באמצע ליל הסדר צלצל הביפר שלו: "מתאבד במלון פארק בנתניה. יש יותר מ-30 הרוגים" • זמן קצר אחר כך כבר ידע הרמטכ"ל דאז שאול מופז שהוא יוצא למבצע רחב היקף ברחבי יהודה ושומרון • 20 שנה לאחר מכן, הוא מתיישב לשיחה מרתקת שבה הוא חושף את הוויכוחים שהתנהלו מאחורי הקלעים • ויש לו גם כמה תובנות לשאלה המתבקשת: האם הגיע הזמן למבצע 'חומת מגן 0.2'? • המסע שלו
20 שנה חלפו מאז. הוא היה אז קצת יותר צעיר והרבה יותר נחוש. כשנבחר לפקד על מבצע שטרם נראה כמותו ביהודה ושומרון, וככל הנראה גם לא יתרחש שוב בכזה היקף ובכזו עוצמה בשנים הקרובות: מבצע 'חומת מגן'. חמש אוגדות, גיוס של 20 אלף חיילי מילואים ומטרה אחת: עצירה מוחלטת של גל הטרור הרצחני במהלך האינתיפאדה השנייה שהפלסטינים מעדיפים לכנותה אינתיפאדת אל-אקצא.
גל הפיגועים הרצחני שהשתולל במדינה גבה את חייהם של מאות אזרחים ישראלים ובהם עשרות חיילים. הטרור לא ידע רגע של הפסקה מספטמבר 2000 ועד מרץ 2002. אז שברה מדינת ישראל את הכלים מול הרשות הפלסטינית. במשך שנה וחצי איומות ועקובות מדם, הפחד והאימה שלטו ברחובות. אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים היו זוועות שבשגרה.
עשרים שנה אחרי, אנחנו פוגשים את הרמטכ"ל דאז, רב אלוף במילואים שאול מופז, ומבקשים לשמוע על מה שקרה באותם ימים סוערים. חזרנו צעד אחר צעד אל ימי הפיגועים הרצחניים שהשתוללו ברחובות, הדילמות בחדרי החדרים האם לפעול, כמה ומתי, המחלוקת הקשה של הצבא עם הדרג המדיני, שלדבריו כבל את ידיו, והמחיר הקשה של האבדות.
בפרספקטיבה של זמן, הכל נראה אחרת. מופז שמביט לאחור, יודע גם למתוח קווים מעניינים אל המציאות בהווה. הלוואי ויהיה מי שיקשיב לו.
גם אז הייתה פוליטיקה. כהונתו של מופז כרמטכ"ל החלה בממשלתו של בנימין נתניהו ונמשכה אל השנים בהן ראש הממשלה היה אהוד ברק. האחרון יצא לבליץ מדיני בניסיון לקצור הישגים מדיניים משמעותיים בסוגיה הפלסטינית. השיחות בקמפ דייוויד נכשלו ומיד לאחריהן פרצה האינתיפאדה.
"אנחנו לא מצויים באותו מצב כמו אז". שאול מופז צילום: איציק בלינצקי
הכאוס הביטחוני והשלטוני הביא להקדמת הבחירות לראשות הממשלה. בבחירות הובס ברק לטובת אריאל שרון שהקים ממשלת אחדות לאומית, במסגרתה מונה בנימין בן אליעזר לשר הביטחון.
ההרכב המשולש של שר ביטחון ממפלגת העבודה, ראש ממשלה מהליכוד ורמטכ"ל שנתפס באותם ימים כניצי – הוביל למתח בין הדרג המדיני לצבאי. התקרית החריפה ביותר אירעה כשבן אליעזר קרא למופז להתפטר, בעקבות ביקורת שהשמיע על החלטת הממשלה לסגת מהשכונות הפלסטיניות בחברון.
באותם ימים גל הפיגועים הלך והסלים עד שהגיע לשיאו בפיגוע התאבדות בליל הסדר במלון פארק. זה קרה כשמחבל חמוש נכנס לחדר האוכל שבו הסבו מאות יהודים לעריכת הסדר ופוצץ את עצמו. בפיגוע נרצחו 30 ישראלים. התחושה בישראל הייתה קשה וברור היה כי לא ניתן להמשיך כך.
מופז נזכר: "הופעל על הממשלה לחץ אמריקני כבד וזו הייתה הסיבה לבלמים שבהם נקטה ישראל עד אז. לנו לא הייתה לגיטימציה להיכנס לתוך הערים, להפוך אבן על אבן ולעשות כל מה שצריך. היינו חייבים להיכנס ולפעול כמה זמן שצריך על מנת לשתק לחלוטין את הטרור הרצחני חסר העכבות.
"אמנם בין ספטמבר 2000 למרץ 2002 במשך שנה וחצי, צה"ל נכנס ויצא מתוך שטחי הרשות הפלסטינית אחרי כל פיגוע, על מנת לעצור ולסכל – אבל זה לא היה מספיק על מנת לשנות את התמונה מהיסוד ולצרוב תודעת הרתעה וביטחון אמיתי. היה צריך להשתלט מחדש על השטחים, להפקיע מידי הפלסטינים את האחריות שלהם על הביטחון ולהפוך את שטחי A כמו את שטחי B לאזורים שאנו יכולים לשהות בהם עד שנוריד את מפלס המתאבדים", אומר מופז.
ההשוואה המתבקשת:
"המצב היה גרוע יותר"
אנו נפגשים לרגל צאת ספרו החדש של מופז, 'המסע הישראלי שלי', שחוזר לתקופת כהונתו הסוערת כרמטכ"ל וכשר ביטחון. מטבע הדברים, הסקרנות נעה אחר הרגעים הגדולים של מבצע 'חומת מגן'. 20 שנה אחרי המבצע, מופז מביט על תמונת המצב המדממת ברחובות ואינו חושב שצריך לצאת ל'חומת מגן 2'.
"צריך לבחון את האירועים האחרונים בשום שכל ובעין מפוכחת", הוא אומר. "הפיגועים הרצחניים האחרונים אמנם שוברים לב ומצערים, ומעל במה זו אני שולח תנחומים למשפחות הנרצחים ואיחולי החלמה לפצועים. אך כאשר אנו מנתחים את הרקע עליו התבצעו הפיגועים הקשים, אנו מבחינים כי שניים מהם, הפיגוע בבאר שבע והפיגוע בחדרה, בוצעו על ידי תאי דאע"ש. ככל הנראה, המפגעים יצאו מתא דאע"ש אשר היה בעבר רדום והתעורר לפעולה. ואילו הפיגוע הקשה האחרון שהתרחש בעיר בני ברק, יצא אל הפועל על ידי איש הג'יהאד האסלאמי שהגיע מג'נין".
"אני לא חושב שיש קשר בין גל המתאבדים לבין ועידת הנגב". לפיד ושרי הועידה צילום: AP
מופז מסרב למתוח קו בין הימים ההם לאירועי הימים האחרונים. "בתקופה שקדמה למבצע 'חומת מגן', האירועים היו הרבה יותר חמורים וקטלניים, עם תוצאות קטסטרופליות ובלתי נתפסות בשכל. אלפי פיגועים, מאות נרצחים. כאשר הדגש היה על מתאבדים עם חומרי נפץ עליהם שהתפוצצו במקומות הומי אדם".
הרמטכ"ל של 'חומת מגן' סבור כי "אנשים טועים לחשוב שהאינתיפאדה השנייה הייתה התקוממות עממית, ספונטנית. אך הדבר רחוק מלהיות נכון. מאחורי המסע המזוין והרצחני עמדו ערפאת וצבא התנזים בראשות ברגותי. בהמשך הצטרפו למעגל הדמים גם החמאס, הג'יהאד ובשלב מאוחר יותר גם מנגנוני הביטחון הפלסטיני. המתאבדים עמדו בתור. חיכו לרגע להפוך לשאהידים. מה שהיה חסר להם על מנת לבצע את זממם היה חומר נפץ.
"מעבר לכך, בתקופה של האינתיפאדה השנייה, כשבעים אחוז מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תמכה במעשי הרצח האלה. המרצחים עצמם יצאו מתוך השטחים ביו"ש. זה לא המצב היום. הפלסטינים כמובן אינם אוהבי ישראל, אבל רובם רוצים לעבוד ולפרנס את המשפחה בלי בעיות מיותרות".
###אם לאחר פיגועים כל כך קשים, יצאה ישראל למבצע 'חומת מגן', שבו הבהירה לכולם כי 'בעל הבית השתגע', מדוע עוד קודם לכן, לאחר הפיגוע הקטלני בדולפינריום בתל אביב, שבו נרצחו 21 אזרחים תמימים, לא יצאנו ל'חומת מגן'?
"ערפאת עשה רושם על העולם שהוא המנהיג הפלסטיני הנבחר", עונה מופז. "ישראל נתפסה ככובשת ולכן העולם לא הסכים שניכנס לשטחי A לאורך זמן בלתי מוגבל, כמו שביקשנו, על מנת לכבוש את השטח ולעשות בו סדר. האמריקנים אמרו לנו: 'אתם רוצים לטפל בטרור? תיכנסו ותצאו'. לא נתנו לנו להישאר בשטח.
"האמת היא שאי אפשר היה לטפל בצורה מוחלטת ונחושה למיגור מוחלט של הטרור בו, מבלי לשהות בשטח חודשים ואף שנים. ערפאת בנה שם טרור מפלצתי, קומה על קומה. בקסבות, במנהרות, במחנות פליטים, במעבדות הנשק, במשרדים, בהברחות עצומות של נשק שבו ציידו את אנשי התנזים. גם השוטרים הפלסטינים החזיקו נשק שקיבלו במסגרת הסכמי אוסלו. הכוח הזה הופנה נגדנו בכל העוצמה והכוח".
ואנחנו לא מגיבים כמו שצריך כי האמריקנים לא מעניקים לנו אשראי?
"כמו שציינתי, ערפאת בנה לעצמו את הדימוי של המנהיג הפלסטיני. ביד אחת מגואלת בדם הוא חימש את צבא התנזים במיליארדים שגייס ממדינות העולם, מתכנן בקפידה את המאבק המזוין למקרה שדרישותיו המופרכות ממדינת ישראל לא יתקבלו. וביד השנייה לחץ לשלום ידיים של מנהיגים בפסגת 'קמפ דייוויד'. רץ מפסגה לפסגה ומבמה לבמה כשהוא מתעתע בכולם.
"ערפאת", מזכיר מופז נשכחות, "היה איש חלקלק והוא הצליח להטעות את העולם שראו בו את המנהיג הפלסטיני הבלעדי. מבחינת האמריקנים, הסכם אוסלו קבע כי יש ערים בשטח הפלסטיני שלהן אין לנו רשות להיכנס. כי אנחנו עלולים להפר הסכם שאנו חתומים עליו. לכן היה קשה לדרג המדיני לקבל את ההחלטה הנחושה ששוברים את הכלים בכל הכוח ויהי מה. אחרי כל פיגוע, צה"ל פעל נקודתית בשטחים. לאחר מכן היה מו"מ עם ערפאת, שוב פיגועים, הפסקת אש, חזרה למשא ומתן. וחוזר חלילה".
אתגר שלא מפסיק להדהד. מופז כשר הביטחון בממשלת אולמרט צילום: פלאש 90
הקלף המנצח:
ספינה עמוסה בנשק
המשפט שהכי מזוהה עם אריק שרון, לאחר הפיגוע המזוויע בדולפינריום היה: "איפוק זה כוח". אבל לאט לאט, בפעילות מאומצת של הצבא, נאספו הוכחות שקרעו את מסכת הצביעות מעל פניו של רב המרצחים.
"אחרי הדולפינריום", מספר מופז, "תכננו פעולה גדולה והממשלה אישרה אותה. ואז ערפאת ביקש הפסקת אש ואריק אמר: איפוק זה כוח. ואחר כך באו עוד פיגועים קשים. היה במדרחוב, היה בחיפה, בעמנואל. כל זה רק בדצמבר 2001. שוב ביקשנו להיכנס ועדיין לא אישרו לנו. כמובן שאחרי כל פיגוע פעלנו: פגענו בראשי התנזים, פגענו במנהיגות; אבל זה לא הספיק".
מופז מתאר מחלוקת קשה שפרצה באותם ימים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. "בדרג הצבאי טענו שצריך להיכנס לתוך הערים. לעבור בית בית. אבל העולם ביקש שנתאפק. האמריקנים רצו קואליציה עולמית רחבה ככל הניתן במערכה שתכננו מול עיראק, פעולה ישראלית רחבה בשטחים הייתה גורמת למדינות ערב לא לתמוך בהם. אז שילמנו את המחיר. רק אחרי הזוועות במלון פארק, שינינו כאמור את המשוואה".
מופז מתאר אבן דרך דרמטית נוספת במהלך מבצע 'חומת מגן', שעזרה למדינת ישראל לגרום לאמריקנים ולעולם כולו להבין שהמלחמה היא נגד ארגון טרור לכל דבר.
"כשערפאת הלך לקמפ דייוויד, הוא הזמין ספינת נשק מפלצתית, 'קארין A', שבניסים גדולים חשפנו אותה בעקבות מידע מודיעיני והצלחנו להשתלט עליה. זה היה הג'וקר. הקלף שהבהיר גם לאמריקנים שיש כאן תוכנית שיטתית להפעלת טרור רצחני בלב אוכלוסייה אזרחית ללא הפסקה. מדובר היה באניית נשק מפלצתית אותה הכינו עבור הפלסטינים התעשייה הצבאית האיראנית וחיזבללה.
"הספינה הכילה חמישים טון אמצעי לחימה. מה שהיה הכי קטלני ומבהיל בתוך האנייה הזו. היה חומר נפץ בשם ט.נ.ט. חומר הנפץ הקטלני ביותר בעולם באותה תקופה. עשיתי חשבון, שאם האנייה הייתה מגיעה חלילה ליעדה, היו לפחות עוד חמש מאות מתאבדים. על סיפונה של 'קארין A' היו 13 פלסטינים אנשי הכספים של ערפאת. זה הספיק על מנת להבהיר לאמריקנים את הכוונות של הפלסטינים. לאחר ההשתלטות על ספינת הנשק, הוזמנתי על ידי אריק שרון למזכירת המדינה האמריקנית דאז, קונדוליסה רייס, על מנת להציג לה את החומרים כדי שהיא תציג אותם בפני הנשיא".
מאחורי הקיר במוקטעה:
"רציתי לגרש את ערפאת"
מופז חוזר אל הרגעים המצמררים בליל הסדר תשס"ב.
באותם רגעים ישב מופז עם כאלף משפחות שכולות וחיילים בודדים במלון אינטרקונטיננטל והביפרים החלו לצלצל. "אני מקבל פתק שכתוב בו: 'מתאבד במלון פארק בנתניה. יש יותר מ-30 הרוגים'. בשיחה המשולשת שקיימנו באותו ערב בין ראש הממשלה, שר הביטחון ואנוכי, הבנו כולנו פה אחד שאין ברירה אלא לממש את התוכנית בכל הכוח. להיכנס לשטחי הרשות ולשהות שם כמה שצריך".
בליץ מדיני שכשל. מופז בימיו כרמטכ"ל עם ראה"מ אריאל שרון צילום: לע"מ
ובכל זאת לא פגעתם בערפאת. לא ניצלתם את ההזדמנות לסגור איתו חשבון באופן אישי.
"אריק שרון התחייב בפני בוש שהוא לא נוגע בו. אני רציתי לגרש אותו מהארץ. פגשתי את אריק לשיחה ואמרתי לו: זאת הזדמנות לגרש אותו מהארץ. לא ראיתי שיש מיקרופונים. תוך זמן קצר התברר שהשיחה התפרסמה בכל כלי התקשורת. הצעתי לא התקבלה. היה לו מעמד בינלאומי יוקרתי שבעתיים מזה שיש לאבו מאזן היום.
"העולם הגן עליו בלי להבין איזה טרור מפלצתי הוא בנה בשטחים. הוא מימן את צבא הטרור שעשה בנו שמות. בסוף, קיבלנו את האישור להיכנס למוקטעה. הגעתי באופן אישי לשטח, שעות אחרי שההשתלטות הסתיימה, כדי לוודא שהחיילים והמפקדים שכיתרו את המוקטעה אכן מבינים את הרגישות של המצב ושהם לא מתכננים חלילה לעשות טעות.
"מאחורי הקיר של ערפאת ישבו חיילי צה"ל מהיחידות המובחרות ביותר, הלוחמים הכי טובים, והייתה חובה לשמור על המצב הרגיש כל כך, המחויבות של שרון לאמריקנים הייתה חד משמעית".
המבצע החל בעיצומו של חול המועד פסח, בבוקרו של ה־29 במרץ. כוחות רגליים ומשוריינים של צה"ל שנכנסו לרמאללה הטילו מצור על המוקטעה, מתחם השלטון של הרשות הפלסטינית ומקום מושבו של ערפאת. יו"ר הרשות הסתגר בלשכתו אליה דחס את המבוקשים שעליהם הכריזה מדינת ישראל, בשל השתתפותם בפעולות טרור.
מבצע 'חומת מגן' נחל הצלחה צבאית ברורה. תוך זמן קצר, במחיר דמים לא גדול יחסית לנפגעים בפיגועי ההתאבדות, הצליחה ישראל לבלום את גל הטרור. המבצע הפסיק את אווירת הטרור ששלטה ברחובות ישראל ומוטט עד היסוד את כוחם הצבאי של ארגוני הטרור ברחבי יהודה ושומרון, אגב פגיעה קשה בכוחה הצבאי של הרשות הפלסטינית.
במבצע נכבשו למעשה חמש מתוך שש הערים הפלסטיניות הגדולות ביהודה ושומרון, ועוד מספר רב של כפרים, ונשבר לצמיתות המחסום הפסיכולוגי שעצר את צה"ל מלהיכנס לשטחי הרשות.
מופז מונה את ההישגים הכבירים של המבצע. "ההישג הראשון היה קודם כל ההצלחה שלנו לחשוף את פרצופה האמיתי של הרשות הפלסטינית. הדבר הכי קשה היה להוכיח לעולם שהרשות מובילה לרצח חסר אבחנה של יהודים, על מנת לאלץ אותנו לקבל את מה שערפאת מבקש: זכות השיבה ומדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים. את ההחלטה על כך קיבל ערפאת כשהבין אחרי קמפ דייוויד כי לא יקבל את מבוקשו בדרכי שלום.
"הראינו לעולם שמצאנו עשרות אלפי כלי נשק, מעבדות, מנהרות מלאות בתופת. הדבר העניק לנו לגיטימציה להמשיך את הלחימה. גם היום, יש לצה"ל לגיטימציה מלאה לפעול ביטחונית בשטחים בזכות הישגי מבצע 'חומת מגן'. כולל האירועים אחרונים והפעילות המבצעית בג'נין. עצרנו 6,000 מחבלים. בנינו גדר הפרדה חכמה עם סנסורים, מצלמות וחיישנים שמנעה הרבה מאוד פיגועים וניסיונות חדירה. שווי בניית הגדר מוערך בכתשעה מיליארד שקלים".
אפרופו הגדר, אני מזכירה, בזכות הפרצות שצה"ל מתעלם מהן במכוון, חדר המחבל שביצע את הפיגוע בבני ברק.
הביפר צילצל והמבצע יצא לדרך. הפיגוע במלון פארק צילום: דובר צה"ל
"זה לא תקין שיש פרצות", אומר מופז. "גם אם הצבא נהנה משקט של פלסטינים שמנצלים את הפרצה לצאת להתפרנס בשקט בישראל. עכשיו יצטרכו לתקן ולא להתעלם".
מופז שב ומונה את הישגי המבצע. "בזכות ההצלחה בחשיפת המנהרות, הקסבות, הנשק – העולם התחיל להבין שישראל ניצבת בפני טרור מפלצתי שנבנה קומה על קומה על קומה, שכל מטרתו לרצוח ישראלים".
אגב כך הוא מגלה כי "לפני שהענקנו למבצע את השם 'חומת מגן', במשך השנה וחצי של האינתיפאדה בה פעלנו לסירוגין בשטחים, כי לא קיבלנו אישור להיכנס, הענקתי לפעולות הצבאיות שלנו את השם 'המלחמה על הבית'. זו לא הייתה אינתיפאדה. זה היה תכנון. מלחמה על הבית. בשנת 2002 לבדה נרצחו 402 אזרחים וחיילים. הם שלחו מתאבדים למרכזי קניות, למסעדות, לאוטובוסים. נלחמנו אז על זכותנו האלמנטרית לחיות בביטחון".
מאוסלו לוועידת הנגב:
"הטעות הייתה רק באיש"
ניצלתי את ההזדמנות של השיחה עם מופז וביקשתי את התייחסותו לוועידת הנגב. האם בעיניו זו פסגה מדינית או שם כסות לאוסלו ג'.
"המציאות מוכיחה שכאשר יש דיבורים על שלום, הטרור מרים ראש. פסגות עם הרבה תקוות התפוצצו לעם ישראל בפנים והשאירו שובל ארוך של דם ודמעות". אני תוהה האם מופז מרגיש תחושת דה-ז'ה-וו כאשר הוא שומע על פסגת הנגב. האם שוב הפלסטינים מסמאים את עינינו.
"אני לא חושב שיש קשר בין גל המתאבדים לבין ועידת הנגב", אומר מופז. "בסופו של דבר אני מאמין שיהיה סוג של הסדר בינינו לבין פלסטינים. זה לא יישאר כך לנצח. הסכנה הגדולה במציאות של היום שתהיה מדינה אחת לשתי עמים. זה יהיה סוף המדינה היהודית. הפלסטינים אומרים: נמתין עוד 20-30 שנה. נהיה הרוב. אולי גם נקבל זכות הצבעה. זה חלום בלהות. בלי הסדר מדיני, מדינת ישראל תהיה מדינה לא לאומית וזה איום על המדינה היהודית היחידה בעולם".
מופז ממשיך ועושה סדר בתורת ההסכמים:
"הסיפור הוא שקמו מנהיגים ישראלים שרוצים להגיע להסדר. זה לגיטימי מבחינת המנהיגות. בגין עשה הסכם עם המצרים. רבין עשה שלום עם הירדנים. ההסכמים טובים ומוכיחים את עצמם. מה שקרה באוסלו וקמפ דיוויד, לא היה טעות בדרך. הסכם שלום עושים עם אויבים. הם טעו באיש שהיה ערמומי וחמקמק. עשה קולות של שלום ובנה צבא טרור במקביל כדי לרצוח יהודים. אני לא חושב שהמנהיגים טעו בעצם הכוונה".
האם הם לא הבינו, תוך כדי אינתיפאדה מדממת, שערפאת משטה בהם?
"זה היה מבצע חסר תקדים". הזירה בימי 'חומת מגן' צילום: פלאש 90
"זה סיפור אחר", מסכים הרמטכ"ל שניסה בכל דרך לשכנע את הדרג המדיני לפעול בכל הכוח. "זאת שאלה למה לא הבינו תוך כדי תנועה שהאיש עובד עליהם בעיניים. ב-99', לפני שפרץ העימות המזוין עם הפלסטינים, אנשי המודיעין בצבא אמרו: הולך להיות עימות שונה ממה שהכרתם עד כה. זה יהיה עם אש חיה, יריות, מטענים, תופת; לא כמו האינתיפאדה הראשונה. המודיעין אמר שזה יקרה בספטמבר. ואכן צדק".
אני חוזרת עשרים שנה קדימה לאירועי השבוע ומנסה להבין ממופז האם עלייתו של בן גביר להר הבית בשבוע שחלף דומה לעלייתו של אריק שרון להר. אז ייחסו הפלסטינים את האינתיפאדה לאותה עלייה של שרון להר.
"אל תשווי את בן גביר לאריק", מופז נחרץ. "אריק היה אחד המנהיגים הגדולים של ישראל. מדינית וצבאית. אני לא יודע מדוע בן גביר עושה את זה. אולי יש לו כוונה לעשות צרות לכוחות הצבא. אבל האינתיפאדה לא פרצה בגלל אריק. היו אדי דלק רעילים באוויר. ידענו שיהיה עימות. רוב הפלסטינים היו בעד אינתיפאדת אל אקצא. זה היה מתוכנן לפרטים על ידי ערפאת. זה לא קרה בגלל שאריק עלה להר הבית. אריק עלה כדי להביע מחאה על כך שלא עושים מספיק בביטחון. הוא היה אז יו"ר האופוזיציה. עובדה שהציבור בחר בו אחר כך. הוא הבטיח ביטחון ושקט".
העתיד הקרוב:
"יש כאן פצצה מתקתקת"
למרות שמופז טען בתחילת הדברים שהמצב בישראל אינו כזה המצריך מבצע נוסף של 'חומת מגן 2', הוא סבור שההנהגה חייבת להתעורר למבצע מסוג אחר ויפה שעה אחת קודם.
"אני טוען במשך שנים שישראל חייבת לאסוף את הנשק הלא חוקי במגזר הערבי בישראל. לשם כך אין צורך ביציאה ל'חומת מגן' בקרב אזרחי ישראל. מודיעים בהחלטת ממשלה שיש חצי שנה להחזיר את הנשק לנקודה מסוימת. צריכה להיות חקיקה שאומרת שמי שמחזיק נשק לא חוקי לאחר מכן, מתחילים במבצע רחב היקף לחיפוש נשק. ומי שיימצא אצלו נשק, דינו מאסר ממושך. ההפקרות הזאת פוגעת במשילות שלנו בנגב ופוגעת גם באזרחי ישראל. ראינו בפיגועים האחרונים את התוצאות הקשות. בחדרה הם הגיעו עם 1,100 כדורים. זה יכול היה להיגמר הרבה יותר רע".
למופז יש מסר קריטי נוסף אותו הוא מבקש להעביר לממשלת ישראל.
"הגעתי לזירה הזו באופן אישי". ההשתלטות על המוקטעה צילום: פלאש 90
"חובה להקים משמר לאומי שבנוי על כוחות מילואים של כמה חטיבות של המשטרה, על מנת לסייע לה בעבודתה במקרה שיפרוץ עימות שיבעיר את הערים המעורבות, כפי שראינו ב'שומר החומות'. הרי יש אלפי כלי נשק בידי ערביי ישראל. מאות אלפי כדורים. טילים, מקלעים, אקדחים. חס וחלילה אם מחר יהיה מבצע גדול כמו 'שומר החומות' ושוב יֵצאו הצעירים הערבים לפגע בערים המעורבות. הצבא יהיה טרוד בעימות הצבאי ולא יוכל לסייע. חובה להקים משמר לאומי שיגבה בזמני חירום".
בתום שיחתנו, חשוב למופז לקנח במסר מרגיע. "אני לא חושב שהיום יש ציבור פלסטיני גדול כל כך שתומך באינתיפאדה כמו אז. אני לא חושב שאבו מאזן רוצה כזה עימות. הוא גינה את הפיגועים האחרונים. זה לא הופך אותו לציוני. אבל זו לא אותה תקופה. לא אותה אווירה".
אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם.
