עיר במצור

מודיעין עילית, עיר בת כמאה אלף תושבים, נצורה לאורך שעות רבות ביממה | הסיבה? פקקי ענק שנוצרים בכביש 446 שבו יש נתיב אחד לכל כיוון | אלא שגם לאחר הרחבתו הצפויה, הוא יישאר נתיב הגישה היחיד לעיר | אבל זאת איננה הבעיה היחידה בעיר. באופן כללי, יותר מדי תושבים מתלוננים על תשתיות לקויות, נפילות תכופות של אספקת החשמל והיעדר מבני ציבור ראויים | 'משפחה' יצא למודיעין עילית כדי לחפש תשובות

מודיעין עילית מאכלסת כמאה אלף תושבים. יותר מ-30 שנה חלפו מאז הוקמה, 26 שנה עברו מאז הפכה לעיר ואם בישראל, ועדיין, כדי להגיע אליה תצטרכו לעבור בכביש גישה אחד, צר ומפותל, עמוס בדרך כלל, שבו נתיב אחד לכל צד. וכשסופסוף תגיעו, תפגשו כניסה אחת פקוקה, שמעכבת את כל הבאים בשעריה.
"זה מתסכל", אומרים לנו התושבים, "ואנחנו הכי חוששים עכשיו, בתקופה הנוכחית. מה יהיה במקרה חירום?" תוהה דוד פישל, תושב העיר, "אנחנו לא יכולים להיות בטוחים. ההפך. מה יקרה אם מגדר ההפרדה המחוררת תיכנס חוליית מפגעים זדונית, ובמקביל חוליה אחרת תפקוק בקלות, עם כמה כלי רכב שיבצעו תאונה קטנה או יביימו פנצ'ר – את הכניסה היחידה למודיעין עילית?" אף אחד לא יכול לדמיין את התוצאה. אף אחד גם לא רוצה. "גם במירון אף אחד לא חשב לפני כן מה עלול לקרות. זו לא חכמה לומר שהעיר חיה בניסים ולכן קיומה הניסי בעתיד מובטח גם כן. זו פשוט רשלנות פושעת", הוא תוקף בחומרה.

פקק אינסופי וכביש גישה אחד. היציאה ממודיעין עילית

מה המצב בכביש 446? בנסיעה לאורכו גילינו כי העבודות להרחבתו מתקדמות, אם כי בעצלתיים ביחס לדחיפותו ולמספר השנים שפרנסי הציבור עמלים עליו. בעיריית מודיעין עילית פגשנו הררי מסמכים של דרישות להרחבת הכביש הצר. השנים חלפו, המסמכים נערמו והצהיבו, ורק עכשיו זה מתחיל לזוז.
במקביל, את הכביש הנוסף לעיר, מכיוון כביש 443, אף אחד עדיין לא חושב לפתוח. "זה אורך זמן", מסביר לי ראש העיר יעקב גוטרמן, שמספר על דילים סבוכים שהוא מקדם, כדרכו הייחודית, עם ראשי רשויות סמוכות, במטרה להביא בסופו של דבר לכביש הגישה הנוסף, המיוחד. אבל עד אז, העיר על מאה אלף תושביה, בסכנה. "לפעמים", אומר לנו דוד פישל, "אין אפשרות לצאת מהעיר המרוחקת כחצי שעת נסיעה מבית החולים הקרוב. חשוב להבין, אנחנו חיים במצור. תירוצים שמענו לא מעט. אנחנו רוצים לראות מעשים. אחרי כל כך הרבה שנים, מגיע לנו לראות תוצאות, לא עוד דיבורים ומסמכים".
"כבר קרוב לשנה מודיעין עילית הפוכה, בוקה ומבולקה", מתארת אתי קצבורג, תושבת העיר בעבר הקרוב שמתגוררת בקרבתה ומגיעה אליה כמעט מדי יום. "הכביש הראשי בשיפוצים, צינורות פתוחים, כיכרות נהרסו, וכאילו לאף אחד לא אכפת".
כאן המקום לעצור ולהדגיש: ראינו את פסולת הבנייה במספר רב של רחובות. בשיחה מאוחרת יותר עם ראש העיר, הוא מדגיש כי מדובר בחצי שנה בלבד, ובבנייה בקצב מוגבר. כך גם, אגב, הייתה התגובה לגבי הנסיעה ברחובות העיר שהייתה קופצנית להפליא. "יש תוכנית סדורה וכל הזמן אנחנו מרבדים כבישים". בשיחות עם התושבים ומההתרשמות בלתי אמצעית, לא היה נראה שהכבישים שנסענו עליהם רובדו לאחרונה, מלבד רחובות בודדים. חלק מכבישי העיר, אם לדבר ברוח התקופה, מספקים חוויה של רכבת הרים.
"גולת הכותרת", אומרת קצבורג, "היא הכניסה לעיר. כניסה אחת בלבד לעיר של 100 אלף תושבים – אם לא מביאים בחשבון את כל יחידות הדיור ש'מפוצצות' את העיר ומעבות אותה מכל זווית. בכל תאונה קלה – העיר במצור. אם הרמזורים בכניסה לעיר (על ציר 446, שהם היחידים בכל העיר, וגם אותם התקין בצלאל סמוטריץ' בכהונתו כשר התחבורה, במטרה להקל על תושבי היישובים הסמוכים, היא מדגישה) תקולים – העיר במצור. ומי מדבר על אירוע ביטחוני: רק לחשוב על כך שהעיר נתונה במצור בדיוק במקרה חירום, עושה צמרמורת…
"וכך זה נמשך בערבי חגים ובמוצאי שבתות. תמיד צריך לחשב שוב ושוב אם לצאת מהבית בשביל לא לשבת בפקק של שעה. ובבקרים? זו כבר חגיגה נוספת. אין לאן להימלט. אין איך לצאת.
"האלטרנטיבה היחידה היא היציאה מהיישוב מתתיהו (שבנוי כמובלעת בתוך מודיעין עילית), וגם היא נפתחת ונסגרת לסירוגין על פי גחמות אנשי היישוב, וזו זכותם, לכאורה.
"הבעיה העיקרית היא שאין עם מי לדבר. הרשויות מבטיחות דברים והתלונות נופלות על אוזניים ערלות. צר לי לקבוע, אבל נראה כי מישהו יושב על הגדר ורק מחכה לאסון. יש לנו ימי בין המצרים – רק כל השנה", מסכמת קצבורג בעוגמה.

היכן סגר השר?
מדוע לא מתקדמת סלילת כביש הגישה החדש? שנים ארוכות תקועות עבודות סלילת כביש הגישה הנוסף לעיר, בעיקר בשל התנגדות של יישובי האזור, אך גם בשל טענות של ביטחון הציבור ומעבר של רכבים פלסטיניים בכביש, היישר אל העיר.
זה לא נכון. הטענות הביטחוניות הופרכו, אך אז גייסו הגורמים המתנגדים את ארגוני הירוקים וצער בעלי חיים, ואלו טענו כי כביש גישה נוסף יפגע בחי ובטבע האזורי. בוועדת הפנים שקיימה דיון בנושא הופיע ראש העיר, אך קולו נשמע כקול קורא במדבר. איפה הקסמים שהוא עושה כדי להשיג תקציבים יש מאין לעיר ואיפה כביש הגישה החדש. קילומטרים רבים של פקקים ואובדן זמן ודלק מתסכלים עוד יחלפו על תושבי מודיעין עילית והאזור כולו, עד שכביש הגישה החדש לעיר יאושר וייסלל.
"נציגי הציבור החרדי כולו היו צריכים לזעוק על הסכנה שטמונה בכביש הנוכחי, ובאי אישור כביש גישה נוסף. בדיוק לשם כך הם נבחרו. היכן אנשי 'דגל התורה', שיש להם עשרות אלפי בעלי זכות בחירה שהכניסו אותם לכנסת ולמשרדי הממשלה? היכן סגן השר במשרד התחבורה שיש לו קשרים גם במערכת הביטחון ויכול להעלות את הנושא לראש סדר היום של המנהל האזרחי כדי שההתנגדות תוסר? ובל נשכח שזו כבר קדנציה שנייה של העלאת הנושא לסדר היום", אומר לנו תושב העיר.

זו המדיניות שלי, לתת לציבור את מה שהוא דורש. יעקב גוטרמן בלשכתו

לדבריו, "רק פעולה מהירה ולוחצת תניב תוצאה. ההיסטוריה מוכיחה שממשלות בישראל מחזיקות הרבה פחות זמן ממה שמעריכים. הזמן קצוב, במצב הביטחוני הנוכחי זו סכנה קיומית שמרחפת על התושבים. לצערנו זו כבר לא שאלה של אם, אלא של מתי, רחמנא ליצלן. על הנציגים לפעול בנחישות ובמהירות, כדי שלא נחזה בהתממשות חזיונות השחור ונבואות הזעם בזמן אמת. סלילת כביש הגישה החדש במקביל לזירוז הרחבת הכביש הקיים הם הפתרון החיוני לעיר מודיעין עילית, שנצורה".
בינתיים, התושבים מתנחמים בכך שהרחבת הכביש הקיים תתבצע לשלושה נתיבים לכל כיוון, אחד מהם ישמש כנת"צ שיעניק קדימות לתחבורה הציבורית, ובשולי הכביש ייסללו שבילי אופניים ומדרכה צרה להולכי רגל. לפי הנתונים שבידי 'משפחה', הכביש ייפתח בחלקו כבר במהלך 2025 ובמלואו ב-2026. כרגע ראינו בשטח כיצד טרקטורים ומשאיות ממלאים את הוואדיות, כלים כבדים הובאו כדי לחצוב בהרים והמשימה ליישר את התוואי בעיצומה.
כאמור מדובר בהפיכתו של כביש 446 לכביש מהיר בן שלושה נתיבים לכל צד, אך הדבר מציף בעיה חדשה: הפקק מצומת שילת ועד המחסום הסמוך למודיעין עילית ייפתר, אך כחלק מפרויקט הרחבת הכביש לאוטוסטרדה – ייווצרו עומסים משמעותיים בצומת שילת עצמו.
הצומת, לפי תוכניות של משרד התחבורה, אמור להפוך למחלף בעתיד. אלא שבוועדות התכנון מתקיים דיון בין מנהל התכנון ומשרד התחבורה לעיריית מודיעין, מכבים-רעות ועוד רשויות באזור, שמתנגדות למחלף בתוכניתו הנוכחית ודורשות שינויים. עיריית מודיעין עילית הצטרפה לעמדתה של מודיעין השכנה.
שאלתי השבוע את גוטרמן: מדוע התחברת להתנגדותם של ראשי הרשויות השכנות? מתברר, כי מלבד הקשרים החשובים לו עם אנשים חזקים כמו חיים ביבס, שמעון סוסן וישראל גנץ שטוענים לבעיות מהותיות בתוכנית המקורית, "מודיעין עילית תרוויח אם המחלף יעבור מזרחה, לצומת מכבים-רעות, משום שכך הוא יהיה קרוב יותר לכיוון ירושלים ואל המחסום. מצד אחד, העומס בצומת שילת ירד והמחלף יתייתר כי העומסים יגיעו למחלף מכבים-רעות, אחרי שכביש 3 יורחב, ומנגד, המחלף החדש יקדם לדעתי את סלילת כביש הגישה הנוסף למודיעין עילית, כביש 4431".
כביש הגישה הנוסף שמתוכנן, מסבירים לנו גורמים המעורים בנושא, עובר בשטחים שאינם בשליטה מלאה של מדינת ישראל. כך גם נותרה עדיין לא פתורה השאלה מי יסלול אותו בעתיד, אחרי שתתקבל ההחלטה לגביו. האם זה יהיה המנהל האזרחי, כלומר משרד הביטחון, או שהדבר יעבור למשרד התחבורה.
ומה אומרים במשרד התחבורה? "באשר לקידום כביש גישה נוסף לעיר מודיעין עילית, יצוין, כי עיריית מודיעין עילית פועלת באמצעות משרד השיכון להסדרת כביש נוסף, המחבר בין מודיעין עילית לכביש 443, שחלקו בישראל וחלקו באיו"ש. הסדרת הכביש היא מענה לבנייה שמקודמת על ידי משרד השיכון בעיר מודיעין עילית. לצורך קבלת מענה מפורט ועדכני בנושא, יש לפנות למשרד השיכון".
בדקנו במשרד השיכון, וכפי שתקראו בהמשך, הבנייה במודיעין עילית כולה היא על קרקעות פרטיות בלבד, על כן, המשרד וכן רמ"י אינם מתכננים כל בנייה בעיר, משום שזו מתנהלת בלעדית מול הרשויות והמנהל האזרחי שמפעיל את מועצת התכנון העליונה.
ובחזרה לתגובת משרד התחבורה: "באשר לכביש 446 ממודיעין עילית לצומת שילת, עבודות הכביש מתבצעות על ידי חברת נתיבי ישראל, שפועלת לסיומן בהקדם האפשרי. הכביש יכלול שני נתיבים ונתיב תחבורה ציבורית בכל כיוון".

תעסוקה בצל התשתיות
מודיעין עילית, עיר שמתפתחת בקצב מואץ, ניצבת בפני אתגרים תשתיתיים משמעותיים. מחד גיסא, היא מודל לחיקוי כעיר של תורה וחינוך מצטיין, אך מאידך גיסא, היא מתמודדת עם בעיות תחבורה, תשתיות ושירותים ציבוריים שאינם עומדים בקצב הצמיחה המהיר. חשוב להדגיש: שלא כמו בית שמש או ביתר עילית, ערים שמתוכננת עשרות שנים קדימה, מודיעין עילית נבנתה (ואולי עודנה נבנית) כמו בני ברק של לפני שני יובלות. כל פרויקט שגדל והתעבה הפך לשכונה, וזו התחברה לרעותה, עד שהמקבץ כולו קיבל את התואר עיר.
לצד הבעיה התחבורתית, מודיעין עילית מתמודדת גם עם אתגרים תשתיתיים פנימיים. על אף השקעות ניכרות בשדרוג מערכות התשתית, עדיין קיימות בעיות כגון נפילות חשמל תכופות ומחסור בשירותים ציבוריים כמו בריכות שחייה ומקוואות.
חוה סין שלום, בעלת משרד פרסום במודיעין עילית, מתארת: "כבר מספר פעמים שלפתע באמצע יום עבודה נופל החשמל במשרד. בלי להיכנס לחום המטורף, אנחנו מדברים על לקוחות שמחכים לעבודה, עיתונים ומדיות שמחכים לפרסום והמחשבים שלנו מושבתים כי החשמל נפל – ולשעות ארוכות. זה גורם לנזקים גדולים לעסקים וחוסר נעימות גדול כלפי לקוחות שלא מבינים מה קרה. היו פעמים שעד תשע בערב לא חזר החשמל, העובדים ישבו באפס מעשה והנזקים גדולים.
"יש עסקים שהתחברו לגנרטור מחוסר ברירה, אך זה לא פתרון. מה גם, שאין קליטה סלולרית נורמלית בחלקים מהעיר, וחלק מהטלפונים הניידים עובדים על מגברים וקליטה חשמלית, כך שבנפילת חשמל אין לנו גם פלאפונים. יש ימים שאנחנו מרגישים ממש בכפר נידח בקצה העולם ללא חשמל ללא פלאפונים. זה מצב הזוי.
"זה קורה לפעמים בערב שבת בשיא הבישולים. אומנם יש שיפור מינורי לאחרונה, אך המצב עודנו טעון שיפור", מסכמת בעוגמה סין שלום.
ראש העיר מדגיש את המאמצים להביא מאות מיליוני שקלים לשיפור התשתיות. "אנחנו בונים מקווה ענק שבנייתו לא הופסקה לרגע גם אחרי שמחת תורה, ובונים בריכה גדולה". הוא מציין גם את העבודות לשיפור תשתיות הביוב שנעשות באיטיות, דווקא משום שהעיר לא עוצרת את חייה.
הלכה למעשה, התושבים היו מצפים לראות שיפור וביצוע מהירים יותר. בנושא החשמל, אנו שומעים על אזור תעשייה בלתי מוכרז בפאתי העיר, שמושך חשמל ללא היתר מפה ומשם, ומהתושבים אנו למדים, כי היחידות הרבות שנבנות, כמו גם משיכות החשמל לבתי כנסת שעדיין לא זכו להקצאה, לא מוסיפות כוח לאספקת החשמל.

עיר הנדל"ן והתורה

הכביש בשיפוצים, הרחוב הפוך והתנועה עומדת. רחוב טיפוסי בעיר

נושא נוסף המעסיק את תושבי העיר הוא הסוגיה של שטחי הציבור והמסחר. בעוד יזמים מבקשים להפוך שטחים אלו למגורים, הרשויות מתמודדות עם הצורך לשמר שטחים ציבוריים ולספק את הצרכים הבסיסיים של התושבים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הפועלת מול המנהל האזרחי, נדרשת להכריע בין דרישות הפיתוח לבין צורכי הציבור.
מודיעין עילית, העיר החרדית בעלת שיעור הגידול הגבוה בישראל וההכנסה הנמוכה ביותר לנפש בארץ, עשירה גם באתגרים ובתוכניות. בשיחה שקיימנו השבוע עם ראש העיר יעקב גוטרמן, תהינו: מדוע מאשרים בנייה למגורים על שטחים שמראש מיועדים למסחר? מה קורה עם הכנסות העירייה? ומה הסיבה להנחות המפליגות בארנונה?
גוטרמן מסביר כי למרות התוכניות לשטחי מסחר בעיר, הביקוש העצום למגורים מחייב את אישור הבנייה למגורים גם על שטחים אלו. "היזמים לא יקבלו אישור אלא אם כן יוכיחו שייתנו מענה לתשתיות, מבני ציבור, תחבורה, חניות ופתרונות נוספים", הוא מדגיש. לדבריו, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אינה קיימת בעיר בשל היעדר החוק הישראלי בעיר. לפי החוק הירדני, היא רק גורם ממליץ למועצת התכנון העליונה של אזור יהודה ושומרון, במסגרת המנהל האזרחי.
גוטרמן מסביר, כי היזמים מעדיפים להשקיע בנדל"ן למגורים, שמניב להם תשואה גבוהה יותר ממרכזי תעסוקה. נוסף על כך, העובדה שכל הקרקעות בעיר הן פרטיות, ואין קרקעות בבעלות רשות מקרקעי ישראל או משרד השיכון, גורמת לכך שאין היטלי השבחה לעירייה – מקור הכנסה משמעותי בערים אחרות.
אם יש תוכנית לשטחי מסחר ותעסוקה, מדוע לאשר עוד בנייני מגורים מעל שטח המסחר המתוכנן? העיר צפופה גם כך וחסרים בה שטחי תעסוקה.
"אנחנו נאמנים לביקוש, ולצורך הציבורי. יש ביקוש אדיר לדיור בעיר. וכפי שאמרתי, היזמים, בלי שיוכיחו שייתנו מענה לתשתיות ולמבני ציבור, תחבורה וחניון של כמה קומות תת קרקעיות – לא יקבלו אישור. לפי החוק הירדני", הוא מסביר, "הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא קיימת. כאמור כי היא רק גורם ממליץ למועצת התכנון העליונה של אזור יו"ש, של המנהל האזרחי. אבל מועצת התכנון העליונה תעמוד על כך.
"אנחנו בונים משרדים, אבל היזמים רוצים גם נדל"ן למגורים, כי התשואה מנדל"ן למגורים תהיה גבוהה יותר. שים לב", הוא אומר, "בפריפריה הירושלמית והבני ברקית – כמו בשכונות רמות, פסגת זאב, נווה יעקב או פרדס כ"ץ וקריית הרצוג, המחיר למ"ר זול יותר מבמודיעין עילית. מחירי השכירות בעיר בעלייה מתמדת. לעומת זאת כל הפרויקטים לבנייה אינם מניבים הכנסות לעירייה, רק הוצאות".
אין הכנסות מהיטלים לעירייה?
"כל העיר בנויה על קרקעות פרטיות. אין קרקעות בבעלות רמ"י או משרד השיכון, ובשל החוק הירדני, אין היטלי השבחה לעירייה, שהיו מכניסים הרבה כסף. מודיעין עילית לקתה בכפליים: גם אין לה חלף היטל השבחה כמו לכל עיר שרמ"י משווקת בה דירות. ולמרות הכל, כראש העיר, אני עמל להחזיק את העירייה ללא חובות וגירעונות, ומעניק את סל השירותים הזול ביותר לתושב מכלל הערים החרדיות".
משיחה עם הפקידים בעירייה אני מבין שאתם דוגלים בהענקת הנחות מפליגות בארנונה, כשיטה. מה הסיבה לכך?
"רבי אהרן לייב (שטיינמן זצ"ל. י"פ) אמר לי: 'תשאיר כמה שיותר כסף אצל האברכים. כשאתה לא גובה כמו בכל עירייה, אתה נהיה שותף להחזקת תורה כמו ראש כולל'. אני ראש הכולל הגדול ביותר בארץ. תבין, הציעו לי להתמודד על ראשות העיר בית שמש וסירבתי. רוצה אדם בקב שלו. בניתי את מודיעין עילית מהיסוד וזה מקומי. מבחינתי, זה מה שיכתבו על המצבה שלי", הוא אומר.