא צפוי להפציע עם שיר הנושא של ׳צמאה׳: ׳טַאטֶע, טהר לי את הלב׳.
״זה שיר של חיבור מאוד מיוחד בין ברסלב לחב״ד״, הוא אומר, ״שיר שכולו אחדות. אני מסיים אותו עם חידוש לניגון המוכר של ׳שבענו מטובך׳. ביקשתי מהרב משה שילת לאפשר לי לעשות משהו מקורי ויצאה יצירה מאוד מאוד מיוחדת. אני בטוח שרבים רבים יתחברו וייהנו ממנה״.
רגע לפני שנפרדנו, נזכרתי בשאלה.
מה זה בעצם אֵלַייצוּר? מה פירוש השם?
הוא מחייך. חושב לרגע. ״ראשית, רציתי שם במה. לא רציתי להופיע בשם שלי. חשבתי וחשבתי עם עצמי. ואז החלטתי לקחת את שם המשפחה שלי וקצת לשנות אותו. אלייצור הוא בעצם אליצור בשתי יו"ד, שהיא האות הראשונה משמי הפרטי יאיר.
״בעצם ב׳אלייצור׳ יש שתי יו"ד, שני יאיר. יאיר הפרטי, שהוא אני עצמי, איש של תורה, של בית ומשפחה ועובד השם, ויאיר הציבורי, שהוא דמות שעוטה על עצמה בגדי עבודה, ועושה את השליחות שלשמה באה לעולם.
״אני מאוד מאוד שמח על השליחות הזו, מודה להשם על כל רגע ורגע, אבל זוכר תמיד שבתוכי אני יאיר שמבקש לעבוד את השם, ללמוד תורה כמה שרק אפשר ולהיות יהודי טוב. ׳אלייצור׳ מזכיר לי את זה״.
זהירות מתודעה עקומה
מנגינה היא וללמוד אני צריך
ישראל א' גרובייס
אין הרבה שירים שהצליחו להתפוצץ בכזו סערה ביהדות העולמית כמו השלאגר החדש 'השם יתברך תמיד אוהב אותי'. הוא בוקע מהפינות הכי רחוקות בעולם. יהודים בשלל סגנונות לבוש שרים באקסטזה: "ועוד יותר טוב". ענן גדול של קירוב מרחף סביבו.
האמת שצריך לב ברזל כדי להישאר אדיש מול זעקה כל כך נחרצת של כנסת ישראל. הסנגור הגדול מברדיטשוב בוודאי עושה מטעמים בפני כיסא הכבוד. אלא שדווקא משום שמדובר בכזה להיט – חשוב לעצור ולהתבונן במילים הללו, רגע לפני שהן נכנסות אל תוך התודעה שלנו ושל ילדינו, מתיישבות והופכות למושכל ראשון (עוד יבואו ימים שיחפשו את המילים הללו בתהילים).
בשבועות האחרונים התפתח פולמוס מעניין, ולדעתי גם חשוב מאין כמותו. אם כבר מדברים על הסנגור מברדיטשוב, ברור לי שגם מעצם הפולמוס הזה הוא עושה מטעמים. תראו את בני ישראל הקדושים, בזמן שכל העולם מתווכח על עניינים בטלים, הם עסוקים בזיקוק מילים שיוצאות מפיהם.
דבר אחד ברור. מאחורי המילים הללו עומד מנהיג חשוב של עולם התשובה, רבי שלום ארוש שליט"א. זהו מידע חשוב. גם משום שהוא אומר שיש לשיר איכות, וגם משום שחשוב להבין שמדובר בתפיסת 'קירוב' שיסודותיה בתורת ברסלב. כידוע, היו מגדולי החסידות שחצו לפעמים כמה גשרים רחוקים כדי להציל נשמות. ללמד אותם שלא משנה מה קרה, תמיד ד' אוהב אותם.
אלא שדווקא המידע הזה אמור להדליק אצלנו נורה: האם מה שמתאים לקירוב 'רחוקים', יכול להיכנס בקלות אל בית המדרש שבו זכינו להיוולד? האם הרוח הנושבת ממנו לא סותרת את ההשקפה הטהורה שהונחלה לנו?!
השיר הזה קובע יסוד: "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי טוב". ובכן, לצד הקירוב שהמילים מעוררות, אי אפשר לשכוח שאחד מי"ג עיקרי האמונה "שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו". הבורא מעולם לא התחייב לנו שיהיה תמיד טוב. העולם הזה מלא במציאות עלומה של "צדיק ורע לו".
השיר טוען ש"השם הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי, רואה בי רק ת'נקודות הטובות. רואה שאני רוצה להיות טוב, רק לא יוצא לי". אין איך לסתור את האמת הפנימית שבמילים הללו, אבל כל זה ברובד פנימי נסתר; ברובד הנגלה אנחנו צריכים להיות ראויים כדי שהשם יתפאר בנו. אנחנו ממש לא יכולים להסתפק ב'נקודות הטובות', למרות שהן ללא ספק קיימות בנו. בית דין של מטה לא יקבל טיעון של "רציתי ולא יצא לי".
במסכת ברכות מצאנו אומנם תפילה דומה: "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה". אך אחרי ההצהרה הזו לא פוצחים בריקוד. רק מתחננים: "יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". בבית המדרש, מי ש"לא יוצא לו" יושב ובוכה, לא רוקד.
גם המחשבה הפשטנית ש"יהיה לי טוב ועוד יותר טוב" צריכה כוכבית בוהקת. ה'טוב' הזה הוא לא מה שאנחנו מתכוונים אליו בדרך כלל כשמדברים על 'טוב'. זו לא סתם דווקנות. החיים שלנו מלאים בכל מיני אירועים. אסור ליצור משוואה שאם קורה משהו רע – ישר צצה השאלה "איפה היה אלוקים ב…?"
כבר הזכרתי בדיון הזה את דבריו המפורסמים של מרן ה'חזון איש', שתפיסה פשטנית כזו של 'מידת הביטחון' היא "טעות נושנה שנתאזרחה בלב רבים". כמה מהקוראים העירו, וכנראה בצדק, שזו תפיסה ליטאית. אך גם החסידים שבקהל יודו, שלמרות שהשיר הזה מעודד ומעורר – חייבים לשים סיוגים והבהרות לפני שמכניסים אותו אל תוך מחזור התודעה שלנו ושל ילדינו.
