החסידים שגדשו את שדות ה'עוטף' בטליתותיהם המצויצות בעיצומה של המלחמה, חשפו בפני הציבור הישראלי את אחת החצרות המסקרנות ביותר בעולם החסידי | מבניין צדדי בגבעת זאב רוחשת הנהגה אבהית שמקיימת קשר בלתי אמצעי עם החסידים לצד תובענות רוחנית ללא גבולות ואי התחשבות בדעת הרחוב | כעת הוסר הלוט ו'משפחה' מציץ מבעד לחרכיה של החסידות שחרטה על דגלה אהבת ישראל ללא גבולות | לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם
מבוא // 'קרלין אינה מפלגה'
קווים לדמותה של חסידות הבורחת מפרסום // אריה ארליך
אם יש דבר שבו מפורסמת חצר קרלין-סטולין – זהו הסלידה מפרסום. מעטה של מסתורין אופף את החסידות המפוארת הזו שנים רבות, בהוראת האדמו"ר, וכל דבר נעטף בשכבות של חשאיוּת. "קרלין אִיז נִישְׁט קֵיין פַּארְטֵי (קרלין איננה מפלגה)", נוהגים בחסידות לצטט את אזהרתם של אדמו"רי החסידות הקודמים.
הרבי מקרלין סולד בכל מאודו מכל סוג פרסום או כל עיסוק בתקשורת המונים. בכל הזדמנות הוא מדגיש בפני חסידיו את החובה להתרחק מתעמולה מיותרת. בימינו, כשצלם נדמה כמוצר חובה בכל חצר חסידית, גם אם אינה מונה איש מלבד האדמו"ר, הפכה הבריחה הזו מפרסום לחידוש כפול ומכופל.
את תמונתו של הרבי לא תראו לעולם על שעריהם של מגזיני התמונות, ושום כתבת יח"צ לא תאתרו על הפעילות המגוונת שקרלין מתייחדת בה, גם לא בירכתי העיתונים המפלגתיים. זוהי קרלין-סטולין. מצטנעת מעין רואים, אינה מוצאת טעם בהחצנת קיוּמה. נוכח מעטה חשאיות ממוסד שכזה, ספק אם מי שלא התוודע מקרוב לגינוני הקהילה הקרלינאית המפוארת, על אלפי בתי האב שכרוכים בה, יידע לספר על המתרחש בה.
אבל הרחק מעין רואים, בחדרים פנימה, בוערת בה אש להבה. אלו אלפים רבים של חסידים שאינם זזים כמלוא הנימה בלי להיוועץ ברבם, אותו הם מעריצים עד כלות וממנו הם מקבלים הדרכה רצופה בעבודת קודש לוהטת לפי הנוסח הקרלינאי המקובל מדורי דורות.
ובכל זאת, מלחמת תשפ"ד הזיזה משהו.
לגבי מאורעות אותו טבח מחריד, שבוצע כחלק ממתקפת הטרור הרצחנית שפקדה את דרום הארץ בבוקרו של שמחת תורה, ובעיקר לגבי ההתנהגות הציבורית הנדרשת בעת צרה אליה נקלע עם ישראל בכאב ובצער, נרשם שינוי כיוון מעניין בקרלין בנושא החשיפה הציבורית.
אם עד ערב שמחת תורה נשמר הכל בחדרים פנימה, כעת הופנתה קריאת ההנהגה בקרלין גם כלפי חוץ. ציבור שומרי התורה והמצוות זקוק להכוונה מיוחדת בשעת מלחמה זו, והנהגת האדמו"ר נתפסה בעיני רבים כמים קרים על נפש עייפה. הדור כולו זקוק לכך, לאחריות לכ
שירה 'ק-ה האכסוף' במחלקה. כ"ק האדמו"ר מקרלין מבקר את הפצוע מרדכי שנולד. נוכחים עוד: רב 'מרכז שירותי רפואה' בצה"ל רס"ן הרב הלל הורביץ והזמר יצחק מאיר
לל ישראל, לריבוי זכויות והגברת קידוש השם בעולם היהודי כולו.
כבר אז, בעוד נפשו של כל אחד התכנסה ביגון תחת הרושם של הידיעות והמראות הנוראים, הניח האדמו"ר את הדגש על המשימה שמוטלת עלינו, ציבור שומרי התורה והמצוות. זו גם הסיבה שלאחר שנים רבות בהם התנגדו בחצר החסידות לכל בדל ידיעה אודותיהם בעיתונות החרדית, כעת ניתנה ההזדמנות ל'משפחה' להציץ ולפרוס בפני הקוראים מבט נדיר אל הלך הרוח הקרלינאי, שנמזגו בו גוונים של אהבת ישראל ואחדות בין ציבורים בימים אלו. וחשוב להדגיש: המטרה אינה פרסום לצורך האדרה והתייהרות, חלילה. אלא שזהו צורך השעה – להביא את הדברים הנכוחים שנוגעים בשעה זו לכולנו.
זהו אפוא סודה של הכתבה הזו; סוד של 'לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם', כמאמר שירו המרטיט של רבי אהרן הגדול מקרלין.
מרחוק נשמעו הדי פיצוצים מחרישי אוזניים. אבל הדרמה הגדולה נגרמה ממחזה שדוגמתו לא ראו השדות בעוטף עזה מעולם.
עשרות אברכים, לבושים חלאטים ארוכים וציציות מתבדרות, עומדים בין העצים עמוסי הפרי, קוטפים פירות בזה אחר זה ועורמים אותם בסלים גדולים. לא רחוק מהם, פחות מקילומטר למען הדיוק, מטיל חיל האוויר פצצות במשקל טונות על קיני הטרור שברצועת עז
ה, והופך בניינים רבי קומות לתילי אבנים.
על הגבעות ממול נפרשה עיר המרצחים עזה, ממנה יצאו רק לפני זמן קצר אלפי מחבלי נוח'בה בדרכם לטבוח בתושבי ה'עוטף' באכזריות שהעולם טרם ראה; מסביבם שורות עצים מלבלבים, כורעים תחת הפירות הרבים שאיש לא טרח לקטוף עד עתה, מחמת החשש להתקרב לאזור הסכנה; ובתווך, אברכים נלהבים בלבוש חסידי מלא מתרוצצים בשדות, ניגון קרלינאי עליז מזדמזם בפיהם, ובעֵרה יוקדת של אהבת ישראל ללא גבולות בליבם. הרב'ה אמר, הולכים לקטוף.
השדות הללו היו נטושים וריקים עד לפני מספר ימים. החקלאים, שבימים כתיקונם מגדלים את יבולם על גבול עזה ומגינים על פנים הארץ, עוד חבשו את פצעי אותו טבח איום. חבריהם נהרגו ונחטפו לרצועה, וגם העובדים התאילנדים, שעיבדו את השדות והפרדסים במשך שנים, התנדפו לכל עבר. כמה עשרות מהם גם הובלו בידי המרצחים אל פנים העיר עזה.
ומכל רחבי הארץ התקבצו אברכי המשי אל הדרום, להטות שכם בעת מצוקה. חסידי קרלין נאמנים הם, ובשליחות מגבוה הגיעו הנה. במצוות רבם, כ"ק האדמו"ר מקרלין-סטולין שליט"א, שקול תחינת החקלאים הנואשים עלתה באוזניו – נפרדו החסידים ממקומות עבודתם, הפשילו שרוולים והדרימו לכאן, לסייע במלאכת הקטיף תחת אש צולבת.
רוח הנהגתו הייחודית של הרבי מקרלין ריחפה מעל צמרות העצים, שעה שידי החסידים אחזו בפירות הטריים, ובשורה חדשה יצאה באותה שעה לציבור החרדי כולו:
בשורה של נשיאה בעול. בשורה של 'עימו אנוכי בצרה'.
'ק-ה אכסוף' בתל השומר
ביום ראשון שלאחר שמחת תורה, נשא האדמו"ר שיחה מיוחדת בפני החסידים. זוהי דרכו להעביר את הוראותיו והלך מחשבתו בפני אלפי המקושרים בלב ובנפש. כל קרלינאי יודע לספר על ההתרגשות המיוחדת כאשר 'שמוּעס' של הרבי מתפרסם לציבור. הרבי מדבר אל החסידים מחדרו בבית המדרש הגדול בגבעת זאב. אנשי הבית מתעדים את הדברים במכשיר הקלטה, ומשם יוצאים הדברים אל קהל החסידים ומועברים בכל בית מאוזן לאוזן, כאש בשדה קוצים. את מה שהרבי מצווה ב'שמוּעס', רואה כל חסיד כהוראה אישית שמיועדת אליו, והם נכונים למשימה. כולם. בכל זמן.
קולו של הרבי ב'שמוּעס' הוא עמוק ושבור, ולא פעם נשמעת נימה של השתנקות. "הדור שלנו לא ראה דבר כזה", אמר לקהל החסידים. "במשך ההיסטוריה היהודית כבר היו אומנם גזרות קשות על עם ישראל, אך צרה כזאת – לא הייתה. אלו זוועות שנפשו של אדם אינה יכולה להכיל. אי אפשר לראות ולשמוע את מה שעוללו ליהודים, רק לפני ימים ספורים, מסיבה אחת: בגלל שהם יהודים. אלו מאורעות נוראיות שהדעת לא נותנת לסבול ולקבל.
"כאשר אנו נמצאים בעת צרה כזו, עלינו להתבונן ולהבין שעלינו לאהוב כל יהודי באשר הוא". והרבי טורח להדגיש בלשון רחומה: "לאהוב בכל לב, בכל מצב ובכל דרך". וכאן פורס הרבי בבהירות את משנתו בדבר: "עלינו לקרב ולאהוב כל יהודי, גם כאשר הוא אינו חושב ומתנהג כמונו; כאשר
לעמוד לימינם של החקלאים מעוטף עזה. חסידי קרלין בקטיף בשדות העוטף בהוראת האדמו"ר
אנו מקרבים אותם אין זה אומר שעלינו להתנהג ולחיות כמוהו, אך הצורך להגביר כעת באהבת ישראל אינה רק זכות. זו חובה גמורה על כל אחד".
הרבי ממשיך ואומר: "ישנם כידוע מאות אלפי חיילים שמשרתים במסגרת הצבא במלחמה. עלינו מוטלת החובה לעשות כל מה שאפשר כדי לסייע להם ולמשפחות התלויות בהם. כאשר עם ישראל שרוי בצער יש להתחזק בזה ולסייע אחד לשני בכל דרך. זו אהבת ישראל אמיתית".
וכמו קרלינער'ס נאמנים, אך סיים הרבי את דבריו וכבר התפקדו אלפי חסידים מבני הקהילה, נכונים לכל משימה. בימים האחרונים שוטטנו מעט בנבכי הפעילות הענפה הזו. הרבי עצמו משמש לחסידיו דוגמה חיה. כשהוא מלווה במקורביו, ובהם הגבאי הוותיק והנאמן הרה"ח ר' יואל'יק בוקשפן, הוא מסתובב בין המרכזים הרפואיים ברחבי הארץ ומבקר את החיילים שנפצעו בקרבות, משפיע עליהם טללי נוחם והארת פנים.
גם את בסיסי הצבא פוקד הרבי. בגפו הוא נכנס אל תוך המחנות הצבאיים, בלי גדודים של גבאים ושיירות של משמשים, ללא תיעוד וצילום. החיילים ניגשים אל הרבי, מבקשים ברכה, ונענים בסבר פנים יפות.
יעקב שנוולד הוא אחד מהחיילים שזכו לביקור אישי של הרבי. הוא היה בטנק השני שחצה את הגבול לתוך רצועת עזה כשאך החל התמרון הקרקעי, ונפצע קשות במהלך הלחימה בסמטאות מחנה שאטי. צלעותיו התרסקו והוא שוכב מלופף בייסורים בבית החולים תל השומר, אך נפשו לא נשברה.
חסידי קרלין שהגיעו לבקר את המאושפזים במחלקות, גילו לפניהם חייל דתי, מזוקן, חמוש בכינור עליו הוא מיטיב לנגן, שמבקש מהם לשיר איתו את הניגון הידוע למילים המיוחסות לרבי הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין – 'ק-ה אכסוף'.
תיעוד מפעים ומרטיט מחדר האשפוז זלג בכל זאת החוצה: הרבי נראה יושב על כסא פלסטיק של מרכז רפואי, לצידו משמשו הרב יואל בוקשפן, והוא מביט אל החייל שיושב על מיטתו ומנגן בכוונה ובסילודין את המילים הקדושות.
ספק אם אי פעם שר מאן דהוא את 'ק-ה אכסוף' בפני הקרלינע'ר רבי בהברה עברית, שונה כל כך מההגייה החסידית המקורית, אולם ההארה שהייתה נסוכה על פני הרבי באותה שעה לימדה עד היכן מגעת מידת אהבת ישראל שפועמת בליבו.
'ניגון נפלא' מול עזה
החייל צבי אליהו סקולניק תיאר את ביקורו של הרבי בבסיס הצבאי, סמוך לגבול הרצועה: "האדמו"ר מקרלין הגיע לבקר אותנו. לא נתנו אישור להכניס אותו, כי הוא אזרח. הפשרה הייתה שיגיע עד הש"ג. אבל מאן מלכי? – רבנן! ומלך פורץ לו גדר.
"כשהרבי הגיע לש"ג, הגיע מפקד בכיר יותר ואמר שלא אכפת לו שייכנס לרבע שעה. התאספנו סביבו. האדמו"ר התחיל ושאל מה שלומנו, איך אנחנו מסתדרים. דיבר על כך שבכל הדורות נלחמנו. מול עמלק. ושאנו נלחמים את מלחמת השם. מה שהיה בשמחת תורה היה חילול השם, ופגיעה בכ
להָצֵר בצרתם של ישראל. כ"ק האדמו"ר מבקר את פצועי המלחמה, כשלצידו המשב"ק הרב יואל בוקשפן. צילום: איתמר כהן – חדשות כל העולם
בודם של ישראל. והתפקיד שלנו הוא להרים את קרן ישראל.
"הרבי בירך אותנו ואת כל החיילים שנעשה מה שצריך לעשות, ושכולם יחזרו בריאים ושלמים. שאלו אותו מה עושים עם הרגשת ההחמצה שבחילולי שבת. הרבי אמר שעושים מה שצריך לעשות 'כדי שישמור שבתות הרבה', וצריך לדעת את כל פרטי ההלכות.
"ואז הגיע השיא, כששרנו 'ק-ה אכסוף' עם הרב'ה. באמצע שטחי כינוס מכוסי פודרה, ליד הטנקים. 'השבת המתאחדת בסגולתך, ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך'. זה כל כך לא מובן מאליו.
"אחר כך האדמו"ר בירך כל אחד בנפרד. ביקשתי מהרבי שיהיה שליח ציבור למנחה, כי שמעתי פעם שכאשר יבוא המשיח, הבעל תפילה יהיה מקרלין. הרב'ה אמר שמאז הסבא רבה שלו הם לא כל כך בעלי תפילה, אבל בירך בישועות. בסוף שמענו תותחנים יורים ואמרתי לרב'ה שגם זה סוג של ניגון. הרב'ה אמר שזה ניגון נפלא ושהאויבים צריכים לשמוע אותו הרבה".
בשיחה נוספת לחסידיו אמר האדמו"ר: "כידוע שהמלחמה הראשונה של עם ישראל לאחר יציאת מצרים הייתה ברפידים וכפי שנאמר במדרש רפידים מלשון 'שרפו ידיהם במצוות'. גם בימינו, כשהגיעה אלינו מלחמה זו, הדבר מחייב אותנו לבדוק במה ניתן לתקן מעשינו ולשפר את דרכינו. על כל אחד לבחון עצמו מה הוא נדרש לתקן ולשפר בהתנהגותו בעבודת השם יתברך ולשוב בתשובה כלפי בוראו באמת ובתמים.
"זוהי מלחמה נוראה, בה קיימות סכנות רבות שמשתנות כל העת, ומהן רואים כמה אויבינו המבקשים את רעתנו זוממים לפגוע בעם ישראל חלילה. אנו זקוקים לישועת השם ולהרבות בזכויות, שנהיה זכאים לישועות ולבשורות טובות במהרה".
בשיחתו גם קרא האדמו"ר ללמוד ממסירות הנפש של החיילים: "אנחנו נמצאים בתקופה בה רואים שיש רבים כל כך שמוכנים למסור נפשם כפשוטו במלחמה. חיילים שמוכנים לאבד חייהם. זה מחייב אותנו גם לנהוג כן ברוחניות ובעבודת השם יתברך – עד כדי מסירות נפש. רבותינו זי"ע פירשו את הכתוב 'עם לבן גרתי', שזה מה שחסר אצלנו לפעמים – המסירות נפש לתורה, לתפילה ולעבודת השם, באמת ובתמים, באופן של 'בכל דרכיך דעהו'. עלינו להתחזק ולפעול ברוחניות יתר מהרגיל כדי להרבות בזכויות".
ואז חזר האדמו"ר לשוחח על אודות הצורך להגיש ליהודים סיוע פיזי בזמן המלחמה: "דיברנו על הצורך שיש לסייע ולתמוך באלה שנפגעו במלחמה, במשפחות שנעקרו מביתם, בחיילים שנמצאים במשימתם ובמשפחות שלהם, אחרי שנלקחו למילואים. בהחלט ניתן לציין לטובה את ההירתמות אצלנו למען הזקוקים לעזרה וסיוע במלחמה וזה חשוב מאד. שמענו זאת לטובה ולשבח מכל סוגי האוכלוסיות ולא רק מהקהילה שלנו – עד כמה שהדברים האלה השפיעו לטובה. זה עשה קידוש השם ואף גרם לחיזוק ולהתקרבות ליהדות ולמסורת בקרב רבים מישראל".
מפגש מצמרר ב'שבעה'
בעזרתם של כמה מחשובי החסידים, ניסינו לשרטט את דמותה של החסידות המפוארת הזו, בדגש על פעילות החסד שעליה היא חולשת בשבועות האחרונים. יותר ממה שכתוב כאן יש בחצר הקודש קרלין, ובכל זאת, זו זכות חד פעמית לכתוב על החצר ותודתנו נתונה לכל מי שהקדיש מזמנו לשם כך. שוחחנו עם אנשים רבים, מגורמים בכירים בחסידות ועד לאברכים עדיני נפש שחורשים את הארץ הלוך ושוב – וכולם מדברים בהתרגשות גדולה על עבודת הקודש שנטלה על עצמה החסידות בתקופת המלחמה, בהוראת רבה. שנים רבות של צניעות עושות את שלהם, ולוקח לנו זמן רב להוציא מהם את מה שמתרחש בחסידות מאז פרוץ המלחמה.
זה לא דומה לשום דבר שהכרנו. לא בסדרי הגודל, לא במסירות הנפש שהם מפגינים, וגם לא ברצון לשמור על הכל בשקט ומתחת לרדאר הציבורי. אין תחום שהקרלינער'ס הנלהבים לא נוגעים בו: מתברר כי מאות משלחות של אנשי ונשות החסידות יצאו לנחם את משפחות האבלים; עשרות אלפי ערכות מחממות לב הכינו הנשים הקרלינאיות עבור משפחות אנשי המילואים שבחזית, שנותרו בלי אב בבית, ועוד אלפי חבילות מזון הוכנו בעבור משפחות שפונו מעוטף עזה ומיישובי הגבול הצפוני.
'תשובה לשנאת החרדים'. הרב יוחנן ברנשטיין
עוד בתפריט: משחקים לילדים הרכים, לא פעם יתומים טריים, ונסיעות חסד בלי סוף, ועזרה ליולדות מפונות, וארוחות חמות למשפחות שזקוקות לכך, וביקורים בבתי החולים, ועוד כל כך הרבה פעילויות שהלסת נשמטת כאשר אנו שומעים עליהן, ובאמת שלא נגענו בקצה ההיקף של זרועות הסיוע. עסקן מאנשי החסידות שמספר לנו על מה שחוללו החסידים בעירו, כמעט מתנצל כאשר אנחנו מסיימים את השיחה: "אני לא רואה צורך לפרסם את כל זה. זו הרי לא המטרה".
ויש כאלו שאינם נוטלים חלק בפעילות בכלל: אלו תלמידי הישיבות והכוללים. "התפקיד שלהם הוא להרבות תורה בעולם בימים אלו", מסביר לי אחד הפעילים. "הם לא חלק ממחזורי ההתנדבות, גם לא בשעות בין הסדרים. הם צריכים לשקוד על תורתם ולהגן עלינו".
רבים יזהו בוודאי את הפעילוּת הקרלינאית הנמרצת בתמונות המרגשות של ערכות המזון המיוחדות, שאליהן צורפו פתקים עם איחולים שכתבו ילדי קרלין החמודים למשפחות המפונות. "זה התחיל בכלל מהשִבְעוֹת", אומרת ל'משפחה' גב' א' ("ככה אני מעדיפה שתכתבו"), המופקדת על חלוקת הערכות. "מייד לאחר הטבח בשמחת תורה וה'שמוּעס' של הרבי, שאלנו את עצמנו מה העזרה הדחופה ביותר שאפשר להגיש, ומישהו הציע שנארגן משלחות לבתי האבלים.
"כדי שלא לבוא בידיים ריקות, אפתָה כל משפחה מאפה אישי קטן, אותו שלחה עם משלחות הגברים והנשים שיצאו לכל רחבי הארץ לנחם. זה התארגן מהרגע להרגע. אנשים התאבלו בבתיהם על יקיריהם שנפלו, ופשוט לא היה מי שיגיע לנחם.
"כל משלחת קיבלה הנחיות מדויקות", היא מספרת. "מתי לדבר, ומתי לשתוק. ויותר חשוב: להבין רגישויות ודקויות. ראינו כמה זה עזר למשפחות, ומשם זה כבר התגלגל הלאה. זה קידוש שם שמיים אמיתי. ככה מאחדים את עם ישראל. התקשרה אליי אישה ושאלה אותי: 'למה שלחת לי מארז
, את הרי לא מכירה אותי?' אמרתי לה: 'אני באמת דואגת לך'".
וגם היא מציעה לכולנו להטות שכם, כל אחד כפי יכולתו. "צריך לזכור שאלו בעלים שיוצאים מהבית לשדה הקרב. הם לא יודעים אם יחזרו בחיים. בעיניי המינימום שאנחנו יכולים להחזיר להם טובה זה הדאגה למשפחות שלהם, שנותרו מאחור. בשבילנו זה רק עוד חבילה אחת קטנה. בשביל המשפחות האלה זה אור גדול בתוך החשכה".
התשובה להסתה
עבודת השם לשעת מלחמה. אברכים מחסידות קרלין משמחים את פצועי הקרבות
הרה"ג רבי טוביה פריינד הוא מחברם של ספרים רבים, עורך המדור הפופולרי 'נועם שיח' בעיתון 'המודיע' ומהחסידים הבולטים בחצר קרלין. עשרות שנים הוא עוסק בבירורי הלכות ומנהגים ובתיעוד עובדות מצדיקי הדורות. הוא מוכר בציבור כאנציקלופדיה מהלכת לכל פרט בתנועת החסידות ובתולדות תלמידי הבעל שם טוב הקדוש. בכובעו השני הוא איש ציבור, ומאחוריו שנים רבות של פעילות למען הכלל בתפקידו כסגן ראש עיריית מודיעין עילית.
ביקשנו לשמוע ממנו על רוח ההתנדבות ששוטפת את החצר. גם הוא, כמו כל מי ששוחחנו עימו במסגרת ההכנה לכתבה, ביקש להבהיר תחילה את הקושי בפרסום הפעילות בשער בת רבים: "בקרלין לא אהבו להוציא החוצה את המתרחש בחצר הקודש. זו לא הנהגה חדשה, אלא מרכיב מושרש שהאדמו"רים הקודמים לבית קרלין-סטולין גם נהגו על פיו. אבל עכשיו הזמן שונה ולכן כנראה ניתן האישור.
"ובכן, היסודות שמרכיבים את חוט השדרה בעבודת השם נוסח קרלין, הם שלושה: תורה, תפילה ואהבת ישראל. זוהי משנה סדורה למעלה בקודש. זה גם מה שמנחה את הוראותיו של הרבי בימים טרופים אלו: מצד אחד, הדגשה ברורה שחוזרת ונשנית בכל פעם, שאלו אשר שוקדים על תלמודם – לא ינטשו חלילה את ספסל הלימודים. להפך, מייד אחר שמחת תורה הורה הרבי לבטל את 'בין-הזמנים' ולהשיב את הישיבות אל סדרי הלימוד, משום שכלל ישראל זקוק להגנת יושבי בתי המדרשות בשעה שהחרב מתהפכת.
"ומצד שני, אלו שעובדים לפרנסתם וזמנם פנוי בידם, אותם ציווה הרבי לצאת אל אחינו המפונים והסובלים ולסייע להם ככל הניתן. הרי לא ייתכן שבעת צרה כה גדולה, כאשר רבים כל כך מבני עמנו נעקדו על קידוש השם במיתות נוראות ומשונות, נאמר 'שלום עלי נפשי' ונעצום את עינינו מלראות את הצרה המתחוללת. כך שהדברים אינם סותרים כלל ועיקר. אדרבה, הם משלימים ומפרים זה את זה", מסביר הרב פריינד.
בנקודה הזו מצטרף לשיחה הרב יוחנן ברנשטיין, חבר הנהלת מוסדות קרלין ומהעסקנים הבולטים בחסידות, שמכיר מקרוב את הפעילות כולה. חשוב לו להבליט נקודה נוספת, קריטית בימים אלו: "לצערנו, גם בימים קשים אלו חווה הציבור החרדי גל קשה של הסתה. הוא נובע בעיקר מתוך בורות וחוסר ידע.
"כאן נקרתה בפנינו הזדמנות פז. כאשר המתנדבים המסורים מגיעים אל אותן משפחות שמשוועות לעזרה, לפתע מתגלה להם מהו יהודי חרדי. כאשר אותו חסיד מאיר פנים דופק בדלת החדר שבמלון המפונים, ומגיש ערכה שאליה מצורף פתק קטן שמחמם את הלב – הנמענים מבינים כמה אנו רחוקים מהדימוי הציבורי הרווח עלינו בכלי התקשורת".
שניהם מסכימים פה אחד בדבר הצורך להרחיב את הפעילות לכלל הציבור החרדי. "הצורך בשטח עולה בהרבה על המענה שקיים כיום. אם יצטרפו עוד ועוד קהילות ויבנו מערכי-חסד משלהן, יהיה בזה הצלת נפשות.
הוראה חריגה. ר' יעקב איזק
"עם ישראל בשעתו הקשה מצפה לעזרה של כל אחד מאיתנו, בין אם הוא קרלינע'ר חסיד, ובין אם הוא מעדה חשובה אחרת. זו העת להתגייס עבור אחינו שמצויים בצרה".
החובה להושיט יד
ביקשנו לשוחח עם האחראי על הפעילות, וקיבלנו את שמו של ר' משה יאיר הלר, עסקן קרלינאי מוכר מביתר עילית. ביום-יום הוא מנהל לפרנסתו בית דפוס, וכעת הוא מתפעל את מערך החסד הספונטני והאדיר הזה. מעט לאחר השעה 1:00 בלילה הוא נפנה לדבר איתנו. ניסינו להבין ממנו מעט על הפעילות שמרוכזת תחת אחריותו.
"זה קרה ביום ראשון שאחרי שמחת תורה, מייד לאחר שהרבי נשא בפני קהל החסידים את ה'שמוּעס' ועורר את הציבור על החובה להושיט יד לעם ישראל שנמצא במצוקה", מספר הלר.
"חיברנו את כלל ארגוני החסד שפעלו בשורות חסידי קרלין ואיגדנו אותם למערך אחד, שיפעיל את כל מה שקשור למלחמה. אחי ר' דוד ואנוכי קפצנו למים ולקחנו פיקוד. אבל חשוב להדגיש שבשטח נמצאים עשרות רכזים ומאות ואלפי מתנדבים ומתנדבות שמקיימים בפועל את המפעל האדיר הזה".
הוא מבקש לחדד את החשיבות שבסיוע לעם ישראל כולו. "סיפר לי כעת יהודי ששהה בחו"ל כדי לגייס כספים, ונפגש השבוע עם גביר מסוים. לפי תומו אמר לו אותו גביר: 'עד עכשיו לא כל כך הרגשתי את זוועות המלחמה. אבל אחרי הפיגוע ביום חמישי בירושלים, כשנרצחו אנשים 'משלנו', אני מבין שהמצב לא פשוט בכלל'"…
אולי יהיו מי שיטענו: 'אתם מסתכנים רוחנית כאשר אתם באים במגע עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות'.
"זה לא מדויק בכלל. בפועל אין שום קשר ישיר בין הפעילים שלנו לבין אלו שמקבלים את הערכות והחבילות. לצורך העניין, אני עומד בקשר מול רכזי היישובים שאליהם אנחנו מעבירים את הערכות, והם אלו שמחלקים אותם בין הבתים של נשות המילואימניקים. אם אותן אימהות רוצות לכתוב
עת לפרסם. הרב טוביה פריינד
לנו מכתבי תודה, הן צריכות לפנות לרכז ביישוב שלהן, כדי שהוא יעביר אלינו את המכתבים. אין בינינו שום קשר ישיר.
"אגב מכתבי תודה: קיבלנו עד היום כמעט 7,000 (!) מכתבים כאלה. זה מספר לא נתפס. זה מחבר את עם ישראל בצורה כל כך נפלאה. ערכנו עכשיו ברית לתינוק שנולד למשפחה מ'בני מנשה' שפונתה מקריית שמונה למלון לאונרדו בירושלים. אני לא מכיר את המשפחה הזו, לא ראיתי אותם אפילו. הגיעה פנייה, טיפלנו בה".
למען כלל ישראל
שעות ארוכות העברנו בשיחות מעמיקות עם חשובי החסידים בקרלין. ניסינו להבין מה מניע את גלגלי מפעל החסד האדיר שמפעילים אנשי החסידות, ויותר מזה: מנין נובעת תחושת השליחות העמוקה והרצון העז להפיץ את בשורת החסד גם מעבר לגבולות החסידות, בקרב הציבור החרדי כולו.
ר' יעקב איזק, יועץ תקשורת בכיר שנמנה על שורות הקהילה, ניאות גם הוא להסביר לקוראי 'משפחה' כיצד מצאה את עצמה חצר קרלין-סטולין בראש חזית הסיוע לזולת בימים אלו: "לאחר האירועים הנוראים שהתרחשו בשמחת תורה, הבנו בהוראה מגבוה שלא יכול להיות שיהיו כאלה בתוכנו שימשיכו לגלגל עיניים ולומר 'לי זה לא קרה'. כולנו חטפנו את המכה האנושה הזו, ועל כולנו לכאוב אותה. זו הנקודה שביקשו מאיתנו להדגיש ולחדד", הוא אומר.
"פעולות החסד הללו מקרבות בין החלקים השונים בעם ישראל. תאר לעצמך אברכים חסידיים, עוטי כובע ירושלמי ולובשי חלאט, שמשתתפים בהלוויות של חללי צה"ל, מחזקים פצועים ומשפחות שכולות ומגיעים למעוזי המפונים כדי לחזק ולהתעניין במצבם, להושיט להם יד מסייעת וכתף תומכת. זוהי אהבת ישראל עליה צווינו בעת חירום וזו הרגשת קרבה וחיבור בין המגזרים השונים בעם ישראל.
"הייתי השבוע במקום בו מרכזים את כל חבילות הסיוע שנשלחות למרכזי המפונים השונים. מדהים לראות עשרות רבות של חסידים שאורזים מזון במסירות עבור אחים שהם אינם מכירים, לצד פעילות נשות החסידות הנרתמות לאפות ולבשל עבור משפחות שלא פגשו מעולם.
"זו ההכוונה שקיבלנו מייד לאחר האסון: העובדה שישנם אנשים מאחינו בני ישראל שאינם חושבים כמונו או אינם מתנהגים כפי שאנו חונכנו – לא קשורה בשום צורה לחובה שיש לנו לתמוך בהם ולאהוב אותם".
הוא תולה את הדברים בהתנהלותו של הרבי מקרלין בסוגיות האחרות: "בכלל, דרך ההנהגה של הרבי אינה פרטית ואינה נוגעת לחסידי קרלין בלבד. כך בנושאים רבים ושונים. כך היה למשל עם הכלים הטכנולוגיים. במקום לעקוף את הבעיה ולנסות להתעלם ממנה, בחר הרבי לטפל בה. הוקם אז 'ועד רבני קרלין' שממנו צמחו חברות הסינון של ימינו. זו ראייה שמקדימה את הצורך ודואגת לכלל ישראל.
"בזמנו, כאשר ייסד הרבי את המסלולים ללימודים המקצועיים לבנות, היו מי שתקפו את קרלין. כיום, כולם מודים שזהו צורך השעה וכי הדבר נושא פרי מבורך בגשמיות וברוחניות. וכך הלאה בכל נושא ונושא".
איזק אינו נוטה לרגשנות מיותרת בדרך כלל. עכשיו, כאשר הוא מסביר לי את משנתה של קרלין בעניין, קולו מלא התרגשות. "אתה יודע" הוא אומר לי, "שהמטרה איננה התפארות ריקה וזולה. ברוך השם, מעולם לא נזקקנו לטפיחות שכם מעין אלה. כלל ישראל אינו זקוק רק לנו, חסידי קרלין. הוא מצפה לעזרתו של כל אחד ואחד מציבור שומרי המצוות.
'עלינו ללמוד ממסירות הנפש של הלוחמים לעבודת השם שלנו'. כ"ק האדמו"ר מקרלין בטיש עם חסידיו
"התמונות שהתפרסמו מהקטיף שעשו החסידים בשדות ה'עוטף'", הוא מחזיר אותי לתיאור שאיתו פתחנו את הכתבה, "פעלו אצל עם ישראל הרבה יותר מתמונות רבות אחרות. הן גילמו את הציבור שלנו כפי שהוא, עם ציציות וחליפות, מרגיש את הזולת וכואב את צערו ולכן בא להושיט יד לאחינו שנתונים במיצר.
"הנקודה פשוטה מאוד, והיא מופנית לציבור שלנו כולו: הגזרה הנוראה שפקדה את עמנו אינה מכוונת כלפי קבוצה כזו או אחרת. המרצחים השפלים פרצו את הגדרות כדי לטבוח בכולנו. ולכן, הכאב גם הוא צריך להיות משותף לכל אחד מאיתנו, בימים טרופים וקשים אלו.
כמי שגדל בערוגה השורשית של קרלין, איזק מסכם: "יש זמנים שבהם עם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, צריך להרכין את ראשו ולכאוב ולהתאבל עם נופליו. כעת אנחנו נמצאים בזמן כזה. וחלק מהעניין זה גם הסיוע שכל אחד מאיתנו יכול להגיש למי שעובר טלטלה בעקבות הצער שעם ישראל חווה".
הנהגה של אהבה
כידוע לכולנו, שונה היא קרלין מחצרות רבות; ייחודית ביחס לשאר חצרות החסידים של ימינו.
האדמו"ר מקרלין הוא אולי המנהיג החסידי הנגיש ביותר למקושרים אליו. בכל יום ויום ניתן לחייג אל ביתו של הרבי ולחכות למענה אישי. הרבי עצמו הוא זה שמרים את השפופרת מהעבר השני. שום גבאי או משב"ק אינו מתווך בין הציבור לקודש פנימה.
והנה חידוש שלא שמעתם: חסיד קרלין, אם בשעת מצוקה ואם בעת שמחה, כותב לרבי את שאלתו במילותיו שלו בדואר אלקטרוני ומקבל מענה אישי, מותאם, באמצעות הטלפון או בהגעה לקבלת קהל פרטנית, לאחר שמכלול הצדדים והשיקולים נשלחו אל הרבי מבעוד מועד.
ואם חשבתם שהקרבה תעמעם את הרגש של יראת הרוממות שחשים החסידים בפני רבם, סימן הוא כי לא שוחחתם מעולם עם חסיד קרלין אודות רבו. הם כרוכים אחרי רבם כבנים אצל אביהם, ממש כך. שום דבר אינו קורה בלי ברכה של הרבי. כל שאלה, התלבטות, מצוקה – הכל עובר בח
הקרלינער'ס באים. החסידים בחלוקת מזון
דרו של הרבי. הוא מעיין בשאלה, שואל ומנתח לפרטי פרטים, ואז פוסק מה יעשה החסיד.
ואחרי שהרבי הורה – אין קושיות. מי שלא ראה קרלינע'ר חסיד בדרכו לקיים את מצוות הרבי, לא ראה ציות מהו. בכל מחיר, על אף כל קושי, את דבר הרבי יש לקיים.
פעמיים בשבוע מתאפשרת כניסה אל הרבי ובהן נאספים עשרות חסידים מהערים השונות אל פאתי רחוב האתרוג בגבעת זאב, שם קבע הרבי את מגוריו בשני העשורים האחרונים, כאשר היה מהראשונים לזהות את מצוקת הדיור המתהווה בירושלים ועודד את הציבור ללכת אחריו ליישוב שנחשב אז לפריפריה בבנייה.
בפינת בית המדרש, מאחורי עזרת הנשים, שוכן חדרו של הרבי. לפני הדלת אולם קבלה מרווח. החסידים מבקשים לפקוד את חדרו של הרבי, לראות את זיו פניו ולהיוושע בדבר ישועה. בשעות הערב בשעה יעודה נפתחת הדלת והחסידים נכנסים ויוצאים בעדה בזה אחר זה.
כל אחד מהם נכנס ברעדה. שאלתו בפיו, ובליבו חבילת צרות אותה הוא מגיע לפרוס בפני הרבי. בצאת החסידים נסוך על פניהם אור גדול. בקשתם נשמעה, כאבם נפשט. חסידי קרלין זוכים לחיבור מיוחד ונדיר לרבם הגדול באמצעות קו טלפון ייעודי הפועל בכל יום למשך שעה, לשאלות ישירות וקבלת מענה בכל תחום בחייהם, ללא גבאים ומתווכים.
הנהגתו של הרבי משלבת שתי פנים: מחד, אבהיות רחומה, עין פקוחה לכל משאלותם של החסידים, ונפש מבינה לכל צורכיהם. מאידך, תביעה בלי סוף. כשהחסידים משוחחים אודות רבם – עיניהם בורקות. כל אחד מהם קשור אל הרבי בצורה אישית, הרבי הוא היחיד שיודע את מר לבבו של כל חסיד ומרומם את רוחו.
בהנהגה הציבורית מוביל הרבי את חצר הקודש בדרך ייחודית, כאמור בהתמודדות מול פגעי הטכנולוגיה ובלימודים המקצועיים לבנות הקהילה וכפי שכולנו זוכרים – גם בתקופת הקורונה. מייד עם פרוץ המגפה, התבלטה קרלין ברצינות בה התיחסה לסכנה הטמונה בנגיף ההולך ומתפשט.
הנהגתו המיוחדת של כ"ק האדמו"ר מקרלין מסתעפת לאין ספור סוגיות ונושאים, אולם הצד השווה שבכולם זהה: בחינה מעמיקה של העניין לאשורו, העדר הצורך באישרורים מבחוץ – השאלה 'מה יאמרו' לא תפסה מעולם מקום בקרלין, וציות מלא של כל קהל החסידים.
התייצבות חסידית. ר' משה הלר
המציאות בשטח מראה כי השקפתו זו של הרבי מקרלין לאורך השנים מוכיחה את עצמה. יעידו אלפי בתי אב בישראל, חסידי קרלין המגדלים בתים נאמנים להשם ולתורתו באיכות ובכמות שלא ניתן לשער. עשרות מוסדות התורה והחינוך של קרלין מתנוססים לתפארה בכל ריכוזי החסידות בירושלים ובשכונותיה, בגבעת זאב, בביתר עילית, במודיעין עילית, בטבריה ועוד.
גם העיסוקים הפוליטיים פסחו במידה רבה מעל חצר החסידות. היא אינה מזוהה עם אף גורם פוליטי, אולם מנהיגי מפלגות רבות פוקדים את ביתו של הרבי. הם אינם באים כדי להצטלם ולגזור קופון – הרי אסור להכניס מצלמה לארבע אמותיו של האדמו"ר – אלא כדי להתייעץ עם הרבי בדברים שחיי אדם תלויים בהם.
אחד מבכירי השרים בממשלה, ששהה בחדרו של הרבי בימים האחרונים זמן ממושך, סיפר ל'משפחה' בצאתו: "הייתה לי שיחה מרתקת ביותר עם האדמו"ר, שאותה לא אשכח לעולם". לדבריו, לפרקים בתוך השיחה, שהייתה ערכית ומרגשת, התפתה לשכוח כי הוא משוחח עם המנהיג של אחת החסידויות החשובות בישראל, וזאת בשל היכרותו של האדמו"ר ושליטתו הנרחבת בתחומים מגוונים ורבים.
לדבריו, שוחח עימו הרבי משך כל הפגישה הארוכה על דרכי המלחמה ועל ההשלכות הכרוכות בה בארץ ובעולם, משל היה זה מנהיג בעמו ולא רק רבי נערץ לאלפי חסידים. אלא שכך היא האמת: הנהגתו של הרבי מקרלין רואה את טובת הכלל, והכוונה אינה רק לצורכי הציבור החרדי, אלא למען עם ישראל כולו. מעייניו נתונים להקל ולהפיג את צרתם של ישראל.
כך גם בתחילת השבוע, כאשר נפגש הרבי ארוכות עם יו"ר 'המחנה הממלכתי' השר בני גנץ שעלה למעונו. הכותרות בעקבות אותה שיחה ניחשו כי הנושא המדובר היה תקציב המדינה שעמד על הפרק ובו הסעיפים המיוחדים שנוגעים למורות החרדיות. בפועל, כך על פי בכירים בסביבת גנץ עימם שוחחנו, עסקה השיחה ברובה המוחלט בהיבטים הביטחוניים הנוגעים להצלחת המערכה בדרום. בשולי הדברים עלה אומנם גם עניין התקציב והצורך לתקצב את צורכי הציבור החרדי, אך דעתו של הרבי הייתה נתונה למתרחש בגבולות הארץ.
כבר שבועות שהם חוד החנית, אחינו הקרלינאים. מתרוצצים בין החזיתות והבסיסים, בין המחלקות ומרכזי המפונים, עושים הכל כדי לשמח עוד יהודי, ועוד אחד. להיות שביב של אור באפלה הגדולה שירדה עלינו. כעת הם גם השילו במעט את מעטה ההסתרה רבת-השנים, כדי לשכנע גם אותנו להטות כתף לאחינו שבמצור, גם אם הם לא נראים בדיוק כמונו.
ואנחנו, האם נושיט יד לקריאתם?
