עטרה ליושנה

מגזרת הגיוס ועד למהפכה התורנית בציבור האברכים הספרדי: הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפרני בשיחה מסעירה על אתגרי השעה | "בחורי הישיבות מחויבים לחוקים שייקבעו על ידי גדולי התורה בלבד", אומר ל'משפחה' הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפרני שליט"א, ראש ישיבת 'שפתי חיים' שחיבר עשרות ספרים ועומד בנשיאות עשרות קהילות אברכים ספרדים | הוא מציג את נקודת מבטו על גזרת הגיוס ועל מעמד בני הישיבות, וחושף מה עומד מאחורי המהפכה שהובילה להקמת עשרות קהילות ומוסדות ספרדיים ברחבי הארץ

אנחנו נמצאים בתקופה קשה, בין הקשות ביותר שידע העם היהודי בעשרות השנים האחרונות. בעיצומה של מלחמה ממושכת שהיא חלק מחבלי משיח.
"ידועים דברי הגמרא על התקופה הזו – 'מה יעשה אדם ויינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים'. עסק התורה הוא ההתגייסות שלנו למערכה. עכשיו רוצים לקחת מאיתנו את הזכות לעסוק בתורה ובכך לשמוט את המגן מחבלו של משיח".
את הדברים הללו, שמלווים בסערת רוחות גדולה, אומר ל'משפחה' הגאון רבי שלמה ידידיה זעפרני, מראשי תנועת 'מרביצי' הוותיקה, גאב"ד 'עמלי תורה'. הרב זעפרני הוא מחברם של עשרות ספרים, בכל מקצועות התורה. הוא מכהן כראש כולל 'כתר תורה' ועומד בנשיאות עשרות קהילות אברכים ספרדים שהוקמו בשנים האחרונות ברחבי הארץ, לצד רשת תלמודי התורה 'עמלי התורה' ורשת 'בית יעקב החדש' לבנות, הפועלים בנשיאותו ובהכוונתו.

'ישיבות כמו שגרירות'
"את ההגדרה המדויקת ביותר למצב הנוכחי העניק כבר לפני שנות דור מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, הרב מפוניבז'. הוא השווה את עולם התורה לשגרירות. על פי החוק הבין־לאומי האזרחים כולם מחויבים לחוקי המדינה שבה הם גרים, מלבד עובדי השגרירות. הם מחויבים לחוקים של המדינה ששלחה אותם.

המהפכן הראשון. עם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

"כך בדיוק מתנהל עולם הישיבות. תלמידיו אינם כפופים לכללים שמחייבים כל אזרח, אלא אך ורק לחוקי התורה הקדושה, בבחינת 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'. גם אם יש רצון ואפילו הכרח מבחינה חוקית לגייס את כולם, בחורי הישיבות מחויבים לחוקים אחרים. הם חיים ב'שגרירות' של העולמות העליונים. רק גדולי התורה הם אלו שיקבעו את החוקים ב'שגרירות', וממילא כל חוק שלא מקובל על גדולי ישראל לא חל על בחורי הישיבות. גדולי ישראל הם בעלי הסמכות היחידים שיכולים לקבוע איך ייראה עולם התורה. לאף אחד חוץ מהם אסור לגעת בנקודה אחת בתוך האטמוספרה הרוחנית שנקראת 'ישיבה'.
"כמו שאף אחד לא יהין להציע לרופא איך לערוך ניתוח, אין לאף פוליטיקאי או מפקד לקבוע דברים לבן תורה שמגויס לחילו של הקב"ה".
הגרש"י זעפרני לא מוכן להתפשר ולוותר אף לא על בחור אחד. "כששמעתי את פסיקת בג"ץ המבטלת לחלוטין את הפטור ההיסטורי שניתן לבחורי הישיבות, נזכרתי בהפטרה שקראנו בשבת שהייתה קודם לכן: 'לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי'. זו האמונה שלנו. חלק גדול מאלו שמלמדים קטגוריה על תלמידי חכמים אוהבים להביא את מלחמותיו של דוד המלך כהוכחה לכך שמלחמות הן מצווה. אבל משום מה הם מתעלמים מדברי הגמרא על הפסוק בתהילים 'עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים': 'מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? השערים המצוינים בהלכה של עיר הקודש ירושלים'.
"אם כן, בני התורה שהם שבט לוי אינם רק שותפים במשא הנטל אלא הם המעמידים של הנטל", מרים הגרש"י זעפרני את קולו. "רבנו בעל 'אור החיים' הקדוש כותב על הפסוק 'כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה' שהנבואה הזו היא על ביאת המשיח. ומשה רבנו, הגואל הראשון, שנשמתו כוללת את נשמתו של דוד המלך, מלך המשיח, התנבא על הגאולה ואמר שהגואל האחרון לא ירצה לגאול עם של בטלנים מתורה. ולכן, אם תהיה תורה בעם ישראל יתקיים בנו 'כיבס ביין לבושו' – אין יין אלא תורה, אבל אם חלילה לא תהיה מספיק תורה אזי יתקיים חלקו השני של הפסוק, 'ובדם ענבים סותה', שתהיה שפיכות דמים רח"ל.
"הדברים ברורים: מי שמתנכל ללומדי תורה ורוצה לגייס אותם, מביא עלינו שפיכות דמים של שונאי ישראל.
"ואם זו אמונתנו, אזי כמו שחייל לא יכול לערוק מהמערכה – גם אנחנו, בני שבט לוי, יודעים נאמנה שזו המלחמה שלנו, ואסור לנו לעזוב אותה. לא רק למעננו אלא למען כלל ישראל".

הטעות של בן גוריון
לדעת הרב, איך צריכים לפעול במצב שנוצר?
"לפני הכל צריכים להקדים תפילה ולבקש מהקב"ה שיפר עצת אויבינו מבית ומחוץ. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. יש אויבים גלויים, כמו חמאס וחיזבללה, אבל יש גם אויבים נסתרים, שמסוכנים לא פחות.

ערך את כתבי ה'אור לציון'. עם מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול

"אויב נסתר שהכרנו היה לבן הארמי. הוא ביקש לעקור את הכל, כפי שקראנו בהגדה של פסח. הוא מחבק את יעקב, פונה אליו בידידות 'הגידה לי מה משכורתך'. הוא לובש מסכה של סבא טוב, של לבן, אבל בפנים הכל שחור משחור.
"גם גזרת הגיוס שיוצאת מתוך אלו שרוצים לקעקע את יסוד קיומנו ולעקור את הכל, באה במסווה של לבן, של רצון לדאוג לציבור החרדי, שיהיה משכיל, שישתלב במדינה ובשוק העבודה. אך בשורש הם רוצים לפגוע בנפשות, ולכן צריכים לצאת למלחמה עימם, כמו שיצאו החשמונאים נגד היוונים, אבל בעיקר נגד המתייוונים.
"הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל היה אומר שמתייוונים הם מושג חדש בגלות. לא היו לנו 'מתמצרים' או 'מתפרסים'. זה קרה רק בזמן מלכות יוון, בעת שנמסרו הזדים, הכופרים בתורה שבעל פה, ביד עוסקי התורה. זו המלחמה שלנו גם היום. המלחמה קשה, אבל אנחנו מלאים בתקווה שכמו שלא נותר זכר מכל המלכויות שזדו עלינו, כך הקב"ה יצילנו מידם גם היום.
"באשר למה שצריך לעשות בפועל", מוסיף הרב, "אינני יודע לקבוע. אם גדולי הדור יאמרו ללכת להפגנות או יקראו לקיים עצרות מחאה, נעשה זאת. אם הפעילות תהיה בצורה דיפלומטית אנחנו נשב בשקט. אך יהיה מה שיהיה – לא נמכור את התורה הקדושה ולא נסכים ששום בחור ישיבה יתגייס לצבא, בשום פנים ואופן, בהתאם להוראתם של גדולי הדור".
הגרש"י שליט"א מזכיר את המשל המפורסם של השועל והדגים, שאותו סיפר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה. במשל הזה רבי עקיבא מלמד שהתורה היא כמים עבור הדגים. לא לחם, שאפשר לחיות בלעדיו יום או יומיים, אלא כמו מים לדגים, שהם החיים עצמם. כל יציאה מהמים היא מוות, אין לנו שיור רק התורה הזו.
"אנחנו לא יכולים לסחור בתורה, 'למכור' את בני הישיבות או אפילו את אלו שלומדים למחצה, תמורת נזיד עדשים של תקציבים. אי אפשר לדחות נפש מפני נפש, ואפילו לא להסכים לגיוס של הקבוצה שלא נמצאת בבית המדרש תדיר כדי להציל את האחרים. כל מי שמקבל עליו עול תורה, אפילו לכמה שעות ביום, מעבירים ממנו עול מלכות, שהוא עול הגיוס. אין לכאורה הסבר הגיוני לריצת האמוק של השמאל ובית המשפט לגייס את בחורי הישיבות, דבר שלא היה מאז הקמת המדינה".
הרב זעפרני מזכיר אנקדוטה שסיפר ח"כ הרב שלמה לורנץ ז"ל, מראשי 'אגודת ישראל', אחרי שביקר את ראש הממשלה הראשון של המדינה, בן גוריון.
"שאלתי אותו", העיד לורנץ, "האם יש משהו שעשה כראש ממשלה והוא מתחרט עליו?"
בן גוריון חשב מספר רגעים. "אני חושב שלא טעיתי בשום דבר, מלבד הפטור שהענקתי לבחורי ישיבות. לא יודע איך קרה שאפשרתי זאת".
"כעת אתה מודע לטעות, אבל אתה יודע מדוע אז חשבת אחרת?" שאל חבר הכנסת החרדי, והשיב בעצמו: "אז היית ראש ממשלה והלב שלך לא היה ברשותך, שהרי לב מלכים ושרים ביד השם. כעת אתה לא בתפקיד, וגילית את פרצופך האמיתי".
יש כאלו שמאשימים את נציגי הציבור החרדי במחדל הנורא.
"כאשר יונה הנביא רואה שהספינה הולכת לטבוע, הוא לא אומר שיש כאן הרבה גויים עובדי עבודה זרה והם חייבים מיתה, אלא: 'בשלי הסער הגדול הזה'. הוא יורד לירכתי הספינה ויודע שהקב"ה מדבר איתו, בשפה קשה אומנם, אבל מכוון אליו.
"אולי אפשר להאשים את הממשלה, אבל אנחנו יודעים נאמנה שהרבה דרכים למקום והרבה שלוחים לו. העובדה שהקב"ה מביא עלינו מציאות קשה וכאובה כזו, עם גזרות כאלו, מחייבת אותנו לעשות חשבון נפש, להתפלל שהקב"ה יעביר את רוע הגזרה, וכמובן לפעול בהתאם למה שיאמרו לנו גדולי ישראל".

מהפכה אישית
תולדות חייו של הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפרני הן פרק מרתק. סבו היה הגאון רבי שלמה זעפרני זצוק"ל, מגדולי רבני חלב שבסוריה, שעמד בראשות ישיבת 'דגל תורה' בעירו. גם אביו, הגאון רבי יצחק זעפרני זצ"ל, שנפטר לפני שנים ספורות, היה רב ומרביץ תורה ידוע, והוא הקים את כולל 'כתר תורה' שבבית וגן.

הבית לבני התורה הספרדים. בכנס היסוד של איגוד קהילות עמלי תורה צילום: אלחנן קוטלר

בנעוריו למד ב'יישוב החדש', אצל הגאון רבי יהודה קולדצקי זצ"ל, תלמידו של הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל. במקביל קנה תורה אצל הגאון רבי משה טוויל זצ"ל, מגדולי רבני חלב, שגר בתל אביב באותן שנים. בהמשך עלה לישיבה גדולה ולמד ב'איתרי', שהייתה אז בראשות הגאון רבי מרדכי אליפנט זצ"ל, והיה מקורב גם לגאון רבי שמואל אוירבך זצ"ל.
בגיל עשרים הקים הרב את ביתו עם הרבנית רחל תחי', בתו של רבי עזרא הררי-רפול זצ"ל. מסדר הקידושין בחופתם היה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שלשיעוריו בתל אביב היה הרב זעפרני מגיע באופן קבוע.
הזוג הצעיר התגורר בשכונת בית וגן והרב החל ללמוד בכולל של ישיבת 'קול יעקב', שם ינק תורה ודעת מפי רבותיו – הגאון רבי יהודה עדס שליט"א והגאון רבי יצחק דז'ימיטרובסקי זצ"ל. במקביל היה מקורב מאוד גם לגאון רבי עזריאל אוירבך שליט"א, מרבני השכונה.
תקופה קצרה לאחר נישואיו החל הרב לשאת ולתת לפני מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. היה זה בתקופה שבה כתב בעל ה'אור לציון' את ספריו, ובהמשך אף השתתף האברך, שהפך לחביבו של ראש הישיבה, במלאכת עריכת הכרכים הבאים של 'אור לציון'.
הפצת מעיינותיו של הגאון רבי שלמה ידידיה זעפרני מחוץ לגבולותיה של בית וגן והציבור החרדי החלה בשנת תשל"ה, כשהיה בן עשרים ואחת שנים בלבד. זה החל באירוע טרגי של הלוויית ספרי תורה שהוצתו בבית כנסת בקריית יובל. ראש ישיבת 'פורת יוסף' הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל זעק במעמד הלוויה, שבו השתתפו הגאון רבי עובדיה יוסף והגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל: "כיצד ניתן לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה, אם אנחנו לא עשינו מספיק בעבורם!"
באותו מעמד קיבל הגרש"י זעפרני על עצמו ללכת באופן קבוע להרביץ תורה בקרב תושבי שכונת קריית יובל, שהייתה אז שכונה בעלת צביון חילוני-מסורתי מובהק.
שנים רבות הוא הגיע לשכונה מדי שבת למסור שיעורי תורה קבועים. אחרי עשר שנים נקרא לכהן כרב קהילת 'אוהל משה' בשכונת הר נוף, שהוקמה אז, ועקר לשם. חלק מתלמידיו מקריית יובל שהתקרבו בזכותו לשמירת תורה ומצוות, נטלו חלק פעיל בקהילה החדשה.
במקביל לפעילותו בהר נוף, ולאחר תקופה קצרה שבה כיהן כר"מ בישיבת 'פורת יוסף', החל רבי שלמה ידידיה ללמד בשעות אחר הצהריים בישיבת 'תפארת שרגא', העמיד תלמידים רבים והסמיך להוראה מאות אברכים. באותה תקופה החל ללמוד דיינות בכולל 'כתר תורה', שפתח אביו בשכונת בית וגן ועמד בראשותו. הרב לומד בו גם כיום בשעות לפני הצהריים.
במסגרת לימודי הדיינות עמד בקשר קרוב עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל וגדולי הרבנים והדיינים. בשנת תשס"ד נשלח על ידי הגרי"ש אלישיב לצרפת, כדי לשמש כדיין בבית הדין של הרב הראשי לצרפת הגאון רבי יוסף סיטרוק זצ"ל לצד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א. בין לבין הספיק להקים בהר נוף את ישיבת 'שפתי חיים'.

קהילות שהצמיחו מוסדות
לשיאה הגיעה הפעילות הציבורית החינוכית שלו לפני כשמונה שנים, אז הוקמה לראשונה התאגדות קהילות אברכים בני תורה ברחבי ירושלים בנשיאותו, בשם 'איגוד עמלי התורה'. עם השנים התווספו לאיגוד עוד עשרות קהילות ברחבי הארץ.

חזית משותפת. לצידם של גדולי הדור מרן הגר"ד לנדו, מרן הגרמ"ה הירש, הגרא"י הכהן קוק והגר"ד סגל שליט"א

הסנונית הראשונה שבישרה על המהפך החינוכי במוסדות שבנשיאות הגרש"י זעפרני, החלה בעת שהגאון רבי דוד אברהם שליט"א (ראש ישיבת 'בניין אב' וחתנו של הראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל) הקים את רשת תלמודי התורה 'מוסדי עולם' לציבור בני התורה הספרדים. הת"תים הוקמו עם הרב שלמה טוויל שליט"א ואברכים נוספים, שעברו מבית לבית להביא את הבשורה לבני התורה הצעירים. תלמודי התורה הללו היו עליית מדרגה בתחום פתיחת המוסדות לבני האברכים הספרדים, וככל שהתרחב הביקוש בכל רחבי הארץ נפתחו מוסדות נוספים על ידי הרב טוויל. מדובר ברשת שמונה כשבעים קהילות בכל רחבי הארץ, לצידן עשרה תלמודי תורה ועשרה בתי ספר יסודיים לבנות.
מדובר במהפכה שהחלה בקטן, מתחת לרדאר, קרמה עור וגידים ושינתה באופן דרמטי את צביון חייהם של בני התורה הספרדים: הקהילות הללו הוקמו על ידי אברכים שרובם ככולם למדו בישיבות אשכנזיות, בדומה לגרש"י זעפרני בעצמו. היה זה אך טבעי שהם ישלחו גם את ילדיהם למוסדות הללו. היו לילדיהם הסיכויים הטובים ביותר להתקבל לישיבות אשכנזיות, בשל צביון הבתים שמהם הם מגיעים, אבל הוריהם בחרו להקים בעבורם רשת חינוך ספרדית, שהולכת וצוברת תאוצה בכל הארץ.
כך, בבית וגן הירושלמית הקים הרב יהודה דיין עם קבוצת אברכים קהילה לתפארת, שהתחילה בקומץ אברכים שהתפללו בגן ילדים וכיום מונה יותר מ־250 משפחות וכוללת פעילות ענפה במעגל החיים היום יומי.
בשונה מהמוסדות הספרדיים שהוקמו בעבר, שכמעט תמיד ראשיהם שלחו את ילדיהם ללמוד במוסדות אשכנזיים ובכך נתנו לציבור, בלי משים, תחושה שהם עצמם לא מאמינים במוסדות שהקימו – האברכים מקהילות 'עמלי התורה' הקימו את המוסדות עבור ילדיהם שלהם. מסיבה זו ההורים המתדפקים על הדלתות עוברים ועדת סינון קפדנית, מחמירה הרבה יותר בהשוואה למוסדות אחרים. אברכי הקהילה רוצים בעבור ילדיהם את החברים הטובים ביותר.
"מאז ומתמיד היו תלמודי תורה ספרדיים", מדגיש הגרש"י זעפרני. "מרנן ורבנן הגאונים רבי עובדיה יוסף, רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הקימו את רשת החינוך 'מעיין החינוך התורני' למען משפחות ספרדיות מכל גווני הקשת. אנחנו מתמקדים עתה בבני תורה, כאלו שלפני שהיו להם המוסדות הללו שלחו את ילדיהם למוסדות אשכנזיים, ורק בעקבות הקמתם החלו לשלוח את ילדיהם למוסדות ספרדיים".
ללא ספק מדובר במהפכה של ממש שהיא גם פתרון לכתחילה לסוגיה הכואבת של האפליה ברישום למוסדות חינוך. "יש לי נכדים ונכדות שלומדים במוסדות הללו, בעוד הוריהם, ילדיי, למדו במוסדות אשכנזיים", מספר רבי שלמה ידידיה. "לפני שש שנים לא חלמתי שהילדים שלי יתרצו לכך, אבל כשהם ראו את המוסדות המפוארים שלנו, את הצביון המיוחד שנותן מענה גם לאלו שלא היו מוכנים לשלוח את הילדים למוסדות הספרדיים הקיימים, הם הצטרפו בכל הכוח".
הרב מספר כי נגע לו מאוד כאבם של האברכים שלא הצליחו להיכנס למוסדות האיכותיים, ובמיוחד של האברכים בשכונות המתחרדות, שלא היו מוסדות קרובים לביתם. "הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר התבקשתי על ידי הגאון רבי משה צדקה שליט"א לסייע לילד שלא התקבל לתלמוד תורה. כשהצעתי לראש הישיבה להכניס אותו למוסד אשכנזי, הוא אמר לי ש'בריא יותר לנפש של הילד לשלוח אותו למוסד ספרדי'".
הגרש"י זעפרני, שמחזיק בקשר אישי חם גם עם גדולי התורה הליטאים, מוסיף ומספר: "עד לפני עשרות שנים לא הכירו בכלל את גדולי התורה הספרדים. החברים של אבי זצ"ל, שלמד בישיבה אשכנזית, פנו אליו בזלזול ושאלו אותו: 'מי יש לכם, המהרי"ט אלגזי?' רק בעקבות פעילותו של מרן הגר"ע יוסף חל קצת מהפך בנושא.
"אני זוכר שמרן הגר"ע יוסף, כרבה של תל אביב, הגיע לדבר ב'יישוב החדש' שבה למדתי. הוא הזכיר בדבריו דברים שכתב הגר"א מווילנה ושאפילו ראש הישיבה שלי, שהיה תלמידו של רבי שמעון שקופ, לא הכיר. מאז אותה תקופה חל שינוי של ממש ביחסו של ראש הישיבה כלפי ספרדים. הוא התחיל לקבל יותר ספרדים לישיבה ואפילו היה אומר לי: 'אתה תהיה כמו חכם עובדיה'".

תחושה של רוממות
כיצד משנים את תפיסת העולם של בני התורה הספרדים מקצה לקצה?
"אני חושב שהקמת הקהילות העניקה לבני התורה הספרדים תחושה של רוממות. הם מרגישים שהקהילה נותנת להם תחושה של בית, והמוסדות הם התוצאה.

טוב שכן קרוב. עם ידידו ורעו הגאון רבי יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת 'קול יעקב'

"כמובן, אני לא רוצה לשלול אף מוסד אחר, ובמיוחד לא את המוסדות שהוקמו על ידי גדולי הדור הקודם ושתלמידיהם הקימו בתים מפוארים בישראל, בבחינת 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. ידוע ומפורסם שכאשר שאלו את מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול מדוע ברכותיו מתקיימות, הוא השיב בענוותנותו שזו תוצאה של הקמת רשת תלמודי התורה, כפי שאומרת הגמרא על הפסוק 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'. אפילו הקב"ה גוזר גזרה, הוא מבטלה.
"אבל בעוד שהמהפכה שלהם התמקדה בעיקר בציבור העממי, במטרה לקרבם לחיי תורה ומצוות, התנופה כעת היא דווקא בקרב בני התורה הספרדים. מבחינה מסוימת זה קל יותר, כיוון שלא מדובר במטרה לייצר יש מאין אלא יש מיש, אך לולא העבודה של מרן הגר"ע יוסף, ולמעלה בקודש מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייה, הגאון רבי יעקב עדס ועוד, ואחריהם ראשי ישיבת 'פורת יוסף' הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הגאון רבי יהודה צדקה והגאון רבי יהודה מועלם, שהניחו את התשתית לדור האברכים הספרדים – לא היה לנו חומר הגלם המשובח להקמת הקהילות המפוארות.
"לא גדלנו במאה שערים ולא בבני ברק", ממשיך הגרש"י. "הוריי התגוררו בתחילה בתל אביב, שם ראיתי את אבי זצ"ל עוסק בקירוב רחוקים. עם דודיו של רבי שלמה טוויל (המנהל בפועל של המוסדות) הוא פתח בתי כנסת וכולל אברכים בשכונת יד אליהו. הציבור שהם פעלו בתוכו לא היה ציבור של אברכים, אבל הקמת הכולל הקרינה על הסביבה כולה.
"אנחנו חייבים לבצר ולחזק קודם כל את ציבור האברכים, המשולים לשבט לוי, שעליו נאמר 'יורו משפטיך ליעקב'", מרים הגרש"י זעפרני את קולו. "יש בעם ישראל פירמידה. בראשה עומדים עיני העדה, הכוהנים המלמדים את העם תורה. כפי שכותב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל על כל מי ש'נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעה את השם והלך ישר כמו שעשהו'. וזאת לאפוקי משיטתו של קורח, שהיה 'הקומוניסט הראשון' כביכול, בכך שטען ש'כל העדה כולם קדושים'. כשמבצרים את ראש הפירמידה, הדבר מקרין על כל העם".
אברכים בני תורה ספרדים שואלים את עצמם מדוע לשנות מהקו שהיה נהוג בקרב בני התורה וראשי הישיבות הספרדים, שהעדיפו לאורך כל השנים את החינוך האשכנזי?
"אין ספק שלאורך כל עשרות השנים האחרונות היינו צריכים להישען על המוסדות האשכנזיים, כיוון שלא כל ההורים ששלחו את ילדיהם למוסדות הספרדיים שהיו באותה תקופה אכן היו בני תורה. אך ברוך השם הציבור הספרדי התפתח, לא רק בכמות אלא גם ובעיקר באיכות".
לדבריו, את החיזוק לדרכן קיבלו קהילות האברכים מנשיא מועצת חכמי התורה, מרן הגאון רבי שלום כהן זצ"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', שהיה חוזר תמיד על ביאור הפסוק 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם'. "כפי שאנחנו רואים את עצמנו, כך אנחנו מצטיירים בעיני הסובבים. אדם חייב גם להאמין בעצמו!"

חלוקים לשבטים, אבל מאוחדים
ומכאן הגעתם להקמת רשת בתי ספר יסודיים גם לבנות, דבר שלא היה מעולם.

שותף לדרך. עם הגאון רבי אברהם סלים שליט"א ראש ישיבת 'מאור התורה'

"התשובה מורכבת משלושה חלקים", משיב הגרש"י בנחת. "כולנו יודעים שאחת הבעיות הקשות בדורנו היא פגעי הטכנולוגיה. זהו ניסיון קשה, שמוכיח לנו שגם אנחנו 'שווים משהו' אם התנסינו בו, כפי שטען הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, ראש ישיבת תושייה-תפרח. אבל מנגד, כולנו יודעים שכל באיה לא ישובון.
"כל מנהל מוסד יודע עד כמה קשה להתמודד בנושא הזה, כאשר למרות המאמצים, בכל בית ספר לבנות יש הורים שמכניסים לביתם או לכיסם את המכשירים הפסולים. במקום קטן יותר אפשר לפקח בקלות רבה יותר. ברשת המוסדות שלנו יש פיקוח קפדני והדוק, והתנאי הראשון לקבלה הוא מכשירים כשרים בלבד".
הסיבה השנייה שהביאה את איגוד הקהילות להקמת רשת בתי הספר היסודיים לבנות נוגעת לבעיה הכאובה של אי קבלת בנות ספרדיות לסמינרים. "מדובר בבעיה כאובה, שעימה התמודדו גם המשפחות הכי טובות בציבור הספרדי", מדגיש הגרש"י. "כל הניסיונות להקים סמינרים ספרדיים מעולים לבנות הללו לא צלחו, כיוון שהבנות שלמדו עם חברות אשכנזיות משחר ילדותן רוצות ללכת לסמינר אשכנזי. הגענו למסקנה שאם אין גדיים אין תיישים. רק אם הבנות הללו ילמדו מלכתחילה במוסדות ספרדיים, הן יתייחסו לסמינר ספרדי כאופציה של לכתחילה ולא בדיעבד. כך, ורק כך, ניתן לפתור את הבעיה הכאובה".
הגרש"י לא חושש לגעת בתפוח האדמה הלוהט של מערכת החינוך הסטנדרטית האשכנזית. "הסיבה השלישית נוגעת לפרנסתן של משפחות האברכים הספרדיות", הוא מוסיף. "למרות האחוז הגבוה של בני עדות המזרח במוסדות החינוך האשכנזיים, מספרן של המורות הספרדיות שם זעום ממש. המנהלים מקרבים את קרוביהם, ומתי אנחנו נעשה לביתנו? יש לנו כיום מאות משפחות אברכים שמתפרנסות מהוראה ברשת החינוך שלנו. אלו מורות נפלאות, ברמה הרוחנית והמקצועית הגבוהה ביותר. הסיכוי שהן היו מתקבלות להוראה ברשת החינוך העצמאי היה אפסי".
לדבריו, גם בתורה הקדושה יש התייחסות לשבטים ולדגלים. השאיפה צריכה להיות אחדות, אך כשכל אחד שוכן לשבטיו.
"את ההיפרדות לשבטים למדנו ממרן הגראמ"מ שך זצ"ל. כשהוא הקים את 'דגל התורה' הוא אמר שאם עד היום נשענו על החסידים, מכאן ואילך אנחנו צריכים לבצר את המוסדות שלנו. מרן הגר"ע יוסף צעד איתו יד ביד, אבל כל אחד ביצר את הקהילות שלו. אנחנו לא צריכים לחקות אחרים, אלא לגדל את עצמנו. גם אבי זצ"ל, למרות שלמד בישיבות אשכנזיות וחינך אותנו בדרך הזו, לא ויתר כהוא זה על מנהגי ארם צובא.
"אנחנו מחבקים כל יהודי, אשכנזי או ספרדי, בן תורה או בעל בית. 'אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים'. כולנו כאיש אחד בלב אחד. חלוקים לשבטים, אבל מאוחדים".

לעמוד בעוצמה
אם כבר הזכרנו את מנהגי ארם צובא (חלב), הגאון רבי שלמה ידידיה זעפרני מוסיף סיפור מעניין הקשור לארץ מוצאו ומשותף גם לרב שלמה טוויל, היושב לימינו והעומד בראש ארגון הקהילות.
"סבי וסבו עמדו בראשות ישיבת 'דגל התורה' שבחלב, בתקופה שלפני קום המדינה. באחד הימים הגיעה לקהילה גב' רחל ינאית, רעייתו של נשיא המדינה העתידי יצחק בן צבי. המטרה שלה הייתה ברורה: למשוך בחורים ובנות מבני הקהילה לקיבוצים החילוניים". אבל סבו של ר' שלמה, הגאון רבי משה טוויל זצ"ל, עמד בפרץ ולא אפשר לה לבצע את זממה.
"באחד הימים היא ניגשה אליו ואמרה לו שאם יעמוד נגדה היא תלשין עליו לשלטונות, ואז הוא ייכנס לכלא הסורי, שהיה ידוע ככזה שכל באיו לא ישובון.
"רבי משה לא נבהל. 'את מאיימת עליי?! דעי לך שאם לא תעזבי את חלב ב-24 השעות הקרובות, אני אהיה זה שאדווח עלייך לשלטונות. הם מכירים אותי ולא אותך, ולכן את זו שתיכנסי לכלא הסורי, שהיטבת להגדירו'".
כצפוי, היא נבהלה ונמלטה על נפשה. הקהילה החלבית ניצלה.
"את ההנהגה הזו אנחנו צריכים לאמץ גם היום", חוזר הגאון רבי שלמה ידידיה בבת אחת לימינו שלנו, לחשש מגזרת הגיוס הקרובה, למאבקים ולניסיונות לפגוע בעולם התורה. "אנחנו חייבים להתאזר בעוז ובתעצומות של קדושה, בדומה לחשמונאים שהכריזו מלחמה כשהיהדות הייתה בסכנה. כשמבצרים את כוח התורה ואת לומדי התורה אנחנו מגינים על כלל ישראל, אבל חייבים להאמין בכוח הזה, לא לחשוש ולא לפחד".
כהוכחה לדברים הללו מביא הגרש"י מעשה שאירע עם מרן הרב מבריסק. "היה זה בערב שבת קודש, בחור ישיבה קיבל צו גיוס. למרות העיתוי מיהר הרב מבריסק לקרוא לראש ועד הישיבות הרב טננבוים, ודרש ממנו לשחרר את הבחור כעת. בתגובה אמר הרב טננבוים שהמשרדים סגורים כעת ואולי כדאי להמתין ליום ראשון, אבל הרב מבריסק לא הסכים.
"בסופו של דבר הבחור השתחרר עוד לפני כניסת השבת. הרב טננבוים הגיע משתאה לרב מבריסק וביקש לדעת כיצד ידע שיצליח במשימה. 'לא נביא ולא בן נביא הינני', אמר לו הרב מבריסק. 'אבל בפרשת וירא מסופר שאברהם אבינו היה ביום השלישי למילתו ותר אחרי אורחים, אך הקב"ה בכבודו ובעצמו העניק לו פטור. אברהם אבינו לא קיבל את הפטור, כידוע, ושלח את אליעזר לחפש אורחים. אליעזר חוזר כלעומת שבא ואומר שאין עוברים ושבים. אברהם אבינו אומר 'אין אמונה בעבדים' ויושב בעצמו בפתח האוהל. והרי לכאורה מה קשורה האמונה למזג האוויר? אם חם ואין עוברים ושבים, מה יועיל אברהם אבינו? נמצאנו למדים שכאשר אברהם אבינו האמין שהוא יצליח – כך היה'".

אימו המבוגרת של הרב שליט"א נכנסת הביתה ורבי שלמה ידידיה, בנה הגדול, ניגש אליה ביראת כבוד, מבקש לדאוג לכל מחסורה. רגע לפני סיום הוא מבקש להזכיר את ברכתו של יעקב אבינו לבניו.
"הפסוק אומר: 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וייקרא בהם שמי ושם אבותיי, אברהם ויצחק'. מדוע הקדים יעקב את שמו לשם אבותיו? כיוון שיעקב אבינו היה עמוד התורה, והתורה קודמת לכל. גם לעמוד החסד של אברהם, גם לעמוד העבודה שמייצג יצחק.
"התורה מעל הכל, והתורה הקדושה תנצח!" הוא חותם בעוז.