עולם כמנהגו נוהג

בנוהג שבעולם, בבין-הזמנים עולה משפחה לרכב | לאוטובוס | להסעה ונתקעת בפקקים. הדרך אל היעד עוברת בעמידה בכבישים. איך מתמודדים עם משפחה ברוכת ילדים בפקקים, איך מצליחים ליהנות גם מהדרך? | גלגל לא מסתובב

תפילת הדרך לאישה מאותגרת פקקים:

"יהי רצון מלפניך… שתוליכנו לשלום ובשלום. הדרך הכי קצרה שזה יקרה: להפיל על הילדים תרדמה שיפסיקו לריב סוף סוף. ותגרום לכל המכוניות לפנינו לפנות לנתיבים אחרים (אבל בלי סטיות חדות מדי כי תאונה תייצר פקק ארוך יותר…) ותגיענו למחוז חפצנו עוד בעשור הזה, לחיים ולשמחה ועם אוכל בתרמילים, אפילו שהילדים כרסמו הכל בזמן שחיכינו שהאוטובוס יזחל קדימה. ותצילנו מכל המכוניות, והאוטובוסים, וההסעות שהחליטו לצאת לטיול בדיוק היום. כל אחד מהם הוא טריגר לפורענות המתרגשת לבוא לעולם במושבים האחוריים. ותשלח ברכה בכל מעשה ידינו. שיספיק 'נו נו' באצבע כדי להשתיק את הילדים. ותיתנו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו היושבים במכוניות הסמוכות ונועצים בנו עיניים מסוקרנות מדי. ותשמע קול תחנונינו, אף שהצרחות על הילדים פגעו במיתרי הקול שלנו. כי ק-ל שומע תפילה ותחנון אתה. ברוך אתה שומע תפילה ובונה בית. מחר נישאר בו, בעזרת השם".

כל שנה, בזמן הזה, העולם קורא לנו לצאת אליו. קרובי משפחה מספרים בעיניים נוצצות על אתרים ששווה לבקר בהם, הפרסומות בתיבת הדואר ועל קירות העיר צועקות על אטרקציות שתגבינה מאיתנו רק חצי משכורת, ואפילו העיתון שאתן קוראות כעת מספק הצצה לנופים רחוקים, משכנע אותנו להיות קלי רגליים, לארוז תרמילים, משפחה. לצאת לדרך.

השתכנענו. יצאנו לדרך. נתקענו בה.

רק כשאנחנו תקועים באמצע שום מקום, בטור ארוך של מכוניות שסופו לא נודע, אנחנו נזכרים במחיר האמיתי של כל טיול: העמידה הבלתי נסבלת בפקקים.

הכתבה הזאת מוקדשת בחיבה וברחמים לכל אלה שמתעקשים לשכוח את ההבטחה שהבטיחו לעצמם בשנה שעברה: להישאר בבית, ויהי מה.

אל תשכחו לקחת אותנו איתכם. יהיה כיף.

גלגל המזלות

מה הצידה לדרך שלך? שאלתי חברות קלות רגליים ושכחניות כרוניות. כיצד את מכינה את עצמך לכל פקק שלא יקרה?

הנה מדגם מייצג של התשובות:

"להתכונן היטב מבחינה טכנית", זאת חכמת החיים של רחלי, "ולהתייחס גם לדרכים עצמן כחלק מהמסלול. הווי אומר, לארוז שתייה ואוכל שאפשר לכרסם בדרך. הווי אומר, שקיות הקאה לסובלים מטלטולים. ומגבונים לחים לטיפול בהם אחר כך… הווי אומר, ציוד נגיש לתינוק בהישג יד. הווי אומר, משחקים ופעילויות לדרכים עצמן. נגנים מוטענים בסיפורים, משחקי קלפים שאפשר לקחת, כתבי חידה שאפשר לפענח בדרך. כל דבר שיהפוך גם את הדרך עצמה ליעד, לחוויה".

ההכנות של אסתר הן במישור החינוכי. "יומיים-שלושה לפני יציאה לדרך אני מתחילה לדבר עם הילדים על המשמעות של יציאה משפחתית, על השלום שאני מצפה לראות, על המריבות שאני לא רוצה לשמוע. הם אומנם יודעים שאני לא אוהבת מריבות, אבל תזכורות עוד לא הזיקו לאיש.

"אנחנו מדברים על הפקקים. במפורש, מציינים שגם הם עלולים לקרות. אני תמיד משאירה לילדים את הבחירה, אם הם מעדיפים להישאר בבית או לצאת לדרך, מדגישה להם שהדרך עלולה להיות ארוכה. הם תמיד בוחרים לצאת.

"כשאנחנו נתקלים בפקק, והם מתחילים להתלונן, אני מזכירה להם שהם בחרו באופציה הזאת. להגיד שזה משתיק אותם לזמן ארוך? הלוואי. אבל זה בהחלט עוזר להזכיר להם שזה מחיר שהם בחרו לשלם עבור הטיול".

בתקציב הנופש של מיכל מופיע גם סעיף ההסעות. "אין לנו רכב. במשך שנים היינו מיטלטלים באוטובוסים לכל מיני אתרים ואטרקציות, יוצאים מדעתנו בכל יציאה כזאת, בגלל המריבות, השעמום והפקקים הבלתי נסבלים.

"לפני שנתיים, כשהקורונה הייתה עדיין פעילה מדי, החלטנו להזמין הסעה צמודה, פרטית. המחשבה הראשונית הייתה להימנע מהדבקה, חלילה. לאחר מעשה, גילינו את הערך המוסף של נסיעה בהסעה פרטית. גם ההתמודדות בפקקים היא אחרת, כשהחלל שבו אנחנו 'כלואים' – חלל הרכב – הוא רק ברשותנו. הילדים הרגישו חופשיים יותר לשחק מחבואים, למשל. וכיוון שהרכב עמד, לא היה לנו אכפת שיתרוצצו ממקום למקום, יזחלו מתחת לספסלים. בשלב כלשהו בעלי עודד אותם לשיר. שוב, משהו שלא היה יכול לקרות באוטובוס.

"כל כך נהנינו, שהחלטנו לחזור על החוויה הזאת גם בשנה שעברה. הסברנו לילדים שאין לנו אפשרות לצאת כל יום בהסעה פרטית. זה סיפור יקר מאוד. העמדנו בפניהם את הנתונים – או ארבע יציאות במהלך בין הזמנים בתחבורה ציבורית, או יציאה אחת בהסעה פרטית, ואולי עוד שתי יציאות רגליות לפארקים קרובים. הם בחרו ביציאה אחת בהסעה פרטית. היה מדהים. וכנראה נחזור על החוויה גם השנה. אומרת בכנות, יהיו ילדים שישכחו שהם עצמם העדיפו הסעה פרטית, יתחילו לדרוש אחרי יומיים טיול נוסף. אבל זה המקום להפגין סמכות הורית ולהזכיר להם שהם בחרו בפורמט הזה.

"בכלל, חושבת שכאשר מדברים על טיולים, חובה לתת את הדעת גם לדרכי ההגעה לאתרים ולאטרקציות. למשפחות עם רכב זה קל יותר. למשפחות ברוכות ילדים זה סיפור רציני ששווה התייחסות אליו ובדיקה מוקדמת: איך עושים את זה? בכמה אוטובוסים נצטרך לנסוע? האם נוכל לשלב רכבות? ואם כן, מה מצב העומס ברכבות שאנחנו מתכננים לנסוע בהן? אני יודעת שמקובל לבדוק רק את האתרים עצמם, אבל גם הדרך שווה בדיקה".

"היו שנים שהרגשתי קורבן שלמים אחרי כל בין הזמנים". זה הווידוי של טובה המיוחדת שמגדלת שני ילדים מיוחדים. "כמו כל עם ישראל תכננתי טיולים ויציאות לקצה הארץ, איבדתי שפיות בדרכים, בעומס. ושלא תנסי לעמוד בתורים עם שני ילדים מיוחדים שאחד מהם הוא על הספקטרום ולא מסוגל להתמודד עם רעש וצפיפות וחריגה מסדר היום הרגיל שלו, והאחרת היא ילדה שסובלת מבעיות קשב וריכוז, וישיבה באוטובוס יותר מרבע שעה היא סיוט בשבילה.

"בכל שנה הייתי חוזרת הביתה מהטיולים המשפחתיים עם דמעות בעיניים. הרגשתי אמא רעה, גם לילדים המיוחדים שלי, גם לילדים הרגילים. אי אפשר לומר שהיה להם כיף עם אמא מתוחה ומרוטת עצבים. רק אחרי שנים, בעזרת המטפלת המקסימה שלי, הגעתי למסקנה שגם הנפש של אמא היא פרמטר שצריך לחשוב עליו כשמתכננים טיול. מאז שינינו לגמרי מסלול. בעלי יוצא עם הגדולים. אני יוצאת עם הקטנים, ולאתרים פשוטים מאוד. הגינה מתחת לבית, למשל, היא אחד מהאתרים המבוקשים אצלנו. לפעמים אנחנו שוכרים מתנפחים או קליקרים או סרט – כל מיני פעילויות ששוברות שגרה ואפשר לעשות בבית.

"לפעמים אני משיגה מתנדבות שתשמורנה על הקטנים, גם על הילדים המיוחדים שלנו, ובעלי, אני והגדולים יוצאים לטיול לילי. לא כל האתרים פתוחים בלילה, אבל נסו לבקר בשמורות טבע עם פנסים ותגלו עולם חדש. הרעיון הוא: לא לשכוח את אמא. היא לא קורבן, והנפש שלה היא לא חלק מהמחיר שצריך לשלם כדי שהמשפחה תיהנה".

גלגל החמה

חיה שדמי, מנהלת מכון המראה למטפלות רגשיות, ממליצה להסתכל קדימה, לאופק לפנינו:

"לפני יציאה לדרך, כדאי להתמקד ביעד. ואני לא מתכוונת רק ליעד הגאוגרפי. לשאול את עצמנו מה המטרות החשובות שלפנינו. מזווית מבטי המטרות הן: שינוי, אוורור, תעסוקה ורכישת ערכים. ברגע שהמטרות עומדות מולנו, אנחנו ממוקדים בהן ומסוגלים לנצל את החופשה באופן מיטבי כדי להשיג אותן".

הגדרנו מטרות, כיצד נכון להתכונן?

"ראשית יציאה לדרך בתכנון מוקדם. על התכנון הטכני אדבר עוד מעט. אבל כעת מעוניינת לשים את האצבע על תכנון שמקורו בילדות המוקדמת של ההורה.

"לפעמים הורים נוטים לתכנן נופש משפחתי שיהלום את הצרכים שלהם, או שיענה על חלומות ילדותם, דברים שרצו ולא קיבלו בעבר. לא תמיד זה נכון ומתאים להווה.

"לפעמים אבא מתחזק חלום על אטרקציה ימית, למשל, פעילות שלא זכה לעשות עם חבריו. אבל הילדים שלו עדיין קטנים, רף הריגוש שלהם נמוך, והם לא זקוקים לאטרקציות כאלה ודומות להן כדי ליהנות ולהתרגש.

"לפעמים אמא חולמת לשחזר לילדים את הכיף שעשתה במחנות הסמינר, לא מביאה בחשבון שהיא אומנם הסתדרה לא רע בנסיעות ארוכות, אבל הילדים שלה סובלים בנסיעות ארוכות, והם פוחדים במקומות המוניים ולא מסוגלים לעמוד שעות בתור.

"כאשר מתכננים טיול או יציאה משפחתית, מוטב להביא בחשבון את כל הפרמטרים האלה. גיל הילד, האופי, המסוגלות הרגשית והנפשית, ועל בסיס הנתונים המצטברים, להחליט על היעד ועל הדרכים אליו. בשורה התחתונה, אם הילד לא ייהנה, גם ההורה לא יגשים חלום ילדות…"

מה עוד קיים תחת הכותרת 'תכנון מוקדם'?

"כל התכנון הטכני שהזכרתי קודם. לתכנן מראש את הזמנים, כך שיתאימו למשפחה וליום. רצוי לא לצאת בשעות החמות של היום. מומלץ לצאת בשעות המוקדמות מאוד או אחרי הצהריים לקראת ערב. להכין ציוד מגן משמש – כובעים, קרם הגנה ועוד. להקפיא בקבוקי שתייה, ועדיף שיהיו מלאים במים. הבקבוקים הקפואים יספקו לנו גם שתייה קרה במהלך הטיול כשהקרח יימס, וגם ישמרו על המזון שניקח איתנו. להתארגן מוקדם עם האוכל. לילה קודם לארוז פירות, חטיפים ואוכל קליל שקל לאכול בחוץ.

"במערך ההתארגנות לטיול ניתן ורצוי לשלב גם את הגדולים במשפחה. התכנון והארגון יספקו להם הנאה טרום הטיול. הם יכולים להיות אחראים גם על התוכניות של יום הטיול, להכין חידות, משחקים ועוד. כאשר הגדולים אחראים על העסקת הקטנים, זה מעניק להם תחושת אחריות וערך עצמי, וכך גם ביקור באטרקציה שמיועדת לקטנים מהנה אותם, שהרי הם היו שותפים בצוות ההיגוי של הטיול".

תכנון ותוכן הם רגליו של הנופש המשפחתי?

"ממש כך. דרך מדהימה שאני אוהבת לצעוד בה היא קייטנה ביתית. בוחרים נושא שמשלב ערכים חינוכיים, לימודיים, היסטוריים ועוד, כמו: ירושלים והמקומות הקדושים, כמו מידות, כמו אהבת הזולת ועוד. מחברים המנון משפחתי. כותבים תכנייה. כל תוכנית שתחומה בזמן הופכת להיות חוויה עוד לפני שהיא מתרחשת. הילדים הולכים לישון בידיעה שמחר צפויה להם חוויה. הסיכון היחיד הוא שהם עלולים לקום מוקדם מדי כדי להתחיל את 'מחר'…

כדאי לחלק תפקידים ואחריות. הם מאפשרים לילדים לבטא יכולות וכישורים. ובעיקר, לאלה שנמצאים רוב השנה יותר בצד.

"ילדים אוהבים מבצעים. אפשר לשלב אותם בקייטנה המשפחתית באופן טבעי. מבצע 'ויתור', 'ברכות' ועוד. לחלק אסימונים למצטיינים. בסוף החופש יתקיים יריד שבו תינתן הזדמנות לרכוש באסימונים פרסים שונים. מעבר לתעסוקה, מבצעים מאפשרים לנו ההורים להטמיע ערכים חשובים, לייצר עניין, התלהבות וסדר יום שנע סביב ערכים.

"כל הפעילות המשפחתית שמתקיימת בבית, מייצרת מסגרת נעימה ותומכת שממשיכה לעטוף את המשפחה גם כאשר יוצאים מהמסגרת ומהבית".

מי ומי ביוצאים?

"אפשר לנסוע עם המשפחה הגרעינית, אפשר לשלב בטיול עוד משפחה, מכרים או בני דודים. לא בקביעות, אבל מדי פעם. גם זה מעניק עניין חדש לכל יציאה. אפילו העמידה בפקקים מקבלת טעם אחר כשהיא נעשית לצד בן הדוד שלא ראינו הרבה זמן…

"כאשר מדובר בטיול של משפחה רב דורית, כדאי לשלב בין הנתיבים, לוודא שכל הבוגרים במשפחה שותפים לתכנון המוקדם, כי לכל ילד נשוי במשפחה יש צד נוסף, וגם הוא מנסה לארגן נופש משפחתי. מומלץ לוודא מראש שכולם יכולים להשתתף, אם מצד הלו"ז, אם מצד התוכן והאתרים השונים. תהליך ההתארגנות הוא חלק מהחוויה, והשיתוף הוא פרמטר משמעותי ליצירת אווירה והדדיות.

"ניתן לחלק תפקידים להכנת פיקניק או מנגל משפחתי. ניתן למנות את הגדולים על התוכניות לקטנים, כפי שהצעתי קודם. ניתן להחליט על יציאה עם הקטנים למקום מסוים, ואז בערב, אחרי שהקטנים יירדמו, לקיים ארוחת ערב מיוחדת למבוגרים במשפחה. ניתן לפצל בין הבנים והבנות במשפחה ולקבוע יום כיף נפרד לבנים שיתאים להם ויום כיף נפרד לבנות שיתאים להן.

"לא מעט דרכים מובילות לטיול המשפחתי. לוז ההצלחה נמצא בתכנון המוקדם ובניהול המאורע. ככל שאנחנו מובילים ולא נגררים, מתכננים ולא מופתעים מדברים – אפשר לעבור את בין הזמנים בכלל ואת הטיול בפרט כחוויה משפחתית, משחררת, מרגיעה ומטעינה כוח לזמן הבא".

גלגלי שיניים

אילו מילים וצלילים תשמחנה למחוק מהפלייליסט על גלגלים שלכן? זו השאלה הבאה שהפניתי לחברותיי הנחמדות. הן לא ברחו, לשמחתי.

"אממממא! הוא עשה לי! אבבבא! תגיד לה!" (רחלי)

"אני רעב!" (מיכל)

"אני צריכה להתפנות!" (טובה)

"משעמם לי!" (אסתר)

אני מגלגלת את סוגיית 'משעמם לי' לחיה שדמי.

"אימהות נוטות להילחץ מילד שמכריז שמשעמם לו, והן ממהרות להציע הצעות שאמורות לפתור את סוגיית השעמום. אבל בואו נבין ביחד: מי אחראי על השעמום של הילד? כשילד מתלונן שמשעמם לו, כדאי לשאוף אוויר ולהרגיל אותו לקבל אחריות לשעמום. אפשר להבין אותו, להכיל, להסכים שהפקק אכן מרגיז וחבל שהוא לא נגמר, ואז להעביר את הכדור אליו ולצפות שימצא דרכים מקוריות להתמודד עם השעמום.

"ילד שאינו יודע להתמודד עם השעמום עלול להפוך לילד (ואחר כך מבוגר…) תלותי, משועמם שמחפש ריגושים באופן תדיר. רק אחרי שהילד משתעמם, הוא לומד מה הוא אוהב לעשות, מה עושה לו טוב, מה חשוב לו. וכך הוא לומד למלא את הזמן. הרגל מעולה לחיים שנכון ושימושי לא רק בזמני עומס בכבישים.

"עוד נקודה שראוי לתת עליה את הדעת: לעיתים הילד מנדנד 'משעמם לי!' 'כולם נוסעים!' והאמירות הללו גוררות אותנו אחריו לטיולים ולאטרקציות שמלכתחילה לא התכוונו לצאת אליהן, ברצוננו לרצות את הילד המנדנד.

"חשוב להבין שמדובר בבור ללא תחתית. כאשר ילד מרגיש שסחיטה עוזרת, הוא לא מכיר טובה ולא מתמלא באמת. משהו תמיד מרגיש לו חסר. לכן, כאשר אנחנו מחליטים על יציאה לטיול, חובה לשים לב למניע. מדוע אנחנו עושים את זה? מה מניע אותנו קדימה? הדרך הנכונה יותר היא להוביל. לתכנן. להפתיע. לתת לילד תחושה שהוא אהוב ללא תנאי וללא צורך בסחיטה. הנתינה הזאת ממלאת את הילד, גורמת לו להעריך את ההורים שרוצים בטובתו, והוא לומד ליהנות ממה שהוא מקבל, ללא קשר למתרחש סביבו".

היעד: ללמד ילד ליהנות ללא תלות בסביבה.

"נכון. ניתן לשלב בטיולים עם ילדים גדולים מסלולים מורכבים, אטרקציות, אתגרי שטח ועוד, אבל כצעד ראשון, כדאי ללמד ילד ליהנות מהטבע. קודם כל, ליהנות מהנופים, מהמקומות החדשים שאנחנו זוכים להכיר, מעצם החוויה המשפחתית, מהיצירה והשותפות. כאשר ההנאה מתרכזת במקומות האלה, היא אינה מתפוגגת גם כאשר אנחנו 'לכודים' ברכב, בתוך פקק ארוך ומייגע. הנופים אינם נעלמים כאשר הרכב אינו זז. יש לנו אפשרות להפגין יצירתיות ושותפות כאשר אנחנו מתמודדים ביחד עם שאלת התעסוקה בזמן הנסיעות. אחר כך, כשנגיע ליעד, הפעם הגאוגרפי, נוכל ליהנות משיט, רכיבה על סוסים, ים, בריכה ועוד. אבל זה תמיד היעד המשני.

"ושוב, דיברנו על אטרקציות מיוחדות. כל בחירה באטרקציה חייבת להיות תואמת גיל, מצב משפחתי, אפשרויות כלכליות, ובהחלט תואמת הורים. חשוב לתת מקום גם לצרכים של ההורה. לא אלה שהיו לו כילד, אלא אלה שקיימים לו כיום.

"אם אמא מרגישה שאינה מסוגלת לצאת לטיול לילי ארוך בצפון אחרי יום שלם במשרד, חשוב לתת מקום למגבלותיה וצרכיה. זה מעניק ביטחון גם לילדים, שלכל צורך במשפחה יש מקום, ומלמד אותם לשים לב למה שקורה סביבם, להתחשב, להושיט יד. ככלל, כאשר הורה נותן מה שהוא יכול, ואינו מאולץ לסחוט מעצמו נתינה שאינו מסוגל לה כעת, הנתינה היא מכל הלב, והיא מהדהדת אצל הילדים ומלמדת גם אותם לתת מכל הלב".

גלגל הצלה

"אם את מדברת על התמודדות עם הדרכים עצמן", מיכל מציעה לי פרק נוסף לכתבה, "דברי גם על המראות בדרך. פעם היינו תקועים בפקק, ממש מול שלט חוצות שהבהב לעיני הילדים, שידר להם פרסומת צבעונית מדי על מופע מסוים. מאוד לא צנוע, בלשון המעטה. כמה שביקשתי מהילדים לא להסתכל וניסיתי להעסיק אותם במשחקים ובחידות, העיניים שלהם התמגנטו לפרסומת שוב ושוב. זה היה ניסיון שלא חשבתי לעמוד בו. תרתי משמע.

"התחלנו לדבר איתם על החיים מחוץ לעיר החרדית שלנו, מה קורה שם, כמה אנחנו עצובים שהם חיים ככה, רחוקים מתורה, ממצוות, מצניעות. מעז יצא מתוק, בסך הכל. ובסוף מצאנו את עצמנו מנהלים שיחה בוגרת ועמוקה מאוד גם עם הצעירים במשפחה. אבל זה ניסיון שצריך לחשוב עליו. העמידה בפקקים מזמינה את העיניים לפזול החוצה ולהתמקד בדברים שבחוץ. אם אלו פרסומות לא ראויות, אם אלה נוסעים ברכב הסמוך שאינם מתנהגים כהלכה. אי אפשר לעצום עיניים, לנמנם, בזמן שהילדים שלנו חשופים לכל זה".

"אני זוכרת שפעם נסענו לטיול מסוים", משחזרת אסתר. "נתקענו בפקק, כמובן. בן הארבע שלי נעץ עיניים בחלון, היה מרותק לכלב שישב במכונית לידנו ושרבב ראש מחוץ לחלון. ריתקה אותו הלשון המזילה ריר של הכלב. הוא לא מכיר דברים כאלה. זאת הייתה הזדמנות נהדרת לדבר על משפחות שבוחרות לגדל כלבים, ואיזה כיף לנו שאנחנו מגדלים ילדים. ולא רק כי הם לא מזילים ריר…

"אבל איפה הימים שבהם יכולתי לנמנם בנסיעות? להתעורר רק כשהגעתי ליעד? בנסיעות עם ילדים צריך להיות כל הזמן עם רגל על ה'ברקס', יד על ההילוכים. לשים לב לדברים שהם שמים לב אליהם. להתייחס. להוליך קדימה. לעצור. לא רק במובן הטכני של הנסיעה. גם ובעיקר במישור הערכי".

גם חיה שדמי נדרשת למוקשים בדרך, אלה שמחכים לנו דווקא ביעד.

"לפעמים המשפחה יוצאת לטיול בהתלהבות ובחשק, אבל כאשר מגיעים למקום, מגלים שהאתר אינו מתאים לגיל הילדים או אינו מתאים לרוח המשפחה. הילדים מתוסכלים, חלק מהם אף פורצים בבכי, וכל המאמץ עלול לרדת לטמיון.

"גם כאן תכנון מוקדם יכול למנוע את עוגמת הנפש. מומלץ לברר מראש על המקום, על אופיו ועל התאמה שלו לגיל. לשמוע מבעלי ניסיון שהיו בו על תקלות שעלולות לצוץ במקום עצמו או בדרך אליו. אם המקום קרוב, אפשר אפילו לקפוץ אליו קודם, רק אבא ואמא. כך מונעים אירועים שעלולים להעכיר את האווירה. את רוב המוקשים ניתן לנטרל בעזרת ידיעה מוקדמת.

"אבל בהנחה שצץ מולנו מוקש לא צפוי – אולי האתר שנסענו אליו במשך שעות סגור? אולי הוא עמוס, אף שביררנו ושמענו אחרת? בשביל מקרים כאלה ואחרים, כדאי להכין תוכנית מגירה – יעד חדש וקרוב. אפילו פארק סמוך, ללא אטרקציות, ישרת אותנו היטב. כדאי להביא אביזרים מתאימים לתוכנית מהנה שתהפוך את הלימון ללימונדה. לדוגמה, להכריז על משחקי חברה קבוצתיים שבהם גם אבא ואמא משתתפים. לארוז מראש כדורים ומשחקים אחרים המיועדים לשטח. אפשר לשלב בניית ערסלים בפארק הסמוך, או אוהלים משמיכות שהבאנו מהבית.

"כל תוכנית מגירה מלמדת ילדים להתמודד עם אכזבה ותסכול ולמנף אותם להתקדמות וגדילה. אחרי שמקשיבים ומכילים את האכזבה והתסכול, מחפשים ביחד רעיונות יצירתיים שיהפכו את היעד שלא תכננו מראש לטיול מושלם.

"העיקר הוא לעשות כמיטב יכולתנו להתאים ולתת למשפחה חוויה מאחדת ומהנה, ובו זמנית לזכור שהצרכים רבים ומגוונים, ולכן תמיד עלול להיות מישהו (או יותר) שלא ירגיש בנוח בתוכנית, שלא ייהנה מהנסיעות, שתהיה לו ביקורת על האטרקציה או המקום שאליו הגענו (או שלא הגענו…)"

ואז, כיצד נכון להגיב?

"נכון לתת מקום לחוויה הרגשית שלו, לא להיבהל, להבין, להכיל ולזרום הלאה. ועוד טיפ אחרון וחשוב: להקפיד על משוב עצמי בסוף כל אירוע / טיול / נופש. אחרי התאוששות לשבת ולרשום לעצמנו תובנות ומסקנות – מה עבד טוב, מה למדנו לגבי התוכניות והזמנים, איך נכון לחלק תפקידים בפעם הבאה, האם כמויות האוכל והשתייה הספיקו, האם הן התאימו לשטח.

"אחרי שנרשום הכל, נשים את הרשימה במקום נגיש כדי שנפגוש אותה שוב, ב'בין הזמנים' הבא. היא תעזור לנו ללמוד מטעויות ולתכנן באופן מיטבי את היציאות הבאות". ]

אם לסבתא היו גלגלים

בימים עברו לסבתא לא היו גלגלים, ורק המעושרים שבעם החזיקו רישיון נהיגה. הרבה ימים עברו מאז, ולא מזמן זכתה ישראל בתואר המפוקפק 'אחת מהמדינות הפקוקות בעולם'. המדד הבין-לאומי TomTom מודד את מצב התחבורה האוניברסלי בפילוח לפי ערים וארצות, והוא הודיע לאחרונה שתל אביב היא העיר השש עשרה הפקוקה בעולם.

גם ירושלים, עיר הקודש, מופיעה ברשימה השחורה. במקום העשרים ושבע. הרבה לפני ערים בין-לאומיות כמו ניו יורק, פריז, לונדון וקהיר.

לפי המדד, הנהגים בתל אביב בזבזו בשנת 2021 למניינם כמעט ששת אלפים דקות בפקקים, ובשפה אופטימית יותר: כמעט מאה שעות שנתיות הלכו על המתנה לתנועה שתזוז סוף סוף.

בירושלים, לשם השוואה, הנהגים הקדישו להמתנה 'רק' כשמונים ושבע שעות.

עיר שלא כדאי להתקרב אליה היא איסטנבול, העיר הפקוקה בעולם. שם מחכה הנהג המתוסכל מאה ארבעים ושתיים שעות בשנה, בציפייה שהתנועה תתקדם.

מזמור לתודה על החיים בישראל. רחוקים מאיסטנבול ו… מסין. שם התקיים בשנת 2010 למניינם פקק התנועה הארוך ביותר בהיסטוריה. בעקבות עבודות בכביש המוביל לבייג'ינג נוצר פקק תנועה של מאה קילומטרים. אנשים נתקעו בפקק במשך שנים עשר יום. עכשיו תעזו להתלונן על פקק של שעה בכבישי ישראל…

להמציא את הגלגל

אלישבע פישר, בעלת אולפן הפקות סאונד, קריינות ופסי קול לעסקים ולמדיה, מעניקה לנו אוצר – רעיונות וטיפים בשפע, שכדאי לקחת לדרך. לשמחתנו, היא מפרגנת לנו את גרסת הגלגלים שלה – ריאיון שאפשר לגזור מהעיתון ולארוז בכל תרמיל:

"בשנים האחרונות, בעקבות הניסיון שצברתי בהפקות שירים ובקריינות, גיליתי שאפשר, ודי פשוט, לקחת מיומנות שנראית פחות זמינה לכאורה, ולהפוך אותה לחוויה מעצימה במיוחד לכל המשפחה. זה נכון לגבי מיומנויות נוספות, אבל אני אדבר (די מובן למה…) על אולפן הקלטות ביתי אטרקטיבי.

"כן, גם אתם יכולים להפיק פסקול (כמעט) מקצועי בביצוע של כל המשפחה, וזה יכול לקרות בבית שלכם או… בדרך אליו".

איך עושים את זה?

הנה, צעד אחרי צעד בדרך לפסקול שלכם:

א. בחירת סיפור

בחרו סיפור או ספר שכל המשפחה מכירה ואוהבת. הקפידו לבחור סיפור שיש בו הרבה דמויות והרבה תפקידים.

ב. תפקידים

חלקו את התפקידים בין המשתתפים בנימה מפרגנת, טובה ומלהיבה. לדוגמה: 'נתי שלנו יהיה יוסי כי הוא בוגר וחכם כמוהו. את מיכלי בת השש תציג רבקי, כי גם היא בת שש. ומי יציג את אלחנן בן השנתיים? רחלי, השחקנית המוצלחת שלנו! היא תחקה נהדר קול תינוקי!'

בן המשפחה שבורך בקול הבוגר והרהוט ביותר יהיה הקריין. השחקנים: כ-ו-ל-ם!

ג. אימונים

התאמנו על הסיפור ביחד. הקשיבו זה לזה. תקנו זה את זה (בנעימות) ודמיינו בצוותא מה אתם רוצים לשמוע בסופו של תהליך.

ד. קולות רקע

אם יש ילד/ה שיודע/ת לתפעל אורגנית או כלי נגינה אחר – זה יהיה נהדר. אם אין כלי נגינה בבית, גם כפות מטבח וסירים באים בחשבון. אם האולפן שלכם הוא על גלגלים, בחרו כלי נגינה שאפשר לנייד בקלות ואינם תופסים מקום ברכב או באוטובוס.

תכננו ביחד מתי תשתלב בסיפור מוזיקה סוערת או מלנכולית, מותחת או שמחה. מוזיקה היא כלי מעולה ליצירת רגש. שווה להשקיע באפקטים מעניינים.

לדוגמה: אם יש בסיפור קטע שבו יוסי מצחצח שיניים לפני שהוא הולך לישון – הכינו מראש מברשת שיניים וספל מים להקלטת קולות צחצוח ופכפוך מים. דוגמה נוספת: אם הסיפור מתאר כיצד הילדים בירכו נפלא ברכת המזון ואחר כך אספו משחקים בזריזות, התאמנו מראש על קטע קצר בברכה שאין בו שם השם כמובן, שאותו תדקלמו ביחד. אחר כך התאמנו על קולות גרירה ואיסוף משחקים, בדגש על רשרוש ודפיקה וקרקוש הקופסה המתמלאת. אם במהלך האימונים הילדים יסדרו את הבית, הרווח כולו שלכם, הורים.

ה. ששש… מקליטים

בהקלטה ביתית אנחנו שואפים לסאונד נקי במידת האפשר. לכן כשמקליטים בבית, כדאי להתרחק מקירות, חלונות, מראות ושאר אביזרים רפלקטיביים (מחזירי צליל / הדהוד).

אפשר להקליט מול ארון בגדים. הוא יכול לשמש אותנו כמסך אקוסטי. בד וספוג סופגים הרבה מההדהוד, וכך מתקבלת הקלטה 'יבשה' יחסית שתבודד מעט את הסאונד ותישמע נקייה יותר.

אם אתם רוצים להשקיע, שלחו את ההקלטה הביתית לעריכת סאונד. בעלת האולפן תוסיף מוזיקה, אפקטים, קולות רקע ואווירה. תקבלו פסקול שיישמע כאילו הקלטתם אותו באולפן מקצועי.

ו. תנוחות הקלטה

בעזרת מיקרופון דינמי פשוט שנמצא כמעט בכל בית ומחובר למכשיר קריוקי, אתם יכולים להפיק תוצרים חמודים מאוד. אם אין לכם מכשיר קריוקי בבית, אפשר להקליט בנגן פשוט. זה גם הפתרון למקרה שהחלטתם להקליט בדרך.

שימו לב, יש לשיר קרוב יחסית למקור ההקלטה. אך זהירות! לא קרוב מדי, שלא ישמעו בפסקול כל נשימה ונשיפה וכל אות בולטת.

ז. שיר סיום – אופציונלי

כדאי לחשוב על שיר מוכר שכולם יוכלו לשיר ביחד, ושיתאים לקונספט של הסיפור, כמובן. אם קיימים במשפחה מוכשרים בנגינה, בכתיבה ובחריזה, אתגרו אותם בשלב הבא: לבחור מנגינה קליטה, לחבר טקסט חמוד ומביע מסר, לשכפל את מילות השיר לכל מי שאמור לשיר.

ואז מגיע תורכם: לחלק תפקידי סולנים לכל ילד, בהתחשבות בגיל ובאופי. אם אחד הילדים לא מצליח לשיר בית מסוים, אל תתעקשו, שחררו אותו לשיר משהו אחר, בחרו סולן חדש. בפזמונים החוזרים כדאי לקבוע מקהלות של כמה ילדים ביחד. הכי חשוב, להקפיד על קצב אחיד וחיתוך זהה של המילים.

כאשר אתם מתאמנים, הפעילו ברקע את השיר המקורי בפול ווליום, ו—קדימה, התחילו ללמוד את השיר. כולם ביחד! ככל שמתקדמים בלימוד השיר, מחלישים את העוצמה של השיר המקורי, עד להשתקתו המוחלטת. כך תוכלו לוודא שהציבור קלט את השיר החדש ולא את השיר המקורי…

טיפים:

הצטיידו מראש בשקים מלאים בסבלנות!

זכרו שגם בהקלטות אולפן אמיתיות אף אחד אינו מצליח לבצע סיפור מלא בשלמות, בטייק אחד מתחילה ועד סוף. תמיד מנסים ומנסים, ושוב מתחילים, ושוב מנסים, עד להקלטת כל הסיפור בשלמות. העיקר, אל ייאוש. ניתן לחלק את הסיפור לכמה פרקים, ולבצע כל פרק בהקלטה נפרדת.

ואיך מתרגמים את האולפן הביתי לחוויה על גלגלים?

אפשר להתאמן על הסיפור יום לפני הנסיעה, ואז בנסיעה עצמה להקליט. ההקלטה אומנם תהיה פחות איכותית, אך אין ספק שהיא תעסיק את כל המשפחה בזמן הפקקים.

אפשר להתאמן על הסיפור יומיים לפני הנסיעה, להקליט יום לפניה, ואז ט-דא-דאם, לחשוף את הפסקול רק בזמן הנסיעה. שקט מובטח! (עד לרגע שבו כולם יצחקו…)

ואפשר להתאמן על הסיפור בזמן הנסיעה. כן, כן. לבצע את כל מה שנכתב לעיל כשתקועים בפקק ולקבוע מראש שההקלטה תתבצע למחרת, אחרי שנתאושש.

אנחנו נהנים מאולפן ביתי בכל נסיעה. בוחרים סיפור או ספר שאותו אנחנו מביימים בנסיעה. כולם משתתפים. גם הבוגרים במשפחה. הדמיון מתחיל להשתולל, ואת הצחוק המתגלגל שם באמת שווה להקליט…

על גלגלים

אלישבע פישר הנדיבה מפרגנת לנו עוד רעיונות לפעילויות שאפשר לשחק בדרך.

"מציעה לבדוק לפני הנסיעה שהמיקרופון בהסעה תקין. מיקרופון יכול לייצר אווירה והמון קסם".

כן לא שחור לבן

המשחק הידוע בגרסה מוזיקלית. גייסו למשחק את הבנים שלמדו טעמי המקרא. הם ישאלו או ישיבו בנימה מתנגנת. גם הבנות יכולות לשיר, כמובן. בהישענות על לחן ידוע, או לחן שהוא פרי המצאתן.

לא קרה באמת

שניים מהבוגרים במשפחה מקבלים נושא מסוים, והם צריכים להמציא, ב'לייב', סיפור בדיוני שיתאים לנושא.

מה מתחיל ב-?

כולם מסתכלים בחלון, וכל אחד בוחר פריט מסוים ומתאר אותו, בתורו. לדוגמה: 'אני רואה משהו שמתחיל באות ע', הוא לא מוצק ולא נוזל, והוא מרחף באוויר'. על הדרך, תרתי משמע, זה משחק שמציע פיתוח מיומנות שפתית מעולה. כמובן, בשלב מסוים הליצנים של המשפחה יתחילו לזרוק שטויות, וילך שמח…

מה ממשיך ב-?

בוחרים קטגוריה, ואז על פי תור מייצרים שרשרת מילים. הראשון אומר מילה שמתאימה לקטגוריה. לדוגמה: אם הקטגוריה היא 'ערים ויישובים', הוא אומר: 'מירון' (אם היעד המשפחתי הוא מירון זאת לא חכמה גדולה, אבל נוותר לו :)). הבא אחריו צריך למצוא מילה שמתחילה באות נ' כי זו האות שבה מסתיימת המילה 'מירון'. הוא אומר 'נשר', ולכן הבא אחריו אומר 'רמלה' וכן הלאה.

אחרי שממצים, או כאשר מגיעים למבוי סתום, אפשר לעבור לקטגוריה הבאה. להורדת רמת הקושי וכדי שגם הקטנים במשפחה יוכלו להשתתף, אפשר לשחק בלי הגבלה לקטגוריה כזאת או אחרת.

סיפור מגומגםגם

מחלקים את המשפחה לצמדים, וכל צמד צריך להציג דיאלוג שמספר סיפור מסוים לכל המשפחה. הכלל: לחזור על כל מילה פעמיים. זה נשמע בערך כך:

-'יום יום אחד אחד הלכתי הלכתי למכולת למכולת ופגשתי ופגשתי שם שם את את ברוך ברוך הענק הענק'.

-'מה מה באמת באמת? איך איך הוא הוא יודע יודע כבר כבר ללכת ללכת לקנות לקנות לבד לבד?'

החזרתיות יכולה להתבטא גם במשפטים שלמים כפולים, אבל היא חייבת להדהד גם את ההמהומים והכחכוחים. לדוגמה: 'יום אחד הלכתי אהמ לכוילל אי אי אי לא תאמינו, יום אחד הלכתי אהמ לכוילל אי אי אי לא תאמינו'.

זה השלב שנחרות צחוק מצטרפות למקהלה…

חבילה עוברת

הכללים הם אותם כללים של המשחק המוכר, אבל בהכנת החבילה יש להתחשב במקום שבו נשחק. להכין מלא חידות מצחיקות או משימות שמתאימות לנסיעה ולשהייה בתוך מרחב סגור על גלגלים. וכמובן, בתוך החבילה לשים פרס שישמח את כולם (אל תלכו על צפצפות, למשל. הנהג לא יברך אתכם).

מחזמר

כל אחד מהנוסעים תורם משפט או קטע עד שנוצר סיפור. מראש בוחרים לחן או מנגינה מוכרים, ואיתה מזמרים את המשפטים המומצאים.

מי ישיר לנו סולו

בוחרים מילה מסוימת. לדוגמה 'תורה'. הראשון שפוצח בשיר שמופיעה בו המילה 'תורה' מקבל פרס באדיבות 'הכל בשקל' או נקודה, תלוי בתקציב המשפחתי. כדאי לאתגר את הילדים הגדולים במילים שכיחות פחות.

קשת של מכוניות

כל אחד מבני המשפחה מקבל דף ממו בצבע שונה. בשלב הבא: יש לספור בכביש את כל הרכבים העוברים או עומדים לידנו שצבועים באותו צבע.

את הגדולים יותר אפשר לאתגר בסוגי רכבים. לדוגמה: לראות מי מוצא הכי הרבה טויוטות בפקק, או מאזדות. ואולי אפילו לימוזינות.

ארץ עיר

המשחק המוכר, הפעם בעל פה. שמות בנים. שמות בנות. שמות בעלי חיים. סוגי מאכלים. בעלי מקצוע ועוד. נסו לגוון בקטגוריות השונות (לא לשכוח להתחשב בקטנים).

חם קר

מחביאים פרס במקום כלשהו בהסעה ובוחרים ילד שיחפש אותו. במקום לצרוח 'חם קרר' על פי הקרבה שלו לפרס, מחליטים מראש על שיר משותף שאותו שרים בטון חלש, כשהוא מתרחק ממקום המסתור, או בטון חזק, כשהוא מתקרב אליו.

לבצע רק כשהרכב עומד בפקק. ורק אם עצביו של הנהג עמידים למחבואים ושירה סוערת.

משחק השקט

כשכבר נמאס מהכל, וכולם רק רוצים להגיע לאתר או לצימר, ולאכול, ולפרוק חבילות, ולהחליף גרדרובה לכל מי שהקיא –

פשוט שקטטטט.

מי שמדבר ראשון – נפסל.

לא משנה באיזה משחק תבחרו, אל תוותרו על אווירה טובה. היא האחראית לחוויה ולזיכרונות שילכו אתכם הלאה, גם אחרי שהחופש ייגמר".