העוזר שהסתכסך עם הבוס והדיח אותו מראשות הממשלה: בכירים ומקורבים מפצחים את האמת מאחורי הפיצוץ האישי בין ראש הממשלה היוצא לראש הממשלה הנכנס
זה התחיל בכלל בהתנדבות: ראש האופוזיציה בנימין נתניהו חיפש ראש מטה שיסייע לו לחזור לראשות הממשלה – וקיבל לעבודה צעיר עם אמביציה בשם נפתלי בנט, שהסכים לעבוד ללא תשלום והפך לאחד ממעריציו הגדולים • שנתיים חלפו, והיחסים התפוצצו ברעש גדול • מאז, השניים לא מפסיקים להתעמת: כיו"ר מועצת יש"ע – התריס בנט נגד נתניהו, כיו"ר 'הבית היהודי' – הוא סומן בידי נתניהו • השבוע, כשעלה בידי בנט להדיח את הבוס לשעבר כשבידו שישה מנדטים בלבד – ישראל יוסקוביץ חוזר בעזרת מקורבים אל היסטוריית היחסים הפתלתלה – מההערצה עד להדחה
התעלומה הכי גדולה שמרחפת על המערכת הפוליטית היא התהייה מה קרה שם, בלשכת ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שעה שבראשות הממשלה עמד אהוד אולמרט. מה הביא את ראש הלשכה הנמרץ והאמביציוזי, נפתלי בנט, לעזוב בטריקת דלת תפקיד שאותו אייש בהתנדבות, עם רוח אידיאולוגית והרבה אמונה בחשיבות המשימה? ומה הביא את בנימין נתניהו, האיש קר המזג, הפוליטיקאי הכי פונקציונלי בסביבה, לקרוס פעם אחר פעם תחת כובד האמוציות שנותרו בו כלפי העוזר לשעבר, ולעשות כל טעות אפשרית – עד לטעות שעלתה לו השבוע בכהונתו?
ובקיצור, איך קרה שהעוזר לשעבר הצליח להדיח את הבוס לשעבר, בסיומה של דרך ארוכה ופתלתלה, עמוסת מורדות ומורדות בין השניים, כשבכיסו שישה מנדטים בלבד? היכן ניטעו הזרעים לאירוע הכה צורב הזה?
שעות ספורות אחרי השבעת הממשלה, ניסינו לפצח את סודה של כרוניקת היחסים העכורים בין ראש הממשלה הנכנס, נפתלי בנט, לזה היוצא, בנימין נתניהו. עשינו זאת באמצעות האנשים שהיו שם בזמן אמת: יועצים, אסטרטגים ומקורבים, שמלווים את בנט מימיו כראש לשכת בנימין נתניהו – ועד לרגע שבו הושבע כראש ממשלת ישראל ה-36, תואר שכל כך הרבה אנשים בימין אינם מסוגלים לעכל.
יעמוד בלחצים? הנשיא אובמה בביקורו בישראל עם ראשי הממשלה, בנט ונתניהו
הסיפור מתחיל אחרי מלחמת לבנון השנייה, שנגמרה בקיץ תשס"ו (2006), אחרי ארבעה שבועות שבהם איבדה מדינת ישראל 121 חיילים ו-44 אזרחים. זו הייתה מלחמה מדממת. נפתלי בנט, קצין במילואים, היה מאוכזב קשות מתוצאות המלחמה ומדרך התנהלותה. המלחמה תפסה אותו בפתאומיות, בזמן שהוא עושה חיל בעסקי ההייטק בארצות הברית, כמנכ"ל חברת ההייטק 'סאיוטה', אותה הקים עם מספר חברים. בנט עוזב הכל, עולה על טיסה ראשונה ומתייצב בבסיס הקליטה של המילואימניקים. הוא מקבל את הפיקוד על יחידת מגלן שאחראית על איתורם וסיכולם של משגרי הרקטות בגזרה המערבית.
בנט עובר על התוכניות. הוא נדהם לגלות שהמנדט שניתן לצה"ל, תחום רק לרצועה הסמוכה לגבול. כלומר: התוכנית המבצעית לא באמת תעצור את שיגורי הטילים ליישובי הארץ. הוא פונה למפקדיו ומנסה לשכנעם להפעיל לחץ על הדרג המדיני, להרחיב את עומק הפעילות. לאכזבתו, איש לא שומע לו. בנט משיג את מספר הטלפון של השר לביטחון פנים וחבר הקבינט אבי דיכטר, ושוטח בפניו את השגותיו. גם דיכטר מנפנף את הקצין הצעיר. "אני לא חלק ממעגל קבלת ההחלטות", הוא אומר לו. "אתה צריך לפנות לשר הביטחון עמיר פרץ או לראש הממשלה אולמרט".
בנט מסיים את המלחמה בתחושה קשה. חברו הקרוב, סא"ל עמנואל מורנו, קצין בסיירת מטכ"ל, נהרג בחזרתו ממבצע חשאי בעומק לבנון. דרך ארוכה עשו יחד. מהשירות המשותף בסיירת הם צועדים יחד. לדבריו, נפילתו בקרב והתסכול על מקבלי ההחלטות, הניעו אותו לפעולה.
"הוא היה אז אחרי אקזיט של מיליונים בהייטק", אומר ל'משפחה' קצין שהיה לצידו ביחידה. "כסף לא היה חסר לו. מה שהעסיק אותו אחרי המלחמה, היה הרצון להשפיע. הדבר היחיד שעליו הוא דיבר בתקופה ההיא, היו הכשלים במלחמה. שום דבר אחר לא עניין אותו. הוא טען שהניהול היה גרוע, קבלת ההחלטות הססנית והתוכניות לא היו מעודכנות".
בחור חדש בלשכה
בזמן שבנט מסתובב חסר מנוח, ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, הבין שכישלון המלחמה הוא גם ההזדמנות הגדולה לקאמבק. מספר חודשים קודם לכן, בבחירות לכנסת ה־17, נתניהו והליכוד הגיעו לשפל חסר תקדים – עם 12 מנדטים בלבד. אפילו את ראשות האופוזיציה קיבל בנס, זאת למרות ש'שס' בראשות אלי ישי זכתה למספר מנדטים זהה לליכוד.
'קדימה', אותה מפלגה שהוקמה בידי אריאל שרון שלא זכה לרוץ מטעמה לראשות הממשלה לאחר שלקה בשבץ ויצא לנבצרות – כבשה את השלטון, ונתניהו נותר מריר באופוזיציה. לרבים זכור המשפט שהשמיע לאחר ההפסד הצורב: "נחזיר את הליכוד למקומו הראוי בהנהגת המדינה" – משפט שנשמע בשעתו תלוש ולא ריאלי.
"עד למלחמה בלבנון, ביבי היה מיואש", אומר מקורב לשעבר לנתניהו. "ההתרסקות בבחירות, ועוד מול אולמרט שאף פעם לא נחשב לפופולרי מדי, גרמה לנתניהו להרגיש מדוכדך. הוא לא האמין שיש לו סיכוי לחזור לראשות הממשלה. הזעם הציבורי על ניהול המלחמה ועל מחיריה הגבוהים – החזיר אותו לחיים".
באותה תקופה מנהלת את לשכתו עובדת בשם איילת שקד. עובדת הייטק לשעבר, תל אביבית, לא דתייה, בעלת דעות ימניות, שגויסה לאייש את משרת הרל"שית. בשל מחויבותה למקום עבודתה הקודם, סוכם שתכהן כמנהלת הלשכה מספר חודשים ובקיץ תשס"ו (2006) תיכנס לתפקיד ראש הלשכה.
אבל בנימין נתניהו של אחרי המלחמה היה שונה לגמרי מהאיש המובס שלפניה. הוא מודיע לשקד על שינוי בתוכניות. "מעכשיו, אנחנו צריכים לכוון ללשכת ראש הממשלה", אמר לה. "תמצאי לי בבקשה ראש מטה רציני".
שקד, שהייתה חסרת ניסיון פוליטי, מקבלת את ההוראה בהכנעה. היא פונה לאיתור המועמד המתאים: איש ביצוע, ניסיון בניהול, ובעל השקפת עולם ימנית. מפה לשם היא פוגשת את הקצין במילואים וההייטקיסט בקבע, נפתלי בנט. היא מזמינה אותו לריאיון עבודה. "עשיתי בעצם ריאיון עבודה לבוס שלי", סיפרה לימים.
"היה מזועזע ממה שראה" רה"מ אולמרט ושר הביטחון פרץ מודיעים על סיום הלחימה בלבנון
"נפתלי היה המועמד האולטימטיבי של ביבי", אומר לנו השבוע יועץ בכיר שעבד בלשכה במקביל לשניים. "דובר אנגלית רהוטה, חובש כיפה סרוגה, פטריוט ימני, וגם מעריץ גדול של נתניהו ומשפחתו. עד כדי כך, שלבן הבכור שלו הוא קרא יוני, על שם יוני נתניהו שנפל במבצע אנטבה". עד היום, את מרבית המניירות שלו – שואב בנט מנתניהו. בנט הוא למעשה חיקויו החיוור של מורו ורבו הפוליטי, שהפך ליריבו המר.
אחרי ששקד נפגשת איתו ומתרשמת, נתניהו מזמין את בנט לפגישת היכרות בלתי אמצעית. הכימיה בין נתניהו לבנט, הייתה מיידית. נתון נוסף שמוסיף נקודות לקנדידט המושלם: הוא מבקש לעבוד ללא תמורה. בהתנדבות מלאה. פנטסטי. נתניהו אוהב אידיאליסטים, כאלה שבאים לעבוד בשביל הנשמה.
המילואימניקים באים
זמן קצר אחרי כניסתו של בנט לתפקיד, פורצת 'מחאת המילואימניקים'. חיילים שחזרו מזועזעים מהמלחמה מתייצבים מול בית ראש הממשלה בירושלים וקוראים לאולמרט להתפטר. בנט מזהה את ההזדמנות, ומסתער עליה בכל הכוח: מצד אחד, הוא ראה מקרוב את מחדלי ניהול המלחמה והוא הרגיש חיבור אמיתי לזעקה העולה ממנה. מצד שני, הוא הבין את פוטנציאל המינוף הפוליטי. הזדמנות לעזור לבוס במשימתו הגדולה – לחזור לראשות הממשלה.
נתניהו שומע מראש לשכתו על המחאה, ומתלהב. לטענת גורמים פוליטיים, נתניהו הפעיל מערכת חשאית של תורמים, אנשי לוגיסטיקה ומחלקת מידע שסייעה להגברת גובה הלהבות והתססת דעת הקהל. מנגד, אסטרטג בכיר שעבד באותם ימים בשירות נתניהו טען באוזנינו, שהדברים אינם מדויקים. "זה נכון שביבי גיבה את ראשי המחאה ועודד אותם", הוא אומר, "אבל זה לא נכון שהוא ניהל אותה. הוא לא גייס להם כסף והם לא ביקשו ממנו. זאת הייתה מחאה אותנטית שנתניהו אולי רכב עליה, אבל היא לא הייתה מנוהלת על ידו או על ידי מי מאנשיו".
אין לנו דרך לדעת מי מבין הצדדים מדייק. העובדה היא, שאחד מהאנשים הבולטים שתמכו כספית באותה מחאה הוא איש ההייטק אלי איילון, מגדולי תומכיו של נתניהו, שבתשס"ט (2009), עם חזרתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה – ימונה לראש מטה הבחירות שלו.
"אני לא יודע מה האינטרס של אותו יועץ להכחיש את הדברים", אמר ל'משפחה' השבוע גורם בליכוד. "ביבי הפעיל את האופרציה הזאת שנקראת 'מחאת המילואימניקים'. אני זוכר טוב מאוד את שיחות הטלפון שעשה נתניהו מהמרפסת במצודת זאב, עם עשרות תורמים שאותם גייס למימון המחאה".
מי שניהלו עבור נתניהו את הקשר מול מארגני המחאה, היו העוזר ארי הרו (לימים עד מדינה נגד נתניהו), ומנכ"ל חברת 'אוויס' דאז, יואב הורביץ, שמאוחר יותר ימונה לראש הסגל בלשכתו.
מעל כולם היה את נפתלי בנט. "לנפתלי לא היה שום קשר לגיוס הכספים", אומר לנו אחד המעורבים ממטה נתניהו דאז. "הוא התגייס לעזור לאנשי מילואים שיצאו מזועזעים ושבורים נפשית ממה שראו במלחמה. הוא בהחלט הבין שיש גם הזדמנות פוליטית, אבל מבחינתו – זה היה היינו הך. הוא בא לעבוד אצל נתניהו ולסייע לו לחזור להנהגה מאותה סיבה שהוא עזר למחאה: שכנוע עמוק שהממשלה צריכה ללכת הביתה בגלל המחדלים במלחמה. מי שראוי להחליף את אולמרט עתיר המחדלים, הוא כמובן מנהיג הימין, בנימין נתניהו.
המעריץ מספר אחת
מי שבאותה תקופה הייתה מנהלת קשרי החוץ בלשכת נתניהו – היא גב' אודליה כרמון. היא זוכרת את בנט כצעיר אמביציוזי וממוקד מטרה, אחד ש'לא רואה בעיניים'. כרמון היא גם 'הראשונה שזיהתה':
"נפתלי היה משימתי מאוד", היא אומרת השבוע ל'משפחה'. "החריצות שלו הזכירה מאוד את זו של נתניהו עצמו. הוא הגיע ללשכה עם הרבה אנרגיות ועם הערצה גדולה לביבי. הרבה לפני שזה עמד על הפרק, אמרתי שהוא עוד יהיה ראש ממשלה. לפני שנתיים, עוד לפני שבכלל היה נראה שיש לו סיכוי – טענתי מההיכרות שלי איתו שהיחיד שיהיה מסוגל להחליף את נתניהו, הוא בנט. הטמפרמנט שלו הוא של ווינר. תמיד רץ קדימה, עם רעב להשיג את היעד הבא".
אבל מבקריו הרבים טוענים שהוא השיג זאת בחוסר הגינות. מה ההתרשמות שלך מהעבודה המשותפת איתו?
"הכי רחוק מהתיאור הזה. הוא היה איש הגון באופן קיצוני. הייתה לו אפילו נאיביות מסוימת. למשל, במחאת המילואימניקים, נפתלי הסתער על זה מתוך איזו תחושה שנעשה כאן אי צדק, ומהצד אני מתבוננת ורואה איך הוא לא מבחין שנתניהו מנווט אותו ומפעיל אותו מתוך מטרה פוליטית".
כרמון, יש לציין בהגינות, היא כיום מהמתנגדים הקולניים לנתניהו.
על תחילת הקשר בין נתניהו לבנט, היא מספרת לנו השבוע: "לפני שנפתלי הגיע, נתניהו עדכן אותי על כך. הוא התגאה בפניי שהוא לא ישלם לו כלום, רק הוצאות סלולרי למניעת לזות שפתיים. הוא גם פירט לי מהן בעיניו סגולותיו של בנט: מיליונר-הייטק שלא זקוק לכסף ושכר.
"נפתלי הגיע למשרה שלו בהתנדבות", היא אומרת ל'משפחה'. "הוא עשה הון בחוץ ולא היה צריך את הטובות של אף אחד. הפעילות שלו הייתה נטו מתוך איזשהו אידיאל לתקן. בתקופה הראשונה הייתה לו הערצה עצומה לנתניהו. הוא היה משוכנע שאם הוא יחזור לשלטון – הכל ייראה אחרת. רק אחר כך היחסים ביניהם השתבשו".
כאן אנחנו מגיעים לשאלת מיליון הדולר: מה בעצם קרה שם?
"מהרגע הראשון, בנט ושקד לא 'באו טוב' לגב' שרה נתניהו; היא לא רצתה אותם. מתוקף תפקידי כמנהלת קשרי החוץ, הייתי מצטרפת לנסיעות של משפחת נתניהו לחו"ל. היא הייתה מדברת איתי המון. בהקשר שלהם היא תמיד טענה שהם באו לעשות קריירה על הגב של בעלה".
מה שהתברר בסוף כנכון…
"בסוף זאת הייתה נבואה שהגשימה את עצמה. הם היו שני צעירים אמביציוזיים. אבל לפחות בתקופה שאני הייתי בלשכה – התרשמתי שהם חדורי משימה להחזיר את בנימין נתניהו לשלטון. הם לא ניצלו את המעמד שלהם לקידום אישי".
מתי מגיע רגע הפיצוץ?
"זה קרה מאוחר יותר. בערך שנתיים וחצי אחרי. נפתלי לא קיבל משכורת, ולשקד הוסיף נתניהו גרושים על המשכורת שהכנסת שילמה לה כעוזרת פרלמנטרית. המשכורת שלי שולמה כולה מכיסו הפרטי של ביבי, בגלל שלא היה לי תקן רשמי מטעם הכנסת. כששרה עלתה על זה, היא כעסה נורא. היא דרשה ממני ומשקד להחזיר שכר של חודשים אחורה.
"מכיוון שלא הייתי מוכנה, עזבתי. שקד החזירה את הכסף וגם ויתרה על תוספת השכר מכאן ולהבא. היא חזרה למשכורת צנועה של עוזרת פרלמנטרית – למרות שבתנאי העסקה שלה סוכם איתה שתקבל משכורת יותר גבוהה, בשל העובדה שהיא ויתרה על משרה בכירה שהייתה לה בהייטק לטובת העבודה עם ביבי.
"אחרי שעזבתי את תפקידי, לא היה מי שיחליף אותי. שקד, שהייתה מנהלת הלשכה, לא התמצאה יתר על המידה בנושאי פילנתרופיה ותורמים מחו"ל. וכך גם בנט. אז כשביבי היה צריך לנסוע לחו"ל ולהיפגש עם אנשי עסקים, שקד הייתה באה אלי בחשאי, למקום העבודה החדש שלי, והייתי עוזרת לה לארגן את הנסיעה".
רגע הפיצוץ
בשנת תשס"ח (2008), מתמנה בנט למנכ"ל מועצת יש"ע, במקומו של היו"ר הקודם, פנחס ולרשטיין. בתקופה הזאת מכהן בוושינגטון הנשיא ברק אובמה, שלוחץ על ממשלת נתניהו השנייה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. אחרי מכבש לחצים ולא מעט איומים בסנקציות כלכליות – נתניהו נשבר. הוא מסכם עם מזכיר המדינה דאז, ג'ון קרי, על הקפאה בת תשעה חודשים.
מועצת יש"ע זעמה על הכניעה לאמריקאים. הביג-בוס נתניהו וראש המטה בנט, נפגשים לסבב העימותים הפומבי הראשון ביניהם מחוץ ללשכה: נפתלי בנט מוביל את המאבק נגד החלטת הממשלה, ובשיאה הוא פורש ממועצת יש"ע ומקים, יחד עם שקד, את עמותת 'ישראל שלי' – תנועה שמטרתה לגייס את דעת הקהל לטובת הבנייה בהתנחלויות.
בתקופת ההקפאה יזם בנט גימיק שהרתיח את נתניהו: לאחר פיגוע שבו נרצחו ארבעה ישראלים על ציר 60, כינס בנט מסיבת עיתונאים מאולתרת בפתח בניין המזכירות של מועצת יש"ע. "ממחר אין יותר הקפאה. חוזרים לבנות כרגיל", הוא הודיע בהתרסה, נגד ראש הממשלה. למחרת, הוזמנו עיתונאים לאירוע בנייה של מועצת יש"ע בהתנחלות גבע בנימין. בנט, בחיוך בולט, ערבב מלט, כשהוא יודע שהוא חורג מצו ההקפאה. למהלך הוא קרא 'שוברים את ההקפאה'.
בשנת תשע"ב (2012) פורץ בנט לראשונה לדעת הקהל הישראלית, כשהוא מודיע על הקמת מפלגה חדשה: 'הישראלים'. לצידו מתייצבים שקד והרב עמיחי רונצקי ע"ה – לשעבר הרב הראשי לצה"ל. זמן קצר לאחר מכן, בשל דחיית הכוונה להקדים את הבחירות – נוצרת עבורו הזדמנות להתפקד למפלגת 'הבית היהודי', גלגול של המפד"ל ההיסטורית, שבראשה עמד פרופ' דניאל הרשקוביץ; כיום, נציב שירות המדינה. הסיעה מנתה אז ארבעה מנדטים.
בהשפעת חבר הכנסת אורי אורבך ע"ה, הוא זונח את הרעיון להקים מפלגה חדשה ומודיע על התמודדות לתפקיד יו"ר המפלגה של הציונות הדתית. בבחירות הפנימיות הוא גורף ניצחון מובהק מול יריבו זבולון אורלב. בתוך שבועות יהפוך בנט מדמות אנונימית יחסית, ליו"ר מפלגה שורשית.
הרוח החדשה שהוא מביא איתו לקמפיין, משיגה תוצאות דרמטיות: בבחירות הארציות מזנקת 'הבית היהודי' מארבעה מנדטים בלבד לשנים עשר.
אבל בזמן שבנט דוהר קדימה, היה מישהו שהמתין לו בפינה. מהרגע שנבחר לראשות המפלגה הציונית הדתית – סימן לעצמו נתניהו מטרה: להותיר את בנט מחוץ לממשלתו. היחסים העכורים שנבטו בלשכה והתפרצו החוצה בתקופת מועצת יש"ע – הפכו עתה ליריבות אישית פומבית מאוד. גם בנט לא טמן ידו בצלחת, ובאחת מפליטות הפה שלו בתקשורת, התבטא: "שקד ואני עברנו קורס טרור בלשכה של נתניהו". בהמשך התנצל.
באותה מערכת בחירות התמודד לראשונה גם יאיר לפיד. כשהוא נישא על שנים ארוכות בתקשורת ודעת קהל אוהדת, הקים לפיד את מפלגת 'יש עתיד', שמפתיעה עם תשעה עשר מנדטים. לצידו, על אותה משבצת, במרכז המפה הפוליטית, התמודדה גם ציפי לבני ברשימה עצמאית, 'התנועה'. אחרי שהפסידה בפריימריז של 'קדימה' לשאול מופז – יצאה לבני לדרך עצמאית: 'קדימה' מקבלת שני מנדטים בלבד, ואילו לבני שהפסידה למופז, מקבל שישה מנדטים. עבור נתניהו זה היה מספיק כדי להקים ממשלה ללא הצורך בהישענות על נפתלי בנט ומפלגתו, אף שמדובר במפלגת ימין, שותפה טבעית לכאורה לממשלה בראשות הליכוד.
בליל הבחירות נתניהו מתקשר לכל ראשי הסיעות שאיתם חפץ להרכיב את ממשלתו. יו"ר 'הבית היהודי' נעדר מהרשימה. נתניהו לא התקשר.
הצעד הזה עלה לו ביוקר – או מדויק יותר, עלה לסיעות החרדיות ביוקר: בנט, שהבין לאן נושבת הרוח, מיהר כבר באותו לילה להיפגש עם יאיר לפיד ולסגור איתו את מה שתכונה לימים 'ברית האחים'. הדיל ביניהם היה פשוט: אף אחד לא נכנס לממשלה מבלי שחברו נכנס גם. זו הייתה הדרך של שניהם לחסום את דרכו של נתניהו ולכפות עליו שותפות קואליציונית.
כשנתניהו פונה ללפיד ומציע לו להיכנס לממשלה, מציג לו האחרון דרישה חד משמעית: אהיה מוכן להיכנס רק אם המפלגות החרדיות יישארו בחוץ. בלית ברירה פונה נתניהו לבנט. אבל אז הוא מופתע לגלות שבנט מציב תנאי משלו: אני מוכן להיכנס רק עם יאיר לפיד. נתניהו לא ידע להיכן להוליך את זעמו. הוא הבין שתוכנן לו מארב מתוחכם.
ברית האחים הראשונה
בניסיון אחרון לפרק את השותפות הפוליטית בין 'יש עתיד' ל'בית היהודי', מזמין את עצמו ח"כ ליצמן לפגישה עם בנט, ומנסה ללחוץ עליו לחזור בו מההתחייבות שנתן ללפיד. ליצמן יצא כלעומת שבא: הגעתם מאוחר מדי, אמר בנט. ליצמן לא אומר נואש: יחסיו המשופרים עם יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ, מביאים אותו לנסות ולשכנעה להיכנס לממשלה.
זה היה חסר סיכוי. יחימוביץ', שנבחרה לתפקידה אחרי שברק נטש את המפלגה רק כדי להישאר בקואליציה עם נתניהו – לא באמת יכולה הייתה להפר את מילתה לבוחר (אלה היו ימים שבהם לא היה מקובל להפר התחייבויות לבוחר, מה שבשנים האחרונות הפך לנורמה פוליטית בסיסית).
מול חומת הבטון של 'ברית האחים', בנימין נתניהו מחליט לוותר על השותפות עם המפלגות החרדיות – בלב כבד, יש לציין – והנציגים החרדים עוברים באכזבה לספסלי האופוזיציה. בנט מתמנה לשר הכלכלה ולחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. וגם כאן, כשהעוזר כבר ראש מפלגה, השניים ממשיכים במסורת המשותפת: התכתשויות הדדיות, תדרוכים האחד נגד השני, ולעומתיות עקבית. כשבנט יאמר אל"ף, ישיב נתניהו בי"ת, וכך ההפך. העוינות הייתה מובנית, לא ניתן היה לגשר עליה.
מבצע 'צוק איתן' והדיונים בקבינט בזמן הלחימה, מוציאים מהשניים את כל האמוציות שאגרו זה כלפי זה. בנט יורד לשטח, מעל לראשם של הרמטכ"ל ושר הביטחון, מקבל תדרוכים שוטפים מקצינים בצה"ל, ומגיע לקבינט עם מידע על מנהרות התקפיות שחמאס בנה בגבול רצועת עזה. נתניהו זועם. הוא עשה הכל להסתיר את איום המנהרות מהשרים ופתאום מגיע בנט עם המידע הנפיץ. נתניהו שוב מזהה אצל בנט את אותה חתרנות שאותה זיהה כבר בימיו של בנט בלשכתו.
על הרקע הזה מתפתח ביניהם דין ודברים שיוצאים החוצה אל כלי התקשורת. שני הצדדים לא טומנים את ידם ומתדרכים עיתונאים האחד כלפי השני.
שנתיים אחרי, כשמבקר המדינה יפרסם דו"ח חריף על התנהלות הדרג המדיני וצה"ל בעת המלחמה, יציב בנט לראש הממשלה אולטימטום: 'מנה מזכיר צבאי לקבינט לצורך הכנת השרים לדיונים בקבינט, או ש'הבית היהודי' תפרוש מהממשלה. את המשבר הזה יסיים שר הכלכלה בנקודה לטובתו. נתניהו מינה מזכיר צבאי לקבינט.
יחלפו שנתיים נוספות. חמאס פותח בהפגנות על גדר המערכת ובשיגור בלוני תבערה ליישובי הדרום. הממשלה מונה שישים ואחד חברים בלבד, אחרי שאביגדור ליברמן הודיע על פרישה. בנט מנצל את חולשתה ומציב אולטימטום: טיפול עומק בבלונים, או פרישת המפלגה מהממשלה והליכה לבחירות.
נתניהו, שבאותו שלב לא מעוניין בבחירות, יוצא לתקשורת – מיד אחרי מסיבת העיתונאים שכינסו בנט ושקד – עם הודעה דרמטית משלו: "מדינת ישראל", הוא אומר, "נמצאת תחת איום שעשוי להידרדר למלחמה; זה לא הזמן לבחירות".
באותו לילה הוא משגר את ראש המל"ל, מאיר בן שבת, למחותנו הרב חיים דרוקמן, אז, פטרונה הרוחני של מפלגת 'הבית היהודי'. בן שבת לוחץ על הרב דרוקמן להורות לבנט לחזור בו מהאולטימטום. ואכן, כבר בשעות הבוקר המוקדמות מודיעה 'הבית היהודי' כי איום האולטימטום הוסר. נתניהו ניצח את בנט בנוק-אאוט, באמצעות הקשר עם הרב דרוקמן.
יחלפו עוד שלושה שבועות, כדי שהציבור הישראלי יגלה שגם האיום הביטחוני הוסר בשעה טובה: בנימין נתניהו מחליט להקדים את הבחירות.
בהקשר של היחסים בין הצמד בנט-שקד לנתניהו, גב' כרמון מספרת אנקדוטה מעניינת שאותה שמעה מגורם המקורב גם היום למשפחת נתניהו: "לפני כמה ימים, כשביבי עוד ניסה לפרק את 'ימינה', הוא הצליח לשכנע את שקד לשקול בחיוב הצעה שלפיה היא תשוריין בליכוד, ותמונה לסגנית ראש הממשלה ולשרת החוץ בממשלה שיקים אחרי הבחירות החמישיות. כשהמגעים התקדמו, הוזמנו הזוג שקד לארוחה משותפת במעון בבלפור. אבל אז חשף זאת העיתונאי עמית סגל בחדשות 12 והעניין ירד מהפרק. שמעתי אחר כך, שהסיבה הייתה כי גב' נתניהו חשדה שבנט הדליף את הידיעה הזאת".
לא רואים בעיניים
גורם אחר, שבתקופת בנט-שקד בלשכת נתניהו שימש על תקן יועץ חיצוני, רואה את הדברים אחרת: "בניגוד למה שכותבים", הוא אומר ל'משפחה', "היחסים בתקופה ההיא בין ביבי לבנט היו טובים. הייתה ביניהם כימיה אישית. הם ראו עין בעין את המציאות הפוליטית".
לדבריו, בין השניים קיימים קווי אופי דומים, שיצרו דינמיקה חיובית בלשכה. "אני לא מדבר על היכולות הפוליטיות", הוא מדגיש. "בתחום הזה יש לנתניהו יתרון מובהק. זה לא בר השוואה. אני מתכוון יותר למאפיינים האישיותיים: שניהם דוברי אנגלית שעשו שנים רבות באמריקה ורואים בה מקור השראה; שניהם מגיעים ממשפחות עם רקע אמריקאי; שניהם יוצאי סיירת מטכ"ל; שניהם קפיטליסטים בתפיסתם הכלכלית; שניהם מאוד משימתיים. הם דבקים במטרה והולכים כל הדרך ולא משנה מה יהיה".
ובמילים אחרות: שניהם לא רואים בדרך לא אנשים ולא ערכים – רק את היעד הסופי. בשני המקרים: ראשות הממשלה, ובכל מחיר.
היו טענות שבנט עזב בטריקת דלת על רקע ההאשמות מצידה של משפחת נתניהו. זה לא נכון?
"אני לא זוכר דבר כזה. העבודה המשותפת שלהם הסתיימה בגלל תחושת מיצוי הדדית; גם מצד נפתלי בנט וגם מצד נתניהו. לא היה משהו ספציפי שהפך את המצב מאל"ף לבי"ת. זה היה תהליך מתמשך".
אז מאיפה האיבה הכרונית הזאת ביניהם?
"אני חושב שלביבי קשה ברמה האנושית לקבל את העובדה שהוא הודח על ידי העוזר שלו. צריך גם לזכור שנתניהו הוא לא אדם שמוותר בקלות. גם ב-99' (תשנ"ט), כשהוא לקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים בעקבות ההפסד לאהוד ברק על ראשות הממשלה – הוא עשה זאת על מנת לחזור. הוא נתן את תפקיד היו"ר הזמני לאריק שרון, מתוך מחשבה ששרון כבר זקן והוא לא מהווה סכנה. את ההמשך כולנו זוכרים".
לא ברור מה בדיוק היה הקש ששבר את גב הגמל במידה בלתי הפיכה. כל השנים, בנט ושקד עצמם ממלאים את פיהם מים ומסרבים לדבר על הימים ההם, למעט התבטאויות בודדות. ובכל זאת, אנשים שעבדו איתם באותה תקופה מספרים שהטעות המרכזית של ראש הממשלה הנכנס הייתה בכך, שלא ראה בעין יפה את מעורבותה של משפחת נתניהו בנעשה בלשכה.
"נפתלי הרשה לעצמו לומר לנתניהו את דעתו בלי פילטרים", מסכם היועץ. "הייתה לו תמימות מסוימת, שהובילה אותו לחוסר הבנה לרגישויות בלשכה, וזו עלתה לו במחיר פיטוריו".
דבריו של אותו גורם ל'משפחה', נתמכים בדברים דומים שפורסמו בעבר ב'הארץ': "פעם אחר פעם – כך חשד נתניהו – תדרך בנט את סימה קדמון, פרשנית 'ידיעות', נגד נתניהו. הדברים הגיעו לשיא בריאיון שנתן לעיתונאי שלום ירושלמי ב'מעריב', שבו תקף באופן חזיתי את נתניהו. גורם שעבד אז בימין טוען, שזהו מהלך מחושב של בנט. 'הוא הכין לעצמו תירוץ למה הוא מסוכסך עם נתניהו. כולם יודעים שביבי זרק אותו מהלשכה, כמה שנים קודם, בגלל ההתנהלות האישית הבעייתית שלו. אז בנט התחיל לתקוף אישית, כדי שהוא יוכל לטעון שהיחסים הלא טובים התחילו בתקופת ההקפאה'".
יחסים בלתי הפיכים
בהמשך, הגיע פיתול נוסף בעלילה – שיהפוך את הפרימה ביחסים בין הבוס לעוזרו, לבלתי הפיכה.
היה זה בחודש אדר תשע"א (2011). העיתונאי רביב דרוקר שידר אז את תחקיר 'ביביטורס', שעסק בקשריו של בנימין נתניהו עם בעלי הון ובמימון נסיעותיו ונסיעות בני משפחתו לחו"ל בתקופת היותו ראש האופוזיציה.
בעקבות פרסום התחקיר, שעורר סערה רבה, פתח מבקר המדינה בבדיקת הממצאים. לאחר מספר גלגולים, בהם הועבר הטיפול בפרשה בין משרד היועץ המשפטי לממשלה למשרד מבקר המדינה, הגיש המבקר את הדו"ח השנתי, שאחד מפרקיו עוסק במימון הטיסות בזמן שנתניהו כיהן כשר בממשלת שרון. מהדו"ח עלה, כי מתוך חמש-עשרה טיסות, שבע היו במימון ממשלתי, ויתר הטיסות, בעלות כוללת של חצי מיליון ש"ח, מומנו על ידי גורמים חיצוניים ובהם ארגון הבונדס, גופים ציבוריים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים בעלי קשרים שונים לנתניהו או למשק הישראלי.
עד היום, מטילים נתניהו ורעייתו על בנט, ועל מקורבו סאני סנילביץ', את האחריות להדלפת החומרים שהביאו לפרסום התחקיר של דרוקר. מקורבי נתניהו מצביעים על כך שבנט וסנילביץ', שגם הוא עזב את לשכת ראש הממשלה בטריקת דלת, היו חשופים לכל החומרים הרלוונטיים. בנט ומקורביו הכחישו כמה פעמים את הדברים ודחו את ההאשמות. באחת מתגובותיו ל'הארץ' כתב בנט: "נפתלי בנט מעולם לא הדליף דבר על תקופתו בלשכת נתניהו ולעולם לא יעשה זאת בעתיד. הוא חייב בחובת אמון לנתניהו".
שש שנים לאחר מכן החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי חלק מהטענות שעלו אינן נכונות ובנוגע לשאר הטענות – הממצאים לא העלו חשד סביר לביצוע עבירה המצדיק פתיחה בחקירה פלילית. אבל הצלקת נשארה, כנראה לתמיד.
מה באמת היה שם? האם נכון חשדו של נתניהו בדבר ההדלפה? "בנט ושקד לא היו באותה תקופה בלשכה", טוענת אודליה כרמון להגנתו של בנט. "אבל במשפחת נתניהו האשימו אותם כמי שהדליפו את החומרים לידיו של רביב דרוקר. זה אם תרצה מסביר, אולי, את הכעס הרב כלפי השניים".
עכשיו – בפיתול הכי דרמטי ומרתק בין השניים – הדיח העוזר לשעבר את הבוס לשעבר – עם שישה מנדטים בלבד, במהלך שהכה את המערכת הפוליטית בתדהמה. האם נאמרה המילה האחרונה ביחסיהם של נתניהו ובנט? ועד כמה האמביציה של נתניהו כעת היא לא רק לחזור לראשות הממשלה, אלא גם לנקות את החרפה שהמיט עליו עוזרו הסורר? כפי שזה נראה מהסכין הווירטואלית שבין שיניו של נתניהו החל מהשבוע – נראה שהמילה האחרונה, ממש לא נאמרה.
